שיעור בוקר 13.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"התכללות" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "התכללות" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 5.

"כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, שהגלגל היחיד אין לו חירות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכיוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל, אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

שאלה: האם המכונה הזאת יכולה בכלל לעבוד אם כל הגלגלים מקולקלים?

איפה אתה רואה שכל הגלגלים מקולקלים?

תלמיד: הוא כותב פה, "כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר" וכן הלאה. מספיק שגלגל אחד לא עובד שאז כל המכונה נתקעת או מקולקלת. ומה אם יש יותר מאחד שלא עובד טוב? איך אפשר לראות בכלל שהמכונה עובדת טוב, נכון?

תסביר לי, אני לא מבין.

תלמיד אולי נקרא שוב.

כן.

קריין: קטע מספר 5.

"כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, שהגלגל היחיד אין לו חירות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכיוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל, אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

מה השאלה?

תלמיד: האם מכונה עובדת טוב רק אם כל הגלגלים שלה עובדים נכון?

כן. מכאן זה ברור.

תלמיד: אז איפה יש לנו דוגמה של מכונה שעובדת טוב אם נולדנו מקולקלים?

אנחנו בעולמנו לא רואים את זה, לא ביקום כולו ולא בחלק קטן ממנו. באף מקום, באף דרגה, אתה לא רואה חלק מהמכונה הכללית שעובד נכון, תמיד במחקר שלך יהיה שאו זה או זה מקולקל.

תלמיד: אבל אנחנו כן אומרים שכל הבריאה נעה לכיוון של תיקון.

אז מה?

תלמיד: אז כנראה יש משהו נכון במגמה, בכיוון.

במגמה יכול להיות. כי מלכתחילה הכול נברא בצורה רעה ונע לכיוון התיקון, וכנראה שהכול צריך להיגמר בתיקון הכללי, בטוב. אם כך, מה השאלה?

תלמיד: אם גלגל אחד קצת תיקן את עצמו.

תיקן את עצמו?

תלמיד: אם הוא עבר תהליך והוא קצת יותר מתוקן, עדיין כללות המכונה מקולקלת.

כן.

תלמיד: אז מה הוא הוסיף בזה למכונה?

שום דבר. מכאן אנחנו רק יכולים ללמוד שכל ההוספה שלנו היא בהכרת הרע.

תלמיד: ניקח את זה לחיי העשירייה. אנחנו רואים שיש זמנים, תקופות ומצבים שהעשירייה ממש עובדת כמו מכונה משומנת.

זה מפני שאין לפניהם בעיות.

תלמיד: ויש מצבים שבהם מתגלה כל מה שמתגלה.

כן.

תלמיד: מה זה נקרא שהיא עובדת כמכונה נכונה? איך אפשר לקחת את זה כאידיאה או כמצב שאליו שואפים?

הוא כותב שכל הגלגלים נמצאים מחוברים לכיוון אחד, למטרה אחת, ואין ביניהם שום סכסוך בוא נגיד, אלא הכול נמצא בהבנה שלמה מאחד לכולם.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שעכשיו אנחנו בהתקפה על החיבור ודרכו אל הבורא, איך זה מפעיל את המכונה הזאת? איך כל אחד נותן את המקסימום כדי שהגלגל שלו לא יתקע את המכונה?

אף אחד לא יודע את כלל המכונה, ואף אחד לא יכול לראות את העתיד שלו, כי המכונה היא אינסופית, והוא גם משפיע עליה בצורה אינסופית. יוצא שהאדם יכול רק להיות בטוח שהוא עושה פעולות נכונות עם מי שאיתו הוא נמצא בהרגשה פתוחה.

תלמיד: כלומר ביחס לחברים.

כן.

שאלה: הוא כותב, "ואם יארע איזה קלקול בגלגל, אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה". אדם לא יודע את המערכת כולה, את המכונה כולה, הוא לא יודע בתוך המערכת הזאת מה הוא, או שכן?

לא.

תלמיד: בשביל שגלגל יכיר בקלקול שלו בתוך המכונה, האם הוא צריך לדעת מה התפקיד שלו כלפי כללות המכונה?

כן.

תלמיד: איך הוא יודע מה התפקיד שלו במכונה?

להניע את עצמו בצורה נכונה.

תלמיד: הוא כותב שזה קלקול שפוגע בכל המכונה כולה. איך אני יודע אם אני מקלקל או לא מקלקל, אם לא ברור לי מה התפקיד שלי במכונה?

כלומר כל אחד במכונה חייב לדעת את תפקידה הכללי.

תלמיד: כן.

ואם הוא רואה שתפקידה הכללי הוא לא בסדר, אז הוא צריך לדעת איך בחלק שלו הוא עושה סטייה כזאת שהיא מתקנת את כל המכונה, ובסופו של דבר היא מתפקדת נכון, כן?

