שיעור בוקר 26.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ג'. עמ' 2100. "ביאור למאמר "פתיחה לחכמת הקבלה""

קריין: מאמר רב"ש "ביאור למאמר פתיחה לחכמת הקבלה", המאמר נמצא בכתבי רב"ש כרך ג' בעמוד 2100. כותרת "ענין ביטוש פנימי ומקיף שבפרצוף".

ענין ביטוש פנימי ומקיף שבפרצוף

"בפרצוף הראשון שנק' גלגלתא המשמש על עביות דבחי"ד נוהג כל האמור בענין רת"ס. ולמדנו, גלגלתא קיבל המקסימום שבאפשרותו לקבל בעמ"נ להשפיע, ויותר לא מסוגל לקבל. ולעומת זאת במחשבת הבריאה למדנו שהכלי שם קיבל הכל, והוא משום שאת הכלי הנ"ל שנק' מקבל עמ"נ לקבל ברא הבורא, משא"כ בכלי שהתחתון עושה שנק' עמ"נ להשפיע, יש גבול וקיצבה כמה שיכול לקבל.

נמצא לפי"ז, שלשמונים אחוז האור שנשארו מחוץ לפרצוף אין כלי שיכול לקבלם. ומה יהיה עליהם? ולתקן את זה נעשה ענין ביטוש פנימי ומקיף. ואלה דברי הרב על ענין זה בחלק ד' דף רי"ב אות ד': "והנה בהתחברות האורות פנימים עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד, הם מכים זב"ז ומבטשים זב"ז, ומהכאות שלהם אתיליד הויות בחינת כלים". פירוש: ע"י הביטוש נעשים הכלים. וצריכים להבין:

א. מדוע האו"פ והאו"מ מכים זב"ז?

ב. מדוע ע"י ההכאה נעשו הכלים?

תשובה: כבר דיברנו אשר הכאה ברוחניות פירושה, שני דברים המנוגדים זל"ז, אבל צריכים להבין גם, מדוע דוקא "בצאתם חוץ לפה" נעשית ההכאה?

בראש המדרגה מתפשט מאה אחוז האור, וחלוקה של פנימי ומקיף אין שם, וזאת משום שרצונו להיטיב לנבראיו הוא במאה אחוז. אלא שהתחתון שהוא מוגבל, עושה חשבון ומחליט ע"ד משל, שעשרים אחוזים בלבד הוא מסוגל לקבל בעמ"נ להשפיע. וזהו בראש, בכח. "ובצאתם חוץ לפה", יציאה ברוחניות נקראת גילוי, היינו, מה שהיה בכח מתגלה בפועל, שאז מקבל חלק, וחלק דוחה לחוץ בבחי' או"מ.

או"מ הזה כאילו בא למסך דגוף וטוען: הדרך שאתה נוהג בה, היינו שאתה מחזיק מסך, תודה שאינה טובה. שהרי איך תצא לפועל מטרת הבריאה שהיא "להיטיב לנבראיו"? מי יקבל את כל האור? ומצד שני האו"פ מסכים עם המסך, שהרי כל מציאות התפשטותו של האור בפנימיות היא ע"י המסך והאו"ח. ומחלוקת דעות הזו נקראת ביטוש או"מ באו"פ או ביטוש או"מ במסך.

והיות ואליבא דאמת הצדק עם האו"מ, לכן המסך מסכים עמו. כיון שמסכים, כבר לא מסוגל לדחות ולהעלות או"ח, וכבר לא מסוגל לקבל בעמ"נ להשפיע, ולכן האור נסתלק. והמסך נזדכך, היינו שלא מקבל. ומצב זה נק' בחי' דין ואחוריים.

והיות שכל בחי' כלולה מד' בחינות, לכן המסך מסתלק בהדרגה, בתחילה מבחי"ד שבבחי"ד ואח"כ מסתלק גם מבחי"ג שבבחי"ד וכו' עד שעולה לפה דראש, שהוא המקור שממנו בא המסך דגוף, היינו שהפסיק לגמרי לקבל. ובדרך עליתו משתמש בכל פעם עם עביות יותר קטנה, וממילא מקבל אור יותר קטן בעמ"נ להשפיע.

