שיעור וירטואלי

זמן קבלה

שיחה 13.06.17 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

דודי: אנחנו נמצאים בשבוע הספר העברי. אנחנו עם הספר והגיע הזמן לברר מה זה ספר, מה זה טקסט, מה המיוחד בספרי הקבלה, איך קוראים נכון בספרי הקבלה. קיבלנו, אספנו, את כל השאלות שלכם, נשאל אותן במהלך השיחה שלנו ונברר אותן ביחד.

רחלי: נתחיל עם השאלה הראשונה. שמעתי שיש כוח רוחני מיוחד בספרי הקבלה, מהו הכוח הזה?

אני רוצה לספר קצת על דבר שנזכרתי בו. גדלתי בבית עם אבא ואימא שהיו רופאים, ובבית היה לנו חדר אחד גדול במרכז הבית לאורחים, והחדר כולו היה עם ארונות ספרים. אני בתור ילד גדלתי כך, שעד למקום שאליו הגעתי יכולתי לקחת ספר. גדלתי, וכל פעם מדף אחר מדף הייתי "מנקה" את הספרים, וכך הייתי קורא ומתקדם. אני רואה שהנכדים שלי היום לא יודעים מה זה, בכלל הגישה הזאת נעלמה מהעולם לגמרי, ולכן ספר הוא באמת ספר נעלם. אבל האמת, כמה שאתם רואים אותי זקן, "דינוזאור" שרגיל לספרים ואני באמת קורא, אי אפשר להגיד שבזמן האחרון אני קורא ספרים. הכול במחשב, זה יותר נוח לעיניים ואני יכול לסדר כל פונט איך שאני רוצה וכן הלאה, אלא בזמן שאני מלמד אני משתמש בספרים.

למה אני לא כל כך מצטער על כך שמושג הספר נעלם מהעולם? כי אני חושב שהעולם שלנו מתקדם לשינוי גדול, ואנחנו מתקרבים למושג הספר הרוחני ולא הגשמי שזה דפים מנייר שפעם עשו מעץ, והיום הנייר נטול עץ. אני שמח מפני שבמה שאנחנו מדפדפים וקוראים וקונים ומחזיקים ביד, זה לא ספר.

האמת, ספר זה גילוי. כשאני קורא טקסט, אני צריך לגלות בו צופן פנימי, קוד פנימי, שהספר הזה יתחיל לנגן בי, שאני אהיה כמסך שעליו אגלה את פנימיות העולם. זה באמת הספר. ספר זה לא דפים וסימנים. קודם כל דפים זה דבר שלא תמיד היה, היו כל מיני קלפים, היו אבנים, היו רושמים על עצים, על פפירוס וכן הלאה. אבל מושג הספר זה קוד, שדרך אלף בית האותיות אנחנו מוסרים חכמה עליונה, את החכמה הנסתרת של העולם, וכשהיא מתגלה בנו האדם הופך להיות ספר, האדם הופך להיות סיפור, מקום שבו מתגלה כל מה שהמחבר רצה למסור.

ולכן, לראות בספר המודפס משהו שיש בו ממש תועלת גדולה אני לא יכול. דווקא אני שמתעסק בחכמת הקבלה מבין שמושג הספר אצלי זה מסר שאדם מקבל מהחכם שמגלה את פנימיות העולם, את העולם העליון, ומוסר לו את זה דרך סימנים שהם עשרים ושניים ועוד חמישה, עשרים ושבעה סימנים, אותיות האלף בית. ודרך האותיות האלה האדם מתחיל לקבל בתוכו, לפצח בתוכו את כול הקוד הזה שהמחבר רוצה למסור לו.

רחלי: אבל זה רק בספרי הקבלה.

זה בספרי הקבלה. אבל העולם שלנו עושה עכשיו טרנספורמציה מאוד גדולה, עובר מהפכה גדולה, אנחנו רק עכשיו נמצאים בתחילת התהליך הזה. העולם שלנו צריך לעלות לדרגה יותר גבוהה מדרגת החי, לדרגת המדבר, לדרגה שנתחיל להרגיש עולם אמיתי, איפה שאנחנו חיים, מדברים על זה גם מדענים ופיסיקאים, ולכן גם מושג הספר נעלם, הספר הרגיל שאנחנו רגילים אליו. עוד מעט נתחיל להכיר את הדברים שמתגלים בתוכנו ולזה באמת אנחנו נקרא ספר.

דודי: ננסה קצת לדייק את הכוח הרוחני שיש בספרי קבלה. כי מה בין אם זה עובר פורמט אלקטרוני, או פורמט כזה או אחר שהעולם משתנה ויש לו צורת קריאה חדשה?

לא זה חשוב.

דודי: אתה מדבר על התוכן הפנימי.

לא, אלא איפה זה מתגלה. זה מתגלה בפנימיות האדם. ואדם שקורא ספר הוא קורא מה שכתוב, אבל הספר מנגן בו, הוא מתחיל לצייר בתוכו צורות, תמונות של עולם אחר.

דודי: גם על רומן אני יכול להגיד את זה. אני קורא, אני מתרגש, אני רואה צורות, אני הגיבור בסיפור, בעלילה הזאת.

נכון.

דודי: אז במה זה שונה?

זה שונה בזה שאתה רואה גיבורים מעולם אחר.

דודי: תסביר.

אני לא יכול להסביר כי זה גילוי. זה ההבדל בין הספרים הרגילים לבין הספרים הקדושים. קדוש זה נקרא "נבדל", ואתה מתחיל להרגיש בזה מציאות נבדלת, נפרדת מהמציאות שלנו, שאליה לאט לאט כל העולם יצטרך לעבור, לממד החדש. ומה שמביא אותנו לממד החדש נקרא ספר. זה מושג, זה לא הכריכה והדפים בפנים.

דודי: אם כך מה זה מושג הספר?

הגילוי הפנימי שבאדם.

דודי: אז כבר עכשיו יש ספר. אני לא צריך פורמט של נייר, או מחשב. כבר עכשיו יש ספר שאני יכול לקרוא בו.

