שיעור בוקר 30.11.18- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 490, עיתון "האומה"

אנחנו לומדים את עיתון "האומה". זה העיתון שבעל הסולם הפיץ בזמנו, וחשב על ידו להתחיל לכתוב לקהל הרחב, לשדרות העם, את כל שיטת התיקון, להסביר באיזה מצב נמצא העם, לְמה הוא צריך להגיע לפי התוכנה שנמצאת בטבע ופועלת עלינו ומה עלינו לעשות בהתאם כדי להתאים את עצמנו לתוכנה הזאת, כדי להתפתח בהבנה, בהסכמה, בטוב, על ידי השפעת הכוחות הטובים עלינו.

הוא רצה להדפיס עיתון וכרגיל, היו הרבה שונאים, מפריעים, שסגרו את הדברים. אחר כך יצאו בקונטרסים המאמרים "מתן תורה", "ערבות" וגם את זה סגרו, הלשינו עליו שהוא קומוניסט, כי הוא מדבר על קומונות, על חיבור, וכך זה יצא.

אנחנו בכל זאת צריכים להבין עד כמה שהמגמה שלו הייתה נכונה, עד כמה שהגישה הזאת היא גישה צודקת לפי הטבע ואין כאן מה לעשות, זה לא תלוי ברצונות של האדם, שכל אחד חושב כך או אחרת לפי המפלגה, לפי הכיוון שלו, אלא כאן זה לפי החכמה [שהמקובל] מקבל מהטבע. ולכן בסופו של דבר זה מה שמנצח. נראה הלאה מה הוא אומר.

קריין: "כתבי בעל הסולם" עמוד 490, טור ב', פסקה שניה מלמטה.

"מכאן יוצא באופן ברור, שאהבה הלאומית היא היסוד של כל אומה, כמו שהאגואיזם הוא יסוד כל בריה הקימת לפי עצמה, שבלעדיה לא היתה יכולה להתקיים בעולם, כן אהבה הלאומית שביחידי האומה, היא היסוד לעצמיותה של כל אומה, - שאינה מתקימת ואינה מתבטלת זולת בסבתה.

ולכן היא צריכה להיות הדאגה הראשונה בדרך תחית האומה. כי אהבה זו אינה מצויה כעת בקרבנו, כי אבדנו אותה בדרך נדודנו בין אומות העולם זה אלפים שנה. ורק יחידים, נתקבצו כאן, שאין בין אחד לחבירו שום קשר של אהבה לאומית טהורה. אלא אחד מקושר בהשפה המשותפת, והשני במולדת משותפת, והשלישי בהדת המשותפת, והרביעי בהיסטוריה משותפת - ורוצים לחיות כאן על פי אמת המידה שכל אחד היה חי בהאומה שממנה בא, ואינו לוקח כלל בחשבון, ששמה הרי היתה האומה כבר מבוססת על בניה עצמה עוד מטרם שהוא בא ונצטרף אליה, ולא לקח שם חלק פעיל בהתיסדות האומה."

אנחנו היהודים לא מבינים עד כמה שישנה הרגשה באדם שהוא שייך לאיזו אומה, ושהיא שייכת לו. למשל צרפתי, הוא חי עם העם הצרפתי, והוא מרגיש את עצמו צרפתי ויש בו הרגשה מאוד מיוחדת שהוא שייך לעם, והעם שייך לו. יהודים שהיו בארצות הפזורה שם, ניסו להרגיש את עצמם כמו אותם העמים שבתוכם הם היו ולא יצא, וגם העמים לא קיבלו אותם כחלק מהם, וגם היהודים כמה שניסו להיות כמו העמים האלה, גם לא הצליחו. הם היו יכולים להיות יותר חכמים, יכולים להיות יותר בכול, אפילו לעשות מה שמתאים לאותה האומה, יותר טוב מאשר אותם העמים אבל זה לא שייך. הם לא מרגישים את הקשר שיש בין אותם בני האומה, וגם לא מרגישים את הקשר שיש ביניהם. אלא כמו שבעל הסולם אמר כבר, רק מתוך צרה, כמו אגוזים בשק. זאת אומרת, ההרגשה הזאת של שייכות לאומה, אין. לגמרי. תנסו להרגיש את החוסר בזה, אין. ביהודים אין. חוסר בזה יש קצת, אבל מה זה, אנחנו לא יודעים בכלל. אבל אפשר לעורר לפחות את הרגשת החיסרון שנמצא. זה נמצא. ולזה דרך אגב אפשר לפנות בהפצה, לעורר את הדברים האלה. ובכל אומה ואומה ישנו. יכול להיות איזשהו רוסי, טורקי, גרמני, איפה שלא יהיה, גם אם הוא לא נמצא באותה רוסיה, טורקיה, גרמניה, וכן הלאה, לא חשוב, יש לו הרגשה שהוא שייך לאיזו אומה, ההרגשה הטבעית הזאת נמצאת בו. וליהודי לא, רק לעת צרה. אבל אם לא הצער, אם לא הצרות, יכול להתפזר לכל הכיוונים בכל העולם, ולא להרגיש שהוא שייך לעם ישראל.

