שיעור בוקר 20.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "העבודה בדעת ובלמעלה מהדעת"

עבודה בדעת זה בסדר גמור, זה מה שאנחנו מבינים, מה שמרגישים, מה שמרגישים שחשוב לפי החשיבות, לפי ההבנה, אז אנחנו כן יכולים לעבוד. עבודה למעלה מהדעת זה כבר בניגוד לשכל והרגש שלנו. כל העולם שלנו עובד לפי הקבלה, כמה שיש בשכל, ברגש, ולפי זה עובדים, יודעים מה לעשות, להפעיל, זה בתוך הדעת. אדם כיצור הכי חכם, מפותח מכל יתר היצורים, וודאי שמתאים לו לעבוד, לעסוק בחיים מתוך דעתו. והחכמה שאנחנו לומדים היא מקובלת אצלנו, כמה שאדם יותר חכם מכבדים אותו. וכאן אנחנו צריכים כביכול ללכת כנגד הרגש והשכל, מה יש לנו עוד? כלום.

זה באמת נכון, צריכים ללכת נגד מה שיש בנו אם אנחנו רוצים לרכוש את העולם העליון. כי שם בעולם העליון זה לא הרגש והשכל שלנו, אלא למעלה מהרגש ולמעלה מהשכל שלנו, הדרגה הבאה. במקום קבלה שיש לנו בעולם הזה, תכונת הקבלה, תכונת ההשפעה. במקום דעת, למעלה מהדעת. אבל איך אני יכול לעשות את זה אם אני בנוי רק לפי הכלים שלי? אדרבא, כמה שאני יותר ויותר בודק את עצמי, אני רואה שאין לי שום דבר חוץ מכמו שכתוב, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". יש לי ידיים, יש לי עיניים, יש לי לב, יש לי ראש.

העולם הרוחני בנוי לפי אבחנות אחרות, אפילו אומרים אבחנות חדשות הפוכות. אבל מה זה נקרא הפוך, במקום לבן שחור? אני לא יודע, במקום לתת לקבל, או לקבל לתת? לא מובן לי איך אני צריך לשנות את עצמי כדי לעלות למצב שנקרא העולם הבא, המדרגה הבאה. אומרים אתה צריך לנסות, והעולם הבא הוא כך נקרא, העולם הבא שבא, שהוא בא. אבל הוא בא לפי המאמצים שלך, ואפילו שלא תרצה, לפי תכנית הבריאה אתה תרצה, על ידי מכות שיבואו ואז זה יבוא. זאת אומרת זה בטוח, רק מי שעושה יגיעה מראש אז הוא חוסך דווקא זמן וסבל, כי מגיע יותר מהר לתפילה. ומי שלא עושה זאת אז לוקח לו יותר זמן, כי העקשנות שלו עושה לא טוב.

צריך להיות עקשן אבל עקשן ביגיעה. כמו שאומרים חוץ מצא, שאפילו שאני רואה לפי סימנים שלא הולך לי, אולי הבורא אפילו מראה לי שאני לא רצוי, אני לא עוזב, וכך על ידי ההתמדה מתקדמים. אז הנושא הזה "עבודה בדעת ולמעלה מהדעת", צריכים דעת גדולה כדי לעבוד למעלה מהדעת. ואנחנו צריכים לעשות מאמצים עד שנקבל את התכונה הזאת מלמעלה, תכונת ההשפעה, תכונת החיבור, תכונת האהבה. וכך נתקדם.

קריין: ציטוט מספר 17, מתוך רב"ש א', מאמר "ענין אמת ואמונה".

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים. וזה נותן לנו שני דברים:

א. מבחינת האמת, שהוא רואה את מצבו האמיתי, יש לו מקום לתפלה. ואז יש לו מקום חסרון. ואז הוא יכול להתפלל, שהקב"ה ישלים חסרונו. ואז הוא יכול להתעלות במעלות הקודש.

ב. דרך האמונה, שהיא בחינת שלימות, שמכאן הוא יכול לתת שבח והודאה לה'. ואז הוא יכול להיות בשמחה."

