שיעור צהריים 08.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא -העבודה בעליות וירידות

קריין: שיעור בנושא "העבודה בעליות וירידות".

הנושא הזה חשוב מאוד כי כל ההתקדמות שלנו היא לא ישר קדימה כמו שניתן לחשוב שמתקדמים, אלא אנחנו מתקדמים כמו במסור, בירידות ועליות, ירידות ועליות. אין אפשרות להתקדם בקו ישר, אלא רק לרדת ולעלות, לרדת ולעלות.

ככל שאנחנו עולים למעלה מעל הירידה שלנו כך אנחנו מתקדמים קדימה. אנחנו עוד נלמד את כל הנתונים מהדרך שלנו, איך זה מתבצע בנו בתוך הרצון שלנו, במחשבה, בכוח, בהשפעה, בקבלה וכן הלאה, אבל העיקר זה ירידות ועליות, ירידות ועליות. וככל שאנחנו משתמשים נכון בצורה אפקטיבית מועילה גם בירידות וגם בעליות כך אנחנו מתקדמים קדימה, כך המנוע שלנו עובד.

קריין: קטע 15, אומר הרב"ש.

"אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת, היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה. והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה". כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים, הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"."

(הרב"ש. מאמר 34 "מהו, אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, בעבודה" 1991)

אנחנו רואים מכאן שעיקר העבודה שלנו להבין שיש לנו ירידות ועליות ואנחנו חייבים להתקדם רק בצורה כזאת וזאת הצורה הנכונה של ההתקדמות, שדווקא הירידה קודמת לעליה. ואם אנחנו לא מתייאשים ומבינים שזאת צורת העבודה הנכונה, עד כדי כך שבוכים ונמצאים בטענה לבורא ''מה קורה לנו?'', זה נקרא ''ויזעקו מן העבודה'', עד כדי כך שרוצים להתקדם ולא מרגישים שהם מתקדמים, אבל לא עוזבים את העבודה.

ומהצעקות שלהם, למה הם נמצאים כל הזמן בירידות ועליות ואין סוף לזה, כשהם הם לא עוזבים את הצורה הזאת ובכל זאת לוחצים על עצמם ועל הבורא בטענה שהם רוצים להתקדם, הם יכולים להגיע אחרי זה לעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

זה לא שהם מתקדמים או לא מתקדמים, הם רק רוצים להרגיש שבמאמצים שלהם הם עושים נחת רוח לבורא, וכשהם לא עוזבים את הטענות, את הצעקות, את המאמצים שלהם, אז הם זוכים ליציאת מצרים.

כלומר הם זוכים ליציאה משליטת הרצון לקבל והם נכנסים כבר לעבודה דלהשפיע. הם מרגישים עד כמה בעבודה הזאת שהיו, במאמצים האלה בירידות ובעליות ללא שום תועלת, עד כמה דווקא בזה הם עשו תועלת לבורא ועד כמה הבורא שמח מהם, מכל המאמצים שלהם.

שאלה: כשיש לחבר או לחברה בקבוצה ירידה האם זה אומר שכל הקבוצה נמצאת בירידה?

לא, תלוי באיזה מצב הקבוצה נמצאת, אבל זה משפיע. המצב האישי של כל אחד ואחד משפיע ודאי על כל הקבוצה.

תלמידה: לאיזה כוחות עלינו לפנות או להימשך בזמן ירידה בשביל לצאת ממנה מהר ככל האפשר? לדוגמה ''כוח משה'' זה הכוח שמושך אותנו מגשמיות.

אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות בעליה. לא לרדת אלא אם אפשר כל הזמן להיות בעליה וכך נתקדם.

שאלה: מה זה ללחוץ על עצמי ועל הבורא?

אני כל הזמן רוצה להיות במצב של עליה. כלומר אני מצדיק את הבורא, אני עושה את כל המאמצים כדי להתקרב אליו על ידי זה שאני יותר ויותר מתחבר עם החברים שלי בעשירייה, וזה נקרא בשבילי ''עליה''.

שאלה: באילו תחבולות עלי להשתמש כדי לעורר חבר שעובר מצבים של עליות וירידות?

