שיעור בוקר 05.04.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תע"ס, חלק ט"ו, אות ו', בנין הנוקבא דז"א,

ספר פסח, עמ' 457,
ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', דף א'תרפט,

עמוד 1691

קריין: ספר פסח עמוד 457 תלמוד עשר הספירות חלק ט"ו "בנין הנוקבא בזעיר אנפין", דברי האר"י אות ו'. מופיע גם בתלמוד עשר הספירות כרך ו' עמוד 1691.

יש הצעה של החברים שנחדש כוונה לפני שנתחיל לקרוא את תע"ס.

בבקשה אני מסכים, תעשה.

קריין: אנחנו רוצים לחדד את הכוונה שלנו לחיבור, לתפילה לעשות נחת רוח לבורא. בואו נחדד את הכוונה שלנו יחד בשקט ובכוונה. שוב, בואו נחדש את הכוונה שלנו לחיבור, לתפילה לעשות נחת רוח לבורא, נעשה את זה בשקט, בכוונה.

אות ו'

"והענין הוא, כי נודע, כי מת"ת של אמא נעשה כתר לז"א, וכאשר גם היא תעלה עד שם, ויהיה כתרה בת"ת של אמא כמוהו," מדובר על מלכות. "יהיה כתריהן שוין," כתר של מלכות וכתר של זעיר אנפין, היו יחד שניהם עומדים בתפארת של אימא. "ויהיו שניהם אחד, כי שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת," אם שניים עולים לעליון, ובעליון הם חייבים להתאחד כי העליון מאחד אותם, אז הם נעשים כאחד. אבל רק בזמן שנמצאים בעליון. "ואז לא תצטרך היא לקבל הארתה על ידי ז"א, אלא יהיו שניהם מקבלים הארתם מאמא," מתפארת של אימא. "כל אחד בפני עצמו ולא יצטרכו זה לזה, ויהיו זו"ן שוין במציאותם כמו או"א, כנזכר באדרא, או"א כחדא נפקין וכחדא שריין. וזה תכלית הגידול שלה, ואז כל העולמות בתכלית התיקון."

מה צריך להיות בגמר התיקון? שמלכות תעלה לזעיר אנפין ויחד עם זעיר אנפין היא תעלה לבינה עד תפארת דאימא. ושם מה שהיא מקבלת יחד עם זעיר אנפין מאימא עילאה, זה ממש ממלא אותה לגמרי. כי היא נכללת מכל הכלים דזעיר אנפין ומכל הכלים דז"ת דאימא עד החזה, ומקבלת את האור העליון מכתר, חכמה וג"ר דבינה.

יוצא, שהשפעת הבורא זה כתר, חכמה וג"ר דבינה. ומציאות התחתון זה מלכות, זעיר אנפין עד תפארת דאימא. כך הם נפגשים בחזה דתפארת דאימא, ושם מתמלא הנברא באור העליון של הבורא.

נקרא שוב.

אות ו'

"והענין הוא, כי נודע, כי מת"ת של אמא נעשה כתר לז"א, וכאשר גם היא תעלה עד שם, ויהיה כתרה בת"ת של אמא כמוהו, יהיה כתריהן שוין, ויהיו שניהם אחד, כי שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת, ואז לא תצטרך היא לקבל הארתה על ידי ז"א, אלא יהיו שניהם מקבלים הארתם מאמא, כל אחד בפני עצמו ולא יצטרכו זה לזה, ויהיו זו"ן שוין במציאותם כמו או"א, כנזכר באדרא, או"א כחדא נפקין וכחדא שריין. וזה תכלית הגידול שלה, ואז כל העולמות בתכלית התיקון."

עכשיו למטה.

