שיעור בוקר 31.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 433. מאמר "הקדמה לספר הזהר"

קריין: אנחנו לומדים את ה"הקדמה לספר הזוהר", כתבי בעל הסולם עמוד 433, אות י'.

אות י'

"ועתה, נפתח לנו הפתח, להבין החקירה הד': איך אפשר, שיתהוה מקדושתו ית', ענין מרכבת הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו ית', מקצה אל הקצה? ואיך יתכן, שיפרנס אותה ויקיימה?

אכן, יש להבין מקודם, ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות. מה היא? ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות, מבחינת עצם בריאתן. כי ע"כ הן מוכנות, לקבל כל המלוי, שבמחשבת הבריאה. הוא לא נשאר, בצורתו זו, בנשמות. כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד, בפרודא ממנו ית'. כי שינוי הצורה שבהן, היה מפרידן ממנו ית'.

ובכדי לתקן, דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית', את כל העולמות כולם. והבדילם, לב' מערכות, בסו"ה "זה לעומת זה עשה אלקים". שהן, ד' עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה.

והטביע את הרצון להשפיע, במערכת אבי"ע דקדושה.

והסיר מהם, את הרצון לקבל לעצמו.

ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו, נפרדים מהבורא ית', ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה, מכונות הקליפות בשם "מתים" כמ"ש: "זבחי מתים". וכן הרשעים, הנמשכים אחריהם. כמ"ש חז"ל: "הרשעים בחייהם, נקראים מתים". כי הרצון לקבל, המוטבע בהם, בהפכיות הצורה מקדושתו ית', מפרידן מחיי החיים. והן רחוקות ממנו ית', מקצה אל הקצה. כי הוא ית', אין לו שום ענין של קבלה, אלא רק להשפיע לבד. והקליפות, אין להן שום ענין של השפעה, רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד. ואין הפכיות גדולה מזה. וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני, מתחיל בשינוי צורה במשהו, ומסתיים בהפכיות הצורה, שהיא סוף המרחק בדיוטא האחרונה."

שאלה: האם המצב "הרשעים בחייהם, נקראים מתים", זה מצב שאנחנו צריכים לעבור?

אלא מי?

תלמיד: מה זה נותן לנו כשאנחנו עוברים מצב שהוא הפכיות הצורה הגמורה, מקצה אל הקצה?

להשיג שאנחנו מתים, מבחינה רוחנית.

תלמיד: ואחרי שהשגנו?

לתקן את עצמנו.

תלמיד: אי אפשר לתקן את עצמנו בלי להשיג את ההפכיות הגמורה הזאת מקצה עד קצה?

מה תתקן?

תלמיד: נגיד שאני מסכים עם זה, האם אני חייב להגיע ממש להפכיות גמורה?

איך אתה מסכים?

תלמיד: אני מקבל, אני רק חושב על עצמי ודואג לעצמי כל הזמן, אני מרגיש שזה כך.

אתה מרגיש. כשאתה תגלה את זה, אז תגיד אם אתה מרגיש או לא.

תלמיד: עד אז אני לא יכול לבקש תיקון?

איך תבקש תיקון, אם אתה לא מרגיש שזה הפוך מהקדושה?

תלמיד: אז מה עושים עכשיו? מבקשים להגיע למצב ההפוך מהקדושה?

לא. מבקשים לגלות את מצבנו האמיתי. לא יודעים מהו בדיוק, אבל לאט לאט הוא נפתח.

תלמיד: אמרת לבקש לגלות את המצב האמיתי, והמצב האמיתי הוא הפוך מהקדושה.

אתה לא יודע אם הוא הפוך או לא.

תלמיד: אז אני פשוט מבקש לגלות את המצב האמיתי וזהו. מה שיתגלה, הכול נכון.

כן.

שאלה: מה מכריע אם האדם ילך לקדושה או לטומאה?

האדם.

תלמיד: אבל האדם הוא רצון לקבל, אין לו שום דבר מעצמו.

