שיעור בוקר 30.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 446. "הקדמה לספר הזהר", אותיות מ"ט – נ"ד

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 446, מאמר "הקדמה לספר הזוהר", אנחנו באות מ"ט. עמוד 446.

אות מ"ט

"ואחר שכבר זכה, באור הגדול ההוא, הנקרא "אור הנשמה", אשר תרי"ג האברים שבפרצוף ההוא, כבר מאירים, כל אחד מהם, באור שלם ובהיר, המיוחד לו, כמו פרצוף מיוחד לעצמו, אז נפתח לו הפתח, לעסוק בכל מצוה ומצוה, על פי כונה אמיתית שבה. כי כל אבר של פרצוף הנשמה, מאיר לו את דרכי כל מצוה, המיוחסים לאותו אבר. ובכחם הגדול של אורות ההם, הוא הולך ומטהר, את חלק "המדבר" שברצון לקבל שלו, ומהפכו לרצון להשפיע.

ובשיעור הזה, הולכת ונבנית הנקודה של אור החיה, המלובשת בו, ברמ"ח איבריה ושס"ה גידיה הרוחניים. וכשנשלמת לפרצוף שלם, אז עולה ומלבשת, לספירת החכמה, שבעולם העשיה הרוחנית. אשר כלי הזה, אין קץ לזכות שבו. וע"כ הוא מעביר לו, אור גדול ועצום מאד מא"ס ב"ה, הנקרא "אור החיה" או "נשמה לנשמה".

וכל הפרטים שבעולם העשיה, שהם דומם וצומח וחי, המתיחסים לספירת החכמה, מסייעים לו, לקבל אור ספירת החכמה, בכל השלמות, ע"ד שנתבאר באור הנפש. וכן נקרא "מדבר דקדושה", להיותו מכוון נגד טהרת חלק "המדבר שבגוף" האדם. וכן ערכו, של האור ההוא באלקיות, כערך המדבר, שבדצח"מ הגשמיים, דהיינו, שקונה הרגש זולתו. באופן, ששיעור גדלו, של אור ההוא, על גודל דצ"ח הרוחניים, כשיעור גדלו של מין המדבר הגשמי, על דצ"ח הגשמיים. ובחינת אור א"ס ב"ה המלובש בפרצוף זה, הוא נקרא "אור יחידה"."

אות נ'

"אמנם תדע, שכל אלו, ה' בחינות האורות נרנח"י, שנתקבלו מעולם העשיה, אינן, אלא בחינת נרנח"י של אור הנפש. ואין בהן עוד מבחינת אור הרוח, ולא כלום. כי אין אור הרוח, אלא בעולם היצירה. ואור הנשמה, רק בעולם הבריאה. ואור החיה, רק בעולם אצילות. ואור היחידה, רק בעולם א"ק.

אלא, כמו שאמרנו לעיל, שכל שיש בכלל כולו, מתגלה ג"כ בכל הפרטים, עד הפרט היותר קטן, שאך אפשר להפרט.

ולפיכך, ישנן כל ה' בחינות נרנח"י, גם בעולם העשיה, כדרך שבארנו אותן. אבל הן רק נרנח"י דנפש.

וממש על דרך זה, ישנן כל ה' בחינות נרנח"י, בעולם היצירה. והן רק ה' חלקי הרוח.

וכן ישנן, כל ה' בחינות נרנח"י, בעולם הבריאה. והן ה' חלקי הנשמה.

וכן הוא בעולם האצילות, שהן ה' חלקי אור החיה.

וכן הוא בעולם א"ק, שהן ה' חלקי אור היחידה.

וההפרש שבין עולם לעולם, הוא ע"ד שבארנו בהבחנות, שבין כל אחד מנרנח"י דעשיה."

שאלה: לגבי השינויים שהוא כותב פה.

איזה שינויים?

תלמיד: שהוא עולה מאור נשמה לאור חכמה. אדם כשכבר נמצא בתיקונים האלו, האם אפשר למדוד את השינויים האלה בזמן גשמי, באיזו דחיפות הם נמצאים, פעם בחודש, פעם בשנייה?

זה לא לפי הלוח על הקיר.

תלמיד: זה ברור לי. אבל האדם שמתפתח, השינויים האלה, כשהוא עולה מעשיה ליצירה.

הם יכולים להיות מהר מאוד, אחד סמוך לאחר.

תלמיד: מה זאת אומרת מהר מאוד, מהבוקר עד הערב, מהבוקר עד הצהריים?

נגיד שגם כך.

תלמיד: הוא משווה את זה לדומם, צומח, חי ומדבר. בעולם שלנו השינויים האלה כמעט ולא קורים, או אם זה קורה, אז זה קורה במשך מאות אלפי שנים, מדומם לצומח, לחי.

לא הבנתי אותך.

תלמיד: אין שינויים כאלה בעולם שלנו.

בדומם, בצומח ובחי, לא כל כך מהר.

תלמיד: נכון, מאוד לאט אפילו. ופה הוא מתאר את הדברים כך שבבוקר הוא בנשמה, בערב הוא בנשמה דנשמה, הוא מתאר אותם כהבדלים אדירים.