בצורה כזאת אני נדהמתי לגלות את זה בארצות הברית. כשאני פונה ליהודים שבגילי, כאלו שעברו הרבה דברים, הם לא מרגישים שום זיקה, שום חובה, שום קשר לעם ואני כבר לא מדבר על מדינת ישראל. אנחנו רואים את זה לפי המחקרים, לפי מה שהם אומרים, אין שום קשר. לכל אחד ואחד חתכו את הקשרים הלאומיים האלה. זה דבר רוחני שלא נמצא. קשה מאוד לתאר את זה אבל זה מה שקורה.

וזה אומר שזה כבר לא נמצא בנו 2000 שנה. זו תופעה רוחנית שאנחנו יכולים להקים אותה בדרגה הרוחנית כלפינו וכלפי כל העולם, למעלה מהקשרים שיש להם בתוך העמים, למעלה מהקשרים האלו אנחנו יכולים לבנות קשרים רוחניים. אצלנו יכולים להיות רק קשרים רוחניים. קשרים אחרים אין, כי אנחנו מבבל, מכל שבעים האומות שהיו אז בבבל, ולכן אין לנו שום קשר לאף אומה, ויכול להיות קשר רק לאומה הרוחנית, ל"עם ה'" מה שנקרא.

שאלה: הניתוק הזה של היהודים מהלאום שלהם, מתורץ בכל מיני סיבות, שאנחנו מתבדלים, שאנחנו מתנשאים, שאנחנו עם כובש, כל מיני דברים שהם כאילו רציונאליים.

רציונאליים? תן לי דוגמה לאומה שאין לה הרגשת אומה והיא [מהווה] לנו דוגמה. איפה זה קורה עוד, למה זה רציונאלי? אנחנו עשינו משהו שאף אומה לא עשתה בצורה גשמית? למה אנחנו איבדנו את הקשר הזה בינינו? אתה יכול לתת דוגמה כזאת בהיסטוריה? נכון, היו עמים והיו מפזרים את העמים, אבל אז כעיקרון העם היה נעלם. אנחנו לא נעלמנו כיחידים, רק הקשר בינינו נעלם.

תלמיד: אם ניקח לדוגמה את יהודי ארצות הברית, שהם מסתכלים על מה שישראל לתפיסתם עושה, אלה דברים שהם כאילו לא אנושיים, לא הומניים, ולכן הם רוצים להתבדל מזה, זה הגיוני. או הטיעון שישראל הוא עם נבחר, זו גם התבדלות שהיא כאילו דוחה, ולכן אנשים רוצים להתבדל מהתפיסה הזו שאנחנו מעל.

אתה מתבדל מהעם או שאתה מתבדל מאותם חלקים בעם שחושבים כך. אז ודאי שיש ימנים, שמאלנים, דמוקרטים, ליברלים, קפיטליסטים, שוביניסטים. וכך זה בכל אומה ואומה, בישראל במיוחד יש עשרים מפלגות וכל מפלגה בועטת באחרת. אבל זה לא אומר שאני יוצא מהעם, שאני מאבד עמו קשר. אני נשאר כביכול יהודי, אבל אני לא מקבל את מה שהם עושים. זה לא אותו דבר.

תלמיד: ניקח לצורך העניין את הדוגמה של העם היהודי שהוא עם נבחר. זו תפיסה שמיסודה אנשים רוצים להתבדל ממנה?

