שיעור ערב 07.08.19 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "תיקוני הזוהר"

קריין: ספר "תיקוני הזוהר", תיקון מספר "שבע וארבעים", עמ' 116.

תיקון שבע וארבעים

"בראשית ברא שית. וזה יום השישי, שנאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי. כאן שלושה אוּמָנים שְנִיִים. אומן אחד הוציא אורות ביום רביעי. שהיו תלויים ביום ראשון שנאמר בו אור. אומן שני הוציא רמשׂ מהמים, כמ"ש ישרצו המים. וזה היה תלוי ביום שני, שנאמר בו מים. כמ"ש יהי רקיע בתוך המים. כאן מים וכאן מים. אומן שלישי הוציא עשבים וזרעים כנגד יום שלישי שנאמר בו תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו, וכתוב ביום שישי פְּרוּ וּרְבוּ ומלאו את הארץ, מהו ומלאו את הארץ, אלא אותה שהייתה יבשה ביום שלישי, נאמר כאן ומלאו את הארץ. כמ"ש מלוא כל הארץ כבודו, וזה בשכמל"ו. קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, כנגד ייקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. ותיראה היבשה, כנגד מלוא כל הארץ כבודו. ביום שישי נתקנו שש דרגות הכיסא. ובו נברא אדם בצלמו, שהוא מוכן לשֶבֶת על הכיסא. כמ"ש ויברא אלקים את האדם בצלמו. וכאן שתי מצוות. אחת נעשה אדם בְּצַלְמֵנו כִּדְמוּתֵנו. ושנייה, ויברא אלקים את האדם בצלמו.

נעשה אדם זו מצווה לָמוּל את הגֵר, להיות בצלמנו בחיתוך העורלה, כדמותנו בפריעה. ואם שומר אות ברית בשניהם הוא בצלמנו כדמותנו, ואם לא לא. ואין הוא בכלל ישראל. ואם מקיים זכור ושמור בשבת הוא בצלמנו כדמותנו, ואם לא לא. ואין לו חלק בזרע ישראל. ואם מייחד לקב"ה שתי פעמים בכל יום בק"ש ביום ובלילה הוא בצלמנו כדמותנו, ואם לא לא. ואם הוא מניח תפילין של יד ותפילין של ראש בכל יום שהם כנגד זכור ושמור הוא בצלמנו כדמותנו, ואם לא לא. ואם הוא מקיים ייבום וחליצה הוא בצלמנו כדמותנו, ואם לא לא. והכול באהבת ויראת הקב"ה.

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, למי אמר זה למעלה, לאלו המלאכים שמברכים ומקדשים לקב"ה למעלה בכל יום בברוך וקדוש קדוש קדוש. כמ"ש וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש. ומנַיִן לנו שמברכים לו. אלא כאשר שואלים איה מקום כבודו להעריצו, אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. ואנחנו כנגדם מקדשים לו בקדוש קדוש קדוש, ומברכים לו ברוך כבוד ה' ממקומו.

והם אומרים על ישראל נעשֶה אדם בצלמנו כדמותנו. בצלמנו שמקדשים לקב"ה, שנאמר, וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש. כדמותנו, לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. ועוד למעלה נעשה אדם, כאן נכללו כל הספירות שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהן עשר ועולים לחשבון אד"ם. ואמרו בשביל ישראל למטה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וְיִרְדוּ בִדְגַת הים אלו תלמידי חכמים שגדלים בים התורה, שיורשים משם נפש חיה. ובעוף השמים אלו בעלי זכויות, שבזכויותיהם פורחים למעלה ויורשים משם רוח, שהוא עוף יעופף בכנפי מצוות עשה. ובבהמה אלו עמי הארץ שנאמר בהם אל תיראו את עם הארץ כי לַחְמֵנו הם.

