שיעור בוקר 24.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 393, מאמר "הערבות", אות כ'

קריין: בעל הסולם, עמוד 393, מאמר "הערבות", אות כ'.

אות כ'

"אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן.

כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר.

באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל."

תלמיד: איך זה שאם מישהו מישראל עושה איזו מצווה אז הוא מזכך את כל העולם כולו, איך זה עובד, מה הקשר?

הקשר הוא בחיבור הפנימי שיש בין עם ישראל לעולם כולו.

תלמיד: איזה חיבור פנימי?

חיבור, כי בכל זאת ישראל כאן הם כמו נציג, כמו יוצא מתוך האומות, ולכן מה שישראל עושים שייך גם לכל העולם.

תלמיד: ישראל יכולים להיות נציג של העולם כולו אם הם בעצמם לא מבינים שהם נציג ואולי לא רוצים להיות נציג?

כן. זה כל עניין קבלת התורה, שבזה אנחנו מבינים שמה שאנחנו עושים שייך לכל העולם.

תלמיד: אני עובר רגע לדבר עלינו, איך נשכנע את עצמנו שכל מה שאנחנו עושים זה עבור כל העולם?

אנחנו רואים מכל ההיסטוריה שאומרים שזה עם מיוחד. במה הוא מיוחד? בזה שכל המעשים מתפזרים לכל האומות.

תלמיד: מה יכול לעזור לכל חבר להרגיש את האחריות הזאת? אני שומע את זה כבר הרבה שנים ממך והאמת שבתוך הלב אי אפשר להרגיש באמת את האחריות הזאת, זה כבד מדי, "אני אחראי על כל העולם", "כל העולם סובל בגללי", כל מיני משפטים כאלה שאנחנו שומעים. זה נכנס למוח, זה לא נכנס ללב, איך גורמים לזה להיכנס ללב?

זה טבעי שהגוף לא רוצה לקבל את זה, אבל זה מסר הכרחי ששייך לכל העולם זה.

תלמיד: בעל הסולם מדבר בסוף הפסקה על איזשהו משקל שיכריע את הכול לכף זכות בסופו של דבר. על איזה משקל הוא מדבר, מהו המצב הזה שאנחנו יודעים שפה אנחנו כבר מכריעים?

זה מצב שכל אחד אחראי על כולם ולכן אנחנו צריכים להביא בחשבון מעשה של כל אחד ואחד.

תלמיד: רק שבאמת נממש את זה בעשירייה עד הכנס, כי אני מרגיש שבתקופה הזאת הבורא מביא לנו משהו מיוחד שאנחנו באמת יכולים לקחת אותו ואיתו להמשיך הלאה גבוה גבוה.

כן.

תלמיד: אתמול דיברנו גם בעשירייה, איך אנחנו מגיעים לכנס עם הכוח הזה שכבר מורגש בינינו?

כל אחד צריך לדבר אל החברים בצורה כזאת שזה יגע בלב של חברו.

תלמיד: חוץ מלדבר, מה עוד אנחנו צריכים לעשות?

חוץ מזה, כמו שהמאמר הזה מסביר לנו, כולנו קשורים יחד ומחויבים זה אל זה, ומתוך זה אנחנו צריכים גם לקיים את כל התורה.

תלמיד: בהכנה דיברנו על הזכות המיוחדת שקיבלנו פה, עד כמה חשוב שכל אחד יבוא וישאל את עצמו כל פעם מחדש מה עוד אני יכול לעשות לכל החברים, לכל המערכת הזאת שאנחנו מנהלים אותה.

כן.

תלמיד: מה כל כך מיוחד בתורה הכתובה שניתנה לנו, תורת משה, שטרם הכרת שעבוד מצרים והערבות בעוצמה של ששים רבוא עם כל הערב רב מסביב, היא לא ניתנה בכתב, ואילו לנו יש את הארכיון שלנו בשפות רבות לכל העולם. מה כל כך מיוחד וחשוב ונכון בהתפתחות התיקון הכללי בהקשר לאות הכתובה?