אבל זה לא אומר שאם אני אצא מהעם, אני אאבד עימו קשר פנימי. אז ישנם בעם כאלה שחושבים שהם נבחרים, נכון. במאה שערים או בבני ברק, יגידו כן, אנחנו עם נבחר. ויש כאלו שאומרים לא, אנחנו לא נבחרים, אנחנו כמו כולם. ויש כאלו שאומרים, אנחנו נבחרים בזה שאנחנו צריכים לשרת את כולם. יש ויש.

אתה מדבר על דברים זמניים, חיצוניים שהם כאילו חותכים את החוטים הפנימיים שיש בין כל חבר וחבר באומה לאחרים. זה בלתי אפשרי, רק כוח רוחני יכול לעשות את הפעולה הזאת, לחתוך את הקשר בינינו.

תלמיד: אז מה באמת הקשר בין התירוץ שהם נותנים לעצמם, שבגללו, לתפיסתם, הם מתנתקים מישראל?

נוח להם. פגשתי הרבה כאלו. אנחנו לא שייכים לא לישראל, ולא לכלום, ראיתי את זה. איך נקרא הכנס שהיינו בארצות הברית? ישראלים אמריקאים. זה היה לפני כחמש שנים. הם לא רוצים להכיר, לא בישראל, לא ביהודים, לא בכלום. רק איך למצוא מקום באמריקה שבו אני יכול לשכוח מי אני ומה אני. אני אמריקאי בלבד, זהו. למה הם באו למקום הכנס? כדי לדעת אם הם יכולים להיעזר במשהו, משהו לקחת, משהו לקבל, מגיע לי משהו? אני מישראל, אני יהודי. אבל המגמה הפוכה לגמרי.

תלמיד: שמעתי ממך עכשיו הסבר לכך שהניתוק הרגשי מישראל, מהעם, הוא רוחני. איך אפשר להביא אותו בצורה רציונאלית, כי להם יש הסברים אחרים למה הם מתנתקים?

אנחנו לא יכולים. אני אפילו לא מתווכח איתם, אני לא עושה שום דבר. בלתי אפשרי להוכיח שום דבר. רק אם חלק מהעם שהוא כן תומך ב"ואהבת לרעך כמוך", שזה סגנון החיבור בין היהודים ושהם צריכים להפיץ את זה לעולם, אם נחזיק בזה ונממש את זה, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים.

הם לא יכולים, אני לא הולך לשכנע אותם שיעשו אילו פעולות. אני לא פונה אליהם בכלל, בעיני הם מתים לגמרי. אי אפשר לפנות אליהם. כמה ניסיתי באמריקה, בקנדה, לא ניתן. אתם יודעים עד כמה אני מוכן להופיע לפני כולם. אבל כשאני מקבל הזמנות מקנדה להרצות בפניהם, אני לא הולך. זה פשוט חומר מת. ממש כך. גם באמריקה, אבל אצלם זה עוד איכשהו. אנחנו צריכים להבין שאיבדנו את הקשר בינינו כעם ישראל, כחברי האומה אלפיים שנה והוא איננו, כמו שהוא אומר בעל הסולם.

שאלה: אני לא כל כך מקבל את הדברים שאתם אומרים הבוקר.

למה?

תלמיד: אני מתייחס לְמה שאומר בעל הסולם ולא למה שאומרים עכשיו החברים. הוא אומר באופן ברור, שהאהבה הלאומית היא היסוד של כל אומה. אם אנחנו לא אומה, מה אנחנו?

אנחנו לא אומה. כי אתה התחברת עם שבעים אומות העולם, אתה היית בחמולה של קוקו, אני הייתי בחמולה של מומו, וההוא היה בחמולה של יויו. היינו בקבוצות אחרות, וכל אחד בתוך החמולה שלו הייתה לו הרגשה שאנחנו שייכים למשפחה הזאת. בא אברהם ואמר, בואו נעלה קצת, אחרת אנחנו כל הזמן נלחמים זה עם זה, בואו נעלה דרגה.

