שיעור בוקר 05.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: העבודה באמונה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא: עבודה באמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות, אנחנו נמצאים בקטע מספר 73.

נקרא את הקטע, ראיתי עכשיו שהקטע מסדר אותנו נכון לשיעור.

"לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'. וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו." 

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

אנחנו קודם כל משתדלים, כמו שדיברנו בזמן האחרון, רוצים להיות בלמעלה מהדעת. זאת אומרת אני מכיר מה אני רוצה, איך אני רואה את החיים, מסתכל על העולם, ואחר כך אני מתלבש במה שהבורא, כמו שאנחנו לומדים, אני חושב ורואה, דרגת הבינה, דרגת האמונה, ומשתדל בצורה כזאת להתייחס להכול, דרך הבינה.

כשאני רואה את הפער בין מה שהייתי לפני שהתלבשתי בבינה ואחרי שהתלבשתי בבינה, שזה ההבדל ביני לבין הבורא, בין הדעת לאמונה למעלה מהדעת, אז כמו שרב"ש אומר לנו, אני צריך לעשות ביקורת האם אני יכול להיות ביחס הנכון למציאות רק בלמעלה מהדעת, רק כמו שאני מתאר לעצמי שהבורא כך נמצא, או שאני כבר יכול לעשות את היחס הזה, את הדרגה הזאת ממש שתשרה בי בתקווה, את היחס שלי למציאות בצורה קבועה. זאת אומרת מה שנניח השגתי בלמעלה מהדעת בהסתכלות על העולם, איך הבורא רואה אותו, שזה יהפוך להיות דעתי. אחר כך אני שוב מתאר לעצמי איך זה יכול להיות למעלה מהדעת ושוב אני משתדל שזו תהיה דעתי. וכך אני עולה מלמטה מהדעת ללמעלה מהדעת, מהדרגה שלי לדרגת הבורא, וכל פעם אני משתדל כך לעשות.

בדרך ודאי שאני רואה שאני לא מסוגל ואז אני מבקש מהבורא. והתפילה שלי צריכה בכל זאת לתת תגובה, תשובה, שמה שתיארתי לעצמי מה זה נקרא להסתכל על העולם באמונה למעלה מהדעת, אני מתחיל לראות שאחרי שאני מבקש, משתדל, זה הופך להיות ממש דעתי, וכך אני עולה ממצב למצב.

המצבים האלו הם עדיין רק בתיאור הפנימי שלי, לא במציאות האמיתית שאני מחליף עולם בעולם, העולם הגשמי לעולם הרוחני, אבל לאט לאט מתקרבים לזה ומשתדלים. ואחרי כמה תרגילים כאלה שאנחנו לא עוזבים, אלא כל רגע ורגע רוצים להיות בגיחות כאלה מלמטה מהדעת לתוך הדעת, מתוך הדעת ללמעלה מהדעת, כשאנחנו עושים כך, אז באמת זוכים לזה שהבורא מכניס אותי לדרגת למעלה מהדעת שזה הופך להיות דעתי. וכך כל פעם אני עושה מאמץ לעלות מדעתי ללמעלה מהדעת, לראות את העולם בעיני הבורא, איך שאני יכול לתאר את זה, מקבלה להשפעה, ומבקש את הבורא שיעזור לי ושייצב אותי מדרגת למעלה מהדעת, וכך עולים.

נקרא שוב.

קריין: שוב, קטע מספר 73 של הרב"ש.

"לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות, שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'. וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל, המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב, על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות, ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו. 

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

שבאמת הבורא יעלה אותו לדרגה למעלה מהדעת ומשם הוא כבר יקבע את היחס שלו לחיים. וכשיקבל את הדרגה הזאת, גם ממנה הוא יתחיל לחשוב הלאה מה יש עוד בלמעלה מהדעת, כי זו כבר הופכת להיות דעתו. וכך כל פעם הוא עולה מדעת ללמעלה מהדעת. וכשלמעלה מהדעת הזו הופכת להיות לדעתו אז הוא עולה עוד למעלה מהדעת, ועושה ביקורת, ולא מתבייש, ומתפלל, וכך זו הדרך שלנו.

זו העבודה שלנו שצריכה להיות יום יום, כל רגע ורגע. לא נורא אם אדם רואה שהוא פתאום לא עשה בירור וביקורת אתמול, ושכח את זה לחצי יום, כי יש לו תמיד אפשרות להשלים את זה היום, וכך הוא מתקדם ומתקדם.

אני אקרא שוב, פסקה 73.

"לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות," מתי הוא בא? כשהוא מבקש מהבורא לראות את חשיבות הרוחניות בעיני הבורא. זאת אומרת עד כמה טוב להיות בהשפעה, עד כמה טוב להיות בנתינה, עד כמה טוב להיות בחיבור, שאני מתאר לעצמי כמה המצב הרוחני, העולם הרוחני, היחס הרוחני הוא נעלה ומיוחד, ש"זה נקרא ש"לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", עד כמה היחס של הבורא, הטבע של הבורא, הבורא בעצמו הוא גדול, "אז הזמן שהוא צריך לעבור לקו שמאל."