נעשה אדם, השכינה התחתונה נטלה עצה מהקב"ה, שנאמר בו כתפארת אדם לשבת בית. שעמוד האמצעי והשכינה, עליהם נאמר זכר ונקבה בראם, ונקראים אדם. וכמוהו אמר למטה באדם וחווה, זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם. וכמו שהקב"ה ושכינתו נקרא אחד, כך קרא להם אחד לאדם ולאשתו, כמ"ש כי אחד קְרָאתיו. שתפארת הוא א"ח כולל ט"ס. מלכות ד', עשירית לו, כלולה מעשר שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א. והיא ד' כלולה מארבע אותיות שהן יהו"ה. קוץ האות ד' מורה על עשר. וד' על ארבע. שכך רשות היחיד רוחבה ארבעה וגובהה עשרה.

ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו. כאן מצוות תפילין. בוא וראה, כל מי שמניח תפילין על ראשו ועל זרועו, קול עולה בכל יום לכל חיות מרכבות ואופנים ושרפים ומלאכים שממונים על תפילות, תנו כבוד לצורת דמות המלך שהוא מי שמניח תפילין. שעליו נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו, בצלמו בתפילין של ראש, כמו התפילין של אדון עולם, שהם שכינה עליונה תפילין על הראש של עמוד האמצעי, שהיא כלל שלושת ספירות ראשונות. ועמוד האמצעי כולל שש ספירות. ואמא עילאה תפילין על ראשו. היא תפילין שמניח הקב"ה בכל יום, בצלם אלקים, תפילין של יד, זו שכינה תחתונה שהיא קשורה לו. ועליה נאמר ונפשו קשורה נפשו, שניהם בייחוד אחד בקשר אחד. רצועה כרוכה באצבע שמאל זו קידושין שלה, שהיא טבעת כרוכה באצבע שלה, ובה היא קשורה עימו והוא עימה, הרי קדושה.

ברכה כלל שבע ספירות והן שבע ברכות של חתן, שהן ז' יום השביעי צדיק. עליו נאמר, ברכות לראש צדיק, שיורש מאמא עילאה. ואות י' על ראשו היא חכמה י'. בה נעשה ז'. שבע ברכות שיורש חתן וכלה, וכלולים בצדיק יום השביעי, שבו מתייחדים חתן וכלה, שהוא יאהדונה"י. כי כל בשָמַיִם ובארץ, ותרגום שאוחז בשמים ובארץ. והוא אות ברית, שאין ייחוד לחתן וכלה חוץ ממנו.

ויכֻלו השמים והארץ וכל צבאם. ויכֻלו, בצדיק נכללים כל איברים וכל ספירות. כל איברים שהם מצוות עשה, שבו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, לעשות כל מצוות. שהוא כ"ל כולל הכול. והוא הכול, וממנו תלוי הכול. העמוד שהוא סובל שמים וארץ עליו. ובו נעשו כלל ופרט וכלל. ומפני זה ויכֻלו כולל שמים וארץ. שמים אש ומים, וזה שמאל וימין. שמים עמוד האמצעי כולל שניהם. הארץ שכינה תחתונה. וכל צבאם נו"ה שהם צבא השמים. מפני שהוא כולל שבע ספירות ששיבח דוד בהם לקב"ה, כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת, והנצח וההוד. משום כך נקרא יום השביעי כלל שבע. ועולים לשבעים של חשבון מילות הקידוש וּוַיכֻלו.

ויכל אלקים ביום השביעי זו אמא עילאה שהיא אלקים, אחר שכולל בו שבע ספירות, נקראו על שמו כולן שבתות שבע שבתות. אח"כ כולל בו ג"ס עליונות שכולל באמא עילאה, וקורא אותן שביעי שביעי שביעי על שמו. כמ"ש ויכל אלקים ביום השביעי, הרי אחת שכולל בו. וישבות ביום השביעי זו שנייה. ויברך אלקים את יום השביעי הרי שלוש, להיכלל בע"ס. שאין ספירה שלא כלולה בעשר. כל אחת בממשלה שלה. אבל ממשלת צדיק יום השביעי, בו נקראו כל ספירות שביעיות. שבעים מילים הן בקידוש וּוַיכֻלו, וזָכור ושָמור הרי שבעים ושתיים כחשבון ויכֻלו.