הכי חשוב זה לתת דוגמה. כשאתה נמצא במצב שאתה קשור עם החבר אתה צריך לחשוב באיזו צורה אתה יכול יותר להועיל לו, להעלות אותו, להחזיק אותו, לעורר אותו, לרומם אותו. עד כמה אתה יכול להראות לו את חשיבות העבודה, חשיבות החיבור, חשיבות ההתקרבות לבורא. זה נקרא ''עזרה לחבר''.

שאלה: המשפט ראשון בקטע 15 אומר "אלה אנשים שאומרים שהם רוצים לברוח מהעבודה, אבל אין להם לאן ללכת". מה זה אומר?

שאדם נמצא במצב ירידה. הוא לא מרגיש בעבודה שלו התקדמות למטרת הבריאה, הוא לא מרגיש אפילו שהוא קשור עם החברים, שהוא מתקרב ומשפיע לבורא משהו. האנשים האלו נמצאים במצב הנקרא ''ירידה''. "היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק, אלו אנשים לא זזים מעבודה." במצב כזה, "והגם שיש להם עליות וירידות, אבל הם לא מתייאשים. וזהו כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה"." דווקא מתוך זה שנמצאים בכל מיני פעולות ובכל זאת רוצים להתקרב יותר. "כלומר, שהיו צועקים מן העבודה, בזה שלא מתקדמים בעבודת ה', שיוכלו לעבוד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז הם זכו ליציאת מצרים," הבורא נותן להם אפשרות להרגיש מה נקרא לעבוד למעלה מהרצון לקבל. "הנקראת בבחינת עבודה "יציאה משליטת הרצון לקבל ולהכנס בעבודה של להשפיע"."

נקווה שאנחנו נמצאים בתהליך הזה ועוד מעט נזכה לגלות את היחסים האלו של הבורא אלינו.

תלמיד: ומהי ההבחנה שהוא מציין "אבל אין להם לאן ללכת היות שמשום דבר אין הם יכולים לקבל סיפוק"?

זו הבחנה שאין עוד מה לעשות בחיים, זאת העבודה היחידה שבה אני יכול להיות. אני לא מחליף את מקום העבודה, אני לא מחליף את בעל הבית, אני לא מחליף את מטרת העבודה, אני פשוט ממשיך מחוסר ברירה. זה לא שאני שמח מהעבודה הזאת, אלא אני רואה במצב שאני נמצא שאין לי שום סיכוי להצליח, ואז אני מרים ידיים וצועק לבורא, "הצילו". לא מפני שאני רוצה משהו אלא אני רוצה להגיע למקום כזה שאוכל להשפיע דרך החברים לבורא וזו תהיה בעצם כל מטרת החיים שלי.

שאלה: לפעמים מרגישים שלחלוטין אין רצון להגיע לפגישה עם הקבוצה ומחפשים תירוצים, אבל לאחר מכן כשמגיעים למפגש, במהלך הפגישה ולאחריה תמיד המצב הוא הופך לעליה, למצב מרומם.

זה נכון, אתה יכול לקרוא להתנגדות לפני המפגש ירידה ולמצב אחרי המפגש עליה.

שאלה: אני רוצה להעביר הרגשה של הודיה לבורא על העשירייה, על הכלי העולמי, עליך רב אהוב ועל המקורות שלנו רב"ש ובעל הסולם. יש כזאת שמחה בלב, אושר, תודה לכולם.

אני גם מודה לך מאוד.

שאלה: אנחנו לומדים שבנברא יש רצון לקבל ונקודה שבלב. השוועה של מי עולה, של הנקודה שבלב או בכל זאת יש פה גם רצון לקבל כי אנחנו לא רואים תוצאות מהעבודה שלנו? איך אנחנו יודעים שהפניה נקיה?

במידה שאנחנו מתחברים עם העשירייה, נכללים בתוך העשירייה, יכולים להיות בלב ונפש עם החברים, במידה הזאת אנחנו יכולים לראות עד כמה אנחנו נמצאים בצורה נכונה כלפי הבורא.

שאלה: מדוע בתהליך הזה של השפעה לבורא אנחנו מרגישים שמחה עצומה, ולפעמים גם פחד גדול?

אלה המצבים שאנחנו צריכים לעבור עד שאנחנו בדיוק מכירים מה זה רצון לקבל, מה זה רצון להשפיע, מה זו התקרבות דרך החברים לבורא וכן הלאה. בינתיים אנחנו נמצאים בכל מיני שינויים, בכל מיני מצבים, וכך נמצאים בהתקדמות. אין מה לעשות, יש ירידות - עליות, עליות - ירידות, וזאת צורת החיים הרוחניים שלנו.

