שיעור בוקר 24.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 162,

אותיות ו'-י"א

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה" בתוך כתבי "בעל הסולם". אות ו', עמ' 162, טור ב' למטה.

אות ו'

"ואלו ד' ההבחנות הנ"ל ה"ס עשר ספירות הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, הן בכלל כולו שהן ד' העולמות, והן בפרט קטן ביותר שבמציאות. ובחי"א, נקראת חכמה, או עולם האצילות. ובחי"ב נק' בינה, או עולם הבריאה. ובחי"ג נק' תפארת, או עולם היצירה. ובחי"ד נק' מלכות, או עולם העשיה. ונבאר את הד' בחינות הנוהגות בכל נשמה, כי כשהנשמה נמשכת מא"ס ב"ה ובאה לעולם האצילות, היא בחי"א של הנשמה. ושם עוד אינה נבחנת בשם הזה, כי השם נשמה יורה שיש בה איזה הפרש מהמאציל ב"ה, שע"י ההפרש הזה יצאה מבחינת א"ס ובאה לאיזה גילוי לרשות בפני עצמה, וכל עוד שאין בה צורת כלי, אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית', עד שתהיה ראויה להקרא בשם בפני עצמה. וכבר ידעת שבחי"א של הכלי אינה ניכרת כלל לכלי וכולה בטלה להאור, וז"ס הנאמר בעולם אצילות שכולו אלקיות גמור, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. ואפילו נשמות שאר בעלי החיים בהיותם עוברים את עולם אצילות נחשבים כעודם דבוקים בעצמותו ית'".

כך בעל הסולם מתאר לנו את סדר העולמות וגם את העולם העליון שזה עולם האצילות. לפני עולם האצילות יש עולם אין סוף שהוא כולל הכול, אין בו שום הבדלים, זה רק מקור לכל העולמות שנמצאים תחתיו. אבל העולם שנמצא למטה מעולם אין סוף זה עולם האצילות, העליון. הוא נקרא אצילות מהמילה "אצלו", כי הוא כולל את כולם וכבר יש לו שורשים לכל מה שנמצא למטה ממנו.

שאלה: בעל הסולם כותב שד' הבחינות הן בכלל כולו ובכל פרט ופרט.

כן. "כלל ופרט שווים". יש לנו חוק ברוחניות, כלל ופרט שווים. לפי המבנה, גם המבנה הכללי וגם המבנה הפרטי, הם מאותם חלקים. אנחנו לא יכולים לראות את הכוחות והחוקים שפועלים בתוך הכלל והפרט, אבל גם הם שווים.

תלמיד: אנחנו צריכים להבחין בד' הבחינות האלה בכל פרט, אנחנו יכולים, אנחנו צריכים?

ודאי שככל שאנחנו מתקדמים אנחנו נזהה אותן, נתקרב אליהן, נלמד ונגלה אותן בתוכנו.

שאלה: מה מיוחד בעולם האצילות?

שהוא העולם הראשון שממנו והלאה מתחילים להיות הנבראים. למרות שהנבראים שנמצאים בעולם האצילות, עדיין בדרגה כזאת, הם נמצאים בדבקות השלמה עם הבורא.

שאלה: אם אנחנו מדברים על הדרך מלמטה למעלה, מה זה אומר שאיזה חלק בעשירייה נמצא בעולם האצילות?

שמי שעולה לדרגת עולם האצילות הוא נכלל בבורא בצורה השלמה.

אות ז'

"ובעולם הבריאה כבר שולטת בחינה הב' הנ"ל, דהיינו בחינת הכלי של הרצון להשפיע, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם הבריאה ומשגת בחינת הכלי ההוא אשר שם, אז נבחנת בשם נשמה, דהיינו שכבר יצאה ונתפרדה מבחינת עצמותו ית' והיא עולה בשם בפני עצמה להקרא נשמה. אמנם כלי זה זך מאוד, להיותו בהשואת הצורה למאציל, וע"כ נחשבת לרוחניות גמורה".

שוב.

אות ז'

"ובעולם הבריאה כבר שולטת בחינה הב' הנ"ל, דהיינו בחינת הכלי של הרצון להשפיע, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם הבריאה ומשגת בחינת הכלי ההוא אשר שם, אז נבחנת בשם נשמה, דהיינו שכבר יצאה ונתפרדה מבחינת עצמותו ית' והיא עולה בשם בפני עצמה להקרא נשמה. אמנם כלי זה זך מאוד, להיותו בהשואת הצורה למאציל, וע"כ נחשבת לרוחניות גמורה".

