שיעור בוקר 01.04.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

עמ' 485

קריין: מאמרו של "אהבת ה' ואהבת הבריות", כותרת "כל ישראל ערבים זה לזה".

אנחנו מבינים ש"ישראל" היא אותה קבוצה שהתחברה בבבל העתיקה בראשותו של אברהם שגילה את העיקרון שאומר שצריכים להיות בחיבור בין כולם כדי להשיג את הכוח העליון. כמו שנאמר הוא עבד מיני פסלים, זאת אומרת הוא חקר סביב איזה כוחות העולם מסתובב, וכך הוא גילה שיש כוח אחד, כוח השפעה, כוח אהבה, אומנם בעולמנו הוא כוח מאוד חלש שבכלל לא נראה, אבל מבחינת הטבע הוא הכוח הכי חזק, נצחי, שלם, שלא יכולים להתמודד עימו. ובאמת עם כל יתר הכוחות ניתן לעשות משהו, הם נמצאים ביכולת להיפגע, להימחק, מה שאין כן, עם כוח האהבה לא יכולים לעשות דבר. הכוח עצמו הוא כוח שנמצא למעלה מהטבע הגשמי, הוא לא דורש דבר מאחרים, משום כך הוא לא יכול להינזק מהם ולכן הוא הכוח המיוחד, האוניברסלי, העליון, שמדבר רק על השלמות של המקור שלו. ומי שנמצא עם הכוח הזה של האהבה, של ההשפעה, הוא נמצא למעלה מהטבע הגשמי.

מי שנמשך אל כוח זה נקרא "ישר אל", ישראל, ואברהם שגילה זאת התחיל לדבר ולפרסם את זה בבבל העתיקה, משם הגיעו אלינו אמרות ונטיות שונות שהועברו מתלמידי אברהם.

שאלה: למה היה צריך לחכות דווקא לאברהם שיגלה את עניין האל האחד? זה נשמע יותר הגיוני שעוד לפני זמנו אנשים האמינו באל אחד ולא בריבוי אלילים.

לא האמינו עד כדי כך שרק הכוח האחד הזה הוא הכוח הטוב והוא נמצא בטבע ומנהל את כל הטבע וחוץ ממנו אין דבר, וזה לא כך שכנגדו יש עוד דברים ובניגוד של כמה כוחות הטבע נמצא בין שניהם או בין כוחות אחרים. אלא רק כוח אחד ממלא את כל המציאות והוא כולל בתוכו את כל הטבע, כולל אותנו בני האדם כחלק מהטבע, והכול נמצא תחת כוח אחד, לא היה דבר כזה לפני אברהם. גם אחרי זמן אברהם אפשר לראות שכל האנשים, כל אותן קבוצות באנושות שאפילו שמעו על שיטת אברהם וקיבלו אותה באופן מסוים, הם בכל זאת בנטייה לחלק את הטבע להרבה כוחות ולעשות מזה ממש פולחן גדול.

זה מאוד קשה להחזיק בכוח אחד. אולי נראה שזה פשוט אבל זה קשה, זה לא מטבע האדם. לאדם קל יותר אם יש לפניו כוחות והוא יכול לשייך לכל כוח אישיות, טבע משלו, אופי משלו וכו', והוא מתנהל איתם באופן מסוים. מזה מתפתחות כל הדתות, האמונות וכן הלאה.

שאלה: איך זה קרה שכאשר אברהם גילה את עקרון האל האחד, הוא אפשר כביכול לאנשים מכל בבל לבוא ולהימשך לזה?

הוא היה בן של איש חשוב מאוד שהיה עובד במה שמכונה "עבודה זרה", בבניית פסלים, שלא היו סתם פסלים פשוטים. אביו של אברהם, תרח, היה איש בעל דרגה גבוהה בדת הבבלית, ואברהם שהיה סגנו כביכול, עזר לו ולכן הוא החליף את אביו. זה לא הסתם שתרח ואברהם הם אסכולות שונות, אלה קבוצות שונות של אנשים שהיו במאבק ביניהם. מספרים לנו רק על כל אחד מהם, אבל אחרי כל אחד מהם עמדו הרבה אנשים.

שאלה: מה אותם אנשים הבינו מאברהם?

היה מאבק בין שניהם, אנחנו רואים את זה מכך שאברהם שבר את הפסלים, ותרח רצה להרוג אותו, הוא סילק אותו מהבית וכן הלאה. זה מאוד דומה למה שאנחנו קוראים אחר כך על שלמה המלך עם הסנהדרין, שאמר "אני שלמה, אני קהלת", אבל איך האמינו לו? אותו דבר היה עם אברהם. אלה דברים שכל הזמן מתחדשים בכל מדרגות ההתפתחות האנושית, כך זה קורה כשהאנושות מתפתחת.

זה מאוד קשה להגיע למצב שאנחנו יכולים לשייך את הכול לכוח אחד, שאין לו שום דבר, לא מלאכים ולא עוזרים ולא עוד כוחות, תת כוחות וכן הלאה, זה נגד מה שאנחנו רואים בעולם שלנו. נראה ש"אחד" זה כל כך פשוט, אבל "אחד" זה הכי קשה. איך יכול להיות שיש "אחד" אם יש טוב ורע, אם יש חיים ומוות, אם אנשים נמצאים בפירוד, בפילוג ביניהם וכן הלאה. לא יכול להיות שמכוח אחד נובעות כל כך הרבה הפרעות, צורות מנוגדות זו לזו, מלחמות, גם אדם בתוך עצמו נמצא כל הזמן בכל מיני מצבים מנוגדים. זה לא פשוט ליישב מושג אחד.

