בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 22.12.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי קי"ג, תפילת שמונה עשרה*

1. תפילת שמונה עשרה זאת תפילה ידועה, עתיקה מאוד. למה היא נקראת שמונה עשרה? כי השפעת הבורא לאדם היא מכתר עד המלכות, 9 ספירות, לא כולל הכתר ודאי. השפעת האדם לבורא בחזרה נקראת 9 ספירות דאור חוזר ממלכות לכתר. ב-9 ספירות דאור ישר וב-9 דאור חוזר, הנברא והבורא מתחברים, נכללים ביחד, משפיעים ופועלים יחד. לכן הרצון הנברא להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, היינו להשפיע לבורא כמו שהבורא משפיע לו, מתבטא בהתפילה הזאת. נקווה שגם אנחנו כך נעשה.
   
   ודאי שאת כל זה אפשר לעשות רק בתנאי שהאדם מלכתחילה מחובר עם העשירייה שלו, שהוא יצא מע"מ לקבל שלו ופורס את עצמו בין החברים ברצון להשפיע דרכם לבורא, כי דרכם הכוונה שהוא מכין עצמו להשפעה. כך הוא מגיע אליהם. לכן כך אנחנו צריכים לראות את כללות התפילה. בואו נראה מה שכותב על זה בעל הסולם. על תפילת שמונה עשרה כתוב המון, אבל אנחנו צריכים להבין רק את העיקרון שלה.

2. איך אנחנו צריכים להגיע לבקשה האמיתית, באיזה צורה ואיזה יחסים בינינו לבורא צריכים להיות? כלומר ברחמים, בבקשה כל פה, כלומר יחד, כך אנחנו יכולים לעשות. תפילת שמונה עשרה אי אפשר להתפלל אלא במניין, זה נקרא ש-10 אנשים רק יכולים להתפלל, לא פחות, כי 10 זה המספר שלם לביטוי החיבור בין בני האדם. אז הם יכולים לפנות מעצמם לבורא, והבורא שומע. מאהבת הבריות, מחיבור בין הבריות, נגיע לחיבור עם הבורא.
   
   *אם אין בינינו חיבור, אז אין לנו עם מה לגשת לבורא*. זה נקרא תפילה לפני התפילה, שיעזור לנו לראות בחברים שלנו שותפים אמיתיים לדרך, ולבקש מהבורא שיחבר בינינו בצורה כזאת שנוכל מתוך החיבור להשפיע לו והוא להשפיע לנו.

3. ש: איך אנחנו יכולים להבחין בתשובה של הבורא?

ר: .. אנחנו צריכים לבדוק איזה הבדל יש בין איך שאנחנו קמים, מכינים את עצמנו לשיעור, באים לשיעור ונכללים יחד, מתחילים להרגיש את ההתעוררות הזאת שמראים לנו לפני שיעור. לקראת השיעור אני מגיע גם איתכם חצי שעה לפני שיעור. אני כבר יושב ומצפה מתי נתחיל את ההכנה. יחד עם זה אני גם לפני זה עובד בעצמי. אבל *כשאני מתחיל את ההכנה לשיעור, אני מרגיש שאני מתעורר, אני מתרגש, אני נכלל בכל הכלי הזה שגם מכין את עצמו לשיעור. זה מאוד מרגש אותי*.

*לפי זה אני אפילו מודד כמה המצב שלי היום שונה מהמצב של אתמול, כמה היום אני נמצא במצב יותר טוב. כשאני נמצא בפער בין איך שהייתי לפני ההכנה לשיעור ואחר ההכנה לשיעור, כמה זה משפיע עלי? זה תלוי אך ורק בחיבור שלי, בביטול שלי כלפי הקבוצה העולמית. כך אני רואה שאני משתפר, משתנה, ולפי זה יש לי אח"כ התרגשות לקראת לשמה שאני צריך לרכוש בביטול שלי בתוך החברה. כך אני באמת מתקדם*.

