שיעור בוקר 17.02.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 108. "מבוא לספר הזהר",

אותיות כ"ב – כ"ג

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 108, מאמר "מבוא לספר הזהר", אות כ"ב.

אות כ"ב

"ואחר כל אלה, נשאר לנו לבאר, את כל אלו תוארים הגשמיים, המתבארים בספר הזהר, בעשר הספירות כמו: מעלה ומטה, עליה וירידה, התמעטות והתפשטות, קטנות וגדלות, פירוד וזווג, ומספרים, וכדומה, אשר התחתונים, על ידי מעשיהם הטובים, או מעשיהם הרעים, גורמים בעשר ספירות.

שלכאורה הדברים מתמיהים: היתכן, שהאלקיות תתפעל בעצמה ותקבל שינוים, כגון אלו בסבת התחתונים? ואפילו אם תמצא לומר, שאין הדברים אמורים ח"ו באלקיות עצמה, המתלבשת ומאירה בהספירות אלא, רק בכלים של הספירות, שהם אינם אלקיות, אלא שנתחדשו עם בריאת הנשמות, בכדי להעלים או לגלות שיעורי השגה, במדה וקצבה כראוי לנשמות, להביאם לגמר התיקון הנרצה.

כנ"ל אות ז', במשל האספקלריא, שיש לה ד' זכוכיות צבועות, בד' גוונים לבן, אדום, ירוק, שחור. וכן בלבן שבספר, וחומר האותיות שבספר. הרי כל זה, יתכן בג' העולמות בי"ע, ששם נמצאים הכלים של הספירות, מחודשים ואינם אלקיות. מה שלא יוצדק כלל, להבין זה בעולם האצילות, ששם גם הכלים של העשר ספירות, אלקיות גמורה, בבחינה אחת עם האור האלקי שבהם, כמ"ש בתקונים: "איהו חיוהי וגרמוהי חד בהון":

א. איהו, פירושו, מהות הספירות, שה"ס א"ס ב"ה.

ב. חיוהי, ה"ס אור המאיר בהספירות, המכונה בשם "אור החיה", כי כל עולם האצילות הוא בחינת חכמה, ואור החכמה נקרא "אור החיה", וע"כ אומר "חיוהי".

ג. וגרמוהי, פירושו, הכלים של הספירות.

ד. הרי, שהכל הוא אלקיות ואחדות גמורה. וא"כ, איך יתכן להבין שם, אלו השינויים הנ"ל, שהתחתונים גורמים שם? ויחד עם זה צריכים להבין: אם הכל הוא אלקיות, בעולם ההוא, ולא נמצא שם כלום מבחינת נבראים המחודשים, א"כ מאין יש להבחין, ג' בחינות האמורים בת"ז: איהו, חיוהי, וגרמוהי, הלא האחדות פשוטה היא בהחלט"?

האם מובן מה שכתוב?

שאלה: מובנת השאלה. באצילות לא יכול להיות מצב שרואים דרך זכוכיות עם צבע כלשהו, אז איך יש איזו תפיסה באצילות, כי בכלל אין לנו כלים כאלה. זו השאלה שהוא מציג כאן, אם אני מבין נכון.

את עולם האצילות אנחנו לא משיגים אלא דרך עולמות בריאה, יצירה ועשיה. כשאנחנו מגיעים לעולם האצילות, אז הוא נראה לנו כי הוא כבר מתגלה בג' עולמות בי"ע.

שאלה: אני ארחיב את השאלה שלו. הוא כותב ש"איהו חיוהי וגרמוהי", זה מהות הספירות, האור שבספירות, אור חיה, והכלים. ועל מהות הוא כתב שבכלל אי אפשר לדבר. אז איך הוא מבחין במהות הספירות כאחד משלושת הגורמים שבכלל אי אפשר לדבר עליהם?

נראה הלאה. תרשום בצד את השאלה ונראה.

שאלה: כשהוא כותב שבעולם האצילות גם הכלים הם אלוהיות גמורה, כלפי מה הוא מתכוון, האם כלפי המשך התהליך ולכן עולם האצילות נחשב כמו אין סוף, או כלפי גמר התיקון?

ודאי שכלפי גמר התיקון.

תלמיד: האם עולם האצילות נחשב אלוהיות גמורה כלפי גמר התיקון?

