שיעור בוקר 20.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א'. חלק ב׳. עמ' 51. דף נא. פרק ב׳. אור פנימי. אות נ׳.

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', עמ' 51, דף נ"א, פרק ב', אור פנימי אות נ'.

אנחנו לומדים חוקים רוחניים, שבהם מתנהגים, לפיהם מתנהגים כלים רוחניים, זאת אומרת שיש להם כבר כוח לצמצם את הרצון האגואיסטי שלהם ולבנות מעליו מסך, זאת אומרת כוח השפעה מעצמו כלפי מי שנמצא מחוצה לרצון לקבל.

מחוצה לרצון לקבל זה כל העולם שאנחנו מרגישים. קודם כל זו אותה קבוצה, שכלפי קבוצה כל אחד ואחד יכול להשתדל להיות משפיע ואחרי זה גם לבורא. לכן סך הכול ב"תלמוד עשר הספירות" אנחנו לומדים באיזו צורה מתנהגים כלים רוחניים, שיש להם כבר אפשרות לצמצם את הרצון לקבל שלהם. לא שהרצון לקבל נעלם, אלא הם מצמצמים אותו ועומדים מעליו, וחוץ מזה אפילו את הרצון לקבל הם יכולים להפוך לעל מנת להשפיע. זאת אומרת, כמה שרוצה לעצמו מוכן מתוך זה לתת, להשפיע, לשרת לזולת, וזה מה שאנחנו לומדים. אז חוקי ההשפעה, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי", בואו נראה מה כותב על זה בעל הסולם.

קריין: אור פנימי אות נ', שמתייחסת למילים "כל הבחינות של קבלת השפע".

"נ) כי כן האור מתרשם מהכלי המלובש בו, אשר אפילו, כשיוצא משם לכלי אחר, אינו משנה את דרכיו, שהיו לו בכלי הקודם. ולפיכך, כיון שבעוד, שהאור היה בקו שביושר, היה נמשך ויורד, בזה למטה מזה, דהיינו, שהיה הולך ומתעבה בסדר המדרגות, מסיבת המסך המצוי שם, כנ"ל (ח"ב פ"א אות ו'), וע"כ, אפילו אחר שיצא משם, ובא אל עשר הספירות דעגולים, שאין בהן מסך, ומתעגל בהן בהכרח, עם כל זה, אינו משנה את דרכיו בהתפשטותו ממדרגה למדרגה. פירוש, כי למשל, כשהאור של הקו בא לספירת כתר, הוא מתעגל שם, כלומר, שמקבל את צורת אותו הכלי, שאין שם הבחן מעלה מטה, אמנם, כשמתפשט האור מעגול הכתר אל עגול החכמה, הוא אינו מתעגל (עי' לה"ת ח"א אות ג'), אלא נמשך ביושר, כלומר בהבחן מעלה ומטה. ונמצא משום זה, ספירת עגול החכמה למטה מעגול הכתר, ועב מהכתר, שאין צורתם שוה. ועד"ז, כשבא האור מחכמה אל הבינה, הוא נמשך לה ביושר. ונבחן שהבינה למטה מהחכמה, דהיינו, יותר עבה מהחכמה. ועד"ז כל הספירות. באופן, שאע"פ שעשר הספירות דעגולים צורתן שוה, בלי הבחן מעלה מטה מצד הכלים, כנ"ל, עכ"ז, יש בהן הבחן מעלה ומטה, מצד "שיש בהן כל הבחינות של קבלת השפע, שביוד הספירות שבקו היושר"."

עיגולים זה עיגולים. אין שם מעלה מטה, הכול בצורה שווה ונמדד אך ורק כלפי המרכז של העיגול. וההבדל בין העיגולים, שאחד נמצא בתוך השני, כמה שהעיגול יותר חיצון הוא יותר כולל, יותר גדול, וכמה שיותר פנימי, אז נמצא כבר בשליטת העיגול היותר העליון. ההבדל בין העיגולים הוא לא בשליטה בכוח כמו בקו, אלא ההבדל ביניהם, שזה קודם וזה נמשך.

