שיעור בוקר 16.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "על סף לשמה" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "על סף לשמה" - קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מספר 7.

קריין: קטע מס' 7.

"האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

תלמיד: מדובר פה על כך שהאדם צריך להגיע לצורך מאוד חזק, ואז הוא יכול לשפוך שיחו לה'. איך מגיעים לצורך החזק הזה? דיברנו על כך שרק מהחברים אפשר לקבל, בתוכי אין שום רצון שיכול לרצות את זה.

כן.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על כך בעשירייה, עולה לפעמים טענה שאף אחד מאתנו לא נמצא בעל מנת להשפיע, או בלשמה. אם החבר יודע שהחברים בעשירייה לא נמצאים בלשמה, איך הוא יקבל מהם צורך להגיע לשמה?

בתנאי שכולם רוצים פחות או יותר, ועוזרים בכך איש לרעהו להגיע לדבר הזה, שכולם נצרכים לו.

תלמיד: אבל הוא אומר לעצמו שהם לא בזה, הם עוד לא רוצים. הוא יודע, כי הוא מכיר את הטבע שלו, והם אגואיסטים בדיוק כמוהו, אז מאיפה הוא יקבל מהם דוגמה? איך הוא פתאום יתרשם שהם רוצים משהו שהוא בעצמו לא רוצה?

אז צריכים להמשיך לעבוד יחד. שכולם יגיעו לנחיצות ללשמה, לראות שהם לא בזה, ואז בבירור הזה הם יצטרכו להפוך את הרצון לקבל שלהם לעל מנת להשפיע.

קריין: נקרא שוב את קטע מספר 7.

"האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

סדנה

נשתף בסדנה את עיקרי הדברים ששמענו עד כה בשיעור.

*

תלמיד: בעל הסולם מסביר שאחד הדברים שמונעים מהאדם להגיע ללשמה, זה הסיפוק שלו מהעבודה. הוא כותב, "מטעם שהיה לו סיפוק בעבודה. ובמקום שיש סיפוק, אין האדם מסוגל לעשות שום דבר, כי בלי רווחים אין האדם מסוגל לעבוד. אם כן, אם האדם היה מקבל סיפוק בעבודה זו דשלא לשמה, היה מוכרח להישאר במצב הזה".

אז אסור לנו להסתפק בעבודה בכלל? מה זה אומר שאני לא מסתפק במה שאני עכשיו עושה? כי יש לנו הוראה אחרת של המקובלים, כן להסתפק במועט, על כל מה שאדם עושה הוא צריך להגיד תודה, אפילו על כך שניתן לו להשתייך לדרך ולעשות משהו למען הבורא, אפילו בשלא לשמה דשלא לשמה. אז במה האדם מסתפק ובמה לא?

יש כאן כמה מצבים. מצב אחד, שמבצע פעולות כלשהן ומסתפק בהן, ואמנם הוא לא מגיע לגילוי הבורא, לדבקות בבורא, אבל הוא חושב שזה עוד יבוא. ומצב נוסף, יכול להיות שנראה לו שהוא כבר נמצא כביכול בלשמה ולא מבין עד כמה זה עדיין מצב לא אמתי. זה בעצם מה שהייתי אומר.

מה לעשות? להמשיך בדרך ולברר, האם הוא נמצא בדבקות בחברים ומהם בדבקות בבורא וזה מוביל אותו בסופו של דבר ללשמה, או לא. אם לא, אז צריך מהר ככל האפשר לעזוב את הפעולה שבה הוא נמצא ולחפש על ידי איזו פעולה הוא כן יכול להיות במשהו דבוק בבורא.

תלמיד: בחלק מהשלב הזה, האדם צריך להרגיל את עצמו להתנתק מהתוצאה. לעבוד כמה שיותר, להיות יותר נקי בעבודה, מכוון בה, אבל לנתק עצמו מהתוצאות.

אבל במה הוא עושה פעולות על מנת להשפיע?