ושבת צריך לתקן בו שולחן בעל ארבע רגליים, כמו השולחן שלמעלה שנאמר בו זה השולחן אשר לפני ה'. ועליו נאמר תערוך לפניי שולחן. שולחן של הקב"ה זו שכינה, היא מצד הצפון שהוא גבורה. ומפני זה תיקנו בעלי המשנה שולחן בצפון. ונר דולק לימין כמו שלמעלה, שנאמר בו מנורה בדרום. מיטה באמצע מצד עמוד האמצעי.

בוא וראה, השכינה נקראת שולחן מצד השמאל. ומנורה מצד הימין. ומיטה ממוצעת מצד עמוד האמצעי. ומפני זה זיווג שלו באמצע בין צפון לדרום. כל הנותן מיטתו בין צפון לדרום יהיו לו בנים זכרים. שולחן הוא נסמך על ארבעה סומכים. שהוא כמו הגוף שסומכים אותו זרועות ושוקיים שהן ארבע. וצריך שישה לְחָמִים מזה הצד ושישה לחמים מזה הצד.

וסוד הדבר זה השולחן אשר לפני ה'. ז''ה בחשבון ו' ו'. שהם שישה פרקים של שתי זרועות ושישה פרקים של שתי שוקיים. שהרי השכינה נעשית גוף למלך בכל תיקון שלה, ובאלו שנים עשר פרקים של הנקבה ושנים עשר פרקים של הזכר, המלאכים אומרים וקָרָא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, ז''ה עם הקב"ה אח"ד. ז"ה עם השכינה אח''ד. והכול יהו''ה אחד, מייחד שניהם. וכנגד זה אל זה אמר דוד עשרים וארבע רְנָנות. והן כנגד עשרים וארבע ספרי התורה.

זה הוא כנגד ארבע פנים לכל חיה לשלוש חיות. זה השני כנגד ארבע כנפיים לכל חיה לשלוש חיות. וזה הוא סוד הדבר וארבעה פנים לאחת וארבע כנפיים לאחת להם. שכולן פורחות בשולחן לפני ה' בכמה רננות. וצריך לחבר לזה השולחן התורה שהוא הקב"ה. ומפני זה נאמר, שניים שאוכלים על שולחן אחד. ואם הוא אחד אורח ואחד בעל הבית, בעל הבית בּוֹצֵעַ ואורח מברך. בעל הבית בוצע זה עמוד האמצעי למעלה. ואורח מברך זה צדיק שכתוב ואורַח צדיקים כאור נוגַה הולך וָאור, עד נְכון היום. וצדיק הוא בשבת כאורח, שבא והולך בכל שבת ושבת.

שבת, השכינה. בעל הבית שלה, עמוד האמצעי. והוא בוצע ופורס פרוסה של לחם, שהיא טיפה, ונותן לאורח שהוא צדיק ועני. ואורח מברך את בעל הבית בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל. שהם שלושת האבות, בברכות שהתברכו הם, שברכות ע"י הצדיק יורדות לעמוד האמצעי. כמ"ש ברכות לראש צדיק. מי ראש צדיק, זה עמוד האמצעי. תשע ברכות הן ממעלה למטה מכתר עד צדיק. ותשע הן ממטה למעלה מצדיק עד כתר עליון. וכולן עולות ח"י, וכַלָה כלולה מהם.

תפילה למשה, תפילה לדוד. בית הכנסת, הוא כינוס של כל הברכות. תפילה היא מפני שהוא סוס לקב"ה, והיא נעשית טְפֵלה לרוכב. נאמר, אין הרוכב טָפֵל לסוס אלא הסוס טפל לרוכב. יש טפל בט', ויש תפל בת', כגון הֲיֵאָכֵל תפל מבלי מלח. וזו תפילה כך היא בת'.