למשל, בעלותו לבחי"א יכול לקבל רק אור דרוח, ובעלותו לבחי' שורש יכול לקבל רק את אור הנפש בעמ"נ להשפיע. עד שלא מסוגל לקבל כלל בעמ"נ להשפיע, ומפסיק לקבל כנ"ל."

שאלה: הוא כותב, אליבא דאמת האור המקיף צודק, לכן המסך מסכים עמו. למה?

כי אור מקיף הוא מקיף את הכלי מכל הצדדים, מכיר אותו, יש לו מטרה נעלה להעלות את הכלי לדרגה שלו, לכן בסופו של דבר הוא שמשפיע על הכלי והכלי שומע אותו.

תלמיד: מה זאת אומרת להעלות את הכלי לדרגה שלו?

כמו שאור מקיף ממלא את כל המציאות ולא משאיר שום כלי ריק, אלא בתכניתו להביא את כולם לשיעור השלם במילוי, לכן האור המקיף הוא שמנהל בינתיים את כול הבריאה.

תלמיד: האם דרגתו היא לא דרגת המשפיע?

כן, הוא מבצע בדיוק את הרצון להשפיע, את פעולות ההשפעה ואת המטרה, הוא מקרב את כולם למטרה.

תלמיד: האם המטרה היא לא שכולם יהיו בהשפעה כמו האור המקיף?

זה עוד לא נגלה, המטרה שיהיו כולם מלאים באור מקיף.

תלמיד: המסך הוא ביטוי של הרצון שמתעורר בנברא להידמות לאור אחרי שהאור מילא אותו לגמרי.

כן.

תלמיד: אז למה האמת היא לא איתו?

עם המסך?

תלמיד: כן.

המסך הוא סך הכול פעולה מקרית הייתי אומר. אור מקיף הוא אור שממלא את כול הבריאה, הוא עוטף, מקיף את כול הבריאה, ולכן הכול נמצא בידו. הוא הכוח שמפעיל ומניע את כול הבריאה.

תלמיד: לאן הוא מניע אותה?

הוא רוצה למלא את הכול. אור מקיף רוצה להיכנס פנימה ולמלא את כול הבריאה בצורה בלתי גבולית.

תלמיד: זה היה כבר במלכות דאינסוף, בעולם אינסוף.

ומה קרה אחר כך?

תלמיד: הנברא הבין שהוא רוצה להתפתח, להיות כמו האור.

יופי.

תלמיד: ואז הוא עושה מסך.

לא, הוא עושה צמצום.

תלמיד: צמצום, מסך ואור חוזר.

אלו דברים נפרדים.

תלמיד: בסדר, הוא עושה את זה ככל שיכול.

אז בצמצום, שזה דבר חמור שבחמורות, הוא מגרש את המילוי שלו שמגיע מהבורא ועושה מחיצה בינו לבין הבורא.

תלמיד: מחיצה שמהותה היא הידמות מתוך הכרה בגדלות הבורא.

לא, הוא לא רוצה לקבל את מה שמגיע אליו מהבורא.

תלמיד: למה?

כך זה קורה, כי יש ביניהם הפכיות הצורה.

תלמיד: נכון, והוא רוצה בהשתוות הצורה.

חכה, במשך הרבה פעולות מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה הוא יתחיל להשיג את הפעולות האלה שאיתן הוא גם ייכנס להזדהות עם האור עליון.

תלמיד: אבל הפעולה הראשונה, הצמצום הראשון עם המסך הראשון, עם האור החוזר הראשון, גלגלתא, זו כבר התקדמות להשתוות, זה במגמת השתוות.

לא הייתי אומר שזה כך. העובדה היא שהם מתרחקים זה מזה לשני קצוות.

תלמיד: במה הם מתרחקים?

בזה שזה רוצה לתת וזה רוצה לקבל.

תלמיד: זה היה טבע הבריאה שהבורא הוא רצון לתת והנברא רצון לקבל.

כן.

תלמיד: אחר כך הנברא מתחיל להתפתח, הוא עושה צמצום, מסך ואור חוזר כי הוא רוצה להשתוות.

אנחנו עוד לא נמצאים בזה.

תלמיד: למה? כבר מדברים פה על ביטוש. הוא כותב שהאור המקיף מבטש במסך, ואז הוא כותב שאליבא דאמת האור המקיף צודק והמסך מסכים איתו. זה מה שאני שואל, למה אליבא דאמת האור המקיף צודק ולא המסך בביטוש הראשון בגלגלתא?