תלמיד: מאמצים בחיבור, לתת דוגמה, לשחק כלפי החברים, ללמוד, להתפלל, כל מה שאנחנו עושים. הוא עושה את זה ולא יודע איך למדוד את הדברים האלה, כי אין לו יכולת למדוד אם הוא עושה נכון או לא. בסופו של דבר אם הוא מברר, הוא תמיד רואה שהכוונה הייתה לעצמו והוא נמצא בתוך הסיבוב של הרצון לקבל על מנת לקבל.

כן.

תלמיד: הוא ממשיך לעבוד ומקווה שהמאור המחזיר למוטב יתקן. בדיוק במקום הזה, האדם יכול להגיע למצב שהוא מסתפק בעבודה הזאת, כי אין לו שום יכולת לעשות מדידה איך הוא מתקדם. הוא עובד עוד ועוד, אבל המתנה מגיעה מלמעלה. אם הבורא ירצה הוא ייתן, אם הוא לא ירצה הוא לא ייתן, ירצה ייתן לאחרים. ואדם פשוט נמצא במצב שהעבודה מביאה אותו להסתפקות במצב הזה. איך יוצאים מהמצב הזה? איך לא נקברים שם?

רק על ידי התעוררות מכל הקבוצה. העשירייה צריכה להתרומם ולומר שהיא נמצאת ברצון לקבל, והיא לא מסכימה להמשיך כך, אלא היא חייבת להפוך את המטרה שלה, היא חייבת להשיג את העל מנת להשפיע ורק בצורה כזאת להתקדם הלאה.

תלמיד: בעל הסולם כותב שהאדם צריך להרגיל את עצמו לעבוד בעל מנת להשפיע ולא להסתכל על עצמו אם מרגיש טעם בעבודה, או לא.

כן.

תלמיד: זה מקום שאדם מביא את עצמו למצב שהוא מסתפק במה שהוא עושה כביכול, או שאני לא מפרש את זה נכון. מה זה להרגיל את עצמו לעשות בעל מנת להשפיע? איך אני מרגיל את עצמי בזה?

אנחנו לא פועלים בעל מנת להשפיע, אז איך אנחנו יכולים להגיד שיש לנו ואנחנו מסתפקים?

תלמיד: האם הוא לא צריך להרגיל עצמו לעשות בדרך הכפייה, במה שהוא יכול, בעל מנת להשפיע?

לא, כי אין לו על מנת להשפיע, אז איך הוא יעשה על דרך הכפייה, אין לו אפשרות.

תלמיד: אנחנו מדברים על הכרחיות ברמה גשמית תמיד. האם יש תענוגים הכרחיים שהם רוחניים?

אנחנו לא מחלקים את התענוגים באופן כזה שהם הכרחיים או לא הכרחיים, אלא אך ורק אם זה על מנת להשפיע או לא על מנת להשפיע, לשמה או לא לשמה.

תלמיד: אני שואל ברמת העבודה. כי כרגע אמרת שאנחנו לא בהשפעה, אני לא מסוגל כרגע לעשות פעולות שהם באמת השפעה. אבל אנחנו רוצים בעשירייה להגיע לבקשה הזאת, לתפילה הזאת, לדרישה הזאת. כדי להגיע לדרישה הזאת אני רוצה לוודא שאני לפחות פועל רק על הכרחיות בתענוגים, ולא נשאב להרגל שבו אני כל הזמן אתמלא בתענוגים רוחניים, אפילו קטנים, מהקשרים בינינו, ולעולם לא אגיע לבקשה הזאת.

אז אל תחשוב על גשמיות, על הכרחיות כמו שאתה אומר, אל תחשוב על זה.

תלמיד: אני חושב על הכרחיות רוחנית. אפילו התענוגים שאנחנו מקבלים פה בעבודה בינינו, כנראה שהם הולכים מיד לרצון לקבל, כנראה שהם מונעים ממני להגיע לתפילה הזאת.

כן.

תלמיד: מאמץ יש, הרגל יש, אנחנו כבר יודעים פחות או יותר מה הכיוון הכללי, אבל לעשות התקפה, פריצה, זה תמיד כשמגיעים לאיזו פינה, ואני לא מרגיש שאנחנו מגיעים לפינות כאלה, אני מרגיש שאנחנו כאילו שטים בסירה ומתקדמים, אין ממש את הצורך הקיומי הזה. אני רוצה להגיע לצורך קיומי רוחני, כמו שאם הייתי רעב גשמית, אז זה היה גורם לי עכשיו לקום, לצאת מהבית ולחפש, ואפילו לצוד אוכל אם צריך. אני רוצה כך גם ברוחניות, איך עושים את זה?