כן, רק אתה צריך לדעת איך לקרוא.

דודי: איך אני קורא ספר?

רחלי: בדיוק יש שאלה, מאז שהכרתי את חכמת הקבלה כבר שלוש שנים, אני קוראת הרבה בספרים של בעל הסולם. אולי תוכל לתת שלושה, ארבעה כללים לקריאה נכונה בספרים, למה צריך לשים לב וממה להימנע?

זה מאוד פשוט, ובטוח שהיא שמעה על זה רק אולי לא שמה לב. צריך להמחיש את זה, צריך להתרגל לזה, צריך לממש את זה.

האדם שקורא ספרי קבלה, צריך להבין שהוא קורא אותם כדי שהקריאה תפתח לו חושים חדשים, והוא יוכל אז לתאר מה שכתוב בספר בצורה שזה ינגן בו בצורה פנימית. שירגיש את הדברים האלה לא בצורה רגשית כמו שאנחנו מרגישים רומן, אלא שיתחיל לתאר את העולם העליון שקיים לא לפי חוקי הכוח האגואיסטי, כמו שאנחנו חיים, אלא לפי חוקים הפוכים, "עולם הפוך ראיתי" כמו שכתוב, חוקים אלטרואיסטיים, חוקי אהבה ולא לפי חוקי שנאה. ואדם שרוצה כך להרגיש ומתרגל לזה, הוא מתחיל להרגיש באמת סיפור אחר לגמרי, הפוך בעצם, ממדים אחרים, תנאים שונים, פעולות אחרות, גיבורים אחרים, וכך הוא מתחיל לגלות את העולם הרוחני ואת הכוחות שפועלים שם. זה בעצם שלב ב'.

זאת אומרת, אנחנו בלגלות ספר רוחני עוברים שני שלבים. השלב הראשון, שאנחנו קוראים ספרי קבלה ובמיוחד את ספר הזוהר, ספרי בעל הסולם ורב"ש, ומתוך הקריאה אנחנו מתחילים להתקדם, להתקרב לגילוי הספר בנו. אנחנו בונים כל מיני תחושות פנימיות המתאימות לגלות את הספר. זה כמו ילד קטן בן שלוש, או ארבע שנים אם תתחילי לקרוא לו איזה רומן של גדולים, על הרפתקאות, או על אהבה, או אולי איזו דרמה, זה לא יפעל עליו. הוא צריך לפתח חושים, הוא צריך להתפתח עוד עשר שנים ואז הוא יתחיל להבין על מה הספר כתוב. כך גם כאן, אנחנו צריכים לפתח בנו תכונות פנימיות מתאימות כדי להגיב על תוכן הספר הרוחני. ולכן השלב הראשון הוא שאנחנו צריכים לגדול, לפתח את הכלים הפנימיים, והשלב השני הוא שאנחנו כבר מתחילים לגלות.

דודי: אז לא פותחים סתם ספר קבלה וקוראים.

פותחים ספר קבלה, אבל קוראים עם הכוונה להתפתח. בטוח שאנחנו לא מבינים שם כלום ולא נבין נכון, אלא הכוונה צריכה להיות להתפתח.

רחל: זה הכלל היחיד?

זה הכלל היחיד, בינתיים, יש עוד הרבה, אבל זה העיקר, וזה כתוב באות קנ"ה בסעיף 155 ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

אחרי שאדם משפר את עצמו ויש לו כבר תחושות, כלים, הבחנות רוחניות שקיבל דרך קריאת הספר, לאט לאט הוא מתחיל להרגיש יותר, כמו ילד שגדל עד גיל 15, הוא יותר ויותר מבין ומרגיש, ולכל גיל יש ספרים משלו. כך גם כאן, רק כאן זה אותו ספר, אבל כל פעם הוא מבין אותו יותר עמוק, יותר רחב ופנימי.

דודי: ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", באות קנ"ה כותב בעל הסולם "יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש: כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא." רוצים או לא רוצים, בטוח שנגיע לגילוי העולם העליון וכולנו ניכנס בו. "אלא, מי שלא זכה בגלגול זה," בחיים האלו העכשוויים, "יזכה בגלגול ב' וכו'," אבל בשביל מה לחכות? אפשר עכשיו. "והנה, כל עוד, שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות, העתידים להגיע אליו, בבחינת "אורות מקיפים", שמשמעותם היא, שעומדים מוכנים בעדו, אלא שהמה מחכים לאדם, שיזכה את כלי הקבלה שלו, ואז יתלבשו האורות האלו בכלים המוכשרים."

אולי תסביר את זה קצת יותר במילים פשוטות?

פשוט מאוד, כשאני קורא ספר, יש איזה כוח בתוך הספר שאני לא יודע אבל כך הוא אומר, הכוח הזה פועל עליי, מפתח בי כלים חדשים, הבחנות חדשות, רצונות, מחשבות, רגשות חדשים, ואני יכול להבין מה כתוב בספר, להרגיש מה כתוב בספר, לראות בראייה הפנימית מה כתוב בספר. כמו ילד קטן שגדל, ממש כך. רק ילד קטן מתחיל להבין את העולם שלנו, אבל אם הוא יתפתח ביער עם החיות הוא לא יתפתח יותר מחיה, והוא לא יבין על מה מדובר בספר ולא יתקשר לשום סיפור אם יספרו לו, והאדם שמתפתח על ידי הספרים הוא מגיע למצב שהוא מבין, מרגיש, מקבל את כל הבריאה ורואה.

אדם שמתפתח על ידי ספרי קבלה, הוא בונה בתוכו כלים חדשים מיוחדים, רק לא להתפתחות העולם הזה, אלא להתפתחות העולם העליון, להרגשת העולם העליון. ואז הוא מתחיל לראות את זה, להרגיש את זה.

דודי: אז בוא נחזור רגע לשאלה ההתחלתית, מה יש בתוך הספר, מה המקובל או המחבר, מי שכתב את זה, שם שם בפנים שזה מפתח את האדם, אליו?