אור מקיף רוצה למלא את כול הכלי ולא חשוב באיזה כוונות הכלי נמצא. לכן יש לו התנגשות עם הכלי בכך שהכלי לא רוצה בתנאים כאלה כמו שנברא למלא את ההכרחיות מהאור העליון.

תלמיד: למה רב"ש כותב שאליבא דאמת האור המקיף צודק ולכן המסך מסכים איתו? לכאורה חשבתי שאליבא דאמת המסך הוא יותר קרוב להתפתחות שהיא אמיתית, להידמות לאור, ולא האור המקיף שרוצה לדפוק ולהיכנס כמו פעם בצורה ישרה.

אור מקיף רוצה להיכנס לתוך הכלי, לפי תכנית הבריאה הוא צריך למלא את כל הכלי, שלא יישאר שום דבר חוץ ממנו, שהכלי והאור יהיו שווים, שהאור ימלא את הכלי עד בלי די. למה הוא לא יכול לעשות זאת? עקב הרצון שבתוך הכלי, כי הכלי לא רוצה.

תלמיד: למה הכלי לא רוצה?

הכלי לא רוצה מפני שהוא צריך להתהפך בשביל זה, להיות בעל מנת להשפיע. כי כניסת האור לתוך הכלי יכולה להיות אך ורק לפי הזדהות ביניהם.

תלמיד: גלגלתא מתחילה את ההזדהות.

נכון.

תלמיד: ואז היא עוצרת בטבור ומתחיל הביטוש.

הביטוש נעשה בפה דראש.

תלמיד: אני מדבר על הביטוש של אור מקיף במסך. בביטוש הזה בטבור, שאותו מתאר פה הרב"ש, הוא מתאר את הדו שיח בין האור המקיף למסך כשתי דעות. הרב"ש כותב, אליבא דאמת האור המקיף הוא הצודק לכן המסך נכנע לו. למה האמת עם האור המקיף, למה הוא אליבא דאמת ולא המסך, שזה כבר לכיוון ההשתוות?

אבל מה רוצה האור המקיף?

תלמיד: למלאות.

למלאות. ומה רוצה המסך?

תלמיד: להידמות.

להידמות. למה יש ביניהם התנגדות?

תלמיד: כי הוא עוצר את האור המקיף מלהיכנס, אין לו מספיק כוח להידמות, אז הוא עושה עצירה בגבול שלו, בטבור.

ומה הפשרה?

תלמיד: לא יודע.

זה בעצם מה שצריך להיות עכשיו.

תלמיד: מה זאת אומרת פשרה?

שיהיה משהו לכיוון אור מקיף ולכיוון אור פנימי. שמשהו יהיה לקראת אור אינסוף ומשהו לקראת הכלי.

תלמיד: מה זאת אומרת לקראת אור אינסוף?

שהוא יוכל למלאות חלק מהכלי.

תלמיד: מה שיכול היה הוא כבר מילא עד הטבור, לפי יכולת הכלי לקבל בעל מנת להשפיע.

כן, והיתר?

תלמיד: אור מקיף.

אור מקיף. ומה יהיה הסוף, להמשיך לקבל בחלקים, במנות קטנות?

תלמיד: לפי יכולת ההשפעה שהוא יפתח.

כן.

תלמיד: האם זה מה שיקרה הלאה?

כן.

שאלה: הפעולה הזאת של הצמצום, האם מלכות דאינסוף לפני הצמצום הייתה יותר בהשתוות צורה עם הבורא או פחות?

ודאי שפחות.

תלמיד: זאת אומרת שלפני הצמצום ההשתוות הייתה יותר קטנה.

כן.

תלמיד: זאת אומרת הצמצום העלה את ההשתוות של מלכות דאינסוף עם הבורא.

כן, לפני הצמצום בכלל לא הייתה השתוות.

תלמיד: אם כך, התהליך הזה שהמלכות עושה עכשיו, שכל פעם היא מקבלת עוד קצת, היא הולכת ומתקרבת לקראת ההשתוות.

כן.

תלמיד: אז למה צודק האור המקיף? היא עשתה צעד קטן והיא השתוותה יותר.