(רב"ש א', ענין אמת ואמונה)

זאת אומרת, אנחנו צריכים לקבל רוחניות בכלים דהשפעה. אנחנו צריכים לדעת איך בודקים ומודדים את הכלים האלו, בהפוך ממה שיש לי, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי". שאם בעולם הזה אנחנו מודדים הכול לפי כמה שמקבלים, כמה שיש לי בקופסא, בצלחת, בסל שיש לו לאדם, אז בעולם הרוחני זה ההיפך. זאת אומרת, כמה שהייתי רוצה לקבל בדעת שלי, וכמה שאני בשמחה מתעלה מעל זה ומשפיע למרות שיש לי רצון לקבל יותר גדול, כך אני מודד את האמונה למעלה מהדעת. ו[לפי] זה שיש לי שמחה מזה שעליתי מדרגה ונעשיתי בזה קרוב לבורא, ומתחיל להרגיש, לחקור אותה המציאות שנקראת "עולם העליון".

מאיפה זה נובע? כמו שהוא כותב לנו בפסקה הזאת, שיש לי בטחון שהבורא הוא משגיח, ולכן הוא יודע מה טוב. משגיח בזה שכל מה שיש לי, הכול בא ממנו. כולל כל הכלים שלי שבהם אני בודק אותו כמה הוא טוב, כמה הוא משגיח, כמה אני מתייחס לזה ואיך. כל הדברים האלה גם בצורה ישירה וגם בצורה הפוכה, הכול בא ממנו, ואין שום דבר ממני. לא מבחינת הרגשת המציאות, לא מבחינת הביקורת על המציאות והחלטות, אין לי שום דבר. גם שאני מחליט לבדוק עד כמה שאני או הבורא נמצאים בזה, גם כל זה בא מהבורא.

זאת אומרת אנחנו ללא השפעת הבורא, אפשר להגיד כמחשב ריק. אפילו לא מחשב, אפילו אפס. לכן כמה שיודעים להתעלות בדעת ובלמעלה מהדעת, יש לנו תפיסת מציאות רוחנית יותר חזקה, יותר גבוהה. וההרגשה הראשונה, הקביעה הראשונה בזה, זה שאני מרגיש טוב מאוד את עצמי ואת מה שהייתי רוצה, ומה שהייתי מרגיש, וכן מרגיש, וכן רוצה, ויחד עם זה אני מבטל את הדברים האלה. לא שאני מוחק אותם, אלא בונה למעלה מהם יחס לעולם בצורה הפוכה, "בעל מנת להשפיע" מה שנקרא. אז יש לי שתי מדרגות, אחת זו "דעת", והשנייה זו "למעלה מהדעת", ואני משתדל להרחיב אותן, ולפתוח כמה שאפשר יותר מקום ביניהן. שם ביניהם אני ארגיש את העולם העליון, את המציאות העליונה.

סדנה

איך אני משתדל לבנות שתי מדרגות, בדעת ובלמעלה מהדעת? "איש את רעהו יעזורו".

*

יש לנו שתי דרכים. מצד אחד, אני יכול להשתדל בכל הכוח לגלות את מה שיש לי בעולם הזה, ואיך אני כביכול נמצא בעולם הבא, בעולם של השפעה, אהבה. ולתת לזה כמה שיותר יגיעה בשתי המדרגות הללו, דעת ולמעלה מהדעת, ולהתפלל ולבקש, ולהתכלל עם החברה. בקיצור לחפש, לחפש, ותמיד זה בורח ממני, ואני לא יודע מה רוצים ממני, ואני מבקש מחברה ומהבורא שיתנו לי איזו אחיזה בזה.

מצד שני, אם אני לא אעשה את זה, אז מה שלא יעשה השכל, עושה הזמן. "זמן" זה נקרא מספר מכות. ברוחניות אין זמן. מספר מכות שאני אעבור, וזה יכול לקחת כמה שנים. אבל בכל זאת, אם אני לא יורד מהמסלול, נשאר בו אפילו בצורת מת, זה עובד עליי, ואני בכל זאת מקבל איזו התעוררות לקראת אמונה למעלה מהדעת.