זה ספר פלא. לכן אני אומר שזה לא ספר, זה לא דפים וזה לא נייר כמו שאנחנו רגילים בעולם הזה. ספר שכתב אותו מקובל הוא סימנים על דפי נייר, כרגיל, כמו כל הספרים, אבל הסימנים האלה הם קשורים לאותו הכוח של מי שכתב אותם ולאותם ההשגות של מי שכתב אותן. ולכן כשאני קורא, אני בעצם רוצה להשיג מה שהוא השיג, אני רוצה להרגיש מה שהוא הרגיש. זה דומה מאוד לאיך שאתה קורא איזה רומן.

דודי: אני לא רואה הבדל.

ההבדל הוא במחבר. כי ברומן [רגיל] אתה קורא על איזה איש שכתב אותו והוא מהעולם הזה. מה שאין כן המקובל, הוא נמצא כבר בהשגה שלו בעולם הרוחני. ולכן הוא אומר שההשגה של האדם הרוחני היא נקראת "אור מקיף" כלפיי, כי הוא משיג ואני לא. אבל כשאני רוצה את ההשגה שלו, כשאני מתקשר, כשאני רוצה להיות כמוהו, היא פועלת עליי, מאירה עליי ומכינה אותי לזה שאני גם אתחיל להרגיש.

דודי: ומה קורה אם אני לא בא עם כוונה, שום כוונה, אני פשוט פותח את הספר וקורא, מתענג על הקריאה, למשל אתמול קראנו טקסט מאוד יפה מספר הזוהר, מאוד נהניתי מהסיפורים היפים שיש שם.

כמעט ולא עובד, כי בחכמת הקבלה אין כפייה ברוחניות. אם אתה רוצה להתקדם, בבקשה. אם אתה לא רוצה, לא. ההתקדמות שלך תלויה בהכוונה שלך, בנטייה שלך, בנטייה שלך להבין מה שאתה קורא. נקרא מה כתוב באותה האות קנ'ה שבספר "תלמוד עשר ספירות".

"ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם". אז צריך להיות רצון לזה.

רחלי: ואם אני יושבת פסיבית בתוך עשירייה שכן רוצה, אני לא נכללת איתן?

מה זה פסיבית?

רחלי: אם אני יושבת ובאמת כמו שדודי אמר, אין לי רצון במיוחד, אני קוראת את זה כמו סיפור יפה.

בהתאם לזה.

דודי: אבל עדיין אנחנו קוראים טקסט של מקובל, ואתה אמרת שיש לזה כוח יותר משהיינו קוראים טקסט של איזה סופר.

אבל אתה לא רוצה אז אתה לא מקבל. יש רצון מצידו לתת ואין רצון מצידך לקבל. לכן אנחנו מפרסמים את חכמת הקבלה וכל כך דואגים שכולם יידעו עליה, כי אחרת אתה נשאר כך, ללא השגה. ומה שמעניין, אם אתה לא מבין את השפה ושומע, עברית למשל, ורק יושב ושומע מה שקוראים לידך, אבל אתה מאוד רוצה להשיג, אתה מקבל את ההתפתחות הרוחנית ומשיג.

דודי: בשביל מה צריך ספר? מספיק רצון.

רצון, העיקר זה רצון.

דודי: אז לא צריך ספר.

לא, אבל אין לך קשר עם המחבר.

דודי: אבל אתה אומר שזה לא דפים, ספר זה מושג, אם יש לי רצון, אני קורא.

אין לך קשר עם המחבר שהוא בעל השגה, אלא דרך מה יהיה לך קשר? כשאתה שומע שמישהו קורא, ובשפה שאתה אפילו לא מבין, אבל אתה מאוד רוצה להשיג מה שיש למחבר, לכן אתה מזמין עליך את האורות המקיפים. בלי הספר לא יהיה קשר.

רחלי: שאלה מגולש, אני שומע אותך אומר מידי פעם שאתה ממש מתוסכל מזה שאתה לא שולט בשפה העברית כשפת אם.

כן.

רחלי: למה זה מצער אותך? האם זה בגלל הקושי להסביר בצורה ברורה או שיש בזה משהו רוחני יותר?

אני לא מתוסכל. קודם כול בספרי הקבלה אני ברוך ה' מבין לעומק מה שאני השגתי, וודאי שאני מצפה לעוד ועוד יותר. אבל הייתי רוצה לדבר יותר יפה, יותר גבוה, זה בכל זאת יותר מכובד, אנשים היו אולי נמשכים קצת יותר לשמוע. אני לא חושב שזה ממש מה שקובע, אבל כמו שאני שולט בשפות אחרות, הייתי מאוד משתוקק לשלוט בעברית.

דודי: מה זה המושג הזה "עם הספר"?

"עם הספר" זה אותה קבוצת האנשים כמו למשל היהודים, שהם לא היו עם אלא הם התחברו לאברהם אבינו בבבל והיו מכל שבעים אומות העולם שהיו בבבל, ואברהם אסף אותם כמו שכותב רמב"ם, ועשה אותם כקבוצה. והקבוצה הזאת במשך הזמן הגיעה למעמד שהתחברה באמת בערבות, לפי חוקי הערבות, ואז היא נעשתה לעם, כמו שכתוב, "אתם נעשיתם היום לעם", ב"מתן תורה". ומפני שקיבלו את כול התוכן הרוחני דרך משה, כי משה כתב, הם נקראים "עם הספר".

זאת אומרת זו אותה קבוצה שעברה במשך ארבעים שנה מדבר, ובזמן הזה משה כתב את ספר התורה. על ידי זה שכולם היו עובדים ביניהם בחיבור, ב"ואהבת לרעך כמוך", ובזה השיגו את העולם העליון, זה מה שנעשה בזמן הזה, ולכן הקבוצה הזאת נקראת "עם הספר".

דודי: התורה היא ה"הספר" שלנו, של העם?

כן, התורה זה הספר שלנו. תורה היא תכנית הבריאה, זה תהליך שהבריאה צריכה לעבור, איך שאדם צריך להתפתח עד דרגת הא-לוהות, כדי שיגלה את הכוח העליון, הא-לוהים, בצורה בלתי מוגבלת שנקראת "דבקות בא-לוהים", והכול אנחנו צריכים לממש כאן בעולם הזה.