מה זה קו שמאל? כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך," לא לזה שהוא רואה הכול דרך הבורא, איך זה בעיני הבורא, אלא איך זה בעיניו. "אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'," רק בהשפעה. "וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בערום ובחוסר כל," שלא יכול, זו לא הדרגה שלו. הוא יכול לתאר לעצמו לזמן מה, מה זה נקרא "בהשפעה", "בחיבור", "באהבה", בתכונות הבינה, אבל זה בעצם לא שלו, אלא רק איזו מין פנטזיה.

אז הוא רואה שהוא בעירום וחוסר כל. שזה לא שלו. "המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות, אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, שהוא יכול ככה לתאר לעצמו. כאילו זה בדרגת הבורא, שאני איכשהו יכול לתאר את זה ככה. "החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב," שזה לא שלי. דווקא זה שאני איכשהו מתאר את המצב הזה של חיבור, אהבה, השפעה, זה לא שלי. ואם אני מתאר את זה, אז אני עוד יותר מרגיש את עצמי בחוסר. "על זה שהוא נמצא" מרגיש שנמצא "בתכלית השפלות", זאת אומרת, הביקורת הזאת, הפער בין שתי המדרגות, שלי ושל הבורא, מוליד בי חיסרון וכאב. "ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב," דווקא כשיש הרגשת פער בין המצב שלי ומה שצריך להיות בלמעלה מהדעת, מזה אני מרגיש כאב, ומזה אני מרגיש יכולת להתפלל.

כאן אסור לנו להישאר בצער, אלא להפוך את ההרגשה הזאת, את הרגשת הצער לתפילה. והתפילה הזאת דווקא מועילה מאוד. הבורא עונה מהר לכזאת בקשה מצד האדם. כשאדם רוצה להיות בדרגת ההשפעה, בדרגת הבינה, בדרגת הבורא. כשעל זה הוא מבקש, אם הוא עשה מאמצים, עשה חשבון, והגיע לתפילה, אז הוא יקבל ענית התפילה.

שאלה: באיזה מצב אנחנו צריכים לקבל את רוממות הבורא, בתוך הדעת או מעל לדעת?

רוממות הבורא זה ודאי למעלה מהדעת. איך בתוך הדעת אתה יכול להרגיש את רוממות הבורא? אלא אחרי שאתה מסדר את עצמך, איכשהו מתאר לעצמך את גדלות הרוחניות, ועושה ביקורת, אז מה יש לי לעומת זה? יש לך את הפער בין שתי המדרגות, ומתוך ההרגשה הזאת אתה מעלה תפילה.

שאלה: זה נראה מהמאמר שהאדם צריך כאילו לבקש את קו שמאל, ואילו אנחנו תמיד לומדים שהבורא נותן לנו את קו שמאל, ואנחנו לא צריכים לבקש את קו שמאל. אז איך לפרש ולהבין את המאמר הזה?

גם נכון, וגם נכון, גם זה וגם זה. אם אני כבר נמצא בימין, אם אני כבר מתאר לעצמי איך צריך לראות את העולם דרך כוח ההשפעה בעיני הבורא, באמונה למעלה מהדעת. אם אני מתאר את זה כך, אז אני עושה ביקורת. זה אצלי למעלה מהדעת, זאת אומרת, אני רק נמצא בפנטזיות האלה מה זה נקרא להיות בהשפעה, בחיבור, באהבה. איך לראות את הרוחניות אם הייתי בה.

אם כך אני, רואה פער ביני ובין הרוחניות, ודווקא הפער הזה הוא טוב. כי אני מתוך ההבדל הזה, מהדלתא הזאת בין הרצוי והמצוי, מצוי זה מה שיש לי עכשיו, כרגע, זה בתוך דעתי, ורצוי זה שהייתי רוצה להיות בדרגת השפעה, בדרגת בינה, אז מתוך שתי המדרגות הללו, כשיש לי פער ביניהן, אני יכול להפעיל תפילה, ובקשה לבורא.

"תעזור לי באמת לעלות בתכונות שלי לדרגת האמונה למעלה מהדעת, לדרגת ההשפעה, למעלה מהקבלה. תעשה לי את זה". ומפני שאני מבקש להיות קרוב לבורא, להידמות לו, זאת אומרת להגיע לאיזו מין דבקות בו, להיות בהשפעה, אז ודאי שהבקשה הזאת מגיעה אצלי מתוך כאב וחיסרון, כי אני מרגיש איפה אני נמצא, ומה הייתי רוצה להיות, אז החיסרון הזה כבר פועל fמ"ן, ואני מחייב את הדרגה העליונה, את הבורא שיוריד אלי מ"ד, את כוח התיקון.

ואז אני רוכש את המדרגה העליונה הזאת שהייתה אצלי כאמונה למעלה מהדעת, אני רוכש אותה כדעת, כדעתי, כעובדתי, ואני כבר עומד עליה. עכשיו אני מבין, ומרגיש בתוך הדעת, מה זה רוחניות.

ולכן כל אדם שהולך באמונה למעלה מהדעת, רוכש דעת יותר גדולה, יותר עליונה, וכך כל פעם עולה מלמעלה מהדעת לדעת, מלמעלה מהדעת לדעת. הוא הופך, מה שהיה לו למעלה מהדעת, מתהפך לדעת. ואז הוא עולה למדרגה עוד יותר עליונה שהיא למעלה מהדעת. וכך אנחנו עולים. בעצם זו כל הפעולה הרוחנית שאנחנו צריכים ללמוד. ככה נבנה הכלי. בצורה כזאת, כל פעם, כל פעם לעלות, ולעלות לדרגה יותר עליונה.

