שיעור בוקר 26.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 482 מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 482, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות".

אהבת ה' ואהבת הבריות

"ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. (ב"ר כ"ד)

כלל ופרט

המאמר הנ"ל הגם שהוא אחד המאמרים המפורסמים והמצוטטים ביותר בימינו. עכ"ז הוא בלתי מבואר לכולם על כל רוחבו והקיפו. כי מילת "כלל" יורה לנו סיכום פרטים שמתיחסים ל"כלל" הנשוא, אשר כל פרט ופרט נושא חלק בתוכו, באופן, שבצירוף כל הפרטים יחד ימצא אותו "הכלל".

ואם אנו אומרים "כלל גדול בתורה", הרי הבנתו: אשר כל המקראות ותרי"ב המצוות, המה הם סיכום הפרטים המתיחסים לפסוק של: "ואהבת לרעך כמוך". ולכאורה קשה, איך יכול פסוק זה להיות "כלל" לכל מצוות התורה? לכל היותר הוא יכול להיות "כלל" לחלק התורה והמשפטים הנוגעים בין אדם לחבירו. אולם לחלק הארי שבתורה העוסק בעניני עבדות בין אדם למקום, איך אפשר להכלילם במסגרת הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"?"

דעלך סני לחברך לא תעביד

"ואם בדוחק אפשר ליישב את המאמר הנ"ל, הרי בא מאמרו של הלל הזקן באותו נוכרי שבא לפניו ובקש ממנו שיגיירו כפי שמובא בגמרא: "... גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. וכו'. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד [מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך]. זו היא כל התורה כולה, ואידך, פירושא הוא זיל גמור [והיתר, פירוש הוא לך ולמד]".

הרי אנו רואים להדיא שהוא אמר לו שכל התורה כולה היא הפירוש של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

ועתה לפי דברי הלל, רבן של כל התנאים, ושהלכה כמותו, נהיר לנו בודאות גמור, אשר עיקר הרצון שבתורתינו הקדושה היא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של "ואהבת לרעך כמוך", כי בפירוש הוא אומר: "ואידך פירושא הוא זיל גמור [והיתר פירוש הוא לך ולמד]", דהיינו, מפרשים לנו איך לבוא לכלל הזה.

והנה לפלא הוא, איך קביעה זו תצדק ברוב פרשיות התורה העוסקים בדינים שבין אדם למקום, ואשר כל בר בי רב יודע בעליל, שהמה העיקרים שבתורה, ולא הפירושים לבירור הכתוב של "ואהבת לרעך כמוך"."

שאלה: כתוב שהילל היה הרב של כל החכמים, והוא אמר שכל התורה היא ואהבת לרעך כמוך. למה בארץ ישראל לא היה הכול כתוב, כל הספרים, המדריכים, אם הוא היה המורה של כל החכמים?

חכמים הכוונה לחכמי ישראל.

תלמיד: לפחות בארץ ישראל שזה יהיה כתוב בכל פינה ואנשים יחיו רק לפי הערך הזה. האם היה פעם זמן כזה או שזה היה תמיד נסתר?

היו זמנים שכן, ככה חיו. לא היה צריך לחקוק בסלע.

תלמיד: ואחר כך זה נעלם ועכשיו בכלל לא קיים.

כן.

תלמיד: ובכלל לא מעריכים את המילים שלו כמו פעם.

כך צריך להיות.

ואהבת לרעך כמוך

"עוד יש לנו להתבונן ולהבין כוונת הכתוב גופו באמרו: "ואהבת לרעך כמוך", שפירושו לפי הפשט, הוא לאהוב את חברך באותו שיעור שאתה אוהב את עצמך. ואנו רואים שאין הציבור יכול לעמוד בו כלל. ואילו היה כתוב "ואהבת לרעך כמו שהוא אוהב אותך", גם זה לא היו רבים שיוכלו לקיים אותו באופן מושלם, אבל עכ"פ זה מקובל על הדעת.

אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר האפשרות. ואפילו אם לא היה בעולם אלא איש אחד זולתו, היה זה גם מן הנמנע, ובפרט שהעולם מלא אנשים, ואם יאהב את כולם כמותו, לא ישאר לו זמן בעד עצמו. כי ודאי הוא שצרכיו שלו הוא ימלא מבלי להחסיר, ובחשק רב ימלאם, באהבתו את עצמו.

לא כן לענין צורכי הכלל. שאין לו סיבה חזקה שתעורר רצונו לפעול עבורם - ואפילו אם היה לו רצון - האם יוכל לקיים את המקרא כפשוטו - האם כוחו יעמוד לו? ואם כן איך תחייבנו התורה דבר שאינו יכול לעמוד ולקיים כלל?

ואין לעלות על הדעת כלל, אשר הכתוב הזה נאמר בדרך הגזמה ח"ו, כי מוזהרים ועומדים אנחנו על "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו". ולזה הסכימו כל המפרשים לפרש המקרא כפשוטו. ויותר מזה אמרו, שחייב למלא צרכי חבירו, ואפילו במקום שהוא עצמו נמצא חסר בו, גם אז הוא מצווה ועומד ליתן צרכי חבירו. ולהשאיר את עצמו בחיסרון. כמו שפירשו התוספות קידושין כ. ד"ה כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו, ומפרשים שם התוספות בשם הירושלמי וז"ל: "דפעמים אין לו אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו אינו מקיים כי טוב לו עמך, ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מדת סדום, נמצא שע"כ צריך למסור לעבדו, והיינו אדון לעצמו"."

שאלה: מה זה לאהוב חבר כמו שאני אוהב את עצמי, במה זה מתבטא?

שאם מגיע אליך איזה רצון, אז אתה קודם כל דואג ברצון הזה להתייחס לחבר.

תלמיד: מה הכוונה?

כוונה פשוטה, שאתה מייחס לחבר שלך חשיבות יותר מאשר לעצמך.

תלמיד: האם זה מתבטא ברצון הרוחני שלו, בחיסרון שלו, או שזה מתבטא גם בגשמיות?

בדרך כלל מדברים על רוחניות.

שאלה: "ואהבת לרעך כמוך" זה כמו סערה. כדי לאהוב את החבר אני צריך להתגבר על הרע בי, וכדי להתגבר אני צריך חבר. אם אני לא מרגיש שהחבר לידי, אז איך אני יכול להתגבר על דברים כאלה?

אתה צודק. צריך להרגיש אותו קרוב.

תלמיד: איך לקרב את החברים, שאני ארגיש שהם לידי כל הזמן?

אני לא יכול להגיד. צריכים לחשוב על זה כל הזמן. מהמחשבה נרגיש שאנחנו מתקרבים, ומההתקרבות נדע איך אנחנו צריכים נכון יותר לתקן את עצמנו כדי לגרום גם לאחרים אותם הדברים שאנחנו רוצים לעצמנו. אחר כך בתרגילים האלה, האחרים יהיו יותר חשובים מאיתנו, וכך נמשיך.

שאלה: בקשר לאהבת ולא עשית לחברך מה ששנוא עליך. בהמשך למה שהחברים אמרו, אהבה ושנאה נקבעים על ידי הרצון לקבל שלי, אני אוהב מה שעושה לי טוב ושונא מה שלא עושה לי טוב. איך אני יכול להגיע למצב אם זה אותו דבר מה שאני מאחל גם לחבר? הרי אהבה היא רצון לקבל, האם ב"ואהבת לרעך כמוך" אני מאחל לחבר גם את אותה אהבה עצמית של הרצון לקבל, או שזאת אהבה אחרת ושנאה אחרת? והאם אני מאחל לחבר שלי את אותם ייסורים שדיברנו מקודם, כי הם חלק מהאהבה?

אתה בדיוק נמצא במצב שממנו והלאה אתה צריך לבקש הסברה מלמעלה, מהבורא. וכשתרגיש שאתה מקבל תגובות כאלו או אחרות, הן יביאו אותך למצב שתוכל לשלב את כל התשובות האלו בצורה נכונה. זה יבוא. אבל בעצם אתה מתקדם בצורה נכונה.