שאלה: בחלק הראשון של השיעור למדנו על פרעה ועל האופן שבו הוא עומד נגד משה. עכשיו אנחנו מדברים על אברהם, וגם מולו עומד נמרוד כאויב, ובסיפורים האלה אנחנו לא רואים השלמה בין הכוחות האלה, הם כביכול נבדלים. מתי ההשלמה הזו מגיעה? מתי הכול חוזר להיות כוח אחד?

הכוח השני מגיע אך ורק כדי לברר את הכוח הראשון. מפני שאנחנו הנבראים לא יכולים לתפוש את המושג בעצמו, את תוכו. גם בפילוסופיה יש מושגים כאלה, אנחנו לא יכולים לתפוש את זה. כנבראים אנחנו תמיד יכולים להשיג כל דבר דווקא מהיפוכו, כ"יוצר אור ובורא את החושך". כי חושך זה הבריאה, "בר", מחוץ למה שלא היה. הבורא מסוגל לעשות דבר כזה, וגם את מה שהוא עושה זה מפני שהוא בעצמו אור ויכול לעשות משהו כנגדו כדי שהנברא שנמצא מולו גם יוכל להבדיל בין האור והחושך, בין כל מיני תכונות הבורא לתכונות של הנברא עצמו, ובצורה כזאת הוא יכול להשיג, לתפוס את המציאות. כי אחרת, איך אפשר לתפוס משהו.

אי אפשר להבדיל בתוך דבר אחד, ואם אין הבדל אני לא מרגיש. זו כל הבעיה. ואפילו שיש הבדלים אבל אם הם לא נמצאים בי, אני לא מרגיש. כמו ברוחניות, יש אור וחושך רוחני, אבל אני לא מרגיש, לא את זה ולא את זה.

שאלה: אתה מדבר הרבה על כך שאנחנו לא הורסים את היצר הרע, אלא הוא קיים במקביל עם כוח הבורא.

אני לא יודע מה קורה בגמר התיקון ואחרי גמר תיקון, על זה אל תשאל, אבל כל עוד אנחנו הנבראים קיימים אנחנו נמצאים תמיד בין שני כוחות מנוגדים, ובזכות כך שהם מנוגדים אנחנו מרגישים את עצמנו כקיימים.

שאלה: האם כאשר משה פגש בפרעה, בכוח הזה, הוא הבין שזה כוח הבורא שבו? או שהיה שם משהו שונה לחלוטין?

אני לא יכול להגיד על למשה ועל פרעה, אבל כמו שאנחנו משיגים את המציאות כך אנחנו צריכים לדבר. אם דבר אחד לא היה נבדל מדבר אחר כלפינו, לא היינו מבחינים, וכך זה בכל השגה, בכל דבר.

שאלה: מסביר בעל הסולם שלא ניתנה התורה כי אי אפשר להתחיל בעניין עבודה לשמה כמבואר, בקבוצה קטנה של אנשים. אבל מצד שני אנחנו גם יודעים שהאבות כן קיימו את התורה בשלמותה, גם על זה כתוב.

מה זה אומר, שהם קיבלו את התורה אם כבר יכלו לקיים אותה? מהי נתינת התורה אז?

אני לא יודע, אני לא יכול להגיד לך ולהסביר את זה כי אני לא נמצא במצב של האבות. כפי שאני מתאר את זה לעצמי אלו מצבים שהם יכלו להבדיל ביניהם ואנחנו לא. הייתה להם עדינות הנפש, יכולת להבחין בין הדברים הקטנים ביותר, ואנחנו צריכים הבחנות הרבה יותר גדולות. אבל זה מגיע גם כדבר והיפוכו, שאנחנו כן מסוגלים לחבר דברים מנוגדים, אבל אני לא יכול להסביר לכם עכשיו.

תלמיד: פה מדובר על זה שכל אחד ואחד מישראל נשאל אם הוא מוכן לקיים את הערבות הזו. מה זה אומר שאנחנו צריכים להישאל? איך אני מגיע למצב ששואלים אותי אם אני מוכן לקיים את הערבות?

אתה מרגיש מבפנים שיש לך שאלה כזאת. גם היום אתה נמצא בזה שאתה מרגיש שיש לך את השאלה הזאת, רק אתה לא מרגיש שזה מגיע מהבורא.

תלמיד: ומה המצב הזה שכל אחד ואחד מאיתנו יישאל כדי שנוכל לקבל את התורה? כי זה היה התנאי, שכולם נשאלו וכולם הסכימו.

כל הקבוצה הזאת שאחר כך התחברה בכוח הערבות בתוכה, ומאז והלאה היא נקראת "ישר אל", ישראל, כל הקבוצה הרגישה שזאת השאלה שעומדת לפניהם - האם הם יכולים בביטול האגו שלהם להתחבר ביניהם ולהגיע לכוח הדדי שנקרא "ערבות". ערבות זה כבר יסוד לגילוי הכוח האחד, הבורא. כי הם בונים במושג הערבות תשתית, שבכוח החיבור ביניהם שנקרא ערבות הם יגלו את התכונה הזאת שנקראת "בורא", בוא וראה. ערבות זה הכלי ומה שמתגלה בו זה הבורא, האור.