אנחנו צריכים לקבל את התורה הזאת כמו שאנחנו לומדים שאבותינו קיבלו, ליישם אותה ככל האפשר, ולהמשיך אותה לדורות הבאים.

תלמיד: מה בדיוק התהליך, קודם כל ישראל מבינים את התפקיד שלהם כלפי העולם ומתוך זה הם מתחילים להתחבר או כשהם מתחילים להתאחד אז הם מגלים את התפקיד שלהם?

בפועל זה ממש כך וכך.

תלמיד: האם התפקיד כלפי העולם הוא הסיבה שמחייבת את ישראל להתחבר ובלי הבנת התפקיד הזה זה לא יקרה?

כן, להתחיל אפשר בכל מצב, אבל לקיים ממש אפשר אך ורק במידה שהאדם מרגיש בפועל שהוא קשור לכולם, נמצא באחדות וביחס כזה שהם "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: הסיבה שמחייבת את ישראל להתאחד היא הבורא או האנושות? ישראל באמת מרגישים את הצורך הזה שהאנושות תתאחד או שהאנושות היא פשוט שחקן שעוזר לישראל להתאחד?

האנושות משיגה בחיבור שלה את הכוח המיוחד שהיא מגישה אותו לבורא.

תלמיד: ועוד דבר שהוא כותב, "כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, פועל איזה שיעור להתפתחות בני העולם".

כן.

תלמיד: מה הכוונה? זו פעולה של יחיד, פעולה של עשירייה, של קבוצה, של כל העם, מה פועל?

זו פעולה שכולם, מהיחיד ועד הכלל מקיימים.

תלמיד: איזה כוח יש ליחיד להשפיע על העולם? אני מבין שיש כוח של קבוצה, אבל מתוך חיבור של עשירייה, מה זו פעולה של יחיד שמשפיעה על העולם?

כל יחיד ויחיד בעולם מוסיף עוד ועוד כוחות קטנים שלו כמו ששוקלים שומשומים ששוקלים וכל אחד מוסיף.

תלמיד: מה בדיוק הוא מוסיף?

הוא מוסיף כוח, הוא מוסיף מטרה, הוא מוסיף חשיבות בחיבור. בזה שכל אחד מחשיב את הזולת זה נותן לזולת הרגשת הקיום.

תלמיד: במה אני מחשיב את הזולת?

אני מחשיב את הזולת בזה שרק כשאני נמצא איתם יחד, מתבטל כלפיהם, אני מתחבר איתם, ואז אני יכול להופיע כלפי הבורא ברצון אחד, בנטייה אחת, בפעולה אחת ובזה אני משפיע על כל העולם.

תלמיד: ואדם מודע לפעולת המצווה שהוא עושה? הוא צריך להיות בהכרה בזמן הפעולה הזאת או לאו דווקא ועצם הנטייה פועלת?

עצם הנטייה, ולאט לאט אחר כך האדם מתחיל להרגיש את עצם המעשה.

תלמיד: האם האנושות תצטרך לפעול בסופו של דבר כמו ישראל בלשמה או שישראל פועלים בלשמה ומכסים על כל אנושות?

כן ולא. בהתחלה ישראל מבצעים את האיחוד ובהדרגה אחריהם כל האנושות נמשכת לאיחוד, וכך כולם מתקרבים ומגיעים למטרה.

תלמיד: האנושות צריכה בשלב מסוים להתחיל לפעול בלשמה או שלעולם היא נגררת אחרי ישראל, נפעלת אחריו?

האנושות חייבת להמשיך את כל הדרך אחרי ישראל ובאמת היא צריכה לראות זאת כמטרה הרצויה.

תלמיד: אבל ישראל ואומות העולם ילכו יחד יד ביד לעבר המטרה או שתמיד ישראל הם קודם והאנושות אחריה?

תמיד ישראל קודם.