כן.

אות כ"ג

"ולהבין זה צריך שתזכור, המתבאר לעיל באות י"ז, שנתבאר: שעצם מחויב המציאות, ה"ס מהות. שאין לנו תפיסה בו, אפילו במהותים הגשמים, ואפילו במהותנו עצמנו, ומכ"ש במחויב המציאות.

ועולם האצילות, ה"ס צורה.

וג' עולמות בי"ע, ה"ס חומר.

והארת אצילות בבי"ע, ה"ס צורה המלובשת בחומר.

ומכאן תבין, שהשם א"ס ב"ה, שאנו מזכירים, אינו כינוי כלל למהות מחויב המציאות ית' וית', שהרי "כל מה שלא נשיג, איך נוכל להגדירו בשם או מלה". וכיון שהדמיון וחמשה חושים, לא יציעו לנו משהו מבחינת מהות, ואפילו בגשמיות, איך תתכן מחשבה ומלה בו, ומכ"ש במחויב המציאות עצמו?

אלא צריכים להבין, את השם א"ס ב"ה, כמגודר לנו בגדר הג': שכל המדובר בספר הזהר, הוא מרוכז בדיוק ביחס כלפי הנשמות (כנ"ל באות כא). באופן, שהשם א"ס ב"ה, אינו כלל לבחינת מחויב המציאות, כשהוא לעצמו, אלא מבחינת, מה שכל העולמות וכל הנשמות, כלולים בו ית', בסוד מחשבת הבריאה, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", שהוא הקשר, שכל הבריאה בכללה, עד גמר התיקון, מקושרת בו ית' בשם א"ס ב"ה.

והוא, מה שאנו מכנים, לעיל בהקדמה [לספר הזהר], אות י"ג, בשם מצב הא' של הנשמות. להיות, שכל הנשמות, יש להן מציאות בו ית', כשהן מלאות בכל העונג והרוך, בגובה הסופי, אשר יקבלו בפועל בגמר התיקון. עש"ה, ואין להכפיל דברים".

שאלה: מה זה מחויב המציאות?

זה הבורא.

תלמיד: האם יש איזו סיבה שהוא כותב מחויב המציאות, אין סוף, כל מיני הבחנות?

כי הוא מקור כל המציאות. לפי הרצון שלו כך המציאות התייצבה.

תלמיד: כשאנחנו אומרים אין סוף אנחנו מדברים על משהו מעל אצילות.

כן.

תלמיד: אז מה העניין הזה שיש את אין סוף, ולעומת זאת יש את הבורא, את הקדוש ברוך הוא, את מחויב המציאות, הבחנות שונות ביחס למה שאנחנו יכולים לתפוס?

זה הכול כלפינו. מתוך שמקובלים השיגו באיזו צורה, כך הם כינו אותו בשם.

תלמיד: מהו הגבול שלנו? עד איפה אנחנו יכולים באמת לתפוס? כי פה בעל הסולם מנסה להגדיר לנו שאנחנו לא יכולים לתפוס לא את המהות ולא את החלק המופשט מהחומר. אנחנו עובדים עם אין סוף אבל פה הוא כותב שאין לנו קשר עם זה. זה מבלבל. הקשר שלנו עם הבורא נקרא אין סוף אבל הוא נמצא למעלה מאצילות ומעולמות בי"ע. מה זה אומר?

זה אומר שבאמת אין לנו השגה באין סוף. אין סוף זה אין גבול, ואנחנו תופסים רק בתוך הגבול.

שאלה: מה זו נשמה? אני מבין שהבריאה מכוונת כלפי נשמה. זה המושא שהבורא רוצה לפתח כל הזמן, שיגיע להשגה שלמה בבורא. איך נשמה צריכה להתייחס לבריאה?

נשמה היא חלק מהבריאה.

תלמיד: מה ההבדל בין להיות כלול במשהו, להיות חלק ממשהו, לבין להיות הדבר בעצמו?

זה תלוי איך אתה מבדיל את זה ולומד את זה.

תלמיד: כשאני מסתכל על הבריאה, האם אני צריך להגיד שהיא חלק ממני, זה אני, או שאני צריך להגיד שזה משהו שהבורא ברא ואני רק נכלל בו?