שאלה: לפעמים מתקבלות התרשמויות ותובנות מהעולם החיצוני לגבי החיבור והמערכת האינטגרלית, וההתרשמויות האלה הן יותר ויותר רגשיות. האם זה סימן שאנחנו כקבוצה עולים, האם רק כדאי לשים לב לזה או גם לדון בזה בקבוצה?

לדון בקבוצה זה יותר טוב. הכי טוב אם אנחנו דנים על כך בקבוצה.

שאלה: לפעמים יש רצון לצעוק לבורא "תעורר, תעורר", כי הירידה הזאת היא ממש כמו שינה מאוד עמוקה.

נכון, זה לצעוק על עצמך. אם את לא יכולה לעורר את הבורא, אז אף אחד לא יכול.

תלמיד: איך להעיר אותו?

על זה את צריכה לחשוב.

שאלה: אמרת שאדם צריך להגיע למצב שאין לו שום סיכוי להצליח, אבל כדי להרגיש כך הוא צריך להרגיש במה להצליח בדיוק, ואנחנו לא מרגישים במה אנחנו חייבים להצליח.

זה לא טוב. קודם כל זה לא טוב שאתה אומר עבור כולם, לפחות תגיד רק על עצמך, זה דבר ראשון. ודבר שני, במה ההצלחה שלנו? להיות בחיבור בינינו עד כדי כך שבחיבור אנחנו מגלים בורא.

תרשום את זה לפניך, אנחנו צריכים להגיע לחיבור שבו מתגלה הבורא, שבזה אנחנו גורמים לבורא נחת רוח.

שאלה: מצד אחד כתוב "וייאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שעותם", ומצד אחר אנחנו לומדים שדווקא העבודה היא השכר. איך ומתי מתרחש המהפך הזה שדווקא שמחים בעבודה?

כשאתה עובר לעל מנת להשפיע.

תלמיד: ואז אני יודע שאם אני נהנה מהעבודה אז אני נמצא בהשפעה?

כן, אז גם הבורא נהנה מהעבודה ואתם דבוקים לפי המצב הזה זה בזה.

שאלה: כשאנחנו מתפללים לבורא במצב הירידה זו לא ירידה לגמרי, כי אנחנו בעיבור עם הבורא כל הזמן. האם זה נכון או לא?

בזמן הירידה אנחנו לא נמצאים בעיבור. בזמן הירידה אנחנו מגלים את המצב האמיתי שלנו, את הריחוק מהבורא. העיבור נמצא דווקא אחרי זה, כשאנחנו בזמן הירידה מתגברים ורוצים להיכנס ביתר בכוח לקשר עם בורא, ואז אנחנו מזמינים ממנו את כוח החיבור.

שאלה: לבקש עזרה מהבורא זה משהו שכבר נותן לנו שמחה, איך הנוכחות שלו בנו משנה אותנו?

כי אז אנחנו מרגישים שיש לנו למי לפנות, ולכן יש לנו מזה יותר מצב רוח, יותר כוחות.

שאלה: האם קצב העבודה היומיומית יכול לעזור לנו לעבור מצבים או שנצטרך ממש להיות מודעים לכל מצב ולעבוד עליו?

כל המצבים שאנחנו עוברים מקורם בבניית הנשמה של כל אחד באופן פרטי, ולכן אנחנו לא יכולים לדלג עליהם. כאשר האור העליון פועל עלינו, אז המצבים האלה מופיעים בנו אחד אחרי האחר. לכן תשתדלו לעבור אותם מהר ככל האפשר, אבל לא לדלג עליהם.

שאלה: אחרי החיבור הרגשי שהיה בכנס המצב של מצרים נשמע כמו מצב רצוי, מצב של תיקון. אבל האם בזמן שאנחנו נכנסים למצרים ועוברים את כל התיקונים האדם יכול לברך את הבורא?

זה תלוי במידת ההערכה של האדם, כמה הוא מעריך את המטרה שאליה הוא מתקרב. כל העבודה היא במאבק עם האגו, במאבק עם הכוחות שדוחים אותו מהחברים, והוא ההפך, הוא רוצה להתקרב לעומת הכוחות האלה. דווקא אז העבודה שלו נעשית בשמחה.

