שיעור בוקר 20.04.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו נמצאים בקטע מס' 13, מתוך בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה".

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים"."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

זאת אומרת לא צריכה להיות חשובה לנו ההרגשה האישית שלנו, אלא איך אנחנו רוצים לייחס את זה לבורא, באיזו צורה. אם אני מתחשב במה שאני עושה נחת רוח לקבוצה, לעשירייה, או לבורא, אז את המצב האישי שלי אני לא לוקח בחשבון. זה כמו אמא כלפי תינוק, לא חשוב מה היא מרגישה וכמה יכול להיות שהיא סובלת, אבל מה שטוב לו זה מה שהיא משתדלת לעשות בכל כוחה. זה מה שאנחנו צריכים, לראות מזה דוגמה איך להתייחס לקבוצה, לעשירייה ולבורא. שהרגשה אישית היא לא חשובה, אלא העיקר מה אנחנו רוצים, שאנחנו מוסרים לעשירייה ולבורא.

כשאנחנו מעלים את עצמנו לרמה כזאת שאנחנו מקבלים את בחינת האחוריים כמו פנים, בזה בעצם אנחנו נעשים מוכנים להיות ראויים לגילוי פנים, שפנים ואחוריים בשבילנו זה אותו הדבר.

שאלה: בעל הסולם אומר, שלהחזיק במצב כזה של הסתרה אפשר רק אם האדם משיג את הכוונה להשפיע לבורא. ויש תחושה שהוא מקניט אותנו בסגנון הזה, שאפשר לעשות את זה אבל רק אם זה כך. אבל אם בינתיים לא השגנו את הכוונה הזאת? מה בדיוק הסגנון הזה שבעל הסולם משתמש בו כאן?

לי נראה שזה מאוד ברור. אם אני מטפל נגיד בתינוק שלי, ויש לי אליו אהבה טבעית, אז אני כל הזמן חושב מה שטוב לו, ולא מה שיהיה טוב לי. יכול להיות שיש לי כאבים, אני חולה, חום, אבל התינוק דורש טיפול ואז אני כולי מסור לו, ואני לא מקבל בחשבון כמה קשה לי ולא קשה לי, אלא פשוט מוסר את עצמי לזה.

אותו דבר כלפי החבר. כל עוד האחוריים, היינו אי נעימות, חוסר תענוג, קושי, הם עוצרים אותנו מלהשפיע לבורא, סימן שאנחנו עדיין לא נמצאים במידת ההשפעה, ולכן אנחנו עדיין לא נמצאים בעבודה רוחנית. רק בתנאי שאני יכול לעלות למעלה מכל ההכבדות שלי, הכבדת הלב, הכבדת הרצון, כל מיני בלבולים, חוסר נעימות, הסתרות למיניהן בקיצור, אם אני יכול לעלות למעלה מזה, זה נקרא שאני נמצא במידה רוחנית, בתפיסה, בהרגשה, בגישה רוחנית, למעלה מהאגו שלי, ואז אני יכול להיות דבוק בבורא.

ואם אני לא נמצא בזה, אני חייב לבקש שייתן לי כוח, כוח חשיבות. אין כאן יותר חוץ מחשיבות. כי כמו אמא לתינוק, אם זה שלה, זאת אומרת חשוב לה אפילו למעלה מהחיים שלה, שכך הטבע סידר את הדברים, אז אין מה לעשות, היא מסורה ועושה את הכול. למסירות נפש כזאת אנחנו צריכים להגיע, זה נקרא על מנת להשפיע. ועל ידי זה אנחנו כך מתקשרים, בנטייה כזאת.

תקרא שוב.

קריין: שוב, קטע 13, מתוך שמעתי מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה".

"אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים"."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: נראה שדווקא מתוך המצב הלא טוב, הודות לזה הרבה יותר קל לעבוד עם החברים, עם הבורא מאשר ללא המצב הלא טוב. מה זאת אומרת שאנחנו הופכים את האחוריים שיהיו כמו פנים, איך הם קשורים ביניהם המצבים האלה, אחוריים ופנים?

וודאי שלעבוד במצב אחוריים זה יותר נוח, מפני שאנחנו מרגישים את זה. אנחנו מרגישים את האחוריים באגו שלנו, כי יש לנו שם הבחנות ברורות ולכן כך אנחנו עובדים. זאת אומרת עד כמה שאני שונא, עד כמה שאני דוחה, עד כמה שאני לא אוהב, כמה שזה מפריע לי וכן הלאה, כל מיני התפעלויות שליליות, זה יותר ברור, יותר נוח, יותר טוב.