קריין: אות ו' עמוד 457 טור ב' למטה, אות ו' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ו'

"שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת ואז לא תצטרך היא לקבל הארתה ע"י ז"א אלא יהיו שניהם מקבלים הארתם מאמא וכו' שוין במציאותם כמו או"א. וצריכים לזכור כאן מ"ש בחלק ה', בענין הז"ת חג"ת נהי"מ המקוריות. ונתבאר שם, שכל עיקרם הם ז"א ונוקבא, והם רק נצח והוד דז"ת, וחג"ת שבהם, הוא מהתכללות העליונים ג"ר, שהם כח"ב, אלא כיון שכח"ב ירדו לבחינת ו"ק נקראו בשם חג"ת. ונמצאו חג"ת נ"ה דז"ת, שהם כמו כח"ב זו"ן דכללות" דכללות. "וע"כ הם מכונים ה"ח או ה"ג," זעיר אנפין ה' חסדים, ומלכות ה' גבורות. "כי עיקרם אינו אלא חג"ת נ"ה. ויסוד, הוא רק כללות של אלו הה', דהיינו כללות הה"ח, וכן המלכות היא רק כללות דה"ג, כמ"ש שם באורך."

קודם כל אני פונה לכל התלמידים שלנו, מי שלא מבין מה שכתוב, אין בעיה, תשבו, תשמעו ותחשבו שזה צריך להשפיע עליכם ולהביא לכם ידיעה, מאור המחזיר למוטב. על זה כתוב "לא החכם לומד". מי שיודע זה כלום לא שווה, זה לא פיסיקה, זה לא כימיה, זה לא משהו שאפשר לתפוס בשכל. אנחנו לומדים את זה כדי שזה יביא לנו סגולה, זאת אומרת שנתחיל להרגיש איך הפעולות האלה מתרחשות בנו, בתוכנו. זה מה שאנחנו צריכים להרגיש.

נקרא ונצפה שזה יהיה מורגש לנו, לא מובן אלא מורגש, איך זה עובד בנו. "ונמצאו משום זה זו"ן דאצילות, המלבישים לנה"י דא"א, אשר ז"א הוא בחינת נצח דא"א, ונוקבא היא בחי' הוד דא"א. כלומר, שזה חלקם בט"ס המקורית דא"א, שז"א הוא נצח דט"ס המקורית, ונוקבא היא הוד דט"ס המקורית, כי הנו"ה הם עיקרם של הזו"ן כנ"ל. והוא הגורם, שנוקבא היא למטה מז"א, ואין קומתם שוה, כי הם ב' ספירות מיוחדות זו למטה מזו כי הוד הוא למטה מנצח, וצריך לקבל מנצח.

ואין להקשות לפי זה, איך אפשר פעם שיהיו ז"א ונוקבא בקומה שוה, מאחר שהם באים מב' ספירות מיוחדות נצח והוד שהם זו למטה מזו. אכן זה הגיע לה מפאת בנינה מצלע דז"א, כמ"ש להלן בבנין הנוקבא, כי עי"ז נתכללו הנצח וההוד בבחינה אחת, ולקחה הנוקבא לחלקה גם את הנצח דז"א, ונמצאים בזה שנכללים שניהם בספירה אחת, וע"כ יכולים להיות שניהם בקומה שוה.

ובהתכללות זו דנצח והוד, יש ב' בחינות: א', שז"א, שמקורו הוא נצח דא"א יורד ונכלל בהוד דא"א, שעי"ז נמצא נכלל עם הנוקבא בספירה אחת, ויכולים להיות בקומה שוה. ב' הוא, שהנוקבא שבחינתה היא בהוד דא"א, עולה ונכללה בנצח דא"א, שעי"ז נמצאת נכללת עם הז"א בספירה אחת ויכולה להיות עמו בקומה שוה.

וההפרש בין ב' מיני התכללות אלו הוא, כי ע"י התכללות הנצח בהוד, אע"פ שנעשים עי"ז בקומה שוה, מ"מ עדיין היא צריכה לקבל שפעה מספירת הנצח דא"א, שמשם נמשך הז"א, ונמצא שגם בשעה שהם בקומה שוה, צריכה לקבל כל שפעה ע"י ז"א בעלה. אמנם ע"י התכללות ההוד בהנצח, היא נמצאת לגמרי כמדת הז"א, כי עתה היא יונקת מת"ת דא"א כמו הז"א, ואין עוד לז"א שום יתרון עליה.