שאלה: לתלמיד חדש כמוני שמתקשה במושגים על עליות וירידות, האם זה נכון להגיד שהדבר היחיד שיש לי זה רצון חזק לעשות את זה, אף על פי שאני לא יודע מה אני רוצה אלא פשוט יש רצון לי להתגבר ולהשיג? האם זו הגישה הנכונה?

כן.

שאלה: כשחבר נמצא בירידה, אמרת שאפשר להזמין אותו לבירה ולעזור לו. מה הנשים יכולות לעשות כשחברה נמצאת בירידה? איך אפשר לעזור לה אולי מהיבט יותר אישי?

אפשר להזמין אותה לכוס קפה ועוגה אם אתן לא רוצות לשתות בירה. תעשו את זה.

שאלה: מה זה אומר שאתה הופך להיות אדם? מה זה "אדם"?

אדם זה מהמילה דומה. כלומר, אדם נקרא "אדם" באותה מידה שהוא דומה לבורא.

שאלה: האם כולנו צריכים לעבור את המצב הזה ולקרוא בזעקה לבורא כדי שהוא יבחר בנו? בעולם הזה ברור שכולנו רוצים וצועקים ולא משיגים דבר. אבל באיזו צורה הבורא בוחר במי שזועק אליו בצורה נכונה? היום כל העשירייה העולמית עושה מאמצים.

הבורא לא בוחר אף אחד, אלא אנחנו בוחרים את עצמנו ודוחפים את עצמנו קדימה. וגם כשאנחנו מתפללים לבורא וחושבים שהכול תלוי בו, האמת היא שהכול תלוי בפנייה שלנו אליו.

שאלה: כשיש ירידה אנחנו מתגברים עליה וזו בעצם עלייה. אבל אם המצבים של הירידות חוזרים על עצמם ודומים למצבים שהיו?

איך המצבים של הירידה יכולים לחזור על עצמם אם אין ביניהם עלייה?

תלמידה: רואים שיש עלייה אבל שוב חוזרים לאותה ירידה, לאותו מצב שהיה.

זה לא נכון. זה לא היה וזה לא חוזר על עצמו. זאת מערכת שבה שום דבר לא חוזר על עצמו. כולם בכל רגע עוברים מצב חדש גם אם הם לא שמים לב לזה.

תלמידה: זה הכול לפי ההרגשה הפנימית.

אני לא מדבר על הרגשה פנימית כי גם בזה האדם לא חזק. כול אחד מתקדם ביחס לאחר וגם כולנו יחד, כך שאין מה לבכות על זה שאת לא מתקדמת, את כל הזמן מתקדמת. אבל אם את בעצמך תשתוקקי דרך הקבוצה להתייחס לבורא ולהתקרב אליו, אז בזה תגבירי את המהירות של ההתקרבות ביניכן במידה כזאת שהבורא יתגלה מהר יותר בתוך החיבור ביניכן, בתוך ההתקרבות שלכן.

שאלה: האם אני צועקת כי אני לא מצליחה לעבוד בעל מנת להשפיע או מסיבה אחרת? על מה הצעקה?

את צריכה להגיד לנו. תבדקי מה לא טוב לך, מהו המצב שיספק אותך, ואז תראי מהי הצעקה.

תלמידה: האם זו צריכה להיות צעקה משותפת או מספיק להתחיל מצעקה אישית?

מספיק להתחיל מצעקה אישית.

שאלה: כשיש בקבוצה מצב של ייאוש מזה שהאגו שוב ניצח, האם זה מצב לא נכון או שיש תועלת ממצב של ייאוש?

כל מצב מביא לנו תועלת. השאלה היא איך האדם משתמש בו, האם בצורה מקסימלית או באופן חלקי.

תלמידה: מה זה אומר להשתמש נכון במצב של ייאוש?

דברי עם החברות ותחליטו ביניכן.

שאלה: בזמן הירידה אנחנו מגלות את חוסר החיבור בעשירייה. בשכל אנחנו מבינות איך לצאת מהמצב הזה לעלייה, אנחנו מנסות, מבקשות, אבל הבורא מראה לנו שוב ושוב את חוסר ההבנה בינינו. איך לא לאבד את האמונה כדי שנוכל שוב להיות בחיבור?

אתן חייבות להתחבר. תארו לעצמכן שמעליכן יש משגיח שיש לו שוט ביד והוא מכה אתכן במידה ואתן לא מתחברות. תארו את זה לעצמכן. זהו פרעה, והוא עוזר לבורא אבל מהצד ההפוך.

