שיעור צהריים 29.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - מתחברים לנשמה אחת

קריין: שיעור בנושא - "מתחברים לנשמה אחת", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 3.

ברור לנו שאנחנו צריכים לחזור לאותו מצב שממנו הגענו, לנשמת אדם הראשון, כי הבורא ברא רק נשמה אחת וכולנו חלקים ממנה. אז בואו נקרא ולאט לאט נבין מה זה אומר, במה זה מחייב אותנו, איך כל אחד צריך לראות את האחרים, עד כמה ואיפה אנחנו מתחברים.

קריין: מסמך בשם "מתחברים לנשמה אחת", קטע מספר 3, כותב בעל הסולם.

"לא נמצא יותר מנשמה אחת, שנודע לפי שערים של כל נפש ונפש שמזדככת ומטהרת א"ע [את עצמה] מזוהמתה. לכן בהתקן כל הנפשות, ימשיכו אליהם כל בחינת הנשמה העליונה של אצילות לכל נפש ונפש, כי הרוחני אינו מתחלק, ואז, (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ". לכן בעוד שחסר נפש אחת משלימות הטהרה, תחסר המשכת קדושה זו בכל נפש ונפש מישראל."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

אנחנו חייבים להגיע למצב שכל הנפשות שיצאו מהנשמה הזאת של אדם הראשון כולן יחזרו לחיבור ביניהן ויתחברו ממש לנשמה אחת. זאת תכלית הבריאה ואנחנו חייבים על ידי המאמצים, על ידי ההשתתפות שלנו, על ידי העבודה שלנו להשתדל לחזור לאותו מצב כמו שהיה לפני השבירה. אז נשיג את הפנימיות שישנה בנשמה הזאת בזמן שאנחנו חוזרים להתחבר יחד, נבין ונרגיש אותה כמו שהיה בזמן שהבורא ברא אותה.

קריין: קטע מספר 4.

"מכל נברא יוצא הרבה פעולות, שסופם להתלכד זה בזה, עד שנעשים פעולה אחת ממש, והיחוד הזה מגיע בכל נברא ומעשיו. [...] לכן לאחר כל התאחדות מעשי הנבראים, [...] צריך שאחר כך יתאחדו ויתלכדו כל הנשמות שבעולם לנשמה אחת ממש, היוצאת מבין כל הנשמות ונעשים אחד ממש, כמו בתחילת הבריאה, שנברא רק אדם יחידי."

(בעל הסולם. "פעולות האדם ותחבולותיו")

שאלה: מה זו נשמה?

"חלק אלוה ממעל", רצון לקבל שהבורא ייצב בצורה כזאת שהוא לגמרי דומה לבורא. אבל אחר כך הרצון לקבל הזה התקלקל, נשבר ונפל מהגובה שלו על מנת להשפיע לעל מנת לקבל ונעשה מקולקל, ואנחנו כבר חלקים מהקלקולים שלו, וכך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, שצריכים להתחבר בחזרה על ידי כוח עליון, על ידי הבורא שיחבר בינינו, וכשהוא יחבר בינינו נחזור שוב לאותו מצב של נשמה אחת בדבקות עם בורא אחד.

תלמיד: ומה מחבר את הנשמות לנשמה אחת?

הרצון להשפיע שביניהן.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על חיבור בעשירייה, אנחנו יוצרים בין החברים מצב, מילוי של הנשמה.

כן, זו דוגמה שאנחנו צריכים לעשות בכלל בין כל החלקים השבורים של הנשמה, אבל לפחות בין החברים בעשירייה.

שאלה: התפקידים שיש לכל אחד במערכת אדם הראשון שונים מאחד לאחד, האם בסוף יהיו אותם תפקידים או שהם יהיו שונים?

לכל אחד יהיה תפקיד קצת שונה כי אנחנו שונים, הרצון לקבל השבור שונה ולכן התיקון הוא שונה, אבל בסך הכול אנחנו צריכים לנוע לחיבור בינינו, להתקרבות בינינו. אנחנו צריכים להגיע למצב שכל אחד תומך באחרים ושכל העתיד שלנו הוא רק אם אנחנו מתחבקים, מתאחדים, וחוזרים לנשמה אחת.

שאלה: כשחבר יוצא מהעשירייה, האם האדם הזה באותו רגע יוצא ממערכת אדם הראשון?