4. ש: בשיעור אפשר לכוון כדי שזה יהיה השפעה?
   ר: זו העבודה הפנימית של האדם. בהתחלה אולי הוא נהנה מזה שנמצא בקבוצה ומעריך את הקבוצה ואת החברים. בדרך כלל זה מגיע לו כשהוא מתחיל. הוא מקבל כזאת הכוונה מהשמיים וכך הוא מרגיש. אבל אח"כ באות הבחנות יותר מתקדמות, שדוחים אותו והוא צריך להתקרב, הוא צריך לחפש ע"י איזה אמצעים הוא יכול להתרגש מהחברה. כלומר חשיבות החברה הוא צריך להעלות בעצמו. בלי זה הוא רואה שאין לו שום קשר לרוחניות בכלל. אם הוא לומד לבד בהשוואה לזה שלומד בקבוצה, זה שונה לגמרי. *כשהאדם לומד לבד הוא יכול ללמוד חכמה, אבל שמתקשר לעשירייה, ומכל שכן לכלי הגדול, שם הוא לומד תורה*.

5. ש: מה זה להתפלל עבור הייסורים?...

ר: אנחנו מקבלים ייסורים גופניים וייסורים רוחניים. ייסורים גופניים זה שרע לנו בכל מיני צורות. *ייסורים רוחניים זה שאנחנו לא מגיעים למטרה*. יש ייסורים שהם ייסורים מקולקלים, לא מתוקנים, שאנחנו רוצים את המטרה, אנחנו רוצים להשיג הרוחניות. כלומר רוצים לקבל מילוי ברצון האגואיסטי שלנו. רוצה אני. כך אנחנו מתרחקים מהמטרה האמיתית, אבל גם זה טוב, כי בכל זאת זה מגדיל את הרצון שלנו למטרה, אפילו שהמטרה גם מקרבת וגם מרחיקה, כי רוצים אנחנו לקבל את המטרה לא כדי להשפיע, אלא כדי לקבל.

כאן יש לנו בעיה, איך אנחנו הופכים את היחס שלנו למטרה, שהיא תהיה לא שאני אגיע לקבלה ולמילוי, לגילוי, להבנה, לכל מיני מקרים שאני ממלא את הכלים שלי של מוחא וליבא, אלא כמה אני אצטער על זה שאין לי השתוות הצורה עם הבורא. אז *אני שם לב על החברים. ככל שאני יכול להשפיע להם, זה נקרא שאני משפיע לבורא. לפי זה אני צריך לחשוב ע"י איזה אמצעים אני יכול להגיע להשפעה לחברים*...

6. *לא שאנחנו רוצים לברוח מהייסורים ע"י התפילה, אלא אנחנו פשוט רוצים להפעיל את התפילה מפני שהיא מתקנת אותנו בצורה יותר יפה, מקובלת יותר בעיני הבורא מהייסורים. אני מבקש לא להתפטר מייסורים. אני דווקא מבין שהייסורים הם שמעוררים אותי, מכוונים אותי בינתיים, שאין לי שום אפשרות אחרת להתעורר. אני לא יכול לעורר את הרצון להשפיע בי, אם לא יהיו ייסורים. אבל בכל זאת אני מבקש במקום ייסורים, לתת לי אפשרות לעלות לדרגה שבה אני מפעיל את עצמי בתפילה, מתעלה את עצמי למעלה מהייסורים, לתפילה*.
   

7. ש: איך להבין שלא צריך להיות צנוע? מהי הצניעות...?

ר: *האדם לא רוצה לעצמו שום דבר חוץ מלהתקיים כדי להשיג רוחניות, כדי להשיג את תכונת ההשפעה. זה מה שאנחנו צריכים, כי לפי הגוף שלנו אנחנו נמצאים בדרגת חי*. לא שאנחנו צריכים לאכול עשב או לטרוף מישהו כמו החיות, אבל *לתת לגוף כמה שהוא צריך כדי להתקיים, לא להיות בדיאטות למיניהן, אלא בצורה מאוזנת, וכל היתר אנחנו צריכים להשקיע רק בחיבור עם העשירייה ובתפילה עבור העשירייה ועבור העולם*.

