בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 5.11.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*תע"ס, חלק ו*'
*זה חלק מאוד חשוב, חלק עקרוני שנמצא במרכז של כל 16 החלקים של תע"ס. למה? כי הוא מדבר על תחילת ההתקשרות, מערכת התקשרות בין הכלים של נבראים שעוד לא יצאו לאור, והבורא*. כאן אנחנו יכולים להתחיל להבין את צורת ההתקשרות, הצורך להתקשרות, מה קורה לכלים שרוצים להתקשר, באיזה תכונות הם צריכות להיות מצוידות, איך בורא מתייחס אליהם, איך הם צריכים להתייחס לבורא, למה בדיוק ההתקשרות הזאת שעכשיו נלמד קושרת אותם יחד, קושרת כך שיש כאן שבירות. יש כאן דחייה, יש כאן חוסר קבלת חלק אחד על חלק השני, אנחנו כבר מתחילים לראות תכונות מנוגדות אלו ואלו, מתחילים לראות את הבריאה, את כוחות הבריאה שנמצאים בתוכה, ואיך אנחנו צריכים להבין אותה ולהביא אותה לחיבור, לאיזון, להתקשרות, להדדיות, על פני כל הכוחות המנוגדים.
החלק הזה מאוד חשוב, נשתדל ללמוד אותו ככל שנוכל להבין ולהרגיש. בדרך כלל לא כל כך בקלות עוברים אותו, זה לוקח בדרך כלל כמה שנים. לומדים, אח"כ עוזבים, שוב לומדים ושוב חוזרים. כך היה לנו גם עם הרב"ש. *יש אנשים שתופסים זאת בקלות, יש אנשים שקשה להם לתפוס זאת, זה לא אומר שום דבר על ההתקדמות הכללית של האנשים בתהליך הרוחני שלהם, בתיקון הכללי, הפנימי של הנשמה. אבל בכל זאת צריכים ללמוד ולהשתדל איכשהו להתאים את עצמו למה שנלמד*.
יש חלקים בחלק הזה שלגמרי לא מובנים, יש חלקים שבקלות תופסים אותם. העיקר זה להבין בצורה כללית על מה מדובר, מה הבעל הסולם וכל המקובלים בעצם, האר"י בעץ חיים שלו, רוצה להסביר לנו, איזה התקשרות צריכה להיות בין הנבראים לבורא דרך מערכת הזאת שנקראת עולם הניקודים שמסופר ומדובר עליו כאן.
*זו הפעם ראשונה בעולם הזה, בלימוד המערכת הרוחנית, שאנחנו נפגשים עם התגובות של הנברא, עולם הניקודים, על השפעת הבורא, אור אינסוף*. יהיה לנו ברור כמה שניהם מגיעים ממקומות רחוקים, הפוכים, וצריכים להתקשר בכל זאת, אלו עם אלו, בקשר הדדי כדי להגיע בגמר התיקון לחיבור השלם. ההתקשרות הזאת מתחילה, אפילו שאפשר להגיד בעולם אינסוף, שם היה הצמצום מסך אור חוזר, יציאת הפרצופים של עולם אדם קדמון, אבל *כאן אנחנו כבר מדברים על תגובת התחתון, הנברא, על השפעת העליון, הבורא. לכן חשוב לנו מאוד להבין את העקרונות*.
*אנחנו מתחילים לגעת במבנה הנשמה שלנו. זו עוד לא נשמה, עוד לא עולם האצילות, עדיין אין לנו את כל הכלים, פעולות וחלקים של הנשמה, נשמת האדם. אבל בכל זאת זו כבר הכנה, אלמנטים של המבנה הפנימי הרוחני שלנו*.
ש:
איך
לקרב
אלינו
את
הנקודים...?
ר:
התחלנו
ללמוד
מעולם
אינסוף,
זה
הרבה
יותר
גבוה,
אז
מעולם
הנקודים
זה
לא
כל
כך
נורא.
אנחנו
לומדים
את
הדברים
האלה
לפי
התכונות
שלהם.
עולם
אינסוף
זה
עולם
שאין
בו
בכלל,
לא
מגולה
בו,
כמעט
ולא
מגולה
בו
הרצון
לקבל.
עולם
הנקודים
זה
כבר
עולם
שמתגלה
לו
רצון
לקבל
בצורה
מסוימת,
ואנחנו
משתדלים
ללמוד
עימו,
להתקשר
עימו
ולהתחיל
להרגיש
מה
יכול
להיות
עולם
הנקודים.