אבל עם זאת הוא קובע לאיזה כיוון הוא רוצה להתפתח. על ידי זה שיש לו סביבה, על ידי החיבור שלו עם הסביבה, הוא קובע לאן הוא רוצה להתפתח.

תלמיד: הסביבה עוזרת לייצב את הכוונה הזאת, אבל כמו שענית עכשיו לחבר, אני לא יכול להגיע לבקשה הזאת אם אני לא מגלה את ההפכיות הזאת.

נכון.

תלמיד: את ההפכיות הזאת אני מגלה בעבודה עם החברים?

כן.

תלמיד: כביכול יש כאן איזו סתירה.

תמיד יש סתירות. אז מה?

תלמיד: איך אתה מיישב את הסתירה בשביל להיות חדור מטרה ולעבוד כמו שאתה אומר?

כל הזמן לבקש את האמת, ולחפש קשר מקסימאלי עם החברים, וכנגד זה לגלות איפה אתה באמת נמצא איתם ועם הבורא.

כל עוד אתה לא מתחבר עם החברים, אין לך על ידי מה לגלות את מצבך האמיתי ברוחניות. קשר עם החברים זה הקו, זה המדד, איפה אתה נמצא בכל יתר היחסים שלך, עם הבורא, עם הנבראים, עם עצמך. לכן קודם כל צריך להיות איזשהו קשר עם החברים.

תלמיד: זו בדיוק הנקודה, כי אני בקשר עם החברים, יש לי עשירייה, אנחנו עובדים כל הזמן, ויש כאן איזו נקודה שאני מרגיש לפעמים שאנחנו מפספסים והדברים נופלים לקליפות במקום לקדושה. איך להכריע כאן?

על ידי תפילה.

שאלה: אם גיליתי את מצבי האמיתי, זה נקרא שאני כבר נמצא באיזשהו מצב רוחני?

כנראה, אני לא יודע.

תלמיד: אמרת שאם אני לא אגלה את מצבי האמיתי, אז אני לא אוכל לבקש תיקון.

אתה גילית את המצב האמיתי, אז מה אתה שואל אותי?

תלמיד: אבל אני לא גיליתי, בגלל זה אני שואל.

אז תמשיך.

שאלה: האם בעולם האצילות יש גם טומאה?

כן.

תלמיד: איפה מסתתרת הטומאה בפרצוף?

באצילות אין טומאה בפרצופים.

שאלה: איך אנחנו גורמים לתחיית המתים בעשירייה כאשר אנחנו נופלים לעולמות הטומאה?

אנחנו מתחברים ואז עולים יחד מהמצב שנפלנו למצב למעלה, כי לפי השתוות הצורה כבר פועל עלינו האור העליון ומעלה אותנו.

שאלה: הוא כותב, "והבדילם, לב' מערכות, בסו"ה "זה לעומת זה עשה אלקים"", שהן קדושה וטומאה. מה הן קדושה וטומאה?

השפעה וקבלה הן קדושה וטומאה.

תלמיד: מה זו קדושה ומה זו טומאה בעשירייה?

קדושה בעשירייה היא כשכולנו מחוברים וכל אחד רוצה לעזור לאחר.

תלמיד: האם יש את נושא הביטול בעשירייה כדי שנגיע לקדושה?

כל אחד מבטל את האגו שלו כלפי האחרים.

תלמיד: באיזה מצב העשיריות שלנו נמצאות?

אני לא נכנס לזה, אנחנו לומדים טקסט. את כל יתר השאלות כל אחד שיברר לעצמו.

תלמיד: מה אני עושה בעשירייה כדי להתגבר על הטומאה?

אתה משתדל להתחבר עם החברים.