זאת אומרת, בעולם הבריאה אנחנו כבר יכולים להבדיל בין האור והכלי, בין בורא לנברא, שהנברא כבר שונה מהבורא, וכך אנחנו יכולים לקרוא למצב הזה עולם הבריאה. כמו שבעל הסולם כותב, "עולה בשם בפני עצמה להקרא נשמה". שנפרדת מהבורא שהיתה עימו בדבקות בעולם האצילות ומגיעה בכל זאת להיקרא בשם בפני עצמה, נשמה, ולכן עולם הבריאה הוא עולם של הנשמות, זאת אומרת רצונות לקבל שהם כבר לא נמצאים בדבקות סופית, טוטאלית, כללית, שלמה, אלא יש כבר הבדל ביניהם ובין הבורא. ההבדל הוא בכל זאת לא גדול, כמו בין בינה והכתר, שבינה היא כולה להשפיע רק אין לה כוחות להשפיע מעצמה לעומת הכתר שיש לו כוח להשפיע מכולו כולו, אבל להידמות לזה היא כן [יכולה]. ולכן מצד אחד הכלי הזה, האדם, הנשמה שלו, כשהיא יורדת מאצילות לבריאה היא יוצאת מהדבקות השלמה הזאת שהיתה באצילות, אבל עדיין לא נפרדת ממש מהבורא כי היא נמצאת עימו בהשתוות הצורה בזה שכולה גם רוצה להשפיע. רק להשפיע על מנת להשפיע, כמו שאנחנו לומדים, ולא לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: התכונה של הנתינה מתפתחת בבחינה ב', לפני כן היא לא הייתה קיימת?

כל עוד הנשמה לא מגיעה לדרגת הבריאה, לדרגת הבינה, אין לה ממש רצון להשפיע ששולט בה. וכשהיא מגיעה מדרגת עולם הבריאה לדרגת עולם האצילות אז אפילו הרצון לקבל שלה גם יכול לעבוד בעל מנת להשפיע. אנחנו עוד נלמד את זה, בינתיים בעל הסולם נותן לנו הגדרות.

שאלה: מאיפה מגיע רצון להידמות לבורא?

מהבורא. מאיפה מגיעים כל הרצונות?

תלמיד: זאת אומרת מהכתר?

כן, הכול כלול בכתר.

תלמיד: מכתר יוצא גם רצון להיטיב לנברא וגם שהנברא ידמה לבורא?

כן, גם רצון להשפיע וגם רצון לקבל, הכול נכלל בכתר ומתפשט ויוצא אחר כך כל רצון ברשות בפני עצמו מהכתר למטה. אבל הכתר כולל הכול.

שאלה: נשמה זה משהו שמגיע אחרי שכל המערכת כבר מוכנה ואז היא עוברת בתוך המערכת?

נשמה זה חלק אלוה ממעל, ככל שאנחנו יכולים להתחבר מלמטה למעלה, בעלייה שלנו מהעולם הזה למעלה, זאת אומרת לעזוב יותר ויותר את הרצון לקבל ולהתעלות מעליו לרצון להשפיע, אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כן יכולים בכל הרצונות שלנו להשפיע. לא בפועל להשפיע, אלא רק רצון להשפיע, זה נקרא שאנחנו נמצאים בעולם הבריאה. כוחות להשפיע אין לנו, רצון להשפיע יש לנו. ואחר כך עולים לדרגת האצילות, שאז כבר מסוגלים לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: בהמשך למה שנאמר עכשיו מה זה אומר כשהנשמה משתלשלת? דיברת כרגע שהנשמה עולה מבריאה לאצילות, אז מה זה נקרא שהיא משתלשלת?

הכלי שהבורא ברא, רצון לקבל, כמו שאנחנו לומדים את זה בד' בחינות דאור ישר, הכלי הזה משתלשל ובה דרך כל המדרגות עד שמגיע למצב שהוא לגמרי מתנתק מהבורא ואז נקרא שנמצא בעולם הזה. כבר קראנו את זה. ואז יש לנו עבודה לעלות מהעולם הזה בחזרה לאין סוף, זה מה שאנחנו מתחילים לעשות עכשיו.

תלמיד: אז השלב הזה הוא רק בריאת העולמות, זאת אומרת הירידה היא מה שנעשה לא מה שאנחנו עושים עכשיו.

עכשיו אנחנו נמצאים למטה ולומדים איך אנחנו צריכים לעלות. אבל בחכמת הקבלה אנחנו לומדים איך הבורא ברא רצון לקבל ואיך הוא מוריד אותו עד העולם הזה.

שאלה: אתמול למדנו על ארבע בחינות דאור ישר וגם היום הוא בעצם מסביר לנו על אותן ארבע בחינות אבל כבר ממקום אחר, זה איכשהו מסונכרן או לא להתייחס לזה בכלל?