דווקא
זה
מקום
שאנחנו
יכולים
איכשהו
כבר
להרגיש
איך
אנחנו
נמצאים
בזה.
נלמד
ונראה,
נלמד
בסבלנות,
לא
לקפוץ
עם
שאלות
מייד
ועם
שאלות
חכמות,
אלא
בפשטות,
בואו
נבין
את
הטקסט
עצמו.
*מי
שלא
מבין
בכלל
על
מה
מדובר,
שלא
יתייאש,
כי
אנחנו
לא
לומדים
כדי
להבין.
לא
החכם
לומד,
אנחנו
לומדים
כדי
למשוך
עלינו
מאור
המחזיר
למוטב.
לכן
אם
האדם
לא
מבין,
ומרגיש
שאין
לו
קשר
עם
מה
שהוא
לומד,
זה
לא
אומר
כלום,
כי
בחכמה
הקבלה
אנחנו
לא
מתקדמים
לפי
השכל
אלא
רק
לפי
הרצון
שלנו
להיכנס
במגע
עם
מה
שאנחנו
לומדים*.
לכן
לא
גברים
ולא
נשים,
מכל
שכן
עוד
יותר
מגברים,
*לא
להתייאש
ממה
שאנחנו
לומדים.
אנחנו
לומדים
בתור
סגולה.
מהי
סגולה?
זה
שהלימוד
שלנו
יפתח
לנו
רגשות
ואז
נרגיש
באיזה
עולם
באמת
אנחנו
נמצאים*.
העולם
שלנו
נמצא
בתוך
העולם
העליון,
בתוך
העולם
הרוחני
ואנחנו
צריכים
להרגיש
אותו.
*אנחנו
לומדים
כדי
לפתוח
לעצמנו
את
העולם
העליון,
זה
לא
תלוי
בכמה
שנדע,
לכן
כתוב
שלא
החכם
לומד.
אלא
רק
שנרצה
יותר
ויותר
להתקרב
לפעולות
הבורא,
שישפיע
עלינו.
בסופו
של
דבר
הוא
צריך
ללמד
אותנו
איך
לחיות
בעולם
העליון,
וכך
יהיה*.
ש:
מהם
היחסים
בין
עולם
האצילות
והנקודים..?
ר:
סה"כ
אנחנו
מדברים
על
הרצון
לקבל,
שמהבריאה
שלו
מחולק
ל-5
חלקים,
שורש
א'
ב'
ג'
ד'.
חמשת
*החלקים
האלה
רוצים
להידמות
לבורא,
לאור,
בהשפעה
שלהם,
במקום
לקבל,
להשפיע.
הם
צריכים
לעבור
צמצום
מסך
אור
חוזר,
ואז
הם
משפיעים
לבורא
בכך
שמקבלים
ממנו
רק
כדי
להשפיע
לו*.
*תארו
לעצמכם
איזו
עבודה
גדולה
זו,
במקום
רצון
לקבל
שיש
בהם,
הם
צריכים
לעשות
צמצום
מסך
אור
חוזר
ולהשפיע
במקום
לקבל*.
אלה
דברים
שאנחנו
בינתיים
לא
מסוגלים
לעשות.
לכן
יש
לנו
כאן
פעולות
רוחניות,
כך
מקובלים,
בעל
הסולם
כאן
במקרה,
מספר
לנו
איך
הם
עושים,
ואיך
ע"י
הפעולות
האלה
נגד
הרצון
לקבל
שלהם,
כשהם
הופכים
אותו
לרצון
להשפיע,
לפעולות
השפעה,
הם
בזאת
בונים
פרצופים,
היינו
פעולות
רוחניות,
פעולות
השפעה.
בעה"ס
מספר
לנו
שזה
גלגלתא
ע"ב
ס"ג
מ"ה
ב"ן,
כל
מיני
פרצופים,
כלומר
מנות
שתחתון
יכול
לקבל
בע"מ
להשפיע.
ש:
התחתון
מלביש
לעליון
שלו
מפה
ומטה?
ר:
התחתון
מלביש
את
העליון
עד
הפה
של
העליון
ולא
למעלה
מזה,
מפני
שהוא
לא
יכול
להגיע
למחשבות
של
העליון,
לתוכניות
של
העליון.
הוא
יכול
רק
לראות
את
התוצאות
מהפעולות
של
העליון
על
עצמו.
לכן
מתלבש
מפה
ולמטה
דעליון.