וכל המתבאר באחיזת הזו"ן בתנה"י דא"א, כן הוא ממש גם באחיזתם בתנה"י דאמא. כי כל מה שמקבלים מא"א, אינו אלא ע"י התלבשות באו"א, כנודע. ונמצאים ב' החלוקות הנ"ל שבהתכללות הנו"ה דא"א, נוהגים כן גם בתנה"י דאמא. שבהתכללות הנצח בהוד, נמצאים הזו"ן קומתם שוה, והנוקבא מוכרחת לקבל מהנצח דאמא, שמשום זה צריכה לקבל בהכרח גם מז"א בעלה, ששורשו בנצח דאמא. אמנם בהתכללות ההוד בנצח, כבר נמצאת הנוקבא בבחינת הנצח דאמא, והיא מקבלת מת"ת דאמא כמו הז"א, ואז אין עוד שום יתרון לז"א עליה, ואינה צריכה אליו יותר.

וזה אמרו "מת"ת של אמא נעשה כתר לז"א וכאשר גם היא תעלה עד שם ויהיה כתרה בת"ת דאמא כמוהו, יהיו כתריהם שוין ויהיה שניהם בכתר אחד, כי שניהם יהיו בחינת ת"ת דאמא שהיא ספירה אחת וכו' ולא יצטרכו זה לזה ויהיו זו"ן שוין במציאותם כמו או"א דכחדא נפקין וכחדא שריין" דהיינו כמבואר, שבעת שההוד עולה ונכלל בנצח, נמצאת הנוקבא בספירה אחת עם הז"א, ושניהם יש להם שורש אחד שנקרא כתר, דהיינו ת"ת דאמא, כי ספירת הנצח יונקת מהעליון שלה שהוא ת"ת. כנ"ל. וזה נבחן שמשתמשים שניהם בכתר אחד כמו או"א עלאין. כי כל הטעם שאו"א נחשבים כחדא, הוא משום שבאים שניהם מספירה אחת, שהיא בינה דא"א, וע"כ בעלותם לג"ר דא"א ומזדווגים על המזלין, נמצאים גם אז שמשתמשים בכתר אחד דא"א. וכל זה הוא משום שאו"א הם תמיד ספירה אחת דבינה דא"א. ועתה שהנצח דא"א העלה אליו את ההוד ונכללה הנוקבא בנצח שלו, הרי הזו"ן ג"כ נכללים שניהם בספירה אחת דא"א, שהיא הנצח, וע"כ משתמשים שניהם בכתר אחד כמו או"א.

ואין להקשות ע"ז ממ"ש הרב, אשר הכתר דאבא הוא גבוה משל אמא, כי אבא לקח כתר וחכמה דבינה ואמא לקחה בינה דבינה, וע"כ היא חסרה מכתר דאבא, בסוד ג"ם וא"ם. כי שם הוא המדובר באו"א דקומת ס"ג, דהיינו בעת שבינה דא"א שבה נאחזים או"א, יצאה לבר מראש דא"א. וכאן מדבר הרב מבחינת מוחין דז"א, שאו"א הם עתה בקומת ע"ב, דהיינו בעת שבינה דא"א עלתה ונעשה בחינת ראש וג"ר, שאז או"א משתמשים בכתר אחד לשניהם. והטעם הוא פשוט, כי בעת שבינה דא"א יוצאת לחוץ מראש, הנה כל מעלת ג"ר שיש לה, היא מפאת שג"ר דבינה הם בסוד כי חפץ חסד הוא, ואין שום מסך יכול למעט אותה, כמ"ש בחלק הקודם. אמנם בערך אבא שהוא בחינת חכמה עדיין נבחנת שהיא חסרה ראש, כי סוף סוף אינה יכולה לקבל חכמה מחמת המסך שתחת מו"ס. אמנם אבא שהוא חכמה אינו נגבל כל כך במסך דמו"ס, כי אין מסך נשרש כלל למעלה מחכמה, ובחינת חכמה מיחס א"א לא יצא מראש, כנודע.".

