שיעור צהריים 05.12.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 540

מאמר כ"ה, "דברים היוצאים מהלב"

כה. דברים היוצאים מהלב

שמעתי ה' מנחם אב תש"ד בסעודה של גמר חלק הזהר

"ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו רואים, אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל ממדרגתו?

והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם."

זה מה שמורגש אצלנו. אנחנו שומעים את דברי בעל הסולם והרב"ש ולפי המסוגלות שלנו מבינים ומרגישים כמה דבריהם הם דברי אמת וגבוהים מאוד, אבל אחר כך כשאנחנו נמצאים עם כלל העולם, עם האנשים הנמצאים ברחובות, אנחנו כבר מתערבבים ברצונות, במחשבות שלהם, וכל ההתפעלות מדברי בעל הסולם ורב"ש נעלמת, לאט לאט זה נשכח ואנחנו מקבלים את דעות הרוב וכך אנחנו ממשיכים כבר בחיים שלנו.

"ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל." הוא כבר לא יכול לא להסכים עם הכלל מפני שהדעה של הפרט, של רבו נניח, נעלמת או מתערבבת בו עם כל מיני דעות אחרות.

"אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב." אם יהיה דבוק בספרים, במה שלומדים, קוראים, בשיעורים שלנו, במה שכותבים בעל הסולם ורב"ש, אז יש לו סיכוי שהוא לא יברח מהקו הזה ויישאר בו, עד שיתחזק עוד פעם ועוד פעם בשיעורים שאליהם יצטרף "אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב."

זה לא עד כמה הוא יהיה חזק ועד כמה ירצה להתווכח ולהוכיח שהוא צודק וצריך להיות בלמעלה מהדעת וכן הלאה, זה לא יעזור, אלא רק בסגולת הדבקות. מה זאת אומרת? שהוא בכל זאת יהיה דבוק לאותם המאמרים והמקורות שכתבו המורים שלו, רב"ש ובעל הסולם, ואז על ידי זה הוא ממש ניצול מהמחשבות הזרות לרוח התורה.

"ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה, אז הוא יכול להתוכח עם עצמו, ולפלפל עם פלפולים יפים, איך שהדעת מחייב, שילך תמיד בדרכי ה'. אבל את זה הוא צריך לדעת, שגם אחרי כל החכמות והודאות שיש לו, שיוכל כבר ללכת עם השכליות האלו לנצח את הס"א, הוא צריך לחקוק במחשבתו, שכל זה כלום לא שוה. שאין זה כלי זיין, שיוכל לנצח את המלחמת היצר, משום שכל אלו השכליות הוא רק תוצאה, שהשיג אחרי הדבקות הנ"ל."

רק בלי הויכוחים ובלי ההתמודדות, אלא עליו להחזיק את מה ששמע מרבו וקרא בדברי המקובלים הגדולים, ולא לזוז אפילו במילימטר אחד מהקו הזה.

"זאת אומרת, שכל השכליות, שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח, משום שחסר לו עכשיו היסוד. לכן לא להסתמך על שכלו, אלא שוב להתדבק בספרים ובסופרים. ורק זה יכול לעזור לו. אבל לא שום שכל ותבונה, משום שאין בהם שום רוח חיים."

שאלה: אצלנו בעשירייה שומעים את השיעור, מתרגלים ערבות, אהבת חברים. מה שאנחנו מיישמים בעשירייה עלינו ליישם בעולם, האם בכך שניישם זאת בעולם טמונה ההצלחה שלנו?

ההצלחה שלנו תלויה בכך שנסדר זאת בעשירייה שלנו, קודם כל. וכשנראה שבעשירייה שלנו התחברנו והתקשרנו בינינו נכון, אנחנו צריכים גם לצאת מחוץ לעשירייה ולהשתדל לחבר לעצמנו באותו הסגנון, באותה הצורה גם עשיריות אחרות. כך נגיע למצב שיהיו לנו כבר עשיריות אחרות המחוברות אלינו ואנחנו מבינים בשביל מה אנחנו מתחברים, מה המטרה שלנו, מה הכוח, מה המצב שלנו, וכך נלך קדימה.

שאלה: איך להשיג קשר מלב ללב כדי לא ליפול מדבקות?