ישנן ארבע בחינות ברצון שהבורא ברא, זה נקרא ארבע בחינות דאור ישר, שעדיין אין בהן שום תגובה מצד הרצון. אחר כך בד' הבחינות האלה דאור ישר מתגלה בחינה ד', האחרונה, שהיא מרגישה שהיא מקבלת, היא מרגישה דרך הקבלה ממי היא מקבלת, עד כמה היא הפוכה ממי שממלא אותה. היא לא מסכימה עם זה שהיא מקבלת, כי היא בהפכיות הצורה, ולכן היא עושה צמצום, ומצמצום והלאה מתחילים להתפתח העולמות. זו מערכת מיוחדת, שהרצון לקבל משתדל כל פעם יותר ויותר כמה שרק מסוגל להחזיק את עצמו בהשתוות הצורה עם האור העליון, אבל לא מסוגל כי האור העליון כל הזמן לוחץ עליו, ואז יוצא שהרצון לקבל מתדרדר. הוא מגלה עד כמה הוא יותר ויותר נמצא בלקבל ולא מסוגל להשוות את עצמו עם הרצון להשפיע של הבורא, וזה יוצר לנו מערכת מדרגות שנקראות עולמות, פרצופים, ספירות, עד שמגיעים למצב הנמוך ביותר שכבר הרצון לקבל מתגשם כמו שבעל הסולם כותב בצורתו הסופית ונקרא שהוא נמצא בעולם הזה.

תלמיד: ומפה בעצם זה מתחילה התפתחות של הנברא, של קו האמצע הזה?

ומכאן הרצון לקבל מתחיל להתפתח בחזרה. אבל מתחיל להתפתח לפי ההשתוות שלו עם הרצון להשפיע, ויש בזה כבר הרבה הבחנות שאנחנו עוד נלמד.

שאלה: הבריאה דומה לזה שחווה מופיעה לפני אדם, זה מאוד קשור זה עם זה.

לא עכשיו. חכה בסבלנות ותבין הכול לבד. אני לא יכול עכשיו.

אות ח'

"ובעולם היצירה כבר שולטת בחינה הג' הנ"ל, שהיא כלולה מעט מצורת הרצון לקבל, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם היצירה ומשגת הכלי ההוא, יצאה מבחינת הרוחניות של הנשמה, ונקראת בשם רוח, כי כאן הכלי שלו כבר מעורב בעביות מועטת, דהיינו מעט הרצון לקבל שיש בו. אמנם עדיין נבחנת לרוחני, כי אין שיעור עביות זאת מספקת להבדילו לגמרי מן עצמותו ית' להקרא בשם גוף עומד ברשות עצמו."

שאלה: מה ההבדל האיכותי או המהותי בין עולם היצירה והבריאה?

יצירה ובריאה, ההבדל ביניהם, שבבריאה אנחנו לא מרגישים רצון לקבל אלא רק רצון להשפיע, ולכן שם שולט רק אור החסדים. מה שאם כן ביצירה שולט כבר רצון לקבל בקצת, ולכן יש שם אור חסדים וקצת מעורבת בו עדיין גם איזו הארת חכמה, אם אפשר, זה תלוי. זה מה שהוא אומר, "דהיינו מעט רצון לקבל שיש בו", כאילו אם יש רצון לקבל אז הוא כבר לא יכול להיות רוחני. אז הוא אומר "אמנם עדיין נבחן לרוחני, כי אין שיעור העביות הזאת מספקת להבדילו לגמרי מעצמותו", מהבורא, "להקרא בשם גוף עומד ברשות פני עצמו"¹, אלא עדיין זה נקרא כאילו שעוד שייך לנשמה. כי גוף זה נקרא שאין בו רצון להשפיע בכלל.

שאלה: אני מבין שההשתלשלות של העולמות זה מה שבונה את הרצון לקבל, אבל בסעיף ח', בעולם היצירה זה מקבל קצת עביות. מה גורם לפירוד בין עולם האצילות והבריאה אם זה לא הרצון לקבל או שזה כן הרצון לקבל?

בכל הבריאה חוץ מהבורא, בכל המדרגות האלה ישנו רצון לקבל. אלא ההבדל הוא עד כמה האור העליון פועל על הרצון לקבל ומנטרל אותו, מתקן אותו, מתאים אותו לרצון להשפיע. אבל רצון לקבל הוא נמצא בכל המדרגות, בכל המצבים, חוץ מהבורא עצמו. לכן גם בעולם האצילות ישנו רצון לקבל, אבל כולו מתוקן בעל מנת להשפיע.

בעולם הבריאה יש פחות תיקון על הרצון לקבל, ולכן הוא נמצא כבר בלהשפיע על מנת להשפיע. בעולם היצירה עוד פחות מזה, ובעולם העשייה עוד פחות מזה. למטה מעולם העשייה כוח ההשפעה נעלם לגמרי, זה נקרא שאנחנו נמצאים כאן בעולם הזה. וגם בעולם הזה יש כמה מדרגות, כמו שאתם רואים שאנחנו נמצאים עדיין בעולם הזה, וישנם אנשים אחרים שנמצאים לגמרי בעולם הזה וכן הלאה.