תלמיד: האם עלינו לקוות או לכוון לזה שכולנו נקבל את ההרגשה הזאת שאנחנו צריכים לענות עליה, או שזה מגיע ביחידים, בהדרגה?

זה מגיע לכולם, לא לכולם יחד אבל לכולם, ולא בפעם אחת. את הערבות אנחנו בונים מכאן ועד גמר התיקון, כל פעם בדרגות עביות יותר גדולות.

שאלה: כשאנחנו דנים בקטעים האלה, הם ממש דוחפים אותנו מעל הדעת, אבל אנחנו בכל זאת דנים בהם ומנסים להבין את אותם בהיגיון שלנו, בדעת שלנו. עד כמה זה נכון?

אנחנו חייבים לבקר הכול עם השכל שלנו, השאלה היא רק כמה אנחנו מקבלים את מה שהשכל שלנו תופס, ואת מה שהוא מסדר ומביא לנו כתוצאה, כתשובה. אבל לבקר הכול עם השכל שלנו אנחנו יכולים, על אף שאנחנו יכולים וצריכים אחר כך בכמה מקרים להגיד שהשכל שלנו לא שווה כלום, ואנחנו הולכים למעלה מהשכל, למעלה מהדעת.

לבקר כן, כי כדי לבנות משהו למעלה מהדעת אני צריך את הדעת. אחרת איך אלך? אני צריך להגיד שזה מה שאני יכול לראות ולהחליט בצורה הגיונית לפי הכלים שלי, אבל כדי לעלות לדרגה רוחנית גדולה יותר אני צריך להעלות את עצמי למצב גבוה יותר. מה שאני רואה עכשיו, זה "עיניים להם ולא יראו", כי אני צריך לעלות לדרגת השפעה יותר גדולה. איפה כאן כוח ההשפעה, איך אני עובד עימו? איתו אני עכשיו הולך לעבוד.

שאלה: אבל אני מדבר מתוך רצון לברר את זה, להרגיש, ולשם כך צריך לעשות צעד כדי להתעלות מעל הדעת האישית, אבל אנחנו לא נדחפים לזה לדעתי.

אנחנו מדברים על זה שצריכים לעלות באמונה למעלה מהדעת. מדברים על זה אבל אנחנו עדיין לא דוחפים לזה את כולם ממש, אלא כל מי ששומע שומע, וכל מי שעוד לא שומע מכין את עצמו כדי לשמוע.

קריין: מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", כותרת "כל ישראל ערבים זה לזה".

כל ישראל ערבים זה לזה

"ועם האמור נבין מאמר מפליא בחז"ל שאמרו: "כל ישראל ערבים זה לזה". - ולא עוד, אלא שרבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף: "שהעולם נידון אחר רובו". אשר לפי זה אנו ערבים גם בשביל כל אומות העולם, אתמהה. - שלכאורה הוא דבר שאין הדעת סובלתו כלל. כי איך יערב לחטאים של אדם שאינו מכירו כלל?" זאת אומרת שאני אחראי על כל החטאים בעולם. ואנחנו רואים היום שכל העולם יכול להצביע עלינו ולהגיד, "אתם אשמים, בגללכם כל מה שקורה". כי בתת ההכרה הם מרגישים את זה.

אני מקווה שעוד מעט נגיע למצב שכל העולם יפנה דווקא לבני ברוך, לקבוצה שלנו הכללית העולמית ויגיד, "מה שקרה שם ובכל המקומות בעולם, בכל המשפחות ובכל דבר, אתם אשמים". זה גילוי האמת, גילוי כוח הרע, שאנחנו לא הספקנו לתקן ולאזן. "והרי מקרא מפורש "לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו". זאת אומרת שכל אחד אחראי כאילו על עצמו, אז איך יכול להיות שכל אחד אחראי על השני וקבוצה אחת קטנה אחראית על כל המציאות, על כל העולם, על כל האנושות.

"ובאמור מובנים הדברים בתכלית הפשיטות, שהרי נתבאר, שאי אפשר כלל שהתורה ומצוות יבואו לכלל קיום, אם לא בהשתתפות כל האומה. נמצא, שכל אחד נעשה מאליו ערב לחבירו. כלומר, שפורקי עול גורמים לשומרי התורה שישארו בזוהמתן, כי לא יוכלו להשתלם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתם בלי עזרתם, כמבואר. נמצא שאם חלק מהאומה חוטאים, הרי הם גורמים לשאר האומה לסבול בגללם." וככה אפילו כל האנושות. אם חלק אפילו הכי קטן ממנה לא נמצא, הוא מפר את כוחות הטבע ואז סובלים כולם, כי מלמעלה מתחשבים עם כל המציאות, עם כל האנושות יחד. ולכן אפילו אותו חלק שניתן בו לעשות את תיקון הערבות, אם הוא לא עושה את זה, הוא גורם בזה נזק לכולם.

