חג שבועות תשפ"ד
שיעור בוקר 12.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1500,
אגרות מ"א, מ"ב
קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1500, אגרת מ"א.
אגרת מ"א
ב"ה מ"ח למטמונים תשי"ח פה מנשסתר
"שלום וכל טוב סלה לידידי ...
היום קבלתי את מכתבך בצירוף ח"י, יהי רצון שתזכה לטעום טעם של נועם זיו מתיקות ח"י עולמים. כי לכל הדברים צריכים לקוות לזכות להם, כי התשוקה לדברים טובים נקראת בחינת תפילה, שהיא בחינת חסרון, שמרגיש שחסר לו דבר זה והקב"ה ימלא אותו. היינו שהאדם צריך לצפות מתי הוא ירגיש בלבו את כל הדברים הטובים שהקב"ה הבטיח לנו בעת קבלת התורה, כמו שכתוב: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".
ואנחנו רואים שדרך העולם היא שמי שיש לו רכוש גדול עם כל טוב אזי הוא תמיד במצב רוח מרומם. ואנחנו עם הנבחר, כמו שכתוב: "אתה בחרתנו מכל העמים", והיה צריך להיות שכל אחד ואחד מעם ישראל יהיה הולך תמיד במצב רוח מרומם ותמיד בשמחה? אלא, כל זמן שהאדם לא זכה שכל אלו הדברים הטובים יגיעו לידי הרגשה בלב אין האדם מתפעל מזה שאומר בפה "אתה בחרתנו".
שענין קבלת התורה הוא בעיקר פנימיות התורה המלובשת בחיצוניות. שהתורה בבחינת הפנימיות נקראת שמותיו של הקב"ה, שפירושו הוא, שהשם הכללי של הקב"ה הוא טוב ומטיב, והיות שהקב"ה משפיע הרבה תענוגים הנכללים בבחינת להיטיב לנבראיו, אזי התורה היא שמות של תענוגים, שכל תענוג יש לו שם אחר. היינו שהשם הכללי של טוב ומטיב מתפרש לכמה פרטים. והפנימיות הזאת מתלבשת בתורה החיצונית.
והאדם צריך להשתוקק לזכות לבחינת פנימיות התורה, שאז מרגישים את כל הדברים הטובים מה שהקב"ה הבטיח לנו, ואז כשאומרים "אתה בחרתנו" - היינו שכבר מרגיש את כל קנין הטוב שאנו זכינו לזה ובשביל זה אנו נקראים בשם "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
וזה ענין "וכל העם רואים את הקולות", שבזמן שקול ה' נשמע בלב אז הרגשה זו מספקת כמו ראיה ממש, "כי לא יראני האדם וחי", אלא על ידי זה שראו את הקולות, שפירושו, על ידי קול ה' המתפשט לתוך הלב, לא לתוך האוזן, כי האוזן היא דבר חיצוני להאדם, כי רק הלב זהו האדם, לכן ה'קול ה" צריך לבוא לידי הרגשה בלב, ואז נקרא זה "רואים את הקולות". ואז כבר כל אחד ואחד חי בעולם שכולו טוב, וענין "אתה בחרתנו" כבר הלב מרגיש, משום שכבר טועם מזיו נועם העליון וערבות מתיקות אור ה' מתפשטת בכל לבו, ואז רואים ש"אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".
מפני קדושת השבת והחג אין בידי עכשיו להאריך, וה' יעזור לנו שנזכה לקבלת התורה בשלמות.
מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
באמו"ר בעל הסולם"
שאלה: רב"ש כותב פה, "שמי שיש לו רכוש גדול עם כל טוב אזי הוא תמיד במצב רוח מרומם." מהו רכוש גדול?
שמפעם לפעם אדם משיג את התורה יותר ויותר.
תלמיד: אפשר להגיד שרכוש זה גם הכלים שאנחנו רוכשים?
ודאי שזה דרך הכלים שרוכשים, אבל העיקר זה מה שמגלים באותם הכלים.
שאלה: רב"ש כותב בעניין "קבלת התורה הוא בעיקר פנימיות התורה המלובשת בחיצוניות". מה זה החיצוניות?
פנימיות התורה זה האור וחיצוניות התורה זה כל הכלים שלה, זה מה שאנחנו משיגים מתוך החיבור בינינו והתקרבות לנותן התורה.
תלמיד: הוא כותב שהפנימיות הזאת מתלבשת בתורה החיצונית.
כן.
תלמיד: התורה החיצונית זה כלי?
כן.
תלמיד: ואיך משיגים את התורה החיצונית?
על ידי חיבור בינינו. ברור שאין לנו עוד אמצעים, גם לא צריכים, אלא מספיק לנו להיות מחוברים בינינו ולרצות להיות כאיש אחד בלב אחד בכלי אחד, וכבר בזה, כשמוסיפים יגיעה, אנחנו מתחילים להתקרב ולהתקדש.
תלמיד: ופנימיות התורה, קבלת התורה, היא תוצאה?
כן, זה אותו מאור המחזיר מוטב, אותו האור הפנימי שאנחנו משיגים.
שאלה: כתוב "כי התשוקה לדברים טובים נקראת בחינת תפילה, שהיא בחינת חסרון". לגבי התשוקה לדברים טובים, איך מזככים דבר טוב?
