שיעור בוקר 02.02.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 15,

מאמר "מהותה של חכמת הקבלה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 15, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה".

מהותה של חכמת הקבלה

"בטרם אבוא לבאר את תולדות חכמת הקבלה, שכבר דשו בה רבים, מצאתי לנחוץ לבאר מקודם היטב, את מהותה עצמה של חכמה הזו, אשר לדעתי, מועטים המה היודעים זאת. וכמובן, לא יתכן לדבר מתולדות איזה דבר, בטרם שאנו מכירים את הדבר עצמו, מהו?

והגם שידיעה זו היא רחבה ועמוקה מני ים, עם כל זה אתאמץ בכל כחי וידיעותי, שרכשתי לי במקצוע זה, לבאר ביאור מקורי, ולהאירו מכל הצדדים, באופן מספיק לכל נפש, להוציא מהם מסקנות נכונות לאמיתו, כמות שהן באמת. מבלי להניח מקום להמעיינים, להטעות את עצמם, כאשר רגיל מאד בעיון בדברים הללו."

הרבה אנשים נכנסים ללמוד כל מיני דברים ששייכים לחכמת הקבלה או קרובים אליה ורק נכנסים לבלבולים גדולים ועוזבים ללא תועלת. זאת אומרת אפילו אלה שנכנסים לזה ורוצים לדעת, הם לא מבינים מה הם עושים, מה הם לומדים.

על מה סובבת החכמה?

"שאלה זו כמובן, עולה על כל בר דעת. הנה כדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו, אתן הגדרה נאמנה ומשומרת: כי חכמה זו היא, לא פחות ולא יותר, רק סדר של שרשים, המשתלשלים ע"ד קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית', לנבראיו בעולם הזה"."

זו ההגדרה. מהי חכמת הקבלה, בשביל מה היא, מה מטרתה, ובעצם שמיועדת לנבראים, כנראה שלכל הנבראים או לא, אומר כאן משהו, זה כמו פיסיקה, מתמטיקה, לא חשוב מה, לכל אדם במה שהוא רוצה לדעת על השורשים העליונים איך שהם מנהלים אותו כאן בעולם הזה שבו הוא נמצא.

"וכאן נוהגים כלל, ופרט:

"כלל" - כלומר, כלל האנושיות, המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגה הזאת, כמ"ש "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים" (ישעיהו, י"א), "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדלם" (ירמיהו, ל"א), ואומר "ולא יכנוף עוד מורך, והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו, ל')." זה מבחינת הכלל, זאת אומרת שכל הכלל, בכללותו משיג את הכוח העליון בכל מה שיש לכוח העליון.

שאלה: "חכמה זו היא, לא פחות ולא יותר, רק סדר של שרשים, המשתלשלים ע"ד קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים". מה זה "סדר של שורשים המשתלשלים ע"ד קודם ונמשך"?

שמלמעלה יש שורשים, כוחות כלשהם, וחוץ מכוחות אין לנו על מה לדבר, והכוחות האלה באים ומשתלשלים מהשורשים שלהם ומגיעים לעולם שלנו ומשפיעים עלינו.

תלמיד: זה כאילו שכבר הוחלט עבור האדם.

זה לא כתוב.

תלמיד: אז מה זה הדבר הזה שנקרא מלמעלה החליטו שכך וכך?

לא החליטו. איפה אתה קורא?

תלמיד: אמרת, שיש כוחות מלמעלה.

יש כוחות מלמעלה שפועלים עלינו ואנחנו כתוצאה מזה נפעלים.

תלמיד: מהם הכוחות שפועלים עלינו ואנחנו כתוצאה מזה נפעלים?

זה מה אני שאני רואה, עד כאן זה מה שהוא אמר.

תלמיד: זה פשוט מעניין, כי אלה החיים שלנו.

זאת לא הצדקה לזה שאתה שואל דברים שלא נמצאים כאן.

שאלה: יש פה הרבה תנאים בהגדרה. "סדר של שורשים, משתלשלים, בחוקים קבועים, מתחברים", זאת אומרת הרבה תנאים שכנראה רק כולם ביחד זה באמת הלימוד של חכמת הקבלה. אפשר לקחת את כל התנאים האלה, כי נראה הרבה פעמים שהרבה דברים מתפספסים. אתה יוכל להסביר אותם בשפה לאדם במאה ה-21?

הוא אומר לך שיש כוח מלמעלה, שהוא אולי מתפצל לכמה כוחות ופועל על החומר בעולם שלנו ומפעיל אותו. סך הכול יש לנו כוח עליון שיורד לעולמנו ופועל ואנחנו רוצים ללמוד, כדאי לנו ללמוד מה פעולתו.

תלמיד: ככל שקוראים את זה, זה מאוד מדויק, זאת אומרת זה סדר של שורשים, הם משתלשלים על דרך קודם ונמשך. האם אפשר לדייק את זה?

מה יש לדייק אם אנחנו עוד לא נכנסנו לכלום? הוא רק אומר שאותו כוח משתלשל מלמעלה למטה ופועל על כל הפרטים, הוא מפעיל אותם לאיזו מטרה.