מטרת העבודה של האדם בעולם הזה, נקרא "שלמות בכלים דקבלה". כמה שיותר להרוויח, לקבל, להצליח, למלאות את עצמו בכל מה שהוא מתאר שזה לטוב. מטרת האדם ברוחניות, זה להיות שלם בכלים דעליון. מה זה נקרא "להיות שלם בכלים דעליון"? במידה שאנחנו משתדלים, מתארים את זה לעצמנו, כך לאט לאט הוא פועל עלינו פעם אחר פעם. "פעם אחר פעם", זה נקרא "לאט לאט". כך פועל עלינו מאור המחזיר למוטב, ועובד, ועושה את העבודה הזאת, ומביא אותנו לכלים דעליון ולהרגשת השלמות בכלים האלה. לא יכול להיות האחד ללא השני. אני לא יכול להרגיש רוחניות ולסבול מזה, אלא רק מתוך זה שבטוח תהיה לי שמחה מזה, אז אני מקבל הרגשה הרוחנית.

מה זה נקרא "להיות שלם בכלים דעליון" במקום "להיות שלם בכלים של עצמו"?

*

בשבילנו להיות שלם בכלים דעליון, זה עיבור, זה המצב הראשון של להיות בעליון ולהיות בשלמות. איך מתארים את זה? אנחנו נמצאים עכשיו ברחם, אנחנו נכנסים לעליון. מה אנחנו צריכים לעשות, כדי להיות בזה, כדי שהוא יכניס אותנו לתוך. רחם זה בינה. שהוא יכניס אותנו לזה שאנחנו נתקיים בזה. איך אנחנו יכולים להיות? אנחנו צריכים בתוכנו לבנות תכונה המתאימה לזה, עשיריה שנמצאת בתוך רחם, בינה, והיא מייצבת את המצב דומה לבינה.

*

האם אנחנו מראש יכולים לחשב איזה תנאים ייתן לנו העליון, הרחם, אח"פ דעליון, כדי שאנחנו ניקלט שם? איך אנחנו יכולים לזהות תנאים שהעליון יציג לפנינו? אולי עכשיו הוא כבר עושה את זה, רק שאנחנו לא מודעים לזה, לא שמים לב?

*

אנחנו בדרך כלל מחפשים, מה זה יכול להיות אמונה למעלה מהדעת. אבל אם אנחנו נתחיל לבטל את עצמנו, זה המצב הכי קרוב, הראשון שאנחנו צריכים להיכלל בעליון. אם נתחיל לבטל את עצמנו כלפי כל מה שקורה, מפני שכל זה הוא כבורא ואני בתוכו, אז אנחנו נתחיל להרגיש מה זה להיות למעלה מהדעת, מה זה להיות בהשפעה. עדיין אין השפעה. אבל בכל זאת זו עבודה כנגד הרצון לקבל שלי, עד כמה שאני יכול וחייב לבטל אותו ולקבל מרות של עליון עלי.

ומה עוד אני יכול להרגיש בתהליך של ביטול הדרגתי?

מה אני מרגיש ומגלה בתהליך ביטול הדרגתי, כלפי הכול, כי הכול זה הבורא.

*

לפי איזה סימנים חיצוניים אני מזהה שהחברים מבטלים את עצמם? אולי הם כבר עושים את זה מזמן ובדרגות גבוהות. אבל אני לא מזהה את זה, לא שם לב, או לא יודע את הסימנים הללו?

*

הדבקות בקבוצה, זה נקרא שאני מתאר אותם כסביבה שכולה עוסקת בהשפעה בלבד, כל אחד כבר ביטל את עצמו, כל אחד כבר קשור לאחרים בביטול וגם אני הקטן נמצא בתוכם כזירעון קטן בתוך הרחם, בתוכם. וכך אנחנו מתחילים להיות יותר ויותר דומים בהשפעתנו זה לזה, אני לסביבה והסביבה לי, עד כדי כך שאני מרגיש שהסביבה זה לא החברים, זה הבורא.