אם אנחנו מנסים להיות קשורים זה לזה בלב באופן שאף אחד לא ייפול מהקשר הזה, אנחנו מתחילם להרגיש את הרשת הקושרת אותנו, ואז כבר שום דבר לא מפחיד אותנו כיוון שאנחנו קשורים יחד למערכת אחת. בתוך המערכת הזאת אנחנו משתדלים לבנות בינינו את הקשר בצורה כזאת שנוכל לגלות את הבורא שם, כי אם מערכת הקשרים בינינו תהיה מכוונות בצורה נכונה היא זו שתיתן לנו את הרגשת הבורא.

שאלה: איך הדבקות עם המורה בנויה?

אנחנו מחפשים מה זה אומר ללכת בדרכי ה' ויחד עם זה מחפשים את החברים שהולכים איתנו בדרך הזאת כדי להגיע לדבקות בבורא. כל אחד מאיתנו ידחוף את האחר ויהיה במשהו דוגמה עבורו איך להתקרב לבורא, בצורה כזאת נשיג אותו. אנחנו מראים דוגמה זה לזה ובעיקרון עושים הכול כדי לראות את כולנו בקבוצה כמתקרבים לבורא, כרוכשים את צורתו, את הטבע שלו בינינו. כשאנחנו דוחפים זה את זה, עוזרים זה לזה, תומכים זה בזה, ולא חושבים על עצמנו אלא רק על הקבוצה, על העשירייה, אנחנו מתקדמים.

תלמיד: מה הוא הכוח הזה שדוחה את כולם, עוזר לכולם?

זה פשוט כוח הקבוצה. אתה יכול באותה מידה להגיע לכל קבוצה אחרת, לא משנה מהי מטרתה, היא יכולה להיות טובה או רעה, אבל אם הם קשורים בינם לבין עצמם אז בתוך זה הם מגלים כוח, מסירות, נאמנות, ובצורה כזאת יכולים להתקדם.

שאלה: בעבודה שלנו צריך בכל יום ויום לבנות את היסודות. איך אנחנו עושים את זה?

אנחנו בודקים יום יום האם אנחנו נמצאים במצבים נכונים, האם אנחנו יכולים לחזק את המצבים, את היסודות שלנו בחיבור שעל ידם נרגיש שאנחנו כן מתקרבים לזהות את הבורא. וכך, צעד אחר צעד אנחנו מתקרבים אליו, ובהתאם לזה נרגיש עד כמה הוא עושה צעדים לקראתנו.

תלמיד: המאמר הזה שוב מוכיח שהאדם כל הזמן צריך להיות שקוע בחומרים, באמונה במורה, כלומר להתחזק באמונה למעלה מהדעת. וזה הזכיר לי את הניסיון של בעל הסולם לפני השואה לשכנע את היהודים לצאת מפולין, ואף אחד לא בא איתו ולא נדבק באמונה במקובל.

כן.

שאלה איך אנחנו בונים יסודות לקבוצה טובה?

על ידי החיבור שלנו. שום דבר לא תלוי כאן באף אחד, רק בנו, שאנחנו רוצים להתחבר, וכל אחד בעזרה מקסימאלית לחברים. ואז נגיע למצב שכל אחד נכלל בחברים, בתוכם, ומוכן למסור להם את כל כוחו, הוא מבין שרק זה יעזור להם להתקדם למטרה. ובעיקר להתפלל יחד לאותו הבורא שימשוך ויביא אותם לאותה המטרה היכן שהם יגלו גם את הבורא וגם את עצמם קשורים יחד.

שאלה: אם "אין עוד מלבדו" אז מאיפה מגיעות המחשבות הזרות לרוח התורה?

הן מגיעות בכוונה כדי שתראו איזה מחשבות ואיזה רצונות קיימים בכם, כדי שתזדקקו בהכרח לתמיכה של החברים ובהכרח לתמיכה של הבורא.

תלמידה: מה נמצא סביב מערכת אדם הראשון?

סביב מערכת אדם הראשון נמצא האור העליון.

שאלה: אמרת היום "אמנם הייתם מקושרים יחד אבל ללא נטייה למטרה, לא בדקתם שהחיבור שלכם מקדם אותכם למטרה". האם אתה יכול להסביר זאת כדי שנתחיל כבר לחשוב על זה קצת בכיוון העבודה?