זאת אומרת, אני נמצא במצב שלי, רואה את העולם הזה, אני מתאר לעצמי מה זה להיות בדרגה הרוחנית, בהשפעה, בחיבור, בדבקות, בכל המצבים שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו שזו רוחניות. אני משתדל כמה שאפשר להתאים את עצמי לזה, ואז אני מבקש מהבורא שכן יעלה אותי לתכונה הזאת של השפעה, של בינה.

ואם הוא מממש את זה, ובטוח שכשהחיסרון שלי אמיתי, הוא מממש את זה, אז אני כבר עולה לדרגה היותר עליונה. ובמקום לתאר לעצמי מה זה נקרא "להיות ברוחניות", "בהשפעה", "באהבה", "בחיבור", אני כבר נמצא בזה במשהו.

וודאי שאני עושה הודיה לבורא. במקום תפילת בקשה, אני עושה תפילת הודיה. "מודה אני לזה שעשה לי נס כזה, שהעלה אותי לדרגה הרוחנית הראשונה". ושוב אני מתאר לעצמי מה זה נקרא דרגה עוד יותר עליונה. מה זה נקרא להיות בדרגה יותר עליונה, כאילו לראות דרך הבורא את המציאות. ושוב אני רואה פער ביני לבין הדרגה הזאת, בין דעת ללמעלה מהדעת, ושוב אני מבקש מהבורא שיעשה לי את העלייה הזאת, שאני רוצה להיות בזה.

ככה עושים, תנסו, יהיו לנו יותר מילים בינינו כשנבצע את הפעולות. זה נקרא "קבלה מעשית".

שאלה: העבודה הזאת המיוחדת הנפלאה שאתה מספר לנו עליה עכשיו, איך אנחנו עושים אותה בתוך העשירייה? זו נראית עבודה אינדיווידואלית, איך שאתה מסביר את זה. איך עושים את זה בתוך העשירייה?

זו לא עבודה אינדיווידואלית. אינדיווידואלית כן, אבל אני עושה אותה בתוך העשירייה. כי אני מדבר על חיבור, אהבה, דבקות בין החברים, שביחד אנחנו דבוקים, עם הבורא. וכולנו עד כדי כך מגיעים למצב אחד, שכולנו כולנו יחד, שממש כמעט אין להבדיל בינינו.

למצב כזה אנחנו רוצים להגיע. שאנחנו מאבדים את עצמנו, במקום להרגיש את עצמי, את הקבוצה, וכך אנחנו מגיעים למצב שבכלל מרגישים את כל הכלי דאדם הראשון כאחד. זה התיקון, כל התיקון שלנו הוא להגיע למצב שאותו הכלי הגדול של אדם הראשון מהנשמות השבורות שהתחברו יחד. וכך אנחנו כל פעם צריכים לתאר את עצמנו.

לכן זה שאני מרגיש את עצמי לבד, זה נכון. אבל לאן אני משתוקק? להיות מחובר עם כל העשירייה ממש בכלי אחד. רוחניות זה חיבור ייתר, אין חוץ מזה. חיבור יתר בינינו על ידי הכוח העליון שהבורא מספק לנו.

שאלה: ואני דומה למצב של התעוררות השחר. האם יש קשר ביניהם או יש הבדל בין שני המצבים?

כן. זה ככה. אתה צודק. זה נקרא ש"אני מעורר את השחר". נכון.

שאלה: אם התפילה היא בקשה מהלב עבור החברים, מדוע עלי גם לבקש את מה שחסר לי וכך כאילו לבטל את הרצון שלי?

חסר לי לגרום לזה שכל החברים, כולל אותי, נהיה כולנו מחוברים עד כדי כך שמזה אנחנו נעשה כלי נכון לגילוי הבורא, שזה בעצם כל המטרה שלו, כל הרצון שלו, להתגלות בתחתונים.

שאלה: כשאני מבקש את קו שמאל נראה שהקו שמאל הזה מתגלה אצלי ביחס לחבר ספציפי. האם משהו לא נכון?

אני לא יודע על מה אתה מדבר ואני לא רוצה לדבר על זה. אתה תשמע מה שאני אומר ואת זה תקיים, נקודה. פשוט פקודה.

שאלה: נניח שמתאפשר לאדם לעלות לחיבור עם החברים, איך להתחיל לחפש את החיסרון הזה בצורה נכונה, איך לחפש אותו במצב הזה?

אחרי שאני מגיע למצב שאני מתאר את הרוחניות, לעומת המצב שלי, מה צריך להיות? כולם בהשפעה, כולם באהבה, כולם בחיבור, כולם בצורה יפה, אחידה. אחרי זה אני רואה שייצבתי כך לפניי בפנטזיה, בתיאור כאילו שזה ככה, אבל כשאני מתאר את זה אני מרגיש את עצמי נמצא בתכונת ההשפעה, נמצא בתכונת האהבה. ואז אני חוזר לעצמי ואני רואה שאני לגמרי לא שייך לזה, אבל יש לי כבר שתי מדרגות ופער ביניהן, ואז מתוך הפער ביניהן אני יכול להפעיל תפילה ולבקש מהבורא, תעלה אותי מדרגת דעתי, לדרגה למעלה מהדעת, תתקן אותי בזה. ואז אני מתחיל להרגיש שבאמת הוא עושה את זה.