ההבדל הוא גדול מאוד, שלא זה יותר חזק מזה אלא זה קודם לזה. אנחנו עוד ניתקל בזה, נראה את זה. זה הבדל. דווקא זה עוזר לבורא להיות בתוך הבריאה וגם מחוצה לבריאה, ואנחנו גם צריכים לבנות כזה יחס, גם בעיגולים וגם ביושר להתייחס זה אל זה. בסופו של דבר בגמר התיקון, גם עיגולים וגם יושר, הכול מתאחד לצורה אחת. על זה עוד נדבר.

בינתיים על מה שעכשיו קראנו אנחנו צריכים להגיד כך. בעיגולים אין מעלה מטה, מה שלמעלה בעיגול הופך להיות מטה בעיגול. מה שאין כן ביושר, מעלה ומטה זה ברור ומכוון כך. עיגולים יותר גדולים חיצוניים ובתוכם נמצאים עיגולים יותר פנימיים. ביושר, מי שיותר גבוה ביושר הוא יותר משובח ומי שיותר נמוך אז להיפך, זה ההבדל.

שבאמת בעיגולים נמצאים כל החוקים הרוחניים לפני שאדם מגיע ומתחיל לחבר אותם לעבודה שלו. זאת אומרת, אנחנו בעבודה שלנו עושים קווי יושר, ובקווי יושר אנחנו ממלאים את הכלים דעיגולים. בוא נגיד כך, כמו שאנחנו לומדים בד' בחינות דאור ישר, שיש לנו שורש, א', ב', ג', בחינה ד', ובחינה ד' היא עושה צמצום, אז עד הצמצום הכול עיגולים. מצמצום ומטה, אחר כך זה כלים דיושר. ואנחנו כך מגלים את העבודה שלנו, שכל העבודה שלנו היא ביושר, אבל אנחנו ממלאים ומתקנים בסופו של דבר כלים דעיגולים. ולכן כל מטרת הבריאה היא לגלות את הכלים דעיגולים, להפוך אותם ליושר ולמלא אותם על ידי הכלים דיושר עד שהמילוי שלנו יהיה ככלים דעיגולים.

זו בעצם צורת העבודה שלנו ומטרת העבודה שלנו, שכל העיגולים יתמלאו על ידי היושר בצורה כזאת שלא יהיה הבדל בין עיגולים ליושר. זה נקרא העבודה השלמה שלנו, שאנחנו נקווה בעתיד להגיע לזה.

שאלה: האם תוכל להסביר מהו שהאור חודר בתכונות הכלי שבו הוא מתלבש, הרצון להשפיע לבורא?

אין אור אלא מאין סוף, אין שום בעיה באור אלא יש תמיד בעיות בכלים, שהם מגלים את האור לפי מידה ולפי קצבה שבכלי. ולכן על האור אנחנו לא יכולים לדבר שום דבר, אלא איך שהכלי מאתר ומגלה אותו. וגם כשאנחנו מדברים על האורות אנחנו מדברים מבחינת הכלים, על ידי איזו עביות שבכלי, על ידי איזה מסך שבכלי אנחנו יכולים לעשות כאלה פעולות, שהפעולות הללו הן יהיו דומות לאור. זה נקרא "חשכה כאורה יאיר" בסופו של דבר, אבל על האור עצמו אנחנו לא יכולים לדבר שום דבר.

לכן עד כמה שהכלי מגלה את האור כך אנחנו מדברים על הכלי ועל האור, הכול מצד הכלים, הבורא מצד האור ואנחנו מצד הכלים, וזו בעצם העבודה שלנו.

שאלה: לא ברור מה שבעל הסולם אומר פה ש"ספירת עגול החכמה למטה מעגול הכתר, ועב מהכתר, שאין צורתם שוה." למה הוא מתכוון?

הוא מתכוון שספירת הכתר דעיגולים היא האור הכי חיצון ובתוכה נמצאת ספירת החכמה דעיגולים, יותר פנימית, אבל כל העיגולים האלו מתעגלים סביב המרכז המשותף שלהם.

תלמיד: זאת אומרת הם צריכים להגיע להשתוות צורה גם?

אני לא יודע מאיפה אתה לוקח את הדברים האלה. יש לעיגולים מרכז משותף, הם מתעגלים סביב המרכז המשותף הזה. העיגול הראשון הוא הכי חיצון, בתוכו העיגול השני, אחר כך השלישי וכן הלאה, סך הכול עשרה עיגולים.

תלמיד: אני שואל אותך כי הוא אומר "כשבא האור מחכמה אל הבינה", זה איזה שיווי צורה ביניהם, אם אני לא טועה.