"פרט" - היינו, שאף מקודם שלימות כלל האנושיות כולה, בכל דור ודור, נוהג דבר זה גם בפרטים יחידי סגולה. כי אלה הם הפרטים, הזוכים בכל דור ודור, למדרגות מסוימות, בענין גילוי אלקותו ית'. והם המה הנביאים ואנשי השם. וכמו שאמרו ז"ל: "אין לך דור, שאין בו כאברהם יצחק ויעקב" (ב"ר, פע"ד). הרי לך לעינך, אשר גילוי אלקותו ית', נוהג תמיד בכל דור ודור, לפי דחז"ל, המוסמכים לדבר זה ונאמנים עלינו."

"פרט" אומר, שיש כלל ופרט. כלל אנחנו למדנו, ופרט, שאפילו לפני שמגיעים לסיכום, לסוף ההתפתחות שלנו על ידי השפעת הכוח העליון, בכל דור ודור יש אנשים שהם מגלים את הכוח העליון ומתפתחים על ידו ומגיעים לדברים שהבורא, הכוח הזה הכין לנו. וזה נקרא "גילוי אלקותו לנבראיו בעולם הזה".

שאלה: עבור מה צריך את הפרטים האלה שמגלים את הבורא לפני כולם? מה הם מועילים במערכת? הלא בסופו של דבר הבורא יגרום לכל הכלל לגלות אותו, את החוקים שלו, אז בשביל מה צריך את הפרטים האלה שבכל דור ודור עובדים ועושים?

כנראה שהכול קשור למחשבת הבריאה, למטרת הבריאה, לסיבה.

תלמיד: מה הסיבה, עבור מה צריך את הפרטים האלה, במה הם מועילים למערכת?

בכל הדורות מתגלה הכוח העליון בכל סוגי הפעולות השונות שלו, והפעולות שלו פועלות עלינו ומעוררות אותנו לגלות אותו, וכך אנחנו מתחילים להתפתח. מדובר רק עלינו, שנפעלים על ידי הכוחות האלו, כוחות הטבע השונים, ובזה מתחילים עוד ועוד להכיר אותו עד שמגיעים לכלל, שעל ידי הלימוד, ההתכללות, החיבור וכולי אנחנו מגיעים להכרת הכוח העליון שנקרא "להיטיב לנבראיו".

תלמיד: הכלל מדבר גם עלינו? לא הבנתי.

אנחנו צריכים להשיג אותו.

תלמיד: כן, אבל אם אני מבין נכון, לומדי חכמת הקבלה נופלים בקטגוריה של "הפרט" מה שנקרא.

כן.

תלמיד: ו"הכלל" זה כלל האנושות?

כולל אותנו.

תלמיד: כולל אותנו, בוודאי. אבל אני מנסה לשאול למה צריך את הפרטים האלה שמגלים לפני כולם משהו מאלוקותו.

כנראה שכך צריך להיות בהשתלשלות. זה כך בכל חכמה, כי כל החכמות הן חלקים מידיעת הבורא. רפואה, הנדסה, פיסיקה, מתימטיקה, גיאולוגיה, ביולוגיה, הכול בסך הכול ידיעת הבורא.

שאלה: מה שמשיג הפרט, זה גם מה שישיגו הכלל בסופו של דבר?

אני לא יודע, אתה שואל אותי כאילו שאני נמצא ליד הבורא ורואה מסוף העולם עד סופו.

תלמיד: מה הכלל משיגים בסופו של דבר? מה הם צריכים להשיג?

הכלל והפרט ישיגו בסופו של דבר את כל הבריאה, מתחילתה ועד סופה, גם בפרטים וגם בכלל אחד.

תלמיד: ומה שהשיג הפרט קודם לכלל?

הכול מתחבר כי הכול חלקי הנשמה הכללית שכך מתגלים בכל אחד.

תלמיד: האם בגמר התיקון, יש למקובלים, לנביאים, לאנשי ה', הפרט, יתרון על הכלל?

אני לא יודע מה לענות לך. מה אתה רוצה לשמוע, למה אתה מתכוון בזה?

תלמיד: האם בסוף יש הבדל?

בסוף אין הבדל, יש הבדל רק בדרך. אם אתה מסתכל על הגוף שלנו, אז התא שמשיג משהו בגוף האדם, משיג משהו ששייך לו. אבל אם אנחנו מדברים על כלל הבריאה, ודאי שכל אחד מוסר את ההשגה שלו לאחר, כולם מתחברים והאור העליון שברא את הרצון לקבל הכללי ממלא את הרצון לקבל בלי שום גבול. זה נקרא ההשגה הכללית בכוח העליון.

תלמיד: הדרך של הפרט והדרך של הכלל שונה?

הדרך שונה לכל אחד ואחד.

תלמיד: מה השוני בדרך של כל אחד?

לפי הנתונים הפרטיים שלו.

תלמיד: היגיעה של הפרט אחרת מהיגיעה של הכלל?