שמענו, עשינו מאמץ, התחברנו, לא היה אז רצון לקבל גדול עלינו, והיה לנו קשר כזה מיוחד בינינו, שהוא אפילו יותר גדול מהקשר שהיה לנו החמולות שלנו, ונעשינו כעם אחד. זה נקרא "עם ה'", כי הבורא, כוח הבורא מחבר בינינו, לכן זה נקרא "עַם ה'". אם אין את הכוח הזה שמחבר זה לא עַם ה', זה ערב רב.

היום, כרגע אנחנו נמצאים, לא עַם ה', אלא יש לנו הזדמנות, ואותו כוח, אותו קשר שהיה מחזיק אותנו מלמעלה לא נמצא. אתה לא מסכים איתי, אל תסכים איתי, זה לא אני קבעתי.

תלמיד:, לא אמרתי שאני לא מסכים איתך, אמרתי שיש פה איזו רוח שאומרת שאפילו מדינה אין לנו, שאין לנו דגל, אין לנו כלום.

גם מדינה אין.

תלמיד: יש לנו דגל, יש לנו צבא.

אני אומר לך, אין שום דבר, כל הדברים האלו הם, כמו שבעל הסולם מסביר לנו, הזדמנות, נתנו לנו את המדינה על תנאי. יש לנו הזדמנות לגאולה, הזדמנות למדינה, הזדמנות לעם, נתנו לנו מלמעלה הזדמנות בלבד.

תרגיש רק מבפנים, דרך העצמות, דרך ההרגשה, שיש לך רק הזדמנות, שכל הדברים האלה קיימים בצורה מלאכותית. איך אומרים הערבים עלינו? שזו לא מדינה, אלא ישות, משהו כזה. הם לא אומרים שזו מדינה, ואני מסכים איתם. כי זו לא מדינה יהודית, זו יכולה להיות כל מדינה אחרת, אבל ליהודים יכולה להיות מדינה רק בתנאי שהיא קיימת בחוק "ואהבת לרעך כמוך", אחרת לא. אחרת זו רק הזדמנות.

להזדמנות אני מסכים, לזה שיש מדינה אני לא מסכים, אמנם שאני מאוד ציוני, ואתה יודע זאת לפי משך כל החיים שלי. אבל לפי ההגדרה האמיתית, הרוחנית, זה לא נכון. מה אפשר לעשות, זה לא תלוי בי, את ההגדרות האלה לא אני קבעתי.

תלמיד: אם אנחנו לא אומה מי כן?

אני מסתכל על מה שכותב יוסף פלביוס, הוא כותב יפה, יש גרמנים, צרפתים, אנגלים, קח את הספר שלו ותראה, כולם התפזרו מבבל ונעשו לעמים. גם בבבל היו חמולות, עמים קטנים.

ומה היה קודם? היה עם אחד ודברים אחדים והם היו מסתדרים ביניהם. אחר כך הם התחילו לריב, כרגיל שהאגו עלה הם התפתחו קצת יותר, ואז הייתה להם ברירה, או להתחבר מעל האגו, זה מה שאברהם המציא או ללכת לפי האגו, אז חלק הלך לכאן וחלק לכאן.

תלמיד: מפני שהייתה התקבצות מכל העולם ויהודים שעלו לישראל אמרו, נקים מדינה משלנו, הייתי בטוח שאנחנו עם נבחר, שבאמת נקים משהו, כמו שאתה אומר, את האומה שלנו, וכולם מכל העולם יעלו לארץ ישראל. איך אפשר להסביר דבר כזה אם אין אומה?

קודם כל אל תגיד לכל אומה, באיזו צורה ומי היה. כי אם לא היהודים שסבלו מאוד ברוסיה מהפוגרומים וכל הדברים האלה לא הייתה כאן שום אומה, הם ברחו מכל מיני מקומות. ומי הגיע לישראל? לארץ היו מגיעים העניים, את כסף היו נותנים העשירים. המוצלחים היו נשארים בחו"ל, הלא מוצלחים היו מגיעים לכאן.

גם זה נכון וטוב, הכול לפי האגו של האדם הרגיל, הפשוט. אבל לא להתבלבל, אנחנו לפי הגדרה הרוחנית לא אומה ולא מדינה, אלא רק בהזדמנות לזה, נתנו לנו אופציה.

שאלה: רציתי לשאול על אמריקה, אין עם שנקרא אמריקאים, אלה אנשים מכל העולם. אפשר להסביר את זה?

