שיעור הקבלה היומי20 יוני 2021(בוקר)
שיעור בוקר 20.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ללכת בהתגברות - קטעים נבחרים מהמקורות
ללכת בהתגברות זה בעצם להשתדל כל הזמן לחזור למצב המתוקן. האמת, שלחזור זו לא בדיוק המילה הנכונה, כי אנחנו אף פעם לא היינו במצב המתוקן. אנחנו היינו ככלי דאדם הראשון שנמצא במצבו ההתחלתי, אפס, וממנו התרחקנו על ידי כניסת רצון לקבל גדול, גילוי רצון לקבל גדול. זה נקרא שהכלי נשבר ונעשה חטא, כביכול קיבלנו לתוכנו רצון על מנת לקבל שכך זה היה מתוכנן. וכל העבודה שלנו היא בעצם לתקן את החטא הזה שהתגלה, רצון לקבל, שהבורא אמר "בראתי יצר הרע", זה מתחילת הבריאה, וכנגד זה "בראתי תורה תבלין". זאת אומרת יש כוח מיוחד כנגד הרצון שהתגלה כדוחה ומרחיק בינינו שנקרא "בראתי יצר הרע", והרצון שהתגלה זה רצון אחר, רצון העליון, רצון לחיבור, רצון של הבורא. אנחנו צריכים אם כך למשוך את כוח הבורא, כוח האיחוד, החיבור, שהוא יחבר בינינו, זה בעצם גילוי הבורא לנברא שצריך להיות בעולם הזה, וכך אנחנו צריכים לבצע את זה.
אנחנו עושים בזה נחת רוח גדולה לבורא כמו שאומרים מקובלים, כך הם מגלים. לכן בכל המצבים השפלים, בחוסר אונים, בבלבול גדול, שמתגלים לנו, כך אנחנו בעצם מגלים את המצב השבור שהבורא ייצב לנו, כנגד המצב השלם שאנחנו צריכים להשיג בכך שהוא מתגלה בכוחות החיבור שלו בינינו. וכך זה כנגד זה, את שני המצבים האלה אנחנו צריכים לכלול בתוכנו. המצב שאנחנו נמצאים בפירוד בינינו נקרא עביות של המצב, והמצב שאנחנו מתחברים בינינו נקרא זכות המצב, וכך כל פעם אנחנו צריכים לעלות מעביות לזכות, מעביות לזכות. כל פעם תתגלה בנו עביות חדשה שזה נקרא רשימות מהשבירה, ואנחנו על פני זה צריכים למשוך את כוח הבורא, זה נקרא המאור המחזיר למוטב, שהוא גם מחבר בינינו וגם ממלא אותנו.
יוצא ששני המצבים האלה, המצב של הפירוד והמצב של החיבור, זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעבור, והם נקראים אצלנו ירידות ועליות, ירידות ועליות. וכל מצב ומצב, כל מדרגה ומדרגה היא כוללת את שני המצבים הללו. המצבים האלה בתוכנו כשהם מתגלים, הם מתגלים באופנים שונים, כי אנחנו מקבלים את הדברים האלה דרך כלֶי ההרגשה שלנו. אז בכל מדרגה, בכל מצב יש לנו עוד תת מצבים שכוללים כל מצב ומצב. כך אנחנו לומדים מכל דבר והיפוכו מהי תכונת הבורא, מידת ההשפעה, ולומדים אותה ומגלים אותה רק מתוך זה שמתגלה בנו תכונת הקבלה, וכך אנחנו מתקדמים.
זה מה שיש לי להגיד. נלך לפסוקים, נראה מה שאומרים לנו המורים שלנו ונשתדל להבין אותם ולממש אותם.
קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך "ללכת בהתגברות", קטע מס 18. כותב רב"ש:
"אפילו שהוא נמצא בשפל המצב, היינו שיש לו רצוניות שפלים, ומכל מקום יש באמצע כח התגברות, שמנקודת לבבו חושק וכוסף לה', אזי הכח הזה חשוב מאד. זאת אומרת, אפילו שהאדם נמצא בגלות, שנקודת לבבו מונח תחת שליטות אחרות, הנקרא שכינתא בגלותא, בבחינת הפרט, לרגע קט הוא מתגבר ומקדש את השם. ואף על פי שהוא כבר בטוח מרוב ניסיונות שאחר כך יחזור לסורו, מכל מקום זה חשוב מאד, שהאדם יכול לומר האמת בריש גלי."
(הרב"ש. אגרת י"ד)
זאת אומרת, בדרך אנחנו צריכים לגלות את המצבים השבורים אחד אחד, מקל לכבד, עד שכל המצבים האלה יתגלו. כל פעם כשאנחנו מגלים אותם אנחנו קוראים להם מצבי ירידה, ירידה לתוך הרצון לקבל השבור שחייב להיות כך, חייב להתגלות. וכנגד זה, מהמצב השפל הזה שכך אנחנו קוראים לו, אנחנו משתדלים על ידי כל מיני אמצעים להגיע למצב שאנחנו הופכים את זה ממצב של שפלות למצב של גאווה, יגיעה, נטייה, חיבור בין החלקים השבורים של הכלי שנשבר, וגילוי הבורא כתוצאה מהחיבור של החלקים האלו. וכך אנחנו מתקדמים.
מה כותב רב"ש? "אפילו שהוא נמצא", אדם נמצא "בשפל המצב," זאת אומרת כשמתגלה לו רשימו חדש שבור כך הוא מרגיש, "היינו שיש לו רצוניות שפלים, ומכל מקום יש באמצע כח התגברות," כי הבורא נותן לו תמיד אפשרות לקחת את המצב השפל הזה, השבור, ולבנות עליו את מצב התיקון. מצב התיקון הוא קודם כל תלוי בהבנה, בהכרה, בהרגשה של המצב השבור, ממי זה נובע, ממי זה מגיע, מהכוח העליון, שאז הנברא, האדם, מתחיל להבין איך הוא צריך לערוך את המלחמה נגד כוח השבירה.
כשהוא מבין את זה, הוא כבר מתייחס אחרת לעשירייה שלו. הוא מבין שהעשירייה היא לא סתם עשירייה או קבוצה כמו כל הקבוצות שאנשים עושים בעולם הזה שיהיה להם יותר קל, יותר נוח, טוב לעבוד עם האגו שלהם, אלא כאן אנחנו צריכים לפעול נגד האגו, ולכן כדאי לנו להתחבר בצורה ובסגנון אחר לגמרי זה עם זה. אנחנו מסתכלים על החיבור כמו על משהו שצריך להיוולד על ידי עזרה מלמעלה, כי החיבור הזה הוא כבר צריך להיות על ידי כוח עליון. הוא צריך להוליד לנו צורה חדשה, הרגשה חדשה, הייתי אומר עולם חדש שבחיבור אנחנו מגלים אותו, עולם רוחני. ובמידה שאנחנו מתחברים, כך אנחנו מגלים את העולם הרוחני, רוחניות, עד שמתגלה שם בורא, שעל זה כתוב "אתם עשיתם אותי".
הוא אומר כך, "אפילו שהוא נמצא בשפל המצב, היינו שיש לו רצוניות שפלים, ומכל מקום יש באמצע כח התגברות, שמנקודת לבבו חושק וכוסף לה'," זה הבורא מסדר הכול, ודאי, כי ברשימו שבור יש גם קשר עם הבורא. "אזי הכח הזה חשוב מאד." קשר עם הבורא שמתגלה, זה נקרא "נקודה שבלב". "זאת אומרת, אפילו שהאדם נמצא בגלות, שנקודת לבבו מונח תחת שליטות אחרות," שיש לו הרבה, מתגלות כל מיני בעיות והפרעות מכל מיני סוגים. זה הכול נובע מהשבירה, שכך צריך להיות, "הנקרא שכינתא בגלותא,", זאת אומרת שיש כאן הרגשה שאני לא יכול להתחבר, שאני לא יכול להגיע לפעולות על מנת להשפיע, שאני מונח דווקא תחת שליטת הכוחות והרצונות האחרים. אז אפילו שאני נמצא במצב של שכינה בגלות, "בבחינת הפרט, לרגע קט הוא מתגבר ומקדש את השם." זאת אומרת שהבורא הוא יותר חשוב, ודווקא מהכוחות האלו ומהמצבים האלו הוא יכול לגלות אותו. לגלות אותו זה נקרא להרים אותו למעלה מכל הנסיבות, מכל מה שעכשיו קורה, שהבורא יותר חשוב.
המאבק שלנו על גדלות הבורא לעומת כל המצבים שמתגלים עכשיו בשבירה, בגילוי של המצב השבור, זה בעצם העיקר, זאת אומרת עד כמה נוכל להרים את גדלות הבורא מהמצב הנוכחי של הכלי השבור. אם אנחנו מסדרים את זה כך שהבורא הוא למעלה מכל מצב שבור במקרה שהתגלה עכשיו, זה נקרא שאנחנו מקדשים את ה'. "ואף על פי שהוא כבר בטוח מרוב ניסיונות שאחר כך יחזור לסורו," שלא יעזור לנו, אנחנו שוב ניפול ושוב נקום ואולי שוב ושוב, אבל "מכל מקום זה חשוב מאד, שהאדם יכול לומר האמת בריש גלי." זאת אומרת שעכשיו, כרגע, הוא כן יכול להעמיד את הבורא במצב למעלה מכולם דווקא מתוך השבירה. זה נקרא שהוא מתקן חלק מהשבירה וכך פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול, עד שמגלה ומתקן את כל הכלי השבור שלו.
