שיעור צהריים 01.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לפתיחת הלב בכנס - קטעים נבחרים מן המקורות

קודם כל נחשוב מה זה פתיחת הלב, לְמה זה צריך להיות מכוון. פתיחת הלב צריכה להיות מכוונת מחבר לחבר ושבאותו לב פתוח אני ארגיש את החבר, ככל שהחברים נמצאים בליבי ועד כמה הם מוכנים למלא את הלב שלי ואני מוכן למלאות את הלב שלהם. עכשיו השאלה, מה זה נקרא לפתוח את הלב של החבר, להיכנס לתוך הלב של החבר ולהישאר שם לעולמים, לנצח.

סדנה

מה זה נקרא לפתוח את הלב של החבר, להיכנס ללב החבר ולהישאר שם לנצח, ומה זה לפתוח לב לחבר?

*

אם אני פותח את הלב לחבר זה נקרא שאני פותח את הלב שלו או את לב שלי או את שניהם?

*

תלמיד: אני יודע שבזה שאני ממשיך להתבטל כלפי החברים, אני פותח את הלב ובאותו זמן אני גם לוחץ שהוא יפתח את הלב שלו כלפיי.

כן.

תלמיד: להתבטל לפני העשירייה ולהתבטל לפני הבורא.

כן.

מה קודם, להתבטל כלפי הבורא או כלפי העשירייה?

*

תלמיד: אני צריך לבטל את עצמי בפני העשירייה בראש ובראשונה כיוון שאנחנו לא יודעים איך לבטל את עצמנו בפני הבורא, אז קודם כל אנחנו מבטלים את עצמנו בפני החברים ואז בפני הבורא.

אמת. תודה.

תלמיד: בהתאם לזה שהכל מתחיל מזה שהפעולה הראשונה היא הביטול שלי בפני החבר וזאת ההתחלה כיוון שמזה מתחיל הכול, מזה גם מתחיל הביטול בפני הבורא, בפני העליון ולאחר מכן מתחיל תהליך שבו החבר מתבטל בפני הבורא ובמובן מסוים גם בפניי.

בסדר.

תלמיד: בתחילה בכל זאת צריך את גדלות, חשיבות המטרה, כי מה זה העשירייה בשבילי אם אין גדלות המטרה, גדלות הבורא, אחרי זה הביטול כלפי החברים והתכללות בחיסרון של החבר ואז עוברים לאהבת הבורא. הבורא מגיע אלי ברגע שאנחנו מתחילים להתכלל בחסרון זה לזה, מתבטלים זה לזה, מקשיבים זה לזה, מלמעלה מגיע הבורא.

אני מסכים איתך.

תלמיד: אני לא יודע מה זה העשירייה, אני רק מרגיש את התגובה האגואיסטית שלי כלפי איזו תופעה מבחוץ, ואז אולי הביטול זה לא להגיב לתגובות האגואיסטיות האלה אלא ללכת בכיוון ההפוך מהן, אולי זה הביטול בפני העשירייה.

באיזה אופן ניתן להרגיש את העשירייה? באילו אופנים ניתן להרגיש את העשירייה, צורות? בואו רגע נדמיין לעצמנו איך זה יכול להיות, איך העשירייה יכולה להיות ברגע שאני מתחיל להרגיש אותה?

תלמיד: העשירייה לא ממש מרשה לי להתבטל בפניה, כל הזמן מעמידים בפני כל מיני מכשולים, ואז אני צריך את הבורא כדי בכל זאת לעלות מעל הראיה הזאת שלי שנראה לי שהם מפריעים לי והם כולם רק עוזרים זה לזה.

בסדר.

תלמידה: אנחנו צריכים תמיד קודם כל להתבטל בפני הבורא שהוא תמיד המטרה שלנו ואז מתוך זה לקבל את הכוחות ולבקש מהבורא להתבטל כלפי החברים בעשירייה.

תלמידה: אנחנו צריכים להיפתח אליהם כמו שנפתחים לבורא ומסכימים לקבל אותם כמו ש"אני ודודי לי", כאילו שאנחנו אחד.