שאלה: בעל הסולם משווה את העולמות עם עצמותו. למה הוא משווה את זה עצמותו, איך אפשר להשוות עם משהו שהוא לא מושג?

הרצון להשפיע בצורה החלטית, שלמה במאה אחוז, זה הבורא. אנחנו לעומתו בודקים ומודדים את כול המדרגות. אין לנו אפשרות אחרת, כלפי מה תבדוק? מה תיקח לאיזה בסיס שלעומתו אתה תתחיל למדוד את הדברים? מצד אחד יש לך רצון להשפיע של הבורא, מצד שני יש לך רצון לקבל של הנברא, וביניהם, בין שתי הנקודות האלה יש לך את כל הבריאה.

שאלה: בסעיף ז' כתוב "כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם הבריאה ומשגת בחינת הכלי ההוא אשר שם, אז נבחנת בשם נשמה,". ואחרי זה כתוב שיצאה, נתפרדה מבחינת עצמותו, והיא עולה בשם עצמה להיקרא נשמה. בסעיף ח' כתוב שהכלי נשאר רוחני, זאת אומרת שהוא נשמה, אבל זה עוד לא מספיק, כי זה לא מספיק להבדילו לגמרי מעצמותו להקרא בשם גוף העומד ברשות עצמו. זאת אומרת ברגע שהיא תעבור לגמרי, אז הנשמה כבר נקראת "גוף", כבר אין נשמה, אין את התכונה הזאת נשמה?

"נשמה" זה נקרא רצון לקבל שיש לו כוונה על מנת להשפיע, שבזה הוא דומה לבורא, במידה מסוימת. המידה הזאת שהוא רוכש על ידי האור העליון "על מנת להשפיע", המידה הזאת קובעת את גובה הנשמה בכל סולם המדרגות, מהעולם הזה עד אין סוף. אבל השם של הנשמה זה מפני שהוא מגיע לעל מנת להשפיע. וכוח על מנת להשפיע, הרצון לקבל מתחיל לקבל כשהוא עולה מהעולם הזה דרך עולם העשיה והיצירה לעולם הבריאה, אז נקרא שהוא נמצא בדרגת "נשמה", שהוא משפיע, מצד אחד.

מצד שני עולם הבריאה נמצא למטה מעולם האצילות, שנקרא "בר" ממדרגה, בריאה, בר, חוץ מאצילות. כי אצילות הוא כולו כמו הבורא, הוא השפעה, לקבל על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, הכול. מה שאין כן כלי שנמצא עם המסך שלו, עם הרצון לקבל שלו והמסכים בעולם הבריאה, הוא מקבל מלמעלה אורות שמספיקים לו רק להיות למעלה מהרצון לקבל שלו, ולא להשתמש ברצון לקבל שלו בלקבל על מנת להשפיע, את זה הוא מקבל בעולם האצילות, לקבל על מנת להשפיע הוא מקבל לזה כוח בעולם האצילות. כשהוא עולה לעולם הבריאה הוא מקבל רק יכולת להשפיע על מנת להשפיע.

יש בזה ודאי עוד הרבה מדרגות, אנחנו נדבר על זה.

שאלה: האם יש גבול ברור בין העולמות כמו שבין תאים יש קרום?

ודאי שכן, כי מדובר על הרצון והתיקון של הרצון.

קריין: אות ט'.

אות ט'

"ובעולם עשיה כבר שולטת בחינה הד', שהיא גמר הכלי של הרצון לקבל הגדול, כנ"ל. וע"כ משגת בחינת גוף נפרד ונבדל לגמרי מעצמותו ית', העומד ברשות עצמו. והאור שבו נקרא נפש, המורה על אור בלי תנועה מעצמו. ותדע שאין לך פרט קטן בהמציאות שלא יהיה כלול מכל האבי"ע."

שאלה: העולם הזה, אני מבין שזה לא רק העולם הפיזי, זה גם העולם הרוחני, אז אין בו בכלל כוח השפעה?

אם אתה אומר "העולם הזה" אתה מתכוון לגופים או לנשמה? אם אתה מתכוון לכוח הרוחני, היינו לנשמה, אז בדרגת העולם הזה אין. אם אתה מדבר על העולם הזה כעל הגופים, אז אתה רואה גופים, הם אנחנו.

תלמיד: אז העולם הזה, מהו?

זו מדרגה שממנה מתחילים לגדול.

תלמיד: זה כמו איזו אשליה?

אשליה, לכן זה נקרא "העולם המדומה". אחר כך אנחנו נוכל לאתר את זה יותר, לקבל הבחנות. כשאנחנו מתחילים קצת לצאת מהעולם הזה, אנחנו יכולים גם להגדיר את העולם הזה. חכה ותראה.

