שיעור בוקר 26.09.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, עמ' 773

אותיות י"ז-כ"ה

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 773, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"ז.

אות י"ז

"ולפיכך, מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח').

ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד).

ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (ב"ב דף ט"ז, ע"א): "אמר רבא, ביקש איוב, לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: "רבש"ע, בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?"

ופירש"י שם: "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב, בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך, אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסין הן החוטאין. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב [ומה השיבו לו חבריו של איוב]: "אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני אל. ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין (איוב ט"ו).

ופירש"י שם: "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", כדאמר בעלמא: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו', הלכך לאו אנוסין ננהו [ולכן לא אנוסים הם], שהרי יכולין להציל עצמן (קידושין דף ל'), ע"ש ודו"ק.

אות י"ח

וזה ברור, שאינם יכולים, לפטור את עצמם מן הדין, אם יאמרו, שקבלו התבלין הזה, ועדיין יש להם הרהורי עבירה. כלומר, שמתגוררים עוד בספיקות ח"ו, ועדיין היצר הרע לא נמוח. כי הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כחו של היצה"ר, ולמחותו כליל.

ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא:

או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין".

או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, כאמור. ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד.

ובין כך ובין כך, אין ליפטור את עצמו מן הדין, בטענת אונס, אחר שמחייבים חז"ל בטענה "בראתי יצה"ר, בראתי לו תורה תבלין". כי אם היה בזה איזה יוצא מהכלל, הרי הקושיא של איוב במקומה עומדת, ח"ו. ודו"ק."

שאלה: אנחנו רואים שהדרישה לאמונה היא מאוד מהותית, רואים את זה מהאותיות האלה בהקדמה לתע"ס, שבאמת כל הלימוד הוא כדי להביא לנו כוח אמונה, ואדם בכלל צריך לגשת ללימוד כדי לקבל אמונה.

כן.

תלמיד: הוא כותב שם אפילו באות י"ז, אין לך מציאות, אם אדם אפילו יודע שאין לו את זה אבל הוא ניגש לתורה בשביל להשיג אמונה, כבר אין מצווה גדולה מזו כתוב.

כן.

תלמיד: למה עד כדי כך?

כי זה הכול מכוון למטרת הבריאה, למטרת הלימוד, למטרת התורה, למטרת החיי האדם. לכן אם הוא כבר מגיע, אז מה הכיוון שלו, מהי מטרתו.

תלמיד: זאת אומרת, כשאנחנו ניגשים ללימוד ואפילו שאנחנו יכולים להיות בהרגשת שפלות וריקים ורחוקים, אם מגיעים עם דרישה לאמונה, זאת כבר פעולה הנכונה לקראת התיקון?

כן.

תלמיד: האם יש מצב שממנו אי אפשר לדרוש אמונה או שכל מצב בחיים הוא מצב שממנו אדם יכול לצפות לאמונה?

מה שיש. אני לא יכול להגיד. יש אנשים שיותר מרגישים שחסר להם, יש שפחות, יש כאלה שכבר רוצים רק את זה ויש כאלו שכמעט באים כמו לבלות. זה תלוי בעוצמת הנפש של שאדם.

תלמיד: אנחנו נמצאים בתוך עשירייה, ואני חושב שאפשר להרגיש לפעמים שבאיזה חבר יותר מדברת הנטייה לאמונה, הדרישה, והוא מנסה להדליק את החברים בזה וחלק שפחות, הם רדומים, אדישים, וזה משתנה. איך אנחנו חותרים ביחד לקראת הדרישה הזאת?

כנראה שעל זה הוא ידבר אחר כך, על העבודה יחד על זה ש"איש את רעהו יעזורו" הוא עדיין לא דיבר.

תלמיד: הוא כותב, ש"מתחייב הלומד, בטרם הלימוד", אז איך להתייחס להגדרה הזאת?

לפני שמתחיל ללמוד.

תלמיד: לפני מ-03:00 עד 06:00 זה הכוונה או יש משהו אחר?

לא. לפני הלימוד זה נקרא שלפני שאדם מתחיל ללמוד מהתורה, עם איזה כוונות הוא נמצא. הוא לא אומר לנו זמנים.

תלמיד: מה זה להתחזק בטרם הלימוד?

שלפני שהוא בא ללמוד הוא דואג עם איזו כוונה הוא מגיע ללימוד, ועד כמה הכוונה צריכה לפתור לו את הדרך, להמשיך לו את הדרך.

תלמיד: מה תפקיד עבודה בעשירייה ובקבוצה, איך זה משפיע בעשירייה?

אתה יכול לשאול כאן אלף שאלות. פשוט כמו שהוא כותב כך אנחנו הולכים.

שאלה: איך אני יכולה להכניס את הלב שלי לעבודה?

ככל שהאדם חושב שהעבודה הזאת היא נוגעת לעיקר החיים, לליבו, לפי זה הוא כבר נותן לזה חלק מן הלב או את הלב כולו.

שאלה: אם תלמיד שלומד כמה וכמה שנים ויצר הרע לא "נימוח" כמו שהוא אומר, אז מה המשמעות פה?

שעדיין זה עומד לפניו לבירור ולהבדלה ולתיקון.

תלמיד: אבל זה אף פעם לא יסתיים, זאת אומרת תמיד הרצון לקבל גדל?

אז מה?

תלמיד: אז איך אדם יודע שהוא ממלא את הכמות הנדרשת? אין לו שום מדד, הוא תמיד בחובה.

תמיד בחובה בכמות ובאיכות, גם לזה וגם לזה יש לנו איזו מידה מסוימת לכל אחד.

תלמיד: מה הסימנים של האדם שהוא עובד נכון בדרך לאמונה?

שהוא מאוד רוצה להגיע לאמונה ומשתמש למען זה בכל האמצעים שיש לו.

תלמיד: ומה זה ההתרשלות שהוא מדבר עליה?

כנראה שמתעצל.

תלמיד: איך להתגבר על אותה התרשלות שהיא לפעמים חזקה יותר ממנו?

רק חיבור עם חברים ולימוד תורה.

תלמיד: מה זה חוסר באמונה?