"וזה שכתוב במדרש: "ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין". והמשיל ע"ז רשב"י "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חביריו מה את יושב ועושה, אמר להם, מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח? אמר לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה". והיינו כפי שבארנו לעיל, שמתוך שפורקי העול משוקעים באהבה עצמית, הרי הם עושים במעשיהם גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוות על היכנם." עד שכולנו לא נכנסים לערבות, אי אפשר לקיים בצורה שלמה את חוק הערבות וזה נקרא "קיום תורה ומצוות", זאת אומרת קיום כוחות ההתקשרות הנכונים בין כולם.

"ועתה נבאר מאמרו של רבי אלעזר ברבי שמעון שאומר: "לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה".

"אנו רואים שר"א בר"ש, מפליג יותר בדבר הערבות, שהרי אומר: "שהעולם נידון אחר רובו". וזאת, משום שלדעתו, אינו מספיק אומה אחת לקבלת התורה והמצוות, ודעתו זו למד או מהמציאות שלפנינו, שהרי אנו רואים שסוף סוף עדיין לא הגיע הקץ, או שקבל את זה מרבותיו.

וכן הכתוב מסייעו שמבטיח לנו לעת הגאולה: "ומלאה הארץ דעה" וכו'. וכן "ונהרו אליו כל הגויים". ועוד הרבה פסוקים. ועל-כן תלה הערבות על כל העולם כולו, לומר לך, שגם היחיד אי אפשר לו לבוא לגמר הנרצה, מקיום התורה והמצוות, זולת בסיוע של כל בני העולם, כמבואר.

ועל כן: כל מצוה ומצוה שהיחיד עושה, נמצא מכריע את כל העולם. והוא, בדומה לאדם השוקל קטניות במשקל מסויים, אשר כל קטנית וקטנית שהוא נותן על המאזנים גורם להכרעה הסופית הרצויה - כן כל מצוה שהיחיד עושה בטרם שתמלא הארץ דעה, הריהו גורם שיתפתח העולם ויבואו לכלל זה.

וזה אמרו "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה", כי על-ידי החטא שהוא עושה, הריהו גורם להפחתת המשקל, כמו שאחר עומד ונוטל חזרה אותה הקטנית שהוא הניח על המאזנים. ונמצא מחזיר את העולם אחורנית".

יש כאן הרבה שאלות, בעד, נגד, האם כדאי לנו לתקן, כי בדרך שאנחנו מתקנים, אז האחרים לא מבינים, כן מבינים. אנחנו בזה אולי עושים את העולם יותר טוב, אבל אז כאילו מפריעים לאחרים לגלות את העולם כרע ולתקן. יש כאן כל מיני דברים בעד ונגד. ואיך אנחנו עושים, אנחנו עוד לא יודעים.

שאלה: למה חכמת הקבלה לא מיועדת לאלה ששומעים את מה שהיא רוצה לומר, את מה שהיא רוצה להעביר, אלא לכולם?

כי בסופו של דבר כולם צריכים להגיע לתיקון השלם. אז יש משבירת האדם הראשון כל מיני סוגי אנשים בכל מיני רמות וכולם צריכים בסופו של דבר להתחבר לדעה אחת, מחשבה אחת, לבורא אחד וכך הם משיגים מציאות אחת. ובינתיים בדרך הם צריכים כל אחד להשלים את עצמו על ידי האחרים, ואז הם מגיעים לכלי שלם.

שאלה: אנחנו כבר יודעים שכל מה שאתה אומר מתקיים. וזה תמיד בא בהפתעה אבל ברגע שזה בא כבר אין מה לעשות. ראינו את זה במלחמה האחרונה וכל המשברים. ואני לא רוצה להגיע לכך שיבואו לבני ברוך וידרשו מאיתנו - אני רוצה לעשות עכשיו. מה אנחנו כבני ברוך צריכים לעשות כדי לא להגיע לצעקות ולשאול אותך למה?

אני לא יודע מה אני יכול להוסיף. אנחנו צריכים להתקדם ואנחנו מתקדמים בחיבור בינינו למטרה. יש בינינו אנשים שונים מאוד זה מזה, וזה טוב, כי כך נגלה כלי כמה שיותר מורכב. יש כאלה שמאד משתוקקים וכאלה שכמעט ולא משתוקקים ויש באמצע בין זה לזה. סך הכל אני דווקא מאד מרוצה מהקבוצה שלנו.

במצבים שאנחנו מקבלים מלמעלה מהבורא שמייצב בינינו, במוחנו, בליבנו בתפיסות האלו, אנחנו מתקדמים די יפה. ודאי שאין גבול לטוב, אבל צריכים גם לראות שמטרת הבריאה יכולה להתקיים רק בצורה הדרגתית ואיטית.

זו לא בעיה להגיע לסוף הדרך, אומנם היא המטרה ולפי המקובל בעולם שלנו העיקר להגיע למטרה, אבל ברוחניות ההתקדמות היא בדרך והיא לא פחות מכובדת בעיני הבורא מהשגת המטרה.

כי בהשגת המטרה אצלו אין הבדל בין שמשיגים אותה עכשיו, כמו שאנחנו פועלים בחוסר זמן, או שנשיג אותה אחר כך - אם אפשר בכלל לדבר במושג הזמן. העיקר זה איך אנחנו נמצאים בנטייה לחיבור, בנטייה להתקרב זה אל זה, לחשוב איך אנחנו בכל זאת נמצאים בהבנה, בהכרה, בנטייה הדדית בינינו לבורא - בשבילו זה החשוב.