כשהאורות באים מעיגול לעיגול הם באים ביושר.

תלמיד: רק ביושר?

ביושר, ודאי. לכן העיגול הבא הוא יותר נמוך, אם אפשר כך להגיד על העיגול, מהעיגול הקודם.

שאלה: אור שמכה בכלי הוא פותח לו עביות. מאיפה כלי מקבל התרשמות על הזכות?

הכלי מקבל התרשמות מעביות וזכות אך ורק מתוך האור שפועל עליו. האור שמגיע בדרך לכלי הוא מתלבש בכלים הקודמים, ואז הוא מביא לכלי הזה שמגיע אליו כבר את כל הנתונים, שמזה הוא מרכיב את הכלי ואז הכלי מגיב על האור בצורה מחויבת.

שאלה: אמרת שהעבודה שלנו היא לגלות את העיגולים ולהפוך אותם ליושר. איך עושים את זה?

לא, אנחנו לא יכולים להפוך כלים דעיגולים לכלים דיושר, אלא אנחנו רוצים שהעבודה שלנו היא תהיה ביושר, אבל בסופו של דבר שהיא תהיה דומה לעיגולים. זאת אומרת, להגיע לכל הפעולות שלנו בצורת יושר, לפי דרגות העביות, מסך ואור חוזר, השפעה מאיתנו, אבל להגיע בהשפעה הזאת לצורת העיגולים, זאת אומרת בלי גבול. אני נמצא בכל מקום, וכמה שאני נמצא בכלי שלי אני בזה מעורר את עצמי עד בלי די. ודאי שאני מוגבל, כמו תינוק נגיד שהוא מוגבל, ילד קטן, אבל הוא עושה את זה בכל הצורה.

תלמיד: מה זה נקרא שממלאים עיגולים ביושר?

כן, אנחנו ממלאים את העיגולים, כי אחרי צמצום א' כלים דעיגולים כבר לא יכולים לעשות שום פעולות, הם כולם נפעלים על ידי הקו, והקו הוא ממלא את העיגולים ועובר דרכם. אנחנו עוד נלמד איך הוא עובר דרך הגג של העיגול ועובר דרך העיגול, דרך כל הספירות הפרטיות שבעיגול, ויוצא מתוך העיגול, המלכות, ועובר כך לאחרים. בכל ספירה וספירה בעיגולים יש עשר ספירות פרטיות שלה דעיגולים, אבל הקשר בין כל הספירות דעיגולים הוא דרך הקו.

תלמיד: יושר ברור שזו העבודה שלנו, כמו שאמרת במסכים. אבל מה זה אומר שנמצאים בעיגולים, האם אלו תכונות רוחניות מסוג מסוים בתוך מבנה אחר? איך לתאר את זה לעצמנו?

כלים דעיגולים אלה כלים של השגחה עליונה, של הבורא. כלים דיושר זו גם השגחה עליונה של הבורא לנבראים, ובהם, בכלים דיושר אנחנו כבר יכולים להשתתף. אבל סוף העבודה שלנו, שאנחנו נגלה אותה כעבודה ללא גבול, זה בעיגולים. בסופו של דבר כל הכלים שלנו, הכלים הפרטיים, הכלים הקטנים, המוגבלים, הם יתאספו, יתחברו ויתנו לנו תוצאה של העיגול.

קריין: אנחנו באות ס' אות קטנה באור פנימי מתייחסת "ס אריך אנפין אחר התיקון".

"ס) פירוש, אחר שנתקנו ד' העולמות אבי"ע, נעשתה כל ספירה לפרצוף שלם בראש תוך סוף. וקיבלו משום זה שמות אחרים. והפרצוף שנעשה מכתר, נקרא בשם אריך אנפין. והפרצוף שנעשה מחכמה, נקרא בשם אבא. והפרצוף הנעשה מבינה, נקרא בשם אמא. והפרצוף הנעשה משש הספירות חג"ת נה"י, נקרא בשם זעיר אנפין. והפרצוף הנעשה ממלכות, נקרא בשם נוקבא. והוראת אלו השמות, תתבאר במקומם בע"ה."

זה כבר ייצא לנו בלימוד של עולם האצילות, שם הספירות האלה הן מקבלות שמות חדשים.