חוסר באמונה זה לפי דברים פשוטים, כנראה שאדם חושב שחסר לו משהו חוץ מהיגיעה שלו.

שאלה: כתוב "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש". אני שואל לגבי המנוול.

זאת באמת שאלה, למה ככה הוא קורא ליצר הרע. כנראה שכבר במצב הזה הוא מרגיש את עבודת היצר הרע עליו. אני לא יודע בדיוק למה נותנים ליצר הרע הגדרה כזאת. בטוח שאנחנו יכולים לקרוא לו "מנוול" אבל למה דווקא בזה בחרו החכמים לכנות אותו כך, לא יודע.

תלמיד: איך להרגיש שהוא באמת מנוול גדול?

אם אנחנו בדיוק מכוּונים לעמוד נגדו ולמחותו אז כנראה שאנחנו ככה מגיעים להרגשה כזאת, שהתכונה הזאת היא תכונת מנוול. זה מעניין שהוא לא נותן כאן הגדרה יותר מדויקת, יותר רגשית.

אות י"ט

"ובכל, המתבאר עד הנה, הסרתי תלונה גדולה, ממה שתמהים על דברי הרח"ו ז"ל, בהקדמתו על שער הקדמות מהאריז"ל, וכן נדפס בתואר הקדמה על ספר העץ חיים. וזה לשונו:

"ואמנם, אל יאמר אדם, אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה, מקודם, שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד. כי כבר אמרו רבותינו ז"ל, אל יכנס אדם לפרדס, אלא אם כן, מלא כריסו בבשר ויין. והרי זה דומה לנשמה בלי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון, עד היותה מתקשרת בתוך הגוף, בהיותו שלם, מתוקן במצות התורה בתרי"ג מצות.

וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה - הרי זה דומה לגוף, היושב בחושך, בלי נשמת אדם, נר ה', המאיר בתוכו. באופן, שהגוף יבש, בלתי שואף ממקור חיים וכו'.

באופן, שהת"ח, העוסק בתורה לשמה, צריך שיעסוק מתחילה, בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול. ואחר כך יעסוק, לדעת את קונו, בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך ע"ה, את שלמה בנו, דע את אלקי אביך ועבדהו.

ואם האיש הזה, יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו, שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת. וז"ש, מכאן לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה (חולין דף כ"ד). ואמנם, כל איש, שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק, שעה או ב' שעות, ביום, בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשט ההלכה וכו'". עכ"ל הקדוש שם, מלה במלה."

שאלה: כתוב פה שאם לא ראה סימן טוב חמש שנים אז לא יראה, מה המשמעות שלא יראה?

שיותר מזה, ככל שילמד, לא יהיה לו יותר קשר עם התורה.

תלמיד: אז מה לעשות?

בוא נראה. השאלה היא שאלה.

שאלה: הוא כותב שתלמיד שרוצה להגיע לשמה מחויב קודם ללמוד במשנה ובתלמוד הבבלי. זה תקף גם לזמננו?

אנחנו נברר, אבל באמת סדר הלימוד זה משנה ותלמוד בבלי, ואחר כך יתר החלקים של התורה.

תלמיד: אני כשהגעתי לחכמת הקבלה היו לי שאלות שלא מצאתי בשום מקום, באתי מבית חילוני וישר הגעתי לכאן, אני צריך עכשיו ללמוד משנה ותלמוד בבלי או כמוני כל הכלי העולמי שבכלל אין לו קשר?

אנחנו מבררים בינתיים.

תלמיד: ממה שכתוב כאן נשמע שכך צריך להיות הסדר.

כתוב ככה שתשמע שזה צריך להיות כך, שזה הסדר.

תלמיד: הוא ממש אומר שזה הגוף שעליו צריך להלביש את הנשמה.

כן. נראה הלאה.

שאלה: מה זה סימן יפה?

סימן יפה זה שמגיע לשמה כנראה.

תלמיד: ואדם מסוגל להרגיש בוודאות שהוא קיבל סימן יפה?

הוא נותן לזה סימנים. נראה, חוץ מהגדרה כזאת לא מצאנו שום דבר.

תלמיד: יוצא שאדם שמתעסק במשנה ותלמוד גם מקווה לקבל סימן יפה שזו עבודה לשמה, האם זה כך?

לא, בעל הסולם ייתן לנו הגדרה מה זה נקרא שמגיעים לתורה לשמה.

תלמיד: גם כך וגם כך, איך שלא תסובב, חייבים להתעסק בחכמת האמת כדי להגיע לשמה.

כן.

תלמיד: למה בכל זאת אדם צריך לנסות להגיע על ידי לימוד המשנה והתלמוד כמו שהרח"ו כותב ורק אז להגיע לחכמת האמת שהיא תביא אותו בבטחה לשמה?

זה סדר הלימוד. כמו שאם אתה לא יודע לקרוא אז אתה לא יכול ללמוד, אפילו שיש לידך את הספר הכי קרוב אליך ולמטרה, אתה חייב בכל זאת לעבור איזשהם שלבים.

אות כ'

"והנה, לכאורה, דבריו אלו מתמיהים מאד, כי אומר, שבטרם הצליח בלימוד הנגלה, ילך ויעסוק בחכמת האמת, שהוא בסתירה לדברי עצמו הקודמים, שחכמת הקבלה בלי תורת הנגלה, היא כנשמה בלי גוף, שאין לו מעשה וחשבון ושכר.

והראיה, שהביא, מתלמיד שלא ראה סימן יפה וכו', היא עוד יותר תמוהה: וכי אמרו חז"ל, שיניח, משום זה את לימוד התורה, ח"ו? - אלא ודאי, להזהיר אותו, להסתכל על דרכיו, ולנסות אצל רב אחר, או במסכת אחרת. אבל ודאי, לא בשום פנים, לעזוב התורה ח"ו, ואפילו תורת הנגלה."

אות כ"א

"ועוד קשה הן, בדברי הרח"ו ז"ל, והן בדברי הגמרא. דמשמע מדבריהם, שצריך האדם, לאיזו הכנה והצטיינות מיוחדת, כדי לזכות בחכמת התורה. והלא אמרו חז"ל(מדרש רבה, פ' "וזאת הברכה"): "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו". הרי, שאין צריכים כאן, לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד, זוכים לכל חכמת התורה."