אנחנו כאן כבר נכנסנו קצת למוחא סטימאה, לחכמה דאריך אנפין. זה קצת יותר קשה. נצטרך להסביר את זה לכולם.

שאלה: יש עכשיו הרגשה של קשר עם העשירייה כשאנחנו כולנו מתקשרים, זה משהו אחד. אני מבין שזה קורה בכל עבודה רוחנית. בעל הסולם כותב שיש כל מיני התקשרויות בכל מיני מדרגות שונות. איך מתרחשת העלייה של ההרגשה שלי עם העשירייה, הרגשת הקשר ביניהם? איך קורית העלייה הזאת?

עד כמה שאנחנו מתחברים בינינו, בתוך עשירייה, עד כמה שהקומפרסיה הזאת היא יותר גדולה, הדחיסות, אנחנו מגלים שם יותר את כוח האיחוד. זה נקרא שאנחנו נותנים לו כלי יותר גדול, יותר אינטנסיבי בחיבור, ואז הוא ביתר אינטנסיביות יכול להתגלות בתוך הכלי הזה. שהכלי שאנחנו עושים הוא יהיה דומה לאור שנכנס.

זאת אומרת, רק במידה שאנחנו מתחברים ומתכנסים ביחד בקומפרסיה, בדחיסות יותר גדולה, האור העליון יותר ויותר יכול להתגלות, עד כדי כך שאנחנו מתחילים להרגיש אותו. הוא גם עכשיו נמצא, אבל אנחנו נפרדים. אנחנו עדיין נמצאים נפרדים. אם נתחיל להתקרב נפשית זה לזה, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד", אז האור העליון יוכל להתגלות בנו כי זאת התכונה שלו, אחד. אם אנחנו נעשה בינינו כאחד, הוא יתגלה באותה מידה בנו. זה מה שצריך להיות.

העיקרון הוא מאוד פשוט, רק קשה לבצע אותו כי זה נגד הטבע שלנו. אבל אם אנחנו מבינים את זה, וכל אחד מתחיל לעורר את האחרים, ואנחנו מקנאים זה בזה, ואנחנו מאוד רוצים כל אחד להיות לא פחות מאחרים, אז אנחנו משתמשים בכל מיני צורות אגואיסטיות שבנו ויכולים על ידן גם כן להתקרב לחיבור. זה נקרא "עזר כנגדו". זה נקרא ש"מלאך המוות נעשה כמלאך הקדוש.". שדווקא האגו, אם אנחנו משתמשים בו נכון, הוא יכול לדחוף אותנו לחיבור.

זה כמו שאתה שט בעזרת המפרשים, על ידי גז, נגד הרוח בים, אתה עובר בים נגד הרוח. אמנם הרוח נגדך, אבל אתה מתקדם עם המפרש הזה [בזיג זג]. זאת אומרת, אתה משתמש בחלק מהרוח שבא כנגדך שהוא יהיה לידך, אמנם הוא דוחף את הספינה שלך בצד, אבל קצת לצד שמאל, קצת לצד ימין, ובכל זאת קדימה. כך אנחנו הולכים. בצורה כזאת אנחנו משתמשים בכוח עליון. אמנם הוא נגד הטבע שלנו, אבל יש בטבע שלנו משהו שאנחנו כן רוצים אותו. אני לא רוצה להיות פחות מהחברים. אבל זו תכונה אגואיסטית. בסדר גמור, אז אני משתמש באגו שלי. אני רוצה להיות לא פחות מהם, אפילו יותר מהם, אז אני משתמש באגו שלי וזה מקדם אותי. זה נקרא שמלאך המוות לאט לאט הופך להיות למלאך הקדוש.