תסתכלו מה קורה בחיים שלנו, כמה סרטים, ספרים, כל מיני יצירות בתיאטרון, כל דבר, יש על הסבל, מלא. כל הזמן סבל, השתוקקות, מוות, מאבק, דחייה. כמה מילים, שירים יש לנו על זה. מה שאין כן על הטוב אין כל כך אוצר מילים, כמה יש לך? מה שאם כן על מידת הייסורים יש לנו הרבה יותר מילים. ואנחנו מתוך הייסורים מוכנים יותר ויותר למצוא תכונות, אופנים, מילים, מצבים של עבודה.

לכן ודאי שאתה צודק שאנחנו במיוחד עובדים מתוך החושך, שם יש לנו יותר הבחנות, כי אנחנו רגישים לזה. אם אני רצון ליהנות, אז כל דבר שבו אני לא נהנה הוא דוקר אותי, הוא מעורר אותי, הוא מפריע לי ואז אני מתייחס אליו. מה שאין כן בדברים שנהנים, אז זה עוד קצת מתוק, עוד קצת מתוק, עוד קצת מתוק, אין לזה כל כך התפעלות והבחנות.

שאלה: מה ההבדל בין להגיע לבחינת שמחה בהסתרת פנים לבין להרכין את הראש בזמן הסתרת פנים?

להרכין את הראש זה עדיין לא עבודה, זה רק הכנה. מה שאין כן להגיע לשמחה בהסתרת פנים זה כבר עבודה. אני בזה משפיע, משפיע נחת רוח.

קריין: קטע מספר 14.

"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה. כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר מב. מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה)

אם אני מגיע למצב שקשה לי, שאין לי שום יסוד, אני לא בטוח, אני לא מבין, אני בקושי מרגיש משהו, אבל לא חשוב מה שיש לי, כי אם אני מרגיש את זה בצורה נכונה, זאת אומרת דרך עשירייה אני מקבל את הדבר הזה מהבורא, ואני ודאי שלא מרגיש שאני מקבל את זה מהבורא, אבל על ידי איזשהו קשר לעשירייה, והמצב הזה הוא שחור, אני יכול להעלות אותו לדרגה שבמקום מלכות שהיא שחורה שיהיה כתר שמאיר.

זאת אומרת אני מקבל את המצב השחור הזה מפני שהוא שייך לרוחניות. אז רוחניות עכשיו מאירה לי בזה שהיא שחורה. אבל זו רוחניות, לכן אני מוכן להיות דבוק בה. זה נקרא שאני לא דורש שום תנאים מיוחדים. שהרצון לקבל שלי עכשיו לא חוגג, לא מתמלא, לא נתפס ברוחניות בגלל שיש לו איזה מילוי, אלא הבורא מסדר לי עכשיו מצב שחור כדי שאני אתחיל להיות קשור עם הרוחניות לא בכלים דקבלה. ואז אני מקבל את המצב הזה בשמחה, ומתוך זה שנעשה מלכות השחורה דעליון, זה נעשה כתר המאיר לתחתון לי.

אנחנו צריכים להתאמץ בזה ולהשתדל לעשות כמה תרגילים כאלו. אנחנו נעשה את זה יחד, אנחנו לא עוזבים את המצבים האלה על מה שעכשיו קוראים, אנחנו נעבוד על זה יחד. זו רק קריאה ראשונה, רק ההכרות הראשונה עם כל המצבים, איך אנחנו נכנסים למדרגה הרוחנית, למצב שהוא למעלה מהעולם הזה.

שאלה: קודם כל אני רוצה להגיד, שאני מאוד מתפעל מהגישה שאמרת שטוב שנאסוף קצת התרשמויות לפני שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים, זה מאוד נכון. רציתי לשאול לגבי קטעי הקריאה. יש כמו איזו השתוקקות בתוך הלב שכבר מבין למה אותה ההשתוקקות של אמונה למעלה מהדעת, אבל בשכל אין שום הבנה. אבל כן יש כמיהה לזה, יש איזו התחלה. האם זה כמו נקודת מפנה כלפי האמונה למעלה מהדעת?