אנחנו צריכים לחשוב על החיבור שלנו, עד כמה הוא חזק, ובעיקר עד כמה הוא מכוון למטרה, לאיפה שאנחנו מתחברים בינינו ומתחברים בבורא. לכך עלינו כל הזמן לדאוג.

תלמיד: ברגע שמתגלה בינינו מתוך העבודה בעשירייה, הצורך לפנייה לבורא, האם זה לא מספיק כצעד ראשון?

כן, זה ודאי טוב, אבל זה רק צעד ראשון ומה הלאה?

תלמיד: לכן שאלתי.

צריכים ללכת הלאה, לדרוש עוד ועוד שיהיה צורך יותר חזק בינינו, שנשתדל להגיע לייצוב הנכון, מחיבור בינינו לחיבור עם הבורא.

שאלה: אחרי הכנס מתגלה אצלנו צורה חדשה של ירידה, כלומר אנחנו לא נופלים אלא גדלה החשיבות של הרב"ש, של בעל הסולם, שלך וחשיבות המטרה. כבר מובן שאין יותר לאן ליפול כי אנחנו כבר בנפילה. זה לא מורגש כמשהו רע, אלא פשוט מתגלה שאנחנו כבר במצב שפל. האם זה נורמלי?

זה טוב, אתם מתחילים להרגיש את הירידה בנסיבות חדשות ואפילו התרחקות קטנה מהמטרה אתם כבר מחשיבים כירידה.

תלמיד: כן, זו הרגשה חדשה שלא הייתה קודם.

טוב מאוד.

שאלה: בטקסט מדובר על הקדושה. האם לשמוע את השיעור איתך, את כל הדברים שאתה והמקובלים אומרים לנו זה להיות בקדושה? מה זאת אומרת להיות בתוך הקדושה?

להיות בתוך הקדושה זה להיות בתוך החיבור דרך הטקסט, דרך החברים ודרך הקבוצה עם הבורא. להיות באיזו מערכת שמביאה אותך לקשר עם הבורא נקרא "להיות בתוך הקדושה".

שאלה: אנחנו שומעים הרבה שהקבוצה, העשירייה היא לא עשרה גופים. מה זו קבוצה?

קבוצה זה אוסף רצונות שמכוונים לבורא, ולשם זה הם מוכנים להתנתק מעצמם.

תלמידה: מה צריך להיות הצעד הראשון כדי לבנות קבוצה נכונה בקבוצה שלנו כפי שהיא עכשיו?

תארו לעצמכם שכולכם דבוקים ביחד על ידי סרט דביק, ואתם צריכים להיפרד זה מזה ובמידה הזאת להידבק שוב ביניכם ועם הבורא.

תלמידה: האם כשאנחנו נפרדים אז אנחנו מגלים את היצר הרע שקיים בכל אחד מאיתנו, והאם כאשר אנחנו שוב נדבקים אז אנחנו עולים מעל, כלומר נפרדים, מגלים, נדבקים ועולים מעל?

כן.

שאלה: "דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב", איך זה מצטרף לצורת הבורא?

בורא זו צורת הקשר הנכונה והטובה שלנו, שאנחנו נכללים כאחד, שאנחנו משתדלים להיות יחד בתמיכה הדדית. מה שאנחנו בונים בינינו בצורה כזאת נקרא "בורא". אין בורא ללא נברא, בורא זה מה שאנחנו בונים ואם הנבראים לא בונים את הבורא אז הבורא לא נמצא.

תלמידה: האם חייבת להיות לנו הרבה יותר תשומת לב למילים היוצאות מהפה?

כן.

שאלה: איזו פעולה הדדית יש בין עשיריות לבין עצמן, ובין "בני ברוך" לעשיריות פרטיות?

