כשאנחנו מסתכלים על החיים שלנו, אנחנו רואים שהם מלאים בכל מיני תופעות ומקרים, שמאחוריהם כמעט ולא ניתן לתפוס את "יד" הבורא. לפעמים נראה שאנחנו נזכרים, ובמשך כמה דקות ביום אנחנו חיים במודעות שהכל בא ממנו, ו"אין כוח אחר בעולם שיהיה לו אפשרות לעשות משהו נגד הבורא". וקורה גם שההבנה הזו מגיעה רק פעם בשבוע, או חודש... או לעולם לא. מדוע הבורא מאפשר לנו לשכוח ולכסות את עינינו בצעיף? זה כאילו הוא מרחיק אותנו בכוונה מעצמו, לא מאפשר לנו לראות אותו מאחורי כל מה שקורה טוב ומיטיב. אבל, זה בדיוק המקום שבו באה לידי ביטוי הדאגה שלו אלינו: הוא נותן לנו את האפשרות לצמוח, להתעלות מעל רמת החיות, "לא מאפשר לנו להסתפק במועט ולהישאר בשלב של ילד קטן וטיפש".