שיעור בוקר 11.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 815, "כתבי הדור האחרון"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 815, "כתבי הדור האחרון", אנחנו ממשיכים מחלק א'.

חלק א'

"הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.

ומכאן ברור מה ה' רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא.

וז"ש "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.

ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח.

וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה.

וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטכניקה לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטֹם ושל מימן, שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו - שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. ואם כל אומות העולם יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם, ואין מקום לזולתם."

שאלה: הוא כותב "ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח. וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח". איזה גילוי?

מותר לאדם לקבל מה שהוא חייב לקיומו ולא יותר.

שאלה: המצב האידיאלי שהוא מתאר, שכולם יעבדו לתועלת האחרים, הוא בעצמו כותב שזו פנטזיה, שזה רק באחרית הימים.

בסדר, אז מה?

תלמיד: אז נשמע שאין שתי דרכים לפני בני אדם, יש רק דרך אחת, ייסורים.

אתה יכול לקבל את זה עכשיו על עצמך, מי מעכב?

תלמיד: הרצון לקבל מעכב.

לא. האם אז לא יהיה רצון לקבל?

תלמיד: גם לפי מה שהוא כותב ובטח בהרגשה, זה לא נשמע אפשרי שכולם יתחילו לאהוב את זולתם וכל המלחמות ייעלמו.

על ידי ייסורים שהם יעברו כך זה יתברר להם.

תלמיד: זו דרך ייסורים, זה מה שאני אומר, לכן זה לא נשמע שיש שתי דרכים אלא רק דרך ייסורים.

אבל כשהם יקבלו את הדרך השנייה, אז זה כנגד זה הם יתנהגו בדרך התורה.

תלמיד: מה זה נקרא שיקבלו את הדרך השנייה?

דרך של השפעה, אהבה וחיבור.

תלמיד: מה זה לקבל אותה? הם אפילו לא יודעים שהיא קיימת.

למה לא יודעים? אפשר לגלות להם, אנחנו מגלים.

תלמיד: מי בעולם מבין שמונה מיליארד אנשים או המנהיגים יודע שיש דרך אחרת להתנהל?

כמה אנשים יודעים.

תלמיד: מי, אנחנו או אחרים?

לא. כמה אנשים יודעים, הם נקראים בני ישראל.

תלמיד: אנחנו יודעים, לנו יש בחירה. האם חוץ מאתנו למישהו יש בחירה?

לא.

תלמיד: אז רק עלינו מדובר?

כן, כלפינו. האם אתה עדיין לא רואה שכל העולם מכוון נגדנו?

תלמיד: האם הצורה להבין זאת היא שכל העולם הוא תיאטרון, וכל המטרה שלו היא לתת לנו מצב של בחירה?

לא. כול העולם גם נמצא בבירור, גם להם החיים הם לא דבש. כולם צריכים להגיע למצב שהחיים שלהם הם לא חיים, הקיום הזה הוא לא קיום, והוא יכול להיות רק בתנאי אחר, על מנת להשפיע, על מנת לעזור, להחזיק זה את זה.

תלמיד: אבל בכל העולם אין בחירה חופשית, הם לא מכירים דרך אחרת, הם לא מכירים השפעה, אהבה, אלא רק בורחים מייסורים.

הם לא חושבים כך, אבל בעצם כן.

תלמיד: אתה אומר בעצם כן. אני מנסה להבין.

מה אתה רוצה להבין?

תלמיד: האם יש בחירה או שכולם בייסורים?

יש בחירה, רק אף אחד לא רוצה להשתמש בבחירה.

תלמיד: איך יש בחירה אם אנשים מכירים רק דבר אחד? הם לא מכירים את הצד האחר, הם לא מכירים השפעה.

למה לא? הם מכירים. לך תסביר להם, אף אחד לא מסתיר מהם. ואם תסביר להם, אז תראה אם הם רוצים לקבל את צורת ההשפעה או לא.