קריין: אות ע' קטנה מתייחסת למילים "ע נקב אחד וחלון".

"פירוש, כי כבר ידעת, שמסיבת אור של י"ס הקו, המקובל בעגולים, מתרשמות בהכרח כל הבחינות דיושר גם בעגולים (כנ"ל אות נ' ד"ה יש), והנה זו הבחי' שישנה בקו שנקרא מסך, שבאור חוזר שלו, נמצא מקשר את האור העליון בכלים (כנ"ל ח"ב פ"א אות כ'), הנה גם המסך הזה, מתרשם בעגולים, אלא בלי העביות שבו, כי העביות לא תוכל לעלות ממדרגה תחתונה לעליונה ממנה אפילו כל שהוא, שהרי על כן נקראת עליונה, לפי שאין בה עביות כמו בתחתונה, והבן. אלא רק בחינת הריוח, שהמסך הזה מגלה בתחתונה, דהיינו בעשר ספירות דיושר, זהו לבד העולה מהמסך דקו היושר, ומתרשם בעגולים. והריוח מהמסך הזה, מכונה בשם "חלון", כדוגמת החלון המותקן בחדר, כדי להביא האור באותו החדר, כן המסך הזה מגלה האור החוזר בסגולתו, לקשר את האור בנאצל. באופן, שאם המסך יתעלם משם, היה האור מסתלק מהנאצל, והיה נשאר בחושך, כדוגמת סתימת החלון אצל החדר. לפיכך, כשאנו באים לכנות רק את הריוח מהמסך, ולהוציא את עביותו, אנו מגדירים זה בשם "חלון או נקב"."

שאלה: אנחנו קיבלנו עצה ממך לעשות יומן של העשירייה, ואתמול הרבה עשיריות ברחבי העולם, אם לא כולן, ביררו מה הם הקריטריונים שעל פיהם אנחנו צריכים למדוד את ההתקדמות שלנו, כדי לבדוק את עצמנו יום יום ביומן הזה. אצלנו באופן אישי, ניסינו לברר ולא היה פשוט, לא ממש הגענו לאיזו הסכמה חדה, ברורה של מה הם הקריטריונים שעל פיהם אנחנו צריכים לברר את ההתקדמות שלנו. האם תוכל לעזור לנו בזה?

מצוין, אני שמח לשמוע שאתם נתקלתם באיזו בעיה. בעצם זו בעיה מאוד קשה, איך אפשר למדוד בדיוק את צורת ההתקדמות, מצב ההתקדמות, איפה אנחנו מודדים אותה, איך אנחנו שוקלים את עצמנו, זה מצוין.

איך עושים? אני לא יודע, אתם צריכים להמשיך לברר, מה חשוב לנו, מה לא חשוב, איך אנחנו מודדים את הדברים האלה שהם חשובים או לא חשובים. זו בעיה, תנסו. תנסו להיות יותר ערים למצבים, מה הכי חשוב בכל מצב ומצב, איך בודקים אותו, איך שוקלים אותו, איך מודדים אותו לעומת המצבים האחרים, איך אנחנו יכולים למדוד מצבים, הרי הם לגמרי בכלים שונים, מה משותף בין הכלים שאנחנו יכולים להגיד זה לעומת זה. זו בעיה.

תלמיד: שני אתגרים עלו פה, והאתגר הראשון הוא הקושי לבדוק. אם אנחנו מדברים על מצבים פנימיים, התקרבות בינינו, קשר לבורא, תפילה לבורא, מצב רוח, איך אפשר למדוד דברים כאלה בכלל?

כן, זאת שאלה. אני לא נותן תשובה, אבל השאלות בעצמן הן שאלות מאוד טובות. הן רק מעוררות אותנו להכיר קצת יותר במצב שלנו, איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו צריכים לעשות. זה בסדר גמור. כל השאלות שעכשיו אתם תשאלו, הן אחר כך יתבררו בדרך המדרגות, והאמת שדרך המדרגות זה [לא קשה]. הכי קשה זה עכשיו, זה כמו עובר שנמצא במעי אימו שבו מתאספים ומתחברים ומתייצבים כל התיקונים, אחר כך הם רק מקבלים יותר את הכוח שלהם ויוצאים לפועל, אבל העבודה העיקרית היא עכשיו.