קריין: אות י'.

אות י'

"והנך מוצא איך שהנפש הזאת שהוא אור החיים המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו ית' ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו ית', עד שבאה בכלי המיוחד לה הנקרא גוף, ואז נבחן הכלי לגמר צורתו הרצוי. ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאד עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עכ"ז ע"י העסק בתורה ומצות ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו הנקרא גוף, עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה. וזה שאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות."

אני אקרא את זה שוב.

אות י'

"והנך מוצא איך שהנפש הזאת" מהי? "שהוא אור החיים המלובש בהגוף," עוד באין סוף. "נמשכת יש מיש מעצמותו ית' ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת" לפי כמה שהיא יורדת "ומתרחקת מאור פניו ית'," זה נקרא שהיא יורדת בד' עולמות, שהיא יורדת בערכה, בעוצמתה. מי היא? הכלי שבתוכו האור, וכשהוא יורד יותר ויותר הוא מאבד את העוצמה שלו, את הערך שלו והכוח שלו. "עד שבאה בכלי המיוחד לה הנקרא גוף," זה לא הגוף שלנו, אלא כך זה נקרא "ואז נבחן הכלי לגמר צורתו הרצוי." זה הרצון לקבל שהוא ממש התגלה בצורה האמיתית שלו. "ואם אמנם גם האור שבה" בתוך הכלי הזה "נתמעט מאד עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו," מאיפה מגיע האור הזה. "עכ"ז ע"י העסק בתורה ומצות" זה שאנחנו משתדלים לעשות, בתנאי "ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו," לבורא "אז הכלי הזה הוא הולך ומזכך את הכלי שלו הנקרא גוף, עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה. וזה שאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות."

זאת אומרת על ידי הפעולות שנקראות מצוות, פעולות השפעה, הם יוכלו לזכות את הכלי שלהם, רצון לקבל. אמנם הוא כל הזמן יגדל אבל הוא יגדל בכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: למה כתוב שהאור מתמעט, מה המשמעות של זה כי אני מבין שהאור לא משתנה?

האור לא משתנה אבל משתנה הכלי. לכן האור כשהוא מאיר דרך הכלים נקרא שמשתנה ומתמעט. הכול תלוי רק בכלים.

שאלה: מה המשמעות שהאדם מזכך את הגוף, למה הוא מתכוון?

שהוא מתקן את הרצון לקבל שלו שבמקום לקבל יהיה משפיע. זה נקרא "לזכות את הרצון לקבל" לעשות אותו יותר זך, יותר קרוב לאור.

שאלה: כתוב כאן שאנחנו מוצאים שאור הנפש הוא אור החיים שמלובש בגוף ויוצא בצורה ישירה מעצמותו. מאיפה הוא מגיע אם מהתחלה היה רק אור חסדים וחכמה, מאיפה הגיע אור הנפש, איך הוא קשור עם שני אורות האלה?

כל האורות הם יוצאים מהבורא וכולם נכללים באור אחד עליון שיוצא מהמקור. כל אורות נרנח"י בכל העולמות הם כולם באים מאור אין סוף. והכלי, הרצון לקבל, לפי השתוות עם האור העליון עושה מעצמו כלי לגילוי האור. ואז האור יכול להתגלות מהמקור שלו האין סופי ולהופיע בתוך הכלי לפי השתוות הצורה עם הכלי, ואנחנו רואים שהאור כך מתגלה.

תלמיד: אפשר לומר שאותו אור נפש לפי איך שהוא נקרא אור החיים, הוא יותר חשוב מאור חכמה, שיש דרוג כזה בין האורות?

לא. אני לא רוצה להתבלבל איתך יחד, אל תהיה חכם. תקרא מה שכתוב ותשתדל לא לעשות מזה איזה פילוסופיות. קצת תמתין.

שאלה: למה אומרים שבבחינה ד' לאור אין תנועה? זה נשמע כאילו שהאור לא זז, שהוא כמו מת. איך אפשר להבין את זה אם זה נקרא "אור נפש" "אור חיים"?

אתה צודק, האור בכלל לא זז, באור אין שום תנועה. תנועה זה נקרא שיש באור איזה רצון לבצע משהו, לעשות משהו, שינוי ממה שהיה ומה שעכשיו. באור אין שום תנועה, יש לו כל הזמן רק רצון להשפיע בכל הכיוונים, לכל המקומות, לכל הרצונות, ולכן נקרא שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. אין לו חוץ מרצון אחד, להשפיע לכולם בכמה שאפשר. כל השינויים הם בכלים. לכן אנחנו צריכים לשנות את הכלים שלנו, ועל ידי זה אנחנו נגלה שינויים באור. הכול תלוי אך ורק בכלים. לכן מה שאנחנו לומדים זה נקרא "חכמת הקבלה", איך אנחנו משנים את קבלת האורות על ידי שינוי הכלים.