יפה מאוד.

תלמידה: אנחנו מפנים הכול כולל הכול לבורא, גם כלפי כל החברים וכלפי כל מה שקורה, גם את זה אנחנו מנסים להפנות או לשייך לבורא.

יפה מאוד.

תלמידה: אמרת איזה אופן? נראה לי שזה דומה לאוהל שיש בו מרכז ויש את עמוד התווך שעל זה הכול נשען, וזה גבוה מאיתנו, שכולם שווים, אין איזה מישהו אחד.

דוגמה מאוד טובה. יפה מאוד.

תלמידה: שאלת איך אני מרגישה את העשירייה ובאיזה אופן? אני חושבת שהדבר הנכון ביותר כאן זה שלא משנה לי מה האופי שלה, איך היא נראית, ואני משאירה רק גרעין אחד, רק את התשוקה הזאת, את ההשתוקקות הזאת להיות בלב אחד, להיות כנשמה אחת ולהתחבר לבורא. ואז את כל השאר אני שמה בצד ומשאירה רק את הרצון הזה ואת ההשתוקקות הזאת, אני מתכללת ברצון הזה ונוצר בינינו השדה הזה. כך אני מרגישה את העשירייה בהשתוקקות הזאת.

זאת הסיבה לאהבה אמיתית. כל הכבוד.

תלמידה: אני חושבת שאנחנו צריכות בעשירייה לגלות את כל הבריאה. כל עוד לא יתגלו כל התכונות, לא נלמד להתייחס לזה כמו לחלק מאיתנו, רק אז נגלה את התמיכה ואת העזרה של הבורא. בינתיים כל עוד לא גילינו את זה, אז אנחנו פשוט משחקים בזה, זה לא עובר על הבשר.

נכון מאוד.

תלמיד: שכשאנחנו מדברים זה עם זה בעשיריות בזמן מפגשים, מבררים את הקטעים של בעל הסולם ורב"ש ובודקים איך אפשר לממש זאת בקבוצה, איך להתקרב, אני חושב שזה זמן שאני באמת מרגיש שאני יכול לפתוח את הלב שלי לחיסרון של החבר לרוחניות ולהעלות תפילה יחד. לכן רק דרך עבודה בלב יחד אפשר להרגיש יותר ויותר כלולים עם החברים, להרגיש את ההשתוקקות לחזור אליו.

האם אני יכול ביחס שלי לחבר לחייב אותו לפתוח את הלב שלו אלי? איך אני ביחס שלי לחבר יכול לחייב אותו לפתוח את הלב שלו אלי?

תלמיד: אם אני מכל הלב אוהב את החברים, מרגיש את זה, אז אין שום ברירה אחרת אלא לענות על כזאת פעולה שלי.

כלומר אז אתה מחייב אותו לענות לך באותו הדבר. נכון מאוד. אם אנחנו לא מקבלים תשובה מהחבר על זה שאנחנו פותחים לו את הלב, אז זה סימן לכך שהלב שלנו עדיין לא פתוח.

תלמידה: כדי להשפיע לחבר אנחנו צריכים את כוח הבורא, וכשאנחנו משתמשים בכוח הזה בחיבור בינינו, אז אנחנו מחייבים את החבר לאהוב אותנו.

תלמיד: כל פעם בכנסים נזכרים איך החברים פותחים את הלב, לדוגמא בישיבת החברים, ואני מבין שבצורה ישירה מחבר לחבר זה מורכב ליצור כזאת אוירה, אבל בכללות כשיש לנו את זה, אז זה פשוט לחבר לפתוח את עצמו.

יפה. אבל אם זה מגיע דרך הבורא, האם אז יותר קל לפתוח את הלב מאשר בצורה ישירה ממני לחבר? אולי ממני לחבר אני מרגיש קצת בושה לספר לו שהלב שלי פתוח אליו, אבל אם זה דרך הבורא, אז זה כבר קל יותר.

שאלה: איך להיות בקשר עם החבר דרך הבורא?