והיא כוס של יין, שהוא יי"ן חשבון סו''ד מן יסוד. וצריך בו עשרה דברים, נאמר, והם כחשבון י' מן יסוד. והם עיטור, ועיטוף, הדחה, ושטיפה, ח"י, וּמָלא, מְקַבְּלוֹ בשני ידיו, ונוֹתְנוֹ בימין, ונותן עיניו בו, ומסלקו מן הקרקע טֶפַח, ומשגרו במתנה לאנשי ביתו. עיטור מצד העטרה של ברית מילה. עיטוף עוטה אור כַּשַׂלְמה. ואם הוא עני שאין בו אלא רביעית לוֹג שהיא שיעור האות ד', נאמר תפילה לעני כי יעטוף. הדחה ושטיפה, הדחה מבפנים, ושטיפה מבחוץ. וסוד הדבר וטיהרוֹ וקידשוֹ.

קם זקן אחד מאחורי צִלו של רבי שמעון, ואמר, רבי רבי, יפה אתה אומר. אבל זה הכוס צריך להעלות אותו בדרגותיו. עיטור מצד העטרה שהיא כתר עליון על ראש הצדיק. עיטוף כגון עוטה אור כשַׂלמה. מהו עוטה זו י' שמתעטף באור ונעשה אויר. וזה שמתעטף הוא חכמה. הדחה ושטיפה שהוא וטיהרוֹ וקידשוֹ. טהרה מצד הכהן, שנאמר בכהן. טָבַל ועָלָה נטהר לאכול בתרומה. וקידשוֹ מצד השמאל, כמ"ש וקידשת את הלויים. ח''י מצד הצדיק ח''י עולמים כולל ח''י ברכות התפילה. ומלא מצד עמוד האמצעי. ומקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין, זה אותו שנאמר בו מימינו אש דת למו. כי ימינך פשוטה לקבל שָבים. והוא ימינך ה' נֶאדָרי בַּכֹּחַ, שתי ידיים הן ה' ה'. אחת שמאל ואחת ימין. ומפני זה צריך להינתן בחמש אצבעות משום כוס ישועות אשא. ונותן עיניו בו, עליהם נאמר עינֵי כל אליךָ יְשַׂבֵּרוּ. והם שני עמודי אמת שהם י' י'. שהם בת עין ימין ובת עין שמאל. וביניהם ו' קטנה ז"א. שהוא שוֹקָיו עמודי שש.

ומגביהו מן הקרקע טֶפַח, מצד הי' הקטנה חכמה שלֹמֹה. ומשגרו במתנה לאנשי ביתו, זו אמא עילאה, שנאמר בה יִשְׂמח משה במתנת חלקו. ובגלות אין לנו אלא ארבעה, ח''י מלא שטיפה הדחה. וסימנך חֲמִשָ''ה. והם מצד האות ה' שהיא רביעית לחשבון, והיא דל''ת, ענייה, מפני שהסתלקה ממנה ו' שהיא שש דרגות. הכּוֹ''ס הוא בסוד יאהדונה''י שהוא כ"ו ה"ס. כו"ס בחשבון אלקי"ם.

תיקון שמונה וארבעים

בראשית שם תרֵ"י שם שב"ת. כמו כן בראשית. ברא שית. והן שתי שבתות. עליהן נאמר ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותָם. שתי פעמים הזכיר כאן שבת. כנגד שכינה עליונה ותחתונה. לדורותם מהו לדורותם. אלא זכאי הוא מי שעושה להם דירה בשבת בשני בתי הלב, ונפנָה משם יצה"ר שהוא חילול שבת. ברית עולם זו צדיק, ששורים שניהם עליו. אחד למלא אותו ואחד להתמלא ממנו.