תנסו בפועל, תעמדו על זה, ואתם תראו שהוא מעלה אותנו מדרגת דעת, לדרגה למעלה מהדעת, ואז אנחנו מתחילים לראות באמת את העולם שנמצא באיזה חיבור, בהשפעה, בהתכללות, אנחנו מתחילים לראות איזה תיקון במערכת הכללית של הנשמות. וזה לא דמיון כי זה גם קיים. כל המצבים האלה הם קיימים, רק תלוי מי רואה, ומי לא רואה, זה כמו תינוק כלפי אדם גדול. אדם גדול רואה הרבה יותר דברים באותה מציאות שהוא נמצא יחד פיזית עם התינוק אבל התינוק לא רואה את זה. כך אנחנו, אנחנו סך הכול מגלים דברים שהם כבר קיימים, שום דבר לא משתנה אלא רק כלפי האדם המשיג.

שאלה: אני חוזר לעצמי כמו שאמרת כדי להוסיף בהשפעה, כדי להוסיף עוד יותר לדרגה הזאת שמעל הדעת, אני מבין נכון או לא?

מה שהיה לך בתוך הדעת אתה עכשיו עולה למעלה מהדעת ולמעלה מהדעת הזה הופך להיות גם לדעת שלך החדשה, הדרגה החדשה של דעת. מה שהיה למעלה מהדעת נעשה דעת, ואז אתה יכול לתאר לעצמך מה זה עוד יותר למעלה מזה באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, תמיד מלכות כביכול עולה לבינה, וכשאתה נמצא בתוך הבינה אתה אומר, לא, זה לא מספיק אני רוצה דרגת בינה יותר גדולה, אמונה עוד יותר גדולה למעלה מהדעת. וכך כל פעם אתה עולה.

שאלה: ואני כביכול מבקש מצב קבוע של השפעה, כלומר שאני פשוט כל הזמן אמצא בו?

לא, אין דבר כזה, אתה לא יכול לעלות אם אתה נמצא כל הזמן בהשפעה. אתה צריך להרגיש את עצמך שאתה נמצא בהשפעה וקבלה, בהשפעה וקבלה, בשתי רגליים אתה עולה על המדרגות. עכשיו אני נמצא בדעת, אני מעלה את עצמי לאמונה למעלה מהדעת, היא הופכת להיות אצלי לדעת חדשה, למדרגה חדשה, אני מבקש ממנה לעלות למדרגה עוד יותר עליונה למעלה מהדעת, לאמונה, וכך כל פעם אמונה הופכת להיות לדעת, אמונה הופכת להיות לדעת, זה מלכות שעולה יותר ויותר לדרגות הבינה.

תתחיל לעבוד ותראה איך שזה. אנחנו צריכים להתחיל לממש את זה בפועל. תראו איך רב"ש כותב את זה, תקראו את הפסקה הזאת 73 כמה פעמים עד שתראו שאתם מחברים, אם יהיו שאלות, אז בבקשה אין בעיה.

שאלה: האם לראות את העולם דרך העיניים של הבורא הוא תוצאה של היכולת להתבטל מול העשירייה?

כן. מה זאת אומרת? מה מקובלים כותבים לנו סך הכול, מה רב"ש כותב לנו נגיד על מאמרי חברה? הוא אומר לנו רק אם אתם תהיו רק קצת יותר מתוקנים אז אתם צריכים להיות במצבים כאלו וכאלו. זה כל הזמן בחכמת הקבלה כך אנחנו קוראים, הם מתארים לנו מצבים הבאים יותר מתוקנים.

שאלה: לגבי מה שהסברת לחבר, כדי להיות לחלוטין מתמוסס בתוך נקודת המחשבה, הבקשה, התפילה, האם זה נקרא להיות מחובר בלב ומוח לבורא?

לבורא אני לא יכול להגיד יש פה עוד תוספות, אבל לעשירייה בטוח.

שאלה: מה זה אומר להתפלל תפילה מעומק הלב?

מעומק הלב זה נקרא מהרצון הכי גדול, הכי פנימי שלי.

שאלה: העבודה הזו היא בכל שעות היממה גם בתוך השיעור וגם מחוצה לו, או שיש איזה הבדל?

כל הזמן, אין הבדלים, כל הזמן רק בזה.

תלמיד: ואת העבודה הזאת אני יכול לעשות רק אם עבדתי על החיבור בזמן השיעור?

לא, אתה תתחיל לעבוד, אין לך עדיין שום הבחנות. אתה עוד לא התחלת. תתחיל ויהיה לך בדיוק מה לשאול.

שאלה: כשאנחנו מבקרים מתוך הדעת, אתה אמרת שאנחנו צריכים להשיג דרך העשירייה את הגדלות האמיתית של הרוחניות, אם כך איזה מעשים אנחנו צריכים לעשות בעשירייה?

