שיעור צהריים 01.02.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות כהכנה לכנס "מתחברים ללשמה"

קריין: שיעור בנושא הכנה לכנס "מתחברים ללשמה" - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 3.

"אל תאמר, אם בחינת לשמה הוא מתנה מלמעלה, אם כן מה מועיל את התגברותו ועבודתו, וכל הסגולות והתיקונים, שהוא עושה, בכדי לבוא לשמה, אם זה תלוי ביד ה'. ועל זה תירצו חז"ל ואמרו: "אי אתה בן חורין לפטור ממנה". אלא על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה]. וזהו בחינת תפילה.

אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי תפילה אי אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה".

ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. משום שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של לשמה."

(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")

תלמיד: האם צריך לבקש מתנה מהבורא או שמתנה היא דבר שמקבלים בלי לבקש?

לא, אני בכל זאת צריך לבקש. עד כמה שהדבר חשוב לי, אני מצפה לו, אני מאוד דואג מתי זה יבוא, ורק אחר כך אני מתחיל לספור - קיבלתי, לא קיבלתי, למה לא, אולי, וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן זמן שאני חושב שאני צריך לחכות, להמתין, וזמן שאני כבר יודע שכביכול קיבלתי תשובה שלילית.

תלמיד: מה הכוונה תשובה שלילית?

שבינתיים לא מגיע לי.

תלמיד: אז למה זה נקרא מתנה? מתנה זה משהו שנותנים למי שאוהבים בלי לעשות חשבון.

לשמה זה נקרא מתנה, כי מתנה בדרך כלל נותנים למי שאוהבים. במקרה שלנו אנחנו מקבלים מתנה, אז ודאי שלפי גודל המתנה אני מוכן להודות ולעשות הכול. אם אני לא מקבל מתנה, אז גם אני נמצא במצב שאני כביכול שואל את עצמי, למה אני לא קיבלתי, למה לא מגיע לי. זה מה שקורה.

תלמיד: מתי מגיע לי לקבל מתנה, בעקבות מה?

מתנה מגיעה לך מפני שהבורא נותן לך רצון להגיע ללשמה, ואתה מרגיש בזה דחף פנימי לקראת לשמה. ולאחר שאתה נותן בזה מספיק כוחות, אז אחרי הכוחות שנתת, יש לך בזה טענה לבורא למה הוא נתן לך קודם, כמו שאתה הבנת. יכול להיות שזה לא נכון, אבל כמו שאתה הבנת, אתה קיבלת הזמנה לבוא ללשמה, ועכשיו אתה מרגיש שיכול להיות שזה לא כך.

תלמיד: אם הוא לא נותן לי מתנה, אני צריך להודות על זה או לדרוש מתנה?

הוא לא חייב, הוא לא מחויב, והוא גם לא הבטיח לאף אחד שהוא נותן לך מתנה.

תלמיד: יוצא שלשמה אני צריך לדרוש שייתן לי את הרצון ואת הכוחות, ואז, אם הוא ייתן, ייתן, ואם לא, אז לא?

כן.

תלמיד: אז למה זו מתנה? זה פרס - תעבוד תזכה לתגמול.

לא כך. הבורא שולח לך מתנה, אתה קיבלת אותה וגילית שזה משהו מיוחד. מתוך זה אתה מעלה תפילה לבורא מליבך, תפילת הודיה על כך שקיבלת. אם ידוע לך שרצית ולא קיבלת, אז אין לך כאילו דרישה לבורא.

תלמיד: אז מה בדיוק הבורא נותן, רצון להיות בכוונה על מנת להשפיע?

הבורא נותן רצון להיות בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: ומה זה דורש מהאדם לעשות לפני, כדי שהבורא ייתן לו את זה ?

רק רצון, רצון לקבל רצון.

תלמיד: איך זה מתעורר באדם, כי זה גם מנוגד לטבע, נכון?