אני לא סתם פונה לחבר, אלא אני פונה לבורא ויחד עם הבורא אני מנסה לפתוח את הלב של החבר. אני מבקש שהבורא יעזור לי לפתוח את לב החבר.

תלמיד: מה זה אומר שאני מבקש מהבורא שיעזור לי לפתוח את לב החבר? לאיזו תוצאה אני מצפה? מה אמור לקרות?

שתתגלה בחבר הרגשה שאיתה הוא מתייחס אליך ואל הבורא באותה צורה שבה אתה רוצה להתייחס אליו ואל הבורא. הבורא כאן מחויב להיות ביניכם.

תלמיד: האם אני צריך להרגיש יחס כזה שלו כלפיי, כלפי הבורא?

כן, בעדיפות, ואתה מנסה. ככל שתנסה יותר, כך תתחיל להרגיש יותר שזה מתממש.

תלמידה: אם אני כל הזמן מנסה להתבטל כלפי החברה ולהעביר לה את האהבה שלי ושהיא תתקדם ברוחניות, ואם אני מתפללת עבור זה לבורא כל הזמן, אז גם החברה שלי פותחת את הלב שלה כלפיי, וזה מה שאנחנו עושות אצלנו בעשירייה. אצלנו בעשירייה אנחנו תמיד אומרות שאנחנו אוהבות זו את זו ומתבטלות זו כלפי זו, ותמיד כשאנחנו מגיעות לסדנאות אנחנו מרגישות אהבה בעשירייה. כך אנחנו פותחות את הלב אחת לאחרת ותמיד אומרות כמה ברות מזל אנחנו מרגישות בעשירייה ומודות לבורא. כל העשירייה אומרת את זה, לא רק אני.

יופי, אתן מרגישות עד כמה זה מרכך את הלב, זה מאוד חשוב.

שאלה: אולי אני טועה אבל אני משתמשת בטריק הזה שהבורא מתלבש בחברות. ואני כל הזמן מדברת עם הבורא שלבוש בחברות שלי, וכך קל לי יותר לפתוח אליו את הלב. וכשאני מקשיבה לבורא דרך החברות, אז הכול נכנס באמת ללב, אני מבינה שהוא מדבר איתי ולא החברות. האם זה נכון?

טוב מאוד. תמשיכי. העיקר להמשיך.

תלמידה: לפתוח את הלב לחברות משמע להביע לא מנקודת המבט שלי אלא פשוט לתפוס את מה שהחברה זקוקה לו באותו רגע ולנסות לממש, למלא, לתת לה את מה שהיא צריכה. מהרמה היותר גבוהה אני לא מוצאת את המילים הנכונות אבל כך הייתי רוצה להרגיש.

מצוין. תודה רבה לך.

תלמידה: אנחנו מחייבות זו את זו בעשירייה להתחבר בכך שמזכירות אחת לאחרת שכל אחת היא חלק מנשמתי, וכמו שאני זקוקה לחמצן, אני מזכירה לחברות שלי את החשיבות.

תודה לך עבור מילים כאלה.

תלמיד: אנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להגיע ולהיות כאיש אחד בלב אחד, לתת לחבר הרגשה של ביטחון ואהבה, להיות יחד, להתפלל יחד לבורא, כדי שהוא יפתח את ליבו ונוכל לצאת מגבולותינו.

יפה מאוד. תודה רבה לך.

תלמיד: לב החבר זה רצון. צורת העשירייה היא הרצון המחובר של החברים. כדי לגלות את לב החבר אני צריך קודם כל לגלות את הרצון שלי.

אולי תבקש מהחברים שהם יפתחו את הלב שלך. אתה בעצמך לא יכול לפתוח את הלב שלך, אז תבקש מהחברים שהם יעשו את זה.

תלמיד: אז אני לא ארגיש את הבורא. הרי אני צריך לפעול מחוץ לעצמי כדי להרגיש את הבורא.

אתה כבר החכמת. כל הכבוד. יפה.

תלמידה: יש כוח מאוד גדול בהדדיות, כשהחברה רואה שעוטפים אותה באהבה, אז חוסר האמון מתחלף בעניין, ואז נוצרת הדדיות של דאגה הדדית.