חיבור. כל העבודה הזאת בתוך הדעת, למעלה מהדעת, היא בעיקר בעשירייה. גם כלפי העולם, כי אנחנו נמצאים כבר בתיקון הכללי של כל המציאות, אבל בעיקר זה בתוך העשירייה. כשאני רוצה לתאר לעצמי מדרגה הבאה, זה שאנחנו מחוברים לגוף אחד. למרות שיש לנו רצונות שונים, נקודות שונות שבלב וכן הלאה, אנחנו רוצים לחברם יחד לנקודה אחת ממש, ומבקשים מהבורא שהבורא יחבר, ומתוך כמה שהנקודות האלה הם יהיו מחוברות יחד, אז הוא יוכל להתלבש בהם, היינו להתגלות, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא".

הבורא לא יכול להתגלות לאדם אחד, אין מקום באדם, הוא יכול לגלות את עצמו רק לפחות, נגיד שני אנשים. שיש פער ביניהם, וכמה שהם משתדלים להתחבר ביניהם, אז יש לך פלוס ומינוס, וההבדל שביניהם זה המקום שהבורא מתגלה.

שאלה: הסברת שבדרך מגיעים לנקודות שלא מסוגלים ואז מתפללים. מה זה באמת שלא מסוגלים?

שאני רואה שאני נמצא בדרגה אחרת ממה שאני מתאר לעצמי מה זה דרגת הבינה. יש אני ויש מה שאני מתאר מה זה רוחניות. יש הבדל ביניהם, ואז אני מתפלל שאני רוצה להיות באותה רמה שאני מתאר את הרוחניות.

תלמיד: יש ערך לתפילה שאדם מסוגל ולמרות זאת הוא מנסה להתפלל?

אין דבר כזה שאדם מסוגל. מה הוא מסוגל? הוא מסוגל לעלות לאמונה למעלה מהדעת?

תלמיד: ההרגשה הזו שהוא עכשיו רואה שיש פה את המעל הדעת, כאילו את הבינה, והוא לא נמצא שם. איך זה אמיתי? איך הוא לא עושה את זה בדעת? איך הוא יודע שעכשיו זה לא הדעת שאומרת לו את זה?

אני מבקש ממך, תקרא עשר פעמים את הפסוק הזה, תחלק אותו לחלקים, תלמד אותו, תבדוק אותו ואז נדבר. אתה לא תופס מה שהוא כותב כאן. לא רק אתה, אבל זה מה שאני ממליץ לאנשים.

שאלה: בכל פעם שקנינו את המדרגה הבאה היא נשארת שלנו בדעת. האם זה מקל עלינו את המשך הדרך?

לא שזה מקל לנו את המשך הדרך, זו הדרך עצמה. שאני מעלה את עצמי כל פעם מדעת ללמעלה מהדעת, למעלה מהדעת הופכת להיות אצלי לדעת חדשה, ואז אני עושה אותה פעולה להעלות את עצמי לדרגת אמונה עוד יותר גדולה, ועוד יותר ועוד יותר. זה נקרא עלייה רוחנית, מדעת ללמעלה מהדעת, למעלה מהדעת הופך להיות לדעת, ואני מעלה את עצמי עוד יותר ללמעלה מהדעת, וכך זה המדרגות, זה הסולם.

תלמיד: וזה מקצין, זה נהיה יותר קשה כל פעם בכל מדרגה?

למה אתה חושב על קשה ולא קשה? אני לא מבין את השאלות האלה בכלל. אתה לא שואל בעניין מה לעשות, אלא פילוסופיה כזאת, קשה, זה עוזר לנו, לא עוזר לנו. אתה לא שואל על הפעולה עצמה, אלא על כל הדברים הנוספים שהם לגמרי לא חשובים.

שאלה: הרבה מאוד פעמים כשעושים את הפעולה הזאת, כשמתארים את היחס המתוקן שהיינו רוצים שיהיה בינינו או מה זה להיות למעלה מהדעת, אז באמת יש כאב מהפער ובצורה טבעית עולה איזו בקשה. אבל הרבה פעמים כשמתגלה הפער דווקא מורגש שלא באמת רוצים להשפיע, לא מתגלה תפילה, מתגלה פער, אבל אין שם כאב. מה זה המצב הזה?

לא צריך להיות כאב, לאו דווקא צריך להיות כאב. יכול להיות שיש לי שמחה מזה שאני בכלל יכול לתאר לעצמי מצב שהוא למעלה מדעתי. שרוחניות היא חיבור, אהבה, התחשבות, דבקות זה בזה ועם הבורא שנמצא באמצע, כך אני יכול לתאר לעצמי את המצב יותר מתוקן. ואז מתוך זה אני מתחיל לראות את המצב, כמו שרב"ש כותב, שאדם חוזר למצב שלו. בוא נקרא שוב.