כשמתחילים לברר איך לרכוש את הדבר הזה, מבינים שצריכים לזה כלי. מהו הכלי המתאים לדברים הטובים שנקראים "תורה"? אלו החסרונות. אז אנחנו צריכים להתקרב זה אל זה כמו שהתורה מסבירה לנו, ובהתקרבות זה אל זה אנחנו מרגישים עד כמה הכלים שלנו, כלים כלליים, עד כמה הם מתבררים, גדלים וכך משיגים. הכול תלוי בכלים.
שאלה: רב"ש כותב בכל האגרות שלו "לידידי, לידידיי". מה זו העוצמה של "ידידי"?
"ידידי" זה חיבור, זה אומר שהוא נמצא בידידות, בחיבור עם מי שהוא פונה אליו.
תלמיד: ו"לתלמידיי וחבריי" זה משהו יותר גבוה?
לא. ודאי שידידי זה דבר קרוב מאוד.
שאלה: רב"ש כותב, "לכן ה'קול ה" צריך לבוא לידי הרגשה בלב". מה זה אומר?
אומנם השמיעה היא כביכול דרך האוזניים, אבל הכול דרך הלב. עד כמה הלב שלנו, הרצון לקבל שלנו יהיה מסודר כך שנרגיש בו קרבה זה אל זה, ואיך להרגיש בלב המשותף מה אנחנו צריכים להשיג.
תלמיד: איך אני מבחין בין הדברים הרגילים שמתעוררים אצלי בלב, הרצון לקבל שלי שמלא בכל מיני שטויות כל הזמן, לבין קול ה' שמתעורר שם?
מי שמרגיש את הלב שלו, מי שעובד על הלב, מי שיודע להבחין בין כל מיני צורות שהלב משתנה, הוא כבר מבין על מה מדובר.
תלמיד: כשאנחנו אומרים שהלב ישמע, זה אומר שהתעורר באדם רצון? כך שומעים בלב?
כן.
תלמיד: ואיך מבחינים עכשיו בין רצון שבא מהבורא לבין רצון שלא בא מהבורא, או שהכול בא מהבורא?
מבחינים דרך זה שאת הרצון שבא מהבורא אנחנו שומעים, מרגישים דרך החברים. אין לנו קשר ישיר, רק דרך החברים.
תלמיד: זאת אומרת, אם יש רצון שמתעורר באדם בעקבות השפעה של העשירייה, של החברים, זה קול ה'?
דרך זה הוא שומע את קול ה'.
תלמיד: אם כך השפעת הסביבה לא רק תיקח אותך לכיוון הטוב, אלא אם מחדדים את זה, השפעת הסביבה היא ממש גילוי הבורא באדם.
כן. הייתי אומר שזה התנאי.
שאלה: רב"ש כותב שהאדם הוא הלב. מה זה נקרא שאדם הוא הלב, מה זה בדיוק הלב הזה?
זה המרכז של כל כלי הקליטה וההשפעה. הלב הוא תוצאה מעבודת האדם, אדם זה הלב.
תלמיד: למה את קול ה' מרגישים דווקא בלב?
איפה עוד אנחנו יכולים להרגיש קול ה'?
תלמיד: למה זה לא דבר ששומעים, הוא דווקא מתייחס לזה שלשמוע זה דבר חיצוני, ושאת קול ה' שומעים בלב?
הלב מגיב על פניית הבורא לאדם, ולכן הוא שמגיב על כל הפניות של הבורא אליו. כך זה מורגש בתוך הלב. לב הוא המקום שממנו שכל כלים של האדם מתעוררים, ולכן כך זה נקרא.
תלמיד: אנחנו תמיד מדברים על כך שכל ההתקשרות בין האדם לבורא קורית מתוך החיבור בינינו, אבל פה יוצא שכל ההתקשרות היא דווקא דרך הלב.
כן.
תלמיד: איפה נכנס החיבור אם כל ההתקשרות של האדם היא דרך הלב?
החיבור הוא בתוך הלב. גם החיבור בינינו בא מתוך חיבור הלבבות.
תלמיד: דיברת אתמול בבוקר וגם בסעודה על כך שמתוך החיבור בינינו נתחיל לזהות כוחות חדשים, צבעים חדשים בתוך החיבור. מה צריך לחפש במאמצים בחיבור?
איך אנחנו מתחברים, מה משפיע על החיבור בינינו, איך אנחנו בודקים את עצמנו אם נכנסים לחיבור, מתקרבים אליו? כל זה מורגש בתוך הלב. ואחר כך דווקא בלב אנחנו מתחילים להרגיש את התוצאה מהחיבור שבינינו.
תלמיד: איך לפתח תשוקה מהלב לחיבור? איך אתה ממש רודף אחדי זה כל הזמן?
להשתדל שהחברים יעמדו בליבך בכל הזמנים, בכל המקרים. אז הלב יתחיל להגיב, להרגיש ולהסביר לך איפה אתה נמצא.
שאלה: מורגש שרב"ש באמת רוצה שנפתח את הלבבות שלנו, אבל הוא כותב פה "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים וכו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". האם זה תנאי, כל עוד לא נפתח את הלב לא נהיה ממלכת כהנים?
כן, ודאי. זה מה שאנחנו צריכים קודם כל.
שאלה: כשרב מדבר על הלב, מה זה בדיוק הלב?
ה"לב" זה אותו המקום שבו האדם מרגיש את המרכז שלו, מרכז המאמצים שלו, מרכז החיבור שלו עם הבורא. כול זה נקרא "לב".
תלמיד: האם יש לנו שליטה על המקום הזה?