אני לא רוצה להסביר, אני לא רוצה לדבר עליהם בכלל.

תלמיד: אבל דיברת על אמריקה.

כן, אבל לא על העם אמריקאי, הם מרגישים את עצמם כמין עם בגלל החוקים, בגלל משהו, אבל זה לא עם, זה כמו שאירופה רצתה לעשות. אנחנו עוד נראה עד כמה אמריקה תתחיל עוד מעט להתפרק. להתפרק לכל המדינות שלה, ואתה תראה, אם הם לא יתחילו להתחבר על ידי שיטה למעלה מהאגו, אז באגו הם יתחילו להתפרק. אין בעיה, הם כבר מוכנים לזה, קודם בין המדינות, חמישים מדינות יתפרקו.

תלמיד: לא ברור לי מה אנחנו רוצים שהיהודים יעשו אחרי שהם קוראים משהו.

גם אני לא יודע מה יהודים רוצים לעשות, זאת לא שאלה. אני לא אומר להם כלום, אני לא פונה ליהודים האמריקאים. הפסקתי עם זה, אני מפזר שם את המאמרים שלנו, את החומר שלנו, ומבקש מהקבוצות לעשות את זה. פשוט להסביר ליהודים למה הם צריכים לצפות אם הם ימשיכו כך, שהשואה הבאה תהיה באמריקה.

תלמיד: אז מה להגיד להם לעשות?

לעשות? לקחת את הראש בידיים, ולחשוב טוב. אבל מה שלא עושה השכל עושה הזמן, הצרות יחנכו, אין מה לעשות.

קריין: 491, טור א', פסקה שנייה.

"מה שאין כן בבואו לארץ, שאין כאן שום סדרים מוכנים המספיקים לתפקיד קיום אומה ברשות עצמה, ואין לנו כאן חומר לאומי אחר, שנוכל לסמוך על מבנהו, וגם אין אנו רוצים בזה. אלא אנו מחויבים כאן לסמוך לגמרי על המבנה שלנו עצמנו. ואיך יצויר זה בשעה, שאין עוד שום קשר לאומי טבעי שיאגד אותנו לתפקיד הזה?

ואלו הקשרים המרופפים: מהשפה והדת וההיסטוריה, הגם שהם ערכין חשובים, שאיש לא יכחיש בחשיבותם הלאומית, עם כל זה אינם מספיקים כלל להישען עליהם, כעל יסוד לקיום אומה ברשות עצמה. כי סוף סוף רק קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, בני תרבות של שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו לרוחו ולטעמו. ולא יש שום דבר טבעי יסודי, שיאגד כולנו מבפנים לגוש אחד.

יודע אני, שיש דבר אחד משותף לכולנו - הוא הבריחה מהגלות המר. אכן זה רק איגוד חיצוני, בדומה לשק המאגד קופה של אגוזים, כמובא למעלה. לכן אמרתי, שצריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל, ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה, נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות.

ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד, - היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות, שאנו רוצים לעשות בשדה זו."

זאת אומרת, אין לנו כאן מה לעשות יותר, אלא לדאוג לאיחוד האומה כאן, לאיחוד היהודים בחו"ל, לכיוון שלהם למטרת החיים. ולאומות העולם, שיידעו מהי שיטת התיקון ואיך אפשר שכולנו נתחבר לאותה השיטה יחד, כל אחד לפי הרצון שלו, ולפי המצב שלו. זה בעצם מה שצריכים היום.

ולא הייתי אומר שאנחנו צריכים להזמין את כולם לבוא לישראל, כמו שהוא אומר כאן, על הקמת המדינה, אלא היום מספיק לנו להיות מחוברים באינטרנט. היום הכול וירטואלי, אלא העיקר שאנחנו צריכים זה להבין, שיכול לבוא הזמן שהשטח על פני כדור הארץ בכלל לא ישחק שום חשיבות. העיקר יהיה בעולם הווירטואלי, איך אני מחובר עם אחרים. יהיה איזה אתר מיוחד באינטרנט שיקרא צרפתים, אתר מיוחד יקרא בריטים או יהודים, או רומנים, או טורקים, וזה יקרא שייכות לאומה, כמו שיש היום לאיזו קבוצת כדורגל, אופנה, או משהו אחר. זה כבר לא העניין של קיום על פני איזה שטח, אבל אנחנו מתקדמים לזה.