העיקר, ממש לא לפחד, להמשיך. פעולה אחת יש לנו, חיבור, ואחרי החיבור יש לנו פעולת ההפצה. לא לשכוח את זה. כי במידה שאנחנו מפיצים את שיטת התיקון, מה שהבורא עכשיו עושה עם האנושות, ותראו מה שהוא עושה, ומסבירים את זה לאנושות, שלא צריך לקלל את ווירוס הקורונה ואת החיים שלנו, כי בזה אנחנו מקללים את הבורא, חס ושלום. אנחנו צריכים להודות לכל דבר שיש, כי זה פותח לנו עולם חדש, לחיים, למתים, לא חשוב למי, עולם חדש מגיע אלינו. אנחנו כבר לא נחזור לעולם הקודם, אנחנו כבר לא נהיה במה שהיינו, תשכחו מזה, תתחילו לפתוח את עצמכם לעולם החדש. אני מקווה שאפילו הווירוס הזה מספיק כדי לדחוף אותנו לחיבור. ואם לא, חס ושלום, יבואו מכות חזקות מאוד, הרבה יותר, שהן ידחפו אותנו לחיבור. ומי שמגיע יותר לחיבור, נעשה כלי לקבלת האור העליון, הוא המוצלח.

שאלה: יש דילמה בקבוצת בלטיה. כשהופיעה הפלטפורמה הזאת של ה"גלקסי", קבוצת בלטיה הפכה למשהו כמו "העיר שושן", כולם התפזרו. מזה כמה שנים שכל קבוצה בלטיה מתאספת לשיעור בוקר ב"זום". יש שם שלושים, ארבעים חברים. ואם יש סדנה אז היו לנו מודרטורים שחלקו אותם שלושים חברים לחדרים. אם לא הייתה סדנה, אז היינו רואים כולם יחד את השיעור. ועכשיו אנחנו לא מצליחים להחליט איך יותר נכון להתחבר לשיעור? כולם כקבוצה אחת או להיות בעשיריות נפרדות? וחבר ענה בצורה טובה, רשת ה"גלקסי" נותנת הרגשת העשירייה וה"זום" נותן הרגשת הקבוצה הכללית.

אני לא יכול להגיד לכם מה לעשות. אני רוצה שאתם תחליטו לבד. אני לא מבין בזה. אני לא נמצא מהצד השני של המסך. כמו שאתם רואים אותי, אני נמצא כאן אצלי. יושב בכורסה, לפני המצלמה, אין אף אחד. אין אף אחד בכמה חדרים מחוצה לי. בקומה שלי נמצאים חמישים מטר ממני אנשי השידור, ושם הם עובדים עם ה"גלקסי", עם ה"זום".

אני לא מבין בזה כלום. אני מבין רק דבר אחד, לעסוק בכמה הכפתורים האלה הקטנים שיש לי כאן וזהו, לפתוח מסך, לפתוח מצלמה. אף אחד לא נכנס אלי. אף אחד לא עושה לי שום דבר.

לכן אתם צריכים להחליט יחד. ואני מבקש מהחברים האחראיים שבבקשה, תחשבו טוב טוב על מה שהם אומרים, כי חשוב להם, ואני שמח לשמוע את זה, חשוב לקבוצת בלטיה להיות יחד. והם לא יכולים עכשיו להיות יחד ב"גלקסי". נאבד משהו מהחיבור.

זאת אומרת, אמנם רשת ה"גלקסי" נותנת לכולם אפשרות להיכנס, ככה אני מבין, אבל היא לא נותנת לכולם אפשרות להיות מחוברים, להרגיש שהם מחוברים ביניהם בחדר אחד. מה לעשות? אני לא יודע. אני לא יכול להגיד לכם מה לעשות. מה שאתם תחליטו ככה זה יהיה. אולי חלק יהיה כך וחלק יהיה כך. אני לא יודע איך לשלב את שני הדברים האלה יחד.

אולי יש ביניכם בכל זאת מומחים שיכולים לעזור? כי בין כל החברים שלנו מישהו מבין במחשבים יותר ויותר. תנסו להתייעץ עם כל מיני מומחים בבלטיה או בכל מיני מקומות, בבקשה, יכול להיות שאתם תמצאו פתרון, סך הכול כל המערכות האלה הן מערכות שכל הזמן נמצאות בשדרוג אז יכול להיות שכן ייצא משהו.

תלמיד: זאת לא בעיה טכנולוגית, הבעיה היא איך לקבל החלטה בקבוצה כל כך גדולה.