את ממש עשית כבר דוקטורט.

תלמיד: המאמץ עצמו מעורר את לב החבר. אם יש לך אהבה, אז זה כבר פשוט בשבילך לעשות משהו בשבילו והחבר הזה עלול לא להתעורר כיוון שבשבילך זה כבר הרגל, זה לא מאמץ, זו לא יגיעה. אבל אם אתה מקריב משהו, ואפילו אם אין לך אהבה אלא אתה משחק את זה מבפנים והמשחק הזה הוא מאמץ בשבילך, אז זה מעורר, זה כמו ילד שעושה משהו, אולי משהו קטן שלא חשוב בכלל, אבל בשבילו זאת יגיעה, ואז זה מחייב את החבר גם לענות לך.

כן, כלומר בזה אנחנו דומים לילדים שמשחקים, שבשבילם זה משחק, אבל מבלי לשים לב תוך כדי הם גדלים ומתחכמים. בדיוק כך גם אנחנו צריכים לשחק את הקשר בינינו, אבל עם כל זה אנחנו גדלים ומתחכמים. נכון מאוד.

תלמידה: לאהוב את החברות ולראות את הגדלות שלהן, בגלל זה אני רוצה להיות עם העשירייה, לתמוך בהן, ולהיות איתן.

כן, את צודקת.

תלמידה: ברגע שהבורא רואה ומרגיש את אהבתנו זו לזו, את ההשקעה, את האכפתיות, הדאגה, ההתכווננות, המטרה, הוא מעיר אותנו וזה מרגיש כמו כמיהה, ערגה לאיחוד, ללב אחד. זאת המטרה.

את צודקת, זה בדיוק ככה, כן.

תלמידה: אני גאה להיות תלמידה שלך, ושל המדריכים והמדריכות. זכיתי להגיע אליך, לבני ברוך, דרך הבת שלי. אז המון תודה, תבורך ותתברך, והמון אהבה מלב ענקי. תודה לך.

ברכה על כולנו.

תלמידה: אני מרגישה שאת הלב פותח הבורא, אחרי המאמצים שלנו להתכלל בשדה המשותף, להיות כל הזמן בפעולה המשותפת, להיות בשיעורים שלך, בטקסטים של המקובלים. אז כשהלבבות שלנו מתכווננים, הבורא פותח את הלבבות שלנו. אבל מכאניקה מדויקת לא קיימת, כי הכי חשוב זו ההשתוקקות.

מה השאלה, הרי כולנו מאוד שונים, ויתר על כן, יש בנו הרבה מאוד תכונות שונות, ודברים הפוכים, אבל בכל זאת אנחנו יכולים לעלות מעל כל זה, ולהתחבר בצורה כזאת שכל ההפכים, הניגודים בינינו יעבדו לטובתנו, ולחיבור בינינו.

תלמידה: ההרגשות האלו כשאת רואה את גדלות החברות, את גדלות הבורא, ואז לגלות את הקשר ולהרגיש הודיה גדולה כלפי החברות, ההרגשה המאוד פתוחה הזאת, ההודיה הזאת. זו פתיחת הלב?

כן.

תלמידה: פעם ראשונה שאני מעיזה. החלטתי למען החברות שלי הענקיות לגבור על האגו שלי ולדבר איתך, להגיד בשבחך ובשבח החברות. והלב שלי פשוט נשפך מזה שעכשיו אני מעיזה ושאתה מסכים להקשיב. אז תודה רבה, על שבירת האגו למען החברות שלי.

תודה.

תלמיד: דרך אהבת החברים להשיג את הקשר, את החיבור, כלומר להתייחס לעשירייה כיחידה אחת, ואחר כך להשיג את הדבקות עם הבורא, להגיע להשתוות הצורה, ואם לא מצליח אז בסופו של המאמץ לבקש מהבורא בעזרת תפילה.

מושלם.