אני לא רוצה לדבר על זה יותר מדי, כי זה עדיין קצת לא בזמן, אבל צריכים להבין שלדבר על קיבוץ גלויות, על ארץ ישראל, זה כבר קצת יותר וירטואלי. בקיצור, השטח הוא שטח וירטואלי, באינטרנט, ואחר כך שטח רוחני, זה עוד לא לימינו, זה קצת ככה, קדימה.

תלמיד: בכל זאת אולי רק להגיד על זה מילה, יש עתידן ישראלי שכתב על זה, וקרא לזה "מדינות ענן", ואתה כתבת מאמר תגובה לנושא ואיך זה מתכתב עם החזון של הדור האחרון. הוא היה מאוד מעוניין לראות איך הדבר הזה יכול להתקדם, קיבל חומרים שלנו וכן הלאה. יש פרויקט שנקרא "מדינת הענן היהודית", זאת אומרת, איך להשתמש בענן באינטרנט. אלה טכנולוגיות חדישות שיכולות לבזר את יכולת קבלת ההחלטות, לא ניכנס לזה עכשיו, בלוקצ'יין מטבע דיגיטלי, וכן הלאה, ואנחנו בקשר איתו.

בבקשה, בוא נכתוב.

תלמיד: אתה שוב ושוב מדבר על העניין של חינוך והסברה, שזה מה שאנחנו צריכים לעשות.

כן.

תלמיד: בפסקה האחרונה שקראנו להרגשתי מה שיש פה, זה הרבה יותר רגש מאשר שכל, הוא מדבר איתך על רגש האהבה שיש בעם. נראה שמעבר להסברה, או ביחד ולצד הסברה, מה שצריך לעשות זה באמת לפנות בצורה רגשית יותר לעם, פחות עם ידע, ואולי יותר עם איזו דוגמה של הדבר שצריך להיות, לתת לאנשים להרגיש את זה. יש כזה רגש בעם שלנו, נראה שכאילו באמת יש פה איזו נקודה שאפשר לגעת בה, שיש פה נקודת מגע שאפשר פשוט להרחיב אותה.

בבקשה.

תלמיד: לא בשכל, ברגש.

אתה רשאי לעשות הכול.

תלמיד: אני לא יודע לעשות כלום, באמת אני לא יודע, אבל אני מרגיש שזה לא ללמד, אלא לתת לאנשים להרגיש.

בסדר, כמו שהיום נגענו בזה שאין לנו קשר פנימי, ואפשר לעורר את החיסרון הזה או ההרגשה הזאת, שיש לזה מקום בכל אחד. אבל המקום הזה הוא ריק, הקשר הפנימי בין בני האומה. והקשר הפנימי בין בני האומה ישנו בכל מיני עמים ואצלנו הוא לא קיים. אפשר להסביר דבר כזה? תנסו.

לשבעים אומות העולם יש, או לכל אומה ביסודה, כי היום להגיד שבעים אומות זה קצת לא ברור. אבל יש בהם קשר כזה, פנימי, טבעי ולנו לא. או שאנחנו שייכים לכתר חכמה בינה, לראש, אבל חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות זה שבעים אומות, להם יש, לנו לא, לנו יכול להיות, רק בתנאי שנשייך את עצמנו לראש הפרצוף.

תלמיד: ממש עוד מעט, אחרי הכנס הווירטואלי יש את הכנס הגדול, כבר אפשר להרגיש אותו באופק. הכנס הגדול הוא דווקא דוגמה למשהו שאנחנו עושים, שהוא בעיקר רגש, זאת אומרת, מי שמגיע מרגיש, הוא לא צריך להבין שום דבר, הוא פשוט מרגיש שיש פה קשר שונה, מאוד עמוק, ומיוחד בין האנשים וזה משהו שהוא רוצה.

משהו בהפצה שלנו צריך להיות שם, זאת אומרת, פחות לדבר עם אנשים ולהסביר להם, ויותר לתת להם להרגיש חוויה של הדבר עצמו. גם במכללה אני מרגיש את זה חזק, האנשים לא רוצים דיבורים, הם רוצים מאוד להרגיש.