שאלה: כשאתה מגלה שאתה באמת נמצא תחת השליטה של כוח השבירה, והכוח הזה לוקח אותך ביד ובכלל לא שואל אותך כלום, איך לתקן את המצב הזה? האם יש איזשהו גבול למצב, או שבכל פעם פשוט זה איזשהו קשר חדש עם הבורא?
אתה לא יכול להתחבר לבורא ממצב של נפילה, של ירידה, אלא אך ורק כשאתה נמצא ובמידה שאתה נמצא בקשר עם החברים. ולכן אנחנו נמצאים שנים שנים ממש באותו תהליך, באותה מערבולת, שנופלים, קצת עולים, קצת נופלים, קצת עולים. אני לא מזלזל במצבים האלו שאנחנו כך עושים, גם אני עברתי את זה. אבל בכל זאת במצב שאנחנו נמצאים תחת שליטת הרע אין לנו שום אפשרות, שום דבר לעשות חוץ מלהשתמש בחיבור בינינו או ביכולת להתחבר בינינו בעשירייה, כך שרק זה יכול לעזור לנו, להציל אותנו.
בזה אנחנו רואים עד כמה בריאת העולם הזה, המציאות הזאת שהיא מציאות מדומה, מציאות שהיא לא מציאות, כולם מסבירים לנו, כל המקובלים, אבל זה מתגלה אחר כך, עד כמה בינתיים לעת עתה אנחנו יכולים בזה לעזור אחד לשני, כולנו יחד. זה ניתן לנו אפילו בכלים מקולקלים, שאנחנו יכולים להיות קשורים זה לזה ולפתח איזשהו קשר בינינו, כך שהנטייה ההדדית הזאת, למרות שאנחנו עושים את זה בצורה מלאכותית כמו ילדים מפני שכך כתוב, ולא שאנחנו רוצים ככה אלא כך כתוב, אבל לאט לאט מתוך דווקא מצב של ניתוק וחושך, אנחנו בכל זאת יכולים להגיע לאיזו התקשרות כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, את כוח הבורא, שהוא יתקן אותנו. כי כל המצבים שמתגלים יש בהם הרבה רשימות, ואם אנחנו רוצים איכשהו להתקדם, אפילו שההתקדמות שלנו היא כולה גם אגואיסטית, זה עוזר, ביני לביני זה עוזר.
לכן יש לנו, על ידי עשירייה ועל ידי חיבור מלאכותי, שקרי, בכל זאת למשוך את המאור המחזיר למוטב שהוא יטפל בנו לאט לאט ויתגלה. זה הכול מושג דווקא על ידי שבירת הכלי דאדם הראשון שנעשה לפנינו. הבורא הכין לנו עולם אין סוף, כלי שלם ושבר אותו, ולכן אנחנו מהשבירה יכולים להתחיל את התיקונים שלנו.
תלמיד: בכזה מצב אגואיסטי מאוד גדול, מה בדיוק מתגלה, הרשימו שיש לו איזו התאמה אל איזו מדרגה רוחנית?
ודאי שזה רשימו, אין חוץ מזה. אנחנו גם עכשיו נמצאים במצב הרוחני, רק אנחנו לא מדברים על המצב הרוחני אלא לפי ההרגשה שלנו, לפי עוצמת הגילוי, לכן אנחנו אומרים שאין רוחניות בינתיים אלא רק גשמיות. גשמיות היא גם רוחניות שמתגלה בצורה מסוימת בכלים האגואיסטים שלנו, בכלים השבורים, ואנחנו רק צריכים להיות ערים לכל מצב ומצב ולתקן אותו. עוד להתקדם, עוד להתקדם, עוד, וכך בחלקים, ברשימות אנחנו נתקדם.
תלמיד: יש אפשרות בכל פעם כנגד הרשימו שמתגלה להעמיד את הקשר עם הבורא?
לא, אנחנו לא יכולים לגלות עכשיו קשר עם הבורא, אנחנו רק יכולים לדבר על זה מתוך מה שלומדים מהמקובלים. קשר עם הבורא זה תוצאה מהקשר בינינו. לכן אנחנו משתדלים לבנות את העשירייה, שהעשירייה הזאת תהיה יותר ויותר פנימית, שאני יותר ויותר אתקדם למצב שאני אתרגש מהחיבור בינינו ואדרוש, אבקש מהבורא שיעשה חיבור בינינו. שהחברים יהיו חשובים לי יותר מהבורא, זה מה שצריך להיות בעצם, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". לכן אני קודם כל צריך להשיג את אהבת החברים, ואז אני יכול להתייחס לזה כמו לכלי שבו אני מגלה כבר את היחס שלי לבורא. כי הבורא הוא הכולל מכל היחסים בינינו, ולא יכול להיות יחס לבורא יותר טוב מיחס לחברים. זה כתוב בהרבה מקומות.
לכן כל העבודה שלנו היא רק להתחבר בינינו, זה לוקח הרבה זמן עד שאדם מתחיל לייחס לזה חשיבות. וככל שיש לו נשמה יותר גדולה, היא נשמה יותר כבדה. כך אנחנו נתקדם בכל זאת, אין מה לעשות.
שאלה: מהו הקרב נגד המצב השבור, איך נוכל להתחיל את המלחמה הזו?
אנחנו רואים את הדברים האלה בקשר בינינו בעשירייה, עד כמה אנחנו לא יכולים עדיין להיות קשורים רגשית זה אל זה. אנחנו לא מסוגלים להיות צמודים, קשורים, דבוקים זה אל זה, להרגיש את חשיבות המטרה, דבקות למטרה בחשיבות הקשר בינינו, זה עדיין מאוד מאוד חסר. העולם הזה דווקא בנוי בצורה כזאת שהוא מטשטש לנו את הקשר בינינו, את האמת שמתגלה מהרשימות השבורות. ואנחנו חושבים שזה סתם מקרה שככה זה מתגלה. וצורות העולם, תמונת העולם היא מאוד מאוד מבלבלת אותנו ומטשטשת לנו את הראייה של החיבור שלנו בעשירייה.
אבל כעבור זמן אנחנו מתחילים לראות את צורת הקשר בינינו בצורה יותר איכותית, לא בכמות אלא באיכות. לא במשהו, בכל מיני מונחים אחרים אלא דווקא בחיבור של החלקים השבורים. וחושבים, אני כבר לא מסתכל על כל חבר וחבר אלא עד כמה אותם הרצונות ואותן המחשבות שלהם יכולים להיות מחוברים יחד יותר ולהצמיד את עצמם זה אל זה, עד כדי כך שאנחנו מתחברים ללב אחד, ברצון אחד, מכל הרצונות שלנו השבורים ברצון אחד שלם, ואז אנחנו מגלים ברצון השלם כוח אחד שזה הבורא.
ודאי שמגלים אותו בדרגת נפש, אחר כך רוח, אחר כך נשמה, חיה, יחידה, הכול בהדרגה. אבל זה בדיוק לפי האופי, העוצמה וסגנון הקשר בינינו, כך אנחנו מגלים את הבורא. ולשכנע את עצמנו שאנחנו כן בצורה כזאת דווקא מתקדמים ומתקנים את הבריאה. זה דבר מאוד חשוב ומאוד קשה. ואם אנחנו כבר מתחילים להרגיש, להבין את הדברים האלה, זו כבר ישועה גדולה מצד הבורא שכך הוא מסדר אותנו.
שאלה: כשאדם מצליח לרגע אחד לחוות את התחושה הזא כנגד כל הסיכויים, שהבורא אחד וכולי, איך אפשר להשתמש בזה כדי באמת לעשות שיהיו עוד ועוד רגעים כאלה מרגע אחד כזה?
רק על ידי התמדה ברגש ובשכל, ועזרה של כל החברים. צריכים יותר ויותר ויותר להשתדל לעסוק במשהו של חיבור בצורה כזאת או אחרת, בכל מיני מצבים שמתגלגלים אלינו. אנחנו נמצאים במערכת, אפילו שהיא מערכת שבורה, אבל היא קשורה בצורה השבורה בכל החלקים שלה, ואנחנו צריכים לכן להשתדל להיות קשורים, צמודים כמה שאפשר זה אל זה. אבל באיזה סגנון? בסגנון הרוחני. משתדלים להתחבר אחד לשני בצורה שבמשהו מעוררת את הצורה המתוקנת של הכלי דאדם הראשון, עד כמה שמסוגלים.
תלמיד: בלי כמובן לחזור לעבר, כי כל חיבור של העבר זה משהו ייחודי לעבר. אבל אם ניתן להשתמש בעצם העניין שקרה דבר כזה פעם אחת, והצלחת לעשות את זה, האם ניתן להשתמש בזה באמת לעתיד, לקחת את זה הלאה?
"אין חכם כבעל ניסיון". אנחנו לומדים מה כדאי ומה לא כדאי להשתמש, באיזו צורה אנחנו יכולים להתקרב זה לזה. איך מתוך ההתקרבות בינינו אנחנו יכולים לעורר את ההתקדמות שלנו הרוחנית, הכול לומדים מהניסיון. אפילו שאני עכשיו אדבר עוד אלף מילים, זה לא יעזור, אתה צריך להשתדל לממש אותם.