זאת אומרת "יראת השם וקיום המצוות" זה מה שאנחנו צריכים, ואז בטוח זוכים למה שצריכים.

שאלה: למה בעל הסולם אומר ש"כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא"?

אנחנו לא צריכים ללמוד את כל התורה, אלא אנחנו צריכים לגלות את התורה איך היא מלובשת בכל המציאות. ולכן זה מה שהוא אומר שאנחנו צריכים, "כל מי שמתיירא אותי, ועושה דברי תורה," כל החכמה וכל התורה בלבו".

תלמיד: מה קל בזה? אני לא רואה כאן שמשהו קל.

למה?

תלמיד: כי זה דורש הרבה יגיעה, הרבה מאמץ, הרבה שנים, איפה הקלות פה? אני רואה שצריך עבודה קשה כדי להגיע, ואחרי שנים עדיין לא מובן מושג בסיסי כמו אמונה, אז מה קל פה?

אבל תראה מה הוא אומר, "כל החכמה וכל התורה," יכול להיות "דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בליבו". הרי, שאין צריכים כאן, לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד," אם יש לך קשר מיוחד עם הבורא ואתה משתדל לשמור אותו, אז כבר כל התורה בך.

תלמיד: בעל הסולם כותב שלא צריך שום הצטיינות מוקדמת.

כן.

תלמיד: חוץ מהצטיינות בסגולת יראת ה' וקיום המצוות בלבד.

כן.

תלמיד: אז נדרשת הצטיינות בעניין של יראה וקיום מצוות ופיתוח האמונה, ואלה דברים לא קלים, לא ברורים?

כן, נכון. אבל בלי שאתה מסדר אותם אתה לא יכול להגיד שיש לך קשר עם התורה. אין לך.

תלמיד: כשיש אמונה זה קל וכשאין אמונה זה קשה?

אמונה זה הקשר שיש לאדם עם התורה. עד כמה הוא מאמין בתורה, עד כמה הוא דבוק בה, הכול תלוי באמונה.

תלמיד: במה הוא צריך להאמין?

הוא צריך להאמין בנותן התורה, הוא מאמין שתורה זו התרופה, שהבורא יודע איך לסדר לו את הדרך, ושאם הוא הולך לקראת הקשר עם הבורא אז הוא פוסע על אותה דרך.

תלמיד: ומה זה כל התורה בלבו, מה זו המציאות הזאת ש"כל התורה בלבו"?

שהוא כבר מסדר את כל הרצונות, את כל התכונות שיש לו בלב לפי מאור התורה.

שאלה: כתוב "הרי זה דומה לגוף, היושב בחושך, בלי נשמת אדם, נר ה', המאיר בתוכו. באופן, שהגוף יבש, בלתי שואף ממקור חיים וכו'." מה זה החושך?

החושך זו הרגשת האדם שאין לו קשר עם התורה ועם מטרת התורה.

תלמיד: והיובש?

הוא גם כנראה מזה.

תלמיד: איך מרטיבים?

כמו שבעל הסולם אומר כאן, על ידי זה שמשתוקקים לחיבור, שמגיעים "לזכות למאור התורה".

תלמיד: מה זה המאור הזה, מה הוא נותן לנו?

מאור התורה זה מה שאנחנו צריכים כדי לראות בו את שלבי ההתפתחות הפנימיים שלנו. זה מה שבעל הסולם אומר, "חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו"." כלומר יש כאן תנאים שאנחנו צריכים להגיע אליהם ולקבל אותם על עצמנו, ואיתם יחד נכנסים בנו כל יתר התנאים שהתורה כוללת. "הרי, שאין צריכים כאן, לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד, זוכים לכל" החכמה הזאת "חכמת התורה."

1. שאלה: אני מרגיש, קורא ורואה מאז שהתחלנו ללמוד את ההקדמה שאין פסוק שבעל הסולם לא כותב ומדגיש בו שאל לנו להתרשל בעסק התורה, ואני שואל את עצמי, מה זה לא להתרשל בעסק התורה? הוא קורא לזה עסק, עסק לכל דבר, זה משהו רציני, אז איך אני מגיע כל פעם לבוא לעסוק בתורה? גם אמרת קודם שאני בא לפה עם החברים לא לבילוי, אלא ממש לעסוק בתורה, אם כך איך אני מכוון את עצמי לעסוק בתורה?

   זה שאנחנו לומדים זו כבר הפעולה שעל ידה אנחנו רוצים להיכנס, לכוון את עצמנו נכון להשגת התורה.

   תלמיד: אני מרגיש שאנחנו לא יכולים לנוח רגע אחד ולהגיד לעצמנו, אין מצב שנצטרך לתת יגיעה, היגיעה הזאת צריכה להיות כל יום מחדש.

   נכון.

   תלמיד: אנחנו מדברים פה על משיכת האור המחזיר למוטב, ובעל הסולם גם מדגיש פה ואומר שלמשוך את המאור זה רק על ידי יגיעה.

   כן.

   תלמיד: אז איך אני מכוון את עצמי כל יום ואומר לעצמי, אני בא לפה לתת מאמץ, אני רוצה לעשות מאמץ, אני רוצה להיות שותף אמיתי של הבורא. לא להעביר את הזמן ולבזבז אותו בעוד שעתיים שלוש של השיעור, אלא באמת לבוא ולהרגיש שנתנו את הכול.

   הכול תלוי בהשקעה שלך.

   תלמיד: מה זו השקעה?

   תיכף הוא יאמר, בכמות, באיכות.

   שאלה: האם בחלק הזה הוא מדבר על ההבדל בסגנון של הביטול בין חכמת המשנה, תלמוד, מקרא, לבין חכמת האמת?

   הוא מדבר בדרך כלל על היחס שיש מצד האדם כלפי מה שיש לפניו.

   תלמיד: במה שונה היחס בלימוד חכמת האמת אל מול כל השאר?

   זה עוד לא נתן הגדרה, זה יהיה עוד מעט.