*זה הכיוון הנכון ולזה הבורא דוחף אותנו ורוצה שנגיע. אנחנו נגיע לזה, השאלה היא רק כמה נצטרך בדרך לסבול עד שנבין ונקבל את זה, נתחיל לקראת זה להתקרב. אני לא צריך שום דבר, רק להתקיים בגוף, ולפתח ככל האפשר את הנשמה*.

8. *בצורה טכנית אתם צריכים להתחבר ביניכם בעשירייה, חצי שעה לפני השיעור לדבר קצת דברי התעוררות, ואח"כ להתכלל בהכנה לשיעור, שיחד כולם נכללים. כל עשירייה ועשירייה צריכה להיות מחוברת לפני זה כבר בתוך עצמה, ואח"כ מתוך עצמה להתחבר עם כל הכלי שלנו העולמי. לא יכול להיות שמישהו לא נמצא בזה. אתם צריכים להתקשר ממש בכל צורות הקשר, דרך מחשב, טלפון, ממש לקבל טלפונים של בני בית ולהתקשר דרכם אם האדם לא מסוגל לקום, וכך להתקדם*.
   
   ש: איך להתייחס אם רואים שלא השגנו את מה שביקשנו בתפילה..
   ר: *סימן שאנחנו עוד לא מסוגלים לחבר למושג התפילה את כל המרכיבים שלה, כלומר חברים, חסרונות, מטרה, חשיבות המטרה, פנייה לבורא, כל מה שאנחנו צריכים. אז בטוח שאם נעמוד על זה ונדרוש, אז נצליח*.
   
   תפילה זה מהמילה להתפלל, כלומר לדון את עצמו. כשהאדם מתפלל הוא דן את עצמו, הוא שופט את עצמו, מברר מי הוא מה הוא, מה חסר לו כדי להגיע להתקרבות לבורא, שהבורא ישמע אותו. *זה נקרא תפילה*.

ש: אם אנחנו לא משיגים את התוצאה הרצויה...?
ר: *לאן יש לך לעזוב? אתה בטח יכול לברוח מהמערכה לכמה שנים, עד סוף החיים הגשמיים. אבל לעזוב אתה לא יכול. אתה נמצא בכלי דאדם הראשון, ותצטרך לתקן את החלק שלך. כמה שיותר מהר, יותר קל*.

9. ש: ממה סבלו המקובלים הגדולים?

ר: בדרך כלל מזה שלא יכולנו לגרום לתיקון לכל העולם. כי אם הם היו כבר גדולים, סימן שהם תיקנו את עצמם והביאו את עצמם ללשמה ואולי לגמר התיקון אפילו. אבל זה שלא יכלו להשפיע בזה בפועל על כל העולם, זו הייתה הבעיה. הם השפיעו, ודאי שהשפיעו, אבל לא בצורה כזאת שהעולם הזה יכול להתהפך ולהתחיל לקבל את שיטת הדבקות בבורא.

10. חיברו לנו ספר שנקרא סידור. *סידור* זה סדר הפניה לבורא, פניות לבורא מאדם או יותר נכון מהעשירייה, מניין. אנחנו לא כל כך משתמשים בו, אבל נקווה שנגיע לזה, ניקח אותו אבל נקרא את התפילות האלו ונבין למה הם התכוונו, זה העיקר. לא לקרוא מילים שכתובות בספר אלא להרגיש במשהו אותו, את הכוונה, הפנייה שהרגישו אנשי הכנסת הגדולה כשהם כתבו את המילים...
    