שאלה: שמעתי בשיעור שאחת הנשים אמרה שהיא כתבה מכתב לבורא, וזה נתן לי מילוי עצום. והתחלתי לחשוב האם אני יכול לעשות איזה יומן של כל היחסים עם החברים, ובצורה הזאת למצוא כזה כלי עמוק. האם זה יכול לקרב אותי לחברים ולבורא?

בבקשה תנסו, תפתחו דואר פתוח לכולם, יכול להיות כך או אחרת, ותכתבו שם מכתבים לבורא. תעשו כך או בצורה אחרת אבל בבקשה, זה יעזור לכם להיות יותר קרובים אליו. לפנות אליו, לפנות דרך החברים, זה יקדם אתכם מהר מאוד למטרה.

תלמיד: יש דבר שאני עושה, אני כותב שירים, ליריקה, שירים קטנים שאני מפרסם בוואטספ, ויש לזה הרבה עוקבים. מה שאני כותב מבוסס על כתבי הקבלה מהמורים שלנו, מהחכמים. אני כותב בשפה יותר נגישה לקהל הרחב, אבל אני מאוד נזהר בזה, ועושה את זה עם הרבה דיוק.

תודה.

שאלה: כשפתחנו את הלב בסדנה עם החברות, הרגשנו שהאהבה זורמת, שהיא באה מהבורא, ביחס לזה עשינו ערבות בינינו לבינו, וגם בינינו.

מצוין. אתם יודעים השיעור הזה היום מקשר בינינו הרבה יותר מכל שיעור אחר, ולכן הוא הכנה מאוד יפה לכנס שבעזרת ה' נתחיל מחר.

שאלה: אנחנו כנראה יודעים איך לפתוח את הלב, כמו שילד קטן מסתכל על אימא שלו עם אותה פתיחות, אבל זה פשוט מאוד מפחיד. באותו רגע מופעלים כל הפחדים שלנו, פחד שלא יבינו אותנו, או שיבינו אותנו לא נכון. ובאותו רגע יכול להיות שאתה דורש אהבה מהחברים, כי אתה פותח את הלב, וצריך את התמיכה הזאת באותו רגע. והעשירייה הם גם ילדים קטנים, ואפשר להסתכל עליהם כמו הורה אוהב, כמו אימא, ולתת להם את האהבה הזאת למרות הכאב שלך, אתה פשוט נפגש מול עצמך בשלב הזה.

תודה רבה.

שאלה: כדי לענות על השאלה הראשונה שאני מרגיש שזה לתת דוגמה בכל מה שקורה בעשירייה, זה לתת ממש עזרה לחברים לפתוח את הלב. וגם לשרת את החברים בזה שאני מתחבר לעשיריות האחרות.

יש לנו מקרה שכבר חודשיים שאנחנו מנסים בהתמדה לעזור לחבר ליצור קשר. אז לכן צריך פשוט להיות מבוטל וכל הזמן זמין לחברים, ואז לכל החברים בעשירייה, ובכל הכלי העולמי יהיה פשוט ליצור קשר ולהחזיק את הקשר.

תודה לך. תודה רבה.

שאלה: האם זה נכון לתאר לעצמנו את החברות כילדים שלנו? לעטוף אותם בשמיכה? ממש לתאר את זה ככה ולבטל את כל שאר המחשבות?

בדיוק ככה צריך להרגיש אותם. מעולה. תודה לך על המילים החמות. אני גם רוצה למצוא את עצמי תחת השמיכה החמה שאיתה את רוצה לכסות את כולם.

תלמידה: אני רוצה להמשיך את החברות הגדולות והחברים הגדולים, להתחיל מהודיה גדולה לך, על העבודה שאתה עושה. אנחנו מאוד אוהבים אותך ומודים לך על כך.

אם לפני חצי שעה חשבתי שאני יודעת מה התשובה לשאלה הזאת, עכשיו כששמעתי את החברים והחברות הגדולים הבנתי שאני לא מבינה שום דבר, ולא יודעת שום דבר, ואני מאוד שמחה שיש אפשרות כזאת ללמוד מהחברים שכבר עברו את הדרך הזאת, שכבר הצליחו להתעלות, שכבר הצליחו ליצור את המרחב הזה שבו אפשר לכסות את כולם בשמיכה הזאת.