לא, ההחלטה הזאת צריכה להיות כזאת שאנחנו משלבים את הטוב שיש בשיטה אחת והטוב שיש בשיטה השנייה, שאפשר להיות גם בזה וגם בזה, האם זה אפשרי? ואם אי אפשר אז איך בכל זאת להיות עם העשירייה שלי או עם קבוצת בלטיה שלי ומיד גם אדע איך אני מתחבר לאחרים. אני לא יודע אבל צריכים למצוא פתרון, סך הכול לא נראה לי שזאת בעיה בלתי פתירה.

תלמיד: אתה נפגש עם קבוצות גדולות, איטליה, מוסקבה, אולי לקרוא לכם להבין את המערכת הזאת, שתבינו איך בלטיה עובדת, אולי כדי לא לתפוס עכשיו זמן, לעשות את זה בנפרד ולדבר על זה, כי זה לא עניין טכנולוגי, יש פה עניין אידיאולוגי, חברים עבדו הרבה מאוד.

הם שמעו את זה והם יטפלו בזה.

תלמיד: אני רציתי להוסיף שזאת בעיה כללית, לא רק של בלטיה, למעשה כל קבוצה שהייתה רגילה להתאסף פיזית, מוסקבה, פתח תקווה, קבוצות גדולות שהיו רגילות להרגיש גם את הפורמט הזה של הנה אנחנו עכשיו כאן כולנו ביחד, עכשיו כולם במסכים, הם נכנסים לחדרים קטנים שהם מרגישים רק את העשיריות שלהם וכבר עלו טענות איך אנחנו עכשיו נרגיש את כל הקבוצה.

קודם כל השאלה היא האם אתה מרגיש שהדבר הזה הוא חסר? תיקח את פתח תקווה לדוגמה אבל זה באותה מידה יכול להיות קבוצת מוסקבה או קבוצת ניו יורק שהיו רגילות להתאסף ולהרגיש את כללות הקבוצה ועכשיו הם נמצאים בחדרים נפרדים, האם הדבר הזה הוא חסר לנו?

אני חושב שאנחנו עוד לא יכולים להגיד על זה חסר או לא חסר מחוסר זמן, אנחנו צריכים עוד להמשיך ולראות מה יש בזה ומה יש בזה, בכל זאת צריכים להיות בנטייה להתחבר לכל הכיוונים ובכל האפשרויות רק במה שאפשר, אבל יכול להיות שבינתיים לא יכולים לבצע את כל הווריאציות האלה ונעשה ככה, כמו שאפשר, זהו. אני לא יודע, דברו ביניכם, תעשו ביניכם דיון, יש זמן עכשיו במשך היום.

אני לא מבין אתכם, למה אתם צריכים אותי ולמה אתם לא יכולים להיות בעלי הבית על החיים שלכם, על הרוחניות שלכם, על העתיד שלכם, אתם צריכים כל הזמן מטפלת? אז קחו את החברים האחראיים ועוד כמה אנשים ואתם מי שמבין בזה, תתחילו לסגור את העניין ואני רק אשמח לשמוע שהכול הסתדר.

אבל אותי אתם מושכים? מה אני צריך? אתם כמו ילדים קטנים רצים למטפלת לבכות "למה הוא עשה לי ככה". אני בא אחר כך לחבר האחראי, שואל אותו, הוא מסביר לי בצורה הגיונית שאחרת אי אפשר לחבר את כולם אז אני לא יודע עם מי הצדק.

אז בבקשה היום תתנו תשובה לכולם כדי שכולם יבינו מה עושים, אני על הנושא הזה לא רוצה יותר לדבר, לגמרי לא, זהו, אז אל תעלו אותו עכשיו לפני אלא רק תדברו על זה אחר כך במשך היום.

תלמיד: רצינו פשוט להגיד לכל החברים שבקבוצת מוסקבה אחרי השיעור כשעושים סיכומים בעשיריות אנחנו מתאספים בזום משותף והצוות הקבוצתי שלנו הכין ליינאפ קטן לכל יום במהלך השבוע למשך 10, 15 דקות אחרי השיעור כדי שכל הקבוצה תרגיש כקבוצה.