דודי: מה הוסיפו שאר המקובלים לאורך הדורות על התורה, למה לא די לנו בתורה?

כי כל יתר המקובלים אחרי משה הוסיפו לתורה את הפירוש שלהם, מפני שלכל נשמה יש תפיסה מיוחדת משלה, וגם מפני שכל דור ודור אחרי דור המדבר היה יותר גרוע מדור המדבר. האגו שלו יותר ויותר התגלה והתפתח, ולכן הם היו יכולים להוסיף, כי עד כמה שהאגו יותר גדול, אפשר להתעמק יותר דווקא בעולם העליון.

רחלי: עוד שאלה, בשנים האחרונות אני מתעמק הרבה בתורה. אני לא אדם דתי, אבל אני מרגיש שיש בספר הזה כוח מיוחד. כל יום קורא קצת. מה יש בו בספר הספרים שהוא כל כך מיוחד?

צריכים לפתוח. הספרים האלו הם הספרים הקדושים, הם נקראים "קדושים" מפני שהם באמת נבדלים מהשכל והרגש של האדם הרגיל. אבל לקרוא תורה כסיפור זה ממש עוול, כי אנחנו מורידים אותה לגובה של איזה רומנים שמוכרים בחנות ספרים.

דודי: נקריא מה שספר הזוהר אומר בפרשת "בהעלותך", אות נ"ח, "אוי לאותו אדם, שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עשיו ולבן וכדומה. כי א"כ, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם.. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים."

כן.

רחלי: אפשר לקרוא גם מדברי בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר ", קנ"ו.

דודי: נכון, אות אחרי, "תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת: שלא יגשימו הדברים, בענינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", ח"ו. כי אז, אדרבה, מקבלים היזק במקום תועלת."

כן. בדיוק.

דודי: כן, אני רוצה לשאול עכשיו דווקא מסקרנות. יש מקובלים שלא כתבו, כמו הבעל שם טוב ועוד מקובלים.

כן, יש כאלה שלא כתבו ויש כאלה שכתבו הרבה, אבל זה תלוי גם מי המקובל, ומקובלים בדרך כלל מתחלקים לשני סוגים, לפי סוג הנשמה שבהם, נשמה מהאור הפנימי ונשמה מהאור המקיף. למשל כמו רבי שמעון שלא כתב את הספר הזוהר, אלא דרך רבי אבא. כי כתוב שרבי אבא יכול לגלות מה שאמר רבי שמעון, אבל בצורה כזאת שלא כולם מבינים, אלא רק אלה יבינו, במשך הדורות, רק מי שמיועד לזה, מי שמגיע לו. תראה איזה סודות יש בכתיבת הספר, שהוא כותב והוא יודע שלדוגמה בעוד אלפיים שנה יהיה שם בחור בשם דודי ויהיה מותר לו להבין עד מקום מיוחד ולא יותר וכן הלאה.

דודי: איך לומדים לכתוב ככה?

כי אנחנו נמצאים במערכת עליונה אחת של אדם הראשון, נשמה אחת, והמקובל שולט בכל המערכת הזאת. ואנחנו הרי הצאצאים הרוחניים שלו, ולכן הוא יכול לקבוע בשבילנו הכול. מי שהיה קודם, הוא הקובע לדורות הבאים.

דודי: איך אפשר לכתוב בצורה כזאת?

הכתיבה היא לא כתיבה בספר. הכתיבה, זה כשהכותב עושה קיצורים במערכת, ולכל הנשמות הבאות שיבואו ושיתגלו הוא כבר מסדר את הנתיבות כדי שהאור העליון יגיע אליהן ויעורר אותן וימלא אותן. זה נקרא "כתיבה".

דודי: קצת כתיבה.

כן, כי זה כתוב "כתוב על לוח לבך".

דודי: וההורדה של זה לנייר, ממש לאותיות זה הביטוי?

לא, זה רק סימנים שאתה על ידי זה תתקשר לפי הרצון שלך, אם אתה רואה בספר ורואה שאתה לא יכול להבין אותו, אבל אתה מאוד רוצה להבין, ממש, הרצון שלך הוא מה שחודר דרך האותיות, אתה לא יודע את זה, אבל זה חודר דרך האותיות לאותו המנגנון הפנימי של הבריאה ואז אתה מתקשר למקור האור והוא פועל עליך.

דודי: האם בזמן כלשהו אנחנו נהיה מנוסים, אני אקרא ואני ארגיש את מה שקורה איתי?

וודאי, זה נקרא לגלות את המסך הפנימי שבו אתה תראה את כל העולם הרוחני וכל מה שכתוב בספר יהיה לך שם כמו על במת תיאטרון.

רחלי: הרבה פעמים אני שומעת אותך אומר, שאת הספרים שלך לא צריך ללמוד. כמו שאמרת בהתחלה יש זוהר, בעל הסולם ורב"ש, ואת הספרים שלך לא לקרוא בצורה של לימוד, כדי לקבל מהם את המאור המחזיר למוטב.

כל עוד אני חי אני לא רוצה. כן, אני לא חושב שאני בכלל [יכול]. איך אני יכול להשוות את עצמי לרבי שמעון או לבעל הסולם או למורה שלי רב"ש? אמנם אני מוסיף, אני כמתאם לדור הנוכחי, אבל אני לא מסוגל להגיד כך.

דודי: רלוונטי יותר לדור הזה לפחות כמעבר אליהם?

בטוח שהרבה ישתמשו בכל מה שאנחנו עושים, אבל אני חושב שלא בספרים, אלא צריך יהיה לברר בכל החומר, כי הוא עצום. אלה אלפי דפים אם נרצה להדפיס אותם. לכן יבוא זמן שאנשים יראו מה טוב להם ומה לא, ומה כדאי, אבל וודאי שהם ישתתפו במה שאנחנו מבררים עכשיו בשיעורים שלנו. בלי זה אי אפשר להמשיך ולהבין את בעל הסולם וגם את רב"ש.