תלמידה: כלומר, אין לנו אפשרות לא לעשות את זה.

כמובן שאין שום אפשרות אחרת. אנחנו חייבים להגיע למטרת הבריאה בין אם נרצה ובין אם לא.

תלמידה: אבל האגו כל הזמן אומר לנו שאפשר למצוא אפשרויות אחרות כמו להתחבר לעשירייה אחרת בתוך הכלי העולמי הגדול. למה אנחנו צריכים להתרכז דווקא בעשירייה שלנו?

לך זה נראה כמשהו מקרי, אבל הבורא שם אותך בעשירייה בכוונה, במדויק. לכן תעבדי בה ואל תחשבי על מקומות אחרים. אין אפשרויות אחרות.

שאלה: נראה שהחיבור הוא בעצם פעולה בתוכי שבה אני אומרת לעצמי, "זוזי הצידה" ואני שמה את החברה יחד עם השאלה שלה בתוך הלב שלי, כלומר אני מעלה את הבקשה שלה. איך לעבוד עם התשובות שאני מקבלת כשאני עושה את זה?

את מקבלת את התשובה בחיבור שלך עם החברות. במידה שאת מתכווננת נכון, כך את מקבלת תשובה.

תלמידה: לפעמים יש רצון באמת שנובע מייאוש כדי שכל חברה תוכל לקבל תשובה ולהרגיש את שלימות הבורא. מה לעשות כדי להיכנס ללב של כל אחת?

להיכנס ללב של כל אחת.

תלמידה: האם להכניס ללב שלי את החברות או שקודם אני צריכה להיכנס ללבבות שלהן כדי להרגיש אותן, ולהשאיר רק את החיסרון של החברה?

לא. ההשתוקקות להיכנס ללב של החברה היא הדבר החשוב ביותר, ולא לחכות שתגיעי לשם ואז תרגישי, זה כבר לא תלוי בך. מה שתלוי בך זה ההשתוקקות.

שאלה: אני רוצה להיות תמיד בעלייה אבל מדאיג אותי שאני לא מרגיש ירידה. איך אני יכול להתגבר על הדאגה הזאת?

תלוי איך אתה מודד עליה או ירידה. אם אתה מודד אותה לפי ההתקרבות שלך לבורא שאתה נמשך אליו דרך העשירייה, זה אומר שאתה יותר נמשך לקבוצה, ולבורא ורוצה להיות מחובר איתם יחד. אני, קבוצה, בורא במטרת הבריאה יחד. זה אומר שאתה בכיוון הנכון. בהצלחה.

תצייר על דף אני, קבוצה, בורא. אני רוצה להגיע ממני לקבוצה, ומהקבוצה לבורא, בצורה כזאת שאני נדבק אליהם ונכלל בהם. ואני כאילו לא קיים, רק נעלם בהם.

שאלה: אנחנו מדברים על עליות וירידות. אמרת שכשאנחנו במצב בירידה, אנחנו צריכים במיוחד בזמן הזה להתקרב לבורא וללכת נגד האגו, להמשיך הלאה. האם בכל הדברים שאמרת יש בחירה חופשית? מהי הבחירה החופשית ואיך עובדים איתה?

כן. הבחירה שלי היא לשאוף להיות תמיד בדבקות בבורא בכל רגע.

שאלה: מה המשמעות לחבק, להושיט ידיים בתפילה?

אני משתדל להרגיש את הרצונות של החבר ולהתפלל עבורו לבורא.

שאלה: ענית לאחד החברים שאדם מגלה את שני המצבים ימין ושמאל, או עליות וירידות, האם ניתן ליהנות מהעבודה הזאת? כך הבנתי מתשובתך אבל זה לא ברור לי.

ודאי שאנחנו צריכים ליהנות, מטרת הבריאה היא ליהנות. אנחנו צריכים להתקרב להנאה השלמה ביותר, אנחנו צריכים להרגיש את הבורא ואת הקרבה אליו וזאת ההנאה הגדולה ביותר.

שאלה: איך בדיוק אנחנו נכנסות ללב של החברה? אנחנו חושבות עליה, דואגות לה, מרגישות אותה?

להרגיש את הלב של החברה זה אומר שאני משתדלת להרגיש את המטרה שלה בחיים ולעזור לה להשיג את המטרה הזאת בכל כוחותיי.