כמו שאנחנו נהנים מאד מהילדים הקטנים איך שהם מצליחים בדברים הקטנים, כי לגדולים כבר יש שכל, חכמה, כוח והרגשה ואז הם ממשיכים.

הבורא נהנה מזה שאנחנו מהחושך, מחוסר היכולת שהוא ייצב לנו, אנחנו בכל זאת משתדלים. כמו שאתה מתבונן על ילד קטן ואתה רואה שהוא מנסה ומנסה ומזיע בשביל לעשות משהו ולא יכול, אבל מסדר את הדברים איך שהוא יכול ומאוד רוצה וזה בעצם נותן תענוג - וכך גם נסתכל על הבריאה. זו לא בעיה להגיע לסוף, הבעיה היא לעשות נחת רוח לבורא בכל שלבי ההתקדמות שלנו.

יש כאן דבר והיפוכו. ככל שאנחנו פחות מפותחים ברוחניות ונמשכים בכל זאת לעשות אפילו קצת, משהו, בזה אנחנו עושים תענוג יותר גדול ממתי שאנחנו כבר גדולים, חכמים, חזקים ועושים פעולות בעצמנו מתוך הניסיון, אפילו מתוך הדבקות שלנו - זה לאו דווקא ככה.

לכן אנחנו צריכים להיות מרוצים בכל רגע ורגע בדרך וליהנות ממה שאנחנו עושים. אומנם אנחנו משתוקקים לגמר התיקון, אבל גם בכל שלב בדרך אנחנו צריכים להיות בהנאה מזה שיש לנו עסק עם מה שהבורא נתן לנו ואנחנו בעצם נמצאים עימו.

שאלה: למדנו שהבורא זקוק לעם אחד, עם ישראל כדי לתקן את העולם, עם סגולה. ואילו כאן רבי אלעזר אומר שלא מספיק אומה אחת. איך לברר את זה?

כדי להתחיל צריכים קבוצה אחת קטנה, זה נקרא עם, וכדי לגמור את כול התיקונים צריכים שכולם יתחברו כמו אותו העם. זה הכול.

תלמיד: ברור. מה זה אומר שהוא השיג את זה מתוך המציאות או מתוך זכות אבות? איפה פה העשירייה או המורים?

לא, הם יתחברו לעשירייה יותר מאוחר. בינתיים "האבות" זה שבמצבים שלהם משיגים את כול התורה בכלים שלהם, כי כל אחד היה מחובר לכל מה שהולך לצאת ממנו בעתיד, וכבר בשורש שלו היה מחובר להרבה הבחנות מנוגדות וכביכול בו כבר הייתה חיה הקבוצה שאחר כך התגשמה ושגדלו בה התכונות והכוחות ההפוכים. אבל בינתיים, בהתחלה זה לא מתגלה. זה כמו שבכל אחד מאיתנו גדל רצון לקבל אז נעשה זֵר של רצונות מנוגדים שביניהם אנחנו יכולים כבר לבדוק את הדברים.

תלמיד: על זה אמרת שהאבות קרובים יותר לשורש ולכן הרגישו הבחנות זכות יותר ואילו אנחנו רחוקים יותר ולכן עומדים בזכות אבות?

אנחנו צריכים לממש במעשה. אצלם העבודה הייתה יותר בכוונה.

שאלה: למה הבורא נהנה מזה שאני מנסה כך או כך ולא מצליח? כי הרי אבא כן נהנה לראות את הילד שלו מצליח.

הוא נותן לך אפשרות שאתה תראה לעצמך, לכולם ולבורא עצמו, עד כמה אתה נמשך לקיים את הרצון שלו.

שאלה: למה הבורא נתן לנו להתעסק בכל מיני תנאים גשמיים ולא להתעסק בתיקון הקשרים בינינו בחיבור?

אנחנו צריכים לכסות כל מיני עבודות גשמיות בכוונה הנכונה. אין גשמיות. הכול זה רוחניות.

שאלה: מה הפירוש הרוחני שהמים עולים ומציפים עלינו את הספינה?

שאם אנחנו לא נתחבר בינינו ולא נדאג לזה שאנחנו נמצאים בכלי אחד, אז אנחנו נמות כולם כי הכול תלוי בערבות.

שאלה: אמרת שעל פני פעולות גשמיות אפשר להוסיף רוחניות. אנחנו לפני ערב פסח ובשנים עברו היו המון פעולות גשמיות שעל פניהן עשינו המון עבודה רוחנית. אתמול היה מן יום כזה בקבוצה שלנו, בצהרים הלוויה ובערב חתונה.

ופגשנו המון חברים שהרגישו שאת התקופה הזאת שנשלחנו לגלות הווירטואלית אפשר לסיים עכשיו והגיע הזמן לחזור הביתה ולהיות ביחד, להיות מאוד מעורבים אחד עם השני ולעלות למדרגה חדשה של חיבור, שיש בה גם גשמיות וגם רוחניות ביחד. מה אתה מרגיש בקשר לזה, אם לא הגיע הזמן?

אם אתה שואל אותי, אני אגיד לך רק דבר אחד. אני רואה את כל הפירוד הפיזי שנעשה בינינו בתקופת הקורונה, כמשהו שבא כדי שאנחנו דווקא נגיע קודם כל לאיזה חיבור רוחני ואחר כך נחזור לחיבור גשמי אם צריכים. אבל לחשוב על חיבור גשמי במצב שלא מתאפשר בגלל פקודות משרד הבריאות? אני לא רוצה להיות חכם, כמו שנעשו כאן פעולות נגד החיסון ותראו למה זה יכול להגיע.