תלמיד: האם בני ברוך משפיעים כבר היום בשלב ההכנה על העולם, או רק כשנגיע להשפעה?

כבר היום ודאי. גם בזמן וגם היום משפיעים על כל העולם.

תלמיד: מה ניתן ללמוד מתפקידם של אבות האומה לגבי התפקיד שלנו היום כלפי האנושות?

עד כמה הם בחיבורם פעלו לחיבור של האומה, עד כמה היו דבקים במטרה, זה היה הכרח שיעשו ועד היום כל זה מתקיים.

תלמיד: מה זה אומר שזכות אבות עמדה לישראל, מה האחריות של ישראל לקבל את הזכות הזאת ולהתפתח למען העולם כולו?

האבות כמו שכתוב, קיימו את כל התורה כולה, זאת אומרת הם עבדו לפי חוקי הטבע העליון, וזה מה שנמסר לישראל. וישראל ככל שהם מסוגלים ליישם את החוקים האלו, משתדלים והבורא עוזר להם וכך הם מתגלגלים עד שיקבלו את כל התורה כולה בכל המון העם.

תלמיד: זאת אומרת, שהזכות היא בעצם התפקיד והאחריות שהם העבירו לנו?

כן.

תלמיד: מה זה אומר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", והוא שם דגש "ולא לפני כן"?

הוא מדבר על תוכנית הבריאה שכולם באים לחיבור וכך יהיה, ולא קודם.

תלמיד: כן, אבל הוא שם כזה דגש, כביכול אומר, לא יעזור לכם שום דבר כל עוד לא תהיו בהשתוות הצורה, וכמו שאנחנו לומדים ויודעים, כל עוד לא נהיה בהשתוות הצורה, אנחנו נסבול, כי אין לנו שיווי בין הכלי לאור. אז יש סבל בעולם. רק כאשר תעשו את זה יהיה לכם שיווי צורה ואז לא יהיו לכם צרות, כשהאור יעבור דרככם.

כן.

תלמיד: זה מעורר שאלה, אם זה כך, איך להפחית את הסבל בעולם?

אנחנו פועלים לא כדי לברוח מייסורים, אלא כדי לגרום לתיקון העולם, ובזה אנחנו מעלים את עצמנו כלפי הבורא וגורמים לו בזה נחת רוח.

תלמיד: כן, אבל בינתיים יש ייסורים בעולם, ואני לא מבין את השייכות של המכות מול ההשתדלות שלנו לעשות שיווי צורה עם האור. אני רואה שעוד ממשיכים לסבול. איך מונעים את זה? איך נגיע ל"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"?

צריכים להמשיך ולראות האם כל יום אנחנו יכולים להתגבר בכוחות יותר מאתמול.

תלמיד: ואז נראה את זה פחות, לא נראה צרות כאילו?

כן.

תלמיד: איך אנחנו מתגברים על המכות, שלא נראה את זה יותר?

בזה שמשתדלים היום בחיבור בכל פעולות התיקון יותר מאתמול.

תלמיד: יש אנשים שלא מרגישים את הסבל הזה למרות שכל העולם בסבל? עוברים את זה כאילו בלי לראות את זה?

כן.

תלמיד: איך אתה אומר לי, מיהם אותם אנשים שהם מעל ולא רואים את הצרות?

אנחנו קוראים להם צדיקים.

תלמיד: ויש כאלה?

כן.

תלמיד: שמעתי אותך אומר שאדם צריך לקום ולראות את עצמו כאחראי על כל העולם, ולפי זה לעשות את החשבונות שלו. על מה חושב אדם שקם בבוקר ודואג לכל העולם?

צריכים מהבוקר להתחיל בעבודת החיבור, בעצם זה היסוד של כל החברה שלנו ויסוד של תיקון העולם, וכך להמשיך עד סוף היום.

תלמיד: איך אתה הופך להיות אדם שכל המהות שלו היא לדאוג לכל העולם, איך נהיים אדם כזה?