בני ישראל הם שתי כליות נו"ה. בניו של ישראל סבא עמוד האמצעי. שלוש שביעי שביעי שביעי, אלו שלושת האבות. עונג שבת ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ונהר, יש נהר ויש נהר. יש נהר שנקרא נהר פְּלָגָיו. ויש נהר שנקרא נחל קדומים. עדן עליון עליו נאמר עין לא ראתה אלקים זולתך. זה הנהר הוא ו' שיוצא מעדן עליון שהוא א', ועובר בין או"א, והולך חמש מאות שנה, ומגיע עד צדיק שביעי, ומשם משקה את הגן שהוא שכינה תחתונה.

זכאי הוא מי ששומר דירה לשבת שהיא הלב, שלא מתקרב שם עצבות הטחול, וכעס המרה שהוא אש הגיהינום. שכתוב לא תבַעֲרו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. וכך הוא ודאי. שכל מי שכועס כאילו מדליק אש הגיהינום. ארבעים מלאכות חסר אחת, הן כנגד ארבעים מלקות חסר אחת בשבת. והן עשר שלקה אדם ועשר לחווה ועשר לנחש ותשעה לארץ. ומפני זה המשנה נאמר, אין לוקים בשבת. שאלו מלאכות הן חשובות לישראל כנגד מלקות.

יציאות השבת שתיים. הן עקירה וַהֲנָחה, שעושה אותן בבת אחת. מי שעוקר חפץ ממקומו ומניח אותו לחוץ ממקומו ומרשותו, כאילו עוקר עה"ח שהוא אות ברית, ומניח אותו ברשות זרה. מי שעושה זה גורם שעוקר נשמתו מרשות שלה, ומניח אותה ברשות אחרת שהיא מרה וטחול. וזה גרם לישראל שנעקרו מארץ ישראל, וגָלוּ בארץ זרה שהיא רשות הרבים. וכך הוא מי שמכניס אות ברית קודש שלו ברשות זרה. שבתאי הוא טחול, חַמָה, אשה רעה מרה. שבתאי עליו נאמר והבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, והוא רעב וצימאון וקינה והספד וחושך ואפילה. והיא גלות לישראל. וצריכים ישראל לעשות לה שינוי בַּכֹּל. והוא דיבור חול שהוא אסור בשבת. וכאשר לא מוצאת מקום לשרות שם, היא בורחת, כמו שִפְחַת אברהם שנאמר בה מפני שָׂרַי גברתי אנכי בורחת.

טחול עליו נאמר של נעליך מעל רגליך, נעל מטונפת של טיפה סרוחה. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, זו שבת. ועליו אומרת השכינה, פשטתי את כותנתי אֵיכָכָה אֶלְבָּשנה, רחצתי את רגליי, איככה אֲטַנְפֵם. ומפני זה צריך בן אדם בשבת לשנות בלבושים, בנר, במאכלים. וצריך להיות מוסיף מֵחוֹל על הקודש. וכל המוסיף מוסיפים לו נפש יתירה בשבת. וכל הגורע גורעים לו אותה נפש יתירה.

תיקון תשע וארבעים

בראשית ברא אלקים. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. מי הם אלה, הוא אלקים. מי ברא את אלה. שאו מרום עיניכם זו ק"ש, ראשי תיבות שמע שמייחדים ישראל לקב"ה פעמיים. ותמצאו שם מ"י, שהוא הכלל של חמישים אותיות. ובמה צריך לייחד אותו בשחרית, באותו שנאמר בו רוֹם יָדֵיהוּ נשא, שהוא מרום, מפני שהוא מרומים ישכון. וּרְא"וּ ששָם אוֹ"ר. וזה אור הכוכבים, שבהם שכינה יוצאת, כמ"ש המוציא במספר צבאם. ומפני זה ק"ש בלילה כמו שנאמר ביציאת הכוכבים. ערב ובוקר צריכים לייחד אותה עם המלך, מפני שבערב היא באה עימו, ובבוקר היא שבה אצלו. וזה ערב של יצחק ובוקר של אברהם, ששָם בעלה ביניהם ישראל.