אבל איפה גמר התיקון? אור מקיף נותן לך הרגשה של גמר התיקון, שלזה אתה צריך להגיע. מה מזה שלקחת מהשולחן זית אחד?

תלמיד: האור המקיף שמבטש את המסך, האם התהליך הזה קורה בהסכמת הנברא, או שזה נכפה עליו מהבורא?

אין עדיין נברא.

תלמיד: מלכות עשתה פעולה מעצמה, אמרה שהיא עושה צמצום ואחר כך שמה מסך וקיבלה כמה שהיא יכלה. האם הביטוש הוא פעולה שהיא הסכימה לה?

כשהם מנוגדים, אז יש ביטוש.

תלמיד: אני מבין את המילים ואני מבין את הפעולה המכנית, אני לא מצליח להבין למה שמלכות תסכים לפעולה של הביטוש.

אבל היא קיבלה כמה שהיא יכולה, יותר מזה היא לא יכולה לקבל.

תלמיד: אז למה קוראים לזה ביטוש? אפשר לקרוא לזה המשך התהליך.

בוודאי שזה המשך, אבל מה זה המשך התהליך, כל דבר שבהמשך נקרא המשך, אבל כאן יש ממש ניגוד. כשאתה נותן לתינוק שלך לאכול ופתאום הוא מפסיק ואתה ממשיך, מה אתה רואה? שהוא לא מקבל, זה ביטוש.

ענין ביטוש פנימי ומקיף שבפרצוף

"בפרצוף הראשון שנק' גלגלתא המשמש על עביות דבחי"ד נוהג כל האמור בענין רת"ס. ולמדנו, גלגלתא קיבל המקסימום שבאפשרותו לקבל בעמ"נ להשפיע, ויותר לא מסוגל לקבל. ולעומת זאת במחשבת הבריאה למדנו שהכלי שם קיבל הכל, והוא משום שאת הכלי הנ"ל שנק' מקבל עמ"נ לקבל ברא הבורא, משא"כ בכלי שהתחתון עושה שנק' עמ"נ להשפיע, יש גבול וקיצבה כמה שיכול לקבל.

נמצא לפי"ז, שלשמונים אחוז האור שנשארו מחוץ לפרצוף אין כלי שיכול לקבלם. ומה יהיה עליהם? ולתקן את זה נעשה ענין ביטוש פנימי ומקיף. ואלה דברי הרב על ענין זה בחלק ד' דף רי"ב אות ד': "והנה בהתחברות האורות פנימים עם האורות מקיפים מחוברים תוך הפה, לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים יחד, הם מכים זב"ז ומבטשים זב"ז, ומהכאות שלהם אתיליד הויות בחינת כלים". פירוש: ע"י הביטוש נעשים הכלים. וצריכים להבין:

א. מדוע האו"פ והאו"מ מכים זב"ז?

ב. מדוע ע"י ההכאה נעשו הכלים?

תשובה: כבר דיברנו אשר הכאה ברוחניות פירושה, שני דברים המנוגדים זל"ז, אבל צריכים להבין גם, מדוע דוקא "בצאתם חוץ לפה" נעשית ההכאה?

בראש המדרגה מתפשט מאה אחוז האור, וחלוקה של פנימי ומקיף אין שם, וזאת משום שרצונו להיטיב לנבראיו הוא במאה אחוז. אלא שהתחתון שהוא מוגבל, עושה חשבון ומחליט ע"ד משל, שעשרים אחוזים בלבד הוא מסוגל לקבל בעמ"נ להשפיע. וזהו בראש, בכח. "ובצאתם חוץ לפה", יציאה ברוחניות נקראת גילוי, היינו, מה שהיה בכח מתגלה בפועל, שאז מקבל חלק, וחלק דוחה לחוץ בבחי' או"מ.

שאלה: אם המסך עצר את האור ויש את האור המקיף שרוצה עכשיו להיכנס, וכדי להמשיך את התהליך ברור שצריך לעשות ביטוש והזדככות, אז למה אין פה הסכמה של שניהם? למה קוראים לזה ביטוש? למה זה לא "בוא נלך יחד ונמשיך את התהליך"? זה נשמע תהליך נכון של התקדמות.

אור מקיף ואור פנימי?

תלמיד: כן.