לא, אנחנו עוד לא יכולים לברר מה זה לצאת ולהיכנס למערכת אדם הראשון, זה עוד לא בשבילנו, אנחנו עוד לא יכולים לדון על זה.

שאלה: הקטע מדגיש את המילה "ממש", לחזור "לנשמה אחת ממש". מה זה בדיוק, איך זה מתבטא?

אנחנו צריכים לחזור לאותה נשמה, לאותו מבנה, לאותו רצון שהבורא ברא מלכתחילה לפני שהנשמה הזאת נשברה והתחלקה להרבה חלקים כך שבכל אחד מאיתנו יש אותו רצון שבור קטן.

תלמידה: במה זה מתבטא בפועל להיות נשמה אחת?

שאנחנו מתחברים, רוצים להתקרב בינינו, להתחבר, לבחור מטרה אחת, רצון אחד, חיבור בינינו, ושלא רואים לפנינו משהו שיכול לחלק אותנו ולהרחיק בינינו, וכל מה שאנחנו עושים זה רק כדי להתגבר על הפירוד.

שאלה: אנחנו אומרים שהנשמה נשברה. מה הנשמה יכלה להרגיש, לחוש, כשאותה האחדות פשוט נקרעה? מה הסיבה שהיא נשברה?

הסיבה שהנשמה נשברה והתחלקה להרבה נשמות היא שהרצון לקבל שלה היה יותר גדול מהרצון להשפיע, ולכן היא נשברה לחלקים רבים.

שאלה: איך הפעולות שלנו כלפי אותה מטרה הופכות לדבקות לנשמה אחת?

אנחנו לא יכולים להיות ממש נשמה אחת אלא כמו נשמה אחת. זאת אומרת, אנחנו מתחברים בצורה כזאת כאילו שאין הפסק בינינו, אבל זה רק כאילו, ובאמת אנחנו נשארים חלקים שבורים אבל מתאחדים ומתחברים מעל השבירה לגוף אחד, כביכול שאנחנו גוף אחד, נשמה אחת, רצון להשפיע אחד.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שמדובר בשורש הנשמה שלנו שמתחבר לשורש הנשמה או הופך להיות חלק משורש הנשמה של נשמת אדם הראשון?

כן, אנחנו רוצים להתחבר לשורש שלנו שהוא שורש נשמת אדם הראשון, ובו אנחנו מתחברים גם עם הבורא, עם הכוח העליון שברא אותנו ומחזיק אותנו וכך מאחד אותנו.

שאלה: כשאני מרגישה שאני מוכנה לקבל את החברות ללא גבולות ובמקביל אני מרגישה שגם החברות מוכנות לקבל אותי ללא גבולות, האם זה שלב הכרחי כדי להגיע למצב שהכול אחד? האם כולם מרגישים את זה יחד?

כן. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מתקרבים בינינו למרות האגו וכל מיני חשבונות אגואיסטיים שמרחיקים בינינו. אנחנו מלכתחילה לא יודעים מה המשמעות של חיבור, אבל נמשכים לזה יותר ויותר מיום ליום, משיעור לשיעור, ויש בנו שינויים פנימיים שמקרבים בינינו. את זה הבורא עושה בינינו, ובסופו של דבר כך אנחנו מתחברים לרצון אחד, לגוף אחד, לנשמה אחת.

שאלה: כתוב בטקסט "מכל נברא יוצא הרבה פעולות, שסופם להתלכד זה בזה, עד שנעשים פעולה אחת ממש". מדובר על איחוד פעולות ולא על כוונות. מה המשמעות של איחוד פעולות?

אלו פעולות השפעה באופן שעלינו לעזור זה לזה ולהשפיע מאיתנו לבורא, כך שבסופו של דבר כולנו מתחברים על פני הפעולה המשותפת שלנו יחד כאחד ולבורא כמטרה אחת. זו בעצם סוף ההתפתחות שלנו.

שאלה: אמרת שאנחנו כביכול מתחברים לנשמה אחת, האם זה אומר שאני ארגיש את האחרים וכך זה יישאר עד גמר התיקון?

זה יהיה עד גמר התיקון. בגמר התיקון, אומנם אני לא מכיר את המצב הזה, אבל כנראה נרגיש שאנחנו קשורים לחלוטין, דבוקים, מחוברים זה עם זה, ונרגיש שלם אחד שנקרא בורא.