לא, זה לא מנוגד לטבע, אלא זה לא נמצא בטבע, אבל הבורא ששולח לאדם כזה חסרון, אז הוא יודע מה עכשיו האדם חושב ורוצה.

תלמיד: וכשהאדם פותח את המתנה ומגלה חיסרון לכוונה על מנת להשפיע, מה הוא צריך לעשות עם החיסרון הזה?

לפתוח אותו ולדרוש שהוא יתממש.

תלמיד: זה כמו כל חיסרון אחר, או שצריך לעבוד איתו אחרת?

נגיד שזה כמו כל חסרון אחר.

תלמיד: אז איך האדם יודע לזהות מה שונה בחסרון הזה שמתעורר בו, שהוא יודע להגיד שזאת מתנה מהבורא ושזה באמת להשפעה?

לפי החיסרון הזה הוא פונה לבורא ופונה לחסרון עצמו ומתחיל לחקור למה הוא קיבל את זה, יש עוד אנשים שקיבלו את זה, בשביל מה הוא קיבל. וכך לאט לאט, זאת אומרת, בשלבים הוא מגלה שהחיסרון הזה מגיע לו מהבורא כדי שהוא יגלה את החיסרון הזה, יפתח אותו ויידע יותר נכון, מה הוא צריך לקבל, מה הוא רוצה לקבל, מה הוא ידרוש מהבורא.

תלמיד: החיסרון הזה עוזר לו לראות את החיסרון הזה גם אצל החברים?

לא, לא חובה. העיקר שהוא פונה לבורא ודורש שהבורא ימלא לו את החיסרון הזה.

תלמיד: אני לא מבין, אם הוא מגלה כזה קשר צמוד אל הבורא שנותן לו עכשיו חיסרון, מה עוד האדם יכול לבקש, איך הוא יכול לבקש עכשיו מהבורא מילוי? החיסרון הוא חדש לגמרי, פתאום הוא חי במציאות אחרת שיש חיסרון להשפיע והוא צריך לבקש שהבורא ימלא אותו?

כן.

תלמיד: איפה הוא עובד כדי לבקש את זה בצורה נכונה מהבורא?

הוא פונה לבורא ופותח את החיסרון שקיבל עכשיו ממנו, מכוון את החיסרון אליו, לבורא, ודורש מילוי.

תלמיד: המילוי שהוא דורש הוא, שזה יהיה רק על מנת להשפיע לבורא מילוי?

כן, רק אליו.

תלמידה: אמרת שאדם מקבל חיסרון מהבורא, אז הוא צריך לגלות את החיסרון, לפתוח אותו. איך אדם יכול לפתוח את החיסרון, לקבל הבחנות, להבין מה יש בפנים, מה הוא צריך לבקש?

האדם צריך להשתדל לגלות את החיסרון שהוא קיבל מלמעלה, מהבורא, ולפי החיסרון הזה הוא מבקש מהבורא מילוי.

תלמידה: יש לאדם לפעמים הרגשה של חוסר, דחף, משיכה למשהו לא ברור. אבל אני כאילו מרגישה שאני פונה לבורא עם חיסרון סתום, אני לא מבינה מה החיסרון הזה, אני לא מבינה מה אני רוצה ממנו, ההבחנות שלי לא מתחדדות, אני לא נהית יותר ספציפית בבקשות שלי אליו, אני לא אומרת, "אוקיי זה כן, זה לא, זה הצליח, זה לא הצליח, פה קיבלתי סירוב, פה קיבלתי הסכמה". אבל אתה אמרת עכשיו, שצריך לפתוח אותו, וזה הרגיש לי בדיוק מה שאני לא יודעת איך לעשות. יש מתנה, פתחתי, ראיתי חיסרון, אבל אני לא יודעת מה זה הדבר הזה, מה החיה הזאת.

הבורא רוצה שתכירי את החיסרון הזה ותיפני אליו, ממש אליו, כדי לגלות את החיסרון ולממש אותו.