בצורה ישירה לא, אבל דרך המאמצים שאנחנו עושים, אנחנו מגיעים למצב שהלב מתחיל להיות מורגש בזה שמתאמץ, בזה שמשתדל להרחיב את עצמו ולהרגיש בתוך עצמו כל מה שנמצא מחוצה לו.
תלמיד: האם יש איזה סך כללי של מאמצים שאנחנו משקיעים בדרך?
כן.
תלמיד: האם ככל שזה כנראה מתרחב גם בכמות וגם באיכות, אז האדם מתחיל להרגיש את זה יותר קרוב?
כן.
תלמיד: ומה זאת הפעולה לפתוח את הלב או להכניס את החברים לתוך הלב?
להרגיש אותם שהם קרובים ושהם מפעילים את ליבו של האדם, והאדם דרכם מפעיל את ליבו.
תלמיד: אם הלב זה סך המאמצים המשותפים שאנחנו עושים, אז להכניס חברים לתוך הלב זה לכלול אותם במאמץ המשותף, להרגיש שהם חלק מזה.
נכון.
שאלה: קודם אני הבנתי שהלב זה הרצון, הרצון לקבל.
כן.
תלמיד: דיברת על חיבור לבבות, על לב משותף. מה זה נקרא לחבר את הרצונות, לחבר את הרצון לקבל?
לחבר את הרצונות, לחבר את הלבבות, זו בעצם כל העבודה שלנו. אנחנו צריכים להגיע למצב שכל הרצונות, התשוקות, הכוונות, המטרות שלנו יתחברו יחד ויתגלו בנו, בתוך האדם, כך שנוכל להרגיש אותם כאחד.
תלמיד: זאת אומרת, חיבור לבבות זה שאנחנו בעצם כולנו משתוקקים לאותה מטרה.
כן. לב אחד, "כאיש אחד בלב אחד".
קריין: עמוד 1501, טור ב׳, פסקה 2.
"וזה ענין "וכל העם רואים את הקולות", שבזמן שקול ה' נשמע בלב אז הרגשה זו מספקת כמו ראיה ממש, "כי לא יראני האדם וחי", אלא על ידי זה שראו את הקולות, שפירושו, על ידי קול ה' המתפשט לתוך הלב, לא לתוך האוזן, כי האוזן היא דבר חיצוני להאדם, כי רק הלב זהו האדם, לכן ה'קול ה" צריך לבוא לידי הרגשה בלב".
שאלה: הערב חג ליל שבועות, ליל מתן תורה. אנחנו למדנו שבקבלת התורה רואים את הקולות, לא שומעים את הקולות, נכון?
כן.
תלמיד: והוא אומר פה, "וכל העם רואים את הקולות". דווקא בקבלת מתן תורה רואים את הקולות ולא שומעים אותם. למה הוא מתכוון?
דרגה יותר גבוהה בהשגה.
תלמיד: והוא אומר שבעצם פירושו שקול ה' יתפשט ללב ולא לתוך אוזן. מה אנחנו כן שומעים?
שומעים דרך הלב איך הבורא פונה אלינו.
תלמיד: האם מה שאנחנו שומעים היום, זה לא נכון, לא אמיתי?
היום אנחנו חירשים. מה זה אנחנו?
שאלה: איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים לראות את הקולות ולא לשמוע את הקולות? מה זה אומר הפסקה הזאת?
זה שאנחנו מתחברים למה שהבורא רוצה למסור לנו.
תלמיד: ואז מרגישים בעצם בלב?
כן.
תלמיד: הבנתי. זאת אומרת, קבלת התורה זה משהו שמרגישים בלב, זה לא משהו שאתה שומע בהיגיון דרך האוזן?
כן.
שאלה: אפשר להגיד שצריך לחשוב עשר פעמים מה להגיד לעשירייה כי חברים מרגישים דרך העשירייה?
כן, ברור שזה רציני.
תלמיד: וזה יכול להיות שבזה שאני אומר או לא אומר, אני משתיק את הקול או פותח את הקול?
חשוב שאתה תדע מה אתה אומר, מה אתה מעביר לחברים.
תלמיד: איפה עובר הגבול הזה?
בהרגשת האדם.
שאלה: אמרת, הלב מגיב על פניית הלב לאדם וגם ששומעים דרך הלב איך הבורא פונה אלינו. מה קורה בלב במפגש עם הטקסטים של המקובלים שיש בהם פנייה לבורא, כמו בתפילה למשל? האם זה עוזר לשמוע גם את מה שהבורא אומר לנו באמצעות הפנייה אליו?
אם אנחנו רוצים להרגיש בליבנו מה שהבורא רוצה להגיד לנו, לגלות לנו, אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו, "כאיש אחד בלב אחד". עד כמה שאפשר, עד כמה שניתן, ובצורה כזאת אנחנו נשיג מה שהוא מדבר.
תלמידה: האם גם העבודה שלנו כלפי הבורא, הקריאה של הטקסטים של התפילה למשל או בכלל הטקסטים של מקובלים, עוזרים לנו כשאנחנו פונים אליו, לשמוע יותר טוב מה הוא אומר לנו?
כן, ודאי.
שאלה: אתה אומר שצריך להתחבר עד כמה שניתן, אבל מה אם בכלל לא ניתן, יש מנעול, מחסום, הסתרה?
יש תפילה.
תלמיד: שמה?
יש תפילה, ואז צריכים להתפלל.