קריין: קטע מספר 5.

"מסיבת חטאו של עץ הדעת, פרח נשמת חיים הנצחית, שנפח ה' באפו, לצרכי האדם הראשון לבדו, וקיבלה לצורה חדשה, המכונה זיעה של חיים, כלומר, שנתחלק הכלל לפרטים מרובים מאוד, לטיפין טיפין, שנתחלק בין אדם הראשון וכל תולדותיו, עד עת קץ, באופן, שאין שינוי כלל במעשה השי"ת אלא צורה נוספה יש כאן, אשר זה אור החיים הכללי, שהיה צרורה באפו של אדם הראשון, נתפשט לשלשלת גדולה, המתגלגלת על גלגל שינוי הצורה, בגופות מרובות, ובגוף אחר גוף, עד גמר התיקון המחויב."

(בעל הסולם. הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות כ"ב)

כמו שהיה באדם הראשון אור אחד גדול ואינסופי בכלי אחד גדול ואינסופי, והכלי נשבר לחלקים והאור הסתלק, עלינו כעת לאסוף את חלקי הכלים לכלי אחד, ובהתאם לזה נגלה שחוזר אליו אור אחד. זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: מה ההבדל בין האור הראשון לאור האחרון?

ההבדל גדול. כי האור הראשון היה כאור הנפש, הוא מילא את הכלי ללא חיסרון, ללא תפילה וללא פעולות של התחתון. מה שאין כן אחרי שמרגישים שהכלי נשבר ומאוד רוצים לחזור לכלי אחד, "כאיש אחד בלב אחד", אז יוצא שאנחנו מרכיבים את נשמת אדם הראשון. אנחנו רוצים להיות כאיש אחד בלב אחד, לחבר את כל החלקים האלה יחד, ואז הרצון חוזר להיות אחד מהרבה חלקים, וגם האור שהתחלק להרבה חלקים חוזר להיות לאור אחד.

שאלה: אני רואה את ענין שישים ריבוא נשמות כשלב בהתפתחות, כמו סיום תקופה והתחלת תקופה. בהנחה שזה כך, האם אנחנו יכולים לחבר את זה לחג הפסח שמתקרב? ואם כן, מה התפקיד שלנו ככלי עולמי כדי להתחיל או לפתוח תקופה חדשה כעת?

רק בחיבור בינינו. אנחנו רוצים לבדוק איך אנחנו מגיעים לחיבור, כך שכל אחד ברצון האגואיסטי שלו מכוון אותו כדי להיות מחובר לכל החברים וכך כולם יחד. יוצא מזה שאותו כוח אגואיסטי שדחה אותנו זה מזה גם יעבוד למען החיבור, ואותו אור שהיה צריך למלא אותנו, יחזור ויתגלה בנו במלואו. כתוב שפי 620 פעמים יהיה האור העליון גדול יותר מהאור שהיה לפני השבירה, ולזה אנחנו צריכים להגיע.

שאלה: אני צריך לחבר את כל החלקים בעשירייה כדי שאוכל לעשות לבורא נחת רוח ולהתחבר לנשמה הכללית, אבל בפועל אני מרגיש חשש, חוסר כוח וחוסר ביטחון לעשות את זה. מאיפה אני יכול לקבל כוחות כדי להיות מסוגל לעשות את החיבור הזה?

רק מתוך החיבור שלך עם החברים. אם בעשירייה מתחברים אנשים שרוצים להיות מחוברים כאיש אחד לרצון אחד, למטרה אחת, לבורא אחד, אז הם משתדלים להתקרב ביניהם ופונים לבורא ומבקשים ממנו עזרה. הם מקבלים עזרה, מתחברים, ומשיגים את מה שנקרא "איחוד", כלומר מה זה אומר שהבורא מתגלה בהם.

שאלה: האחדות הזאת, החיבור, ההרגשה שאנחנו מדברים עליה, היא לא סתם שעשרה אנשים התאספו, אלא זאת הרגשה פנימית של אותה אחדות.

תתחילו להתקרב זה לזה ותהיה לכם הרגשה פנימית משותפת.

תלמיד: ואם האדם אף פעם לא הרגיש את זה, איך הוא יכול לשאוף לזה?