תלמיד: אני אף פעם לא מבין מה זה אומר להסביר להם. אנחנו עושים הפצה, ההפצה הזאת מגיעה למספר מאוד קטן של אנשים מתוך שמונה מיליארד, זו המציאות.

כן.

תלמיד: אז מה זה אומר להסביר להם?

אתה מסביר להם בדרך של הגיון, שאם כולם יתייחסו יפה לכולם, ככל האפשר, בכל מיני קבוצות קטנות, אז על ידי זה יכול לבוא תיקון לעולם.

תלמיד: אתה מתאר את זה כאילו שמונה מיליארד איש נמצאים באיזה אודיטוריום ואנחנו יושבים על הבמה ומדברים והם יכולים לשמוע או לא לשמוע, אבל זו לא המציאות.

זה לא חשוב. כך אומרים לך המקובלים שהעולם כך מסודר. מה אתה רוצה?

תלמיד: אנחנו בהפצה שלנו צריכים להתנהג כאילו זאת המציאות, כאילו מה שאנחנו שופכים החוצה אכן מגיע לכולם.

כן.

תלמיד: עם זאת, האם למדוד את זה בכלים של העולם הזה, שאני בפועל מגיע נגיד רק למאה אלף איש מתוך שמונה מיליארד, או לא למדוד?

אני מסתכל איך היו מתפתחות הדתות בעולם, ובאותם זמנים שלא היו כלי תקשורת וכלום, הן בכל זאת הסתדרו.

תלמיד: הדתות התפשטו כי הן דיברו אל הרצון לקבל, האם לא זו הסיבה שהן הצליחו?

הן הצליחו בגלל שהן מכרו את העולם הבא.

תלמיד: ואנחנו?

אתה גם כן במשהו.

תלמיד: לנו אסור למכור את העולם הבא.

מה זה אסור? איפה כתוב שזה אסור ושאתה לא מוכר?

תלמיד: הרבה פעמים חברים שואלים אם מותר לנו למכור בצורה שהיא פונה לרצון לקבל או אסור, והתשובה לא ברורה.

בסך הכול האדם מרוויח מזה שהוא הולך בטבע, אז כך צריכים להסביר לו. כי מה שמלווה אותנו עד כה זה גם הרצון לקבל שדוחף אותנו קדימה. אנחנו עוד לא יודעים מה זה על מנת להשפיע, ושם יש מדרגות כאלה שאי אפשר להסכים איתן.

שאלה: הייתה סדנה בהכנה לשיעור שנתאר בלבנו שהבורא מתגלה בינינו. איך עושים את זה בפועל? האם להתפלל, לחשוב על זה, לבקש להרגיש אותו עם החברים?

על סדנה שקטה נדבר בנפרד.

קריין: נמשיך, דבר המתחיל "ותורה זו".

"ותורה זו של השואת הצורה היא תורתו של משיח. ועל זה נאמר: "והיה באחרית הימים וגו' והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה וגו' כי מציון תצא תורה וגו' ושפט בין עמים רבים", דהיינו שהמשיח ילמד אותם עבודת ה' בהשואת הצורה, שהוא תורה ומשפט של המשיח "והוכחה לגוים עצומים", דהיינו שיוכיח להם שאם לא יקבלו עליהם עבודת ה', יישמדו כל הגוים ע"י המלחמות ואם יקבלו תורתו, נאמר אז "וכתתו חרבותיהם לאתים" וגו'.

ואם תלכו בדרך תורה ותקבלו התבלין מוטב, ואם לאו תלכו בדרך יסורים, דהיינו שיתגלו המלחמות של פצצות אטום ומימן בעולם ואז יחפשו כל אומות העולם עצה איך להמלט ממלחמות, ויבואו אל המשיח לירושלים והוא ילמד אותם את התורה הזאת."

אנחנו לא יודעים על מה הוא מדבר, "ויבואו למשיח לירושלים והוא ילמד אותם את תורה הזאת". אלו הבחנות רוחניות, שאז העולם ירגיש שהוא מתקרב אליהן.