   תלמיד: איך לקחת את הקריאה של האותיות הבאות? יש פה נגיעה לעניין שהוא יותר חיצוני. כל מי שירא אותי ועושה דברי תורה, זה כאילו איזו הסכמה חיצונית בלי דרישה פנימית.

   נראה את זה במקום, הוא גם מדבר על זה.

כן, אורן.

שאלה: בשביל מה ניתנה לאדם התורה?

כדי שיגלה את הבורא.

שאלה: האם היראה מגיעה מעשיית התורה?

כן.

תלמיד: הם כאילו שזורים אחד בשני. אלה תנאים שאחד משפיע על השני.

כן.

שאלה: כשאני לומד את חכמת הקבלה, אני מרגיש שהיא כוללת את כל הפרדס ודרכה אני נכנס לפרדס. האם זה נכון?

נכון.

שאלה: הוא אמר שחסר לי אור האמונה. שאור האמונה נמצא בתורה ואני יכול לקבל אותו על ידי המאור שנמצא בתורה. מה זה תורה, איפה נמצאת התורה שהוא מדבר עליה?

תורה זה המאור שאנחנו מקבלים אם מתייחסים נכון למקור התורה, לקדוש ברוך הוא.

תלמיד: אמרת שהוא אומר שאת אור האמונה אני יכול לקבל רק דרך המאור שנמצא בעת העסק בתורה. מה זה או מי זה, המאור?

המאור זה כוח שאני מקבל אותו, מתפעל, מתרשם ממנו בזה שאני לומד ומקיים את התורה.

שאלה: אמרת שהמאור מראה לי את הדרך מעכשיו לשורש שלי. איך אני עושה שאני כל הזמן מסתכל עליו, כל הזמן קווה לו, כל הזמן לומד מהמאור? בעשירייה, בעבודה שלנו בעשירייה כבן ברוך, כל המהות שלנו זה להיתקן בלימוד שלנו. איך אני עושה שאני כל הזמן מסתכל אך ורק על המאור בשביל לדעת איך להיתקן בפועל?

אנחנו יותר ויותר לומדים, יותר ויותר נכללים מהגדרה הזאת, מה זה נקרא לימוד תורה ומה התוצאה ממנה, איך אנחנו יותר ויותר מרגישים את המאור שמחזירו למוטב, וכך מתקדמים.

תלמיד: הוא אומר למשוך את המאור, להידבק בו. איך בעשירייה, באיש את רעהו יעזורו, אנחנו עובדים כך שכל אחד מקבל הרבה יותר כוח מהאגו שלו, שהוא נאחז כל היום במאור?

כנראה שעל ידי זה שמראים אחד לשני כמה אנחנו רוצים להגיע לתוצאה.

תלמיד: למי המאור נסתר ולמי הוא גלוי?

במידה שמי שרוצה.

תלמיד: מי שרוצה זה מי שהבורא מכריח אותו לרצות? זאת אומרת שמגיע זמן שהבורא מעיר אותו ואומר לו, מעכשיו ואילך אתה צריך להיתקן.

כן.

תלמיד: והאדם הזה יודע את זה.

כן.

שאלה: מצד אחד אנחנו לומדים שלא נדרשת הצטיינות ומצד אחר היגיעה זה כפי יכולתו. בעניין היגיעה יש גם עניין של הצטיינות, זאת אומרת הוא רוצה לתת את המאה אחוז, אבל כל פעם בדיעבד מרגיש בינוני, הוא נותן חמישים אחוז. מה עושים עם זה?

מוסיף יגיעה.

תלמיד: ועדיין הוא מתפלל ורוצה לתת מקסימום ומגלה בדיעבד חמישים אחוז, במקרה הטוב.

כן.

שאלה: זה יכול להיות דבר קטן כמו לבחור בקבוק שהוא מביא לחברה, או שהוא רוצה לעזור לחבר והוא מגלה שזה לא 100%, רחוק מ100%.

אם הוא רוצה להתייחס בצורה נכונה, שלמה ומלאה לחברים שלו, אז יש לו רק מטרה אחת, שהוא אחראי עליהם ודורש כמה שזה יעבוד במקומם, כך הוא מתאר את זה.

תלמיד: אני מצליח להבין את זה בשכל ואפילו להרגיש את האחריות הזו כלפי החברים, אבל יש תלונה כלפי הבורא שהוא לא נותן את התנאים לתת את ה100%.

כן, אז הוא מברר את זה.

תלמיד: איך הוא מברר את זה, כשהוא מגיע לפעולה הוא מרגיש שהוא מתפלל 100% לתת את הכול.

את זה אני לא יודע, אבל הוא עומד מול הבורא ודורש להיות כולו שקוע בעבודה.

שאלה: אמרת שתורה זה מאור, זה כוח שמשנה אותנו, מתקן אותנו, מביא אותנו לבורא. למה הכוח הזה מחולק לפנימיות וחיצוניות ולאיזה מטרה?

הכוח הזה מחבר את הבורא עם האדם וכל מה שהאדם יכול לגלות נמצא בתוך אותו הכוח. לכן האדם פונה אליו, דורש, מבקש, אבל רוצה להשתמש בו, כי אין יותר מכוח התורה, אותו הקשר שיש בין אדם לבורא.

תלמיד: אז יוצא שבגלל שהאדם עצמו מחולק לפנימיות וחיצוניות, גם הכוח הזה צריך להיות מחולק לפנימיות וחיצוניות?

כן, לכן אנחנו אומרים פנימיות התורה, חיצוניות התורה.

תלמיד: ולמה המקובלים כותבים, וכל החכמים כותבים שלומדים תורה, כלומר לומדים את הכוח, לא אומרים שמושכים, שמשתוקקים, שנשטפים בו. יש מלא מילים, אבל דווקא לומדים תורה.

כי הכוח הזה נמצא בנו והוא מקשר בין כל הרצונות, המחשבות, הפעולות שלנו ואנחנו לומדים איך הוא בדיוק נמצא בקשר. זה מה שבעצם התורה עושה, היא נותנת לנו אפשרות להכיר את המערכת שהיא תוצאה ממידת ההתקשרות שלנו.

תלמיד: ואם מידת ההתקשרות הזאת מצריכה לימוד?