אנחנו נעשה כול מה שצריך ובזמן שצריך, ואל תהיו חכמים לעשות דברים מסוכנים. אני לא מגיע לא ללוויה ולא לחתונה, כי אני שומר על עצמי. אני די אחראי כדי להחזיק את עצמי בכוח ובכושר, לתת שיעור יום יום ועוד כמה שיחות ועניינים. כך כל אחד ואחד צריך להרגיש את עצמו, שהוא אחראי לפחות עבור העשירייה והעשירייה עבור כל העשיריות יחד. אז סתם להגיד שאנחנו רוצים לבוא ולהתכלל? אני לא חושב שזה הדבר הכי נחוץ. לא נראה לי.

תלמיד: יש הרגשה שעל פני פעולות גשמיות פשוטות כמו לחתוך סלט עם חבר ולחשוב שזה בשביל החברים, ההרגשה נותנת כוחות שמשלימים את המאמצים שלנו בחיבור ויש לזה ערך מיוחד שמורגש כיותר עוצמתי כלפי חוץ. יש יותר אפשרות לשרת את החברים, ולממש קשר ברמה גבוהה. ונראה שאם התנאים מאפשרים לקיים את זה, צריך לעורר רצון ולהגיע למצב הזה. נראה שהגיע הזמן.

אז תכתוב על זה איזה מאמר יפה ואנחנו נקרא. בינתיים אין לי שום דחף לבוא לאספה כזאת, מפני שהיא מאוד מסוכנת בעניין הבריאות, ו"ניתן לרופא רשות לרפא", ולכן אני חייב לשמוע לרופאים, חייב, ולא לשמוע לך. מה שאתה אומר אני לא שומע. ולכן צריכים לעשות הכול, צריכים לעשות חיסון ולא שיקרה מה שקרה לחבר שלנו ז"ל. ויש עוד כאלה בינינו. אתם יודעים מה דעתי, אין לי מה להמשיך.

שאלה: איך אנחנו אחראים לכל החטאים בעולם אם לא ביצענו אותם? במה מתבטאת האחריות הזאת?

מאיפה לך שלא ביצעת אותם? אתה גרמת להם במידה שהיית יחד עם כולם וזה לא תלוי בך, כך נולדת, נוצרת, ואתה אחד ממיליארדי אנשים שנמצאים בקשר אחד וכולם נקראים "צורת אדם", הדומה לבורא. כל עוד לא מגיעים להידמות לבורא ממש כולנו נמצאים בעברה וחייבים להשתדל להגיע לחיבור בעל מנת להשפיע שאותו אנחנו נגלה בצורת הבורא בינינו. ולא חשוב איפה נמצא האדם, מיהו ומהו, יש חשבון למעלה ויש חשבון למטה. במה שנראה לך לפי השכל שלך, עוד תראה כמה תיקונים יש לבצע.

שאלה: איך להגיע ליכולת להעלות תפילה עבור העולם כולו?

איש מודרני רואה חדשות, הוא שומע דברים, הוא רואה עד כמה העולם נמצא בסכנה, עד כמה הוא סובל, עד כמה יש הרבה אנשים שגוועים מרעב, מחוסר תרופות, נמצאים תחת איום של פצצות, טילים וכן הלאה. ולכן יש על מה להתפלל, בבקשה תעשו בזה עבודה. אנחנו צריכים לדאוג עבור כל העולם כי כל העולם בסופו של דבר זה הכלי שלנו.

שאלה: איך פתאום העולם ירגיש, שיש כוח שמשפיע על העולם, שנקרא בני ברוך?

אתם תשפיעו ואתם תראו איך שהוא ירגיש. הבורא כבר יסדר את הכרת בני ברוך בעולם.

שאלה: מה זה לשבור פסלים בינינו בעשירייה?

כל דבר שמפריד בינינו נקרא "פסל", ולכן זו הייתה עבודת פרעה להעמיד פסלים והיא מתקיימת עד היום. לכן לפי חכמת הקבלה אסור לבנות פסלים, אסור לצייר דמות האדם, פנים שלו, גוף שלו וכן הלאה. אסור לעשות את זה, כי הכול נובע מתוך שאדם רוצה להעלות את עצמו, כביכול לדרגת הבורא.

שאלה: מה זה נקרא לקדוח חור מתחתנו בעשירייה?

אם אני צריך מראש לקבל שהקבוצה עובדת בערבות, ואני זה שמפר את הערבות במשהו, בזה אני עושה חור בדופן הספינה.

שאלה: האם אנחנו בכלי העולמי צריכים לפתח הרגשה של עם אחד?

ודאי שכן. מה זה עם אחד, כאיש אחד בלב אחד. זה הכול. וזה לא חשוב שאנחנו, כל מי שאתה רואה כאן על מסכים, גברים, נשים, כולנו שייכים לאותה הקבוצה שנקראת "עם אחד", "עם של הבורא", כי אנחנו רוצים להיות מחוברים אליו.

שאלה: מה זה "שמחזיר את העולם אחורנית"? יש משהו שמחזיר אחורנית? את הכול הבורא מנהל.