אני לא מוצא מילים, אבל כמו שהיה, גם עכשיו וגם יהיה, שכל אחד אחראי על האיחוד, ערבות, חיבור, התפשטות האהבה בעולם. שכולנו עובדים בזה.

תלמיד: ומה יקרב אותי היום להיות יותר דואג לעולם?

שגם היום אתה עושה חשבון ולוקח את הגרגיר שלך ומצרף אותו לעבודתך של אתמול ולעבודה של כולנו היום.

תלמיד: החשבון לעשות נחת רוח ליוצרו, זה מִדרגה מסוימת בסולם של אהבת הזולת או שבכל מדרגה חייב להיות את זה?

בכל מדרגה.

תלמיד: איך אהבת הזולת מקרבת לצורך הזה, לחשבון הזה?

כי החשבון מסתיים בזה שכולנו מגיעים לאהבה החלוטה וכך מגלים את עצמנו.

תלמיד: האהבה זה המדד שלנו שקיבלנו את זה ממנו, שזה קרה מתוך המאמצים שלנו? האהבה בינינו זה המדד הזה שאנחנו יכולים להרגיש שאנחנו מתקרבים לחשבון הזה, לעשות נחת רוח ליוצרו?

צריכים להשתדל להתקרב.

תלמיד: כתוב שבזה שיחיד מישראל עושה מצווה כדי להשפיע נחת רוח לבורא, הוא גורם להתפתחות האנושות. איזו התפתחות זה גורם לאנושות?

שהאנושות מתחילה לשמוע על הרצונות להשפיע, על החיבור, וכך היא לאט לאט נכללת בזה, נכנסת בזה, וכך מתקיימת יותר ויותר.

תלמיד: בזה שעושים מצווה כדי להשפיע נחת רוח לבורא, נכנס אור והוא עושה את התהליך, או מה קורה בדיוק שגורם להתפתחות הזאת?

על ידי פעולות בלימוד אנחנו מקרבים זה אל זה את כל באי עולם, במיוחד הקבוצה הראשונה שהיא ישראל, וכך אנחנו מודדים את עצמנו. זה קיום קו ההתפתחות שלנו.

תלמיד: ברגע שאנחנו מתחברים בעשירייה בכוונה על מנת להשפיע, אנחנו לא כוללים איתנו בצורה מודעת את האנושות, אבל זה בכל זאת משפיע. האם יש איזו עבודה שאנחנו צריכים לעשות כלפי זה?

לקיים את המטרה הכללית, "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: בלי לקחת בחשבון את האנושות, הכול רק בעשירייה, לא לחשוב על זה, או כן?

אני חושב שצריכים לחשוב על כל העולם, על כל המציאות.

תלמיד: אני לא יכול להגיד שאני דואג לכל העולם, אבל לעם ישראל יש לי דאגה רבה בלב. לעם ישראל יש שכבה עבה של רצון לקבל שספג מכל אומות העולם בכל זמן הגלויות, ובמקום כלשהו בתחתית הרצון, במצב הרדום, יש נקודות שבלב שבאופן פוטנציאלי הן הכי חזקות. באיזו עוצמה אנחנו צריכים להתחבר כך שהאור יעבור דרך כל שכבת הרצון לקבל של עם ישראל, ויגיע לאותה נקודה כזו שלפחות חלק מהעם יתחיל להתעורר? הסברים והפצה לא מספיקים, אנחנו צריכים את עוצמה האור. האם אנחנו מסוגלים לעשות את זה בזמן הקרוב, אולי בכנס?

אנחנו צריכים לצפות לכך שהאור העליון משפיע עלינו יום יום ומקרב אותנו זה אל זה, ובימים מסוימים, במיוחד כשאנחנו מתאחדים, אז האור יפעל יותר ואנחנו נרגיש את התוצאות מכך. אנחנו מצפים שבכל יום כל הפעולות שלנו הן למען החיבור ולסגירת הפערים שקיימים בינינו.