שאלה: כשאדם שונא חברים, זה משנה למה, או שהוא צריך להגיד שאין כוח הבורא בעשירייה וזאת הסיבה?
לא. זה דווקא כן כוח הבורא בעשירייה שאדם שונא את החברים, אבל כוח השלילה, זאת אומרת הכוח השבור, אבל זה כוח הבורא. אנחנו תמיד מרגישים את הבורא, אבל או בצורת הסתרה או בצורת גילוי. אנחנו תמיד קשורים אליו, עוסקים עימו, רק האם זה נמצא בגילוי שלנו או לא.
תלמיד: אני רוצה לברר אם יכול להיות איזה תירוץ לשנאה שהוא מוצדק?
ודאי שזה מוצדק. אנחנו עברנו את השבירה בשורש שלנו, מזה התחילה הבריאה. בריאה זה נקרא "בר ממדרגה", חוץ ממצב החיבור. ולכן כל הבריאה התחילה מחושך, ולכן ממנה אנחנו מתחילים בכל מצב ומצב. "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".
תלמיד: ואני חייב להפוך את השנאה לאהבה? לא משנה מה, זו החובה שלי?
אתה לא חייב להפוך את השנאה לאהבה, אתה חייב להגיע למצב שהשנאה והריחוק, זה יהיה שנוא עליך ומורגש כריחוק מהבורא, ולא מהחברים בלבד, ושאתה מבקש ממנו שיתקן לך את המצב.
תלמיד: ולא משנה שיש לי את כל הצידוקים לשנאה, לא משנה שהיא מוצדקת והכול?
לא, זה לא חשוב, כל הצידוקים, כל הדברים האלה, "אין חכם כבעל ניסיון", אתה תגלה, זה לוקח זמן, אבל אתה תגלה עד כמה כל זה אין בזה שום צדקות ושום הבנה נכונה בדרך, כלום. זה רק היחס הבריא שלך למצב שזה מגיע, הכול מגיע מהבורא ואין עוד מלבדו, ואתה צריך לתקן את זה כביכול שאתה נמצא לפניו, בנוכחותו, וממנו אתה מבקש תיקון. שיש לך קשר דרך הקבוצה, אבל יש לך קשר עם הבורא, פשוט מאוד, אין עוד מלבדו. ולכן ככה זה, "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", שאתה תמיד נמצא מולו, וכל העניין של החברה, הקבוצה, העשירייה, הכלי השבור, הכול כדי שאתה תמצא וכל הזמן תחזק את הקשר שלך עם הבורא, זה רק אמצעי.
שאלה: אני מפחד שאקח על עצמי יותר מדי מאמץ אם אקח על עצמי את העבודה של חבר שלא הגיע לשיעור בוקר.
אנחנו לא צריכים להתחיל את היום מזה שאנחנו עושים ביקורת על החברים שלא באו לשיעור, אסור לנו לעשות את זה. אנחנו חייבים להתחיל תמיד מצד ימין, זאת אומרת, מברכות, ממצב שאנחנו מברכים את הבורא על זה שהוא מעורר אותנו להגיע לצורת המציאות האמיתית, שאנחנו נמצאים בקשר עימו, שאנחנו עכשיו נמצאים בשיעור ההתקשרות אליו, וכך אני לא חושב על שום דבר שלא שלם.
בשבילי כשאני נכנס לשיעור, אני כל הזמן מגלה את הכלי שצריך להיות מתוקן, וכך אני מתייחס לזה. ולא מתחיל מזה שאני מעביר ביקורת על כולם. מאיפה אני אקח את זה, מאיפה אני אעשה את זה? זה יהיה רק מתוך היצר הרע שלי. זה לא טוב. אנחנו צריכים להתחיל תמיד מחיובי. וכשאנחנו כבר נמצאים באיזה חיבור בינינו, אז אפשר להתחיל לברר את הדברים השליליים שעוד לא נכנסו לחיבור, וכך אנחנו מתקנים. בכל מקום שאתה פונה, אתה צריך לפנות בימין, זה החוק.
שאלה: יש כזאת התרשמות לאחרונה שכששואלים שאלה את הרב, או כשאני רוצה איכשהו להתקשר לרב, זה מנתק אותי מהעשירייה. האם כדאי שכל מחשבה שבאה לי לראש ישר לשאול את הרב, או עדיף לברר בעשירייה?
כן, כדאי לברר את השאלות שלנו קודם כל עם החברים, אם אפשר, אבל בסופו של דבר, אם ישנה שאלה שהיא חוזרת ושאתה מרגיש שנחוץ לך לברר, אז אתה שואל, אין שום בעיה בזה. כי כל שאלה ושאלה היא בטח תבוא גם באיזו צורה לחברים. כי כולנו נמצאים בכלי השבור, ויכול להיות שהשאלה שמתגלה בך היא תעזור לאחרים לתקן, ואם אתה לא תשאל, אז מתישהו זה יתגלה אצל האחרים אבל כבר בצורה משנית. זאת אומרת, נגיד השאלה מתעוררת בך, אז היא מתעוררת ממצב שבור, ואם אתה לא מברר את זה והחברים לא שומעים ולא נכללים עם השאלה שלך, אז זה מגיע אליהם אחר כך כי אתה לא תיקנת, ומי יודע אחרי כמה זמן, ובכל זאת זה מתעורר בהם, והם יצטרכו לתקן את זה. לכן כדאי לברר וכמה שיותר מהר ולפני כולם, אבל בצורה יותר מעשית.
שאלה: כשאני מתעורר, כמו עכשיו לדוגמה, ואני רוצה להתחיל להתפלל לתיקון, על מה בדיוק אני צריך להתפלל?
אני רוצה להרגיש את החברים בצורה יותר רגשית משותפת מאתמול, ושכתוצאה מזה שהצלחתי בהתקשרות החדשה, אני מרגיש את הבורא יותר קרוב אלינו, שהוא עומד להתגלות בינינו. במידה שאנחנו מסלקים את ה"פרעה", זה נקרא "יוצאים ממצרים", במידה הזאת אנחנו מתקרבים לבורא. ואומנם בדרך ישנן הרבה צורות של בריחה מהאגו וקושי להתקרב לעל מנת להשפיע, אבל בכל זאת כבר בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע.
תלמיד: אני מרגיש שאני נפרד מהחברים. אתה אומר שאני צריך להתפלל, להרגיש בצורה רגשית את החברים יותר קרובים אלי. מה זה אומר? באיזו צורה?
אתה לא יודע מה זה להיות יותר קרוב או יותר רחוק ממישהו? אלה דברים ברורים לנו מהעולם הזה, אז תשתדל כך להבין את המערכת הזאת. תקרא מאמרים, יש לך הרבה מקומות בספרות שלנו שמדברים על התקשרות, על מצבים כאלו. אין ברירה, חייבים, אין לך תיקון אחר. פשוט אתה צריך לדעת, זה נקרא "או חברותא או מיתותא", או שאני בא לחיבור, או שאני הולך למיתה, מיתה רוחנית.
שאלה: איך מרגישים את מצב התיקון כדי לדעת בוודאות שאנחנו הגענו למצב מתוקן?
כשמושג החברה, הקבוצה, החיבור בינינו, נעשה אצלי בהרגשה שלי יותר חשוב. מרגע לרגע המושג הזה נעשה יותר מושך, יותר חשוב, יותר בולט. שאני יותר ויותר מעביר את חשיבות החיים שלי, לכמה שהקבוצה נראית לפניי כאותו המקום שבו אני אגלה את העולם הרוחני, את הבורא וגמר התיקון.
שאלה: האם הירידות נחוצות תמיד בשביל להגביר את הדרישה לרוחניות וחיבור עם החברים?
ירידות זה נקרא הרגשת המצב השבור שקודם לא נגלה ועכשיו התגלה. כמו שכותב בעל הסולם, "שמח אני ברשעים שמתגלים", שמח אני לראות את החבר שהוא נמצא בירידה כי זה תחילת המצב, תחילת כל מצב ומצב שמתגלה השבירה, משהו מהשבירה הכללית. ועל פני הרשימו השבור הזה שהתגלה אז אנחנו מגיעים לתיקון, אי אפשר אחרת.
"אין אדם עומד על דבר מצווה", זאת אומרת מתוך תיקון, "אלא על מה שניכשל בה", שאתה צריך לראות עד כמה אתה לא מסוגל לעשות שום דבר עם המצב השבור, ואין לך ברירה אלא להשתדל להתקשר לחברים, ואתה גם לא מסוגל, ואז אתה פונה לבורא, וגם כאן אתה לא מסוגל לעשות כלום, אבל אין לך יותר מה לפנות. ולכן יוצא לך ככה, אתה, הקבוצה והבורא, אתה פשוט צועק מתוך חוסר החיבור בין כולם ואז אתה מקבל עזרה.