שאלה: אתמול שמעתי שהמעבר בין הבחינות זה לא המעטת האורות. מה ההבדל בין המעבר בין הבחינות לעולמות?

אני לא יכול להגיד במה ההבדל, אלו הבדלים, גדולים, קטנים. כאן אנחנו לומדים שההבדלים בין העולמות הם הבדלים מהותיים, שם פועלת בחינה ד' וכאן בחינה ג', אחר כך בחינה ב'. אבל גם במקצת אותו דבר בין הספירות, בין המדרגות שבתוך הפרצוף. אנחנו עוד נלמד. אבל כל עולם יש לו עשרה פרצופים, בתוך עשרה פרצופים יש עשר ספירות וכן הלאה, הכול לפי גרדציה, הכול לפי חלוקה לעשר. ואז יש חלוקות יותר מהותיות פחות מהותיות.

תלמיד: ובבחינות אין כזה דבר? מבחינה א' לעומת בחינה ד' זה לא המעטה של האור?

בחינה זו הבחנה, לא ידוע על מה אתה מדבר. אם זה בד' בחינות דאור ישר, שם יש לנו עדיין רק הבחנות כלליות. אחר כך על כל מצב או על כל דבר שאתה מדבר, אתה יכול להגיד בחינה. בחינה זו מהמילה הבחנה, שאתה מהבחן בזה משהו מיוחד. ולכן את המילה הזאת בחינה אתה יכול לשייך לכל דבר.

שאלה: מה זה אומר אור שהוא עד כדי כך קטן שלא מורגש המקור שלו, איך אפשר לתאר את זה?

כמו שאנחנו. אני יודע מאיפה בא אלי אור החיים שלי או אור ההשגה, ההבנה, ההרגשה מה שעכשיו אני מרגיש, מאיפה זה בא? אולי אתה יודע, תגיד לי. זה נקרא שאנחנו לא מזהים את המקור. אבל לאט לאט נתחיל לאתר אותו דרך עשירייה מהבורא.

שאלה: דברת על היחס בין האור לרצון לקבל שקובע את המקום שלו בעולמות. האם זה אותו דבר גם לגבי הספירות, שכל ספירה מבטאת יחס בין האור לרצון לקבל שלה?

נכון. גם ספירות וגם עולמות יש ביניהם הבדלים בעוצמת הרצון, בעוצמת המסך, בעוצמת האור, זאת אומרת באופי, באופי של הרצון שרוצה לדמות את עצמו לבורא.

שאלה: באות ט' כתוב שבעולם העשיה שולטת בחינה ד'. מה ההבדל בין בחינה ד' של ארבע בחינות דאור ישר ובחינה ד' של עולם העשיה, מה ההבדל העקרוני, המהותי ביניהם, שהוא קורא להם "עומד ברשות עצמו"?

ד' בחינות דאור ישר זה התגלות הרצון לקבל שהבורא ברא, שהן יוצאות בהכרח על ידי השפעת האור. וחוץ מד' בחינות שיוצאות ישירות עם האור מהבורא, כל היתר יוצא אחרי הצמצום, והם כבר יוצאים ומתגלים על ידי הנברא שעושה על הרצון לקבל שלו צמצום, מסך, אור חוזר, ורוצה להתאים את עצמו כמה שאפשר יותר ויותר לאור העליון. וכשלא יכול להתאים את עצמו לאור העליון, קורה שם משהו, או שבירה בדרך, או עוד כל מיני דברים, אנחנו נלמד.

אבל בינתיים אנחנו יכולים לראות שמהבורא יוצאות בחינות שורש, א' ב' ג' ד', או בחינות 0, 1, 2, 3, 4, סך הכול חמש בחינות. וחמש הבחינות האלו, אחרי צמצום והחלטה להידמות לבורא, אותו רצון שיש בבחינה ד' מגלה את עצמו הנמצא בחמישה עולמות. הוא מוציא מעצמו בהתאמה לבורא שרוצה להיות, חמישה עולמות, מהמילה "העלמה". אז הוא מעלים את הרצון לקבל שלו ומשתדל להיות כמה שאפשר בעל מנת להשפיע. ואז יוצאים לנו מחמש בחינות דאור ישר חמישה עולמות, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. והעולם הזה הוא גם המדרגה האחרונה של עולם העשיה.

שאלה: מה זה "יש מיש" ו"יש ואין"?

"יש מיש" זה מגיע מהבורא, "יש מאין" מגיע מהנברא. כי הנברא לא היה קיים קודם ועכשיו מתהווה, ו"יש מיש" זה הבורא שתמיד נמצא.