ודאי.

תלמיד: במה?

כי הפרט מתאמץ רק מתוך החיסרון הפרטי שלו לגלות את הבורא ולהידבק בו, והכלל עושה את זה מהחיסרון הכללי.

תלמיד: על אף שנשמע שהיגיעה של הפרט גדולה יותר.

למה? זה לא כך.

שאלה: לפי מה שבעל הסולם כותב, האם חכמת הקבלה מספרת על דרך ההתפתחות, או מסבירה לנו איך ללכת בדרך הזו?

היא גם מסבירה לנו, וגם עוזרת לנו להתפתח וללכת בדרך וגם מביאה אותנו למטרה וקושרת אותנו למטרה. היא עושה הכול.

תלמיד: איך זה פועל? כי למשל אם נסתכל בפיסיקה, זה מתאר איזשהו מצב סטטי.

אתה לא יכול לקחת איזה מדע מהעולם הזה ועל פניו לתת דוגמה מחכמת הקבלה.

תלמיד: אז על מה היא פועלת?

על מודעות האדם.

תלמיד: וכשמודעות האדם עובדת עם חכמת הקבלה הוא מקבל ידיעות? מה עוד הוא מקבל, כי יש פה סדר של חוקים ובעל הסולם אומר שיש מטרה.

סדר של חוקים שפועלים מלמעלה למטה, על כל פרט ופרט בבריאה בצורה פרטית, כדי להביא את כל הפרטים האלה למצב שיהיו מחוברים ומקובלים כפי שצריך בגמר התיקון.

תלמיד: באיזה חלק של חכמת הקבלה האדם מקבל את הידיעות איך ללכת בדרך הזאת?

מה זה, באיזה חלק? חכמת הקבלה אינה חכמה שמתחלקת לחלקים.

תלמיד: יש למשל מה שכתוב בספר הזוהר, יש את כתבי האר"י, זה נכון לעשות את החלוקה הזאת?

לא. כל אחד שלומד ומשיג יכול להסביר את החכמה מנקודת המבט שלו.

תלמיד: כלומר, למשל עבורנו, אפשר לומר שחכמת הקבלה אלה כתבי רב"ש ובעל הסולם, זו כל חכמת הקבלה מבחינתנו?

אני לא יודע למה אתה עושה את זה, מה זה נותן לך? ומישהו אחר לוקח את האר"י, רשב"י ועוד משהו, מה יש בהסבר שלך?

תלמיד: כי אם חכמת הקבלה פועלת על המודעות של האדם ואנחנו אומרים שמה שבעל הסולם ורב"ש כתבו מותאם לדור שלנו, אז זאת הצורה לעבוד בתוך הדבר הזה, אחרת אני סתם מקבל ידיעות. אם בן אדם ילך ויקרא בזוהר, הוא יקבל סתם ידיעה, הוא לא יידע איך לעבוד עם זה. אני מנסה להבין מה בעל הסולם כותב פה, למה הוא מכוון אותנו.

בעל הסולם מכוון אותנו להשיג את מטרת הבריאה.

שאלה: מה זה "ולא יכנוף עוד מורך, והיו עיניך רואות את מוריך"?

כל אחד שמשיג, משיג כמו כולם.

תלמיד: מה זה לראות את מורך ולפני כן, שהמורה מסתתר כאילו?

בזה שאדם מגלה את הבורא, הוא גם לומד את חוקי ההסתרה של הבורא, זה מוסיף לו.

תלמיד: ולמה הוא שם דגש בדיוק על מוריך, "והיו עיניך רואות את מוריך"?

נראה אחר כך.

שאלה: לפני שנולדה הנקודה שבלב חייתי חיים שגרתיים, בית, עבודה, מנוחה, הכול היה רגוע ושלו. למה הבורא הכניס אותי למסלול שאני נהפך לרגיש יותר, מבולבל יותר, סקרן יותר, טרחן יותר? אפילו כשאני מאושר אני משתדל לא לייחס לעצמי את האושר הזה אלא להשליך אותו לבורא שחלילה לא אחזיק בו יותר ממה שמגיע לי. איך אפשר לחיות באינטנסיביות הזאת?

חיים. אם עליך להשיג יותר, אז אתה צריך להסתובב יותר.

שאלה: האם בסופו של דבר בצורה השלמה, יש בכלל פרטים בגמר התיקון?

לא יודע.

תלמיד: ישנה הנשמה שהבורא ברא, לכאורה יש לה רגליים, ידיים, זרועות, ראש, כאילו יש הבדל בין החלקים.

אני לא יודע. נראה לי שזה יהיה עגול.

תלמיד: אז מה ההבדל בין החלקים של הנשמה?

בגמר התיקון?

תלמיד: בכלל, מלכתחילה, מה זה אומר שיש חלק אחד שנבדל מחלק אחר?

ברצון לקבל שלו.

תלמיד: ולמה שההבדלים האלה ייעלמו?