תלמיד: כתוב "אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה." ומאוחר יותר בעל הסולם כותב, "אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות"." בשני המקרים הוא מדבר על הזדככות, מה זה "הזדככות", ואיך אנחנו עושים את זה ברמה האישית, ברמה של העשירייה וברמה של הכלי?

זה תיקון הדרגתי של הרצון לקבל שנמצא מלכתחילה בטבע האדם, ושאנחנו משיגים על ידי מאור התורה, שמאיר עלינו בזמן שלומדים, שמשתתפים בזמן הפעולות שלנו.

תלמיד: ואת זה בעצם אנחנו משאירים כירושה לעולם, והם יקבלו את זה בדרכם?

כן.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לראות איך כל יום אנחנו מתגברים עם הכוחות יותר מאתמול. מה הכוונה להוסיף כל יום עוד ועוד מחדש?

כל יום להוסיף חיבור, וכתוצאה מהחיבור אנחנו נתקרב לבורא, עד שנתייחד עימו.

תלמיד: ההרגשה היא שמה שעשית אתמול נשרף, היום אתה מתחיל משהו חדש וכאילו כלום לא נעשה אתמול, ובעצם לא עשית כלום כל החיים.

זה מה שהוא מסביר לנו, שהרגשה הזאת במיוחד חייבת להיות.

תלמיד: אז איך מודדים התגברות מיום ליום?

זה שאני קם היום בבוקר ומגיע לשיעור, ושומע במידה שאני מסוגל לשמוע, וזו כבר ההתקדמות.

תלמיד: איפה התגברות הפנימית?

את זה אף אחד לא יכול לראות מהחוץ, אלא כל אחד מרגיש את היכולת שלו מבפנים.

תלמיד: מהי ההתגברות עכשיו בשיעור, לאחר שכבר האדם הגיע לפה?

ההתגברות היא שאני הגעתי, לאן הגעתי, בשביל מי הגעתי, וכן הלאה.

תלמיד: האם נכון מצידנו לחפש תוצאות להשפעה שלנו על האנושות או לא? האם עצם העבודה אמורה להיות למעלה מהדעת מבלי לחפש תוצאות בעולם?

אנחנו צריכים להשפיע בעבודות שלנו, בלימוד שלנו, בעבודתנו כלפי אוכלוסיית העולם בכל מה שאפשר.

תלמיד: איזה תוצאות אנחנו צריכים לחפש בעולם כדי לדעת שאנחנו עושים עבודה נכונה?

התוצאה היא שכולנו נרגיש הכרחיות בערבות מכך שמתקרבים זה אל זה ושסיום התפתחות העולם הוא בזה שכל באי עולם מתחברים יחד.

תלמיד: כשמקובל נמצא בדאגה לעולם, איך הוא מרגיש אותה? האם כמו ענן אחד שלם או שהוא מרגיש כל אומה בנפרד כמו ילד אחר והדאגה שלו מתחלקת, או פעם לכאן, פעם לשם?

בזה הכול תלוי באדם.

תלמיד: אדם שמגיע לקבוצה ללמוד בצורה רצינית, עובר בתחילה שלב של התמקדות דווקא בעבודה בקבוצה מול הרב, מול הספרים, והוא לא שם לב לעולם סביבו, כי הוא רוצה לנקות את עצמו ולהיות דווקא בקבוצה. מתי מגיע השלב שדווקא מתוך עבודה בקבוצה הוא מרגיש את האחריות לכל העולם?

זה תלוי בהכנה אישית ובאופן פנימי שקיים באדם. יש כאלה שמרגישים את זה מהר, יש כאלה שמרגישים את זה אחרי זמן רב וגלגולים רבים.

תלמיד: בהמשך לשאלה האם יכול להיות שדווקא אם אדם מרגיש אחריות כלפי כל העולם, וכמו שאמרת, הוא קם בבוקר וצריך להרגיש אחריות לכל העולם, דווקא זה יכול לעזור לו יותר להשתתף בעשירייה, לא לפספס, לבוא לשיעורים?