אות י"א

"ונשתלשלו העולמות, עד למציאות עולם הזה, הגשמי. דהיינו, למקום, שתהיה בו מציאות, גוף ונשמה, וכן זמן, קלקול ותיקון. כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו, שבמחשבת הבריאה, כנ"ל. ועובר, דרך המערכה של העולמות דטומאה, כמ"ש: "עייר פרא אדם יולד". ונשאר משועבד, תחת המערכה ההיא, עד י"ג שנה. והוא זמן הקלקול.

ועל ידי עסק המצות, מי"ג שנים ואילך, שעוסק, על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר, הרצון לקבל לעצמו, המוטבע בו, ומהפכו, לאט לאט, על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך, נפש קדושה, משורשה במחשבת הבריאה. והיא עוברת, דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף. והוא הזמן של התקון."

מהלידה ועד י"ג שנה אנחנו נמצאים תחת מערכת הקליפה וסופגים ממנה כל פעם יותר ויותר את הרצון לקבל על מנת לקבל. לאחר מכן אנחנו נכנסים תחת מערכת הקדושה. השאלות כאן הן, מי מעביר אותנו ממערכת אחת למערכת האחרת, מה תלוי בנו, ואיך אנחנו מרגישים שבאמת זה מה שקרה לנו.

"וכן מוסיף והולך, לקנות ולהשיג, מדרגות דקדושה, ממחשבת הבריאה שבא"ס ב"ה. עד שהן מסייעות לו, להאדם, להפוך, את הרצון לקבל לעצמו, שבו, שיהיה כולו, בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו. שבזה קונה האדם, השואת הצורה ליוצרו. כי קבלה ע"מ להשפיע, נחשבת לצורת השפעה טהורה. כמ"ש במסכת קדושין, דף ז', שבאדם חשוב, נתנה היא, ואמר הוא, הרי זו מקודשת, כי קבלתו שהיא ע"מ להנות לנותנת לו, נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה, עש"ה.

ואז, קונה דבקות גמורה, בו ית'. כי דבקות הרוחני, אינה אלא השואת הצורה, כמ"ש חז"ל: "ואיך אפשר להדבק בו, אלא הדבק במדותיו". שבזה נעשה האדם, ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך, שבמחשבת הבריאה."

שאלה: המצבים של הטומאה מונעים מאתנו להיכנס לרוחניות. חוץ מתפילה כדי לגלות את מצב הטומאה, האם יש עוד משהו שעלינו לעשות?

יש עוד הרבה אפשרויות, אבל על איזו תקופה את מדברת?

תלמידה: אני מדברת על מה שקראנו בקטע, על מצבי הטומאה שמונעים מאתנו מלהיכנס לרוחניות. אני שואלת על העבודה שלנו בעשירייה. כשאנחנו מנסות להתחבר אנחנו לפעמים אפילו לא יודעות מה הם הדברים שחוסמים אותנו מלהתחבר, ולא בהכרח מתפללות לגילוי אותם מצבי טומאה. חוץ מתפילה לגילוי אותם מצבי טומאה שחוסמים מאתנו להיכנס לרוחניות, האם יש משהו נוסף שעלינו לעשות?

כן. יש עוד הרבה דברים שאנחנו צריכים לגלות, לדעת וללמוד לעבוד איתם. לדוגמה, למה אנחנו חושבים שהחיים הרוחניים שלנו מתחילים מהלידה הגשמית, ואנחנו עד י"ג שנה, עד שלוש עשרה שנה, נמצאים בהתפתחות תחת מערכת הטומאה. וכאן השאלה, מתי מתחיל האדם לחשוב, להבין שהוא מתפתח וגדל, האם מגיל חודש, חודשיים, שנה, שנתיים, או אולי כשהוא מגיע לחכמת הקבלה וכבר נכלל בעשירייה? נראה.

שאלה: אמרת שמלידה ועד שלוש עשרה שנה אנחנו במצב של טומאה, ולאחר שלוש עשרה שנה אנחנו נכנסים למצב של קדושה. האם שלוש עשרה שנה וקדימה זה מתייחס לשלוש עשרה שנים גשמיות או לשלוש עשרה שנים של עבודה בעשירייה עם החברות יחד, ואפשר להתייחס לזה כדרגה של קדושה?