איך אנחנו מתאמצים להשיג מצב כזה?

*

כשאני מציין לעצמי, מצייר לעצמי קבוצה כרחם ואני מתבטל כלפיה מכל וכל, מה קורה הלאה, מתי אני יכול להתחיל לפתוח את הדעת, הביקורת, שהאגו שלי יתערב קצת יותר בזה? כי אם אפתח את האגו ובכל זאת אתעלה מעליו, זה כבר לא יהיה יום ראשון של קליטת הזרע אלא היום השני. אחר כך היום השלישי. הכול על ידי פתיחת האגו שלי, ואני מגיע ללמעלה מהדעת בדרגה מתקדמת. איך אני עושה את זה?

איך להיות רגיש ונזהר לפתוח את האגו רק למצב שיתאפשר לי לעלות רק דרגה אחת, ל"יום השני" מה שנקרא?

לכן היום הראשון נקרא "קו ימין", היום השני "קו שמאל".

*

איך אני מגלה את המדרגות והצעדים שלי ומשתמש בבורא להתקדמות זאת, איך אני מתקדם בהליכה רוחנית בלי לחכות לאיזה פעולות מלמעלה אלא אני בעצמי משתמש באור, בחושך, בימין ובשמאל, בכל המצבים, פותח את האגו שלי, מושך את המאור המחזיר למוטב, שכל המציאות נמצאת לפניי, כמו שנקרא "אני בעל העבודה"?

מגלים את המדרגות, מזרזים את המצבים.

*

התקדמות העובר בתוך הרחם לגמרי תלויה בהשפעת הרחם עליו. לכן אם אני עוסק בענייני החברה, בחיבור מתקדם שלה, אני בזה מעצב את הרחם והוא משפיע עלי ומגדל אותי. כך זה בעבודה רוחנית. מה שאין כן אם אני דואג לי בצורה אישית, ישירה, בזה אני רק עושה את העבודה על האגו שלי במסגרת העולם הזה. אפילו שכביכול אני נלחם עם האגו שלי ורוצה לתקן את עצמי. אם זה לא דרך הסביבה, זה תמיד בעד האגו.

איך אנחנו דואגים לעורר את הרחם לגדל אותנו?

על זה כתוב ש"אתם בניתם אותי", "אתם עשיתם אותי". כך הבורא אומר לנו.

*

איפה אנחנו רואים מכאן שתפילת יחיד היא רק גורמת רע ליחיד, ותפילת הרבים היא שמעצבת את כל הבריאה לכיוון התיקון?

*

איך במאמצים לטובת הסביבה, הרחם, הקבוצה, העשירייה, אני דואג שזה יהיה לטובתם, היינו לטובת הבורא, שזה היינו הך, ושזה לא יהיה שייך באיזו צורה לטובת עצמי?

איך בתפילה שלי כלפי הסביבה, שלום הסביבה והבורא, שזה היינו הך, אני דואג שלגמרי לא תהיה לי בזה תועלת לעצמי, אלא שאהיה רק כנקודה שממנה אני קופץ למעלה. לשם זה אני צריך את ה"אני".

*

קריין: ציטוט 18, בעל הסולם, "שמעתי" מאמר מ', "אמונת רבו, מהו השיעור".

"האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו ית' רק טובות. ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בעירום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל יסורים, וכל אחד לפום דרגה דיליה [לפי הדרגה שלו], על זה הוא צריך להגיד, כמ"ש "עינים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת.

ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא. נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' רצונות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא יראו את האמת."

(בעל הסולם. שמעתי. מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

שאלה: רחם זה בעצם העשירייה, נכון?

עשירייה המחוברת היטב סביב האדם, היא לא קיימת, היא קיימת בצורה מסוימת, שמישהו מעצב אותה.

תלמיד: עובר הוא בעצם אני שאמור להיות בתוך הרחם.

אם תהיה עובר אז יהיה לך רחם. אם לא יהיה עובר לא יהיה רחם.