מידת ההתקשרות הזאת לא צריכה לימוד כמו שהיא צריכה את האדם שיגלה אותה, שיגלה אותה מערכת, שיגלה את אותו הקשר, שכל המאור שבה מחזירו למוטב. שהקשר בין כל החלקים, אם הוא יופיע באדם, אז מזה האדם יידע מיהו הקדוש ברוך הוא וטוב ומיטיב וראשון ושני ושלישי וכן הלאה בכל המערכת. זאת אומרת, שהאמת היא שאנחנו משתוקקים לא ללימוד תורה, אלא להרגשת התורה, שאני ארגיש מהי התורה.

תלמיד: יוצא שהתורה זה סוג של סנסור שבו האדם מרגיש את הבורא?

התורה היא הכוח הפנימי שמקשר את כל חלקי המציאות. בינתיים זה מה שאנחנו יכולים להגיד.

אות כ"ב

"אכן, אם נשים לב לדבריו ז"ל, המה מתבהרים לפנינו, כעצם השמים לטוהר. כי מה שכתב: "מוטב לו, שיניח את ידו הימנו, אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה", אין הכוונה, על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל, בפירוש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". כלומר, שעמל ויגע, בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד, ולא נמוח כלל. כי עדיין לא ניצל, מהרהורי עבירה, כמ"ש רש"י לעיל, בביאור "בראתי לו תורה תבלין", עש"ה.

ולפיכך, מיעץ לו, שיניח את ידו הימנו, ויעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר, להמשיך המאור שבתורה, בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה, לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו, גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה, קשה וכבד מאד, לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת, בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה. ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה, בעיון התלמוד עצמו.

ואיך יוכל לזכור עוד, בשעת הלימוד, בהשי"ת? כי להיות העיון הוא, בנושאים גשמיים, הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו, עם הכוונה להשי"ת, בבת אחת. ולכן, מיעצו, לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו, לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה. ואז, כמובן, יוכל לכוין, דעתו ולבו, להשי"ת, בשעת לימוד, בלי טורח. ואפילו הוא קשה העיון ביותר. כי העיון, בנושאים של החכמה, והשי"ת, הם אחד. וזה פשוט מאד."

שאלה: בסופו של דבר אנחנו רוצים להרגיש את התורה, להרגיש את מה שקושר בין כל חלקי המציאות.

כן.

תלמיד: מה היחס בין התורה, הרגשת התורה, לבין הרגשת נותן התורה?

אתה צודק ששאלה כזאת היא קיימת, אבל בינתיים הוא לא נוגע בזה.

שאלה: הוא מבדיל בין תורה שמדברת על גניבה, על גזלה, לעומת שמותיו של הקב"ה שמדברת חכמת הקבלה.

כן.

תלמיד: וכשאנחנו לומדים תע"ס זה יותר קרוב לשמותיו, כשאנחנו לומדים רב"ש ועל החברה, על העשירייה, זה יותר קרוב לעניין השני, של כמה אתה לוקח מהחבר, כמה אתה נותן לחבר, איך אתה מתחבר אליו. אז רציתי להבין, מה זה היחס של הלימוד שלנו לשני החלקים האלה, אנחנו לומדים על חיבור בעשירייה, זה שני חלקים שונים?

עוד אין לנו קשר לזה.

תלמיד: זה שני חלקים שונים?

כנראה שצריכים להיות שונים במשהו ואיך בכל זאת להשוות ביניהם, את זה אני עוד לא יכול להגיד. נראה.

שאלה: הוא אומר שאדם שלא הצליח בלימוד בחכמת הנגלה חמש שנים, עדיף לו שיעבור ללמוד את חכמת הקבלה, כי שם יותר קל להרגיש את הקשר עם הבורא. אבל הוא לא עונה על מה שהוא עצמו אמר קודם, למה לא להתחיל מיד בחכמת הקבלה? כי היה כתוב באות הקודמת, "אל יאמר אדם, אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה, מקודם, שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד." כי זה כמו נשמה בלי גוף.

הוא לא מסביר איך פתאום עכשיו זה כן. או נשאל אחרת, מהו אותו גוף שאדם צריך לרכוש, חוץ מהלימוד של חכמת הקבלה, מהי אותה עביות או גוף שהוא צריך לרכוש?

כן, זו שאלה.

שאלה: הוא כותב פה, "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין". כלומר שעמל ויגע, בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד, ולא נמוח כלל." מהי תורת הנגלה שהוא לומד? כי הוא מגלה את היצר הרע, הרי אדם פשוט לא מגלה את היצר הרע שלו.

כן.

תלמיד: אז מה הוא לומד כאן, שהוא כן מגלה את היצר הרע, אבל לא מצליח לתקן אותו?

הוא מצליח לגלות מה שעוזר לו או מה שמפריע לו להיות מקושר עם הבורא.

תלמיד: ואז במצב כזה הוא מייעץ לו לעבור מלימוד תורת הנגלה, "כי עדיין לא ניצל, מהרהורי עבירה, "לפיכך, מיעץ לו, שיניח את ידו הימנו, ויעסוק בחכמת האמת," למה? "משום שקל יותר, להמשיך המאור שבתורה, בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מיגיעה בתורת הנגלה." אני מבין שגם זה וגם זה חכמת הקבלה, אבל היחס שונה פה. מה זה חכמת האמת שיותר קל להמשיך את המאור, שהוא צריך לעבור ללימוד הזה?

כן.

תלמיד: אז אם הוא מרגיש שהוא לא מצליח לתקן את היצר הרע, אז הוא מייעץ פה, תעבור ללימוד חכמת האמת, כי אז אתה יכול להמשיך מאור. מה זה?

כנראה שאם אתה תלמד את חכמת האמת, חכמת הקבלה, אז אתה תוכל לגלות אותו הקשר שיש לה אליך.

תלמיד: עדיין לא ברור. זה תלמיד שמגלה את היצר הרע שלו באיזושהי צורה ומרגיש שהוא לא מצליח לתקן אותו, מכל הלימוד שלו, מכל העסק שלו.

כן.

תלמיד: ואז הוא אומר לו, "יופי, עכשיו תעבור לחכמת האמת וזה יעזור לך".