הם מנוגדים זה לזה.

תלמיד: במה הם מנוגדים?

אור מקיף קיים סביב הכלי ואור פנימי הוא בתוך הכלי. אור פנימי צריך למלאות את הכלי ואור מקיף לא צריך. שניהם קשורים במסך, המסך זה מה שמקשר ביניהם, אם לא המסך, אז לא היה שום קשר ביניהם.

תלמיד: אור פנימי שלפני רגע היה אור מקיף שהתקבל בתוף הכלי, למה הוא פתאום נהיה מנוגד לאור מקיף? במה הוא מנוגד?

כי הוא נמצא בפנים לפי תכונות הכלי וממלא את הכלי ומקושר אליו, ואור מקיף נשאר מבחוץ והוא הפוך מהכלי והכלי דוחה אותו.

תלמיד: כל התהליך הזה נראה כמו מאבק של שני כוחות.

כן, המסך שביניהם הוא מבדיל ביניהם ומעמיד אותם זה נגד זה.

תלמיד: למה זה מאבק ולא עבודה יחד כדי להביא את הנברא לגמר תיקון?

כי זה לפי טבע הכלי. יש כלי פנימי שמוכן לקבל, רוצה ומקבל על מנת להשפיע 20%, ואת כל היתר הוא לא רוצה, בשבילו זה אויב, מנוגד.

נותנים לך מה שאתה אוהב, מה שאתה רוצה, אתה בשמחה ובתיאבון מקבל. ואחר כך נותנים לך משהו שאתה לא אוהב, לא רוצה ואתה לא מסוגל. אז מה קורה? אתה מתנגד.

שאלה: כתוב "לעומת זאת במחשבת הבריאה למדנו שהכלי שם קיבל הכל, והוא משום שאת הכלי הנ"ל שנק' מקבל עמ"נ לקבל ברא הבורא. משא"כ בכלי שהתחתון עושה שנק' עמ"נ להשפיע יש גבול וקיצבה כמה שיכול לקבל." מי זה הכלי התחתון? הרי מדובר על פרצוף גלגלתא.

נגיד בראש ובגוף.

תלמיד: האם הגוף מחליט שהוא רוצה להשפיע?

הגוף לא מחליט שום דבר, הראש מחליט. ומה שנמצא בראש, אחר כך מתבצע בגוף.

תלמיד: בפסקה השנייה בתשובה לשתי השאלות כתוב, "בצאתם מחוץ לפה". וכתוב, "יציאה ברוחניות נקראת גילוי, היינו, מה שהיה בכח מתגלה בפועל". למה זה מתבצע מחוץ לפה? מה זה המקום המיוחד מחוץ לפה ששם מתגלים הדברים?

כי פה זה פה דראש. ולמטה מפה דראש כבר מתגלה מה שהראש החליט.

תלמיד: אז מה מיוחד במקום הזה, במצב הזה?

הגילוי. מה שראש המדרגה החליט בראש, מתבצע אחר כך בתוך.

תלמיד: והפה, מה זה המצב הזה? האם זה שייך למלכות?

למלכות דראש.

שאלה: הוא כותב, "והיות שכל בחי' כלולה מד' בחינות, לכן המסך מסתלק בהדרגה,". למה הוא מסתלק בהדרגה? הרי ההרגשה של הביטוש היא עדיין הרגשה של חוסר השתוות צורה. אז למה צריך את ההדרגה?

שורש א', ב', ג', ד', כמו שקיבל כך הוא מזדכך.

תלמיד: אבל פה אנחנו לא מדברים על זמנים, אנחנו מדברים על תכונות, נכון?

כן.

תלמיד: אז מה זו העבודה הזו של ההזדככות בהדרגה?

מהבחינה שמפרידה יותר מכולם, פחות ופחות עד שהכול נעלם. ד', ג', ב', א' שורש.

תלמיד: האם נעשה כך כי יש איזו מחשבה שאם אני אעלה לג', אז זה יספיק?

אפילו שהוא לא חושב שכך, אבל זו צורת העבודה, ההדרגתיות שחייבת כאן להתגלות.

תלמיד: למטה הוא שואל שאלה, מה מרוויח המסך מזה שהוא מסכים להפסיד את הכול, זה מה ששאלו החברים קודם. אז אפשר אולי לקרוא את זה.