כן, זה ודאי שכל החכמת הקבלה וכל התיקון האדם הוא תיקון בהרגשה, אבל איך לעשות זאת אני לא יודע, אני אישית לא מומחה בזה.

תלמיד: אנחנו בעצם סיימנו את ארבעת השיעורים של הכנס וההרגשה אדירה, אני חושב שכולם יכולים להזדהות עם זה.

לא, אנחנו לא סיימנו היום את השיעור הרביעי של הכנס, אני מצטער להודיע לך, ואנחנו נצטרך עוד לעבור עליו. בשבוע הבא אנחנו עוד נחזור על כל הדברים האלה ששייכים לכנס, אבל הכול כהכנה.

תלמיד: אז זאת הייתה חזרה גנרלית עבור הרבה מהצוותים והיה מדהים לראות עשרות, עשרות חברים מכל רחבי העולם נכנסים לפעולה ומשקיעים יגיעה אדירה מעבר לכל ההפרעות שבדרך. ורציתי לשאול, מה ההרגשה שלך כלפי שלושת השיעורים שעברנו? וגם אחרי השיעור של היום יש איזו הרגשה שלהפצה, להיות אור לאומות העולם יש לזה גם מקום בכנס. מה אתה חושב?

אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כולנו כקבוצה אחת שמכוונת לבורא ישר א-ל. אנחנו צריכים להרגיש, חוץ מהגבולות של בני ברוך העולמי, שהכול זה אומות העולם. אנחנו צריכים לעבוד כלפיהם כך שיהיה לנו ברור שזה הראש וזה הגוף, ואנחנו צריכים לטפל גם בראש שלנו שיהיה לנו יותר ברור, יותר עוצמה, יותר הבנה, יותר גמישות בהסברה, יותר קירבה והבנה מה קורה בגוף, זאת אומרת בכל האנושות, ואיך אנחנו יוצאים אליו ואיך אנחנו קושרים אותו אלינו.

זה בעצם הנושא שכל כך חשוב לנו כרגע. אנחנו רואים לפי התפתחות העולם, לפי מה שקורה בעולם שהנושא הזה הוא בעצם האקטואלי ולכן הוא מחייב אותנו כך לעשות. ובאמת אין לנו יותר מה לעשות, רק את זה. ובמימוש, כמה שאנחנו נממש את זה, גם נרגיש כמה אנחנו גדלים. כי רק לפי היכולת שלנו להתקשר עם הכלי החיצון, יהיה בנו צורך ככלי הפנימי, ככלי הראש של הפרצוף. אחרת הראש לא קיים.

אם הגוף לא מתאים, לא מסכים, לא דורש אז אין ראש, יש רק גוף שנמצא בצורה הגשמית וזהו. ברגע שהגוף רוצה קצת רוחניות, הוא מזמין את הפעולות האלה מהראש, והראש מתאם בין הגוף לבורא. ולכן אנחנו העליון, יש עלי עליון שזה הבורא, והתחתון זה אומות העולם, ואנחנו צריכים בצורה כזאת לעבוד. זה בעצם הנושא העיקרי שעכשיו עומד לפנינו, ונשתדל גם לחדד אותו ולהדגיש אותו בכנס.

תלמיד: לגבי ההרגשה שהחבר מדבר, אני רוצה להמליץ על זה בהרצאות לערבי מבוא. אנחנו עובדים ומביאים אנשים והנקודה החשובה ביותר היא ההרצאה בעצם, אם היא מוצלחת. אם אפשר להמליץ על להכניס קצת את עניין ההרגשה בהרצאה, אולי איזו סדנה, לנסות לעשות איזשהו חיבור.

בכנס ודאי שאנחנו נעשה, כאן לא היה לנו זמן. תמליצו לי אתם מה לעשות. אתם רואים עכשיו איזה קבוצות אנחנו רואים על המסכים, אני לא יודע מה יש לכם במקום שאתם נמצאים, כמה מסכים יש לכם, כמה קבוצות אתם רואים. אני רואה לפניי עשרים קבוצות, יש לי רשימה של הקבוצות שרוצות להופיע, וילנה, קייב, אלמטי, חדרה, אודסה, ולפראיסו, זיכרון יעקב, אשקלון, כרמיאל, הן רוצות היום להופיע לפני כולם עם שאלה, עם משהו. חוץ מזה ישנן שאלות, אתה רואה ניו יורק עם שאלה, עפולה, מוסקבה, חדרה, מה אני אעשה? ו"תביא לנו רגש, ותביא לנו הסבר". נשב כאן יום שלם, אני מוכן, ונעשה לשביעת רצון כולם.

