שיעור בוקר 26.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת "פרעה".

אנחנו נמשיך עוד ועוד עד שנגלה שאנחנו נמצאים ממש במצב של פסח. נרגיש שאנחנו נמצאים בשבי של הרצון האגואיסטי שלנו, רוצים לברוח ממנו ולא מסוגלים, מוכנים להיאבק עימו וממש שונאים אותו, ומאוד מאוד רוצים לברוח. זה בעצם המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע.

נשתדל לעשות את כל הפעולות שבהן נרגיש שאנחנו רוצים להתקרב זה אל זה, להתחבר יחד והאגו שלנו לא נותן. פּרעה נמצא באמצע ולא נותן לנו להגיע להיות "כאיש אחד בלב אחד". אז מתחילים לשנוא אותו, מתחילים לגלות אותו כרע, שחוץ ממנו אין מישהו שמפריע לנו להגיע לנצחיות, לשלימות, לכל טוב, אלא רק האגו שלנו שלא נותן לנו להתקרב בינינו. הוא עושה זאת בצורה הכי שנואה, הכי מלוכלכת, הוא לא מראה לנו את עצמו, אנחנו לא רואים מי הוא המפריע, אני לא יכול לאתר אותו, לתפוס אותו, אני לא מסוגל. אני חושב שזה אני שלא רוצה, שלא יכול, שאני מרוחק מחברים, שאני לא רוצה להתקרב אליהם.

איך אנחנו יכולים לתאר את היצר הרע, את האגו שלנו, שהוא הוא דווקא המפריע לנו להתקרב, להידבק ולחיות כך שבמקומו יתגלה בינינו הבורא, זה מה שאנחנו צריכים לממש עכשיו בפועל בינינו. נשתדל לדבר על זה ושהדברים האלה יכנסו לתוך ליבנו ויחממו אותנו מבפנים.

קריין: קטע 41.

"ענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'. ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים. וזהו כמו שאומרים "צר עין"."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

שאלה: למה הרב"ש מתכוון ב"צר מחסדים"?

חוסר חסדים נקרא "צר". אם יש מספיק חסדים זה נקרא רחב - רוחב לב, רוחב יד, יד רחבה, לב רחב, זה נקרא שיש חסדים לאדם, שהוא רוצה להשפיע.

תלמיד: מה זאת אומרת שאם יש חסדים, אז הוא רוצה להשפיע, ואם אין חסדים, אז הוא לא רוצה להשפיע?

הכול תלוי בהארה עליונה. האדם הוא כמו קופסה שאין בה כלום, ועם מה שממלאים אותו כך הוא. כמו תינוק שנולד, מה יש לו? כלום, הוא יודע משהו? שום דבר. אתה צריך למלאות אותו, אתה צריך ללמד אותו, לטפל בו כדי שייצא ממנו משהו, ומה שייצא זה ייצא כתוצאה ממה שמשקיעים בו.

אז יש תכונות שאנחנו אומרים שהן יותר קרובות לבורא, דומות לבורא, תכונות של השפעה, תכונות של אהבה, תכונות של חיבור, ויש תכונות הפוכות, תכונות של קבלה. אנחנו רוצים להחליף. מלכתחילה כשאנחנו נולדים, אנחנו נולדים עם רצון לקבל גדול, גדול יותר מאשר לחיות, לבהמות, וכשאנחנו מתפתחים אנחנו נעשים נוראיים, ואז אנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