אנחנו לא יכולים לבנות מערכת שהיא גדולה מעשירייה. אנחנו יכולים שיהיו בה 11, 12, 13 בני אדם, אבל זה כבר לא יהיה בהתאמה למערכת העליונה. לכן אנחנו צריכים לבנות כמו שמייעצים לנו המקובלים, עשר, לא תשע ולא אחת עשרה, אלא עשר. זאת הצורה האופטימאלית של חיבור בין בני אדם שרוצים להשיג בחיבור ביניהם את השתוות הצורה עם הבורא. הבורא בפני עצמו לא קיים, אלא מה שהם בונים בעצמם בתכונת האהבה, בתכונת ההשפעה ובחיבור ביניהם, זה יהיה הבורא. ככל שהם יוכלו לעשות זאת בצורה נכונה, כך הם יגלו בה שהם רוכשים, בונים ומשיגים את הבורא.

שאלה: בקטע כתוב כאשר אדם שומע את דברי התורה מרבו. באיזה מובן ה"מורה" כאן? האם זה תרגום מעברית או המשמעות היא ממש מורה כמורה, כמו שאתה מורה שלנו?

כן, גם כך. מורה הוא זה שאתם לומדים ממנו, בין אם זה אדם או ספר שממנו אתם דולים את המצבים הבאים שלכם, הכול נקרא מורה.

תלמיד: יוצא שאם שומעים את דברי הבורא אז זה כבר נשמע אחרת, כאשר מרגישים את הבורא יש דבקות והכול נהייה ברור ומובן.

זה כבר המורה העליון, גם זה מורה.

תלמיד: למה בסוף הקטע הזה על המורה והבורא, יוצא שתמיד צריך ללכת בדרכי ה', זה היסוד וזה הדבקות?

המורה מייצג בשבילכם את הפעולה ומכוון את תשומת ליבכם כלפי הבורא.

תלמיד: האם במקרה הזה המורה הוא גם בתפקיד הבורא?

בעיקרון כן, כיוון שהוא בורא אתכם ומדביק אתכם.

שאלה: איך פועלים המקורות על הנשמה? למה מיד מרגישים חום, ביטחון והגנה, במיוחד מהרב"ש?

מכיוון שדרך המקור אתם מתקשרים למקור העליון, לאור ומרגישים שכבר יש לכם איזשהו יסוד ואיזשהו עוגן. אתם מרגישים את עצמכם יותר קלים, יותר פשוטים ויותר בטוחים. בזה מסתכמת כל הבעיה שלנו, שחסר לנו למה להיות קשורים, בשביל מה, מה להשיג, זה העיקר - בשביל מה ללכת.

תלמידה: בבוקר אנחנו קוראים תהילים, בצהריים אנחנו קוראים רב"ש. למה מקורות שונים פועלים בצורה שונה?

זה כבר לא תלוי בי ולא תלוי בכם, בצורה כזאת הבורא משנה את המצבים שלנו כדי שנתרגל להתחבר שוב בהזדמנויות שונות.

שאלה: אתה אומר שהבורא לא קיים, שאנחנו בעצמנו בונים אותו. אבל הכוח העליון הוא היה, ויהיה.

את מרגישה אותו?

תלמידה : לא.

לכן הוא לא קיים. אנחנו מדברים רק על מה שנכנס לתוך החושים שלנו.

תלמידה : אז אנחנו בונים ערוץ של קשר בצורה כזאת?

כן.

שאלה: אנחנו מדברים על כוח הקבוצה. אם נסכם מה דובר בקבוצה שלנו אחרי הכנס, ודיברנו עם חברים אחרים, הגענו למסקנה שהטיש היה ממש נקודת השיא של הכנס. אחריו הרגשנו תחושות חדשות בתפילה בינינו. איך לקחת את התחושות האלה שהרגשנו בטיש, וליצור מזה בסיס חדש ליתר חיבור בינינו?

זו כבר העבודה שלכם, חברים. אתם צריכים להרגיש איך אתם יכולים להתקרב זה אל זה, איך אתם יכולים להרגיש אחד את השני יותר, ושאין ביניכם מרחק. תראו מה אנחנו רואים עכשיו, כמות גדולה של אנשים, אנחנו למעשה מכירים כל אחד מהם במראה החיצון שלו. אנחנו לומדים יחד, מדברים יחד, נפגשים יחד, אני חושב שפשוט אין לנו שום ספק בזה שאנחנו שייכים לגוף רוחני אחד, ואנחנו מתקרבים לזה יותר ויותר.