כן. כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב, "אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה." מה זאת אומרת "ראויים לקבלת התורה"? מי כן ראוי ומי לא ראוי? איך עושים סלקציה כזאת?

יש מאמר "מתן תורה" ובו גם מסבירים עד כמה אנחנו צריכים להיות יחד כדי שהחיבור שלנו יתאים לאותה קבוצה שמקבלת תורה.

תלמיד: יש מצב שאנשים שעובדים, אפילו פה, חכמת הקבלה, שלא ראויים? שהם לא ראויים ללמוד קבלה?

זה כבר תלוי בהם.

תלמיד: תלוי במי?

באנשים האלה.

תלמיד: מה הכוונה "לא ראוי"? מה הוא עושה שהוא לא ראוי, או מה שהוא עושה שהוא כן ראוי? מהי התכונה הזאת? איך מקבלים אותה, ואיך מבחינים בה?

להיות בחיבור "כאיש אחד בלב אחד", באחריות פנימית של כל אחד, שהוא רוצה להיות מחובר עם אחרים כדי לתת להם מקום להתכלל ברצון אחד.

תלמיד: מידי פעם כששואלים אותך אתה אומר, "אתם לא מחוברים עדיין ". אז האם אנחנו לא ראויים לקבל את התורה למרות המאמצים שלנו בלימוד? זה נשמע כאילו מאשימים אותנו. כשנאמר לאדם "אתה לא ראוי ללמוד תורה", "לא ראוי ללמוד את חכמת הקבלה". מה הוא עושה שהוא לא ראוי? ואם הוא עושה מאמצים להתחבר, ובא לכאן כדי ללמוד, אז למה הוא לא ראוי?

חסרה מכל אחד תפילה לבורא.

תלמיד: מה יגרום לו להתפלל לבורא, "תפילה אחת", צרות?

שהוא יראה כמה הוא עדיין לא נמצא בהשגה.

תלמיד: האם אז נקרא שהוא לא ראוי?

עדיין לא.

תלמיד: אפילו שהוא עושה מאמצים לבוא לפה ללמוד?

לא. הוא מתקדם. אבל זה עדיין לא המצב שהוא כבר מחובר נכון לכולם ומקבל לתוכו חלק מהתורה הכללית.

תלמיד: האם כשאומרים שאתה בלא לשמה, זה נקרא "לא ראוי", רק כשהוא מגיע לשמה זה ראוי?

גם כן.

תלמיד: ובינתיים?

ובינתיים, לא.

תלמיד: אז מה עושים בינתיים?

מתפללים.

תלמיד: כותב בעל הסולם, "כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר." האם כשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" זאת השתוות הצורה עם הבורא?

כן.

תלמיד: נאמר במאמר "להכריע לקו זכות". מה זה אומר להגיע לנקודת שיווי המשקל, איפה נמצאת נקודת שיווי המשקל שממנה אנחנו מכריעים? כתוב במאמר, "ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל.", בסוף אות כ'. איפה מתבצעת ההכרעה הזאת, מה זה "כף המאזניים"?

"כף המאזניים", אני חושב שאפשר לתאר לעצמו שיש יחס שווה של חיבור ואהבה לכולם ולפי זה כולם נמשכים להגיע לנקודה המרכזית השווה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להרגיש את נקודת שיווי המשקל הזאת, זה משהו שאפשר למדוד אותו, להרגיש אותו?

כן.

תלמיד: האם יש פה נקודת מפנה שברגע שהגענו לנקודת שיווי המשקל אנחנו נוכל גם להכריע לכף זכות, האם כך זה בנוי?

כן.

תלמיד:  מהי נקודת המפנה, מהי ההכרעה? נניח שהגענו כבר לנקודת שיווי המשקל, מהן הפעולות שאנחנו צריכים לבצע כדי להכריע לכף זכות? כאילו אנחנו צריכים להוסיף עוד משהו בעבודה בעשירייה, בעבודה שלנו כעשירייה עולמית.