כן.

תלמיד: מה זו העצה הזאת?

שייקח במקום מה שהיה לו קודם, שייקח את החכמת הקבלה. שיהיה קשור לפעולות שהיא תספר לו, ומתוכן הוא ירגיש יותר קשר לבורא.

תלמיד: אבל איך הוא גילה את היצר הרע, זה אומר שהוא בכל זאת עשה איזשהן פעולות נכונות.

לא, הוא לא ידע איך, זה מתגלה מהעסק בתורה.

שאלה: זאת אומרת, שהוא צריך להגיע למצב שהוא יגלה לבד את המעבר הזה שהוא צריך לעשות?

נגיד שכן. כך הוא מגלה.

שאלה: יש לי שאלה לגבי העניין הזה של לימוד תורה בכלל. יש תורה אחת נניח ויש אומרים שבעים פנים לתורה וכל אחד יכול לבוא ולשים לב למשהו אחר, או להחשיב משהו אחר. מה זה בכלל לימוד תורה? זה לא שאדם לוקח את עצמו לאיזה חדר עם הספר ומשנן שם מה שכתוב ומזה הוא ילמד משהו, יש באמצע מישהו שמסביר לו מה כתוב. האדם לומד ממישהו, הוא לא לומד תורה סתם. על איזו צורת לימוד בעל הסולם מדבר פה, שאנחנו צריכים ללמוד כך או כך. זה נראה פחות חשוב איזה פרק האדם יקרא או מאיזה ספר שכתבו המקובלים, אלא יותר חשוב ממי הוא לומד וגם מה הוא לוקח ממי שהוא לומד ממנו. בכל הקטע הזה נראה כאילו אנחנו לומדים באוניברסיטה וצריכים להספיק ללמוד כמה דברים כדי שיהיו לנו כמה ידיעות, ופה אנחנו מדברים על איזשהו שינוי בטבע האדם. איך יבוא השינוי הזה מתוך הלימוד, מה זה בכלל ללמוד תורה?

את זה עוד לא גילינו.

תלמיד: בצורה טבעית יש משפחה, יש ילד ויש לו הורים, וההורים כל הזמן מלמדים את הילד איך לעשות פעולות, איך לאכול, איך להתלבש וכולי, אבל בזה שהוא נמצא בחברתם 20 שנה הוא סופג מהם משהו וזה מלווה אותו כל חייו, זה מעצב אותו. זה לא שהם ישבו אתו ולימדו אותו איך לעשות פעולה וזה מה שנכנס, אלא משהו מהם נספג בו.

איפה זה בא לידי ביטוי בזה שהאדם מרגיש שהוא צריך להשתנות והוא הולך ללמוד תורה? מה נספג בו מעבר למילים שכתובות בספר?

גם את זה נגלה.

אות כ"ג

"ולפיכך, מביא ראיה יפה, מדברי הגמרא: "מכאן, לתלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה". כי למה לא ראה סימן יפה במשנתו? - ודאי אין זה, אלא משום חסרון כוונת הלב בלבד. ולא משום חסרון כשרון אליה. כי חכמת התורה, אינה צריכה לשום כשרון, אלא, כמ"ש במדרש הנ"ל: "אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה ד"ת, כל החכמה וכל התורה בלבו".

אמנם ודאי, שצריך זמן, להרגיל את עצמו, במאור שבתורה ומצוות. ואיני יודע, כמה? ויכול אדם לצפות כן, בכל שבעים שנותיו. לפיכך, מזהירה אותנו הברייתא (חולין, כ"ד), שאין לצפות יותר מחמש שנים. ור' יוסי אומר רק ג' שנים (ע"ש בחולין, דף כ"ד), אשר די ומספיק לגמרי, לזכות בחכמת התורה.

ואם לא ראה סימן יפה, בשיעור זמן כזה, לא ישטה עוד את עצמו, בתקות שוא ומפוחי כזב, אלא ידע, שלא יראה עוד סימן יפה לעולם. ולכן יראה תיכף, למצוא לעצמו, איזו תחבולה יפה, שיצליח על ידה, לבא לשמה, ולזכות בחכמת התורה.

והברייתא לא פירשה את התחבולה. אלא שמזהירה, שלא ישב באותו המצב, ויחכה עוד.

וזהו שאומר הרב, שהתחבולה המוצלחת יותר ובטוחה לו, הוא העסק בחכמת הקבלה. ויניח ידו מעסק חכמת תורת הנגלה לגמרי, שהרי כבר בחן מזלו בה, ולא הצליח. ויתן כל זמנו לחכמת הקבלה, הבטוחה להצלחתו, מטעם המבואר לעיל. עש"ה."

שאלה: האם אפשר לגלות סימן יפה בעשירייה, האם זה אפשרי שכל העשירייה תגלה ביחד סימן יפה?

מה זה סימן יפה?

תלמיד: ממש הרגשה. נניח שכולם, כל העשירייה מסכימה שאנחנו עוסקים בחוכמת האמת, שאתה המורה שלנו, ואנחנו הולכים אחריך, ופתאום כולם מרגישים סימן. איך זה מתגלה? כשבעל הסולם מדבר על גילוי פרטי הוא אומר שהאדם רואה סימן יפה. איך אפשר לראות סימן יפה בעשירייה, כעשירייה?

זאת אומרת, סימן יפה זה שאנחנו בלימוד שלנו נראה את התשובה.

תלמיד: נגלה את התבלין, משהו.

כן.

תלמיד: אני צריך לראות בעשירייה את הסימן הזה?

כן.

תלמיד: ואני ארגיש שזה סימן ברור .

נרגיש, כן.

תלמיד: ואיך אני מוודא מול החבר שהוא גם ראה?

כדי שגם החבר יגלה אותו דבר, זה כבר תלוי עד אתם קרובים זה אל זה, עד כמה יש קשר ביניכם.

תלמיד: אז הסימן צריך להתגלות בחיבור בינינו ואני מוודא שאת הסימן גיליתי עם חברים אחרים.

זה מה שצריך להיות, במידה שהלבבות מתקשרים.

שאלה: האם גילוי הרע זה גם סימן יפה?

יחסית, כן.

תלמיד: סימן שהאדם הולך לתיקון?