נשמה זו בריאה. מזה שהיא נבדלת מהכול, אז היא בעצם מהות הנברא.

תלמיד: האם הנברא צריך להחזיק שני קצוות, אחד שהוא מחוץ לבריאה ואחד שהוא כולל את כל הבריאה?

לא, זה תלוי בדרגת התפיסה שלו.

תלמיד: איך צריך להתייחס לבריאה?

מה הכוונה שלך בבריאה?

תלמיד: אני מבין שאני צריך להגיע למצב של לתת נחת רוח לבורא דרך כל מה שהוא ברא, אבל אני לא יודע איך להתייחס למה שהוא ברא, איך אני ממקם את מה שהוא ברא ביחס אלי.

אני לא יכול להגדיר את מה שאתה שואל.

מי יכול לעזור לו?

שאלה: איך אני מתייחס לדומם, צומח וחי, לכל הבריאה שאני מגלה בחושים שלי? כך הבנתי.

תלמיד: גם יש את המושג הזה של חיבור בין נשמות, שזה עוד יותר מבלבל.

אתה צריך לסכם את זה בצורה יותר ברורה. בריאה היא כל מה שיוצא מהבורא ונמצא מחוץ לו וניתן לנו לתפיסה.

תלמיד: אני מרגיש שהבורא נתן יכולת לכלול בהרגשה את כל מה שהוא ברא, יש לנו יכולת כזאת, את כל המציאות הגדולה לכלול במחשבה אחת. אבל אני לא יודע איפה הנשמה ממקמת את עצמה, האם הבריאה הזאת שייכת לה, או שהיא משהו מחוץ לבריאה.

שאלה: מה זו נשמה?

חלק אלוה ממעל.

תלמיד: אם זה חלק אלוה ממעלה, אז למה תמיד ההתייחסות היא למשהו שלא קשור אלי? איך הנשמה קשורה אלי?

אתה צריך להשיג אותה.

תלמיד: דרך כל העבודה שאנחנו לומדים אלו המדרגות להשגת הנשמה.

כן.

שאלה: ועד שאני לא משיג את הנשמה, האם אין לי באמת עבודה אמיתית עם הרוחניות, עם האלוהות?

נגיד. כן.

שאלה: אם אין עוד מלבדו, אז איך יכול להיות שמשהו יוצא מהבורא ונמצא מחוץ לו?

זו באמת שאלה, האם אנחנו נמצאים מחוץ לאין עוד מלבדו או נמצאים בו. כן, זאת שאלה. זה שייך לתפיסת המציאות.

שאלה: כשמגיעים לתיקון, כלומר שמעלים את הכלים לעולם האצילות ושם הכלים והאורות הם באחדות גמורה, איך עוד אפשר להגיע להגדיר שיש עוד מעל זה, שיש אין סוף, שיש את כל העולמות לפני כן?

אני לא יודע, אבל כנראה שמקובלים משיגים את זה וכך מספרים לנו.

תלמיד: האם מעבר להשתוות המקסימלית עם האור יש עוד הבחנות?

אני לא יודע אם זו השתוות מקסימלית. "איהו וגרמוהי חד בהון" זה למעלה מעולם האצילות.

תלמיד: אז מה זה נקרא אלוהיות גמורה, שהוא כותב שהכלים הם גם בבחינה אחת עם האור האלוהי?

נראה.

שאלה: בעל הסולם כותב שהנשמות נכללות בבורא, ואנחנו גם קוראים על ספירות, על אורות שבספירות, על כלים. מה זה אומר שהנשמות כלולות בבורא?

נשמות כלולות בבורא נראה לי שזה אומר שהן משיגות את הבורא.

תלמיד: אם לדבר בשפת הספירות, אז הספירות הן כלים. מה זה הבורא, האם הוא האור שבתוך הכלים?

כן, אור אין סוף. אור אין סוף בכלים ההם.

תלמיד: חבר שאל, מה צריך להיות היחס שלי לבריאה, ואני הרגשתי שהשאלה שלו רוצה להגיד שיש אור וכלי, ואיך אני מעלים את כל העולמות, את כל ההסתרות שהוא ברא, ויוצר את היחס הישיר שאני קיים והבורא קיים?

כל הבריאה היא שמקשרת אותך עם הבורא.