"שאלה: מה הרויח האו"מ שרוצה להאיר מטעם מטרת הבריאה, ורוצה שהמסך יקבל יותר. הלא נעשה לכאורה ההיפך מרצונו, היינו שהמסך הפסיד אפילו מה שהיה לו?!

תשובה: כל המדרגות שנתגלו בזמן ההסתלקות אינן שיירים ממה שהיה לו בתחילה, שהרי יש כלל: "אין לך חידוש אור שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה", היינו, כל בחי' שמתגלה היא בחי' חדשה. א"כ בתחילה לא היה יכול לקבל אפילו משהו יותר, אבל כעת לאחר שנסתלקה הבחי"ד, כבר יכול לקבל יותר, היינו מבחי"ג.

וזה"פ שע"י הביטוש נעשו כלים. היינו, לפני הביטוש לא היו לו יותר כלים לקבל, משום שקיבל את מירב מה שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע. אבל לאחר הביטוש, משנזדכך המסך דבחי"ד, כבר יש מקום לקבל על בחי"ג, והוא משום שנסתלק מבחי"ד ואין לו כלום. וכשנסתלק מבחי"ג יכול לקבל על בחי"ב.

אבל עדיין נשאלת השאלה: מהו הרווח, הלא בכל פעם מקבל פחות?

תשובה: אין העדר ברוחניות. פירוש: כל מה שנתגלה - נשאר, אלא הוא אינו רואה זאת. ואינו יכול להנות מזה כעת, רק מההווה. לאחר שתגמר העבודה, יתגלו כל האורות בפעם אחת. ולפי"ז בסופו של דבר - הרויח.

אאמו"ר זצ"ל אמר, משל ע"ז: שני אנשים היו בצעירותם חברים ולאחר מכן נפרדו דרכיהם: אחד נעשה מלך, והשני נעשה עני מרוד. לאחר שנים שמע העני שחברו נעשה מלך, לכן החליט לנסוע אליו למדינתו ולבקש ממנו עזרה, ארז את מטלטליו ונסע. כשנפגשו סיפר למלך על מצבו הדחוק, נגע הדבר לליבו של המלך ואמר לחברו - אתן לך מכתב לשר האוצר שלי, כדי שיתן לך רשיון להכנס לאוצר למשך שתי שעות, ובשתי השעות האלו כמה שתצליח לאסוף - שלך הוא. הלך העני עם המכתב לשר האוצר וקיבל את הרשיון המיוחל. נכנס הוא, איפה, עם קופסתו שהיה רגיל לקבץ בה את הנדבות שקיבל, לתוך אוצר המלך.

במשך חמש דקות מילא את קופסתו ויצא החוצה שמח וטוב לב. אולם הממונה על האוצר לקח את קופסתו ושפך את כל אשר קיבץ. פרץ העני בבכי. אמר לו הממונה: קח את קופסתך ומלא בה כסף אחר. נכנס שוב העני ומילא את קופסתו, ושוב כשיצא החוצה שפך הממונה את כל כספו מן הקופסה. וכך חזר התהליך עד שנגמרו השעתיים. וכשיצא העני בפעם האחרונה החוצה, אמר לממונה: אני מתחנן לפניך, השאר לי את מה שקיבצתי, שכן זמני עבר וכבר איני יכול להכנס עוד לאוצר. אמר לו הממונה - מה שאספת, כעת שלך הוא וכן כל הכסף ששפכתי לארץ במשך השעתיים. ומה ששפכתי את כספך בכל פעם הוא מטעם שרציתי להיטיב לך, שהרי מלאת את קופסתך הקטנה ולא נותר לך מקום להכניס בה עוד.

נמשל: בכל פעם שמקבלים איזה חלק מהאור בעמ"נ להשפיע - זה נשאר. אבל אם זה נשאר לא ירצה לקבל יותר, שהרי אין ביכולתו לכוון בעמ"נ להשפיע על יותר ממה שקיבל, לכן מוכרחת המדרגה להסתלק, ובכל פעם הוא מתקן כלי של רצון לקבל בעמ"נ להשפיע, עד שיתוקן הכל ואז יאירו כל האורות בבת אחת."

למה אי אפשר היה לעשות את זה מיד? מה זה עזר לו?