אני חושב שאנחנו צריכים להגיע לכזה חיבור, כמו שכבר למדנו במאמרים הקודמים, מתן תורה נגיד וכן הלאה. שבחיבור בינינו, בערבות בינינו אנחנו מגיעים למצב שלא חסר לנו כלום חוץ מלהרגיש את החיבור בינינו והבורא איתנו בצורה השלמה. 

תלמיד: האם אפשר לומר שההכנה שאנחנו עושים עכשיו צריכה להתמקד בלחפש את נקודת שיווי המשקל ואולי הכנס יהיה כבר ההכרעה לכף זכות, האם אפשר להתייחס לזה כך?

כן. אנחנו כך צריכים להיות, משתדלים ומוכנים.

תלמידה: ברוחניות אנחנו צריכים להתחבר כדי להועיל לכל העולם מהחיבור שלנו. מה אני יכולה לעשות כשאני רואה את כל האנשים הסובלים מסביבנו מחוסר צדק, מעוני, מאלימות? במה אני יכולה לעזור להם כדי למנוע מהם ייסורים?

להיות מחוברת עם כל יתר חברי בני ברוך בעולם ולהשתדל ככל האפשר להתפלל, לבקש מהכוח העליון שימשוך אותנו אליו. זו העבודה שלנו.

תלמיד: שמעתי שעלינו לפעול כדי שהאור העליון יפעל עלינו כשאנחנו מתחברים בינינו. בנוסף למדנו משהו הפוך, שהאור העליון עוזר לנו להתחבר. מה הדבר נכון?

זה אותו דבר. ככל שאנחנו רוצים להתקרב זה אל זה ועושים פעולות כאלה, כך האור העליון משפיע עלינו ומקרב אותנו. 

תלמיד: אנחנו בעצמנו מתחברים ואז האור העליון פועל או הפוך, קודם האור העליון פועל ואז אנחנו מתחברים, מהי הסיבה ומהי התוצאה?

יש גם כך ויש גם כך.

תלמיד: ישראל אחראים על החיבור של כל העולם. לנו יש את הפורמט של החיבור בעשיריות, הולך להיות לנו כנס בפברואר, אבל מהו החיבור של העולם כולו? איך ניתן לתאר ולהסביר אותו? האם זה בני ברוך אחד גדול? ככנס אחד גדול עולמי?

אנחנו צריכים להרגיש את כל החברים שלנו בעולם כקיימים ברצון אחד, שהם כולם מתחברים בו ונמשכים אל מרכז העשירייה שלהם ודרכה אל מרכז הקבוצה העולמית.

תלמיד: אז כשאנחנו אומרים שאנחנו אחראים על כל העולם, אנחנו מתכוונים לקבוצה העולמית ולא לכל בני האדם.

כמובן.

תלמידה: ענית שכדי שחברים וחברות לא יסבלו, אנחנו צריכים כל יום לעשות יותר ממה שעשינו אתמול. איך אדם יכול למדוד את זה? אנחנו עושים הרבה פעולות, מנסים לחשוב, הכול מעורפל מאוד. איך אפשר לדעת שעשיתי יותר?

רק לפי ההרגשה הפנימית שלך.

תלמידה: ובזמנים שאדם מרגיש שיש לו ממש ניתוק, אפילו משטויות, מה הוא יכול לעשות?

שיעשה חשבון שהוא רוצה לצאת מהשטויות ולא לחזור אליהן.

תלמיד: כתוב שעם ישראל מחויב באמצעות העסק בתורה ומצוות להכשיר את עצמו ואת כל העולם כולו. יש הרגשה שאנחנו כאותו עם, בני ברוך, אנחנו המתווך, האלמנט האמצעי בין כל העולם לבורא. אנחנו כמשרתים, משרתים את התפילה של כל העולם. איך עלינו לעשות את זה טוב יותר, שזה יהיה יעיל יותר?