כן, ודאי. אנחנו כביכול עומדים עכשיו בגבול בין בתוך הדעת, זאת אומרת עבודה עם האגו שלנו, לבין העבודה למעלה מהדעת, זאת אומרת למעלה מהאגו שלנו בעל מנת להשפיע. אז משני הצדדים האלו אנחנו עומדים באמצע ביניהם ורוצים לראות איך אנחנו עוברים מאחד לשני, או עולים מתוך הדעת ללמעלה מהדעת, או נופלים מלמעלה מהדעת לתוך הדעת. הגבול הזה הוא צריך להיות אצלנו יותר ויותר ברור, שאנחנו נהיה רגישים אליו ונשחק עמו. בינתיים נשחק, אחר כך אנחנו נשתדל לעלות מעליו ולהיות למעלה.

שאלה: עד כמה שאני מבין רק אמונה למעלה מהדעת נותנת לנו את ההזדמנות להתקדם במדרגות הרוחניות. מה היא אמונה למעלה מהדעת? תיאורטית אנחנו מבינים, כמו עם הדוגמה של המעטפה עם הכסף שהחבר החזיר, אז יש הזדמנות ללכת למעלה מהדעת. אבל מה קורה אם במעטפה יש את כל האלף דולר, האם אני צריך להתבאס שאנחנו לא יכולים ללכת באמונה למעלה מהדעת, או שגם כאן יש הזדמנות בללכת למעלה מהדעת?

לפי איזו דעת אתה הולך? לפי זה שספרת את אלף הדולר. אז יש לך אלף דולר שספרת וזו דעתך, ואין לך שום סתירה בין דעת ולא בדעת ולכן אין לך על מה לעבוד.

תלמיד: אז במקרה הזה אי אפשר ללכת באמונה למעלה מהדעת?

אבל מה זה למעלה? אין לך למעלה, ודאי. אין לך אפשרות ללכת למעלה מהדעת כי הדעת שלך והאמונה שלך הן לא נמצאות בסתירה.

תלמיד: בסוף כל מדרגה אנחנו יכולים להגיע למצב שבו אני התחברתי בעשירייה ועכשיו אנחנו מרגישים כאיש אחד בלב אחד. כמו מהדוגמה שאנחנו רואים מהתלמידים של רבי שמעון, הם כל פעם הגיעו לשיעור והרגישו שהם שונאים זה את זה ובסוף השיעור הם הרגישו שהם כבר כולם נמצאים בלב אחד.

נניח שהגענו למצב הזה, האם אחרי זה אנחנו מחכים לירידה ששוב אנחנו מתחילים לשנוא זה את זה, ומתוך זה מתחילים לעלות? או שאנחנו מגיעים למצב הזה ומרגישים כאיש אחד בלב אחד, ומתוך המצב הזה אנחנו יכולים להשקיע מאמצים כדי שבלי ירידה נקבל את החיסרון למדרגה הבאה, כלומר להרגיש שהמצב הזה הוא עוד לא גמר התיקון ולהמשיך ולהתקדם?

אם אתה קשור לעשירייה, אתה יכול בלי ירידה לקבל מהם שוב חיסרון למדרגה יותר עליונה. זה ברור.

שאלה: אמרת קודם שבשמחה אתה משפיע. אתה זוכר?

אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה. אני לא יודע מה אמרתי. אי אפשר להשפיע בלי שמחה. זאת לא נקראת השפעה.

תלמיד: מה זה אומר בשמחה אתה משפיע? האם אני צריך להיות חייכן, האם אני צריך להיות עליז?

אתה עובד עלינו? כי אי אפשר להשפיע. זו לא חניפה, אלה שקרים שאתה מחייך לי וכאילו אתה משפיע.

תלמיד: זה מה שאני שואל. האם אני כאדם רציני ובכל זאת אין מושג כזה בשבילי "צא", אני בדרך כבר אני חושב 15 שנה, אבל אני לא חייכן באופן טבעי, אני גם לא אוהב דיבורים.

זה לא חשוב כמה שנים אתה בדרך. מה זה שייך אם אתה חייכן או לא? האם אתה שמח בפנים מזה שיש לך אפשרות להשפיע למישהו או לא?

תלמיד: אני מרגיש שבעשירייה אני רציני יותר או אולי פחות כמו אלה ששרים ופותחים.

אני שואל פשוט, האם אתה שמח בזה שאתה נותן או לא שמח? אם אתה לא שמח, זה נקרא שאתה לא נותן, נקודה. אתה יכול לתת מיליון, לא חשוב, אבל אם אתה לא שמח אלא בוכה, זה לא נקרא נתינה.