כאן אנחנו צריכים לשים סימן שאלה, את זה עדיין צריכים לברר. לאט לאט זה יתברר לנו. בינתיים לא נברר בכוח ממש אם נולדים ברוחניות מתי שנולדים בגשמיות, או נולדים אחרי כמה חודשים או שנים, אלא עוד נברר מהי "לידה רוחנית", מתי היא קורית לנו. כאן הוא כתב רק דבר חדש אחד, שעד י"ג שנה אנחנו נמצאים בהתפתחות תחת מערכת הטומאה.

קריין: נמשיך. אות י"ב, בעמ' 4 טור ב' למטה אות י"ב.

אות י"ב

"והנה נתבאר היטב, דבר התיקון של הרצון לקבל, המוטבע בנשמות מצד מחשבת הבריאה. כי הכין הבורא ית', בשבילן, ב' מערכות הנ"ל, זה לעומת זה, שעל ידיהן עוברות הנשמות, ומתחלקות לב' בחינות, גוף ונפש, המתלבשים זה בזה.

וע"י תורה ומצות, נמצאים בסופם, שיהפכו צורת הרצון לקבל, כמו צורת הרצון להשפיע. ואז, יכולים לקבל כל הטוב, שבמחשבת הבריאה. ויחד עם זה, זוכים, לדבקות חזקה בו ית'. מפאת, שזכו, ע"י העבודה בתורה ומצות, להשואת הצורה ליוצרם. שזה נבחן לגמר התיקון.

ואז, כיון שלא יהיה עוד, שום צורך לס"א הטמאה, היא תתבער מן הארץ, ויבולע המות לנצח. וכל העבודה בתורה ומצות, שניתנה לכלל העולם, במשך שתא אלפי שני דהוי עלמא, וכן לכל פרט, במשך שבעים שנות חייו, אינה, אלא להביאם, לגמר התיקון, של השואת הצורה האמורה.

גם נתבאר היטב, ענין התהוות, ויציאת מערכת הקליפות והטומאה מקדושתו ית', שהיה מוכרח זה, כדי להמשיך על ידה בריאת הגופים, שאח"כ יתקנו אותו, ע"י תורה ומצות. ואם לא היו נמשכים לנו הגופים, ברצון לקבל שבהם המקולקל, ע"י מערכת הטומאה, אז לא היה אפשר לנו, לתקנו לעולם, כי אין אדם מתקן, מה שאין בו".

שאלה: מה ההבדל בין הטומאה שאדם מגלה כשכבר צועד בדרך הרוחנית לבין הטומאה שצבר עד שהגיע לדרך הרוחנית?

מה שצבר עד שהגיע לרוחניות זאת לא טומאה. זה סתם רצון לקבל אגואיסטי קטן.

תלמיד: במצבי ירידה קשים הבורא מחזיר אותי למצבי טומאה שחוויתי לפני שהגעתי לקבוצה. למה?

תשאל את החברים. אני נותן לכם כמה דקות לדון על זה. תגיד להם שוב ושכולם ישתתפו.

סדנה

במצבי ירידה קשים הבורא מחזיר אותנו למצבי טומאה שחווינו לפני שהגענו לקבוצה. למה הוא עושה את זה?

*

תלמיד: שלום לכולם. אנחנו נרצה לעשות עכשיו הצגה של פרויקט זוהר לעם.

תלמיד: קודם נתחיל בתקופה שבה אנחנו נמצאים, אז לפני שבועיים הייתה לנו שיחה עם רב על חומר לימוד כי הרגשנו שמיצינו את נושא "לשמה" ולא ידענו מה הולכים לעשות הלאה. ובדרך כלל שאנחנו שואלים את רב, הוא אומר "מה שתחליטו אני מקבל", והפעם הוא היה ממש החלטי בזה ואמר אנחנו צריכים ללמוד הקדמת ספר הזוהר וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו בשביל ההתפתחות הרוחנית של כולם וכך נוכל ממש להיכנס ללשמה. ובהתאם לעד כמה החברים בכל הכלי העולמי יצליחו להחזיק ולהתמיד בזה, נמשיך ללמוד מתוך הספר.