ש:
אז
איך
הוא
לומד
את
העליון?
ר:
ממעשיך
הכרנוך.
ש:
מה
התחתון
עושה
עם
הפעולות
שהוא
משיג?
ר:
*התחתון
יכול
להידמות
לפעולות
שהוא
משיג.
מעשיך
הכרנוך.
מתוך
הפעולות
האלה
שייעשה
דומה
לעליון,
הוא
גם
יכול
להשיג,
לאט
לאט,
בהדרגה
את
המחשבות
ותוכניות
של
העליון.
כך
אנחנו
מתקדמים*.
ש:
מה
לעשות
אם
נזכרים
בשרטוטים
שלמדנו
במהלך
השנים?
ר:
זה
בסדר,
אין
מה
לעשות,
מה
שנשאר,
נשאר.
אני
לא
נגד,
אבל
*הפעם
אני
רוצה
לעשות
את
זה
הרבה
יותר
קרוב
להשגה,
כלומר
שלא
נלמד
שרטוטים
אלא
נלמד
בצורה
פנימית
איך
אנחנו
צריכים
להרגיש
זאת
בצורה
פנימית*.
איך
א"ק
תלוי
במילוי
של
ע"ב
וס"ג?
ר:
כי
וודאי
שהאור
מגיע
מאינסוף,
אבל
החסרונות,
רשימות
והכלים
מגיעים
מלמטה.
לכן
מפני
שהפרצוף
הזדכך,
אז
אין
לו
יותר
אותו
מסך,
אותן
הרשימות
כמו
שהיו
קודם.
כשמסך
שלו
עולה
מטבור
לפה,
אז
הוא
מאבד
את
הדרגה
אחרונה
של
המסך,
את
עביות
המסך
ולכן
יכול
לעשות
זיווג
דהכאה
בדרגה
אחת
פחותה
מקודם.
כלומר
אם
היה
לו
מסך
דבחינה
ד'
דעביות,
עכשיו
זו
בחינה
ג'
דעביות,
וזה
מה
שהוא
מקבל
בע"מ
להשפיע.
תע"ס הוא באמת פנימיות החכמת הקבלה, זה לימוד הכי רציני הייתי אומר, ולא מיועד לכולם. לא כל אחד יכול לסבול אותו. לא מדובר על גובה האדם, על גובה הנשמה שלו. אני חושב שאנחנו פשוט צריכים להכיר קצת יותר מה זה, אבל ללמוד לעומק את כל התע"ס אנחנו לא נוכל ולא צריכים. אנחנו צריכים יותר ויותר ללמוד איך לממש זאת לפי המאמרים, אגרות, לפי הטקסטים שמדברים על המימוש ולא על תיאוריה. לכן אנחנו פה ושם נלמד תע"ס, אבל לא לעומק ולא כולו.
ש:
התחתון
לא
יכול
להכיר
מחשבת
העליון.
הוא
עושה
חשבון?
ר:
אנחנו
רוצים
לעשות
פעולות
בדומה
לדוגמה
של
בעל
הבית
והאורח.
אני
רוצה
להחזיר
לבעל
הבית
את
מה
שאני
מקבל
ממנו,
לקבל
ע"מ
להשפיע.
אז
אני
עושה
חשבון,
וכדי
לעשות
חשבון
כזה
אני
צריך
לעשות
*צמצום*,
אני
לא
מקבל
לעצמי
בשום
פנים
ואופן.
אחרי
שאני
עושה
צמצום,
ברור
לי
באיזו
עביות
אני
יכול
לעשות
אותו,
איפה
אני
עומד.
אני
כבר
לא
נמצא
נגד
בעל
הבית
אלא
אני
פשוט
*ניטראלי*.
עכשיו
השאלה
איך
אני
יכול
לעשות
משהו
לטובת
בעל
הבית?
כאן
אנחנו
עושים
חשבון,
כמו
שאנחנו
לומדים
מהדוגמה,
בעל
הבית
מפציר
ואומר:
אני
רוצה
שאתה
תקבל.
אני
צריך
לעשות
חשבון
האם
אני
יכול
לקבל
את
זה
או
לא,
ולפי
זה
יש
פעולה.
איפה
אנחנו
עושים
זאת?
בקבוצה.
*בקבוצה
הכי
ברור
לנו
אם
אני
יכול
לעשות
את
זה
כלפי
החברים,
אז
ודאי
שמזה
אני
יכול
לעשות
זאת
כלפי
הבורא.