שאלה: גודל העביות יכול להתבטא בצורה מאוד מוזרה, למשל תמיד היו לי בעיות כלכליות, תמיד עבדתי הרבה מאוד שעות ובאיזה רגע החיים שלי השתנו והתחלתי לעבוד פי שלושה פחות ולהרוויח פי שלושה יותר. האם זה גם יכול מצב של עביות שמתגברת ששולח לי הבורא? ואם ככה, איך אני עובד עם המצב הזה כדי להביא לתיקון?
אתה צריך כל הזמן לחשוב על המטרה "בשביל מה אני חי?", ומה זה שהבורא נותן לך כל מיני מצבים כאלו, ולא לשים לב כל כך חוץ מהצורה ההכרחית שאתה צריך להתקיים, מה הבורא נותן לך. אתה תראה שהוא נותן לך פתאום כמה שאתה רוצה, ויותר מזה, ואחר כך יכול לקחת ושוב לתת ושוב לקחת. אבל אתה צריך להיות מכוון כל הזמן למצב החשוב ביותר בחיים שלך, שאם יש לך במה להתקיים, כמו שכתוב "אם אין קמח אין תורה", שצריך להיות לאדם דבר מינימלי, שזה "לא יגונה ולא ישובח", שהוא חי מזה כמו חיה בדרגת חי, שיש לו במה להחיות את עצמו, וכל היתר זה לא חשוב, העיקר החיבור דרך החברים לבורא וכמה שיותר מהר לגלות את הקשר עם הבורא. זה הכול, הכול מסודר לפי זה.
שאלה: רוב הזמן מורגש שמתגברים כנגד הבהמה העייפה, או הרעבה, או הרוצה להתעסק בתחביבים, מתי זה נקרא שההתגברות היא התגברות רוחנית?
למה זו לא התגברות רוחנית?
תלמיד: כי מורגש שיש כאילו התגברות גופנית ואולי גם רוחנית.
אם אני מקבל הכבדת הלב בזה שהבורא לא נותן לי משהו בגשמיות, ואני עושה חשבון בגשמיות כמה זה נכון או לא נכון, כמה אני מתייחס לזה בצורה נכונה או לא, אז אין מצבים רוחניים שהם יותר גדולים וחשובים מהמצבים הגשמיים. הרוחניות מתלבשת בגשמיות ולכן לא כל כך חשוב לי במה זה מלובש. אני אספר לך סיפור שרב"ש סיפר לי, "בערב כשהלכתי לישון וכבר התחלתי להירדם באה אלי בתי הקטנה בת השש ועמדה ליד המיטה שלי, אני שואל אותה "מה קרה?" היא אומרת "אבא אני רוצה לאכול". ובבית אין כלום ממש שום דבר, לא פרוסת לחם לא בצל ולא כלום. אז אני אומר לה "אולי תשני ומחר בבוקר יהיה". יותר לא סיפר. תאר לעצמך מצבים שעליהם אנשים היו צריכים להתגבר, ודרך המצבים האלה לגלות את היחס הטוב של הבורא אליהם. עד כמה הבורא ברא את כל המציאות דרך הילדים, דרך כל מיני קרובים, רחוקים, חברים, שכן נוכל להעלות יותר את חשיבות הרוחניות מחשיבות הגשמיות ולא לדבר רע על ההשגחה העליונה, קשה מאוד, והכול מסודר כך מלמעלה.
שאלה: הסברת קודם לגבי השאלות, שמי ששואל שאלה יש לו אחריות גדולה כלפי כל הכלי עולמי. מה הבירור הנדרש לפני שמישהו שואל שאלה?
אני צריך לשקול כמה היא חשובה, אין לי בינתיים עם מי להתייעץ כי עוד לא הוצאתי את השאלה הזאת החוצה, אבל אני צריך לתאר לעצמי כמה השאלה הזאת חשובה וכמה יש לה מקום וכך להתקדם. לכן אין לנו ברירה כך אנחנו מתקדמים, מה לעשות? כל אחד צריך להיות אחראי לכך שהוא לא סתם שואל שאלה ומביא אותי אחר כך למצב שאני לא נותן לו לשאול.
תלמיד: כשיש חיסרון חשוב להביא את החיסרון הזה לידי שאלה?
זה שוב בירור, אין על זה תשובה. אתה צריך לברר את החיסרון שלך, את הרצון שלך, לראות כמה הוא חשוב לכולם, שזה לא פרטי ממש אלא שייך ויכול להתעורר בכל אחד, ואז לפי זה אתה שואל בתקווה שזה יעזור לאחרים.
שאלה: איך להבין מה שעכשיו למדנו במאמר בקשר לזה שאנחנו צריכים לפתוח את האמת? ואיך לעשות את זה כדי שזה יביא יותר חיבור וקשר בין החברים?
צריכים להשתדל מהרמה הגשמית ויותר פנימה עד הרמה הרוחנית כל הזמן לדאוג לקשר בינינו, כי חוץ מקשר בינינו אנחנו לא צריכים לתקן שום דבר. אנחנו מגיעים לקשר מסוים בינינו לפי העוצמה, לפי הנטייה, לפי האומנות שלנו להחזיק את הקשר בינינו. אם אנחנו משתדלים להעמיד את הקשר בינינו כמה שאפשר יותר מהר אחרי כל מצב ומצב שמתגלה, בהתאם לזה אנחנו יותר קרובים לתיקונים, ואז בקשר בינינו מתחילים לגלות את הבורא בצורה שבורה, בצורה יותר מתוקנת כי האור מתגלה בכלים שלנו. כך אנחנו מגלים אותו.
זה כמו שאתה מסתכל דרך איזה משקפיים או משקפת על משהו, ואז לפי התיקונים שאנחנו עושים כך אנחנו מתקדמים. אין כאן שום דבר שלא ניתן לעשייה. בכלל כל חכמת הקבלה היא חכמה הכי מעשית, כי כל פרט ופרט שאתה מגלה מתגלה על ידי השינויים ברצון שלך, כי הרצון שלך הוא הפנימיות שלך, זה הנתון הפיזי רוחני הכי פנימי שלך. וכל שינוי ושינוי ברצונות שלך מגלים לך את צורת העולם החדש, זאת אומרת ראייה חדשה, הרגשה חדשה בכל חמשת האופנים, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. בכל דבר. להשתדל לחבר את המצב הרוחני עם המצב הגשמי.
תלמיד: כדי לדייק את השאלה, בסוף קטע 18 כתוב "מכל מקום זה חשוב מאד, שהאדם יכול לומר האמת בריש גלי", מה הכוונה לומר את האמת בגלוי, ואיך לעשות זאת כך שזה יעזור לחיבור בעשירייה?
כי מה שאנחנו מגלים אנחנו מגלים לפי מידת החיבור בינינו. לפי כמה שהחיבור מתוקן, מקולקל, אנחנו מגלים את מהות החיבור שזו בעצם צורת הבורא שמתגלה. אנחנו עושים, בונים אותו מתוך רצונות של ניתוק וחיבור. מחושך ואור כך אנחנו מרכיבים את צורת הבורא, בצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות, להרגיש אותו. לכן אנחנו לא מתפעלים מירידות ועליות.
שאלה: אנחנו אומרים שאנחנו צריכים לדאוג להכרחיות הגשמית כדי שיהיה לנו זמן לדאוג לרוחניות. לכן לא הבנתי את הסיפור שסיפרת על רב"ש, אני יודע שאם הבת הקטנה שלי הייתה רעבה, הייתי עושה הכול בשביל להביא לה אוכל.
מה אתה לא מבין? הם חיו חיים כאלה, הייתה תקופה כזאת במדינה שבה היו ממש הרבה אנשים בלי פרוסת לחם. במיוחד בערב כשהולכים לישון, לא נשאר בבית שום דבר לאכול. אז לא היה לו מה לענות לבת הקטנה. אבל פה מדובר רק על הצער שאדם מרגיש בלב ובכל זאת הוא ממשיך בעבודה הרוחנית שלו ובהצדקת הבורא על פני כל המצבים האלו למרות שהבת הקטנה אומרת לו, "אבא אני רוצה לאכול". האם אתה יכול לברך את הבורא על כל דבר שהוא נותן לך? את זה הוא נתן לי כדוגמה.
תלמיד: אני לא מבין.
טוב. נקווה שאתה לא מבין ולא תבין ולא כדאי. נעבור על זה. אחר כך תבין מתוך מצבים טובים ולא מהמצבים הרעים.
שאלה: כשאנחנו מתחילים לעבוד בעשירייה כל הזמן מטריד אותנו שתהיה יותר איכות בחיבור שלנו. מה צריך להוסיף אם רוצים שכל פעילות שלנו תהיה יותר מהותית ויותר מתוך הלב? האם עבודה על כוונה נכונה זאת עבודה באיכות המאמץ והעבודה שלנו?
העבודה באיכות זה כמה שכולנו, כמה שיותר בכמות, מתייחסים למטרה שלנו ועובדים עליה, להשיג אותה בצורה יותר איכותית. כך אנחנו מודדים את המצב. לפי זה אחר כך נגלה רשימו דעביות, רשימו דחיבור, וכך יתגלה לנו מסך שאנחנו מסוגלים לעבוד איתו, איזה רשימות שיתגלו במסך לעבודה שלנו ואיך אנחנו נתגבר למעלה מזה בהשפעה למרות שבתוך הרצון לקבל אנחנו מרגישים רק רצונות לקבל.