עד כדי שאנחנו מגלים שאנו נמצאים פשוט יחד, והבורא מחבר את כולנו, מחבק אותנו, כביכול אנחנו נספגים באהבתו כלפינו, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים להרגשה והבנה משותפת, והכול זה אנחנו.

שאלה: האם נכון להבין מתוך הקטע הזה שהמורה זה לא מי שחולק את הניסיון והידע, אלא זה שאיתו אתה נכנס בקשר רוחני?

מורה הוא זה שאיתו אתה נכנס לקשר רוחני, והולך אחריו לבורא.

שאלה: למה כשאני פותחת את הזוהר, זה תמיד במקום שכתוב בדיוק עליה.

בכלל, כל הספרים כתובים על האדם. אם היא תתקדם בצורה נכונה, בכל דף שהיא תפתח במקרה, היא תראה שכתוב עליה.

שאלה: אחרי הכנס התחלנו לקלוט את החומר בצורה אחרת לגמרי, גם האמונה למעלה מהדעת זה לא מה שחשבנו. איכשהו החומר התחיל להיכנס בצורה אחרת, בצורה רגשית. בלי להבין מה יש מאחורי המילים, אבל איכשהו זה עושה בנו ויברציות. איך להישאר במצב הזה מבלי לחזור על אותן שבלונות שאליהן אנחנו רגילים, ולהתקדם?

פשוט להתקדם, ולא לפחד משום דבר. למרות שמצבים מסוימים של זהירות הם טובים, ומחזיקים אתכם ביתר משמעת, אבל בעיקרון זה טוב מאוד.

אני שמח בשבילכם. אני חושב שעכשיו ההתקדמות שלנו מוכתבת מלמעלה, ואנחנו מתקדמים בצורה מאוד אמיתית ונכונה למטרה.

תלמיד: ובינתיים פשוט להיאחז בשיניים?

כן, רק התכללות הדדית זה בזה יכולה לזרז את התיקון שלנו.

תלמיד: תודה רבה, גם אנחנו שמחים מאוד עבור כל הכלי העולמי.

שאלה: מדובר על לדון את העולם לכף זכות. איך אנחנו מקבלים את הכוח לדון את העולם לכף זכות? ומה זה אומר להכריע?

זה לא פשוט. אנחנו צריכים להרגיש שבעצם כל אחד מאיתנו אחראי על העולם המקולקל, ושאת הקלקול של העולם, אני עושה בלב שלי. כי אם בלב שלי לא הייתי שבור, לא הייתי מרגיש שהעולם מקולקל. הייתי מרגיש שכולם נמצאים בשכינה הקדושה, כולם מחוברים, כולם שמחים, כולם עוזבים את האגו שלהם, ומתחברים ביניהם בצורה יפה.

תלמידה: האם הדרך היחידה לעשות את זה היא בביטול גמור של האגו בכל רגע, לא רק כלפי העשירייה, אלא גם כלפי אותם האנשים הקרובים אלי בעולם, שאולי רואים את העולם כמקולקל?

כן ולא. אם אני מבטל את האגו שלי כלפי העשירייה, זה מספיק כדי לבטל את עצמי כלפי כל המציאות, כל העולם, וכלפי כולם.

שאלה: הרב"ש נותן עצה להידבק במורה ובספרים, וכותב שרק אם נדבקים בהם זה יכול לשנות את דעתו לטוב. מה זה הכוח המיוחד הזה שיכול לשנות את דעתנו ורצוננו לטוב?

הכוח המיוחד הוא בזה שאנחנו מתנתקים מהאגו שלנו, מוכנים להידבק זה בזה, וכך אנחנו מתקרבים לתכונת הבורא.

שאלה: אנחנו מאוד שמחים להיות פה איתכם, כל החברות בדרך חזרה הביתה, ולכן הן לא איתנו. רצינו להגיד ממש תודה לכל החברים שפתחו את הלב שלהם, ונתנו יותר ויותר בזמן הכנס כדי להגיע לחיבור יותר גדול. הרגשנו את זה ממש מאוד חזק. אנחנו רוצים לשתף שבזמן הטיש הרגשנו חיבור ממש גדול לכל הכלי העולמי. האם אנחנו מתקרבים למצב קבוע שבו נהיה בדביקות תמידית שתחיה בנו כל הזמן?