    *אם אתם רוצים, אפשר להוסיף ללימודים שלנו, לא במקום הלימודים, אלא להוסיף כמה שאתם רוצים עוד כמה שעות ביום. בבקשה, רק השאלה היא כמה אתם מוכנים*?
    

11. כמו שכתוב, הלוואי שיתפלל כל היום. רצוי שכל הזמן האדם יהיה בבקשה, בתפילה, בפנייה. זה לא זה לא רק לבקש, זה גם כן להודות, זה גם כן לחבב ולשיר לקראת הבורא והבריאה, ולקראת הקבוצה. *תנסה לחבר לעשירייה שלך המנון, שיר של הודיה, שיר שמעלה אותם למעלה. תעשה את זה. תכתוב כמה שאתה יכול, ותראה כמה שחסרות לך מילים*.

12. ש: מה עוזר לעשירייה לצאת נגד כל העולם ולא להתבטל מול כל הדעות..?

ר: אני לא חושב שבזמננו זה קשה. כלפי מה אתה רוצה להתבטל בכל העולם, כלפי אופנה? כלפי דעות של פוליטיקאים? העולם נעשה כל כך ריק עם כל ההתפתחות הטכנולוגית, החימוש והכל, שאני לא רואה היום קושי. פעם היו פילוסופים, היתה מוסיקה, אופרה, לא חשוב מה, ספרות יפה, כל מיני דברים, פילוסופיה במיוחד, כל מיני דתות. היום זה נשאר רק לעמך, והאנושות התרוקנה מכל הדברים האלו. מה יש לה? כלום. במה היום אנשים מתעסקים? למה לנו להתכופף כדי להיות קרובים לאנושות? אלו ממש דברים שאין בהם שום ערך.. *את הכל אפשר לתקן רק ע"י שינוי יחס האדם לעולם, כלומר לבורא. אז בואו נעשה את זה*. במה אנחנו יכולים עוד להתבלבל, להתפלפל, מאיפה? נשאר רק דבר אחד, או חכמת הקבלה או סמים.. חוץ מזה תנו לי איזשהו עסק רציני. אני לא מדבר על זה שאנחנו צריכים לאכול כדי להתקיים, אלא חוץ מזה מה יכול למשוך אנשים היום בעולם? אנחנו רואים כמה שהכל זה אפס ולא עוזר כלום, רק מגלה בזה הפכיות, ריקנות.

13. ש: מה ההבדל בין להתפלל לבין להלקות את עצמי...?

ר: אוהו, זה הבדל גדול מאוד. *בזה שאתה אוכל את עצמך ומצטער, אתה מנותק מהבורא ונמצא בצורה הפוכה ממנו, ממש הפוכה, ומתרחק ממנו* כאתה אוכל את עצמך, כי אתה בזה מאשים את הבורא, או בצורה גלויה או בתת הכרה. אתה לא מכוון אליו אפילו, אתה מאשים את הבורא שהוא ברא לך עולם הרע. *כשאתה מתפלל, ברור לך יותר ויותר שהעולם הרע הזה מתואר בתוך האגו שלך שהפוך מהבורא, ושהוא דוחף אותך לתקן את האגו שלך כדי להיות דומה לבורא, ואז במקום רע להגיע לטוב*.

14. ש מהו שינוי יחס העולם לבורא?

ר: העולם לבורא? *הכל תלוי בכמה שאני משפיע על העולם. אני לא צריך לצעוק שום דבר. אם אנחנו מתקנים את עצמנו בצורה נכונה, בקשר בינינו בעשיריות של גברים, בעשיריות של נשים, אנחנו בזה נחייב, תשמעו את המילה, נחייב את העולם גם להתחבר*.

כי מגלגלתא עיניים שזה אנחנו, החלק העליון של נשמת אדם ראשון, נשפיע על חלק התחתון שלה, על האח"פ, ואז הם יעשו. הכל תלוי בנו. אם אנחנו נעשה את הקשר הזה יפה וטוב, אז מאיתנו כבר לכל העולם הקשר הזה יתפתח ויחייב, יחייב את כל באי העולם להשתנות.