לאחר שהאדם כבר בא להרגיש את החשיבות שיש ברוחניות," בהשפעה, בלמעלה מהדעת "שזה נקרא "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה", זאת אומרת עד כמה שהרוחניות היא גדולה, הכוח העליון הוא גדול, גדול לפי הערכים שלו "אז הזמן שהוא" האדם "צריך לעבור לקו שמאל." מה זה נקרא שמאל? "כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך," מה שעכשיו הוא הרגיש בלמעלה מהדעת, איך שתיאר לעצמו מה זאת רוחניות, האם הוא מרגיש את זה במצב שלו עצמו, האמיתי, בתוך הדעת, את חשיבות הבורא. דווקא חשיבות הבורא, כלפי זה מודדים. "אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'." במצב שלו. ברוחניות הוא מתאר את זה כך שאז הוא יכול לעבוד לתועלת הבורא, להשפעה, לתועלת הזולת, לכולם. "וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל," שלא רוצה שום דבר, לא מזיז לו, לא משתוקק לזה, "המצב הזה, שהוא רואה מה היא החשיבות של הרוחניות," שרוחניות לא חשובה לו בתוך הדעת, בתוך המדרגה שלו "אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת, החשבון הזה" זאת אומרת הפער בין המדרגות בהרגשה שלו, בהבנה שלו, במוח ולב, שהוא מרגיש פער בין המדרגות "הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב," למה אני לא נמצא בזה "ע"ל זה שהוא נמצא בתכלית השפלות," שהוא רואה את זה מההבדל בין הרוחניות לגשמיות שלו "ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו." שבאמת חסר לו לעלות לדרגה רוחנית.

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

תלמיד: דווקא במצב הזה שהוא באמת רואה שחסר לו, שמתגלה הפער, אז כאילו בדיוק המצב הפוך, שהוא רואה שלא חסר לו, לא רוצה להשפיע, אני לא רוצה להיות שם טוב לי איפה שאני, מה זה המצב הזה?

אתה לא רוצה להיות ברוחניות.

תלמיד: כן, כך פתאום מתגלה.

בסדר גמור, אתה הגעת לרופא אז אני אומר לך מה לעשות כמו לאדם חולה. אז אני אומר לך, יפה מאוד שאתה מרגיש שלא חסרה לך רוחניות, אבל אתה יודע קצת איכשהו מה זה נקרא רוחניות לעומת הגשמיות, ואתה יודע שאתה לא רוצה את זה. יש דברים כאלה. אני זוכר שאני כל הזמן הייתי מעשן ואז הרופא אמר לי "אתה חייב להפסיק, אתה חייב להפסיק, אתה חייב להפסיק" הרבה שנים, ואני לא עזבתי את זה. אז יש דברים כאלה שאדם נמצא ברע, אבל לא מכיר שזה הרע, לכן יש לא סתם רע אלא הכרת הרע. אז אתה עוד לא נמצא בזה, מספיק לך, אתה יכול להישאר במצב כמו שאתה.

מה עושים? אז יש לך קבוצה, יש לך לימוד ואתה ממשיך. עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת בכל זאת משפיע עליך מאור המחזיר למוטב ואתה תגיע לזה שאתה תרצה. אפילו תרצה מזה שאתה רואה שהחברים שלך כבר שואלים שאלות שאתה אפילו לא מתאר לעצמך את השאלות האלה. והם מבינים את התשובות שלי נגיד, ואתה לא מבין את התשובות בכלל, אין לך שאלות אז אין לך תשובות גם כן וכולי וכולי. ואז מתוך קנאה אתה תתחיל לרצות, כי אין לך את זה.

זה יתעורר באיזה דברים, באיזו צורה זה יתעורר בטוח. אבל זה שאתה אומר ש"לא אכפת לי, אני יכול להישאר כמו שאני, טוב לי כך", גם זה מצב רוחני. גם מצב "טוב לי מותי מחיי" גם כן מצב רוחני. אז להמשיך, העיקר להמשיך וזהו, ומה שלא עושה השכל עושה הזמן. כי האורות כל הזמן פועלים, וכמה שאתה נמצא בתוך העשירייה, העשירייה מושכת את האורות, הם משפיעים עליך. אז אל תדאג תתקדם יחד איתם.

שאלה: האיכות של הרצון לקבל משתנה כשאנחנו מקבלים את הכוונה, אז איך אנחנו לא ניפול לרצון לקבל ונשתמש בו לטובתנו?

אז מה אם תיפול. אל תדאג, אתה לא צריך לדאוג למצבים שאתה עובר. אתה לא אחראי על כל הדברים האלה, שיש לך שכל, ואתה מבין את כל המערכת, לאן אתה נופל, ולאן אתה לא נופל. אתה צריך לדאוג רק לדבר אחד, איך אני מעלה את עצמי לדרגה יותר עליונה, פשוט ככה. לפניי יש כזו דרך ואז אני עובר בצורה כזאת, כמה שיותר בשביל צר. ומה שבצדדים כל מיני דברים שם, שדים, רוחות, עולמות, פרצופים למיניהם משפיעים עלי כך וכך, גם בעולם הזה תראה מה שיש לנו, אילו הפרעות, זה לא אכפת לי, לגמרי לא אכפת לי. אני מסתכל רק בצורה כזאת [כאילו] שיש לי חור כזה קטן ואני מסתכל דרכו, רק על זה אני מסתכל.

כמו שאתה רוצה לירות ברובה למטרה, אז אתה לא מסתכל על שום דבר אחר, יש לך רק אתה, והמטרה, והקשר ביניהם. אל תסתכל על כלום, זה הכול יסתדר. סביבך יהיו בלגן, בעיות, אתה צריך לדעת, זו דעתי וזה למעלה מהדעת ואני צריך את הלמעלה מהדעת להפוך לדעת החדשה שלי, למדרגה הבאה וזהו, ככה זה.