כן.

תלמיד: אבל הסימן היפה שעליו בעל הסולם כותב פה, הוא אחרי גילוי הרע. זאת אומרת, גילוי הרע ותיקונו, או לא בהכרח?

לא. ותיקונו.

שאלה: למה צריך לחכות חמש שנים או שלוש שנים? למה לא לגשת ישר ללימוד חכמת הקבלה אם זה הלימוד הנכון? זה קצת מבלבל שהוא אומר שהאדם צריך לנסות חמש שנים, ואז אם לא יראה סימן יפה, שייגש לחכמת הקבלה. למה לא לגשת לחכמת הקבלה ישירות?

כנראה שאנחנו לא יכולים להגיע לאותו בירור כמו שהוא כותב, שצריכים להיות שלוש שנים או חמש שנים, ולא פחות.

שאלה: מה זה אומר להרגיש את התורה?

להשיג אותה בצורה רגשית.

תלמיד: אנחנו אומרים שהתורה היא אור, שזו מערכת, תיאור של עולמות עליונים, מערכת הבורא. מה בדיוק אנחנו משיגים בצורה רגשית, את המערכת הזאת, את ההדרכה אליה, מה בדיוק?

אנחנו משיגים את המערכת, אבל כשאנחנו משיגים אותה אנחנו משיגים אותה רגשית. כלומר, מובן לנו איפה אנחנו נמצאים, מה מאיר לנו, במה אנחנו מוגבלים וכן הלאה.

תלמיד: יוצא שללמוד תורה ניתן על ידי כך שלומדים כל טקסט שהוא, כל מקור. זה יכול להיות ממה שאנחנו לומדים, מקורות קבליים, גם מה שבעל הסולם מתאר לנו. השאלה היא רק מה הכוונה שתהיה, לא החומר.

כמובן. אם אתה רוצה לתקן את עצמך, אז לא משנה מה אתה לומד, הטקסט הזה יפעל עליך.

שאלה: לגלות את הבורא, זה אומר להצטרף לכך שהוא פועל דרכנו?

כן.

שאלה: כשאדם יושב בשיעור איך הוא יכול לממש את מה שכותב בעל הסולם, "לכוון דעתו וליבו לה' ית'" דרך העשירייה?

הוא צריך להשתדל להתכלל בעשירייה ואז לשנות מעצמו את כיוון ההתפתחות של העשירייה. זה הכול.

שאלה: שמענו שצריך ללמוד קודם משנה ולאחר מכן את התלמוד הבבלי. האם צריך ללמוד את התורה שבעל פה ואחר כך את התורה שבכתב? למה צריך את הסדר הזה ומה משמעותו?

לא. זה לא חשוב לנו. העיקר לגרום לקשר, לתשובה, ואז הכול יהיה ברור לנו.

שאלה: האם ניתן לומר שסימן יפה זו הרגשה פרטית הבאה מתוך ביטחון שהבורא הוא "טוב ומיטיב"?

כן. כמובן שזה סימן גדול ויפה.

שאלה: מה זה אומר, שלא ייכנס אל פרדס עד שלא ימלא את עצמו?

זה אומר, שהוא לא יוכל להיכנס להרגשת מערכת ההנהגה אם הוא לא יגלה את המערכת הזאת בתוכו, איך היא וכיצד היא מנהיגה, מנהלת אותו.

תלמיד: ואין תנאי שעל מנת להיכנס להרגשת המערכת הזאת, אדם צריך קודם למלא את רצונותיו הגשמיים?

לא.

שאלה: כל השיעור אנחנו מדברים על חשיבות האמונה למעלה מהדעת ואיך היא השער המכניס אותנו אל תוך ישר-אל, להיות קו מכוון ישירות לבורא. אני מרגישה שזה קשור לבחירה המודעת שלנו, כי אין הכרח ברוחניות ואין לנו מספיק רגישות כלפי האור, אבל האור עובד כל הזמן ולכן אנחנו זקוקים לאמונה, האם תוכל קצת לפרט על כך.

אני לא יכול להוסיף שום דבר. מה גם שאמרת, ניסחת את זה יפה, תודה.

אות כ"ד

"וזה פשוט מאד, שאין כאן שום מדובר, מלימוד התורה הנגלית, בכל מה שמוכרח לידע הלכה למעשה, "כי לא עם הארץ חסיד, ושגגת תלמוד עולה זדון, וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". ע"כ מחויב בהכרח, לחזור עליהם, עד כמה שיספיק לו, שלא יכשל למעשה.

אלא, כל המדובר כאן, הוא רק בעיון בחכמת התורה הנגלית, לכוין ולתרץ הקושיות, הנופלות בפשטי ההלכות, כמו שמסיק שם הרח"ו בעצמו. דהיינו, חלק הלימוד שבתורה, שאינה באה לכלל מעשה. ולא כלל בהלכות למעשה.

אכן, אפשר להקל בזה, ללמוד מהקיצורים ולא מהמקורות. וגם זה צע"ג. כי אינו דומה יודע ההלכה מהמקור, ליודע אותה מסקירה אחת ובאיזה קיצור. וכדי שלא לטעות בזה, הביא הרח"ו ז"ל, תיכף בתחילת דבריו, שאין הנשמה מתקשרת בגוף, אלא בהיותו שלם, מתוקן במצות התורה, בתרי"ג מצות."

זאת אומרת אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להרגיש על עצמנו כמה אנחנו מתאימים לאותו גוף מתוקן בכל תרי"ג המצוות, ואם לא, אז בכמה, איפה ואיך אנחנו יכולים להגיע אליו.

שאלה: אומרים שאדם לא יכול להגיע לבד לתרי"ג מצוות ועליו להתכלל בכל נשמת ישראל. האם הגוף המתוקן בתרי"ג מצוות הוא של כל האנושות המתוקנת או שהוא הגוף הפרטי שלי? האם הוא של כל נשמת ישראל המתוקנת, ועליי לראות איך אני מתאים את עצמי לגוף הכללי הזה?

לא, אני לא חושב שעל כך מדובר כאן.

תלמיד: האם אני יכול להרגיש את עצמי מתקשר לגוף המתוקן בתרי"ג מצוות, אני יכול להרגיש את עצמי שם?