וממש מההתחלה הכיוון היה שאנחנו לומדים שעה וחצי, ואפשר לראות שאנחנו ממש מתחילת הלימוד, לומדים שעה וחצי כמעט כל יום, ויש ימים שאנחנו שיעורים שלמים בתוך הזוהר. ויותר מכך, שיעור הצהריים שלנו הפך להיות שיעור סביב קטעים נבחרים מתוך ספר הזוהר, שגם זו זכות, כי נכנסנו לתקופה שאנחנו זוכים להיות עטופים באור של הזוהר בכל רגע בחיים שלנו.

תלמיד: את התקופה המאושרת הזאת שאנחנו זוכים לה עכשיו, אנחנו חייבים לרב שלנו, שלפני יותר מעשר שנים, לקח את ספר הזוהר עם פירוש הסולם ובעצם הכין לנו את הסדרה של "זוהר לעם". זאת הייתה עבודה מאוד קשה, ומה שמונח לפנינו היום על השולחן, במה שאנחנו קוראים אנחנו רואים שיש לנו דף טקסט חלק קריא, שומעים עד כמה החברים מתפעלים מהקריאה בו, מהזרימה. ולמעשה הרבה מאוד עבודה נעשתה כדי לאפשר לנו את ההתפעלות הזאת. כל הארמית שהייתה שם בזוהר המקורי עברה לעברית. אם ניקח איזה דף של המהדורה המקורית של פירוש הסולם בספר הזוהר, אנחנו נראה שם הרבה מאוד סוגים של טקסטים, של אותיות, כתב רש"י, מראה מקום, משפטים שמתחילים ולא נגמרים, נראה דף מורכב מאוד לקריאה. והיום, יש לנו באמת אפשרות לקחת את הזוהר עם כל המיץ שלו, עם כל כוח החיבור שלו, ולקרוא אותו.

אנחנו רוצים לשאול אותך באמת מה היה הדחף שלך להתחיל בעבודה היום יומית הזאת, כשמדובר באלפי עמודים שהיית צריך לעבור עליהם, לאחר מכן גם לבדוק, לעבור על זה פעמיים במהלך שיעורי הבוקר, לעשות את העבודה הזאת כבר לפני עשר שנים?

אני קודם כל הרגשתי בעצמי חיסרון גדול לראות טקסט של הזוהר בצורה יותר קלה וקרובה למי שרוצה להיכנס אל תוך הספר. גם אני בעצמי לא שולט בעברית כמו שצריך, וחשבתי שעל ידי העבודה הזאת אני בכל זאת אקרב את כתב הספר לאנשים כמוני ש"צולעים" בקריאה ובהבנה ובהתמצאות בתוך הספר.

אבל איך שלא יהיה, זה היה בעיקר עבור התלמידים שיבואו, שלא למדו ארמית ואפילו בעברית הם אולי לא כל כך בקיאים, ולהקל על כולם כדי להתקרב לספר. כי לי היה ברור עד כמה הספר הזה הוא גדול קדוש ומיוחד. בצורה כזאת התחלתי ולא יכולתי לעצור את עצמי. המשכתי והמשכתי עד הסוף עד שזה נגמר. חלק מהעבודה שלי המשיכו כמה חברים שעסקו בכך, אבל בסופו של דבר זה נגמר וכל התוצאה מהמאמץ הזה נמצאת לפני כולם.

תלמיד: לפני שנתיים שלוש הייתה לנו גם הזדמנות להשלים את כרך "תיקוני הזוהר" כדי להשלים את כל המלאכה, אז הייתה לנו עוד תקופה כזאת מיוחדת. זה כרך חשוב, חלק מאוד חשוב מתוך ספר הזוהר עצמו. איך אתה רואה את המימוש של ספר הזוהר דווקא בתקופה שלנו היום, כי היה לך חזון לקחת אותו קדימה?