תלמיד: כן.

כן. מה עושים?

תלמיד: בשביל לממש נכון את עצמי, את הבורג שלי בתוך כל המכונה, אני צריך לדעת מה התפקיד לי, מה מצפים ממני בדיוק, את החלק הספציפי שלי, אחרת איך אדע אם אני מקלקל או מתקן.

צריך להמשיך.

תלמיד: להמשיך במה? איך אני יודע מה בדיוק חלקי?

אבל אתה רואה את המכונה לפניך. זאת אומרת אתה חייב לבדוק את כל המכונה, אתה צריך לראות מה יש בה שהוא יוצא מן הכלל, ואתה צריך להוסיף תיקון.

תלמיד: אבל את כללות המכונה אני לא רואה, את החלק שלי ואת הגלגלים שבה אני גם לא רואה. המכונה נסתרת, הגלגלים נסתרים, ומצפים ממני לא לקלקל, לכן יש פה בעיה. האם לעבוד בכללות?

לא, אין לך מספיק ידיעות בכללות.

תלמיד: מאיזה שלב האדם נחשב גלגל במכונה?

האדם נחשב גלגל במכונה בזמן שהוא יודע בהחלטות שלו מה הוא מניע, והוא מקבל מהמכונה תגובה נכונה על הפעולות שלו.

תלמיד באיזה שלב הגלגל יודע בדיוק מה התפקיד שלו?

כשהוא נמצא ביחס הדדי פתוח עם המכונה.

תלמיד: האם מבהירים לאדם מה התפקיד שלו במערכת?

כן.

תלמיד: מתי מראים לו מה בדיוק התפקיד שלו ומה מצפים ממנו אישית? מתי מראים לאדם את הדרך שלו?

מתי שצריך.

תלמיד: ועד אז?

עד אז, אין מה לשאול מהאדם. האחרים שולטים עליו.

תלמיד: מהי כללות המכונה?

נשמה.

תלמיד: ומהו הגלגל?

נשמה פרטית.

תלמיד: ואיפה העשירייה נכנסת במכונה?

זה החיבור הפרטי בין חלקי הנשמה.

שאלה: הסיבה שאני נמצא פה היא בגלל שאני רוצה לדאוג לדור הבא, שתהיה להם שיטה לעוסה, מוכנה, ברורה, שלא יעברו את מה שאנחנו צריכים לעבור. אבל אני מרגיש מצב סטגנטי, שרוב האנשים הם "בעלי בתים", יש להם דעות מוצקות, תירוץ על כל שטות, ואין הרבה חידושים. איך במצב כזה אפשר למצוא חידוש כדי לפרוץ לדור הבא, בהפצה בעיקר? כי זה הוונטיל שצריך לעבור הלאה.

קודם כל, אל תחליט על כל הדור, זה מדי, זה דבר ראשון. דבר שני, זה שאתה כבר שואל כאלה שאלות זה מכובד מאוד.

תלמיד: אני לא רוצה להחליט על הדור, אני רוצה להפיץ לדור, אני לא הקדוש ברוך, אני לא קובע מי יופיע ומי ילך.

בסדר. מה שאני ממליץ - הכי נכון להגיד שנמשיך. והשאלות האלה לאט לאט יקבלו גם את המקום שלהן לשאלה וגם את המקום שלהן לתשובה.

תלמיד: אני מתכלל עם הרבה אנשים כאלה מחוץ לפה, ואני מרגיש שצריך לדבר, אבל עדיין סותמים לי את הפה, עדיין אין פתחון פה, עדיין אין שום הזדמנות להשפיע.

מה לעשות? ככה זה עדיין בזמננו.

תלמיד: שנצליח.

נצליח בטוח.

שאלה: דיברנו על המכונה. האם כל פרט, כל יחיד בחברה צריך להרגיש גם את התפקידים של כל האחרים בחברה?

לא. לא לגמרי.

תלמיד: איך הוא יודע לפעול נכון, האם המכונה מספרת לו?

כן.

תלמיד: המכונה בעצם נסתרת ממנו, כי אם הוא לא מכיר את הפרטים במכונה, אז הוא לא מכיר אותה.

נכון.

תלמיד: איך הוא פועל נכון כלפי שאר היחידים בחברה, האם לפי מה שאומרים לו לעשות בלי שהוא יבין מה זה אומר? איך הוא יכול להשפיע נכון?

יש במכונה חלקים שהוא חייב להפעיל מתוך השכל, הניסיון, הרגש שלו, ויש גם את חובתו להפעיל את המכונה בדרגת האמונה, ההרגל, בהרגשת החובה לכל חלקי המכונה, מפני שכך הוא רצון העליון. יש ויש עוד.

תלמיד: העבודה הזאת בתוך המכונה היא באה אחרי ההתכללות והרגשת הזולת.