תלמיד: על מה להתפלל?
מה אתה מגלה שחסר לך?
תלמיד: שלא יכול אפילו להגיד שיש איזו התחלה של קשר עם החברים.
אפילו עד כדי כך, אז אדרבה, אם הבורא מגלה לך עד כמה אתה בחוסר קשר, יש לך מקום להתחיל לבקש.
תלמיד: מה הגילוי בזה?
גילוי החיסרון.
תלמיד: מה זאת אומרת? מה אני צריך לעשות, שיהיה לי יותר מזה, יותר הסתרה, יותר חוסר יכולת?
לא, למה? זה שהבורא מגלה לך שאין לך קשר עימו, זה צריך לעורר אותך לחפש קשר.
תלמיד: מחפש, אבל מרגיש כמו בחדר חשוך לגמרי, חלק, בלי שום אור.
תתחיל לחפש איך בכל זאת להגיע לתחילת הקשר.
תלמיד: ותפילה זה מספיק פה?
תפילה מספיקה לכל דבר.
תלמיד: אני צריך שהתפילה הזאת תהיה עבור זה שאני אוכל להתחיל להתחבר, עבור החברים? איך יותר לאפיין, לדייק את התפילה?
ככל שאתה תשיג את כוח התפילה, כך תתחיל. זה לא חשוב מה קורה, חשוב איך אתה מרגיש, איך אתה מקבל את זה.
שאלה: הוא כותב כאן על לשמוע דרך האוזן או לשמוע דרך הלב.
כן.
תלמיד: אלה שני דברים מנוגדים. גם על הפה אומרים לפעמים שאדם שפיו וליבו לא שווים, זה נקרא שהוא אומר איזה שקר, יש לו משהו בלב אחד והוא צריך להשתדל לשמוע דרך הלב.
כן.
תלמיד: אם את ההשכלה הרוחנית שלנו אנחנו מקבלים מהבורא, דרך המקובלים, כלומר דרכך, ואותך אנחנו שומעים כבר הרבה שנים, מה זה נקרא לשמוע את המורה דרך הלב ולא דרך האוזן? מה השינוי הזה?
זה תלוי בחיסרון של האדם, בהכנה של האדם, מה הוא רוצה לשמוע.
תלמיד: באוזן, אני יודע שכל אחד שומע מה שהוא רוצה לפי הרצון לקבל. אם אתה לא רוצה לקום בלילה כשהתינוק בוכה, אז אתה לא שומע אותו. זה הכול עובד לפי הרצון לקבל. יש באוזן מה שנכנס ומה שלא נכנס, יש שם "סתום של הרצון לקבל"? מה זה נקרא להתעלות מעל זה ולחפש לשמוע דרך הלב ולא דרך האוזן?
רצון. שאתה מפתח את הרצון שיהיה לך לשמוע את הבורא, לשמוע את החברים, את המורה, וכך אתה מגיע לפתרון.
תלמיד: נגיד אם אתה נותן לנו עצה, או משפט שהוא נראה לי, אני רושם אותו בספר, אני רושם אותו על פתק, האם אני צריך לחפש בתוך המילים שאתה אומר, מה אתה רוצה להגיד? או נגיד לשמוע ולעשות, או לשמוע ולשנן? מה אני צריך לעשות עם מה שאני שומע ממך?
זה כבר המצב הפנימי שלך, אני לא אומר לך מה אתה צריך לעשות, אתה משווה מה שאתה שומע ורוצה לשמוע, וכך אתה הולך, מתקדם.
תלמיד: איך נעזרים בעשירייה בשביל לשמוע יותר טוב?
מתקרבים אליה, זה ברור. מה יש כאן להוסיף? ככל שאתה נעשה יותר קרוב לחברים, אתה שומע יותר ומבין מה שהם אומרים, והם משתדלים גם לפנות אליך ולהעביר לך יותר.
שאלה: מה זה אומר שהחברים פועלים בתוך הלב של האדם?
שמה שאדם מרגיש בתוך הלב זה בא מהחברים.
תלמיד: אני מרגיש שיש חברים שיותר עובדים על הלב שלי וכאלה שפחות. במה זה תלוי, וזה תהליך נכון שזה תלוי בהתקרבות בינינו?
זה תהליך של התקרבות ביניכם.
תלמיד: אז זה בסדר שעם חלק בהתחלה קצת יותר?
כן, תמיד זה יהיה ככה יותר וככה פחות.
שאלה: בשביל שאנחנו נזכה להגיד שאתה בחרת בנו, שנרגיש את כל הדברים הטובים שהקב"ה הבטיח לנו כמו שכתוב, אז אנחנו צריכים כנראה לקבל את התורה. איך אנחנו צריכים לתאר את המצב הזה של קבלת התורה?
שאנחנו מתחברים בינינו כי אי אפשר אחרת, ואז ברצון שלנו המשותף אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו למלא את הרצון שלנו.
שאלה: זה מצב אחד או יותר?
יש כאן ודאי מדרגות וסולם, הכול יש בפנים, אבל זה הכול מתחיל מזה שאנחנו רוצים להיות בחיבור כלי לגילוי הבורא.
שאלה: יש בתורה אור המחזיר למוטב, תורה תבלין, אלה דרכים, אמצעים להגיע לקבלת התורה?
כן.
שאלה: אמרת קודם שבינתיים אנחנו חרשים, זאת אומרת עד שאדם לא משיג את הקדושה הוא לא יכול לשמוע קול ה', ובינתיים הקולות שאנחנו שומעים זה קולות של רצון לקבל?