זה לא משנה ולא חשוב, שישאף לזה. מאפס הוא יגיע להרגשה.

תלמיד: אם כך, האם אנחנו צריכים לשאוף לזה כמו שאנחנו מבינים את זה כרגע?

לשאוף לחיבור.

שאלה: האם על ידי חיבור וקריאת מאמרים בעשיריות בזמן המתאים להן, אנחנו רוכשים כלים נוספים כדי לחדש את הכלי? איך אנחנו מחזקים בצורה הזאת את האמונה בינינו? איך אני מעבירה את האמונה שלי לחברות?

את שואלת שאלות שלא קשורות זו לזו. את צריכה לתת דוגמה לחברות בחיבור איתן, שום דבר חוץ מזה.

תלמידה: אבל החיבור צריך להתבצע, הרי צריך לבנות כלי.

כן.

תלמידה: אי אפשר לבנות כלי בלי חיבור בינינו, והמאמרים באים לעזור, גדולי הדור השאירו לנו מאמרים שהם כלים לעבוד בתוך העשיריות.

מה הפירוש שהם נתנו לכם כלים?

תלמידה: כלים לעבוד בעבודה רוחנית.

נתנו לכם כלים שבורים שתחברו ביניהם.

תלמידה: נכון. על ידי חיבור בינינו, באמונה מעל הדעת.

בבקשה, יש לכם כלים שבורים.

תלמידה: נאמין ונצליח.

את לא צריכה להאמין, את צריכה לבצע חיבור בינך לעשירייה.

שאלה: כשאנחנו מחברים את הנשמות שלנו לנשמת אדם הראשון יוצא אור פי תר"ך פעמים. זה אור מאוד גדול, הרבה יותר גדול ממה שהיה לפני השבירה. למה אנחנו צריכים את האור הזה? ומה זה המפעל הזה שמייצר פה אור? איך הבורא משתמש באור הזה? האם הוא יעשה עוד שבירה או שיש לו מטרות אחרות?

רק כדי למלא באמת ובצורה שלימה ומלאה את הנשמות שלנו.

שאלה: מהו אותו אור שה' נפח באפו של אדם הראשון? האם זהו אור רוחני?

כן. האור שהבורא מילא בנשמת אדם הראשון לפני השבירה היה אור רוחני בדרגה מסוימת, לא גדולה. כשאנחנו מתקנים את עצמנו אחרי השבירה, אנחנו ממלאים את הנשמה שלנו עם אור פי תר"ך פעמים גדול יותר, הרבה יותר גדול מהאור לפני השבירה. אנחנו ממלאים אותו בניגוד לרצון האגואיסטי שלנו, לכן האור נעשה הרבה יותר גדול.

שאלה: הרוחני הוא בלתי נראה. האם הפירוד בינינו יכול להיות נוכח מתוך המעורבות והמאמצים שלנו להבין את גדלות הבורא? האם כך אנחנו מגלים את הפירוד בינינו?

כן.

שאלה: האם בגלל שאדם הראשון לא היה מודע לקשר שלו עם הבורא לכן הייתה הכרחיות ליצור את החטא, ודרך החטא הוא זכה לקשר אחר עם הבורא וכך הוא יכול להגיע למצב שלם עם הבורא?

כן, אמרת יפה מאוד. הוא לא ידע איזו עוצמה ועומק קשר יש לו עם הבורא. על ידי זה שחטא עכשיו הוא יודע, מתקן את זה ומקבל את זה לרשותו.

שאלה: אנחנו התאספנו היום בשיעור עם העשיריות של קייב, מוסקבה, קווקז, ואנחנו מאוד רוצות לחזור לאותו מצב של הנשמה השלימה האחת, אבל כל אחת נמצאת במצב שונה. על מה אנחנו צריכות להתמקד, לשים את תשומת הלב שלנו? מה לבקש ועל מה לחשוב כדי שנוכל באמת להרגיש כאחד שלם ולא רק פיזית יחד?

אתן צריכות להרגיש כאחד שלם ולא משנה מי אתן, מה אתן ומאיפה, פשוט כאחד שלם. לכן אני מבקש מכן להשתדל להתחבר חזק ככל האפשר מעל כל מיני דברים שבהם אתן נבדלות.