שאלה: איך לפנות לבורא דרך העשירייה בגישה נכונה, לא מפני שאני רוצה לקבל עזרה עבור עצמי, איך לעשות את זה כך שזה יביא תועלת גם לעשירייה?

אם אני רוצה להתקרב לבורא, אני חייב להתקרב לחברים. אני חייב להתחבר איתם, אני חייב להתחבק איתם כך שהקשר בינינו יהיה כרצון חדש ומשותף שבו נגלה את הבורא.

קריין: קטע מספר 16.

"כתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". [...] ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה.

שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים. וזה סוד מה שכתוב "השולחן, אשר לפני ה'". שדוקא על ידי זה הוא מקבל את הפני ה'."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")

בעל הסולם רוצה להגיד לנו שאנחנו לא יכולים להבין באיזו צורה אנחנו מתקרבים לבורא. לפעמים זה קורה לנו דרך הרגשת ירידה, לפעמים דרך הרגשת עלייה, אבל הכי חשוב לנו לא לעזוב את הקשר, את הכיוון. ואפילו נגד צוררי, כלומר אויבים, הפרעות, מכל מיני דברים שעומדים לפנינו אנחנו לא עוזבים את הדרך אף על פי שאנחנו מפחדים מאוד, לא בטוחים, נרתעים מכל מיני מצבים, אנחנו בכל זאת לא עוזבים אותו עד הרגע האחרון, ורואים שאת כל המצבים האלה הבורא מעמיד לפנינו, ולמרות ההרגשות האלה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגלים אותו ונדבקים אליו.

שאלה: אם נועדנו להיות דומות לבורא, האם יגיע הזמן שהיגיעה שלנו תיעלם או שתמיד נצטרך לעבוד?

תמיד נצטרך לתת יגיעה כדי לצאת מהרצון לקבל ולהיכנס לרצון להשפיע בכל 125 המדרגות, ואין שום סיכוי לברוח מזה אלא רק להגיע לגמר התיקון הפרטי, ולהתכלל בגמר התיקון הכללי.

תלמידה: העבודה של הבורא מתחילה מרגע שאנחנו יוצאים ממצרים?

העבודה של הבורא היא מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, היא לא פוסקת אף לא לשנייה, ולפעמים אנחנו יכולים להצטרף אליה במקצת, יותר או פחות.

שאלה: כל הזמן אני מוצאת את עצמי חושבת שהאמון שלי בבורא הוא חסר גבולות ולא משנה מה קורה. אני מרגישה שהוא פונה אלי באהבה גם אם הוא מכה אותי. איפה זה נמצא בלב? בעשירייה?

זה נמצא בלב. יש לך לב טוב.

שאלה: מה זה השולחן שמוזכר בקטע שקראנו שמבקשים מהבורא שיערוך שולחן נגד הצוררים?

שולחן הכוונה שהבורא שולח את האדם מעצמו ומקרב אותו. שולחן, אפשר לאומר שזה איזה קשר בין הבורא לנבראים.

תלמיד: השולחן מוזכר בהרבה במקורות.

כן. מוזכר בתהילים "תערוך לפני שולחן נגד צוררי דישנתי בשמן ראשי כוסי רוויה אף טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, ושבתי בבית ה' לאורך ימים",

שאלה: דיברנו על המצבים המורכבים שהבורא נותן לנו כדי לקרב אותנו. זה קורה כשיש הרגשה כזאת בלב שפתאום מתגלה הרע שאתה לא מצליח להסכים עם זה. לעומת זאת יש הודיה גדולה לבורא על המתנה שהוא גילה לך אבל יש הרגשה של צורך בחרטה שלא מאפשר להתקרב לבורא. הוא נותן לנו את המצבים האלו כדי להתקרב, אבל במיוחד המצב הזה של החרטה העמוקה והצורך בסליחה לא מאפשר להתקרב.

זה אומר שאת עוד לא נפתחת בלב שלם לבורא, את מנסה להסתיר ממנו משהו?

תלמידה: ממנו? הרי זה בלתי אפשרי.

אם אי אפשר, למה את מתחבאת?

תלמידה: מה עלי לעשות?