כן, לזה אנחנו צריכים להגיע, לדביקות תמידית.

שאלה: גם אנחנו בעשירייה הגענו למסקנה שהטיש היה השיא של העבודה שלנו בכנס. מה מיוחד בצורה הזאת של עבודה הרוחנית שהיא מתקבלת בצורה כזאת פנימית וחזקה, ולמה אנחנו לא משתמשים בה מספיק?

בעיקרון טיש זה משהו שעושים כל שבוע בערב שבת, כאשר המקובלים יושבים יחד ועושים כביכול סיכום של ההתפתחות הרוחנית שלהם במהלך השבוע סביב השולחן. לכן זה נקרא "טיש", שולחן. אצלכם יצא פחות לעשות טיש, וזה טוב. בעיקרון זאת התאספות מאוד מעניינת, וככלל היא נותנת מדרגה חדשה של חיבור, עלייה, התקשרות בין החברים, והבורא גם מתגלה ביניהם, ושמח יחד איתם.

שאלה: גם אני הרגשתי ממש בשיא ההתפעלות בטיש שהיה בכנס, ממש לא היו לי מילים, רק רגש נטו. ועכשיו כשאני נזכר בזה לא נשאר לי שום רגש מזה, שום התפעלות, כאילו זה לא היה. לא הצלחתי לשמור על המצב הזה ולאחוז בו או שזה מצב נורמאלי, ככה זה צריך להיות?

למה אתה חושב שלא הצלחת. אתה הצלחת להתכלל עם החברים אפילו לרגע אחד, ולהרגיש איתם יחד עד כמה אתם נכללים יחד "כאיש אחד בלב אחד", ועד כמה זה קרוב לבורא. ולכן זה מה שהשגת, השגת דבר גדול, זה נקרא "דביקות" בין החברים ועם הבורא. אומנם הדביקות הזאת היא עדיין לא הייתה בדרגה חשובה, אבל זה כבר רוחני.

נקווה שבטיש הבא אתה תגלה יותר, ואחר כך עוד ועוד, ולא חשובה כמות האנשים. אומנם "ברוב העם הדרת מלך", אבל אם אנחנו נתאסף כולם, לפחות עשירייה, אתה יכול להרגיש עוד יותר עד כמה אתה מתחבר עם כולם והבורא נמצא בין כולם. אז בהצלחה.

שאלה: בכנס הרגשנו באיזה סלון אחד משותף, הרגשנו כלי אחד משותף, חיסרון אחד שהולך ומשהו נבנה בינינו, לב אחד, ממש מרכז אחד, הייתה הרגשה מאוד חזקה מעל מינים, מעל גילאים, מעל הכול, פשוט משהו מאוד מיוחד שאני לא חוויתי אף פעם קודם. האם צריך לשאוף שוב להרגשה הזאת? לחפש כל הזמן להחיות את הדבר הזה?

צריכים לשאוף אבל לא לזה בדיוק כמו שהיה כי אחרת אתם חוזרים למה שהיה ולא למה שיהיה. אתם צריכים לשאוף לחיבור אחד חדש, לכלי אחד חדש, לרצון חדש, חיבוק ביניכם, משהו ששייך כבר לעולם העליון, ולא שייך לגברים נשים צעירים זקנים מתחילים, אלא רק רצונות בעלמא. זאת אומרת שלא קשורים לגוף, זה מה שאנחנו צריכים לחבר.

תלמיד: עכשיו אחרי הכנס כל אחד חזר לעשירייה הפרטית שלו, לתא הקטן שלו, מה לגבי הדבר הגדול המשותף? איפה זה נכנס בכל התמונה הזאת?

הוא נשאר, אין העדר ברוחניות, לכן מה שהשגתם, השגתם. ונקווה שאתם שוב תשיגו את האיחוד הזה רק בדרגה עוד יותר גבוהה.

תלמיד: אז איפה בדיוק העבודה? בין העשירייה, החברים שלי, התא הקטן שלי?

לא, אתה תמיד מתחיל מהעשירייה אבל אחרי זה אתה עולה עוד ועוד.

שאלה: וה"עולה" הזה, הוא בכנסים בזמן שאנחנו מתאספים באמת פיזית כולם?