כי כל הרצונות יהיו בעל מנת להשפיע, ועל ידי זה הם מתחברים ונעלם הפער ביניהם, ההבדל ביניהם. אם כל אחד ואחד עובד במאה אחוז על מנת להשפיע, איזה הבדל יש ביניהם?

תלמיד: אולי כדי להחזיק את כל שמותיו וכינוייו, את כל העושר שהבורא רוצה להראות את עצמו, אז צריך שיהיה הבדל בין החלקים. אבל אז גם לא ברור איך הם כולם מרגישים את הכול אם עדיין נבדלים אחד מהשני.

אני לא יודע, אני אפילו לא רוצה לחשוב על דברים כאלה גבוהים. ראיתי כבר כמה זה משתנה בכל פינה.

שאלה: יש נושא של הכלל, שכולם ישיגו את זה ככלל, ויש נושא של הפרט. כתוב שבכל דור ודור מתגלה אברהם יצחק ויעקב. אני חלק מהדור זה. האם אני צריך לגלות את אברהם יצחק ויעקב בתוך הדור הזה במהלך ההתפתחות?

בכל הכלים של הדור יש גם גילוי של אותם הרצונות שנקראים "אבות".

שאלה: אנחנו בני ברוך, אנחנו נחשבים כאילו לפרט לעומת הכלל. אנחנו כפרטים, מה זכות הקיום שלנו לעומת הכלל כולו?

מה זכות הקיום?

תלמיד: למה אנחנו כאילו נבחרנו להיות פרטים לעומת הכלל?

אנחנו נשיג את זה אחר כך. בינתיים אנחנו לא משיגים כלום. אחר כך נשיג למה בכל אחד ואחד יש רצון לקבל שמתנענע על ידי האור העליון ומחפש את המקום המאוזן שלו בין כולם.

תלמיד: האם זה תפקידנו בעולם הזה, לחפש את המקום המאוזן שלנו בין כולם?

כן.

שאלה: מה זה "אלוקותו" ואיך "אלוקותו" קשורה לחיבור בינינו?

הכוח העליון שאין עוד מלבדו, והוא רוצה להביא לכל אחד ואחד את הרגשת השלמות.

שאלה: מה בעצם נותן לנו הלימוד על סדר השורשים, איפה ההשתתפות של האדם במערכת החוקים המוחלטים הזו?

אנחנו, על ידי הלימוד, מגיעים לגמר ההתפתחות של כל אחד ואחד. כך כל אחד מגלה את סוף ההתפתחות שלו, שאין לו יותר לאן להתפתח ובזה הוא משיג את מטרת הקיום שלו.

שאלה: מהי תודעה?

עוד לא יודע.

שאלה: האם התפקיד של בני ברוך הוא להעביר את התורה כלשונה, או לנסות לשנות את אופן ההגשה עד שיתאים לרוב העם, והאם יש בזה סכנה לאיבוד המהות?

אני חושב שאת המהות אי אפשר לאבד. אנחנו צריכים רק להשתדל כמה שיותר להתקדם לפי המלצות של בעל הסולם, רב"ש.

שאלה: איך אנחנו עוזרים זה לזה להגיע לשורשים הרוחניים?

בדוגמה, בעזרה ובעבודה משותפת.

שאלה: בעולם שאנחנו חיים, עם ההרגשה של תלמידי חכמת הקבלה, התלמידים שלך שרוצים לעשות משהו לכיוון מטרת הבריאה, לכיוון הנכון של תיקון העולם, ולהגיע למטרת הבריאה. בבקשה תן לנו איזה כיוון כדי שנוכל נתחיל בו, ונדע שאנחנו הולכים לכיוון הנכון, לכיוון מטרת הבריאה.

אין לך שום הבטחות ושום כיוונים, ואין כאן שוטר שאומר לאיזה כיוון ללכת. אלא יש לך קבוצה, וכלפי הקבוצה יש לך מערכת קשרים, חוקים, תבצע אותם, ותראה.

תלמיד: אנחנו בזה, אנחנו מבצעים, אנחנו ביחד, אנחנו נפגשים.

בסדר, אז מה יש לי להגיד לך? תמשיך. תמשיך, אין מה להגיד, זו הדרך היחידה להשגת המטרה הרוחנית.

שאלה: לגבי העתיד הקרוב של חכמת הקבלה, העתיד של השנים הקרובות, האם אתה חושב שהחכמה הזאת תהפוך לדבר מבוקש יותר ויותר, או דווקא הפוך, היא כבר אספה כבר את המסה שלה, והיא תמשיך לאסוף, תדלה מפה ומשם עוד כמה נקודות, אבל תתאים לחוג מצומצם שיתעמק בה?

אני רואה שהיא תתפתח ותכסה ככה את כל העולם. לא על חשבון הדתות, המדעים, ועוד כל מיני דברים, אלא שהיא תקבל את המקום היחסית מצומצם שלה, אבל הוא כל פעם יותר ויותר יתרחב.

תלמיד: האם התפשטות חכמת הקבלה באנושות תישמר כמו שהיא, של בעל הסולם, ורב"ש, אותנטית, או שהיא תקבל צורות חדשות באנושות?