כן.

תלמיד: ההרגשה של כל החברים, שלזה אדם צריך להגיע, הרגשת ההתכללות בעשירייה, האם היא לא מתארת לאדם נכון את התפקיד של כל אחד מהחברים בפעולה המשותפת שהם עושים, הוא לא מרגיש את זה?

המכונה בסך הכול מביאה לאדם ידיעה באיזו צורה הוא צריך להיות מחובר לכולם כדי להרגיש את המכונה בשלמות.

תלמיד: אבל אז לא ברור בשביל מה השלב של ההתכללות.

התכללות היא העיקר.

תלמיד: אם אני צריך להתכלל במכונה באופן חד סטרי, עם המכונה בכללותה, אז ניתן להגיע לזה רק אם אני מתכלל עם כל אחד מהיחידים במכונה.

יכול להיות. או יכול להיות שדרכם אתה מקצר את הדרך.

שאלה: כתוב פה "אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכיוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי". מה זה אומר שהמכונה נעה להכשרתה לתפקידה הכללי? מה תפקידה הכללי של המכונה שכולם מסכימים עליו?

להגיע להחלטה נכונה, לתיקון הנכון, לקשר הנכון בין כל החלקים, ושהאדם ירגיש שהוא נמצא במרכז של ההחלטה והתוצאה ויירגע בזה, ירגיש שהוא במרכז ההחלטה והתוצאה.

תלמיד: האם יתכן בפעולה הזו, כשאנחנו ממש נמצאים שם, שהיחיד רואה את הקלקול בגלגל אחר, שהוא רואה ששם צריך להזיז משהו?

לפי הבנתי, אין.

תלמיד: כלומר המכונה לכאורה היא מושלמת ויש לה דרישות כלפיו והוא צריך לבצע אותן.

כן.

שאלה: יש פה כמה נעלמים. יש את המכונה שלא רואים אותה, יש את הגלגל עצמו ושאר הגלגלים שהם נעלמים, ואתה תמיד אומר שכמו במשוואה במתמטיקה צריך לקבע את כל המשתנים ולעסוק באחד. מהו הנתון מתוך הכללות הזאת שעלינו לעסוק בו, האיקס שאנחנו שואלים עליו שאלה, כשאת כל היתר מקבעים?

איך אנחנו נוציא את האחד?

תלמיד: במשהו צריך להתמקד, יש פה הרבה מאוד נעלמים.

אבל בנוסחה חייבים להיות כמה נתונים שרק אחד מהם הוא איקס.

תלמיד: כן. אז אומרים שאת כלל המכונה אנחנו לא רואים, עם זה אי אפשר להתעסק. גם גלגלים אחרים לא רואים, ואתה עדיין לא יודע מה תפקיד הגלגל שלך. אז במה כן להתעסק, להתמקד בכל המנגנון הזה?

אנחנו רוצים למצוא את הנוסחה הכללית, את הפורמולה הכללית, בזה אנחנו נמצא תמיד את כול המרכיבים.

תלמיד: אם אין לך תפיסה באף אחד מבניהם בנפרד, אז איך אתה יכול לתפוס את הנוסחה הכללית?

אין דבר כזה. אתה חייב להיות בכמה מצבים, ובכל מצב נשאר לך איקס. כשאתה מחבר את כל המצבים האלה, את כל האיקסים האלה למערכת, אז אתה יכול למצוא את האיקס.

תלמיד: מהו האיקס שאותו אנחנו מחפשים בכל מצב?

הוא אותו מספר שבו תלויים כל התוצאות.

תלמיד: האם האיקס הזה זה המושג שנקרא "חיבור"?

כן.

תלמיד: שהוא הדבר היחיד שאנחנו יכולים לגשת אליו כל פעם.

כן. המכונה לא צריכה יותר מזה. אם אתה מוצא את המספר הזה, את היסוד הכללי, אז כולם נרגעים ונמצאים בחיבור טוטלי ויכולים להמשיך כך אין סוף.

שאלה: האם אני יכולה לקרוא לעשירייה שלי מכונה או חלק מהמכונה?

כן.

שאלה: האם אפשר להבין איך להסתובב נכון מזה שאני רואה תמונה חלקית, רק חלק מהמכונה?

איכשהו.

שאלה: כל ההוספה שלנו היא בסופו של דבר מגיעה להכרת הרע. הראשון מרגיש הכרת הרע, והשני יכול להרגיש משהו הפוך לגמרי, רצון להשפיע. למה הם צריכים להתכלל, להתחבר? האם זה לא מוריד מהכרת הרע והעוצמה של הדרישה של הראשון או מהרצון להשפיע של השני?

לא. הם צריכים לנוע לכיוון לעשות נחת רוח לבורא. לכן מזה שלא משיגים את זה, אז כולם צריכים לסבול.

(סוף השיעור)