תלמיד: אני צריך להראות את זה החוצה או להיות שמח בפנים. מה לעשות?

אנחנו נחכה עד שאתה תהיה במצב אחר ואז נדבר. בינתיים אנחנו לא מבינים זה את זה.

שאלה: מה זה המצב הזה שהאדם תקוע בין בדעת ללמעלה מהדעת וכאילו תלוי באוויר? זה לא ברור.

זה עדיין מצב לא ברור, כמו שאתה אומר. פעם נמצא בזה ופעם בזה ולא יודע בדיוק במה.

שאלה: הייתי רוצה לדעת מהו ההבדל בין טוב לרע או אמת ושקר בעבודה?

אנחנו צריכים לברר את ההבדל. טוב זה השפעה, דבקות בקבוצה, דבקות בבורא, ורע זה ההיפך, זה לפי אמת ושקר. לפי המר והמתוק זה יכול להיות הפוך, שמתוק לי כי זה טוב לאגו שלי ואז ההשפעה היא מרה והקבלה היא מתוקה.

שאלה: בקטע מדובר על זה שהאדם מרגיש את החושך הרוחני, רציתי לחדד, זה כאשר לאדם אין חשיבות או כאשר אין לו כוחות לעבודה הרוחנית? מה קרוב יותר למושג חושך רוחני?

הרגשה, שפשוט אנחנו לא מרגישים חשיבות, תמיד זו חשיבות.

שאלה: אז יוצא שאם אני נמצא בשמחה אני נמצא בהשפעה, בירור ההשפעה דווקא תלוי בשמחה?

כן, אם אתה משפיע ולא שמח אז זה לא נקרא השפעה, אנחנו עושים פעולות של קח ותן אבל הבדיקה שלהן היא האם אני שמח או לא שמח בזה.

שאלה: האם השמחה רוחנית חייבת להיות מעל הרגשת הסבל האגואיסטי?

כן, אני לא יכול להגיד שזה סבל, כי השמחה מכבה את הסבל, אבל היא צריכה להיות במצב שהרצון האגואיסטי מדוכא.

שאלה: אם אתה חייב להיות בשמחה כדי להשפיע והבורא נותן לך מצב של סבל, אם הוא לא נותן לך פתרון לסבל אז מה זה אומר?

אדם צריך לשכוח על עצמו ולהשתדל לחיות בחיים ובהרגשה של הקבוצה, נקודה, אם תעשה את זה יהיה לך סיכוי, יהיה לך פתח איך לצאת ממה שאתה נלכד, אם לא תעשה את זה תישאר כך עד סוף החיים.

קריין: שוב, קטע מספר 15 מתוך רב"ש ב', "הנרות הללו קדש הם".

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."

(רב"ש ב', הנרות הללו קדש הם)

זה נקרא שמחה של מצווה, שאין לי ממה לקבל שמחה, אני עושה עבודה במאמץ פנימי גדול ואני סובל ברצון לקבל שלי, יחד עם זה אני צריך עד כדי כך לכבד את המצב הזה שזה מביא לי שמחה ואז שאני שמח במצב שברצון אגואיסטי שלי לא הייתי יכול לשמוח, זה נקרא שמחה של מצווה כי אני שמח מזה שאני נמצא בהשפעה, ואני יודע שאני נמצא בהשפעה מפני שבמצב הרגיל לא הייתי שמח בזה בכלל, ועכשיו אני כן שמח וזו העבודה.

אני אקרא שוב.