לא, היא לא יכולה לקבל צורות חדשות, מפני שכל ההתקדמות שלה תלויה בביצוע התחתונים, שצריכים להתחבר ולבצע אותה, לממש אותה. לכן אני לא חושב שיש כאן עוד פעולות חוץ מפעולות חיבור, ומתוך החיבור ללמוד עלינו.

תלמיד: האם ביצוע פעולות החיבור האלה באנושות יקרה ברמות שונות, או שיש רמה מסוימת שכולם צריכים להגיע אליה?

לא, זה יהיה לפי הטבע של כל אחד ואחד.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו נעסוק בחיבור בעשיריות, והאנושות תעסוק בחיבור בצורה אחרת?

לא בצורה אחרת, בעשיריות, במאות, ובאלפים, כן.

שאלה: לָמה האדם נמדד בצניעות שלו, וביכולת שלו להתבטל כלפי הבריאה והבורא?

אני לא יודע.

תלמיד: אם אני עכשיו אגיד לכולם "אני אוהב אותכם", זה יקרב את הגאולה?

זה לא תלוי במה שהאדם אומר, זה תלוי בכמה שהוא מבצע.

תלמיד: נניח שאני מבצע, זה יקרב את הגאולה?

את זה אני לא יודע.

ריבוי הפרצופין וספירות ועולמות

"אולם לפי האמור, הועמדה השאלה: כיון שאין לחכמה זו, רק תפקיד האחד המיוחד המבואר, א"כ מהו ענין של ריבוי הפרצופין והספירות, וכל הקשרים בני החילוף, אשר ספרי הקבלה מלאים מהם?

אכן, אם תקח איזה גוף של בעל חי קטן, שכל תפקידו אינו אלא להזין את עצמו, כדי שיוכל להתקיים בעולם זמן מה, המספיק כדי להוליד ולקיים את מינו, והנה תראה ותמצא בו, הרכבה מסובכת מאלף אלפי פייבארס [Fibers: נימים] וגידים, כפי שדרשו ומצאו בעלי הפיזיולוגיה והאנטומיה. ועוד אלפי רבבות יש שם, ממה שלא נודע עוד לעין האנושי. ומכאן תוכל להקיש, כמה מן ריבוי הרכבות של ענינים וצנורות הצריכים להתחבר, בכדי להמציא ולגלות את המטרה הנשגבת ההיא."

שאלה: האם כל בן אדם שיש לו שאלה על מהות החיים, או מה הטעם בחיים, בהכרח מחפש את הבורא?

אולי לא ברור לו מה הוא מחפש, אבל בעצם אם הוא מחפש משהו ששייך לניהול החיים שלו, אז הוא מחפש את הבורא. את הכוח העליון שמנהל את החיים.

תלמיד: איך יכול להיות שבן אדם שומע דברים שהוא ממש לא מבין, אולי "תע"ס", או דברי מקובלים, והוא מרגיש משהו, אבל הוא אפילו לא יודע מה, וזה מושך אותו. מאיפה זה בא?

כי יש בו נשמה, כמו בכל אחד ואחד, וכנראה שהיא כבר מגיבה לנשמה הפנימית.

שאלה: נראה שהוא לא ענה על השאלה של עצמו, לָמה צריך כל כך הרבה פרצופים, ספירות, וכן הלאה?

יש אינסוף ספירות, פרצופים, זה ברור, כי כל פעולה ופעולה מבררת עוד איזה רצון לקבל, וצריכים המון כוחות שהוא יתקיים, יגיע לסיום פעולותיו, יצליח, ולכן זה דבר אינסופי.

תלמיד: אם המטרה היא לאפשר לנו לברר, אם אני מבין מה אתה אומר, פרט, פרט, אז לכאורה אי אפשר להגיע למטרה. כי כמו שאתה אומר, יש אינסוף דברים, והאדם חי לזמן מוגבל, ולא יכול להספיק הכול.

אתה יכול להביא לכאן את כל המתמטיקה שלך, אבל זה לא יעבוד. זה לא יעבוד, כי בכל זאת, בתפיסה הפנימית שלנו מחליטים על העולם. ולכן לא חשוב לנו, אם אנחנו פועלים לפי הכמות או לפי האיכות. העיקר שיהיו לנו כלים, והכלים האלו יהיו מסופקים.

תלמיד: אז בכל זאת, אם הבורא יכול לברוא את המערכת איך שהוא רוצה. למה הוא ברא אותה כל כך מורכבת?

לא מורכבת בכלל. כלפיו היא לא מורכבת בכלל. אתה יכול לשאול על כמות, על איכות, על עוד איזו חלוקה שיש בכלי של העולם, אבל זה לא יוצא מתוך שהוא ברא ככה סתם, אלא זה יוצא מ"רצונו להיטיב לנבראיו".

תלמיד: טוב, הבורא הוא "אחד יחיד ומיוחד", כמו שלמדנו גם אתמול, שאצלו הכול באחדות אחת, אבל כלפינו, כמו שהוא אומר, יש אלפי פרצופים, זאת אומרת, עולמות, ספירות. למה?