המוציא, זה המוציא לחם מן הארץ, בגללה נאמר לחמו ניתן מימיו נאמנים. ועוד, המוציא במספר צבאם אלו רמ"ח מילים של ק"ש. לכולם בשם יקרא, כמ"ש ויקרא האדם שמות לכל הבהמה. זה אותו שנאמר בו כתפארת אדם לשבת בית. שקרא שמות לכל חיות הקודש. ולכל שרפים ואופנים וצבא שלמעלה. לכל אחד קרא לו בשם ידוע, ובדרגה ידועה. להיות ניכר לכל אחד ממקום שנסע. כמו נַחֲלי הים שחוזרים למקום שנסעו בשליחות. כמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת, ממקום שהולכים, שם חוזרים בשליחות.

מרוב אונים זה כתר עליון. ואמיץ כוח זו חכמה. מה כוח שלו, אמא עילאה. איש לא נעדר הוא הכלל של שלש ספירות. מהו איש, ה' איש מלחמה ה' שמו. איש א' כתר עליון, י' חכמה, ש' שורש האילן שהיא אמא עילאה תשובה ודאי. ועוד, מרוב אונים זה עמוד האמצעי, אונים שלו נו"ה. ואמיץ כוח זה צדיק. איש לא נעדר ה' איש מלחמה. והרי נאמר.

קם הזקן אחר הצל של רבי שמעון, ואמר, רבי רבי זה הפסוק כך שמעתי אותו. שאו מרום עיניכם. שאו, כמו שאו ידיכם קודש. וזה קודש ישראל לה' ראשית. מרום שלו כתר עליון. מ"י אמא עילאה, שברא העולם באלה. מי אלה. אלה ראשי בית אבותם, והם שלושת האבות. המוציא במספר צבאם אלו צבא השמים שהם נו"ה. מה מספר שלהם. אלא מספר וחשבון של הכול זו שכינה עליונה. לכולם בשם יקרא זו שכינה תחתונה שנאמר למשה בגללה וָאֵדָעֲךָ בשם. מרוב אונים אותו שנאמר בו וידגו לרוב בקרב הארץ, וזה צדיק. והוא אמיץ כוח איש צדיק. כוח שלו הוא כוח של מעשה בראשית שנאמר בו ועתה יגדל נא כוח אדנ"י. לא נעדר מהשכינה לעולם. וזה וזה הכול אמת. שבעים פנים לתורה.

אמר לו, זקן זקן, מרוב אונים ואמיץ כוח שם אדה"ר, שם אברהם יצחק ויעקב, שם משה ואהרון, שם דוד ושלמה, ושנים עשר שבטים. וכל נשמות שישים ריבוא ישראל, ושל כל דורות עליונים ותחתונים, שנאמר בהם כי את אשר יֶשְנוֹ פה עימנו עומד היום לפני ה' אלקינו, כולם שם. איש לא נעדר, לא חסר מהם אחד מהחשבון, כמו צבא השמים.

מרוב אונים זה כהן, שנאמר בו כהן אוֹן. ואמיץ כוח זה אלקים שהיא אמא עילאה, שהתלבשה בגבורה וברא עולם במדה"ד. ומפני זה הוא גיבור אמיץ כוח. איש לא נעדר זה יעקב, שנאמר בו ויעקב איש תם. מה שנאמר בשלושה אלו, נאמר בשלושה עליונים, ונאמר בשלושה תחתונים. מספר של כולם השכינה היא מספר הימים.

תיקון חמישים

בראשית ברא אלקים. פתח רבי שמעון ואמר, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. ראשי תיבות שאו מרום עיניכם שחרית מנחה ערבית. שלוש תפלות. עליהן נאמר הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. מפני שהם מרכבה של שלושת האבות. ועליהם נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהִבָּראם, אלֶה פסל את הראשונים. אלה ודאי פסל הראשונים שאמרו אלה אלהיך ישראל, שהם תולדות התוהו שנרמז בראשי תיבות תולדות השמים והארץ, תה"ו. והם חמישה מינים שנאמר בהם בה' בָּרְאם. והם עמלקים, גיבורים, נפילים, ענקים, רפאים. ומפני זה טורחת ה' בשבילם מפני שבה' בְּרָאם, ה' של אברהם. ועליה נאמר לא תוהו בראה לשֶבת ביניהם, לשֶבת יְצָרָהּ לעשות ישוב מהם.

