שיעור בוקר 03.03.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"בניין החברה העתידית" – קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם

קריין: קטע מספר 8 מתוך בעל הסולם, "השלום בעולם".

"הציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות. הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור. כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים. אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא." (בעל הסולם. "השלום בעולם")

במילים אחרות, בעל הסולם מסביר לנו כאן מה זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע" ו"לקבל על מנת להשפיע" רק במעשים ובפעולות שהם בין בני האדם, איך זה מתרחש בפועל בחומר בעולם הזה, בחברה, בין בני האדם ביחסים ב"תן וקח", כי בתוך זה האנשים מתקשרים בכלים רוחניים ונמצאים בגמר התיקון, והעולם בעצם כ"מנהגו נוהג"¹ חוץ ממהות היחסים בין בני האדם, זה מה שהשתנה.

שאלה: זו מציאות מה שהוא מתאר, זה איזו שאיפה, חזון, זה משהו שאמור לקרות, או משהו שאמורים רק לשאוף אליו כאידיאל?

למה לשאוף? אתה חייב להעמיד את גמר התיקון בכל הרצון שלך, בכל הלב שלך, בכל המוח שלך, בכל הידיים והרגליים שלך ובכל המציאות שבה אתה חי. יש לך את העולם הזה, תניח שהוא מדומה, לא מדומה, אבל אתה נמצא בו ואתה חייב לקבוע כאן את כל הפעולות הגשמיות בצירוף ליחס שלך, שנקרא "העולם הרוחני". ביחסים שלך עם האחרים יש פסיכולוגיה מסוימת, היא נקראת "חכמת הקבלה". אתה צריך לקשור את שני הדברים הללו, שיחסך לזולת יהיה כולו בעל מנת להשפיע לזולת לטובתו, ושיהיה בחומר של העולם הזה, לספק להם את מה שצריך עד כמה שאתה מסוגל, עד כמה שאתה רוצה מכל הלב מכל וכל.

תלמיד: הוא שם פה תנאי "שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים."

כן. הוא רוצה להגיד מהי הצורה האמיתי המתוקנת של התיקון. מה השאלה?

תלמיד: האם התיקון הזה הוא איזה חזון, שאיפה שאמורים להגיע אליה בפועל?

ודאי. ודאי בפועל בעולם הזה בנקודה הכי תחתונה שיכולה להיות, כי אתה חייב לראות ש"חי זאב עם כבש"² וכל הג'וקים וכולם כולם נמצאים בשלווה ובשלום עקב הפעולות שלך.

תלמיד: איך להגיע למצב כזה אם כל אחד, אפילו לא חלק, לא מתנהג בצורה האידיאלית הזאת?

כי זה סימן שיש בך פגם אם איזה חלק מהעולם לא מתוקן.

תלמיד: זה למימוש מה שעכשיו אנחנו קוראים פה?

זה חייב להיות במימוש הסופי, נקווה שעוד מעט כי אין זמן לתיקונים, כשבאמת נכנסים לתיקונים הכול מתגלגל בצורה מאוד מהירה, אבל זה חובה שיקרה.

שאלה: מה שהוא מדבר פה זה בכוונה?

גם בכוונה וגם במעשה, גמר התיקון חייב להיות במעשה בעולם הזה כמו שאתה עכשיו חי עם כוונות, עם חלוקה יפה, ועם כל היחס היפה אחד לשני, חייב להיות כאן.

תלמיד: כי במעשה "הראש מתפוצץ" רק מלחשוב על כל הדברים שהבן אדם צריך לשנות.

לא, שום דבר, הראש לא מתפוצץ, אני פשוט דואג כמה שאני יכול, למלא את כולם. זו העבודה שלי, זה הרצון שלי, אני מאוד רוצה את זה, זה לא קשה, ההיפך זה אתגר.

תלמיד: אני מתכוון מבחינת ההסברה. אולי לא על זה מדברים, אבל אם אני הולך להסביר משהו כזה לבן אדם, אז איפשהו קל יותר להגיד שזה צריך להיות ברמת הכוונה. זה פיתרון שמכסה על הכול.

איזו "ברמת הכוונה", מה הכוונה שלך, מי צריך שלך אם היא לא מגיעה למעשה?

תלמיד: אבל אם אני ואומר לאדם שהוא צריך את כל המעשים שלו.

אל תגיד לו. מי אמר לך שאתה צריך להסביר את זה כך? אתה תגיד לאדם מה שנשמע ולא מה שלא נשמע.