תלמיד: כן, אבל הוא רוצה להעלים את כל העלמות כדי להגיע לאותו יחס ישיר למה שהבורא ברא. הוא ברא את העולם בשבילי, ואני כדי לשמש את קוני. איך אני יוצר את היחס הזה בלי כל ההעלמות, בלי כל ההסתרות?

זה בלתי אפשרי. אתה צריך לפתח בך את הכלים, להזדהות עם כל המדרגות האלה, עד שאתה מגיע למצב שאין כבר שום דבר שמרחיק אותך מהבורא.

שאלה: אומרים שחיות או צמחים נכחדו מהמציאות. אבל לפי תפיסת המציאות האמיתית אין כזה דבר, נכון?

אני לא יודע מאיפה נפלת.

תלמיד: פשוט עלה לי כך.

עלה לך, אז תשמור בך, ואל תספר לאף אחד.

שאלה: מה מפריד אותנו מידיעת הבורא אם אנחנו אחד עימו?

מפריד אותנו רק היצר הרע שלנו, הרצון לקבל, הוא שמפריד. ולכן כשאנחנו רוצים להגיע לדבקות בבורא, זה מה שאנחנו רוצים.

שאלה: ממה מורכבת נשמה?

מאור וכלי.

שאלה: הרבה נאמר פה על צורה שהיא ללא לבוש בחומר, ויוצא שהמקובלים מצאו דרך לראות צורה שלא מלובשת במציאות. איך זה אפשרי? איך יכול להיות שהם עברו את הגבול הזה שכעיקרון לא ניתן להשגה לאנשים פשוטים?

נשיג ונגיד. עכשיו בינתיים אני לא יודע.

תלמיד: האם כל אחד יכול להשיג את זה, או רק מישהו שיש לו תכונות מיוחדות?

כל אחד שיש לו יכולות מיוחדות.

תלמיד: ואנחנו שלומדים אצלך, האם יש לנו כזה פוטנציאל?

הפוטנציאל הזה קיים אצל כולם.

תלמיד: לגבי אין עוד מלבדו. מצד אחד, הנברא צריך להגיע לתפיסה של אין עוד מלבדו שהיא ממלאת את כל המציאות. מצד אחר, נותנים לאדם הרגשה שהוא בר מהבריאה, שהוא נפרד והוא יכול לתפוס את אין עוד מלבדו מחוץ לתפיסה הזו. איך שתי התפיסות הללו משרתות את מטרת הבריאה?

אנחנו יכולים לתפוס את העולמות ואת כל מה שבהם, אנחנו מסוגלים לדבר על הבורא שמשפיע על העולמות ואיך שהוא ברא אותם, אנחנו מסוגלים לדבר על עצמנו, איך אנחנו משתנים ובהתאם לכך איך שמשיגים את העולמות, זאת ההגבלה שלנו.

תלמיד: יש את התפיסה של הנברא שהוא יכול להבחין בעולמות, הוא יכול שיהיו לו הבחנות, יחד עם זאת להיות באין עוד מלבדו. זאת אומרת, בכל זאת אלה לא ההבחנות שלו, אלא הוא מונע בתהליך. זה נכון שאני מרגיש שיש שתי תפיסות וזו מטרת הבריאה, שיהיה גם מי שתופס את האין עוד מלבדו?

כן

תלמיד: באין עוד מלבדו יש מקום לנברא?

לא.

תלמיד: אז מי תופס את העולמות ואת ההבחנות

מי שתופס, תופס, ומי שמגדיר אותו בצורה כזאת נקרא "נברא".

תלמיד: ואיך הוא באותה נשימה הוא גם מרגיש את אין עוד מלבדו?

ככל שהוא מגלה את הבורא בתוך ההשגה שלו, ככה הוא קורא לזה.

שאלה: אנחנו נמצאים באיזו תחושה שיש משהו גדול והוליסטי שמקיף ואוהב אותנו וזה עדיין לא אין עוד מלבדו שהמקובלים מדברים עליו. אין עוד מלבדו שהמקובלים מדברים עליו בא מתוך תפיסת ההשפעה שהם נמצאים בו, מתוך עולם של השפעה. זאת אומרת האין עוד מלבדו הזה של אני נהנה מזה שאני נמצא בתוך משהו גדול, זה יש לכל העולם. לכל הדתות, וכל זה הפוך מאין עוד מלבדו האמיתי.