תתחילו
לעשות
את
זה
בין
החברים,
ביניכם
בקבוצה.
האם
הולך
לכם
או
לא?
אני
לא
רוצה
לקבל
שום
דבר
בשבילי
אלא
רק
לטובת
החברים,
וכך
כל
אחד
כלפי
האחרים.
אתם
תראו
שאתם
בונים
בזה
את
הכלי,
שיש
לכם
צמצום
מסך
אור
חוזר,
ואתם
מקבלים
בע"מ
להשפיע
זה
לזה.
מתוך
כך
שאתם
נמצאים
בהשפעה
הדדית
זה
לזה,
אתם
כך
רוצים
לתת
לבורא*.
*אין
לבורא
מה
לתת,
אלא
זה
שאתם
מעבירים
כל
אחד
לאחרים
בתוך
הקבוצה,
זה
התענוג
שאתם
מעבירים
לבורא*.
ש:
איך
לעשות
נ"ר
לחברים
ולבורא...?
ר:
*דברו
על
זה
ביניכם
ותחליטו
איך
אתם
יכולים
לעשות
פעולה
כזאת,
אתם
עושים
הטבה
זה
לזה.
כך
כולם
בעשירייה,
בזאת
שאתם
סוגרים
את
הפעולה
הזאת
בתוך
העשירייה,
מתוך
הפעולה
הזאת
תתייחסו
לבורא
ותראו
כמה
זה
עובד*.
ש:
לגבי
התרגיל,
איך
לעשות
בעשירייה?
צריך
לנעול
אותו
בעשירייה
ואז
להפנות
לבורא..?
ר:
*בינינו,
אנחנו
רוצים
להשפיע
זה
לזה,
כי
למי
אתה
משפיע?
לבורא
אתה
לא
יכול
להשפיע*.
בכך
שאנחנו
מחליטים
להשפיע
זה
לזה
בתוך
העשירייה,
אנחנו
כמו
ילדים
טובים
לא
מרביצים
זה
את
זה,
לא
צועקים,
לא
עושים
רעש,
אלא
ההיפך.
כל
ההתקשרות
שלנו
יפה,
אנחנו
מגיעים
לאמא
ורוצים
למסור
לה
את
הסיכום
מאהבת
אחים
שלנו,
בינינו.
*אין
לנו
מה
לתת
לבורא
אלא
להגיש
לו
איך
שתיקנו
את
הכלי
השבור*.
ש:
הפעולה
שנועלת
את
העשירייה
זו
אהבה?
ר:
כן.
ש:
איך
אחרי
זה
מעבירים
לאמא?
ר:
זה
אותו
דבר.
סה"כ
*את
מה
שיש
במרכז
החברה
אתם
כבר
מרגישים
איך
אתם
מוסרים
זאת
לבורא,
מכוונים
את
זה
לבורא*.
ש:
תע"ס,
כמה
להקדיש
לזה
במהלך
היום
במפגשי
העשירייה?
ר:
*תנסו
עד
חצי
שעה
ביום
להקדיש
לתע"ס,
אבל
זו
לא
חובה.
זה
רצוי
אבל
לא
חובה*.
*מאמר השלום בעולם*
לפי
מה
שהבורא
ברא,
אין
לנו
שום
סיכוי
לעשות
את
עולמנו
צודק,
יפה,
טוב,
ישר.
הקלקולים
כאלו
גדולים,
מיוחדים
וקשורים
זה
לזה,
לכן
שום
דבר
לא
יעזור
לנו
לסדר
איזשהו
סדר
בעולם.
לפי
השכל
שלנו,
לפי
הרצון
לקבל,
עם
השכל,
שיעבדו
כמה
שיעבדו,
העולם
יישאר
תמיד
עקום,
בחוסר
איזון,
ולא
יעזור
לנו
שום
דבר.
כלומר
הבורא
מלכתחילה
סידר
את
העולם
כך
שלא
נוכל
להסתדר
בו,
שיהיו
כולנו
מרוצים,
שיהיו
כולנו
שווים,
שנוכל
בינינו
לחלק
נכון.
שום
דבר
כלום.
מעניין
מאוד
איך
שהבורא
עשה
את
העולם
בצורה
כזאת
שלא
נוכל
להסתדר,
כמה
שנרצה
אפילו.
עוד
אלפי
שנים
נעשה
מלחמות,
שלום,
וכל
מיני
הסכמים
ותיקונים,
יוולדו
עוד
ועוד
דרגות
חדשות,
תוצאות
חדשות
מאיתנו.