שאלה:, מכל מה שאנשים מדברים זה נראה שכאילו מחפשים צרות בכוח. צריכים לדעת שמותר לנו ליהנות מהדרך שלנו, אמרת פעם שמותר ליהנות מהאותיות, זה הדבר היחיד שמותר לנו ליהנות ממנו, ואפשר ליהנות מדברי התורה שאנחנו לומדים ואפשר להיות בשמחה. ואם אני לא מאחל לעצמי ייסורים, אז אני גם לא אאחל לחבר שלי ייסורים, כי זה מצב מאוד מאוד קשה. לכן שלא יהיו לאף חבר ייסורים ומכות ושלא יהיו לאף אחד דברים כאלה נוראיים, כי זה יכול להעיף מהדרך. והאנשים מדברים על זה כאן כאילו שזה משחק קלפים, דומינו, לשחק עם זה. אני חושב שלא מבינים מספיק מה הם ייסורים בכל הפאזל הזה שאנחנו מדברים עליו.

בסדר, אני שומע. מה שאמרת זה נכון.

שאלה: מה זה "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו", מי זה העבד ומי זה האדון?

בעל הבית שקונה עבד צריך להיזהר שהעבד הזה לא יהיה עבד עברי, כי אם כן, אז הוא יצטרך לשרת אותו.

שאלה: נאמר "חייב לממש את צרכי חברו, גם אם הוא נמצא בחיסרון". מה אנחנו מקריבים בעשירייה לטובת החברים?

בעשירייה אנחנו צריכים להקריב את עצמנו למען התקרבות, דבקות. למעשה אנחנו לא מקריבים כלום, מה שהיה נראה לנו קודם שאנחנו רוכשים משהו, עכשיו אנחנו מתחילים להבין שזה למעשה כמו להיות בכלא. לכן כשעושים הקרבה למען החיבור, בזה אנחנו רק רוכשים משהו.

שאלה: איך באמצעות ייסורי האהבה לזולת ולבורא אנחנו יכולים לקצר את זמן ההתקדמות שלנו?

בעזרת הייסורים אנחנו לא מקצרים שום דבר. ייסורים הם לא אמצעי לזירוז התיקון. אושר, שמחה, חיבור, אלו אמצעים לזירוז התיקון.

תלמידה: אפילו ייסורי אהבה?

ייסורי אהבה הם יחסיים, כיוון שהם משהו מאוד אישי ומאוד תלוי איך האדם עצמו חווה את זה, איך הוא מקבל את זה בצורה נכונה.

שאלה: לא ברורה המשימה של "ואהבת לרעך כמוך". את עצמי אני אוהבת באהבה אגואיסטית, ואת הזולת אני צריכה לאהוב באהבה אלטרואיסטית. איך זה בכלל אפשרי? ומה בדיוק צריך לעשות?

זה בלתי אפשרי לאהוב את הזולת, אבל אם אנחנו מאוד נבקש מהבורא, כולנו יחד, אז הוא יוכל לעשות לנו את הנס הזה.

תלמיד: אנחנו דנים עכשיו בנושא "ואהבת לרעך כמוך". לקחת את זה בקו ימין זה אומר להגיד תודה לחברי. את זה למדתי מזה שהיה לי מאוד מאוד קשה, וחבר בעשירייה שאהבתי אותו, שלח לי את המאמר "לשמשני" של הרב"ש, ומהמאמר הזה נפתח לי שצריך להגיד תודה לחברים, כי חוץ ממני ומהבורא אין כלום. חברים הם שדה אשר ברכו ה', והבורא רוצה לחנך אותי שאני אתאים את הרצון לקבל שלי לעל מנת להשפיע. הרב"ש אומר לאהוב את החברים לא לחכות שהם יאהבו אותך, ובעל הסולם אומר "ההופך שונאו לאוהבו הוא גיבור שבגיבורים". גם אם אנחנו עוד לא שם, זה צריך לשבת לנו בתוך הלב.