אל תחשבו שאם אנחנו לא יכולים לצאת מהמצב האגואיסטי, מהמצב הגשמי לרוחניות, אז מה עוד נצטרך לעשות אחר כך במדרגות רוחניות, לא, זו לא בעיה. הבעיה היא דווקא עכשיו, שאנחנו צריכים לאתר את כל הפרטים שיש בנו, כמה שיכולים לאתר אותם, ואחר כך הם כבר יסתדרו.

תלמיד: שאלה נוספת שעלתה, המשימה הייתה יומן קבוצתי, איך ההבחנות האלה יכולות להימדד באופן קבוצתי אם כל אחד חווה מצבים פרטיים, איך משקללים את זה, איך מכניסים את זה לחשבון קבוצתי?

רצוי לדבר עליהם, רצוי לדבר על מצב הקבוצה מה שנראה לכל אחד ואחד, ולראות עד כמה אנחנו יכולים בזה להתקרב זה אל זה, לראות את המצבים שלנו בצורה יותר מגובשת, יותר מחוברת. הכול כדאי לעשות. בכלל המדידה היא מאוד חשובה.

תלמיד: איך אנחנו נרגיש שינויים על בסיס יומי, לא יהיה לנו מה להגיד, אולי פעם בשבוע. כל כמה זמן צריך לעשות את הבדיקה הזאת?

אבל בכל זאת כשאתם מדברים על זה כמה דקות כל יום זה נותן הבחנה נכונה, טובה, ואם אין הבחנות, גם זאת הבחנה.

תלמיד: וזה לא עלול להחליש?

לא, למה? אין דבר כזה שזה עלול להחליש אותי, כי סך הכול אני נמצא במצב שאין לי לאן לברוח מצד אחד, ואין מצב יותר גבוה שאני עוסק בו מהצד השני. ובין שני המצבים האלה אני קובע איפה אני נמצא.

שאלה: אנחנו קראנו בעשירייה מאמר רב"ש שהוא מתאר שעיקר העבודה של גברים היא בעצם הכוונה, ואנחנו כל הזמן מחפשים מה עוד. איך אנחנו מיישמים את ההמלצה של רב"ש שעבודה של גברים היא הכוונה?

אנחנו כל הזמן רוצים לבדוק את הכוונות שלנו, מה אני רוצה, מה אני דורש מעצמי, איך אני מתקדם למצב שכל הכוונה שלי תהיה להידבק בבורא דרך הקבוצה, ואיך אני מיישם את זה בפועל. אין לנו יותר מה לעשות.

שאלה: לגבי החיבור בעשירייה. בעשירייה שלנו עברנו המון מצבים בזמן האחרון ותיעדנו הכול. אתה אמרת, שאנחנו צריכים לבדוק את הדדיות של הכלים, או שהדרך למדוד היא לראות עד כמה הכלים פועלים בהדדיות. אם מדברים על הדדיות בין הכלים, למה בדיוק אתה מתכוון בתוך עשירייה?

הדדיות, אני לא יודע למה אתם מתכוונים, ואיך אתה מתרגם את המילה הדדיות, מהי, מה זה הדדי, שאני לדודי ודודי לי? אני לחבר והחברים לי? אני לא יודע מה זה נקרא הדדי. אני לא הבנתי את השאלה.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לברר, כי הדרגה הכי קשה היא מה שקורה עכשיו בינינו. על בסיס מה אנחנו מודדים ביחס לחברים בעשירייה?

אנחנו מודדים את הדרגה שלנו לפי כמה שאנחנו יכולים להתחבר על פני הפירוד שהבורא מזמין בינינו, לפי זה מודדים את המדרגה. כל מדרגה ומדרגה יש בה תחילה וסוף, מצב התחלתי ומצב סופי, ואנחנו ככה מודדים את המדרגה, מדרגה היא פער בין המצבים, וכך אנחנו צריכים למדוד אותה.

שאלה: אנחנו בעשירייה עושים החלטות ובירורים. אם חבר לא בא כל יום לשיעור בוקר, הוא לא יכול להשתתף בבירורים ובהחלטות?