שאלה: האם יש מציאות כזאת שיש אנשים בעולם שיתעורר הלב שלהם לתיקון ולא יגיעו לקבוצת בני ברוך אלא למקומות אחרים, עם רצון פנימי שדומה לרצון שיש פה, והם יעבדו בקבוצות אחרות יתפתחו ויתקדמו?

כן, כתוב שיש הרבה דרכים למקום.

תלמיד: האם אותן קבוצות אחרות גם הן מקדמות את העולם?

יכול להיות. אני לא אחראי עליהן, אבל יכול להיות.

תלמיד: האם צריך להיות לנו איזה קשר לקבוצות אחרות?

לא.

שאלה: כל תיקון הבריאה, לפי מה שהוא כותב פה, הוא בגבול בין הכרחיות למותרות. איפה הגבול הפנימי, מתי זו הכרחיות ומתי אלו מותרות?

כל אחד צריך לבדוק בתוך עצמו, ואז יהיה לנו קל יותר להעביר את זה לקבוצות שלנו, לעשיריות.

תלמיד: הגבול הזה מאוד מעורפל.

תעשה שלא יהיה מעורפל, זה בידיים שלך. אתה בורח מזה, לא רוצה להכיר בזה, לא רוצה לעמוד, לא רוצה למיין.

תלמיד: איך אפשר לא לשקר לעצמי ולומר שזה הכרחי לי כשזה בעצם מותרות?

זה צריך להיות בקשר עם החברים. אם תהיה איתם, אז יהיה לך יותר ברור.

תלמיד: הגילוי הזה שיתגלה בסוף לכל האנושות, האם הם יבינו את זה או גם ירגישו איפה הגבול הפנימי בין הכרחיות ומותרות? מה זה שכולם ידעו את הכלל של הכרחיות ומותרות?

בדרך אנחנו מגלים את זה.

שאלה: יש לי נוסחה או הגדרה שתעזור לבני ברוך להביא לתיקון השבירה. אני רוצה להיות אדם שמונע דם, עוסק בהפצה ומונע את הפצצה. האם זה יעזור?

זה יפה.

שאלה: כשאתה מסתכל על ההיסטוריה, אתה רואה שמה שהיה זה בעיקר דרך ייסורים. לעומת זאת, יש את הדוגמה של בעל הסולם שהזהיר שתהיה מלחמת עולם שניה וביקש מיהודי פולניה לעזוב, בסופו של דבר רק הוא יצא עם סביבתו הקרובה. האם ניתן להגיד שזו הייתה דרך התורה עבורו ועבור כל השאר זה הפך לדרך ייסורים?

תמיד כשלא שומעים בקול מנהיג הרוחני, כך זה קורה.

שאלה: האם ההפצה היא קודם כל תיקון עצמי?

לא. הפצה היא תיקון על כולם. כי אדם מבקש להיות יחד עם כולם, לעלות עם כולם, זה תיקון כללי.

שאלה: אנחנו רואים שקרה בעם ישראל משהו שנראה כביכול לא הגיוני. מה שאתה אמרת שנים על כך שהחיבור בינינו מציל אותנו ולא ידענו בכלל איך להסביר לאנשים, עכשיו כולם אומרים את זה, ממש מעומק הלב. הם אומרים שהאויבים שלנו מתבטלים בפני החיבור בינינו והפירוד בינינו נותן להם חיים. מבחינה חיצונית אנחנו רואים שזוועות ומלחמה הביאו לגילוי הזה. מה קרה מבחינה פנימית בעם ישראל שפתאום זה פשוט שם?