תלמידה: אז מה שאני יכולה לעשות זה רק לבקש מהבורא להכיר את החיסרון?

כן, שזה החיסרון שאת מרגישה, חיסרון שלך שמכוון כלפי הבורא. ולכן את עכשיו פונה אליו ורוצה להכיר את החיסרון הזה יותר עמוק ושהבורא יעזור לך בזה.

תלמידה: המעשים והסגולות שהוא עושה בכדי לזכות ללשמה. אנחנו הולכים בדרך, אבל יש לנו גם תחביבים וכל מיני דברים צדדיים שאנחנו עושים, אנחנו לא כל היום מכוונים ללשמה. האם כדי להגיע ללשמה, צריך לחתוך, לעשות ויתורים, לנקות מהחיים שלי את כל מה שלא הכרחי, לעשות בירור, אפילו אם אני הולכת עכשיו לחדר כושר - למה אני הולכת, איך זה תורם לי לדרך?

כך כתוב.

תלמידה: אז על כל פעולה שלנו אנחנו צריכים לברר אם היא הכרחית לנו ללשמה?

לא על כל פעולה, אלא על מה שהבורא דורש מאיתנו כדי להגיע ללשמה, אז אנחנו יכולים לברר את זה עימו.

תלמידה: ועל פעולות שהן כאילו לא קשורות לדרך, אלא קשורות לחיים, לבריאות?

לא.

תלמידה: לא לברר אותן?

לא. לפחות לא לברר את מה שיש לך בראש, לא לעבוד לפי השכל.

תלמידה: אז מה לעשות?

לזכות, לא להצטרך לפתוח את הרצון שיש לך עכשיו כלפי הבורא שיסביר לך מה זה רצון.

תלמידה: להתמקד בזה.

כן.

תלמיד: מה צריך לעשות כדי שהאדם, החברים יהיו מוצאי חן בעיני ה' כדי שהוא ייתן לנו את המתנה?

כנראה לעשות את מה שהבורא רוצה.

תלמיד: זו עבודה בינינו וכמה שיותר בעוצמה.

כן.

תלמיד: אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים למצוא חן בעיני ה', איך מייצרים את המצב הזה שאנחנו מוצאים חן בעיניו?

תעשה מה שהוא דורש ותראה עד כמה תדרוש ממנו, והוא יעשה לך את מה שאתה רוצה, זה כמו בחיים שלנו כאן בעולם הזה.

תלמיד: צריך לשכנע אותו, לבוא אליו, להשתחוות.

לא צריך לשכנע, צריך רק לראות מהם החסרונות שהבורא מעורר בך, ואת החסרונות האלה להפנות אליו.

תלמידה: היחס שלנו למילה חיסרון הוא יחס שבדרך כלל מתחיל בקצת חשדנות, כי אנחנו לומדים שהכול בא מהאגו. אז כל פעם שעולה חיסרון, קודם כל עולה סימן שאלה - זה חיסרון טוב, זה חיסרון לא טוב, עולים המון חסרונות גשמיים כאלה שאפילו מפרידים בינינו. אבל אנחנו לומדות לאט לאט איך להביא את החסרונות ולברר אותם בעשירייה, זה ממש תהליך ארוך ולא קל. האם כשמגיעים ללשמה, או שעולה חיסרון ממש מזוקק לרוחניות, עדיין קיים הספק אם החיסרון הוא לרוחניות או לא, או שבשלב הזה אין ספק שהחיסרון הוא לרוחניות, כי האדם יודע?

לא, אין ביטחון.

תלמידה: בכל מקרה אין ביטחון.

אין ביטחון.

תלמידה: ובגלל זה צריך לפתוח את החיסרון כדי לקבל ביטחון?

כן.

תלמידה: הפעולה של לפתוח את החיסרון, זה עוד מאמץ שאנחנו צריכים לעשות כדי שנוכל להעריך את המתנה אחר כך?

כן.