דודי: יש שאלה. "רק לאחרונה גיליתי את חכמת הקבלה. חיפשתי ספרים בנושא ומצאתי שיש המון ספרי קבלה. על איזה ספר ראשון מהמקורות אתה ממליץ לי לקרוא"?

זה תלוי באדם, אם הוא רגשי או שכלי.

דודי: אתה יכול לתת כמה אפשרויות?

אם הוא רגשי, אז ספר "שמעתי", ואם הוא שכלי אז "מתן תורה", "ערבות", "מהות חכמת הקבלה", כאלה מאמרים של בעל הסולם.

רחלי: איזה מבין הספרים שלך שכתבת, אתה הכי אוהב?

"בעקבות הלב".

דודי: יש בו טקסטים שלקחת מ"שמעתי" ועיבדת אותם לקהל הרחב. מאוד רגשיים.

רחלי: האם אתה אוהב לכתוב? שואלת מישהי, אני יודעת שרב"ש כתב מאות מאמרים, האם גם אתה כותב כל יום?

לא, אני לא כותב כבר מעל 12 השנים האחרונות. אין לי זמן לכתוב, וגם ההתפתחות שלנו בקבוצה כל כך מהירה שאני לא מספיק לכתוב.

רחלי: תמיד כשנכנסים אליך למשרד רואים אותך יושב מול טקסט ומחשב, ורואים אותך כותב.

אני עובד על המקורות, לא שאני כותב לבד.

דודי: מה זה לעבוד על מקורות?

אני לוקח את ספר הזוהר, תלמוד עשר הספירות, כתבי בעל הסולם או רב"ש ואני "אוכל אותם, שותה אותם".

דודי: זה לא לקרוא ולא לכתוב. זה לעבוד על החומר.

אני עובד עליהם, אבל אני בעצמי לא כותב, חוץ ממה שאתם רואים.

רחלי: ynet.

דודי: מאמרים לקהל הרחב.

לא יותר מזה כי לא יוצא לי. רוב היום [אני עסוק] מהבוקר עד 14:00 או 15:00 בצהריים, ובנוסף אני מלמד בלילה וגם בערב, אז יש לי בערך ארבע שעות מ 14:00 עד 18:00 שאני לא פנוי כי אני כותב בבלוג שלי, בטוויטר ועוד במה שאני צריך, ואין לי זמן.

רחלי: אתה אוהב לכתוב? אהבת לכתוב? הספרים הראשונים שלך היו בזמנים של רב"ש.

פעם אהבתי לכתוב. אני חושב שמאז שהפסקתי לעשן, הפסקתי לכתוב.

רחלי: גם רב"ש היה מעשן וכותב.

כן, כולם, בעל הסולם במיוחד.

דודי: האם יש קשר ביניהם?

אין שום קשר בין כתיבה לעישון . זה היה הרגל. העישון עזר למחשבה, לבירור פנימי. כך אומרים הרבה אנשים שעישנו. אני חושב שזה גם היה גורם.

הסיבה העיקרית [שהפסקתי לכתוב] היא כי אני רואה שהמדיה השתנתה. כל שיעור שאני נותן בבוקר, אם אני אפילו יעבד אותו נכון או אכתוב על ידו משהו, זה יהיה לפחות 20 דפים, או יותר, ותוך 10 ימים יהיה לי ספר. מי יקרא אותו? אני אמלא הרבה דפים, ומה ייצא מזה? לכן היום עם כל הארכיבציה הזאת שיש, ומה שאנחנו עושים בארכיונים, אני חושב שזו הצורה.

דודי: לווידיאו יש ערך של טקסט?

לווידיאו יש ערך אפילו יותר מטקסט, הוא משפיע יותר, אדם מתרשם יותר, כי בטקסט הוא צריך בכל זאת להתאמץ ולקרוא. כאן הוא שומע ורואה. הוידיאו הוא יותר טבעי כי אנשים היו פעם בלי ספרים. המורה היה מלמד את התלמידים ולא היו ספרים, לא למורה ולא לתלמידים. הם היו מוסרים את התוכן הפנימי.

דודי: חשבתי שווידיאו הוא כאילו פסיבי יותר. האדם צופה, הקריאה מחייבת.

זה יותר מתאר את אותו מצב שיושב מורה, כמו שרבי עקיבא היה יושב תחת העץ על האבן ולפניו היו התלמידים. הוא היה מדבר ומסביר להם ומשיב לשאלות שלהם. זה סרט, זה לא ספר.

דודי: אפרופו כתיבה, יש שאלה. "יש לי כישרון כתיבה ואני אוהב לכתוב. אני רוצה להעלות על הכתב את החוויות שלי מלימוד החכמה. חשוב לי שהיא תהיה נקייה יותר מהאגו. מה אתה יכול להמליץ לי, איך כדאי לגשת לכתיבה כזאת"?

אני לא מכיר את כשרון הכתיבה שלו בכלל, ומכל שכן עוד יכולת לכתוב משהו כספר רוחני. אבל יכול להיות שאדם שמתחיל ללמוד את חכמת הקבלה יכול לכתוב איזה ספר על ההתפעלות שלו מהחכמה, איך הוא הגיע, מה עבר עליו, איך הוא נמשך לזה וכן הלאה. זה יכול להועיל לאחרים.

רחלי: אילו היית צריך לבחור מאמר אחד של בעל הסולם או רב"ש או כל מקובל אחר, לקחת לאי בודד. באיזה היית בוחר?

המאמר האחד הוא "אין עוד מלבדו". זה ברור. זה המאמר הראשון שנתן לי רב"ש. נסעתי עימו בפעמים הראשונות לרופא כי הייתה לו דלקת באוזן, זה היה אחרי חצי שנה שהגעתי אליו, והוא שאל אותי וחקר אותי קצת כי הוא הרגיש אותי. ואז הוא אמר "אני רוצה לתת לך משהו לקרוא". עלינו יחד לדירה שלו והוא נתן לקרוא דף. זה היה המאמר "אין עוד מלבדו".