אני מקווה שגם אנחנו נצליח. אנחנו מרגישים שאנחנו צעירים. אנחנו רק שנתיים בדרך, ואנחנו מקווים שנוכל לקחת דוגמה ממך ומכל הכלי העולמי.

האמת, שככה כותב רב"ש, על להתכסות כולנו בשמיכה אחת. יש לו כמה הערות כאלה, שזאת ההרגשה הטובה ביותר, כשכולם מתכסים בשמיכה אחת. כמובן שהוא מתכוון למסך שמחבר את כולם, שמחמם את כולם, מחזיר את האור הישר, והאור חוזר. שהוא אחד עבור כולם.

תלמידה: יש לנו את המסך שלך. אתה מכסה אותנו עד שיהיה לנו מסך משלנו.

תלמידה: כשאנחנו עובדות עבודה פנימית עוד לפני שאנחנו נכנסות לסדנה, אנחנו יוצרות לנו את דמות הבורא. וכשאני נכנסת לסדנה אני שמה את הלב שלי במרכז העשירייה ומשתדלת להתבטל ולא להקשיב, אלא רק להרגיש את הבורא המשותף שיצרנו יחד במהלך היום בתפילות, בחיבורים, ואיכשהו משכנו את המאור. על ידי כך אנחנו משתדלות להתקרב זו לזו וליצור את הדמות הזאת, לא שאני רוצה, אלא הדמות שהבורא רוצה ליצור מאתנו, והרצון המשותף שיש לנו הוא מייצר מאיתנו את הדמות.

שאלה: רק ביחד אפשר לעזור זה לזה לפתוח את הלב. איך להרגיש את החיסרון של האחרים בעשירייה? יכול להיות שמאוד קשה לחבר לפתוח את הלב, אז איך עוזרים במצב שאין לנו כלים להרגיש מה החיסרון של החבר?

"מה שלא עושה השכל עושה הזמן", לכן צריכים להמשיך ולהמשיך עד שהלב ייפתח. אבל בכל זאת כל אחד צריך לחשוב איך הוא לוחץ על הלב של החבר וכך כל אחד מרכך את הלב של החבר, עד שכולנו נמסים בלב אחד.

תלמידה: היום תורנית החיבור נתנה לנו משימה לכתוב מכתב לבורא ולחלוק בהתפעלות שלנו, כשכתבתי את המכתב הרגשתי ממש התעלות. יש לנו עכשיו הרגשה שיחד עם כל הכלי העולמי אנחנו כותבות בשיעור את המכתב הזה, ואנחנו כולנו יחד עם כל החברים שפתחו את הלב וממש גילו את האהבה שלהם. אני רוצה לבטא מכל העשירייה את האהבה ואת ההודיה שלנו לכל החברים.

בקרוב כולנו נרגיש איזה מכתב אנחנו כותבים ברגשות שלנו לבורא, ואיך הוא מקבל את זה ושמח בזה.

תלמידה: בזמנו, לפני הרבה שנים, אמרת שיום אחד נבין ונרגיש כמה אנחנו יכולים לעשות עם כוח אהבה, איך אנחנו יכולים ממש לשלוט עם כוח אהבה. אנשים חושבים ששולטים באמצעות כבוד וכסף ומעמד, אבל כוח האהבה הוא הדבר הכי חזק בעולם. אני שמחה לגלות שאנחנו מתקרבים ליום הזה.

בקשר להבדל בין לפתוח את הלב שלי לבין לפתוח את הלב של החברה, אז כשאני פותחת את הלב שלי אני מגדילה את כוח האהבה שלי, אבל כשאני פותחת את הלב של החברה אני מגדילה את כוח האהבה שלה, וזה באמת דבר מאוד עוצמתי.

חברה בעשירייה שלנו מוסיפה, שככל שעוצמת החיבור שלנו גדולה יותר והקשר בינינו חזק יותר, כך זה משפיע על הלבבות של כל החברות, לכן עלינו להגדיל את החיבור.