שאלה: נשמת אדם הראשון, האם הניצוצות כל פעם מקבלים מקום חדש מתוך החיבור או שכל אחד יש לו מקום משלו?

כל פעם מקום חדש.

שאלה: האם אפשר להגיד שכשאנחנו משקיעים מאמץ בחיבור לבד, וזה הרי קורה אחרי החטא, אז המאמצים שלנו הם קשים, ואם אנחנו עושים את זה יחד, אז קל לנו יותר.

מאוד נכון.

שאלה: כשאנחנו רוצים לחבר את הנשמה השבורה, האם זה נכון לשאוף לגמרי שהאני יתמוסס בחברות, או צריך לשמור את הייחודיות באיזו מידה?

מאוד נכון ומאוד מדויק, לשאוף להתמוססות האני בחברות.

שאלה: האם כל אחד מאתנו משיג את המדרגה של נשמת אדם הראשון הכללית או שאנחנו משיגים את מה שהצלחנו לתקן ככלי עולמי?

כן.

שאלה: לגבי המילה "ממש", שכל הנשמות בעולם זו נשמה אחת ממש. האם זה אומר שבנוסף לחיבור שלנו עם החברים כל אחד צריך לעשות את העבודה עם מסך ואור חוזר, ואז כל זה מאפשר לנו לאחד ממש את כל חלקי הנשמה של אדם הראשון?

אנחנו עוד נלמד ונדבר על זה הרבה. אנחנו צריכים לחזור לחיבור שבו כולנו נהיה כאחד, זה מספיק בינתיים.

שאלה: ההבדל בין המצב ההתחלתי למצב הסופי הוא שבמצב הסופי יש לפניו תפילה, יש הקדם הבקשה של הנברא. האם זה קשור לעיקרון "אין כפיה ברוחניות", שחייבת להיות קודם הסכמה של הנברא כדי להיכנס לעולם הרוחני?

ודאי שהסכמה ברוחניות חייבת להיות, ואנחנו צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד". שלא יהיה שוני בינינו כך שנדבר בשפות שונות ויהיו בינינו מחשבות זרות. אלא כולנו צריכים להבין מהי המטרה המיוחדת האחת לכולם ואיך אנחנו מתקנים את עצמנו להיות "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: מתוך ההכרה שחייבת להיות קודם ההסכמה שלנו, לעיתים רחוקות יש הרגשה שהלב נצבט, ממש כואב שהוא רוצה לתת, להכניס אותנו לעולם הזה, ואנחנו מצידנו אולי לא עושים מספיק.

נכון.

תלמיד: בדרך כלל אין אפילו מחשבה על זה, אני מדבר עלי, אין לי מחשבה על זה בכלל. מה העצה שלך?

אומרים ש"קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם". אנחנו צריכים לפתח בנו קנאה, תאווה וכבוד. אם תפתח אותם, אז אתה תרצה להיות הכי טוב בעשירייה ולהראות לכולם שאתה באמת מוצלח ומצליח. תשתדל.

שאלה: אם כולנו חלקיקים של נשמת אדם הראשון האחת, אז כל אחד מאתנו הוא מיני מבנה של אותו אדם הראשון. האם הוא כולל בתוכו את כל שש מאות אלף הנשמות?

כן.

תלמיד: האם יוצא שכל אדם דרך חיבור עם אחרים צריך לתקן את כל שש מאות אלף הנשמות שבו?

נכון.

תלמיד: וכל פעם כשאנחנו מתקנים אותם אנחנו מקבלים אורות חדשים.

כן.

שאלה: למה למרות שאנחנו לומדים כל כך הרבה זמן יש הרגשה שאנחנו עומדים במצב של סטנד ביי?

אין מצב כזה שנקרא סטנד ביי בחכמת הקבלה. אם אתם רוצים להרגיש שאתם לא בסטנד ביי אלא מתקדמים, אז אתם צריכים להתחיל לעסוק בחיבור, כי זו ההתקדמות ממדרגה למדרגה. תספרו כמה פעמים ביום אתם חוזרים למצב הזה, או צריכים שוב ושוב לשאוף לקשר זה עם זה, תחשבו על זה ותראו איך אתם מתקדמים.

שאלה: האם בושה היא קשר בין אור וכלי?

זה נכון.

שאלה: מה זה להיות אדם בזמננו?