התפלאתי מאוד. זה היה בשבילי משהו [חדש]. איך יכול להיות דבר כזה? יש כל כך הרבה דברים שאני לא מבין אותם והם כל כך מהפכניים, איך אפשר להבין ולפי זה לחיות שכל העולם הזה לא קיים אלא רק בזכות כוח עליון שמנהל אותו ורק הוא מנהל, ואני לא צריך לשים לב לשום דבר בעולם הזה אלא רק לפנות לשורש שלו האחד, וכל מה שאני רואה בעולם שלי, בחיים שלי זה הכול כדי שאני אשים לב לכוח הזה האחד, לשורש האחד, לכול המתרחש. כל זה היה בשבילי חידוש גדול מאד. לפי מה שהוא בחר בשבילי, אני בוודאי שגם ממליץ קודם כל לכולם.

דודי: "הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך". כך נפתח מאמר "אין עוד מלבדו", המאמר הראשון ב"שמעתי". תוכל בכל זאת להגיד את התקציר שלו? הם יקראו אותו בבית, אבל [ישמעו עכשיו ממך].

התקציר שלו פשוט מאוד. אמנם נראה לנו שיש הרבה כוחות, סיבות, מקורות למעשים, מחשבות, רצונות בעולם שלנו, וכול מה שמתרחש, [נוצר] מאלפי סיבות, [אבל] אין אלפי סיבות אלא ישנה רק סיבה אחת, כוח אחד, מחשבה אחת, רצון אחד שפועל דרך כל מיני אמצעים על כולנו. מה שאנחנו צריכים לעשות, מכל המקורות האלה שנראים לנו מכאן ומכאן ומכל המקומות ואיך זה משפיע עלינו, אנחנו צריכים להחזיר לו את זה ש"לא, זה הכול בא ממך".

כשאני מתחיל ממני, להחזיר את כול המקורות האלה, שמשפיעים עלי מכל הצדדים בכל מיני צורות, בחזרה לכוח האחד העליון, אני מתחיל להכיר אותו דרך ההשפעה שלו עלי, דרך כל האמצעים האלו, ועל ידי אותם האמצעים, אני משתדל להחזיר את השפעתם אליו, ובזה אני לומד אותו, למה הוא משפיע בכל מיני צורות, למה הצורות האלה מעוררות בי כל מיני תגובות, איך אני בחזרה יכול לקשור את כל הדברים האלה אליו, ויש לי בעצם שלושה דברים, מקור אחד, אלפי האמצעים האלה שפועלים עלי, ואני, ודרך האמצעים האלה, שאני מסדר את כולם אליו, אני לומד אותו, ומתוך זה אני מגלה את הכוח העליון.

רחלי: אתה יכול לשרטט את זה אולי?

כן, זה אני וזה הכוח העליון, הבורא, וכל העולם הזה, גדול, רחב ומלא. הבורא פועל על העולם הזה ובעולם הזה פועלים עלי כל מיני כוחות שנראים לי שונים והם משפיעים עלי בכוונות השונות ובכיוונים השונים, אבל אני צריך להגיד רק דבר אחד, "אני מקיף את עצמי וסוגר את עצמי מכל אלה ואומר, לא נכון, אני שולח את כולכם בחזרה לכוח אחד. איך שאתם באים, אתם באים רק מכוח אחד".

הפעולה הזאת, שהכוח האחד מתפזר באלפי האמצעים האלה, נותנת לי אפשרות לחבר אותם להגיע לרצון העליון, להבנת העליון, לתוכנית הבריאה, לכיוון שלו, מה הוא רוצה ממני, לאן הוא לוקח אותי, איך בנוי כל העולם הזה, למה הוא בנוי בצורה כזאת, איך הבורא, הכוח העליון הזה, מתלבש בעולם ואיך אני מגיע ומשייך את כל העולם הזה אליו. זאת אומרת אין יותר מזה, אין עוד מלבדו.

דודי: איפה העולם הרוחני מתחיל בכל התהליך הזה?

העולם הזה, המפוזר, הופך להיות בשבילי העולם הרוחני שאני מסדר הכול דרכו ובחזרה, בפנייתי לבורא.

דודי: וכשאתה כולך מחובר ומכוון אליו, מה קורה?

אני רואה אחרי כל מיני האמצעים שהוא פנה אלי, אני רואה אותו.

דודי: מה אתה רואה?

אני רואה כוח אחד, הוא מעורר אותי דרך התלמידים, דרך המשפחה, דרך המשטרה, דרך קופת חולים, דרך הממשלה, דרך החדשות, דרך הקרובים, אירועים טובים, מס הכנסה וכל דבר שיש לאדם.

דודי: אתה מגלה שאתה מופעל. זה הגילוי?

אני מופעל ממנו, ויכול עכשיו להגיב ולהגיד, "לא, אני לא נפעל על ידי 20, 30 המקורות האלו, שמטרידים אותי, אלא מגורם אחד שעומד אחריהם, וכשאני עובד בצורה כזאת, שאני כל הזמן מכוון את היחס שלי דרכם אליו, ואני מתחיל להבין איך הוא בנה אותם, למה הוא בנה ומעורר אותי בצורה כזאת, ואיך אני קורא אותו, איך אני לומד אותו, אז אני מגלה אותו. אני מגלה את ההתלבשות שלו בכל האמצעים האלה שהוא משתמש בהם כדי להפעיל אותי. ואז אני מגלה שהבורא מתלבש בעולמי.

דודי: אנחנו מדברים על ספרים. איך ספר קבלה יכול לעזור לי להגיע לראיה הנכונה שעכשיו תיארת?

כשאני קורא ספר, אני צריך לתאר רק דבר אחד, שאני מקבל דרך הספר השפעה ממנו, מהבורא. ושכל דבר שאני קורא בספר, הכוונה לספר קבלה, אני לומד שם על פעולות הבורא ושוב אני נמצא באותה מגמה. זה נקרא "ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". "ישראל" זה האני, ו"אורייתא" זה כל אותו העולם שדרכו אני רוצה להגיע ו"קודשא בריך הוא" שזה הבורא. אז יש לנו רק שלושה דברים ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא או הפוך, הבורא ראשון.