כל יום מתוך אותו החומר שאנחנו קוראים, צריך להוציא כוחות, כיוון יותר ברור, מטרה יותר ברורה כדי לא לטעות, אלא כל הזמן להרגיש שאנחנו מתקנים את התנועה שלנו מאתמול למחר.

תלמיד: יוצא שגם העולם מעלה תפילה וגם אנחנו מעלים תפילה ואני לא מפסיק להודות לבורא על זה שיש הזדמנות דרכך לעשות את זה הרבה יותר טוב. האם התפילות שלנו ושל העולם מתחברות יחד?

התפילות נכללות זו בזו ומעלות אותנו.

תלמיד: רק החיבור בינינו עוזר לכל העמים בעולם?

החיבור בינינו.

תלמיד: יוצא שאנחנו כמו חברה שמעניקה שירות בין הבורא לנבראים, שמורידה אור לכל אומות העולם?

כן.

תלמיד: בהמשך למה שדיברנו על לשמה ושמות של ה', בדרך לשמה אנחנו מגלים שמות של ה', ואלה תכונות של האור העליון.

כן.

תלמיד: אנחנו גם יודעים שכל מה שאדם מגלה במציאות שלו זה לפי הכלים שלו.

כן.

תלמיד: כשאדם מגלה שמות של ה', בכלים שלו הוא מרגיש שזה לא רק שמות של ה', אלא גם שמות שלו, גם תכונות שלו. כי אני רואה את תכונות הבורא ואני מקבל את התכונות שלו בכלים שלי, ואחרי זה אני יכול להרגיש תענוגים, הרגשות, התרשמויות של השמות שלו בכלים שלי. אחרי כן, הם כביכול גם השמות שלי.

כן. אמרת נכון.

תלמיד: האם המקובל עושה חשבון בכל רגע בחיים איך להחזיר לבורא?

כן.

תלמיד: מהם התנאים, במה תלוי שגם אנחנו נצליח להחזיק בזה?

ככל שחשוב לך להשפיע לבורא, ככל שחשוב לך איך הוא משפיע עלינו בחזרה, בהתאם לזה אתה דואג לקשר עמו, כך שהקשר הזה לא ייחלש.

תלמיד: בבני ברוך אנחנו לומדים את הכתבים של רב"ש, שמלמד אותנו אהבה. האם זה קיים, ערבות באהבה?

אהבה זה חיבור, כשלחיבור יש כמה תחנות כביכול. אהבה זה החיבור האפשרי. ואנחנו מאוד מקווים שהבורא יאיר אלינו ובאור שלו נרגיש מהן ההבחנות שיש בחיבור. 

תלמיד: דיברנו על מדרגת הדבקות שבה נרגיש את הבורא. האם הדבקות מתחדשת בכל פעם, או שהיא מגיעה לאדם והוא דבק בבורא פעם אחת לתמיד?

הדבקות מתחדשת.

תלמיד: האם במדינת ישראל וגם בחלק מהעולם אפשר לומר שכבר יש מידה מסוימת של ערבות בכך שיש בתי חולים, חינוך חינם?

זה לא שייך לערבות.

תלמיד: האם בתוך בני ברוך, אדם שמרגיש שהוא לא מצליח להחזיק מעמד, יש לו מקום לפנות אליו כדי לקבל תמיכה, עזרה?

נכון, אנחנו מדברים על זה.

תלמיד: חוץ מהעשירייה, גוף שיודע לטפל במקרים כאלה. נניח אם יש חברים וותיקים שצריכים תמיכה מעבר לקבוצה הבסיסית שלהם, אז שיהיה מישהו יותר מקצועי שמבין את המצב ויודע לעורר אותם, אולי יש לו אליהם קרבה מסוימת חזקה יותר.

 יכול להיות. ודאי שיש בזה מה להוסיף, יש מקום לעבודה.

(סוף השיעור)