כן.

תלמיד: איך השינויים הדחופים והעצומים האלה משפיעים על התפיסה של האדם? איך זה משנה את תפיסת החיים שלו? איך הוא עכשיו חי כשהוא יודע שהמציאות היא כל כך ברת שינוי?

זה עולמו. הוא עובר בין ההבחנות, וכך הוא הולך ומתחבר למדרגות יותר גבוהות של השגה.

תלמיד: איך אז הוא תופס את המציאות? במה זה משנה את ההסתכלות שלו על החיים?

הוא מבין ומרגיש יותר את הכוח שסובב את הכול.

תלמיד: מה הוא מבין עליו?

הוא מכיר אותו, מבין אותו, מרגיש אותו, מה המטרות, הפעולות, ההבחנות בדרך.

תלמיד: מה הוא מבין על עצמו כלפי אותו הכוח?

על עצמו, שהוא נמצא בשרות שלו.

תלמיד: בשרות של אותו הכוח.

כן.

תלמיד: ועל האחרים, מה הוא מבין עליהם?

שהוא יכול גם לסייע להם ככל האפשר.

תלמיד: להכיר את אותו הכוח.

כן.

אות נ"א

"ודע, שהתשובה והטהרה, אינה מקובלת, זולת שתהיה בקביעות מוחלטת "שלא ישוב לכסלו עוד". וז"ש: "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד".

ונמצא, שמה שאמרנו, שאם אדם מטהר, את חלק הדומם, מהרצון לקבל שבו, שהוא זוכה לפרצוף נפש דעשיה, ועולה ומלביש את ספירת המלכות דעשיה. היינו ודאי, שיזכה בטהרת חלק הדומם, בקביעות מוחלטת, באופן "שלא ישוב לכסלו עוד". ואז יכול לעלות לעולם העשיה הרוחני. כי יש לו טהרה, והשואת הצורה, בהחלט, לעולם ההוא.

אמנם שאר המדרגות, שאמרנו, שהן, רוח נשמה חיה יחידה דעשיה, שצריך לטהר כנגדן, את חלק הצומח והחי והמדבר מהרצון לקבל שלו, שילבישו ויקבלו האורות ההם, - אין הטהרה צריכה להיות בקביעות מוחלטת "עד שיעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד".

והוא מטעם, שכל עולם העשיה, בכל ה' ספירות כח"ב תו"מ שבו, אינם אלא בחינת מלכות לבד, שיחסה רק לטהרת הדומם בלבד. וה' הספירות, הן רק ה' חלקי המלכות. וע"כ, כיון שכבר זכה, על כל פנים, בטהרת חלק הדומם שברצון לקבל, כבר יש לו, השואת הצורה, לכל עולם העשיה.

אלא, כיון שכל ספירה וספירה מעולם העשיה, מקבלת מהבחינה שכנגדה, בעולמות העליונים ממנה. למשל:

ספירת הת"ת דעשיה - מקבלת מעולם היצירה, שכולו בחי' ת"ת, ואור הרוח.

וספירת בינה דעשיה - מקבלת מעולם הבריאה, שכולו בחינת נשמה.

וספירת חכמה דעשיה - מקבלת מעולם האצילות, שכולו חכמה, ואור החיה.

ולפיכך, אע"פ שלא טיהר, אלא חלק הדומם בקביעות, מ"מ, אם טיהר שאר ג' חלקי הרצון לקבל שלו, עכ"פ שלא בקביעות, הוא יכול לקבל גם רוח נשמה חיה, מת"ת ובינה וחכמה דעשיה. אלא, רק שלא בקביעות. כי בשעה, שנתעורר שוב, אחד מג' חלקי הרצון לקבל שלו, נמצא תכף מאבד את האורות ההם."

הוא כותב בצורה סיסטמתית כזאת, ואין כאן שום דבר חדש.

שאלה: אני לא מבין מה בעל הסולם כותב. כי אי אפשר לתקן אפילו חלק קטן מהרצון לקבל בקביעות, תמיד הרצון לקבל מתגבר ואתה נופל מכל המדרגות ואתה שוב צריך להתאפס, אין דבר כזה קביעות.

אתה כבר בטוח שככה זה, מתוך הניסיון הברור שלך?

תלמיד: אני מרגיש ככה.

אתה מרגיש. יש שמרגישים. הוא כותב לך איך זה צריך להיות, אם עוד לא הגעת לזה, אז חכה, תדע למה אתה צריך להגיע.

תלמיד: האם אפשר בכלל להגיע לקביעות ברמה מסוימת בתוך הרצון לקבל?

אני לא יודע, אני משתדל להבין מה הוא כותב.

אות נ"ב

"ואחר שמטהר, גם חלק הצומח שברצון לקבל שלו, בבחינת קביעות, הוא עולה לעולם היצירה, בקביעות. ומשיג שם, עד מדרגת הרוח בקביעות. ויכול להשיג שם, גם האורות נשמה וחיה, מספירות בינה וחכמה, אשר שם, הנבחנות לנשמה דרוח, וחיה דרוח. אפילו מטרם שזכה, לטהרת חלק החי והמדבר, בבחינת קביעות מוחלטת. ע"ד שנתבאר בעולם העשיה.