על סמך מה הוא ישתתף אם הוא לא נמצא איתנו יום יום וחסרות לו ההבחנות הללו? על סמך מה הוא ישתתף? תסביר לי. איזה רגש יש לו, איזה שכל יש לו לכל המצבים שלנו שאנחנו דנים בהם בוקר בוקר, ועכשיו אנחנו עושים אסיפה והוא קם ומתחיל לדבר, על סמך מה הוא מדבר? אנחנו מעוניינים לשמוע התרשמות של חבר שנמצא איתנו בכל הבירורים, רק כאלו אנשים יכולים להיות באסיפה של קבלת ההחלטות, בירורים על מצבנו. אבל אם הוא ישן בזמן השיעור במיטתו, אז תסלח לי, מה אנחנו יכולים לשמוע ממנו.

שאלה: יש מדדים כמותיים שאפשר למדוד, נגיד השתתפות של החבר בעשירייה, האם באמצעות המדדים האלה אפשר לבדוק איכשהו את האיכות?

לא, אנחנו לא יכולים לדבר על איכות החיבור, איכות הבדיקה, איכות היחס של האנשים, ואני ממליץ לא לבלבל את זה. במה שאנחנו כן מסוגלים לבדוק את החברים, עד כמה הם משתתפים. לא בעומק ולא באופי, את זה אנחנו לא יודעים, זה כבר עניין פנימי, אנחנו עוד לא רואים כל אחד ואחד עם הכלי שלו, איך הוא מתחבר ואיך הוא בודק, אבל את המצבים החיצוניים אנחנו כן יכולים למדוד. חשובה לנו נוכחות, פשוט נוכחות. ומה שקורה אחר כך, זה כבר [...]. אדם צריך להביא את עצמו למצב שהוא מוסר את עצמו לעבודת ה', לידי הקבוצה ולידי הבורא, אם הוא עושה את זה, זה עובד. אם הוא לא מסוגל לעשות את זה, זה לא עובד. כך אנחנו בודקים.

לכן מי שמגיע ונמצא איתי בפעילות בשיעור בוקר, הוא החבר שלי. אני גם מוכן לשבת איתו בסעודות, אני מוכן לדבר אליו ולדבר עימו על כל המצבים שלנו, אבל זה אך ורק בתנאי שאנחנו בצורה כזאת מחוברים. חבר זה מהמילה חיבור. אם אני נמצא בשיעור והוא נמצא במיטה שלו, זה לא חיבור, זה ברור אני חושב. ולכן אני לא רוצה לשמוע על חברים כאלה, עם כל התירוצים שלהם זה לא חשוב.

אצל רב"ש היו כאלו אנשים שהיו באים לשיעור והיו ישנים כל השיעור. ורב"ש היה אומר, "תעזבו אותם". אדם לא מסוגל, הוא היה עייף, משהו. אבל הם נמצאים בשיעור, בחדר שיעורים, יושבים יחד אתנו ונרדמים. והיו כאלה אנשים שלא יכולים, הם גם לא מסוגלים ללמוד, לחשוב, אין להם ראש לזה, אבל רוצים להשתתף.

שאלה: שמונה צדיקים בעיר, האם העיר תשרוד?

מה פתאום אתה שואל על זה? זה מה שמדאיג אותך?

תלמיד: אני היחיד בקבוצה שקרא את התורה והשאלה הזאת מטרידה אותי. זה שאנחנו יכולים להתקדם, אנחנו יכולים להתקדם, השאלה לאן נגיע אם אנחנו לא עשרה?

אני הייתי אצל רב"ש בקבוצה שהיו שם שישה אנשים. שישה. והוא אמר, "תמשיכו. אין שום בעיה". זה לא עניין של עשרה גופים אלא זה עניין של ההתחלקות הפנימית. אפילו כתוב, "מיעוט הרבים שניים." ולכן אפילו שניים יכולים להיות קבוצה. יכול להיות שזה לא כל כך ברור לך כי אתה למדת תורה, אבל אנחנו לא יודעים תורה ולכן ממשיכים במה שיש.

אנחנו נשאיר ככה את השיעור עד מחר. אני מאוד שמח שאנחנו מתקדמים. הנושא היום היה דווקא חשוב. תחברו שאלות, ואנחנו נעשה אולי חזרה על החומר שעברנו כדי להמשיך בו אחר כך. תשלחו את כל השאלות, ואנחנו אולי נעשה שיעור של שאלות ותשובות לפי הנושא הזה. הנושא הוא באמת מאוד חשוב, "הולכים בהתגברות", רק בהתגברות.

(סוף השיעור)