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת." זאת אומרת זה מה שאנחנו צריכים, זה שאני מגיע לאיזשהו מצב אבל המצב הזה, כל מצב רוחני שיהיה, אם הוא לא נגמר בתפילה, בפנייה שלי לבורא עם הבקשה שלי לכוחות, להבדיל, להבין, להתקרב, להשפיע, לתת, אם המצב שלי לא נגמר בתפילה אני לא עשיתי כלום, לא סיימתי את העבודה, יכול להיות שנתתי יגיעה גדולה, אבל לא סיימתי "כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה." כאילו כבר נמצא בגמר התיקון, בקיצור, פשוט יש לי הכול, כך זו צריכה להיות סיומה של יגיעה רוחנית "ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף." זאת אומרת אפילו שהגוף עכשיו סובל ונמצא בייסורים ובכל מיני ספקות ובחוסר הרגשה, בחוסר כל, אני צריך להיות במצב השמחה כאילו שאני זכיתי בכול, ממש באותה הרמה "כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה'," הוא לא רוצה את זה כי זו תהיה ידיעה ולא אמונה, ואז זה לא יהיה על מנת להשפיע אלא מתוך זה שיש לו איזה רווח מזה "ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת." זאת אומרת, העבודה הרוחנית הנקייה היא שאנחנו פועלים בכוח הבינה ולא בכוח המלכות. זה עדיין לא מובן לנו כל כך. אנחנו לא מרגישים שאפשר לחיות מזה, להשפיע, ליהנות, להיות בשמחה, אבל אנחנו רוצים שככה זה יהיה. אני רוצה לעבור מרמה של הדעת לרמה של למעלה מהדעת והבעיה שלנו שנראה לנו שלמעלה מהדעת זו איזה מדרגה, איזה פנטזיה, לא מציאותי. מה פתאום שאני נהנה מזה, שאני שמח מזה? לא נראה שזה חשוב. אבל האמת היא שזה רק נראה לנו מפני שאנחנו נמצאים בצורה מאוד מוגבלת בתוך הדעת.

שאלה: כאשר יש לך חשיבות קל לך לעבוד, כשלוקחים ממך את החשיבות, האם זה נחשב לעבודה הנכונה למעלה מהדעת או שאני תמיד צריך להשתוקק לזה שתהיה לי חשיבות וזה נחשב העבודה הנכונה?

חשוב שתהיה לך חשיבות. כן. חשיבות חייבת להיות.

שאלה: ואם אין חשיבות, אז אני צריך לקבל את החשיבות הזאת מהקבוצה או שאני צריך פשוט להשתדל ולעבוד מתוך המצב הזה?

תשתדל ותעבוד לפי המצב הנוכחי, תבוא החשיבות ותצטרך לעלות בכל זאת למעלה מזה. אנחנו צריכים לרכוש את הרגשת העולם הרוחני, שהכול למעלה מהדעת, הרגשת הבינה. אין לנו את זה מהלידה. צריכים להשתדל להתקרב לזה, להרגיש.

שאלה: מה ההבדל בין השמחה שהאדם מרגיש במצב של למעלה מהדעת ובמצב של בתוך הדעת?

ההבדל הוא במקור החיים או שמקור החיים זה האגו שלו, שזה נקרא "בתוך הדעת", או שמקור החיים זה בבורא, בבינה, זה נקרא "למעלה מהדעת". למעלה מהדעת זו רמה של העולם הרוחני. למטה מהדעת או בתוך הדעת זו רמה של העולם הגשמי.

שאלה: אם כך המצב הזה ממנו אנחנו נהנים זוהי תכנית הבריאה?

כן.

שאלה: לעבוד בשמחה בלי לחשוב על שכר, האם זה אומר ללכת מעל למלכות ולהתחבר ישירות לבינה?

כן, ואני שמח בזה שאני כך יכול ללכת. יפה.

שאלה: עבורי עצם זה שאני פה מול הכלי העולמי ושומע אותך, כשאתה נותן לנו שיעורים כל הימים, בשבילי זו שמחה עצומה ותענוג עצום. האם זה לשרת את הבורא בשמחה?

גם כן.

שאלה: מה העצה למצב שאתה כל הזמן מגיע לנקודה הזאת, וכאילו עומד שם ושוכח פשוט מהתפילה? לא מתפלל. פשוט לא מתפלל. מגיע וחוזר אחורה. מגיע וחוזר אחורנית.

זה מחוסר הרגשת החברים.

שאלה: בדרך כלל, ספורטאי מנוסה אחרי האימון כואבים לו השרירים והוא יודע שזה טוב, שזה לטובה. מקובל מתחיל כשהוא מרגיש בצורה כזאת, מאיפה הוא לוקח את היכולת הזאת להיות בשמחה?

מתוך זה שהוא מחובר לקבוצה ודרכה מחובר לבורא. אין לו שום אפשרות אחרת. אחרת מקור השמחה שלו, מקור הכוח שלו הוא בכלים דקבלה.

שאלה: נתת קודם דוגמה של אימא ובן. אבל כשאני עושה בשביל הילדים שלי אז אין לי חשבון לעצמי כי הגוף לא מתנגד בעצם. הילדים של אדם הם כגופו. איך מעבירים את ההרגשה הזאת גם כלפי החברים?