אבל רק שלא בקביעות. כי אחר שהשיג, טהרת הצומח מרצון לקבל שבו, בבחינת הקביעות, כבר הוא בהשואת הצורה, לעולם היצירה כולו, עד רום המעלות, כנ"ל בעולם העשיה."

אות נ"ג

"ואחר שמטהר, גם חלק החי מהרצון לקבל, והופכו לרצון להשפיע "עד שיודע תעלומות, יעיד עליו, שלא ישוב לכסלו עוד", כבר הוא בהשואת הצורה לעולם הבריאה. ועולה ומקבל שם, עד אור הנשמה בקביעות.

וגם ע"י טהרת חלק "המדבר שבגופו", יכול לעלות עד ספירת החכמה. ומקבל גם אור החיה, אשר שם, אע"פ שעוד לא טיהר אותו בקביעות, כנ"ל ביצירה ועשיה. אבל, גם האור מאיר לו, שלא בקביעות, כנ"ל."

שאלה: מה נועל את הקביעות? כלומר זה לא קבוע, ובאיזשהו שלב היודע תעלומות חותם על זה שהוא לא חוזר.

כי הוא גומר את הכלי בעביות א', ב', ג', תלוי באיזו עביות, ולכן זה נקרא בקביעות.

תלמיד: קביעות זה אומר שאין יותר ירידות בחזרה.

אין.

תלמיד: למה אין יותר? מה נועל אותו שם לגמרי?

כי הוא השתמש בכל הכלי ובכל האור השייך לאותו הכלי בשלמות. ואז אין יותר ירידות באותו הכלי.

תלמיד: אין יותר מצבים.

כן.

שאלה: מה זה יודע תעלומות?

"יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד", כביכול הבורא חותם עליו שהוא לא ירד מהמדרגה הזאת.

שאלה: אדם מקבל מצב של קביעות, זה אומר שהוא נמצא במקום שלו, הרצון נמצא במקום שלו בקביעות.

כן.

תלמיד: התעוררות של רצון מדרגה עליונה, האם זה מעורר בחלק מהאדם הרגשת הגלות שהוא לא נמצא עדיין במקום שהוא צריך להיות בו?

לא. מה שהיה היה, הוא סיים, עכשיו יש לו דרגה אחרת.

תלמיד: וההרגשה שעכשיו יש לו דרגה אחרת שהוא צריך להשיג אותה, האם זו הרגשה שהוא בגלות מאותה מדרגה?

מאיזו מדרגה?

תלמיד: מהמדרגה שכרגע לוחצת אותו.

כן. אותה הוא עוד לא תיקן.

תלמיד: וההרגשה הזאת היא אותה הרגשה שהייתה במדרגה הקודמת, רק באיכות הרבה יותר גבוהה.

כן.

שאלה: מה הם אותם חלקים ברצון לקבל? איך ניתן להבחין בהם?

אתה עוד לא יכול להבחין.

תלמיד: מה הם אותם חלקים?

דומם, צומח, חי, מדבר, אלו החלקים שברצון לקבל. אתה יכול לתת להם שמות, אתה יכול לתת להם מספרים, מה שאתה רוצה.

תלמיד: נניח שהייתי יכול להבחין, אז איך הייתי קורא להם? איך הם היו מורגשים בי אם הייתי יכול להבחין?

היית נותן להם כאלה שמות, דומם, צומח, חי, מדבר.

אות נ"ד

"וכשזוכה לטהר בקביעות, גם חלק המדבר, מהרצון לקבל שבו, אז זוכה להשואת הצורה לעולם האצילות, ועולה ומקבל שם אור החיה בקביעות.

וכשזוכה יותר, זוכה לאור א"ס, ואור היחידה, המתלבש באור החיה. ואכמ"ל."

"והנה נתבאר היטב, מה שעמדנו לעיל באות מא, ששאלנו: למה לו לאדם, כל אלו העולמות העליונים, שברא השי"ת בשבילו? ואיזה צורך, יש לו לאדם, בהם?

כי עתה תראה, שאי אפשר כלל לאדם, להגיע לעשית נ"ר ליוצרו, זולת על ידי סיועם, של כל העולמות האלו. כי בשיעור הטהרה, של הרצון לקבל שבו, משיג האורות והמדרגות, של נשמתו, הנקראים נרנח"י. וכל מדרגה שמשיג, הרי האורות של אותו מדרגה, מסייעים לו בטהרתו. וכן עולה במדרגותיו, עד שזוכה להגיע, אל השעשועים, של תכלית הכונה שבמחשבת הבריאה, כנ"ל באות לג.

וזה שאמרו בזוהר, נח, אות ס"ג, על המאמר "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל: "במה מסייעין אותו? ואומר, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא". כי אי אפשר לבא, לטהרה הרצויה, למחשבת הבריאה, זולת ע"י סיוע כל המדרגות נרנח"י של הנשמה, כמבואר."

(סוף השיעור)