לתקן את עצמנו זאת אומרת לשנות את עצמנו, לשנות את השימוש בכל התכונות שלנו, ברצונות, במחשבות, מכוונות לטובת עצמנו לכוונות לטובת הזולת. אם אנחנו חושבים שזה אפשרי וכדאי, אז איך עושים זאת? רק בפנייה לבורא. איך פונים לבורא? מבקשים ממנו. איך לבקש? אומרים שזה אפשרי רק בתנאי שאתה נמצא בעשירייה, בקבוצה. לא חייבים להיות עשרה, אפילו שניים. זה שאתה מבטל את עצמך כלפי מישהו אחר ומתוך זה אתה מתקרב אליו, אז מתוך הקרבה, מתוך הקשר ביניכם, אם אתם פונים לבורא, הבורא מביא את זה בחשבון כי ברור לו שאתה פונה מתוך הוויתור על הרצון לקבל שלך. כך אנחנו יכולים לחנך את עצמנו, לשנות את עצמנו, מה שנקרא לתקן, ולהגיע למצב שהכול יהיה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם הגדרת המצב או היחס בעשירייה היא לפי הרצון שמתגלה, או לפי הגדרת האור שפועל עלינו עכשיו? כשאומרים "צר מחסדים", האם זה מדבר על המצב של הרצון או של הפעולה עלינו?

אנחנו מדברים רק על המצבים שבהם אנחנו נמצאים. אם אני נמצא בחסדים, בהארת חסדים, זה אומר שפועל עלי האור העליון ומחזיק אותי ברמה שהיא למעלה מהרצון לקבל שלי. ואז אני נמצא לא למטה מהרצון לקבל שלי, אני לא נמצא בגלות מצרים כעבד מצרים, כעבד פרעה, כשהרצון לקבל שלי שולט עליי, אלא פועל עליי מלמעלה מאור המחזיר למוטב, וכמו מגנט שמעלה חתיכת ברזל כך הוא מעלה אותי קצת יותר למעלה מהמצב הרגיל שלי ואני מתחיל להיות בעל מנת להשפיע. זה נקרא "יציאת מצרים", אני מתנתק מהרצון לקבל שלי במשהו ובעוד משהו, וכך אני יוצא ממצרים, מתרחק ממצרים.

תלמיד: כלומר אנחנו מזהים שפרעה שולט עלינו, וזה בגלל שאין אור חסדים.

זה בגלל שאין אור. אל תגיד חסדים, אנחנו לא כל כך מבינים זאת. אנחנו צריכים עזרה מלמעלה שתיקח אותנו ותעלה אותנו לדרגה הרוחנית, זה נקרא יציאת מצרים.

שאלה: אמרת שפרעה מאוד ערמומי וקשה למצוא אותו. האם יש פעולות בתוך העשירייה שאנחנו יכולים לעשות כדי לאתר אותו?

אני חושב שאין שום בעיה לאתר את פרעה, הוא בכל מקום. תסתכל על עצמך, על החברים, על היחסים ביניכם, אלו תכונות פּרעה. כל העולם הוא הכוח של פּרעה, כל העולם שלנו הוא השדה של פּרעה.

תלמיד: איך אפשר להיפרד ממנו? כי הוא נמצא בכל מקום, אפילו בפעולות השפעה שאנחנו רוצים לעשות.

נכון. לכן יש רק דבר אחד, אם אני מתחבר במשהו עם החברים, וזה בכלל לא האופי שלי להתחבר, כי להתחבר אפשר רק בכך שאני מוותר להם במשהו ובמידה הזאת אני מתחבר, אז אם אחרי שקראנו ושמענו הרבה מה אומרים מקובלים אנחנו מסכימים לממש את זה בינינו, אז אנחנו מגיעים לקבוצה, ובקבוצה אנחנו משתדלים לעשות כל מיני פעולות ויתור אחד כלפי האחר, ופעולות חיבור בינינו, ומתוך זה אנחנו פונים לבורא שלא מכירים, שלא יודעים, שלא מבינים, אבל פונים. תינוק שרק נולד ולא מכיר את אבא ואימא שלו, הוא צועק, בוכה, אינסטינקטיבית, גם אנחנו צריכים לעשות כך.

אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיתחיל לחבר בינינו. חוץ מזה לא צריכים שום דבר. ברגע שהוא מחבר בינינו, אפילו בחיבור המינימאלי ההתחלתי הראשון, אנחנו כבר מתחילים להרגיש אותו בינינו. הבורא הוא תוצאה, לכן הוא נקרא בורא, "בוא וראה". אז אנחנו יכולים להגיע ולראות בקשר בינינו שעכשיו מתחדש מה קורה לנו, איזה יחסים חדשים יש, מחשבות חדשות, רצונות חדשים, והם רוחניים, כי הם מגיעים מתוך כך שהבורא התקרב אלינו והאיר לנו לפי המאמצים שלנו.

שאלה: אנחנו היום עשירייה תורנית יחד עם עוד עשירייה. עשינו המון מאמצים, לא היה פשוט, והרגשנו קצת את מה שאתה מתאר, יש ממש פחד שאנחנו ניפול אחרי זה מיד לאותו מצב שהיינו ויהיה קשה לעלות. יש לך עצה איך להחזיק את המצב, כשמרגישים אפילו טיפה שבאמת הבורא עוזר?

שיהיה לכם פחד גדול יותר, זה מה שאני מאחל לכם. כמו שכתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם", אלפי פעמים נצטרך ליפול ולקום, ליפול ולקום, לא נורא, שיהיה כך. ולא לפחד, העיקר לא לפחד. תשחרר את עצמך מכל הפחדים ותמסור את עצמך לבורא, אתה נמצא בכוחות שלו. מי אתה שתקבע את החיים שלך אם בעוד רגע אתה לא יודע מה יקרה לך?

לכן אנחנו חייבים פשוט לקבוע רק את הקשר בינינו מהר ככול האפשר, להחזיק את עצמנו ממש כמו בים שתפוסים משהו שיכול להציל אותנו מלטבוע, כך אנחנו צריכים להחזיק זה בזה ואז אנחנו נקבל עזרה.

שאלה: מה מביא את האדם להכרה בחוסר יכולת לשלוט ברצון לקבל?

אם הוא משתדל להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלו, הוא מהר מאוד רואה עד כמה הוא לא שולט ברצון לקבל, עד כמה הוא לא מסוגל להתמודד, לעמוד מולו. עד כמה הרצון לקבל בכל זאת יסובב אותו וינהל אותו כך שהאדם יעשה את מה שהרצון לקבל שלו רוצה, ולא שהוא יהיה נגד הרצון לקבל והוא ישלוט על הרצון לקבל. צריכים לחלק את עצמנו, זה אני, וזה הרצון לקבל, ואז לראות עד כמה אתה נמצא בעדו, מולו, במאבק עימו וכן הלאה, זאת העבודה שלנו.

קריין: קטע 42.

""ידוע תדע וכו', שהם יהיו בגלות". שפירושו, שהוא הכין קליפה, שהוא היצר הרע אדם בליעל, שהוא פרעה מלך מצרים, שאותיות פרעה הוא אותיות ערף, כמו שאמר האר"י ז"ל בשער הכוונות לפסח, שפרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). ותיכף עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

אם אני הולך יחד עם הרצון לקבל, אז אני בטוח נכלל ביחס שלו לבורא "מי ה' אשר אשמע בקולו", אני כאן קובע מה צריך לעשות ומה חשוב, כאן הרצון לקבל קובע. ורק אחרי שאני משתדל בכל זאת להיות נגד הרצון לקבל בכל מיני צורות, דרך הקבוצה, דרך כל מה שרק אפשר, אז אני מתחיל במאבק ההדרגתי והתמידי שלי להגיע למצב שאני יכול להתעלות מעליו. לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל הרצון לקבל תמיד מחכה לזמן שהוא יכול לקפוץ ולשלוט אפילו במקצת.

אחר כך שוב אני לוחץ עליו וחונק אותו והוא שוב קופץ, וכך אנחנו נמצאים עימו בפעולות כאלה. אבל לא להתבייש ולא לפחד, אנחנו בכל זאת ננצח בתנאי שאנחנו עושים פעולות בינינו של "איש את רעהו יעזורו", אנחנו עוזרים זה לזה וכך אנחנו יכולים להיות מחוברים בינינו.