שאלה: איך יכול להיות שכשמלכות עולה לבינה בדרך היא עוברת דרך זעיר אנפין, אם עולם היצירה וזעיר אנפין זה אור חסדים בהארת חכמה? לנברא עדיין אין יכולת לקבל על מנת להשפיע, השאלה אם יש פה דילוג לבינה?

לא. אנחנו נלמד את זה. שאלה נכונה, שואלים אותה בדרך כלל, ואנחנו נברר אותה.

שאלה: באות י' הסברת שהגוף זה לא הגוף שלנו, אבל כתוב פעמיים גוף באות י', האם יש הבדל בין שני הגופים האלה?

אפילו אם כתוב עשר פעמים, בחכמת הקבלה לא מדברים על החיות. העולם שלנו נקרא "העולם המדומה", כי אנחנו מדמיינים אותו ברצון לקבל על מנת לקבל שלנו, ובחכמת הקבלה הכול מדובר על על מנת להשפיע. לכן אין מדברים על הגופים ומה שקורה בגופים שלנו, לזה אתה יכול ללכת לרופא, לווטרינר, למה שאתה רוצה.

שאלה: בהמעטת העולמות אפשר להגיד שכבר קיים חופש הבחירה?

כן. בכל העולמות הרוחניים הנברא יכול להתקיים רק לפי מידת חופש הבחירה שלו.

שאלה: פעולה נכונה ושלימה של להשפיע נחת רוח ליוצרו בעשירייה מעלה אותנו עד לעולם האצילות או שאנחנו עולים עולם עולם לפי סדר העביות?

עולים עולם עולם מהעולם שלנו עד עולם אינסוף.

שאלה: בעל הסולם מתאר פה את ההשתלשלות לפי מדרגות העולמות ואחרי זה הוא כותב שכדי לממש את תכלית הבריאה אנחנו מקבלים את התורה והמצוות כאמצעי. מה היא אותה מערכת של תורה ומצוות שפתאום הופיעה?

שאלה טובה. כשמלמעלה למטה יש עכשיו ירידה של האורות והכלים והם בונים את המדרגות, בהתאם לזה המדרגות האלה, כל מדרגה ומדרגה זה רצון לקבל עם מסך שעל הרצון לקבל, צמצום ומסך, והאור שיכול להיות בתוך הרצון לקבל לפי הזדהות עם הכלי הזה, זאת אומרת לפי דרגת המסך.

ואז זה נקרא ירידת המדרגות מלמעלה למטה עד העולם הזה, שהנשמה, הרצון לקבל שבתוך האדם, אם האדם מרגיש שהוא רוצה להשיג את הרוחניות, את האלוהות, אם האדם משתוקק לזה אז לפי ההשתוקקות שלו הוא מעורר את האור העליון שמשפיע אליו ולפי זה הרצון לקבל שלו משתנה. והשינויים שאדם מקבל על ידי שינוי הרצון שלו, הכוונות שלו, מזמינים אורות. האורות האלו שמגיעים לאדם הם סך הכול נקראים "תורה" מהמילה אור, והפעולות שאנחנו עושים כדי להזמין את האורות האלו כשאנחנו רוצים להגיע לעל מנת להשפיע, לחיבור, משהו למעלה מהרצון שלנו, הפעולות האלה נקראות "מצוות". לכן כל השגת הבורא, תיקון הבריאה, הכול נעשה על ידי תורה ומצוות. האור העליון שפועל כל פעם על האדם נקרא תורה והאדם שצריך לעשות שימוש נכון ברצון לקבל שלו, להתאים אותו לאור, נקרא שעושה מצווה. מצווה מהמילה ציווי, שאת זה הבורא מצוה שאנחנו נעשה ועל ידי זה נגיע לדבקות בו.

לכן כל מה שאנחנו עושים, אנחנו משתמשים בתורה ומצוות. יש לנו לזה הכנה, זה נקרא "בראתי יצר הרע", שהבורא ברא רצון לקבל ושבר אותו בשבירת האדם הראשון, יש לנו את הכלים השבורים האלה, ואנחנו מתוך הכלים השבורים האלו, צריכים להרכיב אותם נכון. אז אנחנו עובדים על הכלים השבורים כדי להתחבר למעלה מהם כמה שאפשר, אנחנו פונים לאור שיתקן אותנו, ולאור שימלא אותנו. האור שמתקן אותנו זה נקרא תיקון הבריאה, והאור שממלא אותנו ומעלה אותנו במדרגות זה נקרא אור של מטרת הבריאה, וכך אנחנו מתקדמים.

לכן לפי חכמת הקבלה העבודה בתורה ומצוות זה נקרא תיקון הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. ולא מדובר על המעשים בידיים וברגליים, כמו שיש אנשים שטוענים שכך זה גם קיום תורה ומצוות, אלא התיקון האמיתי הוא בתיקון הרצון וקבלה בתוך הרצון של האור העליון, גילוי הבורא.