זה ודאי טוב, ברור שזה טוב.

תלמיד: יש לנו זמן חופשי, האם אנחנו יכולים להקדיש אותו ללימוד "פתיחה" כל אחד עם עצמו?

אתם רוצים לעבור על "פתיחה"? בבקשה, אפשר לעבור על "פתיחה", אין שום בעיה, תגידו מתי. אתם רוצים בלעדיי, בלעדיי, אתם רוצים איתי, יכול להיות שאני אמצא כוח וזמן, בבקשה.

תלמיד: אנחנו רוצים לשאול לגבי הפצה, אנחנו רואים שבאפריקה בגלל המצב שנוצר מווירוס הקורונה לאנשים אין ברמה גשמית את השפע שיש באירופה, הם נאבקים על הקיום. הם לא יכולים לקיים את הנחיות משרד הבריאות, הם לא יכולים להישאר בבית, לא יהיה להם אוכל. האם המסר שלנו צריך להיות שונה בגלל שהתנאים שונים והאם ווירוס הקורונה פועל אחרת באפריקה?

אני לא יודע איך הוא פועל באפריקה, אני בכלל לא כל כך מתעניין איך הוא פועל בכל יבשת ויבשת, בכל מדינה ומדינה, זה לא חשוב לנו, חשוב לנו איחוד ולא אופני פעולת הקורונה, כאן זה יותר טוב וכאן זה לא טוב. אני חושב שבאפריקה זה צריך להיות בצורה יותר קלה כי שמעתי שהחום מוריד את עוצמת הווירוס, אז יכול להיות שבגלל זה ווירוס הקורונה באפריקה הוא פחות עוצמתי.

רק את זה אני יכול להגיד, אין לי בזה שום מושג. אני בכלל לא מתעניין כל כך במה שקורה בעולם הזה אלא אני יותר חושב איך האנושות תקבל מהר את השינויים שעומדים לפניה. זה מה שמדאיג אותי, השינויים שיעברו על האנושות בצורה כמה שיותר מהירה וקלה, זה מה שחשוב לי. נקווה שכך זה יתקיים.

תלמיד: מהי הכוונה הנכונה בזמן הסדנאות? האם אנחנו עונים על שאלות של הרב או שאנחנו בעיקר צריכים לחשוב איך לבטא, להגיד כך שהקבוצה תבין את השאלה?

איך להגיד כך שקבוצה תתחבר ותהיה יותר מלוכדת, זה מה שאני צריך, וכל מה שאני פועל זה רק לפעול לליכוד הקבוצה, או העשירייה או עוד יותר כל הקבוצה.

דיווחים

אני רוצה להגיד שהבעיה היא פשוטה, כשאני נמצא ליד אנשים אחרים אני חושב שאני עם הווירוס ואיך אני לא מעביר את הווירוס שלי אליהם, כמו להיות שני מטר מכל אחד, להיות עם מסכה ועוד ועוד כל מיני דברים כאלו כמה שאפשר שעל ידם אני דואג לא להעביר להם את הרע שלי. זה טוב מאוד, ואחר כך תחשבו איך אתם לא מעבירים להם את הרע הפנימי שלכם, האגו שלכם, איך אתם חושבים עליהם רק לבריאות ואיך אתם חושבים עליהם לטוב, וכך לאט לאט אנחנו נלמד איך הווירוס מחנך אותנו. תכתוב על זה איזה מאמר.

תלמיד: כן, נכתוב. השאלה היא כזאת, יש הרבה קהילות שונות של ניו אייג' או קבוצות כאלה של מיסטיקנים, אפילו קבוצות, חוגים של דת שקוראים לתפילות משותפות, לכוונה משותפת, למדיטציה עולמית וסוחפים אחריהם מליונים, הם אפילו פונים אלינו, בואו גם אתם תצטרפו. מה דעתך על הגישה הזאת?