תודה לך.

תלמידה: הרושם שלי הוא שיש לנו געגוע גדול לבורא. איפה אנחנו יכולים לדבר על הגעגוע הזה? בחוץ אנחנו לא יכולים, גם ברחוב לא, רק כאן אנחנו יכולים לדבר על כך. כשאני שומע חברים שמדברים על הגעגוע הזה הם פותחים לי את הלב, ויחד איתם אנחנו יכולים לנסות להשפיע לבורא.

תודה לך, אמרת יפה.

תלמיד: אני כל כך שמח שיש לי את המרחב הזה שאנחנו יכולים לשבח את הבורא, מקום שאין כמוהו בעולם. זה פותח את הלב שלי, ואז אני מוכן להתבטל בפני החבר כי הבורא מלובש בתוך החבר.

נכון.

תלמידה: כששמעתי את החברים חשבתי מה זה אומר לפתוח את הלב, וסוף סוף הרגשתי שזה רצון בוער להוסיף משהו לתוך השדה הזה של האהבה, אפילו אם זה רק גרעין קטן, זרע קטן להוסיף מעצמי.

תודה לך.

שאלה: אתמול עשינו תרגיל בעשירייה ודיברנו על האפשרות לפתוח את הלב לחברות, והבנו שזה קשה מאוד ושזה נורא ומפחיד. למישהו פשוט לעשות את זה לפי התכונות שלו, למשל לי, אבל עדיין אני לא מודעת עד כמה זה יכול להיות כואב ומפחיד. אחרי הפגישה שלנו רציתי לבכות, וכל החברות האחרות הסכימו שלפחות נכתוב מכתב לבורא. זה איזה מעקף כזה, שקודם אתה כותב לבורא ואחר כך אתה כבר מסוגל לפתוח את הלב לחברים.

איך לעזור זו לזו לעבוד במצבים האלה? כי זה באמת מאוד קשה.

כמובן שזה מאוד קשה, אבל נראה לי שבעזרת כאלה תרגילים כמו לכתוב מכתב, לדון בזה באיזשהו אופן, אולי בצורה אנונימית ולא ממך בצורה אישית, אט אט תגיעו לזה שהלבבות שלכן ייפתחו ואתן תהיו כנות.

אין לנו מה להסתיר זה מזה, כולנו נוצרנו באותו אופן דומים, כולנו נבראנו באותה צורה, לכולנו יש לחלוטין את אותן תכונות, ומה שחושב האחד יחשוב האחר, מה גם שאנחנו הולכים להתכללות הדדית וחיבור. כך שלפנינו רק חיבור ובו כולנו נרגיש זה את זה.

תלמיד: העשירייה שלנו רוצה להודות לך ולבורא מכל הלב שנתן לנו כזה מורה אדיר, כאלה חברים גדולים, שאנחנו נמצאים בדרך הזאת יחד איתך, ולאחל לכולם הרבה כוח והשתוקקות לבורא.

בהצלחה.

תלמידה: בשביל העשירייה שלנו זה לעשות כל מה שאנחנו יכולות כדי לעזור לחברות, לתת להן ביטחון, להתבטל ככל שאנחנו יכולות, לתת דוגמה, לנסות להצחיק אותן ולא לפחד מבושה, ולעשות כל מה שצריך כדי להעלות חשיבות בשבילן. ליצור כזה חום שימשוך את כל החברות מעבר לכל ההפרעות, כך שהבורא יוכל לעשות עלינו את העבודה.

בסדר.

שאלה: למה הבורא מפרגן ל"בני ברוך"?

למה לא? לא מגיע לנו?

תלמיד: בהחלט, אם אני הייתי הבורא, אז אין מקום אחר.

גם אני חושב כך.

תלמיד: אם זו הייתה ההכנה לכנס, אז אפשר רק לדמיין מה הולך להיות בכנס עם כזאת פתיחה.

פתיחת הלבבות, זה מה שצריך להיות. תכינו את הלב של כל אחד לפתיחה, והבורא ייכנס וימלא את הלבבות שלנו.

(סוף השיעור)