אבל אתה כביכול לוחץ על הברקס.

תלמיד: אבל הברקס הזה לא מקדם אותנו קדימה במשהו?

ככה אתה יכול להגיד על הכול, אבל אנחנו מדברים על ההתקדמות שנמצאת בידינו ושאנחנו יכולים לקלקל אותה. ודאי שכן. יש הרבה פעולות שבהן אנחנו מעכבים את הגאולה.

שאלה: אם הערבות תלויה בכל העולם, אז מה התא הראשוני, מה המידה הראשונית שאפשר לייצר בה ערבות?

עשירייה, או אפילו שניים מתוך העשירייה, שלושה, ארבעה, ככל האפשר, במידה שאנשים בתוך העשירייה רוצים לגרום לחיבור כזה ביניהם שהם כל הזמן חושבים איך להחזיק את הזולת, בלייצב בינינו אווירה שהבורא נמצא בינינו.

תלמיד: ולמה הוא מתכוון כשהוא אומר שחוטא אחד גורם לכולם לטבוע?

כי אם כבר יש קשר של ערבות, אז מי שמפר את החוק הזה גורם נזק לכל ההסכמה הגשמית והרוחנית שהייתה ביניהם.

תלמיד: אז החוק הזה של חוטא שקודר חור הוא רק אחרי שנכנסים לערבות?

כן, ודאי.

תלמיד: ועכשיו בצורה מעשית, בעשיריות שלנו, בעצם המושג חוטא הוא לא רלוונטי עבורנו?

עדיין לא כל כך, אמנם אנחנו כבר נמצאים בקבלת העול, ואנחנו צריכים להתקדם לזה. אז גם כשאנו נמצאים בהתקדמות בעבודה, בתהליך, יש לנו אפשרות לעשות בעד או נגד

שאלה: ענית לנשים שיש לנו על מה להתפלל. היום נעביר פגישה של פנים מערב אירופה והיינו רוצים לברר לגבי התפילה שאנחנו כותבים אחרי שיעור הבוקר. איך אתה רואה את התפילה הזאת בהתאם לתנאים שמתגלים בכלי העולמי?

אני לא יכול להגיד לכם. אתם צריכים לעבוד על זה לבד ממש מההתחלה. רק באמת תעשו את זה מכל הלב.

שאלה: אנחנו מתכוננים לכנס, וכבר יומיים שלושה מקשיבים לקטע שבו אתה מסביר למארגני הכנס מה אתה מצפה מבני ברוך, איך להתייחס לכנס, ובו אתה מבקש שנבנה אותו בעצמנו, ושאנחנו נהיה אלה שמובילים אותו.

אתמול נפגשנו עם עשירייה נוספת לפי ההמלצה של הצוות החברתי ושלך כדי להתכלל אחד בשני. ההרגשה שלנו הייתה שבאמת כבר שאלנו הכול, וכבר נתת את כל התשובות במשך הרבה שנים. חברים נזכרו שהם שמעו את אותן המילים גם לפני 19 שנה. במדרגה שלנו כבר סיימנו לברר, או אולי קרובים לסיים לברר. מה המדרגה הבאה שלנו, איך השיעור ייראה?

למעלה מהדעת, המדרגה הבאה שלנו היא למעלה מהדעת, לזה אנחנו צריכים לעלות. שכוח ההשפעה ללא ספק ישלוט בנו, ויכוון אותנו בכל צעד ושעל על פני כוח הקבלה.

תלמיד: כדי להגיע לשם, מה אתה מצפה מאיתנו בשיעורים, לא רק בכנס אלא בכלל. האם יש לך ציפייה שננהל אחרת את השיעור, את המפגשים, ככה שבאמת נקבל יותר אחריות מצדינו? כי בינתיים הדרך שבה מתנהלים השיעורים, זה שאתה עונה לנו על כל השאלות ואנחנו עובדים בצורה כזו. האם אתה מצפה לדרך אחרת? כי אם אנחנו ממשיכים בצורה כזו, אתה תמיד מנהל את השיעור ואנחנו יושבים ומקשיבים לך. איך לצאת קדימה מהמצב הזה?

להתארגן ביניכם, ולבנות ביניכם קשר כזה, שבקשר ביניכם אתם רוצים לגלות את הבורא. שדווקא הקשר ביניכם הוא הקובע את ההתקדמות שלכם, ולא אני ולא המילים שלי. אתם רוצים שהקשר ביניכם ימשוך אתכם קדימה. כאילו אתם נמצאים בצלחת מעופפת וטסים ממש לקראת המטרה, כשמטרה היא החיבור ביניכם ועם הבורא באמצע. זה רק על ידי אמונה למעלה מהדעת. אבל קודם תחשבו ביחד איך אנחנו יכולים לאתר לעצמנו אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: ביחס לאירועים אחרונים בבני ברק ובישראל ככלל. יש תחושה שבאים תהליכים מקדימים של משהו גדול יותר, ואולי לא כדאי לנו לחכות עד שזה יקרה אלא להקדים את האירועים? כשכל זה התחיל באוקראינה, הכלי הישראלי והכלי העולמי כולו התאחדו סביבנו. ואנחנו מרגישים את זה עד עכשיו.

אולי כדאי לנו להתאחד סביב הכלי הישראלי, שהרי בסופו של דבר בחשבון אחרון, כל האירועים שקורים בעולם בין המדינות הרי תלויים דווקא במדינת ישראל.