שאלה: באיזה מקרים אני יכול להרשות לעצמי להשפיע לחברים כדי שייצאו מהטעות שבה הם נמצאים, מאיזה פגם שאני רואה בהם?
אני לא רואה בחברים שלי דברים רעים, כי "כל הפוסל במומו פוסל"1, אם אתה רואה בחברים איזה פגם, אתה רואה את זה בפגמים שלך אחרת לא היית רואה פגמים. תראה איך אימא אוהבת את התינוקות שלה ולא רואה בהם שום פגמים, הכול מצוין, הכול טוב, היא אוהבת כל דבר ודבר שיש בהם. כשאתה מסתכל עליהם אתה בטח רואה הרבה פגמים אבל היא לא רואה כי "על כל פשעים תכסה אהבה"2. לכן זה שאתה רואה פגמים בחברים, אתה צריך להבין שהכול נובע מתוך הכלי השבור שלך.
הבורא רואה אותנו בגמר התיקון מצד אחד, ולאותו גמר תיקון הוא רוצה לקרב אותנו וכך הוא מתייחס אלינו. לכן העבודה שלנו עם הקבוצה זו בעיה לא פשוטה איך אני מקבל את החברים ואיך אני מתייחס אליהם.
על זה צריכים לקרוא יותר ויותר מה שכתוב בכל המקורות. אני חושב שהחברים שלנו צריכים להשתדל לחבר לנו כזה מסמך.
שאלה: אם אנחנו עומדים לפני זה שאותם חברים יתחילו להסיט את האחרים לכיוון לא נכון של הקבוצה, של העשירייה?
מאיפה אתה יודע שאתה צודק והם לא?
תלמיד: אני בטוח בזה.
אתה בטוח בזה, בדקת וראית שאתה צודק, אז יותר טוב שתזרוק את כל הצדקות שלך ולא תפריע לאחרים כי בטוח שבזה אתה מקלקל. רק על ידי חיבור מתגבר אנחנו יכולים לברר מה אנחנו צריכים לעשות בסך הכול, ולא ללכת לפי הראש של אנשים כמוך שבטוחים שיש להם צורת ביקורת נכונה.
אם אתה רוצה לעזור לחברים תן להם דוגמה לחיבור בצורה כזאת שמתוך הדוגמה שלך היפה, הנכונה והנוחה הם ירגישו עד כמה אתה נמשך לחיבור, וכך יקבלו את זה בצורה יפה. ואם אתה לוחץ עליהם כמו שאתה עכשיו מדבר, אני לא חושב שיקבלו את זה והם צודקים בזה שלא יקבלו. קודם כל אהבה, ואחר כך כל היתר.
שאלה: איך אנחנו מגיעים לשיעור ומפגשי העשירייה ולא מתחשבים במצבים גשמיים בכלל, אלא ממוקדים רק בבניית הקשר בינינו?
אנחנו צריכים להשתדל להיות קשורים למצבים הגשמיים שלנו כדי לבנות מעליהם יחס נכון למצבים רוחניים. אבל לא שאנחנו זורקים את כל הגשמיות כאילו היא לא קיימת וכך אנחנו מתייחסים לרוחניות. אי אפשר לבנות כך רוחניות אלא על פני הגשמיות.
לכן אסור לנו לזלזל בגשמיות, אסור לנו להגיד "בשביל מה הבורא ברא את העולם הזה?". לא. בסך הכול אך ורק כדי להתקדם.
תלמיד: ואנחנו צריכים לשכוח מזה?
לא לשכוח. אלא לקחת בחשבון ולבנות רוחניות מעל הגשמיות. נתתי לך דוגמה על הבת הקטנה של רב"ש שבקשה ממנו לאכול. הוא יכול לסלק את הדברים האלה מהלב שלו, מהמוח שלו? לא יכול.
מה לעשות? לבנות מעל הגשמיות [רוחניות]. מעל הדברים האלה לראות שכך הבורא מעורר אותו על ידי השפעה כל כך שלילית על האדם, והוא בכל זאת מתעלה למעלה מזה ומצדיק את הבורא על כל מה שיש לו בחיים ורוצה להתחבר אליו, וכך רוצה לבנות את המצב הרוחני שלו. זה מאוד קשה, כי בכל רגע אתה נופל שוב לגשמיות וככה זה. אני מקווה שמתוך הדיבורים האלה תדעו מה לעשות.
שאלה: מה לעשות אם מידי יום אתה לא רואה שאתה מתקרב יותר לחברים?
לראות בזה הגברת המצבים. שהבורא נותן לך יותר ויותר מצב אמיתי, מגלה לך יותר ויותר את השבירה. כנראה שיש לך כוחות או יכולות להתגבר על המצבים האלה של ריחוק, של ניגודיות, שנאה אפילו, דחייה, שאתה מסוגל להתגבר עליהם ולבנות חיבור. אסור לך לעזוב את המצבים האלה.
תלמיד: איך הופכים את הריחוק לכלי?
קודם כל אני מבין שבצורה כזאת אני מתקן את עצמי. אני מתקן את הבריאה, אני נכלל מכולם ומביא לכולם את הכוח המתוקן שלי וכך מתקדם.
שאלה: אנחנו בשיעורים אוהבים את כל העשירייה. האם הבורא אוהב אותנו בכל יום ויום?
הבורא זה רק כוח אהבה, אין לו שום נטייה והרגשה אחרת חוץ מכוח אהבה. ולכן זה שהוא צריך להתייחס אליך לא באהבה זה קשה לו, זה מאמץ. כמו שלך קשה להתייחס לכולם, שאתה מרגיש אותם מחוצה לך, באהבה, כי היחס שלך אליהם זה שנאה, דחיה וכולי או כל מיני צורות, כך לבורא זה ההפך.
תנסה לדמיין את המצב שלו. תנסה לקחת דוגמה מהמצב שלו, כמו שאתה יכול לתאר לעצמך, ולראות בזה את העתיד שלך.
שאלה: לארגון שלנו "האקדמיה הבין לאומית לקבלה" מגיעים תלמידים, לומדים, שומעים את השיעורים שלך, ומאזינים לשיחות במהלך שיעור הבוקר.
אחרי כמה זמן היית מייעץ לנו להפוך מקבוצה לימודית לעשירייה בתנאים של שיעור בוקר? באיזה טווח זמן? מתי ניתן להגיד שהגיע הזמן באמת לבנות עשירייה?
אני לא יודע, אני לא מכיר את הקורסים שלכם למתחילים, אבל אחרי שהם לומדים כמה חודשים, חצי שנה ואולי יותר, זה לא תלוי בכמות הידע, זה תלוי עד כמה אתם מכינים אותם להיות קשורים זה לזה וכך להתקדם זה אל זה עד שהם מבינים שכל התיקון הוא בחיבור, ולכן אין ברירה, אנחנו צריכים להיות בעשירייה, אחנו צריכים להתקרב זה לזה. אנחנו צריכים לבנות מתוך העשירייה שלנו איזו קבוצה ששם אנחנו מרכיבים מצבים, שאנחנו לא מודעים עד כמה זה ייתן לנו כניסה לנצחיות, לעולם הרוחני.
לא מן הסתם הבורא סידר אותנו יחד. הוא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר לו "קח לך", ואנחנו צריכים רק להתחזק בחיבור בינינו עד שמביאים את החיבור הזה למצב שבו הבורא יכול להתגלות.
שאלה: מה זה אומר ש"הרוחני מתלבש על הגשמי"?
"הרוחני שמתלבש בגשמי", שאני מתחיל לראות בכל מצב ומצב הגשמי שאין כאן אלא "אין עוד מלבדו". והבורא פועל, הכוח הזה היחיד בעולם, במציאות, הוא פועל בכל רגע ורגע, בכל צמח, בכל חי, בכל אבן ובכל אדם, ודאי. הכל מגיע מהבורא מלמעלה למטה. את הכל מפעיל הבורא. אבל אחרי שהוא מפעיל אותנו אנחנו כבר צריכים לדעת איך אנחנו מגיבים על זה. כי לפי זה, כמה שאני רוצה להידמות לבורא, להיות שותף עימו, אני איקרא "אדם", הדומה לבורא. אני אשלים את העבודה שלו בעבודה שלי.
מה זאת אומרת, במה? בהעלאת מ"ן בהקדם לכל הפעולות שלו. זאת אומרת, העבודה שלנו היא מעניינת מאוד, אנחנו מאתרים בכל הבריאה מה עוד חסר לה ואני מזמין את הבורא שהוא יעשה. כמו ילד קטן התופס את היד של האבא, נגיד, ומושך אותו שיעזור לו לעשות משהו, כי הוא לא מסוגל לבד. כך אנחנו צריכים להרגיש כלפי הבורא, שאנחנו מובילים את הבריאה לתיקון. ואם לא נעשה את זה, הבורא לא יעשה את זה אלא רק יגדיל ייסורים, שסוף סוף נרגיש כמה אנחנו חייבים את העבודה שלו, את העזרה שלו, שהוא יעשה. זה נקרא "ה' יגמור בעדי."
קריין: קטע 19. בעל הסולם.
"כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה, לעבוד בבחינת השפעה, אז גם השכל פועל לפי קוי השפעה. ואז אין שום מציאות שישאל השכל שאלת "מי", בזמן שהחושים כבר התרגלו לעבוד בבחינת השפעה. כלומר, שאין החושים שואלים אז שאלת "מה העבודה הזאת?", מטעם שכבר הם עובדים בעמ"נ להשפיע, וממילא אין השכל שואל שאלת "מי"."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
שאלה: לא הבנתי למה השכל לא ישאל את שאלת "מי"?
כי מתוך שכבר יש לו ניסיון. מה הוא אומר "כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה," זאת אומרת הוא יודע שהוא עומד מול הבורא ו"מול" נקרא שזה הפוך מהבורא ולכן כל העבודה שלו, אם הוא רוצה להידמות לבורא, להתקרב אליו, אז הוא צריך להתרחק מעצמו וזה נקרא "לעבוד בבחינת השפעה". אם אדם מרגיל את עצמו לזה אז גם השכל של האדם פועל לפי קווי השפעה. זאת אומרת הוא כבר מרגיל את עצמו שכל פעם הוא צריך לעבוד על ההתקרבות לחברים ובכלל לכל העולם. אז מה אתה שואל על זה?
תלמיד: לא הצלחתי להבין את המנגנון שלפיו אני נכנס לתכונת ההשפעה ואז זה מנטרל את השכל.
המנגנון הוא פשוט, שאתה קושר את עצמך לקווי ההשפעה ואנחנו נכנסים להרגל חדש, לעבוד לפי השפעה. וכאן השאלה, מה פתאום יש הרגל לעבוד בהשפעה? אז אנחנו צריכים להבין שסך כל התיקונים שאתה עושה בצורה הדרגתית הם מתאספים ומתאספים ואז אתה נעשה בעל ניסיון או בעל השפעה וכך אתה מתקדם. זה מה שהוא אומר "ואז אין שום מציאות שישאל השכל שאלת "מי"," "מי ה' אשר אשמע בקולו" "בזמן שהחושים כבר התרגלו לעבוד בבחינת השפעה." שגם יש עניין הרגל שנעשה טבע שני.
אתם יכולים להגיד, מה זה הרגל? אין דבר כזה ברוחניות, בצורה אמיתית אין הרגל. כן, אותם הכלים שאתם תיקנתם קודם, הם כבר נמצאים בצורת השפעה ולכן הם עוזרים לכם גם עכשיו לבחור בהשפעה. "כלומר, שאין החושים שואלים אז שאלת "מה העבודה הזאת?", מטעם שכבר הם עובדים בעמ"נ להשפיע, וממילא אין השכל שואל שאלת "מי"." אלו הכלים, חלקים של רצון לקבל שכך הם מרגילים את עצמם לעבוד אפילו בהשפעה. כמו שאנחנו רואים מהעולם הזה, שאם אני התרגלתי על ידי חינוך להיות אדם מחונך בחברת אנשים, אז אני לא מתנהג בחברתם כמו איזה כלב או פרה שנכנס באמצע, זה נקרא "הרגל נעשה טבע שני". וכאן השאלה מה זאת אומרת הרגל נעשה טבע, אז אני לא צריך לעשות מאמצים כדי להתנהג נכון, בהשפעה, בחיבור? נכון מאוד. אתה לא צריך יותר להתגבר כל פעם על הדברים שהם כבר תוקנו, שהם כבר נמצאים בך בצורה מתוקנת.
שימו לב לזה, כדאי לנו שכמה שיותר אנחנו נקבע בינינו את היחסים הנכונים, אז היחסים האלה הם יכנסו להרגל ויהיה לנו קל להתנהג בצורה כזאת זה עם זה. ואנחנו נתרגל לזה, למה? ככה. אתם תגידו כמו שאתם אומרים בעולם הזה "ככה זה", זה ההרגל של העולם הזה, אז יהיה לנו הרגל רוחני גם להשפיע. זה יהיה הרגל וזה יהיה יפה ולא דרך מאמצים פנימיים אלא פשוט, כמו שאנחנו בעולם הזה, כשאני אוהב מישהו אז לא קשה לי לעשות לו דברים יפים, כי סך הכל התיקון הפנימי הוא כבר מחייב אותי, ואז לא עולה לי שום מאמץ לעשות משהו בשבילו.
שאלה: איך אנחנו יכולים להבטיח אחד לשני בעשירייה, שאנחנו תמיד נמצאים לפני הבורא? האם צריכה להיות מידה מסוימת של ייסורים בעשירייה כדי להגיע לזה?
לא, אנחנו לא צריכים אף פעם להשתוקק לייסורים, אנחנו צריכים להגיע לבורא לטוב ומיטיב ואנחנו רוצים גם לפתח בינינו נטייה לטוב ומיטיב, וגם אנחנו נהיה בטוב ומיטיב ולפי השתוות הצורה עימו אז אנחנו נתקרב, זה הכול.
תנסו להתייחס לחברים בצורה מלאכותית, אפילו בצורה גשמית גלויה לעיניים בצורה טובה ואתם תיראו עד כמה שזה משפיע על הרוחניות, תנסו. נגיד היום כולם כולם מתאספים. ומתאספים הכוונה זה בצורה וירטואלית, ורק מדברים יפה זה אל זה ולא פותחים פה וראש ולב לשום ביקורת ולשם דבר רע, רק לחיבור, רק לשבח החברה ואתם תיראו עד כמה שזה יעזור.
שאלה: אנחנו לומדים מהניסיון שקודם מפתחים הרגל בשכל ואחר כך בלב. אבל כאן בקטע הזה, הדבר כאילו הפוך, קודם בלב ואחר כך בשכל. אז מה נכון, ההרגל נוצר קודם בלב או בשכל?
אנחנו תמיד מתחילים ממעשה, כי אנחנו נמצאים גם בעולם העשייה, בעולם המעשה. וכמה שאנחנו מפעילים את עצמנו, לפי זה ההרגל נעשה טבע שני ואז אנחנו מתחילים לפי זה לקבל שכל ואחרי השכל רגש וכך מתקדמים.
שאלה: האדם צריך להרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפייה מצד אחד, ומצד שני אנחנו אומרים שאין כפייה ברוחניות. אז מה זה אומר שאין כפיה ברוחניות?
ברוחניות אין כפייה, איפה שאתה נמצא במצב הרוחני, שם אין עליך כפייה, אלא אתה משפיע מתוך הרצון.
תלמיד: אבל כתוב, שצריך להרגיל את עצמו בשביל להגיע לזה, לכפות על עצמו את ההרגל הזה?
אז מה? כן צריכים להתגבר, בוודאי. אבל אחר כך אין כפייה ברוחניות, אם אתה כבר נמצא ברוחניות אז אין כפייה אלא ההפך, רק שמחה וקלות.
תלמיד: הכפייה היא שלי על עצמי, או של העשירייה עליי? או איך הכפייה הזאת צריכה להיות?
הכפייה היא, שאתה מבצע פעולות התקרבות שלך לעשירייה ודרכם לבורא בכפייה.
שאלה: ההבחנה בין הרגל ושגרה מאוד מפחידה אותי, כי לעיתים אני כבר מאבד את אותה התפעלות.
לא, ודאי שזה לא כך, אתה צודק, יש הרגל ויש שגרה. והרגל זה שאני רגיל לעשות מעשים בכפיה, במאמץ ולזה אני הרגלתי את עצמי. זה הרגל, וזה נעשה טבע שני שאני כל הזמן נמצא במאמצים כאלו ובזה אני כבר אפילו התרגלתי להיות בכל כל פעם באיזה מין התגברות המתגברת גם יותר ויותר ויותר. בלי זה אני לא מרגיש שאני מתקדם בחיים הרוחניים. כך צריכים לעשות.
תלמיד: כשאנחנו עובדים בעשירייה ואנחנו במגע יומיומי, לעיתים אני כבר יודע מה החבר יכול להגיד. אני מכיר אותו גם לפי התנהגות שלו, לפי הקול ואיך הוא מדבר. זאת אומרת, שאני כבר מאבד את התפעלות הזאת שהיתה לי כשהתחלתי בדרך שלנו. ולעומת זאת, אתמול היתה לנו ישיבת חברים, ועשו ערבוביה בין העשיריות, ונכנסו כמה חברים לחדר שלנו, וכל כך התרשמתי מחבר שלא מהעשירייה שלנו, שאמר אותם דברים ואני כל כך שמחתי. הייתה הרגשה כאילו אני נכנס שוב מחדש וזה חסר לי, אני לא יודע אם זו התקדמות, או ההיפך, שאני מאבד קשר?
קודם כל אין דבר שחוזר על עצמו, כולם נמצאים במצבים חדשים, כל רגע ורגע זה חדש. זה דבר אחד. אז מבררים את המצבים החדשים זה בטוח. שנית, אם היית עם קצת אהבה כלפיהם, אז לא היית מעביר עליהם כל כך ביקורת, אלא היית נהנה שכך קורה לכם והיית מרוצה מהמצב. הכול תלוי במידת האהבה שיש ביניכם, צריכים לזה לדאוג. ולא על זה ששמעת מהם קודם יותר ופחות. זה לא חשוב, אנחנו מודדים הכול לפי הקרבה הפנימית. אם אני אוהב בן אדם, אז אני יכול לשמוע ממנו אותם הדברים כל הזמן ויהיו בשבילי חדשים.