תלמיד: אז איך להגיד את זה בצורה שזה ישמע? כי באמת זה עניין בלתי אפשרי להבין איך אפשר לממש? אמרת לחבר שזה למימוש.

יש לך ילדים?

תלמיד: כן.

אתה מדבר איתם?

תלמיד: כן. משתדל.

משתדל, אולי יותר טוב שלא תשתדל, כי לפי מה שאתה אומר עכשיו, אתה עומד לשפוך עליהם את כל מה שיש.

תלמיד: אני שואל מה להגיד, איך להגיד?

כל מה שלטובתם, זהו. היתר אני לא יודע. היחס היפה שלי, האהבה לכולם, זה מכוון אותי להתייחס לכל אחד ואחד ולכולם יחד. איך? באהבה, פשוט באהבה. האהבה צריכה לכוון אותך. לְמה אהבה מכוונת? "תעשה רצונך כרצונו"³. אין מה להוסיף.

אני רק לא מבין מאיפה יש לכם קושי שגמר התיקון לא צריך להיות בעולם הזה, מאיפה לקחתם את הפילוסופיה הזאת?

תלמיד: אם אנחנו מדברים ברמה של חכמת הקבלה ותלמידי קבלה שלומדים תלמוד עשר הספירות ועוסקים בכוונות, אז הדברים האלה מובנים. חשבתי שהנושא שלנו פה הוא לתאר את המציאות כפי שאנחנו גם אמורים להסביר אותה ולפעול לכיוונה, אז האמירה הזו היא בלתי מתקבלת על הלב ועל הדעת, שהציבור והיחיד היינו הך.

זה שלא מתקבלת אני מסכים איתך, אני איתך יחד, אבל זה לא אומר שזה לא יקרה. לפי תוכנית הבריאה כל העולמות, הכול, האור העליון חייב להופיע עד הנקודה התחתונה ביותר והכול יהיה כעולם אין סוף. איך יכול להיות אחרת. מה, שיש איזו פינה בבריאה, כמה רצונות שלא יעברו תיקונים, שלא יתמלאו בעל מנת להשפיע?

שאלה: מה שלא נתפס זה הביטוי שיהיה לזה בעולם הגשמי.

"חי זאב עם כבש". מה הבעיה?

תלמיד: זה קשה לתאר, אני כפרט יכול לדמיין.

כתוב. לא אומרים לך לתאר, אומרים שכך צריך להיות ששני הדברים המנוגדים האלה יחיו יחד.

תלמיד: כשאתה אומר את זה אתה לא מתכוון שאני כפרט ארגיש כך את העולם, אלא שבאמת יהיה לזה ביטוי גשמי שאנחנו למשל נראה מערכות חינוך כאלה וכולי, כן?

כן. מה שצריך בדרך נעשה, על זה לא מדובר. אבל בסך הכול רק להבין שכל הבריאה שאנחנו נמצאים בה כולל העולמות הרוחניים שאנחנו עדיין לא מגלים, כולל העולם הזה שאנחנו מגלים, הכול חייב בשני העולמות האלה, הרוחני והגשמי, להתקיים כמתוקן.

אתה צריך להגיע עם כל יתר בני האדם לכזאת התכללות שהבורא ישרה בכם, ושמהקשר ביניכם תהיה תקשורת לכל יתר העמים ומכל העמים, ומכל בני העולם זה יתפשט לחיות, ואחר כך לצמחים, ואחר כך לדוממים בצורה כזאת שהכול יכנס לאיזון. כי יש בהם חוסר איזון גם מפני שאנחנו בני האדם גרמנו לזה, ואז העולם יבוא לתיקון.

אחרי שהעולם יבוא לתיקון, להרמוניה שלמה, [נגיע] לזה שכולם משלימים את כולם, וכולם נכללים מכולם, יוצא שהפרט הכי קטן, הג'וק הכי קטן שנכלל באיזו צורה בבני האדם, יש לו גם את כל העולמות.

תלמיד: אני צריך להספיק בגלגול הזה את כולם?

כמה שתספיק. העיקר שזה צריך להתרחש כולל בעולם הזה. על זה לא יכול להיות ויתור, כי לעולם הזה יש גם כלים משלו.

שאלה: חשבתי שבגמר התיקון אין העולם הזה.

אז העולם הזה עולה לדרגת עולם האצילות.

תלמיד: זאת אומרת ככול שמתקדמים, תפישת המציאות משתנה?

הכול, כן, אז מה?