דודי: "חד הוא" הכוונה שכולם אחד?

שכולם אחד, כן, צריכים לסגור הכול באחד.

רחלי: שאלה נוספת, במשך שנים אני קוראת בספר תהילים, כל יום קצת, אבל לאחר שהתחלתי ללמוד קבלה הבנתי שאני לא ממש מבינה מה כתוב שם, שיש משהו מוצפן בספר הזה, האם עלי להפסיק לקרוא תהילים?

לא, תהילים זה מאוד טוב, לא צריך להפסיק לקרוא, ובכלל בכל בספרים הקדושים. ספר תהילים כולו אור, זה דוד המלך, הוא מלכות, הוא בעצם משיח בן דוד, זאת דרגה רוחנית מאוד גבוהה, ההשגה שלו היא באמת השגה מאוד גדולה ולכן ספר תהילים הוא ספר כל כך נפוץ, כל כך מיוחד. אבל להבין אותו? זה כולו אור עליון. אבל נגיע לזה, אחרי לימוד חכמת הקבלה, אפילו בצורה פשוטה, קטנה, למתחילים, הרבה חלקים ממנו מתחילים להתברר.

דודי: הרב קוק הוא עוד מקובל שהשפיע על הרבה אנשים, אני מאוד אוהב את הכתיבה של הרב קוק, היא מרגשת אותי גם אם אני לא תמיד מבין אותו. איך נכון לשלב את הקריאה בכתבים שלו עם הקריאה בכתבי הרב יהודה אשלג ורב"ש.

כשאני הייתי אצל רב"ש ראיתי עד כמה הוא מכבד את הרב קוק. הוא הכיר אותו אישית, הוא גם קיבל אסמכתא אצל הרב קוק ואצל הרב זוננפלד, אצל שני הרבנים הגדולים האלה, הוא גם קרא את מה שכתב הרב קוק. כשאני הייתי יחד אתו בבית חולים, הוא היה צריך להתאשפז לחודש ימים, אני זוכר שהוא לקח איתו את "תעודת ישראל ולאומיותו", זה היה ספרון ישן כזה כנראה עוד משנות השלושים, והוא נתן לי לקרוא אותו.

הרב קוק כותב יפה מאוד, טוב מאוד, יש לו שפה מאוד מיוחדת, אבל אני כאיש מדע ולפי האופי שלי, ואולי גם בגלל שאני לא כל כך שולט בעברית, אז אני לא כל כך נמשך לסוג כתיבה כזה, לסוג כזה של קריאה כי בשבילי הוא כותב בצורה פיוטית מדי, לא מדויקת, השפה שקרובה אלי היא השפה של "תלמוד עשר הספירות".

דודי: יש תלמידים שלומדים אצלך ומתחברים גם לשפה של הרב קוק.

בבקשה, ודאי, הוא היה מקובל גדול ואיש אמת. תלוי כמה כל אחד אוהב, סגנון כזה או סגנון כזה. לכל ספר בחכמת הקבלה יש אופי משלו, לכן כדאי לגשת לספרים האלה או לספרים האלה. יש הבדל בין איך שרמח"ל כתב לעומת ספרי החסידים של תלמידי הבעל שם טוב. גם התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי, המשנה, כל הספרים האלה הם כולם ספרי קבלה בסופו של דבר, כולם מדברים על העולם העליון, כולם מדברים איך לגלות את הבורא, רק בשפה שונה. כתוב בספרי הקבלה שיש ד' שפות כדי לגלות את הבורא, רק צריכים להבין שאחרי כל ספר יש לנו כוח עליון ועל ידי הספר אנחנו צריכים לגלות אותו. זו בעצם המטרת הלימוד.

דודי: שאלה נוספת שקיבלנו, שמעתי שביאליק למד קבלה אצל בעל הסולם, האם משהו מהכתיבה של ביאליק הושפעה מהלימוד אצל בעל הסולם?

לא, כל הסוציאליסטים שהיו באותן שנים כולם היו בוגרי ישיבות, הזמן היה כזה, אחר כך הם יצאו מכל העניין הזה. אבל ביאליק מצא אחר כך את בעל הסולם והוא רצה להתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, רק שהוא היה צריך לנסוע לווינה נדמה לי, זה היה בשנות ה-30, ואכן הוא נסע לשם ונפטר, הוא לא הגיע לתחילת הלימודים.

דודי: האם ידוע לנו על אנשים בעולם שהיו מושפעים מהמקובלים או מבעל הסולם בכתיבה שלהם, ביצירות שלהם?

עד כמה שידוע לי לא. האמת שאני לא התעניינתי בזה, אני הייתי מסור מאוד לרב"ש, כל הזמן הייתי לידו ורציתי לקבל ממנו רק את מה ששייך לגילוי, נטו לחכמת הקבלה. חוץ מזה אף אחד לא עניין אותי, לא אם יש איזה קרובים או רחוקים שכתבו לפי זה ספרים או סרטים, זה לא עניין אותי, אלא רק שיטת ההשגה.

רחל: לפני שהגעת לספרי הקבלה, האם היה איזה ספר בצעירותך שדווקא כיוון אותך בחיפוש הרוחני שלך?

לא. אני לא האמנתי בשום רוחניות, לא בפילוסופיה, לא בפסיכולוגיה, בשום דבר, אני ראיתי שהאדם מוציא את כל זה מתוך השכל הגשמי שלו ולכן אין בזה שום דבר אמיתי. אני הייתי נמשך רק למדע כי מדע זה עובדה, אנחנו מגלים את זה בטבע ונגד זה אין מה לדבר, לכן נמשכתי לזה.

דודי: אולי אני מגזים, אבל האם יתכן שאנשים שכותבים או מביעים את עצמם בכל מיני יצירות, הם בעצם מבטאים את החוסר שיש להם כלפי אותו כוח שדברת עליו, "אין עוד מלבדו"?