תלמידה: כשמגיע חיסרון אמיתי לרוחניות יש איזו תפילה, שאפילו אין לה מילים וזה מרגיש שזו לא תפילה שיוצאת מהאדם, אלא שהבורא נתן אותה, האם זה עוד סימן שהחיסרון הזה הוא לרוחניות?

נגיד.

תלמידה: קודם הסברת שהמתנה באה מתוך חיסרון, אבל מה קורה שהמתנה מגיעה ואני פותחת אותה ומקבלת מילוי ולא חיסרון?

סימן שהמילוי שקיבלת לא היה מתאים לחיסרון שלך.

תלמידה: מה הכוונה? אתה יכול להסביר.

אם היה לך חיסרון למילוי וביקשת מהבורא שילווה אותך עד קבלת החיסרון בפועל, את לא מקבלת ממנו במקום מעשה, משהו אחר. את מקבלת ממנו מילוי, והמילוי הזה לא מכסה לך את החיסרון, אלא ההפך, הוא יותר מושך אותך לתוך המילוי.

תלמידה: אבל הוא עדיין מתנה.

כן.

תלמידה: אני אקדים ואומר שאני יודעת שאני מדברת מלב כולנו, עצם זה שאתה מגיע לשיעור ולסעודות אנחנו מרגישים את זה כמתנה עצומה ואנחנו בהודיה על זה. זאת תקופה שממש מורגשת כמשהו שנותנים לנו, אז מה הציפייה מאיתנו, מה אנחנו עכשיו צריכים לעשות כדי שהדבר הזה באמת ימלא את רצון הבורא?

הציפייה מכם, שבאמת תגלו את החיסרון האמיתי ותדרשו מהבורא מילוי עליו.

תלמידה: הבירור על החיסרון האמיתי שלנו בחברה כהכנה לכנס יכול להיות משהו שאנחנו יכולים לבצע ביחד?

כן, רצוי לבצע זאת יחד.

תלמידה: איך החברה יכולה לברר ביחד מה החיסרון האמיתי שלה?

מה הבעיה?

תלמידה: צריך להגיע לבירור משותף שהחיסרון הוא, חיסרון אחד לכולם, שהוא מאחד את כולם סביב בקשה, תפילה לבורא.

כן.

תלמידה: איך כל פרט ופרט יכולים להתחבר לדבר הזה ובאמת לבצע את זה במשותף, להבין, להרגיש מה זה הדבר הזה.

הבורא עושה את זה במשותף, הוא ממלא את החיסרון הזה, מסובב אותו כמה שצריך ולאן שצריך, אנחנו רק צריכים להודות לו.

תלמידה: אני יושבת בשיעור ואני מבינה פתאום כל מיני דברים בזכות מה שקראנו ורוצה להבין, כשאנחנו מקבלים מתנה בדרך כלל אנחנו שמחים, אבל האם חיסרון יכול להרגיש כמו ירידה, כמו תחושה של כאב שמביאה אותנו לתפילה?

כן, חיסרון משתנה ומביא אותנו לבקשה, לחיסרון הנכון. ואם אנחנו פותחים אותו, אז הבורא כנגד נותן לנו מילוי.

תלמידה: הנטייה היא לברוח מכאב, אני בתחום שלי גם רוצה להסביר לעצמי מהר את הכאב כדי לא להתבלבל ולהיות מסוגלת להמשיך לעבוד. אבל נראה לי שאני יכולה גם לפספס את המתנה, לתת כל מיני הסברים מהשכל.

אנחנו צריכים להשתדל לגלות את החיסרון למילוי הנכון וכך להתקדם.

תלמידה: הבנו שאנחנו מקבלים מתנה, ואם אנחנו עושים את היגיעה הנכונה ובסופו של דבר מבינים שאנחנו לא מסוגלים להגיע לבד, אנחנו מגיעים לחיסרון ולתפילה ואז אנחנו מקבלים את המתנה. האם החיסרון והתפילה שאנחנו מגיעים אליה היא הנכונה? האם היא גם מתנה שאנחנו נותנים לבורא, והאם זה מה שנקרא "אני לדודי ודודי לי"?