אני מבין שזה לא כל כך פשוט שאנחנו פותחים את ספר הזוהר, מתחילים ללמוד אותו גברים נשים ובכלל אנשים שאין להם שום הקדמות בזה. זו בעיה. וגם הציבור למרות שהוא לא נמצא בלימוד מסתכל על זה בצורה לא כל כך רגועה. אבל כנראה שהזמן עושה את שלו ואנחנו עשינו את זה ונכנסנו לזה ולומדים ומפרסמים את זה, ואני לא רואה כל כך התנגדות וצעקות. לא. כנראה שכך הזמן עובד. אמנם לא מסכימים אבל אין כוחות להתנגדות.

אנחנו נמשיך ונקווה שבאמת כל הדברים שאומרים על ספר הזוהר, עד כמה שהוא סגולה לכל מה שעבר על עם ישראל, ועל כל העולם, שעל ידי זה נקרב את כל העולם לגמר התיקון. אין לי יותר מה להוסיף. אנחנו פשוט צריכים להיכנס לתוך הספר הזה ומתוכו אנחנו נלמד את הכול.

תלמיד: הפרויקט עצמו, הספר עצמו נקרא זוהר לעם. מתי אתה רואה שבאמת הזוהר הזה מגיע לעם, מתפשט לכל הציבור והאנושות כולה ממש מתענגת על הטקסט הזה?

אני לא יודע, זוהר זה זיהרא עילאה שיוצאת מראש עולם האצילות למטה עד שמגיעה לתחתונים, ונקווה שדווקא על ידי הלימוד שלנו, ההפצה שלנו אנחנו נקרב את המקור העליון של האור העליון לכל באי העולם הזה.

תלמיד: אני כאחד החברים שעבדו על הפרויקט אני רוצה לשתף שהייתה לי הזכות כמעט שנה שלמה להשתתף בעריכה על הספר, ודרך העבודה על הטקסט אפשר לראות את הגדלות של הרב, עד כמה שזה היה דקדקני וקפדני, וכל פסיק וכל מילה ממש נעשו בפינצטה, נעשתה פה עבודת מעבדה שלמה על הספר הזה. זה לא "הנה רק תרגמנו את הספר קחו אותו", אלא ממש הייתה פה מלאכה מושלמת שאי אפשר לתאר. ואנחנו קוראים את זה עכשיו, שותים את זה כמו איזה מילקשייק כזה ביום חם ונהנים מהטקסט הזה, ולא מתקשים עם כל הארמית וכל מה שקורה שם.

המיוחד שזה ממש מתחיל מכך שהזוהר הוא פירוש של התורה, ויש לנו את בעל הסולם שעוד לקח את זה וביאר ופירש לנו את זה, והרב עוד יותר הנגיש לנו את זה. ומרגישים איך כל שרשרת המקובלים נמצאת בטקסט אחד ובשיעור בוקר אחד שלנו, וזה מאוד מיוחד.

וזאת באמת שאלה לשאול אותך, מה זה הדבר המיוחד הזה שעכשיו אנחנו עוסקים בו?

אנחנו לא מבינים את כתבי הקבלה, או שזה נראה לנו כתלמוד עשר הספירות, שבעל הסולם סידר אותו לפי "עץ חיים" של האר"י ולכן שם זה יותר עניין של החיבור, של האורות והכלים, בזה מדובר, וקשה לנו מאוד למצוא שם או להכניס שם את הרגש שלנו בתוך המערכת שאנחנו לומדים עליה.