תלמיד: אני מדבר על ערבי מבוא, על ההרצאות שבאים חדשים לשמוע הרצאה על חכמת הקבלה. להוציא את האנשים שם עם טיפה הרגשה של חיבור מה שאנחנו מרגישים בסדנה, אני חושב שזה יהיה מצוין.

אתה נמצא בזה? קדימה, תיתן הרצאות, תיכנס לזה, אל תחכה. ישנם כאלה שהם יודעים לספר דברים בצורה יבשה, גם את זה צריך.

תלמיד: זאת הנקודה החשובה ביותר, אנחנו עושים את כל המאמצים להביא את האנשים להרצאות האלה, ואני חושב שאתה צריך קצת יותר לנגוע בעניין של ההרצאה עצמה, איך היא עוברת.

אני מסכים איתך במאה אחוז אבל אני לא נכנס. תיכנס אתה ובדוגמה שלך תראה להם מה אפשר לעשות. אם יש לך הרגשה ואתה יכול על ידי הרגשה להפעיל את האנשים, זה הכי טוב והכי בטוח, אין יותר מהרגשה.

שאלה: יש לנו שאלה לגבי הפצה ליהודים דווקא ברשתות האינטרנט. אנחנו מפרסמים את החומרים שלנו באינטרנט, ואין כל כך תגובה. השאלה, איך צריך לשנות את התוכן או הצורה של החומרים?

זה לא אלי, ואני לא אענה לך על זה, אפילו אם אני חושב על משהו, זה לא המקום. אתה צריך להיכנס להתכתבות עם כל יתר המומחים שלנו ולשמוע מה הם אומרים, מי מצליח, מי לא מצליח, תבדקו למה לא מצליחים וכן הלאה. אני לא שייך לזה, אני לא יודע, אין לי ראש לעשות את זה. אני נותן לכם יסודות ואתם צריכים כבר לדעת איך להוריד את זה לעם. זה לא האופי שלי. אני יכול לתת הרצאה, אבל גם כשאני נותן יש שם יותר מדי שכל, פחות רגש, לפעמים אני נותן רגש, אבל אתם צריכים להיות מומחים בזה. אבל אם אתם לא מצליחים סימן שאתם צריכים ללמוד איך לעשות.

תדבר עם אחרים, אולי מישהו כן מצליח. תראה במקומות אחרים איך הם עושים, לא עם חכמת הקבלה, עם שיטה אחרת, מה הם ממליצים לעשות, במה הם מלבישים את זה. אני רוצה למכור משהו, לא יודע מה, אבנים, אז אני עוטף את האבנים האלה בנייר שמתנוצץ ואז קונים, אחרת לא קונים. צריכים לדעת איך להגיש, בסך הכול. אין לי יותר מה להגיד.

שאלה: הרבה פעמים אומה ולאום אלה שתי מילים שונות בכל מיני שפות. ובעברית באיזשהו אופן מפתיע המילה אומה זה משהו אחד, האם זה יוצא כתוצאה ממה שדיברת עליו היום בשיעור?

מה השאלה?

תלמיד: יש שפות שבהן המילים אומה ולאום הם שני דברים נפרדים. בעברית הוא מתרשם שזה יוצא כדבר אחד. האם המילה אומה כוללת גם את זה? האם זה כפועל יוצא ממה שהסברת היום בשיעור?

בדרך כלל הוא מדבר על האומה כלפי האומה הישראלית, ולאום הוא אומר על העם סתם כך. יותר מזה אני לא יכול להגיד, לי אין הרגשה כלפי שני הדברים האלה. אני אגיד לך רק דבר אחד, כמו שאנחנו למדנו, שהאומה הישראלית או עם ישראל לא קיים כל עוד הוא לא מתחבר. כי כמו בימי אברהם כך גם עכשיו, הוא קיים רק בהזדמנות להיות האומה.

(סוף השיעור)