*כשאתם שומעים חדשות, שאתם רואים את העולם איך מיום ליום הוא מדרדר יותר ויותר, אתם צריכים להבין שזה הכל ברשלנות שלנו, שאנחנו לא מספיק מקושרים עם הבורא וגם לא מקושרים עם הבריות. אבל העיקר עם הבורא, בינינו לבורא*.

15. אני לא מבקש שהוא יהיה טוב, אני מבקש שהוא יעשה אותי טוב. זה ההבדל בין תפילה אגואיסטית לתפילה אלטרואיסטית.

16. אם סביבך אנשים וכולם מעריכים תכונת ההשפעה, באמת מעריכים, ואתה מסתכל עליהם ומתרשם מהם, רוצה או לא רוצה, זה עוטף אותך. אתה נמצא כביכול בתוכם, בתוך החשיבות, בתוך הערך שמקרינים עליך. אז רוצה או לא רוצה, אתה תתחיל לכבד את צורת ההשפעה, אפילו שזה שקר בשבילם.
    
    הם משקרים לך ומשחקים איתך. אתה גם תתחיל להשתוקק להשפעה. זה נקרא איש את רעהו יעזורו. *אף אחד מאיתנו לא גדול, אבל כשאנחנו נשחק בצורה כזאת בינינו, יוצא שכולם מתחילים להיות מושפעים מכולם. לאף אחד אין כלום, ובסופו של דבר יהיה הכל לכולם*.

*חלק 2 - פתיחה לחכמת הקבלה, אות צ"א*

17. בזמן שבירת הכלים האורות עברו דרך כל הכלים ושברו אותו, הכלי נשבר והאור יצא כאילו לקליפות, לכלים השבורים. אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתקנים את הכלים וממלאים אותם, רק ע"י חולם ושורוק. חולם זה האור שנמצא למעלה מהאותיות, ושורוק זה האור שנמצא בתוך האותיות.

18. ש: האם גם אנחנו נוכל להרגיש מה שקורה פה?

ר: לכל מי שנקרא בנאדם בעולם הזה, אפילו מישהו מן השוק מה שנקרא, מהרחוב, יש יכולת להרגיש את הדברים האלה אם הוא יחשוב עליהם וישתדל לחבר אותם, לצרף את עצמו אליהם. כולם יודעים מה זה קבלה, יכולים לתאר מה זה השפעה, יכולים איכשהו כלפי ילדים שלו, כלפי ההורים שלו. קבלה והשפעה בעולם שלנו זה מובן אפילו לחיות. אז אין בעיה, רק מה שאנחנו צריכים להתפתח הלאה, איך אנחנו משתמשים בכוח השפעה שנקבל מלמעלה ונשליט אותו על כלים דקבלה שלנו.

ש: במה זה תלוי?

ר: זה תלוי בצרות, בייסורים.

ש: למה?
ר: אנחנו והאנושות מגלים לאט לאט שהחיים שלנו, העולם שלנו הוא הכי גרוע שיכול להיות. אנחנו בצורה אגואיסטית רוצים לעלות ממנו. כדי להיות בדרגה טובה של הבורא, ששם הכל טוב, *אומרים לנו: כדי להיות בכל טוב אתם צריכים קודם כל לרכוש כוונה ע"מ להשפיע. אם אתם עם הכוונה הזאת עובדים, אז אתם יכולים לעבוד עם כל הכלים דקבלה שלכם. שום דבר לא אסור, הכל מותר. אדרבה, ככל שאתם יותר מפעילים כלים דקבלה, אבל הם בכוונה ע"מ להשפיע, אתם עושים טוב לכולם ומותר לכם הכל. כלומר סה״כ מזמינים אותך לגנוב כל מה שיש בעולם, הכל שלך, רק לשנות כוונה מלקבל לע"מ להשפיע*.