ואתם תראו מה שרב"ש בדיוק כותב במאמרים שלו על החברה, הוא בדיוק כותב על זה, איך אנחנו מעלים מדעת ללמעלה מהדעת, מדעת ללמעלה מהדעת. זו כל הסיבה לכך שכתב את המאמרים הקצרים, איך להתכלל בעשירייה.

תלמיד: איך אתה יודע אם אתה עושה באמת טוב או לא?

אני יודע שאני עושה טוב או לא לפי זה שאני פותח מאמרי רב"ש על החברה ובודק את עצמי, האם אני עושה מה שכתוב שם או לא, זה הכול. אם אני מבצע מה שכתוב שם זה טוב, אם אני לא עושה מה שכתוב שם, כנראה שאני טועה וזה ממש רע. רק בצורה כזאת.

שאלה: כשהעשירייה כמו שכתוב משבחת את הבורא ואני מרגיש שאני לא נמצא בדרגתם אז הקנאה הזאת היא מכך שאני לא איתם והיא יכולה להעלות אותי לרמתם? התפילה הזאת על מה היא, על כך שחסר לי הקשר עם החברים כדי לעלות לרמתם, לדרגתם או מכך שאני נמצא במצבים השפלים האלה?

אנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו כלפי העשירייה וצריכים להבין שאת זה מסדר לנו הבורא, "אין עוד מלבדו" שקובע את המצבים שלנו, גם הפרטיים וגם הכלליים. ואם אני עכשיו מרגיש שאני לא נמצא בקשר עם העשירייה אז כך זה מכוון מלמעלה, אבל זה שזה מכוון מלמעלה זה לא אומר שאני צריך להירגע, שזה הבורא עושה לי, אלא הוא כך סידר לי את זה כדי שאני אתקדם וכל מצב שאנחנו מרגישים, מצב הכי גרוע שיכול להיות, הוא מורגש בנו רק כאמצעי להתקדמות. בכל מצב ומצב מה שלא יהיה זה אמצעי להתקדמות ואני צריך לעלות ממנו למעלה, וכמה שהמצבים יותר גרועים אני דווקא יכול מהם לעשות קפיצה עוד יותר למעלה.

לכן אני ממליץ לכם לא להיכנס לרגשות אלא להיות בעניינים כגיבורים, בעניין שמה שכל פעם אני עושה, שאני צריך לפעול, זה הכול בא מהבורא ומייצב לי את כל העולם הפנימי שלי ואני צריך רק לאתר, לעשות בירור, מה עליי לעשות.

אם אני יודע, לא יודע, גם בקשר עם הבורא לברר את זה וכך לעשות. תעשה את הבורא שותף אליך קבוע בכל המצבים שאתה לא נפרד ממנו בנקודה הכי תחתונה ובמצב הכי גבוה ובאמצע ביניהם, כל הזמן רק עם הבורא. ואז אתה תראה כמה שאתה תצליח בזה.

הבעיה שלנו שאנחנו ברוב הזמנים מתנתקים מהבורא ולפעמים מתקשרים אליו ולפעמים לא.

שאלה: מה יש לו יותר עצמה ברוחניות, התעוררות ממעלה או התעוררות ממטה?

קשה להגיד. הבורא פועל דרך כל המצבים האלו, גם מלמעלה, גם מלמטה, גם דרך חברים בצורה צדדית מכולם, אז קשה להגיד. צריכים לקבל את הצורה הכללית של המצב ואיך אני בשימוש בכל המצב הזה יכול להגיע להשפעה לקבוצה, לאנושות ולבורא בצורה כזאת דווקא, מאהבת הבריות לאהבת ה', איך אני יכול להפעיל את עצמי.

שאלה: יש לפעמים מאבק כזה שנותן חוסר מצב רוח, למה אני מתכוון, לפעמים אתה מרגיש שאתה צריך לתת אבל אתה לא רוצה באמת לתת, וזה עושה ממש מצב רוח כי זו ממש התנגשות בין הערכים, כי אתה יודע שנכון לתת. איך אני עולה לבינה, איך הטכניקה הזאת?

אני לא יכול לספר לכם יותר ממה שאני מספר, כל היתר אתם צריכים למצוא בעבודה שלכם ממש במאמצים, שם אתה תמצא את ההתנהגות הנכונה שלך, הפעולות הנכונות, ואז תקרא שוב פסוקים שאנחנו מכינים לשיעור ותראה בהם ממש את השביל הישר איך לממש אותם, אבל אין לי יותר.

אני מסביר לכם דברים מאוד מציאותיים שעומדים לפנינו בדרך, תנסו כל פעם לממש אותם. כל פעם. נגיד עשרים פעמים ביום לתאר לעצמכם שאתם נמצאים במצב דעת מה זה נקרא למעלה מהדעת, איך אני מבקש את הבורא להיות בלמעלה מהדעת, איך אני בודק את עצמי אז בכל זאת איפה אני נמצא ואיפה אני צריך להיות באמונה למעלה מהדעת. איך אני מפעיל את התפילה, מה היא בדיוק תפילה, מה האלמנטים של התפילה הפרטיים שאני מבקש עליהם שהם ישתנו, תנסו ללעוס את זה אז אתם תתחילו להרגיש מה יש בכל המצבים הללו. ולא לשאול אותי על כל פרט ופרט, לנסות בעצמכם להבין, להרגיש. הילד לא מחכה עד שהגדולים יעזרו לו, אלא כל הזמן מנסה מנסה לעשות את זה לבד.