מה שאין כן הזוהר מדובר בצורה רגשית. בהרבה מקרים הוא כל כך מרגש, שלא ניתן להישאר ולהחזיק בשכל אלא עוברים רק לרגש. אני חושב שדווקא השילוב הזה בין שכל לרגש בזוהר הוא יותר מוצדק, ואם על ידי ספרי הקבלה השונים אנחנו לא יכולים כל כך להיכנס לרגשות, לעורר את הרגשות שלנו לגילוי האור העליון, פעולותיו, אז דווקא ספר הזוהר מוכן לכך. לכן הוא זכה לכל כך הרבה שבחים במשך אלפיים השנה שקיים.

שאלה: איך אתה רואה היום את התוצאה של העבודה הזאת? אתה מרגיש את ההעצמה של הזוהר, החיבור הזה של הטקסט של "זוהר לעם", שבאמת הסגולה שלו התעצמה בחיבור הזה?

אני חושב שאנחנו רק הכנו את הספר הזה ובכל אותם הכרכים אנחנו הצלחנו להגיש אותו לכולם, לכל אחד, אבל זה ייקח עוד זמן עד שהאנשים ייקחו ויקראו וייהנו מזה.

גם שבעל הסולם כתב את פירוש "הסולם" על ספר הזוהר ויצאו התלמידים שלו לכל הכיוונים ורצו להביא את זה לעם, אף אחד לא התעניין בזה. נקווה שבפירוש שלנו, בהקלה שאנחנו עשינו בטקסט הספר ועוד אנחנו נקרב את ספר הזוהר לעם ועוד נעשה אותו נגיש, נראה עד כמה שהקהל עוד ועוד פותח אותו ונקשר לטקסט של "זוהר לעם".

תלמיד: אז אין לנו חשש מלהפיץ אותו, שלא יגידו לנו, "איזה חיבור עשיתם, לקחתם את זה, עשיתם ך וכך".

לא, היום בכלל אין ממה לפחד, אלא אנחנו יכולים לעשות את כול מה שאנחנו מסוגלים. אנחנו משתדלים לפי היכולת שלנו לשמור על הטקסט וכך נמשיך.

שאלה: יש מי שפשוט אומרים, אתה שומע לפעמים בין הקולות, כאילו יש פה איזה פגם שנעשה בעצם, ולמה אנחנו לא קוראים מתוך הזוהר המקורי, האוריגינלי?

שיקראו לפי הזוהר האוריגינלי, אדרבה, רק אנחנו כותבים את זה לאנשים שבזמננו לא מסוגלים לפתוח זוהר אוריגינלי, לא בארמית ולא בעברית אפילו ולא בסגנון שהוא כתוב. ולכן אנחנו עשינו את העבודה שלנו כדי לקרב את הספר לעם, לכן הספר נקרא "זוהר לעם".

שאלה: למה איחדת בין הזוהר המקורי ופירוש "הסולם", למה הפכת את שניהם לטקסט אחד?

בכוונה כתבתי את זה כך, כדי להגיש את זה לאנשים שגדלים היום, בזמננו. אנשים שאין להם למעלה ולמטה, כמו בתלמוד, או אפילו כמו במשנה. אנשים שרגילים לקרוא דף מהתחלה עד הסוף, שיהיה מובן, בשפה מובנת, ולא ששולחים אותם כל כמה מילים לחפש בסוף הספר את המקורות או את התוספות, לכן זה כתוב כך.

העיקר, להביא אותם להיכרות חיצונה, יכול להיות שהיא בצורה מסוימת רחוקה מהאמת שהספר כתוב, אבל בכל זאת זה ייתן להם הרגשה שהם נוגעים במשהו, פותחים במשהו את ספר הזוהר. רציתי שהם יידעו על מה מדובר בזוהר, מה מטרת הספר, מה הוא מבטיח לכל אחד שעוסק בו, וכן הלאה.

תלמיד: אז היום, כשאדם קורא מתוך הספר "זוהר לעם", מבחינתו הוא לא צריך להבדיל בין מה שכתבו רשב"י ותלמידיו או אם הוא קורא את פירוש "הסולם"? כי הטקסט עד כדי כך אחיד ואחד, אפילו ברמת העיצוב של האותיות, כולן באותו גודל.