שאלה: יש לנו חבר שנמצא בתנאים בריאותיים לא טובים ואנחנו מרגישים את עצמנו חסרי אונים. איך אנחנו כעשירייה יכולים להתחבר סביב זה, ואיך לפנות לבורא?
תיפנו. יש הרבה מאמרים על זה. תחפשו בתוך המאמרים איך אתם צריכים להתחבר ואיך לבקש מהבורא שייתן עזרה לחבר, והמצב של החבר הוא ממש תלוי בכם. החבר כאילו נתון בידיים שלכם קבלו על זה אחריות, רצינות ומקום לתפילה.
שאלה: מה זה שהרגל בהשפעה נעשה טבע שני אם ברגע הבא האגו גדל?
אבל אתה רגיל כבר להתגבר ואז האגו גדל. ומה שהרמת קודם עשרים קילו, עכשיו אתה רוצה להרים עשרים ואחד. כבר יש לך בכל זאת ידיעה מה שאתה עושה ומה צריך להיות, אולי לא בדיוק אבל אתה רגיל להתגברות.
שאלה: אפשר להתרגל לחיבור, להתרגל להשפעה, להתרגל לראות את הבורא כל הזמן במציאות?
כן. כאן זו שאלה אחרת, "שלא יהיה לך אל זר", שאפילו מתרגלים ומתקרבים ואפילו שנופלים אז לא נופלים לגמרי. אנחנו עוד נדבר על זה, תקבלו את זה כמו שכתוב.
שאלה: אני עדיין לא מבין מה זה ללכת בהתגברות. אם ההרגל נעשה טבע שני כשאדם מורגל בעבודה הזאת, מה זה ללכת בהתגברות?
אתה קם בבוקר?
תלמיד: כן.
איך?
תלמיד: כמו בהמה.
כבר נעשה הרגל?
תלמיד: כן.
אז ככה זה, עם כל דבר ודבר שלא היה ברצון, קודם באונס ואחר כך ברצון. ככה אנחנו עובדים עם הרצונות שלנו. זה חמור. כל רצון ורצון זה חמור ואני למעלה ממנו בונה את החיים הרוחניים, העולם הרוחני. גם את הבורא מאיפה אני בונה? מזה שאני לוקח את הכלים השבורים ומסדר [אותם כדי] להתקשר ביניהם, לעשות קשר ביניהם שנקרא "בוא וראה", "בורא". בואו נחבר את החלקים האלה האגואיסטיים בצורה כזאת, שהם יהיו בהשפעה הדדית זה אל זה. כמו כשאני מרכיב כאן את הסטודיו שלי הזמני, כשאני מחבר כאן נגיד מחשב אחד, מחשב שני, עוד כל מיני מכשירים, עוד מחשב שלישי ועוד כמה דברים. אז כך אנחנו עובדים.
שאלה: במהלך היום יש לנו תורני חיבור בעבודה. איך אנחנו כל הזמן מחדשים את העבודה הזאת, מה זה אומר תורני חיבור, שזה לא יהיה כהרגל, כל הזמן אותו דבר?
זאת שאלה קשה. השאלה היא רצינית והכרחית, אבל כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", איך אנחנו יכולים לעשות את זה כך שיהיו כחדשים? זה רק העבודה ההדדית בעשירייה. שאתה תסתכל על החברים ואז תראה עד כמה היחס ביניכם, אליכם, עד כמה כל הדברים האלה הם יהיו באמת חדשים. אין לי מה להגיד, תנסו. אתה צריך לדרוש שהיום יהיה חיבור המתגבר על אתמול, אחרת לא יהיה.
קריין: ציטוט מספר 20.
"כשאדם נכנס בעבודת ה', אזי הדרך שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת ה', ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות. וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות ה', ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה... ע"כ נדמה לו כאלו אין השי"ת מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות. וכל הנ"ל עבר על כל הצדיקים."
(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מח)
אין דבר כזה שמישהו עבר ותיקן משהו אם הוא לא עובר את כל הדרך ששייכת לנשמה השבורה שלו. שהוא מתקשר בחזרה מהחלק השבור שלו לכל הכלי, כשהוא מתחיל לגלות שבעצם אין לו מה לתקן רק את עצמו, והחיבור שלו עם כל יתר החלקים, חלקי אדם הראשון, חלקי הנשמה, את כל החלקים האלה אין במה לתקן, אלא במה שהוא רואה אותם כלא מתוקנים, בסופו של דבר הוא בזה צריך לתקן את עצמו כדי לראות אותם מתוקנים.
ולכן "כל העולם בא לשמשני ואני לשמש את קוני", את הבורא. מפני שאין כאן מה לעשות אלא להשתדל לגלות כמה ישנה בי השבירה וכמה בזה שאני שמתקן את עצמי אני מתקן את היחס והקשר שלי עם כל המציאות ובזה אני מגיע לגמר התיקון. ואין בעולם יותר מהתיקון שלי בלבד, ואני אף פעם לא אומר על אחרים שהם צריכים לתקן את עצמם, אלא אני צריך לתקן את עצמי עד שאני מרגיש את כולם צדיקים גמורים.
שאלה: עבודת הבורא היא כאשר האדם הוא כבר בהשפעה או גם כאשר אנחנו עושים מאמצים להשפעה בשביל להגיע להשפעה?
כן. זה לא חשוב עד כמה אנחנו מרגישים או לא מרגישים, אנחנו נמצאים כולנו בעבודה של הבורא. אני זוכר שבאמת התפלאתי לשמוע מהרב"ש שאומר, כולם עובדי ה'. מה זאת אומרת כולם עובדי ה', תסתכל על כל העולם חוץ מכמה אנשים אולי שאתה יכול לספור אותם על אצבעות כף היד שהם בהחלט נמצאים בעבודת ה'? הוא אומר, כולם עובדי ה', רק השאלה עד כמה אדם מרגיש את זה שהוא נמצא בעבודת ה', או שהבורא מעורר אותו על ידי תענוג וייסורים ואז אדם עושה מה שהבורא רוצה.
האם זה נקרא שהוא עובד ה' או לא? כן, הוא מבצע מה שהבורא מממש עליו. האם הוא עושה את זה נגד הרצון שלו, שגלוי לו שהוא עושה כאן עבודה ומעדיף להיות נגד הרצון שלו ולפי רצון הבורא, והוא לא מסוגל לזה או לא רוצה את זה? אז הבירורים האלה עדיין חסרים לו, אבל כולם בסופו של דבר מבצעים את פקודות העליון.
שאלה: מה זה המצבים של רחוק וקרוב בעבודה הרוחנית?
השתוות הצורה, כך אנחנו לומדים לפי ההגדרות. אתה צריך ללכת להגדרות של בעל הסולם ב"תלמוד עשר הספירות", יש לנו גם כרך לחוד ששם כל ההגדרות מופיעות, כנס לאתר שלנו, לארכיון שלנו ותראה. קרוב ורחוק זה לפי השתוות הצורה.
שאלה: נתת קודם עצה שננסה להתייחס לחברים בצורה מלאכותית, אפילו בצורה גשמית גלויה לעיניים בצורה טובה ונראה כמה זה משפיע על הרוחניות. ואני זוכר מצד שני שאמרת לנו בעבר שאנחנו מתייחסים אחד לשני כמו ג'נטלמנים וצריכים להוריד את הכפפות הלבנות וכן הלאה. אתה יכול לחדד את העניין הזה?
כן. רציתי להגיד שכמו שכתוב "פיו וליבו שווים", שאני לא מתייחס לחברים בצורה מלאכותית, כאילו מפעיל את עצמי כך שמשחק איתם, אלא אני רוצה באמת בלב ונפש להיות קשור אליהם, כך שאני לא אחשוב לפני שאני אדבר איתם. זה נקרא שמתוך הלב שלי אני מדבר ישר לליבם. תתאר לעצמך שאתה לא עושה ביקורת, לא בלב ברצונות, ולא במוח במחשבות, אלא כל מה שיש לך עובר לחברים, ואותו דבר מהם אליך, זה נקרא שאתם מחוברים יחד, ואז הבורא שמתגלה הוא מתגלה בכל הרצונות האלה כברצון אחד.
תלמיד: אז מה זו ההתחלה המלאכותית שדיברת עליה?
בהתחלה זה עובר בצורה מלאכותית, ואחר כך על ידי התרגילים לאט לאט אנחנו מגיעים לזה שאנחנו רוצים שכך זה יקרה.
תלמיד: זאת אומרת, אנחנו בכל מקרה רוצים שהיחס יהיה אמיתי, רק בהתחלה בצורה מלאכותית אנחנו מנסים שזה יהיה אמיתי?
אני לא רוצה לסובב את המשפט, אמרתי אותו וזהו, וכל אחד מה שיבין יבין. אני לא חושב שאם תסובב אותו בצורה שנראה לך שזה טוב, זה יהיה טוב.
שאלה: כלפי דחייה בעשירייה, כשאני שומע חבר שיש לו איזו טענה כלפי החברים, יש לו ביקורת על החברים, אני מקבל דחייה מהחבר הזה, מה העבודה שלי באותו רגע?
להראות לו שצריכים לאהוב את החברים וזהו. להראות לו את זה בצורה כזאת שהוא לא ירגיש שאתה מלמד אותו.