כן.

תלמידה: גם עכשיו לשאול אותך שאלה זו מתנה, ממש מרגישה מתנה מהבורא. למה הבורא צריך את התפילה מעומק הלב? למה לא מספיק שנתפלל תפילה רגילה, או שנקרא מתהילים, מסידור, מה יש בעומק הלב שהבורא רוצה?

הוא רוצה שהבקשה הזאת תבוא מעומק ליבך.

תלמידה: מה זאת אומרת עומק הלב, מה זה "עומקא דליבא"?

זה משהו שנפתח באדם לפעמים, והאדם לא יכול להחליף את זה לשום דבר אחר.

תלמידה: איך לדעת את רצון ה' אם כל הזמן האגו שולט בנו, איך אני אדע ואבין אותו כשאני עדיין נמצאת באגו?

את עדיין נמצאת באגו, האגו שולט בך ולא נותן לך מנוחה וחופש, זה ברור, ופשוט להמשיך. אין לאף אחד שום פתרון, שום מרשם שלפי זה האדם מקבל חופש, אלא הוא חייב לעבוד על כל הדברים שלו, ולא לדרוש תנאים מהבורא, אלא רק לקבל תנאים על עצמו. ואז הוא יראה לאט לאט איך הוא מתקרב לדעת הבורא, ואיך הבורא ממלא רצונו ומקרב אותו אליו.

תלמיד: אני מבין שהמתנה שאנחנו מקבלים זה צורך ורצון להגיע להשפעה. זו המתנה שאנחנו מקבלים מהבורא. נניח שהגעתי היום לשיעור בבוקר, הרגשתי שקיבלתי כזה צורך ורצון, ממש מתנה. העניין הוא שלרגע אתה רוצה את המתנה ואתה מוכן לעשות הכול בשבילה, ורגע אחרי, אתה כבר לא רוצה אותה. המתנה הזאת נראית לך משהו שאתה לא צריך. אני רוצה לשאול על התמיכה שאנחנו כנראה צריכים לייצר כאן בינינו כדי לעזור אחד לשני לפתוח את המתנה הזאת. איך אנחנו יכולים לתמוך אחד בשני בתמיכה פנימית כדי שנעבוד עם המתנה? קיבלתי צורך ורצון להשפיע, עכשיו אני חייב כוח כדי לעבוד עם זה. איך אנחנו יכולים לתמוך באופן הזה אחד בשני?

גם את זאת לבקש מהבורא, שיפתח את לבבות החברים אליך, וכך תתחברו יותר ויותר.

תלמיד: בסופו של דבר עלינו להגיע למצב שבו אנחנו הופכים להיות כמקור לכל השינויים?

לא, בכל זאת נזדקק לבורא, ורק להימשך לרצון לקבל ממנו, זה הוא היסוד של הרצון שלנו.

תלמיד: בעשירייה כבר קיימת ערבות בצורה מסוימת, אמנם לפעמים חברים עוזבים ואז הכמות של העשירייה קטנה יותר.

אתם יכולים לקבל חברים חדשים. יש לכם מנהלים שיכולים לעזור לכם, לאשר את זה. בבקשה, תעשו.

תלמיד: איך למשוך חברים חדשים, באיזה אופן, האם זה כמו משפחה שהזקנים נפטרים והילדים החדשים נולדים? איך להתייחס לחבר חדש בעשירייה, איך הוא מתכלל איתנו?

צריך לדבר על כך הרבה עם הזקנים, ואז יהיה לכם ברור, תוכלו להפנות את הבקשה שלכם בצורה ברורה ולשמוע מה אומרים לכם.

תלמיד: אמרת שהמתנה מהבורא לא מכבה את החיסרון שהוא יוצר בנו בשביל ההתקדמות שלנו. איך להגיע למצב שכל המתנות שהבורא נותן לא יכבו את החיסרון, אלא רק יגבירו את האהבה?