עוד לא.

אות כ"ה

"עתה תראה, איך כל הקושיות, שהבאנו בתחילת ההקדמה, המה הבלי הבלים, אלא המה הם, המכמורים, שפורש היצה"ר, לצוד נפשות תמימות, כדי לטורדן מהעולם בלי חמדה.

ונראה את הקושיא הא', שמדמים את עצמם, שיכולים לקיים כל התורה כולה, גם בלי ידיעת חכמת הקבלה - הנה אני אומר להם: "אדרבא, אם תוכלו לקיים, לימוד התורה וקיום המצוות, כהלכתן לשמה, דהיינו כדי לעשות נ"ר ליוצר ב"ה בלבד, אז אינכם צריכים באמת ללימוד הקבלה, כי אז נאמר עליכם "נשמת אדם תלמדנו", כי אז מתגלים לכם, כל רזי תורה, כמעיין המתגבר, כדברי רבי מאיר (במשנה אבות הנ"ל), בלי שתצטרכו סיוע מהספרים.

אלא, אם עדיין אתם עומדים, בבחינת העסק שלא לשמה, אלא שתקותכם לזכות על ידיה לשמה, א"כ יש לי לשאול אתכם: כמה שנים אתם עוסקים כן? אם עדיין אתם נמצאים בתוך חמש השנים, לדברי תנא קמא, או תוך שלוש השנים, לדברי רבי יוסי, אז יש לכם עוד לחכות ולקוות.

אבל, אם עבר עליכם, העסק בתורה שלא לשמה, יותר מג' שנים לדר"י, וה' שנים לת"ק, הרי הברייתא מזהירה אתכם, שלא תראו סימן יפה עוד, בדרך הזה, שאתם דורכים. ולמה לכם, להשלות נפשכם, בתקות שוא, בשעה, שיש לכם תחבולה כל כך קרובה ובטוחה, כמו הלימוד של חכמת הקבלה, כמו שהוכחתי הטעם לעיל, להיות העיון בנושאי החכמה, דבר אחד עם השי"ת עצמו. עי' היטב לעיל."

שאלה: בימינו אנחנו רואים שכל התלמידים בישראל ובוודאי בכלי העולמי מגיעים ישירות לחוכמת הקבלה בלי התנאים שהוא מציין, האם השתנו התנאים?

לא, אבל כנראה שככה זה, קרה שינוי במערכת שלא הולכים בצורה ישירה מנגלה לנסתר אלא כמו שאנחנו רואים.

תלמיד: מה המשמעות של השינוי הזה?

אני לא יודע אבל זה מה שקרה.

תלמיד: קודם הוא כתב שחכמת הקבלה היא כמו נשמה והנשמה צריכה להתלבש על גוף. לפי ההסבר הזה כאילו אין גוף, אז איך זה עובד?

אני חושב שזה עוד יתגלה לנו, זה צריך להתגלות.

תלמיד: האם מזה שהעוביות מתגברת בעולם מגיע הגוף שלנו או שזה לא קשור?

זה לא קשור.

שאלה: למה לא לשמה מוגבל בזמן או בשינויים?

כי הוא מוגבל מעצמו.

תלמיד: במה ההגבלה? האם הוא צריך לעבור סדר מסוים כך שאם הוא לא יתקדם בתוכו אז אין סיכוי שזה יקרה?

כנראה שכן.

שאלה: אז לא מדובר בשנים אלא בפעולות שעל ידן הוא עובר מלא לשמה ל-לשמה?

כן.

תלמיד: מה הסימנים היפים שאדם רואה בדרך כשהוא רוצה לעבור מלא לשמה ל-לשמה?

שהוא בכל זאת מתקדם.

תלמיד: האם התקדמותו היא בכך שהוא אוכף עצמו לעשות פעולות ולא לעבוד להנאת עצמו?

כן.

תלמיד: ואז מחשיבות הסביבה, העשירייה, הוא יוכל להמשיך לעבוד? זה סימן יפה?

כן.

תלמיד: כשהוא עובד לא לשמה הוא עובד עם שכר לעצמו. האם ככול שהוא מרגיש שהשכר לעצמו פוגע בהתקדמותו לבורא זה נקרא גילוי הרע?

כן.

שאלה: בסוף אות כ"ה אומר בעל הסולם "כמו שהוכחתי הטעם לעיל, להיות העיון בנושאי החכמה, דבר אחד עם השי"ת עצמו."

כן. אז מה השאלה?

תלמיד: למה זה אותו דבר? למה העיון בנושא החכמה זה אותו הדבר כמו ה' יתברך?

זו באמת שאלה, ואני לא קיבלתי תשובה על זה.

תלמיד: איך לימוד חכמת הקבלה עוזר לנו להרגיש את התורה?

הוא עוזר כי על ידי לימוד חכמת הקבלה אנחנו מפתחים את החושים שלנו, וכך אנחנו מתחילים להבין ולשמוע, לטעום את התורה, מטעמי תורה ועד התורה עצמה.

תלמיד: עם איזה כלים אנחנו מתחילים לטעום את זה?

עם כל מה שנרגיש שיחסר לנו כדי להיות במציאות ברורה.

תלמיד: מה ההבדל בין החושים הגופניים שלנו לחושים הרוחניים?

החושים הרוחניים שלנו הם הספירות, והחושים הגופניים שלנו הם הרצונות.

תלמיד: ואיך אנחנו מגיעים לחושים רוחניים?

לחושים רוחניים אנחנו מגיעים על ידי זה שרוצים לגלות עד כמה החושים הגופניים יכולים להיות כלולים מהחושים הרוחניים. כשאנחנו רוצים לזהות את הקשר ואת ההגבלה שבהם, אנחנו מגיעים לזה שמתחילים לתאר את הכול דרך החושים הגופניים בחושים רוחניים.

תלמיד: האם אני יכול להשתמש בחושים הגופניים שלי בשביל התפתחות החושים הרוחניים?

כן, כך אנחנו רואים.

תלמיד: איך אני עושה את זה?

אני לא יודע בדיוק איך זה קורה, אבל אנחנו רואים שזה תומך בזה.

(סוף השיעור)