שאלה: במאמר כתוב שאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפייה בבחינת השפעה. איך כפייה עוזרת לנו בהתפתחות רוחנית?
כפייה זה יחס נכון לטבע שלי. הבורא נתן לי אפשרות להיות בכפייה כלפי עצמי. אם לדוגמה אנחנו לוקחים איזו התנהגות של בהמה, היא פועלת לפי הרצון שלה. את זה היא אוהבת, מזה היא מפחדת, מזה היא מתרחקת, לזה היא מתקרבת, הכול לפי הרצון שלה. הרצון שלה קובע אינסטינקטיבית מה צריך לעשות, ואז היא מקיימת את זה. אין כאן שום עבודה במוח ובלב שאני חייב לשנות מה שאני מרגיש.
מה שאין כן באדם זו כבר בעיה אחרת. אנחנו מרגישים שאנחנו במוח ובלב שלנו צריכים לשנות את עצמנו. זאת אומרת שבי כביכול ישנם שני אנשים, בכל אחד מאיתנו, אדם אחד נקרא "אדם בליעל", זאת אומרת כמו שאני בצורה טבעית, ואדם שני זה מה שאני רוצה להיות אבל עדיין לא נמצא. ובין שתי הדמויות האלה אנחנו צריכים לעשות הצלבה, כמו שאתה עושה במצלמה, אתה צריך לעשות הצלבה ביניהם, שהאחד והשני הם יתאחדו יחד, זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זאת העבודה.
תלמיד: האם לזה קוראים אינטואיציה, הבדל בין אינטואיציה לכוונה, שכאילו אחד שייך לבהמה והשני לאדם?
אני לא יודע מה זה אינטואיציה, אין מילה כזאת בקבלה, אני מכיר אותה אבל לא רוצה להשתמש בה, כי זה לא שייך לעבודה רוחנית, זה לא שייך. זה איזה מונח פסיכולוגי שיש באדם, שלפי הנחישות שלו, לפי הרגשות הפנימיים שלו שהוא לא בדיוק יודע לברר אותם, לפי זה הוא פועל מאין ברירה. אנחנו לא מתחשבים בזה.
שאלה: יש אותי ואת העשירייה שלי שקשורה לבורא, וכל היתר, כל מה שסביב הם כמו אויבים, והאדם כל הזמן נדרש למלחמות. למה הבורא נותן את זה לאדם ואיך לחבר את כל זה יחד כדי שכולם יהפכו לעובדי ה' ולא לאויבים?
זה פשוט מאוד, אם אני מסתכל על אחרים כמו על תיקון הנשמה שלי, ושהם כולם נמצאים בתוכי, ובחוץ מה שאני מזהה, מיליארדי אנשים, עולם, דבר גדול, זה הכול העתקה מהמצב הפנימי שלי, ואין שום דבר מבחוץ אלא רק האור העליון, הבורא, שעל הרקע של האור העליון, של הבורא אני רואה את כל הצורות שהן עדיין לא נמצאות בחיבור עם הבורא בתפיסה שלי, אם אני מתקדם נכון לתפיסת המציאות, אני אראה שכולם כולם נמצאים במצב המתוקן, בהדרגה, ואין בעולם מה לתקן אלא רק את היחס שלי לכל המציאות, שכל המציאות היא נמצאת בי. ואם אני כך קובע את היחס שלי למציאות, אין לי שום בעיה, אין לי שום בעיה עם אף אחד בעולם. זה אני עשיתי אותו, את האיש הזה, את כל העולם אני עשיתי, אני גרמתי לזה שהם טובים או רעים, לזה שהם כאלו או כאלו. בזה שאני לא שולט בכל חלקי הרצונות שלי, אני רואה שבעה מיליארד, מחר אני אראה שמונה מיליארד, אחר כך עשרים מיליארד אנשים, הכול תלוי בכמה מתברר לי הכלי הפנימי שלי.
ואז אני צריך פשוט לראות את העולם שנמצא מחוצה לי שזה אני. פשוט בא הבורא שהוא רופא כל החולים ופתח לי את כול הפנימיות שלי, ומגלה לי שכל העולם מחוצה לי זה הפנימיות שלי. עכשיו תלמד איך אתה מחזיר את כול הפנימיות הזאת שלך שעכשיו היא חיצוניות, איך אתה מחזיר אותה פנימה. איך אפשר לעשות את זה? אומרים לנו מקובלים שזה על ידי אהבה, ואהבה לכל העולם נקראת אהבת עולם, זה מה שאני צריך לעשות. ואז אני אראה שאין רע בעולם, ואין מי שעושה רע בעולם, אלא רק אני על ידי התכונות שלי הלא מתוקנות, כך אני רואה את העולם המקולקל. על זה כתוב "כל הפוסל במומו פוסל". וכך מקובלים גילו את זה כבר מלפני אלפי שנים, מזה שהתגלה בהם רצון פנימי בצורה כזאת שיכולים להבדיל בין מה שאדם רואה, מרגיש, ורוצה לראות ולהרגיש.
שאלה: בהקשר למה שאמרת מה זה אומר שכל העולם נועד כדי לשמשני ואני לשמש את קוני?
שאתה רואה בעולם את כל החלקים הפנימיים שלך ואתה רוצה לחבר אותם יחד עד שאתה מגיע למצב שכולם על ידי העבודה שלך מצטלבים, מתחברים ונעשים כאדם אחד, כדמות אחת. ובדמות האחת הזאת מלובש הבורא.
תלמיד: מהעשירייה זה ברור כי אנחנו מאחדים את התכונות והרצונות שמכוונים לבורא, אבל לגבי כל יתר העולם, הרי שם יש בכלל כיוון אחר לחלוטין של רצונות ותכונות?
אין מצב יותר גרוע מעשירייה שאדם נמצא בה ואם הוא מתקן נכון את העשירייה הוא רואה שאין חוץ מהעשירייה מה לתקן. אין מה לתקן, אלא הכול תלוי בתיקון שלו. אתה אחראי על כל העולם ואתה צריך לדאוג לתיקון של כל העולם, ועל זה ישאלו אותך, אל תגיד "מה זה שייך לי, העשירייה מילא, אני הייתי שם אחד מעשרה סך הכול", לא, זה לא כך, אחד מעשרה. אתה נמצא אחד משמונה מיליארד ואתה אחראי על כל השמונה מיליארד, זה חלקים של הנשמה השבורה שלך אחרת לא היית מזהה שזה קיים.
תלמיד: נניח שמשהו מתגלה, איזשהו מצב בעולם בחוץ, האם זה קשור למצב העשירייה?
ודאי, אין שום דבר שמתגלה אם זה לא נמשך מנחיצות הגילוי בעשירייה, רק עכשיו אנחנו עדיין לא מזהים את הקשר. על זה כתוב "כל העולם בא לשמשני ואני לשמש את קוני".
תלמיד: אפשר להקריא את זה?
כן.
קריין: ציטוט 21, כותב רב"ש, "כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני".
"לפי מה שפרש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו." (הרב"ש. אגרת כ"ו)
תלמיד: לפי תוכנית יש עכשיו תוכן חברתי, עשיריות תורניות הולכות להעביר אותנו עכשיו סדנה.
יופי, אז אני אשאר לראות מה אתם שם עושים וכל החבר'ה כאן, אנחנו נהיה איתכם יחד בכל התהליך שאתם תעברו וכרגיל מחר נמשיך את הקטעים האלה, קטעים מאוד מיוחדים. אני שוב ושוב אומר תודה לך ולחבר האחראי, עד כמה שאתם עם כל העוזרים שלכם אוספים לנו קטעים יפים, טובים.
תלמיד: כותבים המון חברים שאם אתם כבר נשארים אז אולי בואו נמשיך להעביר ביחד את השיעור.
ומתי תעשו את הדיון שאתם מכינים? לא שקשה לי, אני נהנה כל רגע איתכם, כל עוד מצב הבריאות או לא חשוב איזה מצב מאפשר לי אני מוכן להמשיך עוד ועוד. אנחנו נעבור עוד אחד ואחר כך תגידו לי האם כדאי בכל זאת או לא.
קריין: פסקה 21. כותב הרב"ש:
"בזמן שהאדם הולך בדרכי ה' נותנים לו הרבה פעמים התעוררות ממרום, היינו באמצע התפילה או באמצע לימוד התורה או בעת עשיית המצוה, שההתעוררות הזו נכנסת בלב האדם ומתחיל להרגיש טעם וחן דקדושה.
אבל האדם צריך לדעת שהשפע הזה נתנו לו רק בכדי שיקח כוחות חדשים ושיוכל להתחזק בעבודה, שיכנס לתוך הקרב של מלחמת היצר, ואז בכל פעם משפיעים לו לפרקים בחינת חניה, היינו בחי' שפע עליון, כי בזמן שבאה לאדם ההתעוררות מלמעלה נדמה בעיניו שכבר אין לו שום מלחמה, כי בזמן הזה הוא מתחיל להרגיש את היופי והתפארת דקדושה והשפלות שישנה בדברים גשמיים עד שמחליט בדעתו שכבר הוא מוכן ומזומן לעבוד רק לשם שמים."
(הרב"ש. אגרת כ"ו)
אנחנו נמשיך את זה בעזרת ה' מחר.
(סוף השיעור)