זה תלוי באופן שבו אתם מתייחסים לקשר ביניכם ולקשר שלכם עם הבורא. העיקר הוא בכל זאת להחזיק את הבורא כל הזמן במיקוד ואז הכול יבוא אליכם בזמנו.

תלמידה: עם הזמן האמון בבורא שהוא אוהב אותנו רק גדל, כמעט כל יום. זה נובע מכך שהלב נפתח או שהשכל פשוט מבין. הייתי רוצה שהלב כל הזמן יתרכך, האם אפשר להעביר זאת לעשירייה ואיך?

את יכולה לדבר על כך בעשירייה לעיתים. לעיתים נדירות.

תלמידה: במה תלוי גודל האמון בבורא? פעם היו רק כאב ומכות, זה מה שהורגש.

פעם הייתם קטנים ועכשיו התבגרתם.

תלמידה: האם האדם מעלה את החיסרון שלו להשפעה, או שחיסרון שלו חייב להיות כלול עם החסרונות של כולם?

לא, קודם כל החיסרון שלו.

תלמידה: באחד השיעורים אמרת שכדי שאדם יגיע לשמה צריך שיהיה לו כלי.

כן.

תלמידה: מה הוא הכלי שאנחנו צריכים להשיג?

כלי הוא חיסרון מצד הבורא, שהוא רוצה למלא אותו, ועל ידו למלא את הנברא.

תלמידה: הנברא זה כולם, כל המערכת?

לא, כל אחד.

תלמידה: אז איפה ההתכללות שלנו צריכה להיות כאן?

יכול להיות שעדין אין התכללות.

תלמידה: זה לא תנאי בשביל להתקשר לבורא?

לא, אין כאלה דברים. אין תנאים.

תלמידה: אני לא מבינה, כי כל העבודה שלנו היא תמיד לצאת מעצמנו לתוך הלבבות של החברים ורק משם לפנות.

אולי היית רוצה שזה יהיה כך, אבל בינתיים אף אחד מאיתנו עוד לא יצא מעצמו ונכלל באחרים.

תלמידה: האם זאת צריכה להיות הדרישה?

כן.

תלמידה: לכן אני שואלת, כי אנחנו מדברים על להעלות חיסרון לבורא, ואני מבינה שהחיסרון יכול להיות רק חיסרון שהוא יוצא מהמרכז של כולם.

כן.

תלמידה: וזה יהיה הכלי דלשמה, דהשפעה. אז מה באמת יעזור לנו לצאת מעצמנו לתוך הלב של החברים?

שיהיה לנו רצון לצאת מהלב שלנו ולהיכנס לליבם של החברים.

תלמידה: אז להמשיך לבקש, זה כל מה שאפשר לעשות.

כן.

תלמידה: אמרת, "לא לתת תנאים לבורא, אלא רק לקבל תנאים על עצמו, ואז הוא יראה איך הוא מתקרב לדעת הבורא". אילו תנאים אנחנו צריכים לקבל על עצמנו כדי להתקרב לדעת הבורא?

אנחנו רוצים שיהיו לנו כוונות, רצונות, מחשבות, שכולם שייכים לקשר בינינו לבין הבורא. ונאסוף את כל השאלות שהן מטרתיות, ואז נפתח אותן ונקבל בהן את מה שהבורא רוצה לתת.

תלמידה: אז בעצם התנאים שאני צריכה לקבל על עצמי הם חסרונות. האם אלה גם חסרונות של חברות, או חסרונות שהבורא שולח?

קודם כל חסרונות של הקבוצה, של העשירייה.

תלמידה: אמרת קודם שצריך לברר מה הם החסרונות שהבורא מעורר בנו ולהפנות אותם אליו. האם זה כמו משחק בכדור, הוא מביא לי חיסרון ואני צריכה להחזיר לו את החיסרון, ומשהו קורה באמצע, עיבוד של החיסרון? מה קורה שם?