ילדים,
צאצאים
למיניהם,
בכל
זאת
אנחנו
לא
נמצא
בעולמנו
פתרון
לשלום
העולם.
לא
נוכל
להשיג
שלום
בעולם,
אפילו
לתאר
לעצמנו
מהו,
ומכל
שכן
להשיג
בפועל.
ש:
באיזו
מידה
צריך
לחסוך
ליום
שחור..?
ר:
אתה
יכול
להתחיל
לבנות
בונקר
בתוך
האדמה,
כמה
שיותר
עמוק.
אתה
יכול
לחסוך
זהב,
כסף
ואבנים
יקרות,
אמנם
שמתי
שאין
מה
לאכול,
מה
שווה
זהב
וכסף?
אתה
יכול
לברוח
לאיזשהו
מקום
בסיביר,
לתפוס
שם
חתיכת
קרקע
ולהתחיל
לעסוק
בחקלאות,
לפחות
שיהיה
לך
מה
לאכול.
אין
לי
מה
להגיד
לך
מה
לעשות.
*אצלנו
השיטה
אחרת.
אנחנו
צריכים
להתקשר
לאותו
כוח
עליון
שהוא
המקור
לכל
הטוב
ולכל
הרע,
ולהיות
קשור
אליו.
זה
מה
שאנושות
צריכה.
להגיע
עימו
לקשר,
ולא
רק
בקשר,
בהשתוות
הצורה,
ככל
שיכולים
לתת
לו,
כך
יכולים
לקבל
ממנו.
זה
העתיד
הנכון
והטוב*.
ש:
כתוב
לא
להיות
עול
על
החברה,
אבל
בעה"ס
חילק
כסף...?
ר:
אל
תיקח
ממנו
דוגמה,
אל
תיקח
דוגמה
ממה
שהוא
עשה.
אלה
חשבונות
אישיים
שלו
עם
הבורא.
כמו
שבכלל
מקובלים
היו,
על
בעל
שם
טוב
כתוב
גם
שהם
היו
יוצאים
לגלות
מה
שנקרא.
בן
אדם
קם
בבוקר
ובלי
לקחת
איתו
שום
דבר,
יוצא
מהבית.
זה
לא
כמו
שעכשיו
יש
כפרים,
ערים
וכן
הלאה,
ומלא
אנשים.
אז
הוא
יוצא
והולך
בדרך,
לא
יודע
לאן,
ועד
שישן
על
הקרקע,
בלילה
בחורף
בקיץ
,וזה
נקרא
לצאת
לגלות.
בצורה
כזאת
הוא
מתחיל
לחפש
התקרבות
לבורא.
ודאי
שמתנפלים
עליו
אנשים,
נותנים
לו
מכות,
הוא
משתדל
לא
לברוח
מהם
אלא
להמשיך
בדרכו.
אלה
דברים
שאנחנו
יכולים
לקרוא
פה
ושם
איך
מקובלים
עשו
כך.
אח"כ
לקחו
משם
דוגמה
צלבנים,
אבל
זה
כבר
משהו
אחר,
אבל
משם
לקחו
דוגמה
איך
שיצאו
גם.
נלמד
פעם
כל
מיני
דברים,
נדבר
על
זה,
אבל
יש
בזה
דברים
מעניינים
מאוד.
לא
רק
צלבנים,
גם
כל
מיני
אנשים
נוספים
התנהגו
בכל
מיני
צורות
כאלה.
הזמנים
מאוד
טובים.
אנחנו
מיום
ליום
רואים
שאין
שום
פתרון
לעולם
הזה
בדרך
ההיגיון
שלנו,
אלא
שנצטרך
לעשות
את
מה
שהבורא
דורש,
כלומר
רק
דרך
החיבור.
הכל
תלוי
כמה
נבין
שדרך
החיבור
נתקן
את
העולם,
וכמה
שהחיבור
נראה
לנו
הפוך
מזה
שיכול
להתקיים,
זה
עוד
יותר
טוב.
באמת
נצעק,
נדרוש
שהבורא
ייתן
חיבור
בינינו
ובתוך
החיבור
נתחיל
לגלות
עולם
חדש.
דווקא
חיבור
זה
המערכת
של
עולם
החדש.
מה
יש
כאן?
מה
שאנחנו
מגלים
מיום
ליום
זה
חוסר
חיבור,
צורה
הפוכה,
שנאה,
דחייה
וכן
הלאה,
אז
יפה
מאוד.