בסדר.

שאלה: שמעתי היום באיזו שיחה שההבדל בין אדם לבין חיה, הוא שהאדם יודע שהוא לא יודע, או שהוא יודע שהוא יודע, או שהידע שלו לא מספיק, יש לו איזה מין מנגנון ביקורת וזאת האיכות המיוחדת באדם. שאלו אותך מה זה מחוץ לבורא? אז למדנו שיש את הטבע, שנקרא בגימטריה "א-להים", או 86, ובתוכו יש תכונה שנקראת תכונת השפעה אנחנו ולה אנחנו קוראים בורא. התכונה הזאת מתגלה בטבע בין שני אנשים, בין בני אדם, בין חלקים ששואפים לגלות אותה ביניהם, ואז היא מגיחה. אז מחוץ לבורא, זה לא מחוץ לבורא או בתוך הבורא, אלא כשהאדם מחוץ לקשר הוא מחוץ לאיכות של השפעה, שהוא פשוט לא נמצא בקשר הנכון על מנת לגלות את התכונה הנכונה. זה יהיה נכון להסתכל על זה כך? זה נקרא מחוץ לבורא?

שיהיה כך.

שאלה: האם באצילות, היחס בין הספירות הן בהשוואה גמורה?

מה זאת אומרת בהשוואה גמורה?

תלמיד: זאת אומרת שאם בכל התהליך של העלייה הספירות כאילו מנוגדות זו לזו, או אפשר לומר שיש עבודה מתוך גילוי הרע והנברא לא יכול להשלים בעצמו את הפער בין הרצון, ההשתוקקות לעשות נחת רוח, לבין הטבע שלו שמושך אותו, כמו כוח הכבידה וכאילו קובר אותו כל הזמן. אז השוואה גמורה, אני מתכוון לזה שזה כאילו עבודה עם גילוי הטוב, ושהספירות, הכלים של הספירות הם כאילו מנוגדים זה לזה, זו כאילו עבודה עם גילוי הרע. בעבודה בעשירייה, איפה שאנחנו עכשיו נמצאים ומשתדלים בכל יום למצוא בינינו דרך מאמרים שמעשירים אותנו בחסרונות את היחס לדברים כל כך גבוהים, את היחס הנכון כלפי אותו מושג של כלי שיכול להחזיק את כל האין סוף של הנשמה, את הקו התחתון ביותר ביחס שתמיד נקרא תפילה, זאת אומרת, אם אני לא הגעתי לתפילה, לא הגעתי ליחס נכון.

בעצם כן.

תלמיד: כי בעשירייה אנחנו מנסים למצוא דרך לחדש את תורנות רמח"ל, אבל עם יותר רגש, וזה כדי שכל פעולה תסתיים באיזה מין גלגל שהתנופה שלו נובעת מהתפילה. הפער בין הצורה הרעיונית, האבסטרקטית של שלימות, של רוחניות, לבין ההכרה, המצוקה, כמו שהיה לחבר שמגיע עם המזוודות ולא יודע למה עדיין לא מגיע לו להיכנס, הרגשת הפער הזו היא דבר שצריך להחזיק בו וממנו לסחוט את התפילה. התפילה לאו דווקא צריכה לבוא מהרגשת מצוקה, מחוסר אונים, אלא הרבה פעמים היא יכולה לבוא רק מזה שזה נעשה כהרגל, ממש כמו מישהו שרגיל לצייר מצב רצוי ולבקש אותו. האם התפילה יכולה להיות הציור הרצוי, הנה ככה מספרים לי. כל הלימוד מראה לי, "תשמע זה המצב הרצוי". ופשוט, כאילו בתמימות ופשטות לבקש על זה.

האמת שחוץ מלבקש ולצפות לתשובה, לגילוי, אין לנו מה לעשות. כל הזמן רק לבקש.

שאלה: הייתה שאלה מה זו הבריאה. האם זה נכון שזו הנשמה המתוקנת, בגלל שזה שילוב נכון בין מלכות ותשע ראשונות?

כן.

שאלה: הוא כותב שיש אלוהות ושלא יהיו בה שינויים, אבל יש בה כלים של ספירות שאין בהם אלוהות. מה הם הכלים האלה?