כן.
תלמיד: ומה לעשות עם הקולות האלו?
לא לעשות כלום, אלא אנחנו צריכים לכוון את האוזן שלנו לתדר אחר.
תלמיד: לכיוון ההשפעה?
כן.
שאלה: איך לעורר השתוקקות כזאת שהתורה תהפוך לטבע שני שלי?
אנחנו צריכים לרצות שככה זה יקרה. שבחיבור שלנו אנחנו חודרים לתוך הרצון הכללי שלנו וכך מגיעים לגילוי הבורא.
שאלה: כתוב שעניין קבלת התורה הוא בעיקר פנימיות התורה המלובשת בחיצוניות. מה זה פנימיות התורה, מה זה חיצוניות התורה ומה זה שהפנימיות מלובשת בחיצוניות?
פנימיות התורה זה האור, התורה, תורת אור. וחיצוניות התורה זה מילים, זה מה שאנחנו יכולים בהם לדבר, לקרוא, לכתוב, אז אנחנו צריכים להשתוקק לפנימיות התורה - זה בקיצור.
תלמיד: וההשתוקקות שלנו היא זאת שמלבישה את הראשון על השני?
כן.
תלמיד: אנחנו המתווכים כביכול?
כן.
שאלה: מה זה אומר, שאנחנו חודרים דרך החיבור בינינו לרצון המשותף שבו מתגלה הבורא?
ככה אנחנו בנויים, שהחיבור שבינינו שאנחנו כרגע רוצים להשיג, הוא עוזר לנו להגיע לפנימיות הכלי הכללי שלנו.
שאלה: אם אנחנו מגלים ושומעים את קול הבורא ביחד בחיבור בינינו, זה יכול להביא לשבירה או לאיבוד הכוחות?
לא, זה לא יכול להביא אותנו לשבירה.
שאלה: בקבלת התורה כל העם אמר נעשה ונשמע. דוגמה אישית עבורי זה יוסף, שהאחים שלו רצו להרוג אותו ואין שנאה יותר גדולה מזו, והוא נהג ב"על כל פשעים תכסה אהבה", כאשר הוא חיבק את האחים שלו ובחר באמת. והאמת שזה הקב"ה עשה, עושה ויעשה.
בסדר גמור.
שאלה: כתוב, "והאדם צריך להשתוקק לזכות לבחינת פנימיות התורה", השאלה היא איך אנחנו יכולים לעזור לחברים לחזק את ההשתוקקות שלהם בתורה?
רק על ידי חיבור ודוגמה, אין לנו יותר מה לעשות, אבל יש לנו מספיק כוחות שעל ידי החיבור שלהם והדוגמה שכל אחד רוצה למסור לשני, אנחנו כן מסוגלים להגיע למטרה.
תלמיד: האם כדאי לנו לדבר אחד עם השני על ההשתוקקות שלנו לתורה, לבורא?
כן, אנחנו ודאי יכולים, ואם בזה אנחנו מעבירים כוחות, תשוקות זה לזה אז ודאי שכדאי.
תלמיד: איך אנחנו יכולים בצורה נכונה להביא את החלק שלנו לעולם בשביל להשפיע לו בצורה חיובית?
רק על ידי החיבור שלנו שנלמד ממאמרי הרב"ש, איך לעשות תיקונים ואז נשתמש בהם כדי להיות מחוברים ונעלה זה את זה לבורא.
תלמיד: אולי אתה יכול להגיד לנו איזה צעדים קונקרטיים אנחנו צריכים לעשות כדי להעמיק את הקשר שלנו לבורא?
רק חיבור בינינו ותפילה לבורא, שני צעדים יש לנו כאן, להתחבר בינינו ולפנות לבורא.
שאלה: האם אנחנו צריכים לראות את התהליך שאנחנו עוברים, למשל כמו יציאת מצרים ואחר כך ספירת העומר, ששם אנחנו קושרים את עצמנו כמו אלומות ואנחנו מחוברים מכוח חיצוני, ואז במתן תורה לחפש את החיבור הפנימי?
מה אתה בעצם מבטיח לנו בדרך? לא, לא צריכים את זה, אנחנו רוצים מיד להגיע לחיבור בינינו וחיבור עם הבורא, וכל המדרגות שעברנו קודם, שיתגלו בנו מיד וכולם.
תלמיד: זאת אומרת לא לראות כתהליך שאנחנו עוברים אלא להתמקד ברגע?
כמו שאמרתי.
שאלה: איך אני מכוונת את הלב שלי נכון כדי לשמוע את קול ה', כי לפעמים הלב זה רצון לקבל?
דרך החברות, ודאי שאת לא יכולה לכוון את הלב שלך לבורא, זה תמיד תהיה טעות ושגיאה ופסול. אלא רק דרך החברות שאת רוצה לטובתן, לחיבורן, להתקרבותן התכללותן בבורא, ככה את מתקדמת נכון.
שאלה: איך לעבוד על הלב כדי שהוא ישתנה?
אנחנו צריכים לכלול בתוך הלב של כל אחד ואחד את כל החברים והחברות, אז הלב שלנו יהיה מכוון לכיוון הנכון וכך נתקדם.
שאלה: האם יש קשר כלשהו בין האינטואיציה לבין קול ה' שאדם שומע?