תלמיד: אני חושב שמצד הבורא זה כן נעשה מיד, אבל מצד הנברא זה מחולק לתהליך כי מזה הוא מקבל יותר תענוג, מבין יותר את מחשבת הבריאה, את אהבת הבורא.

בסדר.

שאלה: זה שיש תהליך הדרגתי, אפשר לנסות להבין את זה, אבל למה התהליך ההדרגתי הוא לא הולך ומתרחב? מטרת הבריאה היא שיותר נקבל, האור רוצה לתת, אז על פניו על דרך המשל הוא כל פעם צריך להיכנס עם כלי גדול יותר. הוא נשאר עם אותו כלי, רק שופכים לו את התכולה. האור לוחץ שהוא יקבל, ומה שקורה שהוא כל הזמן מקבל פחות.

הוא לא יכול לקבל אותו אור כי יש לו ניסיון, יש לו כלי חדש, כל הסיטואציה היא אחרת.

תלמיד: יש פה תהליך הדרגתי עד שמגיע בסוף להסתלקות בכלל.

כן.

תלמיד: למה זה לא הפוך, שכל פעם יכול לקבל בעל מנת להשפיע יותר, ואז עוד קצת לקבל על מנת להשפיע יותר?

כי הוא מעריך את זה יותר, הוא באמת מרגיש שמקבל יותר.

שאלה: בחלק של ההזדככות מד' לג' וכדומה הכלי מרוויח משהו. בהתחלה אמרנו שמטעם השתוות צורה הוא קיבל 20%, ובזמן ההזדככות הכלי מרוויח עוד משהו למרות שהייתה כאן השתוות צורה. המסך בדק, אמר שיש יכולת לקבל על מנת להשפיע, יש השתוות צורה, ופתאום בהזדככות הוא כביכול מרוויח עוד משהו אחרי שהוא כבר החליט שהוא מוותר על הכול. מה הוא מרוויח מההזדככות בשלבים?

עוד ועוד חיסרון.

שאלה: האור המקיף כשהוא נמצא כולו במאה אחוז שלו בחוץ, הוא בדעה אחת צריך להיכנס פנימה. חלק ממנו נכנס פנימה, ופתאום הוא שינה את הדעה, הוא מסכים עם המסך לא להיכנס פנימה. הרי הוא אותו אור רק שהוא בפנים, למה הוא שינה דעה?

מה זאת אומרת שהוא שינה דעה? האם הוא לא רוצה כבר למלא את הכלי?

תלמיד: כתוב שעכשיו הוא מסכים עם המסך לא להמשיך. אור מקיף שנשאר בחוץ רוצה להמשיך, ואור פנימי מסכים עם המסך לא להמשיך. אבל זה אותו אור שהיה לפני רגע.

זה לא אותו אור. זה אור שעבר ביטוש, זיווג דהכאה, נכנס פנימה, התקשר לפנימיות הכלי. איך זה יכול להיות אותו אור?

תלמיד: יש שינוי באור.

הוא עבר את הנברא, הוא התחבר עם פנימיות הנברא. זה הבדל גדול.

שאלה: לפי המשל הזה אפשר להגיד שכל פעם שאני נכנס לאוצר וממלא את הכוס ושופכים לי אותה, החיסרון שלי גדל.

ודאי.

תלמיד: אז הפעם אחרונה זה חיסרון הכי גדול לעומת הפעם הראשונה.

כן. פעם אחרונה החיסרון שלו הוא כמו שבכל החסרונות הקודמים מתחילת הבריאה.

שאלה: אחרי שיש הזדככות ראשונה מד' לג', האור הנוסף, הכלי החדש שמתגלה, האם האור שיש בזיווג הזה הוא אור נוסף מהאור שנכנס פנימה, או שזה עדיין אותו אור פנימי שעובר דרך פילטר אחר של, עביות אחרת.

האור שמגיע בחזרה לכלי?

תלמיד: כן, במהלך ההזדככות של המסך מעביות ד' לעביות ג'. יש שם זיווג.

כן.

תלמיד: האם האור שנמצא בזיווג הזה, הוא אור פנימי שעובר תחת עביות אחרת או שזו הצלחה של האור המקיף קצת להיכנס יותר פנימה?