תלמיד: אני אמור לתפקד גם כחלק מהרחם מצד אחד, ומצד שני אני אמור להיות גם עובר, אז איך אני בעצם מתפקד בשני המישורים האלה?

תבנה לעצמך. זה נקרא לעשות את הבורא, "אתם עשיתם אותי".

תלמיד:, גם עובר וגם חלק מהרחם באותו הזמן?

אתה לא עושה את הרחם, אתה מעורר את החברים להיות מחוברים, ואז הם מעצבים רחם.

שאלה: מבלבל אותי הביטוי, "עיניים להם ולא יראו". מה זאת אומרת, "להם"?

"להם", לכל אלו שנמצאים ברבים, שיש חוץ מהבורא עוד איזו שליטה, שליטה שלהם, ולכן כתוב "עיניים להם ולא יראו", שכביכול הם קיימים.

"עיניים להם ולא יראו", זאת אומרת, אני לא יכול לראות את האמת אם אני נמצא ב"להם", אם אני נמצא במצב שמקבל את הבריאה שיש בה כמה רשויות ולא רשות אחת.

כל העבודה שלנו היא להעביר את עצמנו מהשבירה, שזה למטה מפרסא, בין אצילות לעולמות בי"ע, ללמעלה מפרסא, לעולם האצילות. עולם האצילות נקרא "אצלו", לכן הוא נקרא "אצילות", שם ישנה שליטה אחת, שליטת הבורא. בעולמות בי"ע זה נקרא "בי"ע דפרודא", שם ישנם כל מיני מחשבות, רצונות, שהאדם מתאר לעצמו שכביכול יש עדיין כמה רשויות.

שאלה: רב"ש כתב בקטע על אדם שמגיע להרגשה שאין לו סיבה לחיות עבור עצמו.

איך מגיעים לזה, מה זה הדבר הזה?

מה זה ההיפך תסביר לי, מה זה נקרא "לחיות עבור עצמו", עבור הבהמה שלך? זה בסדר, אם אתה מחליט, אני לא רוצה לסבול, אני רוצה לדאוג רק לבהמה שלי, שיהיה ל"כלב" או ל"חמור" שלי מה שנקרא, איך שאתה מתאר אותו, טוב. אני משכיב אותו לישון, מאכיל אותו ועושה הכול, וכל החיים שלי אני כאדם מטפל בבהמה. יש אנשים שכך עושים, יש להם איזה כלב או חתול בבית, יש כאלה שיש להם חולדה מיוחדת או תוכי גדול, ראיתי כזה, וזה כל החיים שלו. הם עוזרים לו לרדת לדרגת חי ואז טוב לו, מושכים אותו למצב שהוא יכול להרגיש את עצמו טוב יותר ונוח.

תלמיד: אז איך הוא יוצא מזה למצב שאין לו סיבה לחיות, אלא רק עבור הבורא?

על ידי מכות. איך אנחנו מגיעים לזה? אבל החכמה היא לא להתקדם עד גמר התיקון על ידי מכות, אלא להתחיל להבין שיש בהם שיטתיות, שיטה ומגמה, ומזה בונים את החכמה איך לעכב את המכות ולהביא את עצמנו לתיקון בצורה מהירה, נוחה ויפה.

ולא רק זה. אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו איזה מכות נצטרך לקבל אם לא נלך בשיטת הקבלה, ועל כל פרט ופרט נצטרך לקבל מכה כדי לפתוח את הרגש והשכל. בקיצור, זה נורא.

תלמיד: כל זה בשביל להביא אותנו למקום שאנחנו לא חיים עבור עצמנו?

לא רק זה, קודם כל המשפט הזה "שאני לא חי עבור עצמי", לא מקובל עלי. אני חי עבור עצמי, אבל הרוצה לחיות, שימית את עצמו. אני רוצה להמית את הרצון לקבל שלי, את ה"בהמה" הזאת, שהיא תקבל רק את ההכרחיות ולא יותר מזה, ולא תקפוץ לי, כי אני רוצה לגדל את האדם שבי.