תיפתחי. כולנו עוברים כל מיני מצבים שמהם בסופו של דבר עלינו להיפתח בפני הבורא. אין לנו בפני מי לעשות את זה עוד, הוא היחיד שאיתו יש לנו עסק. וכל החברים הגדולים שלנו בכל הזמנים, כל החלקים של הכלי העולמי, כל החלקים שברא הבורא הם גם חלקים שלנו.

כך שאין לנו בפני מי להתחבא, אנחנו לא צריכים להתחבא בפניהם. אנחנו צריכים ההיפך, להכניס את כולם באופן מלא ללב שלנו ולתוך הלב שלנו ייכנס הבורא וימלא אותו. וכך תהיה התקרבות שלמה ומלאה של כולם עם כולם.

שאלה: איך לקבל סליחה מהבורא?

תבכי, הנה את כבר מתחילה, תבכי זה טוב. אחר כך אני אעזור לך. יגיע מצב שבו את באמת תבכי מתוך הלב, ואז כבר יהיה צורך לעזור לך.

שאלה: איך להצדיק חברה שכל פעם סותרת את עצמה, יש סתירה בין מה שהיא אומרת, למה שהיא עושה, והיא אפילו לא שמה לב לכך?

צריך לתת לה מקום לגדול, ולעזוב אותה, לאט לאט היא תשתנה.

שאלה: בעשירייה, הרי חוץ מחברים, אין לי שום דבר אחר בעבודה. אם אני רואה את החברים בתור האויבים שלי, או כקטנים, אז זו נפילה, ואם אני רואה אותם כגדולים אז זו עליה?

נכון.

תלמיד: אז בזמן שהיצר הרע מגיע ומתחיל לדבר רע, לספר לי משהו רע על חברים, אז היחס שלי אליו הוא שאני כבר מכיר אותו כשקרן. הוא משקר אותי, מספר לי שקרים, אבל מה משפיע על התהליך? כמה זמן הוא ימשיך לשקר לי גם אם אני כבר לא מקשיב לו, ולא מאמין לו מראש, במה התהליך הזה תלוי?

תנסה לחבק אותו, ולחנוק אותו בחיבוק שלך. אתה שומע? זה הכול.

תלמיד: אז להתייחס אליו, לא לשבת ולסבול עד שהוא ישתוק, אלא להראות לו כוח?

ההיפך, ההגנה הכי טובה זו התקפה. זאת ההגנה הכי טובה.

שאלה: האם אתה יכול להמליץ לנו על תרגיל, שיכול לכוון אותנו לחיבוק יותר ויותר חזק בתוך העשירייה?

צריכים לראות עד כמה אנחנו מסוגלים להיות קרובים זה אל זה, להשגת המטרה. אם נתחבק כך שבינינו ישאר מקום רק לבורא, בלבד. נניח אתם חמישה, אז אתם רוצים להתחבר ביניכם, כך שלא יהיה מקום ביניכם, ומי שמסתכל רואה שאין מקום, ואז ביניכם תמצאו את הבורא. תנסו.

שאלה: אתה אומר לחנוק את האגו בחיבוק שלנו. איך אפשר לאהוב את הלכלוך הזה? הרי אמרת שתעזור.

אני כבר לא יודע איך להגיד את זה. צריך להבין את האגו, להבין שהוא הכרחי ונחוץ לנו, שבלעדיו אנחנו לא יכולים להשיג שום דבר. לכן הבורא אומר, אני בראתי את האגו. כך שאנחנו צריכים להודות גם על האגו, וגם על האור שמתקן אותו, באותה מידה.

שאלה: האם נכון להגיד, שעליה זה תשומת הלב שלנו כלפי החיבור?

לא, עליה זו תוצאה מהשפעת האור העליון עלינו.

אני רוצה לברך בשמי ובשם כל הגברים של בני ברוך את הנשים שלנו ליום האישה החל ב8.3.

אנחנו מאוד מאוד אוהבים, מכבדים ומעריכים את הנשים שלנו שנמצאות יחד איתנו בדרך. בואו מכל הלב שלנו, נכוון להצלחת הנשים אצלנו, ממש נפתח את הלב, ונקבל אותן בפנים, וכך יחד נתקרב למטרת החיים שלנו.

נתחבר יחד ומה שייוולד מזה, יהיה מצב של גמר התיקון. תראו כמה לבבות החברים שלנו שולחים לכן. כל טוב, נשיקות, חיבוקים, שיהיה לכן כוח, ואנחנו נעזור לכן נשים יקרות שלנו. כל טוב.

(סוף השיעור)