נכון, אבל זה עניין אישי שלהם. מה יש לי ללמוד מזה? יצירה זה יצירה, אני אוהב מוסיקה, אני אוהב אופרה, זאת אומרת אני אוהב כמה דברים כאלה בעולם, אני קצת מבין בציור, אבל זה לא אומר שאני צריך לראות בזה רוחניות. זה אדם שמבטא את ההתפעלות הגשמית שלו בצורה גשמית.

דודי: איזה ספר מכתבי בעל הסולם ורב"ש אתה אוהב לקרוא?

קודם כל כתבי בעל הסולם זה לא הרבה, יש לנו ספר אחד שכולל את הכתבים שלו וחוץ מזה זה רק "תלמוד עשר הספירות" והפירוש על ספר הזוהר. כתבי רב"ש זה כבר שלושה כרכים של המאמרים שלו, אלה הספרים שאני כל הזמן נמצא בתוכם. אני מקווה שאנחנו עוד מעט נתחיל לחרוש שוב את מאמרי רב"ש, אבל במאמרי בעל הסולם אנחנו כל הזמן נמצאים בזה.

דודי: יש איתנו מאות גולשים שצופים בנו עכשיו ואחד מהם שואל כך, אני מאוד רוצה ללמוד את חכמת הקבלה אבל אמרו לי שזה רק לאנשים גדולים בתורה, רק לכאלה שכבר למדו ושיננו גמרא או נביאים, האם זה נכון?

זה שקר. בספרי הקבלה כתוב שאין הגבלה ללימוד חכמת הקבלה, כל אחד שיש לו רצון יכול להתחיל ללמוד את חכמת הקבלה ולא צריכים לזה שום הצטיינות ושום ידיעה קודמת, לא מגיל ארבעים ולא כלום. ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" יכולה לפתור לו את כל הבעיות.

רחלי: באיזה שלב בהתקדמות הרוחנית מתחיל התלמיד להרגיש שהספר משפיע עליו?

יכול להיות כבר אחרי כמה חודשים ואפילו לפני זה. ספרי הקבלה מתחילים דווקא להשפיע על האדם די מהר, אבל תלוי מה הוא דורש מהם, אם זה התפעלות, כן, אבל אם זה התעמקות אז זה כבר לוקח זמן וכוח.

דודי: האם הקריאה בספר קבלה יכולה להיות קמע או סגולה?

שום דבר, אין כלום בספרי הקבלה, צריכים לנקות את זה מכל ספרי הקבלה, אין קמעות, אין סגולות, אין שום דבר. אין קלפים למיניהם, אין פולסא דנורא, זה הכול שטויות, רק אנשים שלא מבינים, שלא קשורים בכלל לקבלה יכולים לחשוב כך.

דודי: אם אני פשוט סורק את הזוהר זה יפעל, זה יעזור לי?

שום דבר לא יעזור לך, רק יבלבל אותך, זה כן.

רחלי: עוד שאלה, אני לא קורא ספרים אבל אני מרגיש מחובר לבורא בכל רגע נתון, יש הסבר לזה?

כן, הסבר פסיכולוגי מוטעה.

דודי: מה זה ספר סופר סיפור?

"ספר סופר סיפור" זה התהליך שאנחנו עוברים. סופר זה הבורא שכותב את הסיפור הזה עלינו, כמו שכתוב "כתוב על לוח ליבך", הוא מסדר אותנו לפי הסיפור שלו.

רחלי: בספרך "א‑לוהים ואני" אתה מדבר על גוף משפטי אחד ואחיד מחוץ לנו שאנחנו איכשהו קשורים אליו, מה הכוונה?

"אין עוד מלבדו", אנחנו מדברים על זה עכשיו הרבה בשיעורים האחרונים שלנו.

דודי: מה הכוונה כשאתה אומר אדם כותב על לוח ליבו.

על הרצונות שלו. לב זה רצון, אנחנו מסדרים את הרצון שלנו שהוא יהיה בדיוק ככלי בידי הבורא כך שהבורא יוכל לכתוב עליו את התכנית שלו, ואז על ידי התוכנה הזאת, על ידי התכנית הזאת אנחנו נכיר את העולם האמיתי שבו אנחנו קיימים.

דודי: יש לנו סיפור משותף?

ודאי, לכולנו יחד, אנחנו שייכים לרצון אחד, למערכת שנקראת "אדם הראשון", כולנו נשמות פרטיות של אותה מערכת.

רחלי: היום בשיעור הבוקר קראתם יחד, האם יש לזה איזושהי משמעות?

זה השפיע.

דודי: כן, צריך לספר לצופים, אנחנו קראנו היום ביחד ציטוט, כולנו, שלוש מאות אנשים יחד באותה כיתה ועוד אלפים באופן וירטואלי, זה נתן התרוממות רוח.

זה השפיע, זאת אומרת אנחנו צריכים ללמוד מזה עד כמה עבודה משותפת שלנו, אפילו מאמץ פשוט אבל משותף מעורר אותנו.

דודי: אחר כך אתה גם אמרת שאם היינו בוחנים פיסיולוגית את לחץ הדם, היינו מגלים איך זה משפיע עלינו.

ודאי, זה משפיע על כל המערכות שלנו, גם פיסיולוגיות, גם גשמיות וגם רוחניות.

דודי: זאת אומרת עצם הקריאה המשותפת תבריא אותנו. לקראת סיום נקרא ציטוט שכתב בעל הסולם ב"שמעתי" קצ"ז.

קצז. ספר סופר סיפור

שמעתי שנת תרח"צ

"ספר, סופר, סיפור.

ספר נקרא כמו מטרם הבריאה.

סופר הוא בעל הספר. סופר הוא יחוד של סופר וספר, שצריכים לקבל בחינת סיפור. זאת אומרת, התורה עם הנותן התורה ביחד." צריכים לקבל אותה ולרשום אותה עלינו.

דודי: תודה רבה הרב לייטמן.

בהצלחה.

(סוף התכנית)