*מה
חסר
לנו
זה
רק
שנבין
שחיבור
מגיע
מלמעלה,
ועליו
צריכים
לבקש*.
ש:
איך
נגיע
למסה
הקריטית
שתביא
לשינוי..?
ר:
ע"י
כך
שנלמד
את
כולם.
*מצד
אחד
אנשים
מגלים
כמה
אין
להם
שום
תקווה
להגיע
לשלום,
ומצד
שני
הם
יבינו
שאין
ברירה.
אז
הם
יגיעו
לתפילה
אמיתית,
כוללת*.
ש:
נצטרך
להכין
עצמנו
לעבור
עוד
סבל
ומכות?
ר:
לא
סבל.
אנחנו
צריכים
להכין
את
עצמנו
להגיע
להכרת
האמת.
ש:
איפה
הנקודה
שאדם
מחליט
שאין
פתרון,
מתייאש..?
ר:
שמאוד
ירצה
להשיג
את
האמת
ויגלה
שזה
בלתי
אפשרי.
אז
לא
נשאר
כלום,
*או
חיים
או
מוות,
מה
נשאר?
זה
יהיה
המצב,
אנשים
יעמדו
ויצעקו,
ירימו
ידיים
לשמיים.
כך
העולם
יגיע
למצב
של
התיקון,
ואז
הבורא
יוריד
עלינו
את
הצורה
הנכונה*.
כל
הסיבה
שאנחנו
לא
יכולים
לבנות
יחסים
נכונים
בינינו,
וכמה
שמסוגלים
אנחנו
יותר
ויותר
מגלים
כמה
אנחנו
מקולקלים
ומקלקלים,
*הסיבה
היא
רק
אחת:
הבורא
לא
נותן
לנו
לסדר
את
העולם,
הוא
רוצה
שנבין
בצורה
יסודית
איפה
הסיבה*.
הסיבה
היא
שאנחנו
צריכים
לא
סתם
לסדר
את
העולם
שיהיה
טוב,
שיהיה
טוב
לנו,
אפילו
טוב
לכולנו,
אלא
שנגיע
לאיזון
העולם,
לתיקון
העולם,
כך
שהעולם
יהיה
מתוקן
בצורה
רוחנית.
*בצורה
רוחנית,
כלומר
שלא
נעשה
חשבון
אחד
עם
השני,
שהכל
יהיה
בסדר,
שנשלם
לכולם,
שניתן
לכולם,
נבנה
לכולם,
שכולם
יהיו
מרוצים.
הבורא
יכול
לעשות
את
זה
בעצמו,
אנחנו
צריכים
להבין
מה
אנחנו
צריכים
לעשות
שהוא
בעצמו
לא
יוכל
לעשות
בשבילנו.
לכן
הוא
ברא
את
העולם
בצורה
כזאת
מיוחדת*.
*זאת
השאלה,
כי
לא
חסר
בעולם
כלום
חוץ
מההשתתפות
הרצון
שלנו
למשהו
שהבורא
לא
יכול
לעשות.
מה
זה?
כאן
השאלה.
תרשמו
את
זה
לפניכם
ואח"כ
תגידו
לי*.
סדר
בחברה
יישמר
ע"י
זה
שאנשים
ידעו
וירגישו
ממה
צריך
להישמר
כדי
שכולם
יגיעו
למצב
שיהיה
טוב
לכולם.
*אני
לא
תומך
בקומוניזם,
הייתי
בקומוניזם,
בסוציאליזם
ברוסיה.
גדלתי
שם
עד
גיל
25
בערך,
ראיתי
את
הדברים
האלה
של
שקר
מוחלט.
אבל
אני
חושב
שאנחנו
צריכים
בכל
זאת
להגיע
למצב
שמבינים
שהחברה
צריכה
להיות
כזאת
שהיא
מנוהלת
ע"י
החוק
העליון*.
*חוק
עליון
נקרא
שכל
אחד
מסכים
לחיות
בצורה
יחסית
כמו
כולם,
שמה
שהכרחי
לכל
אחד,
כל
אחד
ואחד
מקבל,
ושכל
אחד
בזה
דואג
לאחרים
ומרגיש
שאחרת
לא
יהיה
גם
לו
שום
דבר.
אבל
לא
שעל
זה
הוא
דואג,
אלא
פשוט
כי
אחרת
אי
אפשר,
אחרת
אי
אפשר.
אנחנו
נגיע
לזה,
אנחנו
נמצאים
כבר
בצעדים
הקרובים
לזה*.