רק על ידי חיבור ביניכם ופנייה לבורא. אני לא רואה שום פעולה אחרת שיכולה להביא אתכם לתוצאה.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו לא צריכים כל כך להעסוק בבירור.

רק בחיבור בינינו ועם הבורא.

תלמיד: זה מה שעלינו לעשות בכל מפגש, בכל פעם שאנחנו מתאספים. וכשעושים איזו פעולה, שזה תמיד יהיה הדבר שאנחנו מכוונים אליו, ולא לדאוג אם מגיע תענוג לכלים דקבלה או לא מגיע, אלא רק לעסוק ביעד.

כן. ולהימצא בתפילה אליו, להגיע אליו.

תלמיד: האם זה אמור לייצר את העוצמה?

כן. עוצמה וחיסרון.

תלמיד: אתמול בשיחה שקיימת עם החברים שמענו שהמלצת שהחברים ילחצו זה על זה להגיע ללשמה, ממש יחייבו אחד את האחר להגיע ללשמה. מה זה ללחוץ זה על זה להגיע ללשמה בעשירייה?

שכל אחד בצורה אישית ירגיש שזה מה שעומד לפניו ואת זה הוא חייב להשיג.

תלמיד: לשמה זה דבר גדול, אבל הוא לכאורה רחוק. איך לייצר את הנחיצות הזאת, את הזעקה הזאת, את הצורך העכשווי, לא העתידי?

אך ורק על ידי התפילה. מתחברים בתפילה לבורא ממצב שבו פחות או יותר נמצאים כולם, וממשיכים באותה התפילה עד שנענים.

תלמיד: האם לפני שמגיעים ללשמה התפילה אמורה להיות שנתכלל זה בזה לכלי שלם שיהיה בתוך העשירייה, במרכז העשירייה? כי ברגע שעוברים ללשמה, הבנייה של הכלים היא שונה. בכנס תהיה השפעה על כל העשיריות, האם לשם לכוון את התפילה ואת העבודה שלנו?

איך אתה יכול לעשות את זה, להתחבר עם כולם, עם חמשת אלפים איש בעשירייה אחת?

תלמיד: הכוונה לבנות בעשירייה את הכלי. לא שכל אחד רק רוצה להגיע ללשמה, אלא לבנות את הכלי המשותף של העשירייה, להתחבר ולהתכלל יותר בינינו ולהכיל יותר אחד את האחר, לראות את העשירייה כבורא, לבקש כוחות בעשירייה כדי לבנות תפילה של חיבור הכלי המשותף בינינו.

בסדר, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: כתוב שאסור לי לדרוש טעם, שאני חייב לעבוד גם אם אני לא מרגיש טעם. אבל שמעתי ממך שאני כן חייב לדרוש משהו, אבל לא טעם. מה אני חייב לדרוש?

אתה חייב לדרוש רק חיבור עם חברי הקבוצה. אומנם אתם נמצאים באלפי קבוצות, אבל לכל אחד יש קבוצה משלו, והחיבור עם חברי הקבוצה חייב להתקיים בהווה.

תלמיד: אז אם אני חייב להתקיים, זה אומר שאני גם דורש להרגיש משהו מהבורא, לא רק לדרוש שזה יתקיים?

אתה רוצה להרגיש שאתם כולם נמצאים בעשירייה, ואתם תלויים בכוח אחד שזה הרוח שיש ביניכם וזהו.

תלמיד: אז עד שאני לא מרגיש את התוצאה הרצויה הזאת אני לא מפסיק?

לא.

תלמיד: אדם מתחיל את העבודה בהתחלה בכפיה נגד הרצון לקבל, עד שהוא מתרגל לעבודה הזאת. ועם הזמן הכפייה אמורה לפחות, וכשהכפייה כבר פוחתת ואז הוא מקבל חיות וסיפוק. שאלתי היא, מה לעשות עם הסיפוק והחיות, הוא אמור לדחות את זה?