על ידי הלימודים שלנו. אנחנו צריכים להגביר את זה. אנחנו צריכים להשתדל גם במשך היום איכשהו לחפש ולמצוא כאלו מצבים כמו שאנחנו עכשיו מדברים עליהם, איך להיות למעלה מהדעת, איך להיות הפוכים ממה שאנחנו רגילים.

שאלה: האם האפשר להיות בהשפעה גם מתוך הדעת ולא רק מעל לדעת?

איך אני יכול להיות בהשפעה בתוך הדעת אם בתוך הדעת זה נקרא שאני נמצא בתוך המלכות, בתוך האגו שלי? איך זו יכולה להיות השפעה? לעצמי בלבד, זה לא נקרא "השפעה".

שאלה: האם אפשר לקרוא לשמחה קבלה בעל מנת להשפיע?

אם זה באמת בקדושה, ברוחניות, אז כן.

שאלה: מצד אחד אנחנו לומדים במקומות אחרים שגם את מצבי החושך צריך לראות שזה מגיע מהבורא. ובקטע שקראנו הוא אומר לא לבקש על הגדלות. אז מתי לראות שזה מגיע ממנו ומתי לא לבקש על זה?

אתה שואל שני דברים שונים שאין קשר ביניהם, מתי לבקש ומתי זה מגיע ממנו. אני לא יודע איך לקשור את הדברים כדי לענות לך.

תלמיד: אנחנו אומרים שמצב העלייה מהדעת ללמעלה מהדעת מגיע מזה שאנחנו משייכים גם את מצבי החושך לעליון.

כן.

תלמיד: ופה בקטע הוא כותב לא לבקש על גדלות ה'.

מה זה שייך לבקש על גדלות או לא לזה שזה מגיע מהעליון או לא?

תלמיד: מה זה גדלות ה', אם כך?

אני לא מבין אותך. מצטער. תחשוב.

שאלה: איזו חשיבות יש להפצה כדי להשיג את האמונה בה' או את כוח הבינה?

על ידי הפצה אנחנו מתקשרים לכלי חיצון שהוא בעצם הכלי שלנו רק שעדיין לא התקשר אלינו. ואז על ידי זה שאנחנו מעוררים את כל האנושות, את כל הכלי החיצון שלנו, אנחנו בזה מעוררים גם את האורות המקיפים שהם מקדמים אותנו לדרגה שלהם, זאת אומרת, לאמונה למעלה מהדעת.

לכן כדאי לנו מאוד להגביר את ההפצה כדי להתקדם לאמונה למעלה מהדעת. בפרט שאנחנו לא כל כך נמשכים להפצה. אז אם אנחנו עושים את זה בכוח, זה מאוד מועיל.

שאלה: האם לאחר תפילה לכוחות, לחיבור, לכוח להשפיע, לכל דבר, צריך לצפות לתוצאה או שהתפילה עצמה מספיקה והיא בעצם העבודה שצריכה להפוך להיות בשמחה?

גם התפילה עצמה מספיקה.

שאלה: מהי שמחה קבוצתית? איך הקבוצה חיה את זה?

שמחה קבוצתית? אני לא יכול להגיד. זה יכול להיות מכל דבר. בדרך כלל ברוחניות זה שאנחנו יכולים כל אחד לוותר על האגו הפרטי שלו, ולהתקשר בינינו, ולהרגיש את עצמנו כלולים יחד, קשורים יחד, אז מהנקודה הזאת של הקשר אנחנו מקבלים שמחה. זה נקרא "שמחה של מצווה".

קריין: קטע מספר 16 מתוך "שמעתי" בעל הסולם, "שמעתי צ"ו", "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה".

"ותכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש.

כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה.

ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הודאות של האמונה. וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר צו, מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה)

בעצם הוא אומר דבר פשוט, המדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר זה שאין לך שום דבר, אבל אתה מרגיש שאתה נמצא בגובה המקסימלי, הגבוה ביותר. שבכלים דקבלה יש לך אפס ואתה נמצא בזה בהרגשת ההשפעה ב-100%. כך בעצם אנחנו צריכים לתקן את עצמנו. ששום דבר שקורה לנו בכלים דקבלה, לא ישנה לנו את מידת הדבקות שלנו בבורא בלב ונפש, זה הכול.