כנראה שצריך כי כל אור צריך להגיע בצורה המסוימת שלו, לכלי שלו, לעורר את הכלי, לתקן אותו, ולקשור אותו אל יתר החוקים, עם יתר הכלים, וכך הם יגיעו לשלמותם.

תלמיד: אז איך מלמטה למעלה, מתוך כל ריבוי הדברים האלה מגיעים לאחדות?

כי סך הכול, המטרה של ההתפתחות היא להתחבר שוב בנקודה אחת.

תלמיד: אז מה זה לימוד בעצם?

הלימוד הוא לימוד מערכתי.

תלמיד: זה נשמע פעולה שכלית.

זו פעולה שכלית. אצלנו זה מתבטא כך.

תלמיד: איך מתוך זה מגיעים להשגה, שהיא משהו הרבה יותר עמוק? היא לא בשכל.

השגה היא לא בשכל. השגה היא הרגשת הכלי כולו, המשותף, המורכב שמתמלא באור העליון.

תלמיד: אז מה הקשר בין לימוד שכלי להשגה?

הוא מקרב אותנו מצורה דטרמיניסטית לצורה השלמה.

תלמיד: איך זה מקרב אותנו?

יש כאן משהו שהבורא סוגר. זה כמו שאתה מוסיף באינטגרל פלוס סי C)). בכל מיני חשבונות כאלה כמו דיפרנציאלים, יש משהו שאנחנו לא יכולים לחשב, אבל בסופו של דבר אנחנו יודעים שזה נמצא.

תלמיד: באינטגרל, הקבוע הזה מוסיף את הטיפ טיפה בשביל לסגור את הפער. פה זה מורגש הפוך, אנחנו כאילו עושים מאמצים קטנטנים, אבל בעצם הבורא נותן את הכול.

כן, אבל בכל זאת זה מה שאנחנו עושים, והבורא, כמו שכתוב, "ה' יגמור בעדי".

שאלה: המערכת הרוחנית כל כך מורכבת ומסובכת ומלאה מאלף אלפי פרטים.

היא לא מסובכת. אלו חוקים, ולא הרבה חוקים, שהם מוחלטים ומשתלשלים מלמעלה למטה וזה לא עד כדי כך מסובך.

תלמיד: בכל זאת, בעל הסולם כותב שהיא מורכבת מאלף אלפי פרטים. איך האדם יכול להשיג את כל אלף אלפי הפרטים האלה בתפיסה שלו בו זמנית?

בתפיסה אינטגרלית בוא נגיד, שהכול מתחבר לתפיסה שלמה. אתה לא לומד על כל פרט ופרט, ואז יש לפניך אינסוף פרטים ואתה לא יודע מה לעשות איתם, אלא אתה לוקח את כולם וקושר אותם בחוק אחד.

תלמיד: הבורא מקיים את זה באדם?

כן.

שאלה: אני שואל על הפרט ועל הכלל שבעל הסולם דיבר עליהם, על ישראל ואומות העולם. כתוב "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין". כתוב "באחרית הימים ויאמרו כי אלוהים בקרבם". מה אומות העולם רואים כאלוהים ב"בני ברוך"?

אלו שאלות שאני לא יודע לענות עליהן. לא ביררתי אותן, אין לי תשובה עליהם.

תלמיד: מה יכול לצאת מאיתנו לומדי התורה, ללומדי החכמה שהם העמים? איך אנחנו עושים את ההתאמה הזאת?

זו אותה שאלה ששאלת. איך לעשות השתוות בין האינטגרל למי שמספר את זה בצורה ספרותית?

תלמיד: כרגע החוש הזה של אומות העולם כלפי ישראל מתייחס לישראל באנטישמיות. הוא דורש מאתנו משהו שאנחנו לא נותנים לו וזה מתבטא ביחס חזק מאוד של אנטישמיות כלפינו. מה עלינו להעביר להם כדי שהם יתהפכו בגישה, "ובנותיך על כתפיים תישאנה"¹ כמו שכתוב?

אנחנו מספקים להם את תפיסת המציאות ומקום שהם יכולים לקבל בזה. ושהם לא קטנים, אלא כמו כולם. אף אומה, אף אחד לא פחות ולא פחות מהאחרים, מהאומות האחרות.

שאלה: במדע רגיל, כמו שאני מבין, האדם מתפתח, ובהתאם לזה הוא חוקר ומגלה. ובחכמת הקבלה כבר גילו הכול לפני, והתהליך הוא הפוך, ככל שמתקדמים כך יש יותר הסתרה. איך אנחנו עובדים עם זה, כי לפנינו, בעל הסולם וכל המקובלים כבר גילו הכול.

כן, אבל זה לא נקרא ש"הגענו לעולם השלם", אלא אנחנו עדיין נמצאים בעולם השבור, עם אותם הגדולים שהשיגו. אלא אנחנו צריכים להתקדם, ודווקא על ידי החיבור בינינו, בין החלקים הקטנים שהם אנחנו, אנחנו יכולים למשוך לתפקיד הנכון את כל העולם.