בזמננו אני לא יודע, אני רק יודע לפי חכמת הקבלה שלהיות אדם זה להיות דומה לבורא.

שאלה: שהבורא ממלא את הניצוצות של הנשמה זו הרגשה מאוד חדשה שמושכת אותך. האם כדי לשמור על המסך עלי להחזיק את עצמי גם בפנים וגם מחוץ להרגשה הזו, או שזה בסדר להרגיש שאני נמסה?

זה יכול לקרות באופנים שונים, אנחנו עוד לא מצאנו את עצמנו בדיוק בזה.

קריין: קטע מספר 6.

"כל נשמה שלמה משיגה כל הנשמות, מאדם הראשון עד גמר התיקון, כמו אדם המשיג את מכריו ושכניו, ועל פי ידיעותיו הריהו נשמר מהם, או שמתחבר ומתקיים עמהם. ולא יהיה הדבר לפלא איך ישיג כל הנשמות כולן, כי הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה תמן."

(בעל הסולם. "מבשרי אחזה אלוקי")

שאלה: מה זה אומר שהוא מכיר את כל הנשמות?

שהוא כולל בו אותן, מחבר אותן אליו, וממלא את כולן דרכו.

תלמיד: אנחנו הרי עובדים בחיבור עם החברים בעשירייה, אז איך אנחנו מתחילים לגלות שם את כל הנשמות ועוד למלא אותן דרכנו?

כך האדם עובד איתן ומתקן אותן, הוא מחבר אותן לעצמו וממלא אותן דרכו.

שאלה: כדי להיות חלק מהנשמה המשותפת אני מבין שאני צריך לוותר על האינדיבידואל שלי, על משהו אישי בתוכי. על מה אני צריך לוותר? ואיך למרות שאני מוותר, אני נשאר גם אני וגם חלק מהנשמה המשותפת?

אתה צריך לוותר על האגו שלך, ולפתח את הרצון שלך למלאות את כולם, להידמות לבורא.

שאלה: האם אדם צריך להרגיש כנקודה על הרצף מאדם ראשון עד גמר תיקון, ולהרגיש מחויב לרצף הזה?

ודאי שהוא חייב להרגיש זאת, זו הדרך שלו, זו העבודה שלו וזה הגורל שלו.

תלמיד: האם כשמרגישים כך זוהי השגה?

כן, כך הוא מתחיל להשיג את כל יתר הדברים, מאיפה הוא, לאן הוא הולך וכן הלאה.

שאלה: נראה שהעולם נחרב, בגלל שהחברות שלי גדולות ומיוחדות בשבילי וכאן יש משהו הפוך לגמרי. איך אנחנו יכולים להתחבר שוב ולכסות את זה באהבה?

אנחנו כל פעם משיגים שהעולם שבור ואנחנו משתדלים לחבר אותו, ושוב משיגים שהעולם שבור ואולי מצליחים קצת לחבר אותו, וכך בין שני המצבים האלה אנחנו קיימים. ככל שנשתדל להיות מחוברים, גברים ונשים, כך נתקן את העולם.

שאלה: מהו המצב של נשמת אדם הראשון השלמה?

אדם הראשון השלם נקרא שכל הנשמות נכללות בו במערכת אחת, וכולם מגיעים לרצון אחד "כאיש אחד בלב אחד", וכך הם משיגים את השורש האחד שלהם שהוא הבורא האחד, היחיד והמיוחד. זה המצב המתוקן שלנו.

תלמיד: כמה אנחנו רחוקים מהמצב הזה בעשיריות שלנו?

אנחנו עדיין רחוקים אבל נמצאים בדרך, והעיקר להמשיך קדימה.

שאלה: אנחנו צריכים לתקן 600,000 נשמות כדי לקבל את האורות. האם אנחנו מתקנים את כל העבירות של כל הנשמות, ובשביל זה עלינו להרגיש את כל העבירות והחטאים של כל הנשמות?

לא, אנחנו צריכים לעבוד רק על החיבור. לא אכפת לנו מה היה בעבר, איזו נשמה זו וכמה פעמים היא התגלגלה ונשברה. העיקר לרצות שכולנו נהיה מחוברים יחד, גברים ונשים, ברצון אחד להשפיע לבורא.