ומפני זו הה'. אלה שהם שלושה האבות, תיקנו שלוש תפלות להוריד בהן את הקב"ה, להעלות השכינה בהן שהיא ה' קטנה. שעמוד האמצעי הוא הגוף. ושתי זרועות שלו ימין ושמאל. שבהן אוחז בה. ועל הגוף עולה. ומי מעלה אותה על הגוף. מ"י, אמא עילאה. מי ברא אלה. וכאשר עולָה, עולים עימה כל הצבא שלמעלה, כמ"ש המוציא במספר צבאם. וכל ישראל שהם שישים ריבוא מתייחסים בצבא שלמעלה. לכולם בשם יקרא, כולם נקראו על שם הצבא שלמעלה. איש לא נעדר מהחשבון.

והשכינה בגלות בזמן שהוא רחוק בעלה ממנה. לפעמים מתפרנסת ע"י שליח, לפעמים ע"י האבות, לפעמים ע"י אמא, לפעמים ע"י אבא, לפעמים ע"י בנים, לפעמים ע"י הצדיק. והכול נותן בעלה שהוא ו'. הוא בין או"א בן י"ה. וכאשר הוא בין או"א, מוריד לה פרנסתה ע"י או"א. וכאשר יורד בין שתי זרועות שיש בהן שישה פרקים, מוריד לה פרנסה בשתי זרועות. וכאשר יורד בגוף שהוא יעקב, מוריד לה מזון על ידו. וכאשר יורד בשני שוקיים שהן שוקיו עמודי שש, שיש בהם ו' פרקים, מוריד לה מזון על ידם. וכאשר יורד בצדיק מוריד לה מזון על ידו. וכאשר יורד בה שמתחברת ו' בה', לא צריך להוריד מזון לה ע"י שליח בעולם, אלא על ידו. וכאשר יוצא בה, עולה עד א"ס שהוא א'. מזון שלה לא בזכות תלוי הדבר. ולא בחיים שהם או"א. ולא בבנים שהם נו"ה. אלא במזל תלוי הדבר. וכאשר יורדת ממקומה ויורד הקב"ה לדוּר עימה, נאמר בו ובבניה אין מזל לישראל. אלא הקב"ה רוכב על כרוב שהוא מט"ט, והוא ברוך. ומתפרנסת על ידו, שהוא עבד עולם, עבד שלה. ובאותו זמן היא מתפרנסת ע"י שליח. וכל זה כפי מעשי ישראל כך מתפרנסת.

זכאי הוא מי שמעלה אותה למקומה, ואת הקב"ה למקומו, שנאמר בו הנה יהו"ה רוכב על עב קל, הנה ה' יוצא ממקומו. אמר לו רבי אלעזר, אבא, וכי יכול בן אדם להחזיר את הקב"ה למקומו. אמר לו, כן. כמו שמצאנו בדוד שאמר, אם אֶתן שְנַת לעיניי לעפעפיי תנומה עד אמצא מקום לה'. באותו זמן שהאדם מחזיר אותו למקומו, מה כתוב בו, ממקומו ייפן ברחמיו לעמו. ובמה מחזירים אותו למקומו. אלא בשלמות התיקון שמתקנים בתפילה. ומוכח, שאחר שאמר ממקומו ייפן ברחמיו לעמו, אמר המייחדים את שמו ערב ובוקר תמיד בכל יום אומרים פעמיים. והם ה' ה', שצריך להחזיר י' לגבי ה' שהוא מקום שלמעלה, ולהחזיר ו' לגבי ה' שהיא מקום שלמטה. מפני שהקב"ה נשבע שלא יחזיר ה' שלמעלה עד שיחזיר ה' שלמטה. וסוד הדבר ולא אבוא בעיר."

(סוף השיעור)