לא. זה לא עובר דרך שום כלים חוץ מהלב עצמו. אם כל החדרים שבלב מחוברים נכון, האדם שומע את הבורא, מרגיש אותו נמצא בליבו.
שאלה: מהי הראייה הפנימית שמעידה על עין הבורא?
אנחנו רוצים לראות ורואים רק אותו מעביר אותנו בכל הכלים דרך ים סוף, דרך המדבר, ומביא אותנו לפגישה עם הבורא.
תלמידה: ההרגשה שעליה מדבר רב"ש באגרת זו הרגשה שמגיעה לתוך הרצון המתוקן? זה קורה ברגע של התיקון או זו הרגשה כתוצאה מהתיקון?
היא מחזיקה בה את התיקון הזה.
שאלה: מבחינת דאגות החיבור בינינו בעשירייה, מה ההבדל בין ראיה רוחנית לבין שמיעה?
ראיה ושמיעה הם שני כלים שונים להתקשרות לבורא. ראיה יותר קרובה ושמיעה יותר רחוקה. עוד נלמד מה ההבדלים בין כל החושים של האדם ואיך אנחנו יכולים לקשור אותם אחד אחד לבורא.
שאלה: למה הרב"ש כותב שמפני קדושת השבת והחג אין בידיו להאריך?
פשוט אין לו זמן. הוא עסוק באנשים שנמצאים לידו. לכן הוא לא יכול לכתוב.
שאלה: המאמר מדבר על ממלכת כוהנים. מהי ממלכת כוהנים ואיך נדע שהשגנו אותה?
כשזה יתגלה, נדע שהגענו. יותר מזה אין לי עכשיו מה לפרש.
שאלה: הוא מדבר על שמות התורה שנותנים כל אחד תענוג אחר. האם התענוגים הם תיקונים?
תלוי איך אנחנו מקבלים אותם.
שאלה: כיצד נוצרת הבושה, איך היא משפיעה על החיבור עם הבורא? ולמה הבושה משמשת את האדם?
הבושה שומרת על האדם שלא ישתמש בכלים מסוימים שהוא עלול להתבייש מהשימוש בהם. לכן זה טוב, זה שומר עלינו.
שאלה: האם ניתן לחבר את הלבבות, אם לא כל אחד בעשירייה מסכים שזאת הדרך היחידה לשמוע את קול הבורא?
זה לא טוב. אנחנו צריכים להגיע למצב שבו כולנו רוצים אותו הדבר, עושים אותה הפעולה ומצפים לאותה התוצאה.
תלמיד: לפעמים אני שומע שהחברים שומעים את קול ה' בלי חיבור עם העשירייה. איך זה יכול להיות, מה בדיוק הם שומעים?
אין לי מושג. אני לא יודע. אני לא מאמין בכך שאדם יכול לשמוע את קול ה' מבלי להתחבר קודם במעשיו, במעשי ההשפעה שלו עם יתר החברים.
תלמיד: ונניח שחלק מהחברים כן מסכימים שזאת הדרך היחידה לשמוע את קול הבורא בחיבור הלבבות שלנו, האם החברים האלה יכולים לשמוע את קול הבורא, או שכל החברים בעשירייה חייבים להסכים עם זה?
אני לא מאמין שהם יכולים לעשות כך ולשמוע.
תלמיד: אני מתכוון שאותו חלק מהחברים שמסכימים שזאת הדרך היחידה, האם הם יכולים לעשות את זה?
אני בספק, זו חייבת להיות כל העשירייה.
קריין: "כתבי רב"ש כרך ב', עמ' 1501, אגרת מ"ב.
אגרת מ"ב
"ב"ה
שלום וכל טוב סלה לידידי...
כתבתי לך מכתב לפני פסח, והיות שהכתובת לא היתה נכונה לכן המכתב חזר. כעת לפני חג שבועות שהוא זמן מתן תורתנו הנני לכתוב לך כמה שורות...
והנה הכנה לתורה מה ששייך לנו, הוא ענין יראה. כמו שכתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא. נמצא...
ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.
תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד.
וזה ענין מה שכתוב, דעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. כי דעת תורה הוא ביטול הרשות, כמו שאמרו חז"ל, אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. היינו, שממית את עצמו, היינו התועלת עצמו, והכל מה שעושה הוא רק לשם שמים.
וזה נקרא הכנה לקבלת התורה, היות שכתוב אסור ללמוד תורה לעכו"ם, כמו שכתוב "לא יעשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" ...".
שאלה: ענית שהלב מחזיק בתוכו את התיקונים. מה הכוח שיש בינינו, שיכול להחזיק אותנו בהשתוקקות?
אם כמה אנשים רוצים משהו יחד, בכך הם מחזיקים את ההשתוקקות הזאת ביניהם.
תלמידה: האם בלהכניס את כל החברים ללב שלי כתכונות שלי אפשר לומר שיש תכונה ראשית שמכוונת אותם?
נגיע לזה אחר כך, זה עוד רחוק.
שאלה: מה זה חיבור "כאיש אחד בלב אחד"? אם אדם רוצה להתחבר עם העשירייה שלו, הוא לא חייב להיות איתם פיזית, הוא יכול לחשוב עליהם.
כן.
תלמידה: האם מספיק שאדם אחד חושב על העשירייה ורוצה חיבור, או שצריך באותו זמן שגם החברות ירצו את החיבור הזה?
ודאי שחשוב שכולם ירצו.