שאלה: האמת שהכלל הזה דורש ביאור. למשל אני אוהב את הילד שלי, הוא לא בתוכי, הוא לא אני, אבל בכל זאת יש דוגמה כזאת. למה הוא לא נותן גם את הדוגמה הזאת, לאהוב מישהו אחר כמו את הילד שלך?

כיוון שעם ילד יכולים להיות כל מיני סוגי יחסים. אני לא יכול להגיד לך למה לא, אבל אתה רואה שכך החכמים קבעו. כמו שהאדם אוהב את עצמו, הוא לא יכול לאהוב אף אחד אחר, ולכן משווים את אהבת הזולת עם אהבה כלפי עצמך.

תלמיד: אני מבין שבמקרה כזה אהבה רוחנית היא הרבה יותר חזקה מאהבה לקרובים.

כן.

שאלה: כתוב "אבל לאהוב את חברו כמו שהוא אוהב את עצמו, אין זה לכאורה בגדר אפשרות." איך הבורא מצפה מאיתנו לבלתי אפשרי מלכתחילה?

זה מאוד פשוט. אם כל העולם, אם כל האנושות בנויה מתוך רצון לקבל אגואיסטי, אז להפוך אותו אנחנו יכולים רק בעזרת ה', שהבורא יעשה את העבודה. הוא ברא אותנו בעל מנת לקבל, אז שיתקן את הרצון שיש בכל אחד מאיתנו. 

תלמידה: זה אומר שהוא ברא אותנו בצורה כזאת כדי שאנחנו נבקש.

כן. שעל ידי זה נוכל להתקרב אליו.

שאלה: האם אפשר להגיד ש"ואהבת לרעך כמוך" זה מנגנון תיקון?

כן.

תלמיד: כלומר זאת המטרה, לשם שואפים ולזה משתוקקים, וצריכים להשתמש בכל הכלים כדי להתקרב לזה.

כן.

שאלה: מה ההבחנה בין "קנה לך חבר" לקניית עבד בעבודה בינינו?

בקניית חבר, אתה קונה משהו שקרוב אליך, קרוב לליבך. בקניית עבד, אתה מסתכל עליו כמו על סוס, כמו על חמור, שיעזור לך במה שאתה צריך.

תלמיד: שאלו אותך לגבי עניין של עבד עברי, ואמרת שהאדם צריך להיזהר לא לקנות עבד עברי.

לא לזה התכוונתי.

שאלה: אם בין שני חברים יש אווירה של גדלות וחשיבות הבורא, אז הם מוכנים לעשות אחד עבור האחר כמעט הכול. האם זה היסוד הנכון למימוש האהבה הרוחנית?

זה יכול להיות יסוד, כן.

תלמיד:  כי הם מבינים שבלי הבורא הם לא יכולים לממש את זה.

כן.

שאלה: האם יש איזו רמה מסוימת של ייסורים שאנחנו צריכים לחוות כדי להגיע לעומק הנשמה ולצעוק לנס האהבה, לנס של "ואהבת לרעך כמוך" שיתממש? אני אגיד לך למה אני שואלת, אני סבלתי כילדה בכך שאבא שלי נטש אותי, ונשארתי בעולם הזה בלי לדעת מה זאת אהבה, וגם סבלתי בכל מיני מערכות יחסים. בעשירייה סבלתי מזה שאני לא יכולה לאהוב, ואני זוכרת שבכיתי והתפללתי לאהוב את העשירייה שלי כי לא יכולתי לאהוב אף אחת. הגעתי לנקודה שהתחלתי לתהות, שאני לא אוכל לאהוב את כל האנשים בעולם אלא אם כן אני אבכה ואבקש לאהוב אותם. האם עלינו להגיע לנקודה שאנחנו סובלים מתוך ההבנה שאנחנו מבינים את החשיבות של הנס הזה לישועה שלנו?

אני מסכים איתך, אבל תשובה אני לא יכול לתת.