האם היום כשאדם קורא ב"זוהר לעם" הוא מקבל בדיוק את אותה מנה שיש בתוך הספר?

זאת שאלה מאוד קשה, והייתי אומר אפילו ערמומית. כי ודאי שאנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו יודעים מה בדיוק קורה בתוך הספר. מה הספר הכולל, האורגינלי מגיש לנו. מה שניסינו לעשות זה להעביר לשכל של האדם הרגיל את מה שנמצא בתוך הטקסט בצורה הגלויה, ולא את פנימיות הטקסט, שזה האור הגנוז. אני חושב שהצלחנו לעשות איזה מין שילוב בין פנימיות הזוהר, וחיצוניות הזוהר לאדם בן זמננו, נקווה שבכל זאת עשינו צעד קדימה לקראת זה.

תלמיד: קודם הזכרת שכל המקובלים כותבים בשבח הזוהר. כשאנחנו מסתכלים על ההיסטוריה של המקובלים, אנחנו רואים שהיו ביניהם אין ספור מחלוקות. אבל שלכולם הייתה חשיבות וגדלות של ספר הזוהר. הם ממש קוראים לו "הספר", וכולם אומרים שהוא המקור של החיים. למה דווקא על הספר הזה יש הסכמה בין כל המקובלים?

ספר הזוהר הוא "זיהרא עילאה", זה האור העליון שמגיע אלינו דרך מקובלים שהשיגו את גמר התיקון. זאת אומרת את כל הבריאה, והם יכלו להלביש את זה בטקסט. הבעיה שלא כל הטקסט שלו עבר, כי הוא התגלגל על ידי כל מיני אנשים עד שהוא התגלה בשוק, ואחר כך שמרו עליו, עד שהוא התגלגל לזמננו, וכן הלאה.

אנחנו צריכים להבין שבכל זאת ספר הזוהר נמצא תחת השגחה עליונה, ואת מה שיש לנו, אנחנו מקבלים כאוריגינל. לפי זה השתדלנו איכשהו לסדר את הספר שלנו, את "זוהר לעם", בצורה כמה שיותר קרובה לאותם אנשים שחיים בזמננו. נקווה שכולנו נתקרב על ידי זה לגמר התיקון.

תלמיד: תודה רבה לך, אנחנו רוצים להזכיר שלספר "זוהר לעם" יש תרגומים. יש מהדורה ברוסית שיצאה לאור, אתם מכירים אותה. בנוסף רוב החומר כבר מתורגם לאנגלית, והתרגום עדיין ממשיך. באתר קבלה מדיה נמצא תרגום לעשר שפות של "הקדמת ספר הזוהר". ואנחנו שמחים מאוד שזכינו להמשיך את המפעל הזה הלאה.

תלמיד: בנוסף אנו מודים לכל החברים והחברות שעבדו בפרויקט, אלו המון חברים וחברות, אי אפשר לתאר את כמות העבודה, אני חושב שלכל אחד פה יש נגיעה בדבר הזה. רק ההשתתפות בשיעורים האלה, זו כבר השתתפות בהפצת הפרויקט.

ונסיים בקטע בשבח הזוהר:

"אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו לאורו לילך ולהגות באמרי נועם מזיו זוהר עליון אור הקדוש, חכו ממתקים וכולו מחמדים, מים שאין להם סוף וקץ להבין ולהשכיל במעשה בראשית ובמעשה המרכבה, ואיך להיות מרכבה להתייחד ולהשיב נפש אל המקור מחצבה ושרשה. וזאת נחלט ונשרש בנפשי אשר מי שלא ראה אור ספר הזהר לא ראה אור מימיו."¹

תודה לכם, לכל החברים שלנו, ולכל התלמידים שלנו שמשתתפים ורוצים להחיות את ספר הזוהר בזמננו.

(סוף השיעור)

---

1. ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, עטרת צבי, פ' בהעלותך↩