תלמיד: אז איזה עולם הזה יש בגמר התיקון? איך יש גם גמר תיקון וגם העולם הזה?

הנקודה התחתונה ביותר, האמצעית של כל הבריאה נקראת "נקודת העולם הזה". התפשטות של כל העולמות.

תלמיד: ומה קורה אחר כך, מה זה באמת גמר התיקון? העולם הזה הרי לא נשאר.

אין אחרי, העולם הזה מקבל את אותה חשיבות כמו עולם האצילות.

תלמיד: אז ההגדרה של עולם הזה משתנה בגמר התיקון, זה לא העולם הזה, צמחים, עצים וכל מה שיש פה. זה כבר עולם של כוחות?

עכשיו הבנתי אתכם. אני לא מדבר על מה שנדמה לנו, על צמחים, עצים וכל הדברים האלה. אני מדבר על ההבחנות, שכל ההבחנות הללו יעלו לעל מנת להשפיע. קשה להסביר, ולמצוא מילים, בכלל היום קשה. זה טוב, דווקא.

זאת אומרת, אתה אומר כך, מה שאנחנו רואים, אנחנו רואים את העולם המדומה. כל הדברים האלה קורים סך הכול בכוחות, רצונות והמילויים שלהם, זה מה שקיים. העולם הזה לא קיים, הוא רק נראה לנו, נראה לנו שהוא קיים כעולם המדומה, והכוחות הרוחניים מתגלים בו בצורה כזאת. אנחנו לא צריכים לתקן את הצורה הזאת, אבל כשאנחנו מתקנים את הכלים הרוחניים, העולם הזה משתנה.

במה הוא משתנה? בכך שכל הפרטים של העולם הזה מגיעים להשתלבות ביניהם, להתחברות ביניהם, ובאמת "חי זאב עם כבש". ויכול להיות, אני לא יודע, שאחר כך כל הדברים האלה, בגמר תיקון מקבלים צורת ה-ו-י-ה אחת, כך כביכול צריך להיות.

תלמיד: אז מה זה בגמר התיקון העולם הזה?

בגמר התיקון, העולם הזה זו הנקודה הכי תחתונה, האמצעית של כל העולמות, והיא נותנת תגובה בתיקון שלה כלפי כל העולמות מלמטה למעלה. אלא השאלה היא כלפי האדם, איך כל העולמות האלה מתקבלים, איך הם נראים? אז הם צריכים להגיע בחזרה לה-ו-י-ה אחת. אחרי שהכול מתברר, הכול נתקן והכול נכלל בה-ו-י-ה אחת, הה-ו-י-ה הזאת, שעמדה באין סוף לפני צמצום א'.

שאלה: לפני שיש תיקון, אנחנו אומרים שהעולם הזה הוא עולם של ענפים. אז כששני בני אדם, נניח אחד רוצח את השני. מה קורה בעולמות הרוחניים, גם שם יש פעולה שהיא לא להשפיע? פתאום אני לא מצליח להבין, אם הענפים פה מקולקלים, מה זה אומר על השורשים?

מה נראה לך?

תלמיד: מה שאנחנו לומדים, זה שמה שקורה שם משפיע על מה שאנחנו רואים פה.

מה שאתה רואה. זאת אומרת אתה לא רואה את המציאות עליונה, אל תגיד "שם" אלא תגיד "בי". כי כל מה שאתה רואה, אתה רואה את העולם הפנימי המקולקל שלך.

תלמיד: אז הקלקול שרואים בעולם פה קיים גם בעולמות הרוחניים?

הכול בך. אני לא מבין "שם", "פה". הכול בך, כל העולמות הם בך, אתה רואה את עצמך בפנים. כדי שאתה תתמצא בזה יותר, פותחים לך את זה בהרחבה, כדי שתראה את זה כאילו שזה מבחוץ.

תלמיד: אז יש קלקול שהוא בי, הבנתי. והקלקול הזה שבי הולך לכל העומק?

הוא כולל את כל העולמות, כולל את כל הבריאה. אין יותר ממך.

שאלה: אמרת שאהבה צריכה לכוון אותנו. איך אנחנו יכולים לממש את החשיבות בקרב החברים? איך אפשר להפוך את הרצון שלנו שיהיה כמו הרצון של הבורא?