שאלה: האם כשהבורא מעורר באדם את תיאור המדרגה הבאה של למעלה מהדעת זוהי בעצם הלוואה שלו, עד השלמת היגיעה מצדנו של אותה מדרגה והשכר הוא כשיש חילוף לתוך הדעת?

אני לא דיברתי על המצב הזה בכלל שהבורא מתאר לנו מדרגה הבאה בלמעלה מהדעת, אני דיברתי על זה שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו מה זה נקרא מדרגת האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: אתמול אחרי שיעור בוקר, אני הרגשתי כל היום בלי מאמצים שאני יותר עם החברים, אני יותר חושב עליהם, אני יותר מתפלל לבורא. מה זה המצב הזה? זו הדעת שלי ומה שהיה חסר, פשוט לבקש להיות במצב הזה?

תברר הלאה. אבל תברר לפי מה שאנחנו דיברנו היום.

שאלה: למה הבירור והביקורת שהאדם עושה מביא אותו לתפילה לקבל בתוך הדעת ולא לחזק עוד יותר את האמונה למעלה מהדעת?

כנראה שהבירור הוא לא נכון. מה הוא רוצה שיהיה לו בתוך הדעת? אנחנו גם כך נמצאים כל הזמן בתפילה בתוך הדעת, בכל רגע ורגע כל אדם ואדם בעולם רוצה לברר הכול בתוך הדעת, ואנחנו כל העבודה שלנו דווקא לתאר את המצבים שלמעלה מהדעת ולהשתדל לעלות אליהם, לבקש עליהם.

תלמיד: לכאורה אם האדם הולך אל תוך הדעת, שובר שמאלה ורואה את הפער הזה בין הרצוי למצוי, זה אמור להעיד שהלמעלה מהדעת לא מספיק שלם, הוא צריך לדרוש שהלמעלה מהדעת יהיה יותר משובח?

לא. אם הוא חוזר לבקר את עצמו בדעת אז זה צריך להוליד לו תפילה שהוא ירצה להעלות ללמעלה מהדעת. זה בדיוק מה שהוא כותב כאן "אז הזמן הוא צריך לעבור לקו שמאל. כלומר לעשות בקורת איך הוא מרגיש באמת בתוך הדעת את חשיבות המלך, אם באמת הוא מוכן לעבוד רק לתועלת ה'." ואם לא "וכשהוא רואה שבתוך הדעת הוא בעירום וחוסר כל," לא רוצה לעבוד לעל מנת להשפיע, זה נקרא לטובת המלך, שהוא רואה איך שאין חשיבות רוחניות בו, "אבל כל זה אינו אצלו אלא למעלה מהדעת," יכול להיות אז "החשבון הזה הוא יכול להוליד לו חסרון וכאב," על מה? "על זה שהוא נמצא בתכלית השפלות," שרק למעלה מהדעת הוא יכול לפנטז את הדברים האלה "ויש לו היכולת לתת תפלה אמיתית מעומק הלב, על מה שחסר לו." שבאמת חסרה לו הדרגה, האמונה הזאת, שהוא רוצה להיות בהשפעה רק לא יכול, רק יכול איכשהו לתאר לעצמו אבל לא יותר, שהפנטזיה הזאת תהפוך להיות מציאות.

תלמיד: פשוט המציאות הזאת צריכה להיות "בכאילו" כל הזמן שיש לו את ההרגשה באיברים, גם כשהוא מסתכל בתוך הדעת והוא רואה שהוא צריך, אז הוא צריך לבקש בחזרה שזה יהיה כאילו, לא? לא לקבל את זה בתוך הדעת.

אני לא מבין מה שאתה אומר, יש שתי מדרגות, איך שאני מסתכל על העולם ואיך שאני מתאר לעולם איך אני הייתי מסתכל עליהם אם הייתי בדרגת השפעה בדרגת הבינה, בדרגת הבורא, איך הייתי רואה את העולם. והפער בין שתי המדרגות האלו נקרא "דעת" ו"אמונה למעלה מהדעת" ואז אני מבקש לעלות לדרגת האמונה שהיא למעלה מדעתי, להשפעת יתר ממה שאני נמצא ואם אני מבקש, אז הבורא מבצע את זה. אבל אני צריך לתאר לעצמי בדיוק איפה אני נמצא ואיפה אני רוצה להיות ועד כמה שכואב לי שאני נמצא או לא נמצא.

ואם לא כואב לי אז יש לי קבוצה, אני מסתכל עליהם אני רואה שהם משתדלים, מנסים, אני אראה את זה ככה כי "כל הפוסל במומו פוסל", אבל אם אני רוצה לראות שהם נמצאים בהשפעה הדדית ובכיוון הנכון, אני אראה את זה ואז אני אבקש. ועם תפילה אני משיג בטוח מדרגה למעלה מהדעת לפחות ראשונה, שנייה, שלישית. אחר כך יש עוד עבודות יותר חשובות ויותר מורכבות.

בואו ניקח את הפסוק 73 ונעבוד עליו במשך היום, ונשתדל לבצע אותו.

(סוף השיעור)