תלמיד: החברה שאלה, האם אנחנו צריכים להגיע לאיזו דרגה מאוד עמוקה של ייסורים כדי מתוכה להבין את הנס של "ואהבת לרעך כמוך", שרק בזעקה לבורא נצא מזה? ואז היא סיפרה שבמהלך חייה היא סבלה מאוד בכל מיני צורות, מהילדות ועד היום, ורק בעקבות הייסורים הרבים שהיא סבלה, היא הבינה את החשיבות של "ואהבת לרעך כמוך".

זה נכון. אפשר כך, אבל אפשר גם על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: אמרת שהייסורים לא מאיצים את ההתקדמות שלנו אלא השמחה והאושר. מה זה אושר עבור המקובל?

לזרז את ההתקדמות לבורא.

תלמיד: כלומר להיות מאושר?

להיות מאושר, משמע להרגיש שאתה מתקרב לבורא.

שאלה: חברים נמצאים איתי לא רק במפגשים, בשיעורים, הם גם נמצאים במהלך היום. זה כמו ענן כזה שמלווה אותך, ולפעמים הענן הזה מתחלף בענן של הבורא, אבל אני לא מצליח לחבר את שני העננים האלה. איך לשלב ולחבר אותם יחד?

אתה צריך להרגיש אותם יחד. תחשוב על זה יותר.

שאלה: יש מצבים שאני מצליחה להרגיש את הלב של החברה ולהרגיש את הכאב שיש בה, ובמקום הזה אני פונה לבורא עם בקשה לריפוי. ובגלל שאין מרחק ברוחניות, אז התשובה של הבורא, הריפוי של הבורא, מגיע לשתינו. האם זה כך?

כן. יכול להיות.

תלמידה: האם זאת צריכה להיות הדאגה העיקרית שלי ביחס לחברות, ביחס ללב של החברה?

כן.

שאלה: לגבי נושא של אהבה. "ואהבת לרעך כמוך" זו באמת משימה לא פשוטה. עיקר העבודה היא בעשירייה, להגיע לאהבת חברים, זה מאחד את היחידה הרוחנית שאנחנו בונים, ומובן בדיוק מה הבורא רוצה מאתנו. אבל יש הרבה חברים בכלי שאני רואה את המטרתיות שלהם ואת ההשתוקקות וזה נותן לי התפעלות עצומה ומקרב אותי רגשית לאותם חברים. האם זה פסול, זו הטעיה, או שזה בסדר?

זה בסדר.

שאלה: לגבי משה שבא לבורא ואומר לו, "שלח את עמי", תן להם לצאת ממצרים, שחרר את עמי. והבורא אמר לו דבר פשוט, "תבקש מעם ישראל להשאיל את הכלים מהמצרים". הפנייה של הבורא למשה הכרחית כדי לפתח את הכלי, אבל שיסתכלו על זה כמשהו חריג, שישלימו את מ"ט שערי טומאה, כי אחרת הם לא היו מקבלים את זה והיו נשארים במצרים כנראה. האם הפנייה של הבורא למשה, "תבקש מעם ישראל", היא גילוי הבורא כלפי עם ישראל וככה הם השתכנעו?

כן.

שאלה: ככל שאני מנסה לאהוב את החברים, להתקרב אליהם, אני מגלה שהם עוברים ייסורים בגשמיות, כאבים. איך להשתמש בזה? איך להתקרב עם זה לבורא?

מה צריכה להיות התשובה?

תלמידה: צריך להשתמש בזה כדי להתפלל. התפילה היא השפעה של אהבה והיא הדרך הכי טובה לקבל את תשומת הלב של הבורא.

זהו.

תלמיד: האם בזה שאני מתפלל עבור החבר על הייסורים שיש לו בגשמיות, זה מקרב אותי לבורא, זה מקרב את החבר לבורא?

כן, ודאי. גם אותו וגם אותך.

תלמיד: כלומר אני צריך להשתמש בסבל שהחבר עובר אפילו בגשמיות.

כן. אחרת איך תתחבר אליו?

תלמיד: כלומר יש ערך לזה שאני מרגיש את הייסורים והכאבים בגשמיות שהחבר עובר.

כן.

(סוף השיעור)