שאלה: איך אפשר לבנות תפילה בלי לרצות לקיים את רשות היחיד?

רשות היחיד זו רשות הבורא. שאני מתאמץ לקבל את העולם שכולו רק הוא בלבד. ומה יש לי? לי יש רק את נקודת התצפית, שאני רואה דרכה. מה אני רואה? בורא, בורא, אין דבר חוץ ממנו, אין עוד מלבדו. זה נקרא "רשות היחיד". זאת אומרת שאני קיים רק כדי להיוודע ולדווח על זה, שבאמת אין עוד מלבדו.

תלמיד: אז מהי אותה תפילה?

התפילה היא שאני ארחיב את נקודת התצפית שלי עד כדי כך שבכל התכונות הפנימיות שלי אני אראה רק את זה. יש לי הרבה הבחנות שאני לא מכיר אותן.

שאלה: שמעתי שצריכים להיות בדעת גדולה כדי להגיע למעלה מהדעת.

נכון. גם אתמול דברנו על כך שכל מי שהולך למעלה מהדעת, דעתו גדלה והוא נעשה יותר חכם בגלל שהוא הולך למעלה מהדעת.

לעומתו מי שרוצה להרחיב את דעתו מבלי ללכת למעלה מהדעת נקרא "חכם בלילה", כי הוא נמצא בחושך, והוא בכל זאת עושה כל מיני פילוסופיות, והוכחות מתוך החושך שהוא חכם.

תלמיד: כן. בדיוק. בתחילת המשחק מאוד פשוט לראות את הדעת שלי, אבל עכשיו אני רואה שהאגו שלי לא נותן לי לראות איפה אני נמצא על מנת להגיע לאמונה מעל הדעת.

אתה לא צריך לדאוג לדעת. רק לאמונה למעלה מהדעת והדעת תגדל. רק מתוך האמונה למעלה מהדעת הדעת תגדל. הדעת גדלה על ידי האור. עד כמה שתהיה קשור יותר ללמעלה מהדעת, אתה משם, רוצה או לא, תזמין הארה על הדעת. למה? כי הבינה דואגת לגדל את המלכות כדי לחייב את האדם להיות עוד יותר קשור לבינה. זה יבוא. אל תדאג. תהיה חכם. תדאג להשפעה, ולא לכלים דקבלה.

שאלה: יש לנו את הבחירה?

ודאי.

תלמיד: אז הבחירה היא בעצם ללכת בדרך "אחישנה"?

כן. זה נקרא ב"דרך ההשפעה". השפעה, דרך הקבוצה וכן הלאה. זו הבחירה.

שאלה: לי מאוד נוח בחברה שלנו, ואני מרגיש שדווקא זה לא מאפשר לי התקדמות.

אני מבין אותך. זה מפני שאתה לא משקיע מספיק. לחברה אין שום צביון אלא לפי איך שאתה מעצב אותה. אל תחשוב שאתה תחכה עד שהם ישתנו. לפי איך שאתה תשתנה גם הם ישתנו בעיניך, אחרת אתה גם לא תראה את זה.

תלמיד: אני אגיד לך למה אני מרגיש נוח פה. מצד אחד, אני כאילו מרגיש שאני מספק את הרצון לקבל שלי, ונוח לי פה. אבל מצד שני אני נמצא פה בחברה שיש לה מטרה יותר עליונה, ונוח לי להיות במצב הזה, שאני שייך להם, אבל אני נמצא עדיין במקום שלי.

אתה שומר ככה על המרחק שיהיה לך נוח, לא קרוב ולא רחוק מידי. בסדר. את זה החברה צריכה לתת לכל אחד ואחד, ואז יש לאדם בחירה, להתקדם או לא.

תלמיד: זה בדיוק העניין שאני כן הייתי רוצה לצאת מהמצב הזה.

אז מי אשם?

תלמיד: אני.

אז מה הבעיה? על מה אתה בוכה לי?

תלמיד: לא בוכה. אני רק אומר שזה מאוד נוח להיות באותו מצב.

אז אתה מבקש מכות מהחברה?

תלמיד: כן.