תלמידה: אם אני לא נמצאת ליד החברות שלי, אני יכולה לחשוב עליהן? אני לא יודעת מה הן עושות ברגע זה, אולי הן עסוקות.
גם זה חשוב.
תלמידה: אני רוצה להרגיש חיבור עם החברות שלי, אבל אני לא איתן, אני לא יודעת מה הן עושות.
זה לא חשוב, הרצון שלך פועל.
תלמידה: אז כשאתה אומר שכולם צריכים לרצות את החיבור, יש בהם רצון שקיים גם אם הם לא חושבים עליו עכשיו?
כן.
תלמידה: וכדי להגיע לשמיעה של הבורא, נאמר שאדם יצר את החיבור, הבורא יצר את החיבור, הוא צריך לפתח מקום ששואל שאלות בדיאלוג פנימי ומצפה לתשובה?
רצוי, כן.
תלמידה: כי אמרת לכוון את עצמנו לתדר אחר. איך מכוונים?
על ידי קריאת המאמרים אנחנו נכללים במה שכותב לנו רב"ש ואז מכוונים את עצמנו לקיים את רצונו.
תלמידה: התדר הוא רק דרך המאמרים? זו הדרך הבטוחה ביותר לכוון עצמך לתדר ולרצון רב"ש?
כן.
תלמידה: לחוש כאילו הרב"ש חי ומתייחס אלינו דרך הכתבים? לרצות להרגיש מה הוא רוצה מאתנו?
כן. ברור שכך צריך להיות.
שאלה: כתוב שבחינת תפילה וחיסרון זה שאדם צריך לצפות מתי הוא ירגיש את כל הדברים הטובים שהקב"ה רוצה לתת לו. ועוד כתוב שהפנימיות של התורה זה כל התענוגים של הבורא, וכן הלאה. אז בהמשך לשאלה שכולנו צריכים להיות לתועלת ה', איך בזה שאדם מעורר את הציפייה הוא יוצר את החיסרון להיות כביכול לתועלת ה', והחלק השני זה שהוא מצפה להרגיש בלב שלו את הדברים הטובים מהבורא?
"איש את רעהו יעזורו".
שאלה: איך?
שכולנו בדיבור, בתפילה, במעשה, אנחנו מכוונים את עצמנו להיות מכוונים לאותו מקום, לאותו מצב.
שאלה: יש משהו שדרכו אדם מרגיש בלב את הדברים הטובים של הקדוש ברוך הוא, אבל אין לנו את זה, אנחנו רוצים לקבל את זה, אנחנו רוצים להרגיש את זה, אז יש תפילה וחיבור, אבל האם יש יותר דיוק לזה?
יש יותר דיוק, אבל אני לא שומע ממך שאנחנו מוכנים לעשות משהו בעצמנו, אלא אנחנו מצפים שהבורא כך יאיר עלינו ואז אנחנו נבצע משהו.
שאלה: מה עוד נדרש? האם מכך שכל יום נדבר על זה או נוסיף את זה לתפילות בעשירייה שלנו?
אנחנו צריכים להתקרב זה לזה ולצפות לתגובה מהבורא, שהוא ירצה לקרב אותנו.
שאלה: איך אדם יודע שהוא קיבל את התורה?
שהוא נמצא כבר במדרגה שלבו מתחבר עם יתר לבבות החברים והם כולם מתמלאים באור העליון.
שאלה: מהו הטוב המוחלט, איך משיגים טוב מוחלט?
טוב מוחלט זה אהבה, "אהבת עולם אהבתיך". זה טוב מוחלט.
שאלה: מה הכוונה למה שרב"ש כתב באגרת מ"ב "כל הפרטים יתבטלו ונכנסו כולם לרשות היחיד"?
זה חיבור, חיבור שלם.
שאלה: איפה הייחודיות של כל אחד כשכל הפרטים יתבטלו, האם יש כזאת?
לא, היא נעלמת בכל החיבור הכללי.
שאלה: מה כן נשאר מכל אחד?
כביכול לא צריכים שיישאר שום דבר, למה שיישאר?
שאלה: אז מה כן נשאר, או מה כן נוצר?
אתה מתכוון באופן אישי?
שאלה: כן, מה נשאר ממה שאני מכיר את עצמי היום?
כלום, למה שיישאר?
שאלה: מה כן יהיה, מהו האני הזה שאני ארגיש?
"אני" יהיה כוח כללי, חיבור כללי, הרגשה כללית של כולם.
שאלה: חסרה לי כאן הניגודיות. מצד אחד כביכול יש מנוגדים, ומצד אחר מתחברים על פני זה, עד שכל הפרטים מתבטלים אז מה יש כאן?
אין שום ניגודיות בלהיות כאיש אחד בלב אחד.
שאלה: זה לא כנגד מצב מסוים?
לא. זה כנגד מה שהיה קודם, אבל לא שקיים באותו זמן.
שאלה: ואיפה מה שהיה קודם?
קודם לכל אחד היה האגו שלו, הרצון שלו, המטרה שלו.
שאלה: אז האם המצב הקודם גם נעלם, גם הוא לא מורגש יותר?
ודאי.
שאלה: זאת אומרת "כיתרון האור מן החושך", אין יותר חושך, יש רק אור?
כן.
שאלה: הוא כותב שענין "הכנה לתורה מה ששייך לנו, הוא ענין יראה. כמו שכתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד"," וממה שאני זוכר שלמדנו לגבי "יראה" זה שהוא מתיירא מכך שלא ישפיע מספיק נחת רוח לבורא. ופה הוא קושר את זה דווקא לזה שזה כאיש אחד בלב אחד, האם "יראה" זה עניין חברתי?