כן ולא. כל מה שקורה בעולם בסופו של דבר נובע מתוך החיבור בינינו. לא ממדינת ישראל, לא מהעם בישראל, ולא ממה שקורה כאן בשטח הגיאוגרפי, אלא הכול תלוי בקשר בינינו, כי בקשר בינינו אנו מייצבים בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר את כל העולם.

לכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לעלות לאמונה למעלה מהדעת ולהתחיל לדבר על כך שההשפעה יותר גדולה מהקבלה. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לבנות את הארץ הרוחנית שלנו, את הכלי הרוחני, אז בואו נתחשב בזה, וניתן לזה יותר חשיבות.

שאלה: אם המדרגה הזאת של עבודה מעל הדעת לא ברורה לנו, ולא בדיוק ברור איך לעשות את זה, זה אומר שאנחנו עדיין לא נמצאים שם, נכון?

אבל אם כולנו נרצה, היא תתגלה.

תלמיד: אז הכול זה עניין שלי להתכלל בעשירייה, והעשירייה שלי בכלי העולמי?

הכול יקרה כשאנחנו נרצה להיות מחוברים למעלה מהאגו, ונבקש את זה מהבורא.

שאלה: העולם הגשמי שלנו הוא הכנה לרוחניות, אם אני מבין נכון, אז אם הרופא נותן איזו המלצה, אז לרופא ניתנה רשות לרפא. וכשאני ממלא, מקיים את ההמלצות האלה, נגיד לא להיפגש פיזית, זה שלב ראשון, זו המדרגה הראשונה לקראת אמונה למעלה מהדעת?

זה נכלל בזה שאתה מקיים את מה שהרופא אומר, אפילו שאתה לא מבין, כי כך כתוב בתורה "ניתן רשות לרופא לרפאות", ולכן אנחנו חייבים להישמע לזה אפילו בלי שכל. כמו שרב"ש מסביר הלאה, שאני הולך לרופא, לרופא כמה שיותר טוב, ואפילו משלם לו הרבה כסף, ואחרי שאני מקבל ממנו תרופה, זה נקרא שקיימתי את המצווה, את הציווי, כי כך הבורא ציווה. כך אנחנו צריכים לעשות.

לכן אני רוצה או לא רוצה, מבין או לא, מרגיש או לא, זה לא חשוב, אני חייב לקיים את זה, ואני עושה את זה וגם ממליץ לכולם. מי ששומע שומע, ומי שלא, שלא יבוא אליי אחר כך בטענות.

אין לי מה להוסיף, צר לי מאוד שאתם לא שומעים וניזוקים, מה אתם מרוויחים מזה, אני לא יודע. זה בגלל שיש לכם שכל יותר גדול ממה שהתורה אומרת? אין לי מה להוסיף.

שאלה: איך נוכל להבין ולממש שהתנאי שלפנינו זה ערבות בכל העולם?

להבין אפשר מפני שאנחנו באים מכלי אחד שנשבר, ואנחנו צריכים לחזור לאותו כלי אחד שיתחבר בכל החלקים שלו לכלי אחד. ואז עוצמת החיבור, מצב החיבור נקרא ערבות, כשכל אחד יתכלל עם כולם, עם כל הכלים. כך כל אחד משיג את כל הכלי הכללי, וכך הוא ישיג את כל הבורא בתוך הכלי הזה.

שאלה: מה ההבדל בין ריבוי אלילים לבין הגישה של אברהם לחלק את הבורא לכוחות של טוב ורע, פרעה משה וכולי? גם פה וגם פה יש חלוקה של הכוחות ולא כוח אחד ויחיד.

אני אפילו לא יודע מה לענות. או שאני לוקח את הכוח עליון ומחלק אותו לחלקים, או שאני לוקח בני אדם ומחלק אותם לחלקים, זה ההבדל. כשלמעלה זה כוח אחד שמשפיע עלינו בכל מיני צורות שונות, ואנחנו את כל הצורות האלו מחברים אליו, ואומרים אין עוד מלבדו טוב ומיטיב, וכן הלאה.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות, להגיע למצב שבכל מצב, בכל מקום, בחיים, כל רגע, לא חשוב במה אנחנו נמצאים, אנחנו תמיד מכוונים את הכול לאחד, "ה' אלוהינו ה' אחד".

כשלמטה אנו מבינים ומרגישים את עצמנו כמאוד שונים, וגם בזה המטרה שלנו להיות בחיבור, להגיע לחיבור כזה שבערבות אנחנו נרגיש שכולנו ממש גוף אחד, "איש אחד בלב אחד". אז גם למעלה אנחנו בונים את הבורא כאחד בחושינו, וגם למטה אנחנו מתחברים בינינו לאחד. זו המטרה שלנו, זה נהיה כלי ואור אחד. זו מטרת הבריאה.

ענינו על כל השאלות, השולחן נקי, ואם יהיו עוד שאלות נענה עליהן בשיעור הבא.

בינתיים תנסו להחזיק את הערבות, להיות בינינו ביחס של למעלה מהדעת, וכלפי הבורא בלמעלה מהדעת. שהשפעה, אהבה, ונטייה להיות בתוך החבר, יהיו אצלי ממש בצורה קבועה.

(סוף השיעור)