תלמיד: אנחנו צריכים לראות את התפקיד שלנו כהשלמה של כל התהליך?

כן, כסיום.

ב' סדרים - מעילא לתתא, ומתתא לעילא

"והנה בכללה, מתחלקת החכמה הזאת לב' סדרים, המקבילים זה לזה, ושוים זה לזה, כמו ב' טפות מים. ואין הפרש ביניהם יותר, רק:

שסדר הראשון נמשך מעילא לתתא, עד לעולם הזה,

וסדר השני מתחיל מעולם הזה, והולך מתתא לעילא, בדיוק על כל אותם הדרכים והרכבות, שנרשמו משורשם, בעת הופעתם והתגלותם מעילא לתתא.

והנה:

סדר הא' מכונה בשפת הקבלה "סדר השתלשלות העולמות והפרצופין והספירות, לכל מקריהם, אם קבועים אם בני חילוף".

וסדר הב' מכונה בשם "השגות, או מדרגות של נבואה ורוח הקודש". אשר אדם, הזוכה לדבר, מחויב ללכת באותם המבואות והדרכים, ולהשיג כל פרט וכל מדרגה, לאט לאט, בדיוק נכון על פי אותם החוקים, שנרשמו בהם מעת התאצלותם מעילא לתתא.

והוא, כי ענין זה של גילוי אלקותו ית', אינו ענין המופיע כולו בבת אחת, כדרכי הגילוי שבדברים הגשמיים. אלא הולך ומופיע בהמשך זמן מסוים, אשר תלוי לפי זיכוכו של אותו המשיג, עד שיתגלו אליו כל המדרגות המרובות, הערוכות מראש, מבחינתם שמעילא לתתא. ולהיותם מסודרים ובאים בהשגה, בזה אחר זה, וזה למעלה מזה, כדוגמת שלבות הסולם, מכונים משום זה בשם "מדרגות"."

שאלה: בעל הסולם מתאר פה מהלך של עלייה הדרגתית במעלה השביל לגילוי הבורא, אם כך מה זה ישועת ה' כהרף עין?

שבכל מקום ומקום, אם האדם מצפה לקבל איזה פתרון, אז ישועתו קרובה אליו.

תלמיד: לפעמים אפשר לחשוב שהישועה היא ישועה כללית.

אני לא יודע, כאן אפשר לפרש איך שאתה רוצה.

שאלה: כתוב שלפי זיכוכו של המשיג מתגלות לו מדרגות של נבואה ורוח הקודש. מהו אותו הזיכוך שעלינו להשיג?

שאנחנו לא נהיה מחיצה כלפי השפעת הבורא לכל הנבראים.

תלמיד: מה הכוונה שמשיגים מדרגות של נבואה ורוח הקודש?

אם אנחנו לא מחיצה אלא נותנים כביכול לכל פעולות הבורא כלפי הנבראים להתקיים ומשתתפים בהן ככל שיכולים, אז אנחנו משיגים את מהותן.

שאלה: עוד בנושא התפשטות החכמה, מה שמאוד מיוחד בבעל הסולם, חסר תקדים ואף פעם לא נעשה לפניו, זה שבמאמרים היסודיים שלו ובהקדמות שלו הוא ממש נתן את כל הלוגיקה של חכמת הקבלה, את חבילת הלימוד שכל העולם הוא רצון לקבל, מי אנחנו, מה מטרת הבריאה בצורה קוהרנטית, עקבית, סדורה. גם מה שאתה עשית והשפה שלך עוד יותר הפכו את העניין כדי לעכל אותו. אחרי עשרים שנה אנחנו יודעים להעביר קורס, ממש לתת לאדם את כל התמונה הכללית הזאת מא' ועד ת'.

כל חבילת הלימוד הסדורה הזאת, בזכות התמונה של כל המציאות שיש לנו, בזכות בעל הסולם, היא חבילת לימוד שרק המחפשים המיוחדים כמונו, אלה עם הנקודה שבלב צריכים, או שזאת חבילת לימוד שעונה על איך כל המציאות בנויה, שכל האנושות בצורה שכלית תצטרך להכיר?

אני חושב שכולם יחפשו את זה כי האנושות מתפתחת ויש לפניה עכשיו קפיצה גדולה בהתפתחותה ואנחנו נרגיש חיסרון להשיג את מהות כל פעולות הבורא וכך אנחנו נצטרך את כל חכמת הקבלה שהיא תתגלה בנו.

תלמיד: זאת אומרת, אתה לא רואה את זה ברור כל כך, איך בדיוק, באיזו צורה, אבל בסופו של דבר זה יגיע לכל שכבות האוכלוסייה?

בטוח. כל אדם במידה שיש לו רצון לקבל, בצורה ששייך לדרגת האדם הוא ישיג.

תלמיד: זה חלק מהתגלות האלוהות בעולם, שאנשים מתחילים להבין מי אנחנו, מה אנחנו, מה זה הרצון לקבל?

כן.