האמת שהמבנה הזה הוא חי וקיים קבוע ואין בו שינויים אלא רק לטובה, רק לקראת גמר התיקון להראות לכם את המצב הזה שכבר קיים וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: איך מהעשירייה הפרטית שלי עכשיו אני יכול להרחיב את זה ולהרגיש את המצב הגדול יותר, השלם יותר, הכולל?

תשתדל, אתה והעשירייה, ועוד עשיריות אולי, לתאר לעצמכם מה זה נקרא העשירייה בגמר התיקון. זה קיים, הכול קיים, אין העדר ברוחני, אלא אתם רק צריכים לאתר אותו.

תלמיד: האם פספסנו משהו בכנס הזה? אני שואל כדי ללמוד לכנס הבא.

על זה לא מדברים. מדברים רק על הדברים הטובים שהשגתם, והשגתם באמת משהו טוב מאוד. אתם עשיתם צעד אחד קדימה שאני מאוד מרוצה וציפיתי לזה, ואפילו למעלה מהציפיות עשיתם, וכך נלך קדימה.

את סעודות הטיש אפשר לעשות אפילו כל שבוע אבל זה לא לפי הדרגה שלנו, אנחנו נאבד בזה את הטעם. לכן אנחנו נעשה את זה פעם בכמה שבועות, אולי נחבר את זה עם ראש חודש ואז זה יהיה לנו לטובה.

תלמיד: שוב, לא עושים ביקורת על מה שהיה כדי ללמוד לעתיד?

מה יש לנו ללמוד?

תלמיד: אני שואל על הכנס האחרון בכל זאת להוציא איזה לקח, משהו שאיתו אפשר לראות איפה לא דייקנו כדי ללמוד לכנס הבא, למצב הבא שלנו?

אם מדובר על הדברים הגשמיים אז כן, אבל אם מדובר על דברים רוחניים אז לא.

שאלה: כתוב שרק כאשר הוא נמצא בקדושה יכול להתווכח עם עצמו ובפלפולים וכן הלאה מה שהשכל מספר לו, העיקר זה תמיד שילך בדרכי ה'. מהם אותם הפלפולים היפים שאליהם אני יורד אבל שאלך תמיד בדרכי ה'?

כאשר את מרגישה את עצמך חכמה ויכולה לדון, להתפלפל. אני לא חושב שצריך את זה, זה יכול רק להסית אותנו מהתקדמותנו למטרה.

תלמידה: מה זה אומר ללכת בדרכי ה'?

בדרכי ה' משמע ביתר חיבור וביתר התקרבות. עד ששוב נגיע למבנה דאדם הראשון עד חטא עץ הדעת.

תלמיד: כדי לא לאבד טעם, מה צריכה להיות ההכנה הפנימית שלנו לפעולה הבאה כמו טיש? הכנה פנימית מהי?

רק הקשר בינינו החברים. כולנו כבר מכירים את הצורות הבסיסיות של הקשר בינינו, לכן אנחנו צריכים רק לחשוב על כמה הקשר שלנו צריך להיות קבוע גובר, ומתחזק מרגע לרגע. אם אנחנו חושבים רק על כך, אז אנחנו בהכרח נצליח.

שאלה: האם אנחנו יכולות לצאת מחוץ לעשירייה לפני שסגרנו כך שכל החברות הן אחת, ואז אנחנו חושפות את עצמנו לכלי, לקבוצה אחרת?

אתן תנסו עד כמה אפשר ואז המאמץ הזה יביא אתכן לדרך יותר נכונה.

שאלה: אמרת שאנחנו מכירים רק את מה שאנחנו מרגישים, אבל אם אנחנו קולטים שיש משהו שמתייחס אלינו מעבר אלינו, זה יעזור לנו להרגיש את הבורא יותר קרוב? ואיך לעשות את החיבור הזה?

כן כמה שאפשר אנחנו צריכים כל הזמן להשתוקק לחיבור לא חשוב באילו תנאים חיצוניים אנחנו מממשים אותו.

תתכננו את הטיש הבא מתי שאתם רוצים, אני מאוד שמח שאתם הצלחתם במה שעשיתם.

כל טוב.

(סוף השיעור)