את החסרונות שאני מרגיש שמתעוררים בי, אני תופס אותם ומפנה אליו. זה כמו משחק בכדור שמשחקים שני ילדים, כל אחד נותן לשני. ועל ידי זה שהם משחקים בצורה כזאת, מדברים כך, אז הם מתחילים להבין את מה שהאחר רוצה, את מה שהם בעצמם רוצים, ואיך לבנות את הקשר בניהם. זה מאוד חשוב. כך אנחנו צריכים להשתדל מידי פעם לשבת ולבנות את היחסים בינינו.

תלמידה: האם המשחק הוא בינינו בעשירייה, או ביני לבין הבורא?

הקשר הוא ביני לבין הבורא, ביני ובין החברים, זה החשוב ביותר. ואם הבורא ירצה שאנחנו נברר עוד משהו בתוך הקשר הזה, אז הוא ישנה לנו את השכל.

תלמידה: אמרת שאנחנו צריכים להיכנס ללב של החבר. מה זה נקרא להיכנס ללב החבר, האם מדובר על חבר אחד מתוך העשירייה או על עשירייה שלמה? למה הכוונה?

כל חבר וחבר שאת מרגישה, לא חשוב אם הוא נמצא באיזו קבוצה או לא, שייך לאיזו מערכת או לא, את צריכה בלחשוב עליו להרגיש שאת רוצה להתכלל עמו.

תלמידה: האם הוא חייב להיות מהדרך שלי?

ודאי. אם אנחנו מדברים על חברים או חברות, אז אנחנו מדברים רק על אלה שנמצאים איתנו בדרך.

תלמידה: דיברת על התנאים שאנחנו מקבלים מהבורא. איך אנחנו שומרים על התנאים שאנחנו מקבלים על עצמנו מהבורא?

מה זה אומר שומרים על התנאים, האם שאני לא אשכח אותם?

תלמידה: כן, שהאגו שלי לא ימחק אותם, אלא שהבורא יהיה הראשון ולא האגו.

בסדר, זה מכלל השאלות.

תלמידה: אדם רגיל שנמצא בדרך ומקבל חיסרון, האם הוא יודע לזהות שזה חיסרון רוחני או לא?

אם הוא נמצא בדרך, אז כן.

תלמידה: האם זה קשה יותר לאדם שהוא מלומד מאוד, ויש לו כל מיני דרכים להסביר את התחושות שהוא מרגיש, אבל מפספס את זה? אני כרופאה עושה לי רשימה של אבחנות, עושה אלימינציה, האם אז אני אגיע להבנה שמדובר פה בחיסרון רוחני?

זה עובד אחרת.

תלמידה: מה זה אומר?

את לא צריכה להבין בזה כמו במשהו ששייך לך.

תלמידה: אני אמורה לדעת אם זה חיסרון רוחני?

לא.

תלמידה: האם זה אומר לפתוח את המתנה, לחקור, לשאול?

ככל שאת מסוגלת.

תלמידה: האם יש דרך לזהות די מהר שמדובר בחיסרון?

אין. אמרתי לך שאין דרך לזהות את המתנה, לפתוח אותה, ללמוד אותה או לטעום אותה.

תלמידה: האם אנחנו מקבלים את כל המתנה כולה במכה, או שמעט מעט?

בחלקים.

תלמידה: האם ברגע שמשיגים את כל המתנה זה כבר גמר נחשב לגמר תיקון?

ברגע שמשיגים את כל המתנה, כן, זה כבר גמר תיקון.

תלמידה: האם כל הדרך לשם אנחנו כאילו מקבלים נגיעה מהרצון של המתנה?

כן.

תלמידה: ועם זה ערמות של פסולת גם בדרך?

לא. לא לתאר משהו שאת לא יודעת.

תלמידה: יכול להיות שמצד אחד יש רצון לממש את הרצון של הבורא, מצד אחר בו זמנית באותה עוצמה יש את ההפך הגמור, הרבה בלבולים, סכסוכים, חוסר הסכמות?