אני לא יודע.

תלמיד: אחרי זה הוא כותב שבזמן בריאת הנשמות הכלים האלה מתעוררים, מתחדשים.

זה משהו פנטסטי.

תלמיד: אני אקרא בטקסט. "שלכאורה הדברים מתמיהים: היתכן, שהאלקיות תתפעל בעצמה ותקבל שינוים, כגון אלו בסבת התחתונים? ואפילו אם תמצא לומר, שאין הדברים אמורים ח"ו באלקיות עצמה, המתלבשת ומאירה בהספירות אלא, רק בכלים של הספירות, שהם אינם אלקיות, אלא שנתחדשו עם בריאת הנשמות". האם כל התפקיד שלנו לגלות את הכלים האלה שהם לא שייכים לאלוהות?

למה רק אלה?

תלמיד: כי רק זה יכול להשתנות. האלוהות היא מוחלטת, שלימה ואין בה שינויים, לא יכולים להיות בה שינויים, אבל יש בה כלים שכן יכולים להשתנות, שצריכים להשתנות.

מישהו חושב אחרת?

תלמיד: הוא כותב, "אפילו אם תמצא לומר", אפילו אם תבוא ותתרץ שזה לא מתלבש ומאיר בספירות אלא בכלים של הספירות, ונגיד שהם לא שייכים לאלוהיות, אז זה שייך לעולמות בי"ע. אבל על עולם האצילות, זאת השאלה העיקרית. לכן הוא רק נותן את זה כאיזו אופציה שגם היא לא מספיקה לתאר את עולם האצילות.

כן.

תלמיד: לדעתי לא משתנה שום דבר חוץ מתפיסת המציאות שלנו, ובזה המהות של כל התיקון.

יפה.

תלמיד: הבורא הוא כל יכול, הוא יכול לעשות הכול, יש לו את כל הכוחות, הוא ברא את כל הבריאה. לעומת זאת עם כל היכולת שלו הוא הסתיר את עצמו לגמרי, ונתן לנו את החוט הקטן של מקום הבחירה, וסומך עלינו, האגואיסטים, הקטנים, השפלים, שאין להם שום כוחות, שאנחנו נקיים את מטרת הבריאה ונגיע עד אליו. זה באמת לא נתפס.

שאלה: כשאני רוצה להשיג דבר מה, אני מגדיר אך ורק לפי כלי השגה שלי. האם זה נכון?

אין לך ברירה.

תלמיד: נראה שהוא עונה על זה בסוף, הוא כותב, "אלא צריכים להבין, את השם א"ס ב"ה, כמגודר לנו בגדר הג': שכל המדובר בספר הזהר, הוא מרוכז בדיוק ביחס כלפי הנשמות (כנ"ל באות כא). באופן, שהשם א"ס ב"ה, אינו כלל לבחינת מחויב המציאות, כשהוא לעצמו, אלא מבחינת, מה שכל העולמות וכל הנשמות, כלולים בו ית',".

נראה שאם מדובר על הבורא עצמו, על תכונת ההשפעה, אז הוא נקודה ביחס אלינו. אבל אם מדובר במימוש של מחשבת הבריאה, אז זה כולל את הכול, מהרצון להשפיע עד הרצון לקבל, עם כל העולמות וההסתרות בדרך. במובן הזה יש שינויים במערכת, כי בהתאם למקום שבו אתה נמצא במערכת אתה מרגיש משהו שונה.

ניסיתי לענות על השאלה איך יכול להיות שיש שינויים באלוהותו ית'. אז העניין הוא איך מבינים מה זה "אלוהותו". אם אלוהותו זה כל הספקטרום, מתכונת ההשפעה עד תכונת הקבלה, הכול כלול בו, אז ברור שיש שם שינויים.

כן.

שאלה: לשרת את המלך הכי גדול ולהיות נבחרים לשרת אותו, האם זה לא התשלום? האם עלינו לא להיות אסירי תודה על הזכות לשרת אותו ומה שהבורא מחליט לעשות עימי, אז שיחליט מה שיחליט? איך עלינו להתקרב להבחנות האלה כדי למחוק את הרצון לקבל?

באמת הגענו לקצה השני.

(סוף השיעור)