שאלה: למה לא כואב לנו המוות הרוחני, ואנחנו מאפשרים לחבר או לחברה לעזוב את העשירייה?

אנחנו לא מרגישים חיים רוחניים ולכן לא מרגישים את המוות הרוחני. עוד נגדל.

שאלה: אם אדם לא משלים את התיקון שלו, האם בכך גם אותה נשמה לא היתקנה?

ודאי. מי מתקן את עצמו? את הנשמה. ודאי שלא את האדם, את החמור, אלא את הנשמה שבתוכו.

שאלה: כשאנחנו, למרות כל המכשולים של האגו בקבוצה, עוצמים עיניים ופותחים את הלב ומצליחים להתגבר על פחד וגאווה ומתחברים עם חברה, אז כאן מתחיל משחק. אנחנו כבר לא משחקות זו עם זו אלא משחקות יחד נגד האגו שלנו, כאילו מרמות את האגו בזה שאנחנו משחקות משחק משותף. אם הצלחתי לתאר את הרגשתי נכון, איך להגיע למצב הזה יחד בעשירייה?

בצורה הדרגתית זה מגיע אלינו. בכל הזדמנות שיש תשאפי לחיבור, לחבק את החברות, לעזור להן, לחשוב במה הן יכולות לעזור לך, ובצורה הדרגתית באופן זה תופיע בך ההרגשה המשותפת הזאת. תנסי, את תצליחי.

שאלה: חלק מהחברים הם תלמידים ותיקים שלך, והם איבדו את הרצון להתחבר, הם לא משתתפים בשיעורים, הם לא באים לפגישות. הם אומרים לי שאני צריך להרים אותם, להרים להם את הרצון ואת ההתפעלות, ואני תלמיד מתחיל, אני לא יודע איך לעשות את זה. איך לעורר אותם, איך לעורר בהם את הרצון מחדש? מה אתה ממליץ?

כתוב על זה הרבה, "אדם אחד מאלף מצאתי", "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה" ועוד. הרבה מתחילים ורק אחדים מגיעים למטרה. לכן פשוט לא להפסיק, ואם אני לא מבין, אז אני לא מבין, אם היום אני מבין פחות ממה שהבנתי לפני חמש שנים, זה לא חשוב, אלא במה שאני יכול אני נשאר. כמו שכתוב, חוץ מצא.

לכן דווקא אלו שלא עוזבים הם בסופו של דבר מגיעים לבורא, פורצים לתחום שלו ומגיעים לחיבוק עימו. הבורא מקבל אותם ואומר "איפה הייתם? כמה חיכיתי לכם". זה דבר מאוד מיוחד כאשר הבורא מקבל את האדם, שממש בפריצת הדרך מגיע אליו. ככה זה יהיה.

שאלה: יש אמרה בחכמת הקבלה "קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם". בשפה האיטלקית המונח תאווה מדבר על רגש בלתי נשלט. למה הכוונה בחכמת הקבלה, כאשר מדברים על תאווה?

אפשר להגיד שזה קרוב לזה. אבל זו תאווה חיובית, קנאה חיובית, כבוד חיובי, שמוציאים את האדם מהעולם שלנו לעולם עליון יותר. זה יהיה כך, אל תדאגי.

שאלה: אמרת קודם שכל אחד מאיתנו צריך להיות ממש כבורא כלפי כולם, שיש לנו אחריות כזאת כלפי כולם, ובנוסף כולנו יחד צריכים לעשות פעולה משותפת כלפי הבורא.

כן.

תלמידה: האם אלו שני השלבים של העבודה, מצד אחד כל אחד כלפי כולם, מצד שני כולנו יחד כלפי הבורא?

כן. ולהחזיק זה את זה, ממש להחזיק בשתי ידיים, כל אחד את כולם.

שאלה: האם תיקון של מדרגה אחת הוא תהליך מצטבר, או שאלו מאמצים ברגע מסוים, בתקופה מסוימת?

אלו הרבה מאמצים, ואנחנו לא יודעים איך כל הדברים האלה מתחברים יחד, אבל הם מביאים לנו בסופו של דבר תוצאה כללית, ובקרוב נרגיש אותה. מתקרבים החגים, יהיו לנו עוד הרבה שיעורים ונשתדל להתחבר יותר ויותר בינינו.

(סוף השיעור)