בדרך כלל לא.

תלמידה: אז אין את הניגודיות הזאת.

לא. אין.

תלמידה: מהי פעולת ההתכללות ואיך אפשר להרגיש את הפעולה הזאת?

פעולת ההתכללות נובעת מהחיסרון שאנחנו נכללים בקבוצה, בעשירייה שלנו, ואז אנחנו מתחברים, והרצונות שלנו מתקרבים, וכך אנחנו מגיעים לחיבור. בתוך החיבור הזה מעלים לבורא חיסרון, והבורא עונה על החיסרון שלנו בתשובה. אנחנו מרגישים מה שקיבלנו כלפי השאלה שהייתה לנו והתשובה שאנחנו היינו רוצים לקבל. שום דבר מיסטי.

תלמידה: אתמול בסעודה חבר שאל אותך איך לפתוח את הלב לחברים שכבר פתחו בפניו את הלב, וענית שאין יותר קשה מלפתוח לב לחברים שכבר עשו את זה כלפיך, זה פשוט פתיחה שאין כמוה. למה הלב שלנו נסגר כשאנחנו מרגישות שהחברות פותחות את הלב שלהן בפנינו?

עוד לא הגיע הזמן או אפשר להגיד, המצב הבהמי שאנחנו נבצע כאלו פעולות שהרצון הפנימי שלנו ייפתח ויקבל מילוי מהבורא.

תלמידה: האם מעבר לעניין הזמן שיבוא והלב שלנו ייפתח, יש משהו שאנחנו יכולות לעשות כשאנחנו מרגישות את הגלים האלה של אהבה של החברות כלפינו, שאנחנו מרגישות שהחברות מתאמצות?

בינתיים לא. אבל צריכים להתאמץ.

תלמידה: האם זיכוך הרצון לקבל בלב קורה כאשר אנחנו עוברים דרך הלב של החבר?

לא תהיה לנו כרגע תשובה על זה. צריך עוד זמן כדי לעכל, להפנים את המערכת הזאת.

תלמידה: אני רוצה לדעת מה כל החברות והחברים צריכים ממני.

תשאלי אותם, למה את שואלת אותי? אני לא שאלתי אותך אף פעם.

תלמידה: אני שואלת כי אני רוצה שיהיה חד וברור מה אנחנו צריכים לתת לחברים, מה בדיוק הם צריכים מאיתנו, גם כלפי החברה כולה וגם כלפי העשירייה.

את צריכה לברר את זה בעצמך, אף אחד לא יכול לתת לך מבחר השאלות.

תלמידה: אם אני אשאל אותם מה הם צריכים ממני, אני אוכל לסמוך על התשובות שלהם שזה מה שאני צריכה לתת להם?

על מה עוד תוכלי לסמוך?

תלמידה: לא יודעת, אולי יש רצונות שונים. אני אבדוק את זה.

לא כדאי לבדוק.

תלמידה: מה כדאי לעשות?

פשוט לעשות עם החברות שלך מה שהן רוצות להגיד לך, במה הן רוצות להתכלל איתך. זה בעצם מה שאת צריכה מהם.

תלמידה: יומיים לפני הכנס תתקיים ישיבת החברות של כל הכלי הנשי, והעשירייה שלנו אחראית על הכנת הישיבה. אנחנו רוצות לשאול אותך, איזה תהליך הכלי הנשי צריך לעבור בישיבת החברות כדי לתמוך בכל הכלי העולמי להתקרב לשמה?

לעשות מה שאתן מרגישות כסימן שאלה בלב - של כל הנשים ותקבלו תשובה.

תלמידה: מה צריך לצאת מישיבת החברות הזאת?

תשובה, מה הבורא רוצה מאיתנו, מהחיבור שלנו, מההתאספות שלנו. תנסו לברר את זה, כל אחת בצורה שקטה ותראו באיזו מידה זה יעזור.

(סוף השיעור)