תלמיד: מטרת הבריאה, השתוות הצורה, לאן זה הולך? אנחנו צריכים במשהו להשתדל לקדם את זה, לעזור בזה?

כן, זה נקרא גילוי אלוהותו לנבראיו בעולם הזה. זה הכול נכנס בסגירת חכמת הקבלה.

שאלה: מה זה "נבראיו"? בני אדם או אולי גם חיות אחרות?

אני לא יכול להגיד יותר ממה שמובן לנו ש"נבראיו" הכוונה היא רצון לקבל שמרגיש את עצמו ששייך לבורא.

תלמיד: ואז הפרט הזה שכאילו חי פה שבעים שנה הוא חלק שמשיג את כל המערכת והוא משיג את עצמו כחלק המערכת או הוא מסתכל על כל המערכת?

כן, הוא משיג את עצמו כחלק מכל המערכת, כתוב וכולם ידעו למקטנם ועד גדלם.

תלמיד: ואז את כל שאר היצורים, הבוראים בכל השכבות, גם צומח, דומם, חי, הוא רואה כנבראים או שהוא רואה כנבראים רק אנשים שיש להם נקודה שבלב?

במידת מה הם גם יקבלו השפעה ממה שמשיגים בני אדם, זו עבודת ה' בצורה פסיבית.

תלמיד: אז פה יש הרגשה שלא לכל החלקים ברצון לקבל תהיה אותה השגה, אותו קשר עם האלוהות, אבל אנחנו אומרים שהכול ישיגו את הכול.

יש כאן שאלה, לפי החיסרון שיש בפרט או בצורה שווה עם כולם? אני לא יכול להגיד.

שאלה: בעניין התפשטות חכמת הקבלה ונגזרותיה, לפני כחמש עשרה שנה היה מצב בעולם שהוליד ממך צורך לבטא את חכמת הקבלה במה שכינת אז "חינוך אינטגראלי". מה היחס שלך למושג הזה בהקשר לחכמה הזו היום?

אני היום לא מרגיש בי כוח שאני יכול ממש להפוך את העולם.

תלמיד: בזמנו כשהדבר הזה נולד היה צורך מאוד גדול, משברים פיננסים עולמים, המון פיטורים. כל הדברים שדיברת עליהם התממשו, זה היה מאוד מוחשי. אני לא חושב שהיום המצב הוא יותר טוב, אז מה השתנה?

נראה לי שאנשים נעשו יותר אמורפיים, שקועים במה שיש להם ולא רוצים לעלות את ראשם מהמקום שבו הם נמצאים.

תלמיד: במבחן המציאות אנחנו רואים שההפצה שלנו בכל זאת מתרכזת בחכמת הקבלה ופחות או בעצם בכלל לא בחינוך האינטגראלי כמו שהיה אז. למה זה התגלגל כך?

אני חושב שזה מפני שאנחנו לא מרגישים שיש הרבה דורשים, הקהל לא דורש או כך נראה לי, אבל אני לא מנהל את המצב. אני מצפה לזה מכם.

תלמיד: האם לדעתך בהמשך לכל אלפי שעות השיחות שנתת על החינוך האינטגראלי, יהיה להם דורש והם יתממשו?

אני חושב שכן. אני חושב שבכל זאת כל אדם בעולם יצטרך לספוג משהו ששייך לתיקונו.

שאלה: אמרת, "אני היום לא מרגיש בי כוח שאני יכול ממש להפוך את העולם" מה זאת אומרת?

אני היום אתחיל ליזום איזו גישה חדשה, דברים חדשים? אין לי לזה כוחות.

תלמיד: אין לזה כוחות כי בציבור אתה לא מרגיש חיסרון?

כן.

תלמיד: מה זה אומר עלינו? מה אנחנו צריכים לעשות?

צריכים לעורר את החיבור ואחר כך אפשר לעשות עימו משהו.

תלמיד: אבל זה מתחיל מהחיסרון של הציבור או מתחיל מאיתנו?

מכם.

תלמיד: אנחנו מעוררים חיסרון בציבור?

כן.

תלמיד: איך?

תתחיל לעורר, להסביר להם מה יש בהם עכשיו ומה יכול להיות בהם לעומת זה אם הם יתחילו להתעורר.

תלמיד: גם כשיש כאב בציבור נגיד כמו בתקופה הזאת של המלחמה?

זה כאב פרטי ומאוד קטן.

תלמיד: אבל גם אז, גם במצב של צרה לא רוצים לשמוע, אז איזה חיסרון צריך לעורר בדיוק בציבור?

כנראה שהצרה הזאת לא מספקת.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעורר מצידנו כדי שלא תבוא צרה אבל כן יהיה חיסרון נכון לתיקון?

אין לי כוחות ורעיונות. אני מרגיש שהציבור לא מסוגל לקבל מה שזורקים לו, רעיונות רוחניים, חדשים, עוד משהו, לא. נחכה עוד קצת.

(סוף השיעור)

---

1. "וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־כָּתֵ֥ף תִּנָּשֶֽׂאנָה" (ישעיהו מ"ט, כ"ב)↩