כן, אני רואה את זה, אני מרגיש, אני שומע. נקווה שזה יתקדם עד התיקון השלם בלי שום חורבנות. אבל זה באמת יפה מאוד לגלות את זה בעינינו, כמה עם ישראל פתאום זוכה לליכוד, לחיבור, להערכה הדדית, ולא צריכים להסביר לאף אחד שום דבר. אלא כל חייל שנמצא בשדה הקרב מרגיש שזה המקום שלו, שהוא רוצה להישאר שם, הוא מרגיש שם יותר טוב מאשר במרכז הארץ בין בני אדם. אני מאוד שמח, שאומנם לא בדרך הקלה, אבל אנחנו זוכים לגילוי של התיקונים, ואלה תיקונים גדולים שבינתיים בין כך ובין כך עוברים על כל האומה, ואנחנו כן זוכים לחיבור.

רואים על החיילים שבאים לכמה ימים הביתה שאומרים שבאמת החיים האמתיים הם שם ולא כאן. זה כואב לשמוע, אבל זה כאב יחד עם שמחה גדולה בלב. בהחלט לא ראינו דברים כאלה ולא חשבנו שבדור שלנו, חיילים ממרכז הארץ ירצו מהר לצאת ולחזור לאותם מקומות מסוכנים שם הם נלחמים. זה באמת לימוד גדול שאנחנו עוברים עכשיו. נקווה שזה ייתן סימן בליבנו שלא יברח ולא יישכח. אני תולה בזה תקווה מאוד גדולה.

תלמידה: מה קרה דווקא עכשיו שפתאום התגלתה בעם ישראל המדרגה הזאת של חיבור?

כנראה שהגיע הזמן, התמלאה סאה מסוימת, ואנחנו מרגישים שנמצאים בחשבון נפש, במצב חדש.

תלמידה: מה עלינו לעשות כדי שהתיקון הזה יהיה שלם, האם אנחנו צריכים לתת לזה דחיפה או שזה קורה עכשיו מעצמו?

לא, להיות בלב ונפש איתם, עם כל החיילים שלנו בכל החזיתות במה שהם נמצאים, ורק להתפלל עבורם, כי אנחנו רוצים להיות איתם יחד.

שאלה: לאן המצב הזה לוקח את העם? מה הדרגה הקרובה שלו?

לוקח אותו לחשבון נפש יותר ישר ועמוק.

תלמיד: אני לא רואה בדיוק חשבון נפש. אני רואה חיילים מתאחדים ולוחמים, לעומתם עם שחוזר להילחם בתוך עצמו.

בסדר. זה בכל זאת חשבון. אני מאוד שמח לראות את הדברים האלה גם כשזה איש נגד רעהו, ונקווה מאוד שזה יביא אותנו סוף סוף להחלטה נכונה.

תלמיד: למה אתה שמח שהעם חוזר להתקוטט איש עם זולתו, מה משמח פה?

שבזה הם מבררים את המקום של כל אחד.

תלמיד: איך להעביר את הרוח שיש בקרב החיילים, כשמורגשת שם אחוות לוחמים, אל תוך העם? מורגש ששם איחוד ופה פירוד.

זה מה שקורה מתוך המעשה עצמו, מי שנלחם נגד האויב האמתי שרוצה להרוג אותנו, שרוצה לזרוק אותנו מפיסת הקרקע שלנו. ולגבי האויב הפנימי שלנו, כל אחד מאתנו בכל זאת יצטרך עוד ועוד להרגיש שהוא נמצא מול האגו שלו וחייב לתפוס אותו ולחנוק אותו.

תלמיד: איך לאתר את האויב הפנימי הזה שבנו?

כל דבר שמקרב אותך לאחר הוא חבר, וכל דבר שבמשהו מעורר בך דחיה מהאחר, הוא אויב.

תלמיד: האם הכרת הרע מביאה אותנו לחיבור, כלומר זה כנגד זה ברגע שמזהים את האגו?

כן.

תלמיד: האם אתה מרגיש שהמלחמה בישראל בחודשים האחרונים ריככה את לב העם?

בינתיים כן. בינתיים. אבל השאלה מה יהיה אחר כך. עם ישראל כבר עבר כאלו דברים וחזר לסורו, נקווה שהפעם לא תהיה חזרה.

(סוף השיעור)