ודאי שגם זה וגם זה. הם צריכים להתלבש זה על זה.

תלמיד: אמרת שלאט לאט יש הזדככות עד שהוא מגיע לפה ואז האור מפסיק להיכנס.

כן.

תלמיד: האם גלגלתא סיימה שם את התפקיד שלה?

כן. סיימה, לא סיימה, היא ממשיכה עם ע"ב, ס"ג וכן הלאה אבל בעצמה - כן.

תלמיד: כשע"ב ס"ג ממשיך, נגיד ע"ב עכשיו התמלא, האם גלגלתא נשארת ריקה?

לא, היא חייבת להתמלאות כדי למלא את ע"ב.

תלמיד: האם עוד פעם היא תתמלא ועוד פעם תזדכך?

כן. וככה כל פרצוף ופרצוף, עד סוף כל הפרצופים בגמר התיקון.

שאלה: כל פעם שעושים פעולה למטה, התהליך של מילוי והזדככות קורית בגלגלתא.

לא רק בגלגלתא, בכולם.

תלמיד: בכולם. זאת אומרת, אף פעם לא שנשאר אור בקביעות בכלים,

אור לא יכול להיות. אי אפשר להגיד בכלל שהאור קיים אם יש מנוחה, הוא כל הזמן נמצא בשינויים.

תלמיד: זאת אומרת חייבת להיות תנועה למטה.

חייבת להיות תנועה באור והוא כל הזמן צריך להשתנות, וזה בעצם החיים שלו, התיקון שלו.

שאלה: אין מצד התחתונים שום דבר, לא שום בקשה ואין אור, ואז כל פעם המערכת מתרוקנת מאור.

אני לא רואה דבר כזה, אבל נגיד.

תלמיד: האם זה מה שנקרא "שכינתא בגלותא"?

לא. שכינתא בגלותא זה כבר מלכות דאין סוף שלא יכולה לקבל את האור.

שאלה: האור הפנימי שהיה בפנים, יש עכשיו הזדככות, הוא יצא בחזרה, נהייה עוד פעם מקיף.

כן.

תלמיד: אבל הוא כבר אחר.

אחר.

שאלה: האם אלה עכשיו שני סוגים של אורות בחוץ?

כן. אחד מתלבש בשני. אבל זה לא חשוב לנו. יש מלא אורות כאלה. בכל זיווג יש עשרים וחמשה זיווגים דהכאה פרטיים וכן הלאה.

תלמיד: אבל הם לא מתערבבים, זה לא חזרה לאותו מחסן כאילו.

לא, אין דבר כזה חזרה בכלל, אף פעם ברוחניות אין חזרה.

תלמיד: וכשמתחיל עכשיו להיכנס אור לע"ב, האם נכנס אותו האור שהיה בפנים קודם?

לא יכול להיות אף פעם אותו אור. אף פעם.

תלמיד: אז מה שהיה בפנים חוזר בחזרה לגלגלתא כאילו?

נגיד שהוא חוזר, אומנם זה לא אותו האור. אור שקצת זז מהמקום מאיזו סיבה - כבר לא חוזר לאותו מקום, והוא לא אותו אור.

תלמיד: כשהוא נכנס פנימה זה שינה אותו וכשיצא החוצה זה עוד פעם שינה אותו.

ודאי. והרבה פעמים.

שאלה: כשאנחנו קוראים בהקדמה לתע"ס, אף על פי שלא מבינים, האורות המקיפים בונים בנו את הכלים. האם מה שקראנו עכשיו זה בדיוק הסבר מפורט של זה?

נגיד.

שאלה: מלכות דאין סוף שלא מקבלת אור זה נקרא "שכינתא בגלותא". אבל זו מלכות דאין סוף אחרי צמצום.

כן.

תלמיד: האם זה להשפיע על מנת להשפיע?

כן, על מנת להשפיע.

שאלה: הדחיה של האור זה משהו שקורה בצורה הדרגתית. נגיד גלגלתא אומר – אני נותן לך את זה ואת זה ואת זה, יוצאת השתוות יותר גדולה מסתם קבלה של האור, יכול לדחות את כל המילוי. כאילו משהו נוסף מאוד חשוב.

זה פותח את ההבנה, הסברה, הרגשה שיש בין הבורא לנברא.

(סוף השיעור)