כן.
שאלה: איך אנחנו מייצבים את זה, איך אנחנו יכולים לדאוג שכל החברה תהיה בכזאת יראה?
אנחנו צריכים לדאוג ש"יראה" תהיה כתוצאה מחיבור הרצונות, תשוקות, המטרות, יחד.
שאלה: וזה יכול להיות בעשירייה אחת או בכל החברה שלנו?
זה כבר תלוי 'איפה נמצאים'.
שאלה: אבל מה מספיק, או מה נחוץ?
נחוץ שכל עשירייה ועשירייה תראה את זה כמטרה שלנו.
שאלה: וכשזה יהיה בכל העשיריות זה כבר יכלול את כל החברה שלנו?
אני לא יודע. אנחנו לא נמצאים בזה ואני לא יודע, אני לא יכול להגיד שככה זה צריך לקרות. אפשר להגיד ש"וודאי, כן, צריך שנהיה כולנו יחד בלב אחד, כאיש אחד, ואין שום דבר שמפריע כבר", אבל נחיה ונראה.
שאלה: אנחנו עובדים בכל מיני כיוונים, לפעמים מכוונים במדויק לעניין היראה, לפעמים עובדים יותר על החיבור היומי הגשמי בינינו. אם אנחנו נעבוד על עניין היראה, זה אמור להיות מורגש כמשהו שהוא יותר נכון, אנחנו אמורים לראות בזה יותר הצלחה?
אני חושב שכן.
שאלה: אם אנחנו מדברים "שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד," זה ברור.
כן.
תלמיד: בהמשך כתוב "הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאין כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד." מהו הדבר הזה שכולם דואגים רק לתועלת הבורא, למה זה הפוך לדעות פרטיות?
כי אז המצב הוא שדואגים לכלל. לכלל הכי רחב, הכי גבוה, הכי גדול שזה הבורא, ולכן כל אחד יוצא מהפרטיות שלו ונכלל בתוך הכלי הכללי הזה.
תלמיד: אז אני דואג לכלל, הוא דואג לכלל, הוא דואג לכלל, כל חבר דואג לכלל, אבל עדיין לכל אחד יש דעה איך לדאוג לכלל, יש בו משהו פרטי שלו שהוא דואג לכלל. מה זה ביטול הרשות של עצמו?
ביטול הרשות של עצמו זה שבשבילו חיבור של כולם בכלל אחד זה המצב והמטרה היחידה החשובה.
תלמיד: ובתוך הכלל הזה הוא לא קיים?
למה הוא לא קיים בתוך הכלל הזה? גם הוא קיים.
תלמיד: כי כתוב "כי ימות באהל". מה מת?
מה שהיה קודם, הפרטיות שלו.
תלמיד: זה מה שאני שואל, אותה פרטיות בתוך הדאגה לכלל, בתוך ההתכללות הזאת, אין לה קיום, היא לא קיימת?
אין.
תלמיד: אז מה זה ההוא שקיים שם בתוך הכלל שלא היה קודם, מה זה ההוא החדש הזה?
זה שמחבר את כולם.
תלמיד: זאת אומרת, כל אחד ואחד מרגיש שהוא המחבר את כולם?
כן.
תלמיד: והוא עושה את זה בצורה מיוחדת, שונה שלו?
ודאי שצריכים להגיד שהוא עושה בצורה מיוחדת שלו, אבל יותר מזה אני לא יודע.
תלמיד: אני מנסה לברר מה הוא פושט ומשאיר מאחורה, ובאיזה לבוש חדש הוא מתלבש?
מה ששייך לכלל והוא רוצה להתנזר מזה, וכך להישאר, כפרט.
תלמיד: אפשר לומר שכל רצון של האדם לשלוט על הדבר הוא משאיר מאחורה, ובכל דבר שהוא לבטל את עצמו הוא מתחדש?
במילים אחרות כן.
שאלה: האם כל אחד יכול לתת מעצמו יגיעה פרטית שלו ואיך לעזור לחברים לעשות את הבירור הזה, איך לעשות מאמץ עכשיו?
תבררו, מה אתם רוצים ממני?
תלמידה: הלב המשותף זאת הנקודה שבה נפגשות כל היגיעות שלנו?
כן.
שאלה: מה אנחנו מקבלים בשיעור בוקר אם זו לא התורה?
מקבלים, אבל כל אחד במידה שהוא דורש.
תלמידה: מה התנאי כדי לקבל את התורה?
להיות מחובר לחברים, להיות בלב אחד איתם ולהשתדל להדביק את הלב המשותף הזה לבורא.
שאלה: מה התנאים להגיע לביטול עצמו?
התנאים לבטל את עצמו כלפי הבורא הם לבטל את עצמו כלפי החברים.
תלמיד: כשמתאספת עשירייה, יכול להיות שאני שקוע ברצונות שלי, אבל אני איתם יחד כלפי המטרה ואני מקבל מהם כוח ואולי גם נותן כוח. האם זה משנה מה קורה בפנים, מה הרצונות שלי, שאני שקוע ברצון לקבל, או שמשנה שאני נכלל איתם?
זה משנה.
תלמיד: ואני צריך לצפות לנקות לחלוטין את הלב מרצונות כלפי עצמי?
כן.
(סוף השיעור)