אני לא מבין בכלל את התמונה שאתה מצייר.

תלמיד: מתחילים לעבוד בכפיה נגד רצון לקבל.

כן.

תלמיד: האדם מתרגל לעבודה בכפיה ועם הזמן הכפייה פוחתת והוא כבר מתחיל לקבל סיפוק מהעבודה הזאת, כי הוא רואה את המטרה הסופית. האם הוא אמור לדחות את הסיפוק שהוא מקבל?

איך הוא רואה מטרה הסופית? אני לא מבין מה שאתה אומר.

תלמיד: החיות והסיפוק שהאדם מקבל, זה הולך לרצון לקבל. אז שאלתי, אם הוא אמור לדחות את הסיפוק הזה, מה לעשות עם הסיפוק מתוך העבודה בכפיה כשהוא עושה והוא רואה שהוא מצליח. הוא מצליח לכפות את הרצון לקבל ורואה את התוצאה, ההצלחה בזה.

לא. זה לא אמיתי.

תלמיד: אז בן אדם לא מצליח. בסופו של דבר אין הצלחה?

לא. צריכים עוד להתעמק בזה.

תלמיד: למה אין מצב בינוני בין לשמה ולא לשמה?

כי זה לא קיים בטבע.

תלמיד: יש איזשהו מצב קריטי כזה שקוראים לו "מילוי הסאה". שצריך להגיע אליו?

כן.

תלמיד: ממצב של לא לשמה לשמה.

כן.

תלמיד: מילוי הסאה הזה זה משהו אישי או קבוצתי?

זה אישי וגם קבוצתי.

תלמיד: אבל קודם כל זה צריך להיות אישי אצלי, שאני מגיע למילוי הסאה?

כן.

תלמיד: כדי להגיע למצב הזה, זה מצב שכלי או רגשי?

יותר רגשי.

תלמיד: זאת אומרת, אם אני חושב שאני עושה הכול במחשבה זה עדיין לא מספיק. זה צריך לבוא כאיזושהי התפרצות רגשית?

כן.

תלמיד: זו הרגשה שאני עושה הכול ולא יעזור לי כלום, רק אם הבורא יעזור לי?

כן.

תלמיד: הוא כותב ש"האברים מתנגדים". מהו הדבר שמעורר את ההתנגדות של הגוף?

הגוף מתנגד לרצונות ופעולות שהן נובעות מעל מנת להשפיע.

תלמיד: כל בוקר כשאנחנו מתעוררים ואנחנו צריכים לייצב עצמנו כי אנחנו רוצים להגיע לעל מנת להשפיע, להגיע ללשמה. אז גם צריך לחפש את ההתנגדות הזאת, כי אם אין התנגדות זה אומר שיש משהו לא נכון? זה המדד?

יכול להיות.

תלמיד: כל הזמן צריך לאתר את ההתנגדות או לא?

רצוי.

תלמיד: ממה כלולה ההתנגדות, רק מעל מנת להשפיע?

כן.

תלמיד: ואיך לייצב את הדרישה הזאת בצורה ברורה, כבר ככשאדם מתעורר בבוקר לייצב את זה כמטרה. וזה לא קל כל פעם לחזור ולזכור שצריך לכוון בעל מנת להשפיע.

תקרא את ברכת השחר מהברכות שאנחנו אומרים בבוקר.

תלמיד: אני לא מוצא שם משהו שהוא מכוון להשפיע בצורה ברורה.

דבר על זה עם החברים.

תלמיד: גם במאמר הזה וגם במאמר שלמדנו אתמול הוא מדבר על עניין הרגל, שאדם צריך להרגיל את עצמו לעבוד בעל מנת להשפיע. איך במצבנו הנוכחי אנחנו מרגילים את עצמנו לעבודה בעל מנת להשפיע?

כשאנחנו כולנו חושבים על פעולות השפעה, ומדברים על זה, ועוזרים זה לזה לתאר לעצמנו יותר ויותר ברור, נכון, אמיתי, מה זה נקרא "פעולות השפעה".

(סוף השיעור)