תלמיד: יוצא שכאילו באותו המרחב של הכלים השבורים מופיע איזה נציג של העולמות העליונים, תורה ומצוות, איך זה יכול להיות?

לא, זו מערכת שכך היא עובדת ואנחנו מפעילים אותה, זה הקשר. תורה ומצוות זה הסולם שמקשר אותנו עם המקור העליון, עם הבורא, וכשאנחנו מעלים את הבקשות, החסרונות שלנו, יגיעות למעלה, תמורת זה אנחנו מקבלים אור, עזרה מלמעלה למטה. זה הכול.

יש אורות שמתקנים רצונות קטנים, רצונות גדולים וממלאים בהתאם לזה את הרצונות האלו. הכול נמצא באור אינסוף שהוא מתחלק לתרי"ג אורות, שזה נקרא "תרי"ג אורחין דאורייתא", תרי"ג אורות התורה, וכל האורות האלה הם כדי לתקן כל פעם את המיועד להם, רצון לקבל. לכן אנחנו נכללים מתרי"ג רצונות שבורים, ועל ידי תרי"ג אורות אנחנו צריכים לתקן את תרי"ג הרצונות השבורים, עד שהם יהיו כולם בעל מנת להשפיע.

שאלה: הנשמה מקבלת נפש בעשיה [...]

אני אגיד לך כך, כשאנחנו עולים לעולם העשיה אנחנו מקבלים תיקון על בחינת שורש, ומקבלים אור שממלא את הכלי המתוקן במידת נפש, אור הנפש. כשעולים לעולם היצירה אנחנו מקבלים תיקון על בחינה א' של הרצון לקבל, ואז הוא מתמלא באור שנקרא רוח, ואנחנו משיגים מה שיש בעולם היצירה. אחר כך אנחנו מקבלים את האור ויכולים לתקן את עצמנו בדרגת הבינה, בחינה ב' ברצון לקבל. ואז האור שאנחנו מקבלים בכלים המתוקנים בעל מנת להשפיע זה נקרא אור הנשמה. ואחר כך מתקנים את האור על בחינה ד' דרצון לקבל ומקבלים את האור העליון בדרגת עולם האצילות, אור החכמה. יש בזה עוד הבחנות ודקויות אבל בינתיים כך אפשר להגיד.

קריין: אות י"א

אות י"א

"ועם זה תבין גדר האמתי להבחין בין רוחניות לגשמיות, כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהוא בחי"ד, הוא נקרא גשמי והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעינינו בעוה"ז. וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם רוחניות, שהם העולמות אבי"ע הגבוהים מעוה"ז, הם וכל המציאות שבהם. ובזה תבין שכל ענין עליות וירידות האמורות בעולמות העליונים אינן בבחינת מקום מדומה ח"ו, רק בענין ד' הבחינות שברצון לקבל, כי כל הרחוק ביותר מבחי"ד נבחן למקום יותר גבוה, וכל המתקרב אל בחינה ד' נבחן למקום יותר תחתון ".

אני חושב שזה ברור לנו.

את אות י"ב לא נקרא מפני שמיד יש עליה הסבר של אות י"ג וכן הלאה. זה נושא כביכול חדש.

שאלה: האם אפשר להגיד שכל הרצונות שאנחנו מרגישים הם תוצאות מהניתוק המוחלט שלהם מהאור?

ודאי שכן. ככל שאנחנו מתקרבים לאור אנחנו נכנסים לתוצאות טובות, ככל שמתרחקים יהיו לנו תוצאות יותר גרועות. היינו במצב התחלתי, פרה-התפתחותי, עכשיו כולנו נכנסים למצב של התפתחות רוחנית, כולם, גם אנחנו וגם כל העולם, זה נקרא "דור האחרון". ולכן אנחנו נצטרך לקשור את עצמנו להתפתחות הזאת, ולראות עד כמה ההשתוות שלנו להתפתחות עושה לנו חיים טובים, ואם לא אז חיים רעים, ועל היתר כבר נדבר בשיעור הבא.

קריין: יש לנו קודם כל תרגיל מומלץ משיעור הקבלה היומי: לברר ולמדוד במה שונה סגנון ועוצמת החיבור בינינו היום לעומת אתמול, ועד כמה אנחנו מכוונים בעוצמת החיבור לבורא?

בנוסף מומלץ לנהל יומן אישי ולרשום בו אלו הבחנות חדשות מתגלות כתוצאה מהמצבים שעוברים?

(סוף השיעור)

---

1. "דהיינו מעט הרצון לקבל שיש בו. אמנם עדיין נבחנת לרוחני, כי אין שיעור עביות זאת מספקת להבדילו לגמרי מן עצמותו ית' להקרא בשם גוף עומד ברשות עצמו."↩