ניתן לנו פטנט מאוד פשוט. יש לך עשירייה? תחבר אותה יחד, ותזמין לשם את הבורא, ואם זה מסתדר, הבורא והעשירייה יחד, זה גמר תיקון. זה הכול. לא העולם הזה, עולמות עליונים, אצילות, אני לא רוצה לדעת כלום. אני ראש קטן. אני יודע רק דבר אחד, "הבורא שם ידו של אדם על הגורל הטוב ואומר קח לך". הוא הביא אותי לעשירייה? על זה כתוב ש"הביא אדם לגורל הטוב ואמר קח לך", אני לוקח. תעשה כאן את התיקון שלך, ואתה תראה את כול המציאות מתוקנת. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לעניין, ולא יותר מזה.

כשתתחיל לעבוד בזה, אז לפי העבודה שלך, כשכל הזמן תראה רק את העשירייה, ואיך למלא אותה בנוכחות הבורא. כשתתחיל לעסוק בזה אתה תראה איך אתה צריך גם את זה, וגם את זה, אבל לא לעזוב את העיקר, שאתה צריך במאמץ שלך להביא את הבורא שימלא את העשירייה.

זו האמת, זה סוד כל הפעולות, וכל התהליך.

שאלה: אני מבין שכל המפתחות של העבודה הן בתוך הסביבה. מה הקשר בין הסביבה להצדקת הבורא?

הצדקת הבורא זאת הפעולה שחייבת להיות לפני כל הפעולות האחרות, שאני מצדיק אותו, אחרת אני לא ניגש אליו בצורה נכונה. כדי להצדיק אותו אני צריך את החשיבות שלו, את חשיבות המטרה, כל הדברים האלה, שאני מקבל אותם מהעשירייה.

תלמיד: איך זה עובד שהסביבה משחקת כלפיי שהוא חשוב, ובכל מקרה אני רואה ומרגיש שהכול מגיע ממקור אחד?

אתה תעשה ותראה שזה ככה. הכול בא בצורה פרקטית, מגילוי.

אתם מקבלים מהאמריקאים הזמנות לכנס? עוד לא. לא לו"ז ולא את הנושאים שהם רוצים. אז תדרשו מהם, שיחשבו על זה. זמן ודאי שיש אבל שיעבדו על זה, שיסתובבו סביב זה, זה מה שאני רוצה.

תלמיד: אנחנו נכין דיווח מסודר. ההרשמה כבר נפתחה.

הרשמה זה משהו אחר. אני מדבר על השיעורים, על הלו"ז, שכול זה ניתן לדיון, שיסתובבו סביב זה ושיתבשלו בזה. אני רוצה שיתבלבלו ויתבשלו וכן ולא, בקיצור כמה שיהיו פעולות סביב זה, זה טוב, שיהיה בזה עניין. זה מה שצריך להיות.

יש לנו בקרוב, יום האישה, פורים ואחר כך פסח וכנסים. אני רק שואל כך, האם יש כאן מקום לכנס וירטואלי? אולי בזמן פסח או מתישהו. מה אתם חושבים?

כמו שעשינו כנס וירטואלי, יכול להיות שזה יהיה יום אחד או אפילו חצי יום או יומיים.

תלמיד: אולי אפשר למנף את פורים לכנס וירטואלי. זה יוצא בסוף החודש. כי בחודש הבא זה פסח, ויהיה בטח הרבה יותר מורכב לעשות משהו.

זה טוב, בסדר גמור.

שאלה: יש קבוצה שצריכה להוביל את זה? כי בדרך כלל כל פעם נתנו לקבוצה אחרת בעולם לארגן את הכנס הווירטואלי.

מי היה לנו אז?

תלמיד: קבוצות מוסקבה וניו יורק. בפעם אחרונה אמרת שקבוצת קייב תהיה.

קייב. אתם עכשיו מארגנים את הכנס, הכנס יהיה בזמן פורים. חבר מהקבוצה שלכם יוסיף כמה מילים.

תלמיד: התחלנו להתכונן לכנס כבר אז, הוא היה צריך להיערך לפני הכנס הגדול ואז הוא בוטל, ונאמר שהוא יהיה אחרי הכנס. אנחנו בעצם מוכנים לקחת את זה, יש כבר הכנות.

אבל אתם צריכים לפרסם לכל העולם כדי שיתנו תגובות, באיזה שעות הם רוצים, איזה נושאים הם רוצים וכן הלאה. זה לא העניין של הכנס, אלא העניין הוא כמה אנחנו מכינים אותו כולנו ומשתתפים כולם. אז תתחילו. בהצלחה.

(סוף השיעור)

---

1. "עולם כמנהגו נוהג" (עבודה זרה נ"ד, ע"ב(.↩

2. "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיהו י"א).↩

3. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות ב', ד').↩