אין לי שום קשר איתם. אין. זה כמו שרב"ש כותב, מאלו אתה צריך להתרחק קצת, מאלו קצת יותר, ומאלו קצת יותר, ומאלו בכלל "כמטווחי קשת", זאת אומרת ממש תברח מהם. אז תחשוב איך אתה צריך לברוח מכל אלו שמדברים כמעט כמוך אבל יש להם שיטה שהיא לא חכמת הקבלה. אסור לך להיות איתם בשום קשר, תברח מהם כאילו שהם לא קיימים אחרת לא תהיה לך גישה נקייה לרוחניות ולקבלה ולבורא.

אני בכלל לא נכנס, אני לא שומע עליהם, אני לא רוצה, הם לא קיימים. אצלי קיים רק דבר אחד, אני, קבוצה שלי, תלמידים שרוצים להיות רק איתי, עם רב"ש, עם בעל הסולם ועם הבורא. זה הכול. חוץ מזה אין, שממה. אין שום דבר בעולם.

תלמיד: בכל זאת יש שאומרים שאולי טוב להתחבר עם מחשבות רבים לשינוי האדם, שינוי לטובה.

אני אמרתי לך מה אני חושב. אל תביא לי תירוצים. אין לי תירוצים על זה. אין. אתה מבין שאין ולא יכול להיות. עם אף אחד אין לך חיבור אם אתה רוצה להיות באמת מקושר לרוחניות האמיתית. כל היתר זה קליפות, יותר קרובות, יותר רחוקות, ואלו שנדמה לך שהן יותר קרובות שאתה יכול להיכנס איתן באיזה מין הסכם, תברח מהן בעיניים עצומות. תהיו בריאים, ותקרא שוב את המכתב הזה. איפה זה כתוב?

קריין: "ענין סביבה" של רב"ש.

אתם השתגעתם? טוב שזה מתגלה ככה. יותר גרוע היה אם הייתם נכנסים לקשר איתם כאילו יפה וטוב וכן הלאה. עם אף אחד [לא], כולל החוגים הכי קרובים כאילו. גם פנו אלינו בקשר לליל סדר וכל מיני דברים. אין קשר, תדעו על זה מכאן והלאה ותשמרו על עצמכם כי אני לא אהיה לאורך הזמן ולא בכל מקום.

קריין: המאמר נמצא בספר פסח בעמוד 285 וברב"ש ג' בעמוד 2079, "ענין סביבה".

רק הקטע הזה מספיק לנו.

"מכאן משמע שעיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל." זאת אומרת קליפה, הסטרא אחרא מגיעה אליכם ומתחילה לפתות אתכם. אתם חושבים שזה כלום, זה אנשים רגילים, יפים, טובים. זו קליפה והיא הורסת את הדברים וכולם נגדנו. "שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם." אמנם נראה שהם כולם ממש לבנים ויפים.

"ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך.

ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע."

זהו. זאת אומרת, הם רוצים אותה מטרה? הם רוצים אותם הדברים? לא. לא? אז מלכתחילה אין לך איתם יחד אף צעד קדימה. לכן לא לענות להם כי אם אתה עונה, אפילו נגד, אתה נכנס איתם בדברים, בוויכוחים. זה כמו עם הנחש באדם הראשון שהתחילו עמו בדברים, אבל זה כן, וזה לא, לא כדאי, אולי כן כדאי. לא להיכנס עם הנחש בדברים האלה.

אני הולך לכיוון אחד בלבד, אלה הספרים שלנו וזו הדרך שלנו בלבד. זהו. יותר מזה לא, ולא רוצים לדבר על שום שיתוף. בכלום. יבואו אליכם ממשרד הבריאות, משרד הדתות, משרד המהומות, לא יודע מה, אין. ככה אנחנו בלבד, ושיהיה כל העולם נגדנו או הפוך מאיתנו. לא להיכנס לשיתוף עם אף אחד, אין שיתוף. יש כוח אחד עליון בלבד שמתגלה לפי שיטה אחת וכך אנחנו אוחזים בזה. תהיו בריאים.

(סוף השיעור)