זו בעיה. לפעמים אני מעורר אותן, אבל החברה בינתיים לא. זה נכון. עוד מעט נגיע למצב שהחברה תתחיל לדרוש מכל אחד ואחד השתתפות בפועל. זה כבר שלב יותר קשה בהתקדמות. אנחנו עדיין לומדים ומשתדלים לאמץ את דרגת העובר. אבל חכה, אתה עוד מעט תרגיש שאין לך מקום אם אתה לא תתקדם. אבל בינתיים, רק להיכנע, להתכלל בטוב, ואחר כך גם ברע, זה המצב.

שאלה: בסדנה שאלת איך אני יודע שהחברים מבטלים את עצמם. אני חשבתי שאני יכול לעקוב רק אחרי ביטול עצמי. האם אני צריך לעקוב גם אחרי החברים?

אתה צודק, אני לא צריך לעקוב אחריהם. אני צריך לקבל אותם "עיניים להם ולא יראו". אם אני רואה בהם איזה פגם, אני צריך להגיד, "אין. זה הכול בי". ולכן אני מתייחס אליהם כך, אני צריך לעצב אותם כך, שהם כולם נמצאים כמו בורא. אין חברים, בודדים, זה הכול מעצב הבורא שעומד אחריהם.

מה זה "אחרי כל חבר עומד בורא"? אם הבורא לא היה בונה לנו דמויות, היינו רואים אותו. הוא בכוונה במקום עצמו בונה את הדמויות, לא מחוברות ביניהן, ושנמצאות בכל מיני מצבים כמונו, שאנחנו רואים בחבר את ההעתקה שלנו.

שאלה: הוא אומר, "היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא יראו את האמת." האם אני חייב את שני הרצונות האלה בשביל עבודה רוחנית?

אתה חייב את הכול, אתה חייב את כל המציאות. השאלה איך אתה מעצב אותה.

תלמיד: מה זאת אומרת, "היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא"? האם הוא רוצה שאני אבטל את שני הרצונות כדי להגיע לרצון אחר?

לא.

תלמיד: אז למה הוא אומר את זה פה?

אל תבטל. יש מוחא וליבא, ואיך אתה מעצב אותם, מקבל אותם.

תלמיד: בסעיף 18 לקראת הסוף הוא אומר, "היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות,".

"היינו" זו כבר תוצאה. "ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה." "ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב'" רשויות, "רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עינים להם" אבל לא יראו את האמת." שעדיין לא נמצא בעל מנת להשפיע, בדרגה הזאת. בכל דרגה זה יחזור.

תלמיד: מה זה מעל לדעת, לבטל גם את המוחא וגם את הליבא?

"למעלה מהדעת" זה נקרא למעלה מהכלים הנוכחיים שלי. הכלי הנוכחי שלי הוא גם רצון וגם כוונה. רצון נקרא "ליבא", וכוונה נקראת "מוחא". אז אני צריך לתקן גם את הרצון וגם את הכוונה.

איך אני משתמש ברצון? ברצון אני משתמש לא יותר מהכוונה על מנת להשפיע. אז אני דואג לכוונה על מנת להשפיע, ואז הרצון ייפתח.

תלמיד: ואז הוא אומר, "שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה,". מה זאת אומרת שאני צריך לבטל את הרשות שלי מפני הרשות של הקב"ה?

שקיים רק כוח אחד, שליטה אחת.

תלמיד: ומהי?

שליטת הבורא.

שאלה: כשהבורא עושה אותי הופכי אליו ומראה לי שמה שאני רואה זה לא באמת נכון ואמיתי, אלא שאני הפוך לתפיסה הזו, מה אז התפילה שלי לבורא?

מה התפילה כשאתה רואה שאתה הפוך ממנו? התפילה היא להיות לא הפוך. אם הוא מראה לי בצורה ברורה שאני הפוך ממנו, תבקש לא להיות הפוך. תמיד צריכים לבקש דבקות.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-08-20_lesson_emuna-lemala-mehadaat_n1_p1_Nxqg3RpY