מאיפה ניקח כוחות? נבקש מהבורא. איך לבקש מהבורא? דרך הקבוצה. באיזה מצבים נפנה אליו? בכל מצב שאפשר. על מה לבקש? לא על המילוי, אלא שבחוסר מילוי אני אהיה דבוק אליו כאילו שקיבלתי ממנו מילוי שלם.

שאלה: האם לאדם יש משהו שיכול להראות לו שבלמעלה מהדעת יש תענוג, שהוא צריך ליהנות? כי בשכל, בדעת, יש כאילו איזה קול שאומר שאני צריך לקחת גם את הדעת בחשבון באיזו מידה. אז אם אני לוקח את הדעת בחשבון, אז אני לא יכול ליהנות מזה שעכשיו יש לי הזדמנות ללכת למעלה מהדעת. אם אני לא לוקח את הדעת בחשבון, יש לי הזדמנות ליהנות מזה שאני יכול לעשות נחת רוח לבורא, בזה שאני הולך למעלה מהדעת.

בינתיים בהתחלה, תגיד לדעת שלך שהיא תרגיש טוב בזה שתלך למעלה מהדעת, תלך למעלה מהדעת ותרגיש טוב בזה שלא יהיה אכפת לה מה שיש לה, כאילו שהיא מלאה. אדם ירגיש טוב מפני שיש לו מילוי, אבל מילוי לא כמו שהיה בתוך הדעת, מה שיש לו בכלים דהשפעה, אלא בגלל הדבקות שלו בבורא, בכל הכלי העולמי, הוא ירגיש בזה את הסיפוק.

שאלה: כשאדם נמצא בשמחה, הוא נמצא גם בחיסרון שמתוכו הוא יכול לבקש? מכיוון שנראה ששמחה זה מצב שלם, ואנחנו אומרים שאנחנו כל הזמן צריכים לבקש מהבורא, לדרוש.

כשאני נמצא בשמחה, למה זה צריך לסתום אותי? אני נמצא בשמחה, ואני יכול לבקש שיהיה לי עוד משהו בכל זאת לתת לבורא. שמחה זה על חשבוני, או זה על חשבון זה שאני משפיע? אם השמחה על חשבוני אז אני נמצא בעל מנת לקבל, אני צריך מהר מאוד לעשות חשבון ולהסתלק מזה. אם השמחה היא כתוצאה מזה שאני נמצא בהשפעה לבורא, אז אני נמצא בהשפעה. ואם אני נמצא בהשפעה, השאלה היא עכשיו איך אני אקבל עוד כוחות להיות בהשפעה עוד יותר גדולה.

זאת אומרת, שמחה זה לא אומר שאני סתום, ושאני לא יכול לחפש ולמצוא עוד מקורות לפניה, לבקשה, לעבודה ולדבקות יתר. אבל כל פעם כשאני מתקדם השמחה הקודמת הופכת להיות ללא שלמה, שאני רוצה להגיע לשמחה יותר עליונה. זאת אומרת, לשמח את הבורא ובזה לשמוח בעצמי.

תלמיד: מה ההבדל בין דרגות השמחה? יש איזו דרגה של שמחה ואני צריך לעלות לדרגה גבוהה יותר של שמחה?

ההבדל בין דרגות השמחה במידת האגו, הרצון לקבל שאתה מתגבר עליו ומשתמש בו כדי לעלות למעלה ממנו. זה ההבדל בין המדרגות, תמיד האגו שלנו.

שאלה: רק האדם הפתי ביותר מתקדם בשמחה גדולה למעלה מהדעת, זה מצב גבוה או מצב נמוך?

גבוה. זה מצב גבוה וזה נקרא אמונה שלמה.

שאלה: מה זה אומר ואיך להחזיק במצב הזה של להיות למעלה מהדעת עם הרגליים על הארץ?

אנחנו ככה נמצאים. למעלה מהדעת זה לא שאנחנו מרחפים באוויר, לא. למעלה מהדעת זה נקרא שאצלנו דווקא הדעת גדלה, ולא שאנחנו נעשים מעורפלים.

שאלה: אין מצב גדול יותר מאשר ההרגשה הזאת שאין לך כלום, ואז אפשר ליהנות מלשמש מלך גדול. מה זה שאין לאדם כלום?

מה זה שאין לאדם כלום? שבאמת ברצון לקבל שלו ככה הוא מרגיש.

(סוף השיעור)