שאלה: פרעה הוא מלך הרצון לקבל או מלך הכוונה בעל מנת לקבל?

פרעה זה הכוונה על מנת לקבל.

תלמיד: אז העבודה שלנו היא מול הכוונה או עם הרצון?

מול הכוונה. אבל אני לא שולט על הכוונה, אני לא יכול לקלף את הכוונה מהרצון, אני רוצה לשלוט על שניהם ואחר כך לקלף את הכוונה על מנת לקבל מהרצון ובמקומה להדביק על מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו מתחילים את העבודה בצמצום על הרצון או על הכוונה?

הכול על הכוונה. אנחנו אומרים רצון, אבל בעצם זו כוונה.

תלמיד: אז ממלכת מצרים כולה זה כביכול כל הרצון לקבל?

ממלכת מצרים זה כל הרצון לקבל שהוא ניטראלי עם כוונה על מנת לקבל שזה נקרא "מצרים".

תלמיד: שזה המלך, זה פרעה ששולט בכוונה על מנת לקבל על הרצון הכללי הזה?

מה ששולט במצרים על הרצון לקבל נקרא "פרעה". מה ששולט על הרצון על מנת להשפיע נקרא "בורא".

תלמיד: למה אי אפשר להחליף את המלך במצרים, למה צריך כביכול להוציא איזו קבוצה קטנה מתוך הרצון הזה?

אם אתה לא מוציא אותו אתה נמצא במצרים, בעל מנת לקבל, כדי להחליף אותו אתה חייב לצאת ממצרים ולהחליף. וזה לא שניים, זו פשוט אותה פעולה.

תלמיד: אז מה יוצא ממצרים? מי יוצא ממצרים?

ממצרים יוצא הרצון לקבל עם הכוונה על מנת לקבל והרצון לקבל שונא את הכוונה שלו על מנת לקבל ורוצה להפטר ממנה, אז הוא מבקש מהבורא שיוציא אותו ממצרים. והבורא מוציא את הרצון לקבל וגם את הכוונה על מנת לקבל, הם דבוקים זה בזה במצרים.

תלמיד: אני מנסה להבין, איך בעשירייה אנחנו כולנו בתוך הרצון לקבל, כולנו בתוך מצרים, מה מוציא אותנו ממצרים? איך מחליטים מה יוצא ממצרים?

אתם יוצאים ממצרים בגלל שיש בכל אחד ואחד מכם נקודה שבלב, שזה נקרא "חלק אלוה ממעל" ועל ידי העבודה שלכם, אתם מקרבים את הנקודות האלה, הניצוץ הזה שיש בתוך הלב. כלומר בתוך הרצון לקבל של כל אחד ואחד יש ניצוץ שנקרא "נקודה שבלב" ואת הנקודות האלה אנחנו רוצים לחבר. במידה שאנחנו מסכימים לחבר את הנקודות האלה שלנו יחד, אנחנו פונים לבורא, רוצים לחבר, ומבקשים שהבורא יחבר אותן.

כשהבורא מקרב את הנקודות האלה ומחבר אותן יחד אז מכמה נקודות נעשית נקודה אחת גדולה, עוצמתית, חשובה, מאירה, ועל ידי הנקודה הזאת אנחנו יכולים להתרומם מהרצון שלנו על מנת לקבל ולהוציא את הנקודות האלה מהרצון לקבל. הרצון לקבל נשאר ואנחנו יוצאים ממנו, זה נקרא ש"יצאנו מהגלות", מזה שהיינו שקועים בתוך הרצון לקבל, ועכשיו אנחנו נמצאים כבר ב"גאולה" מחוץ לרצון לקבל, ומכאן מתחילים את העליות ב- 125 מדרגות.

תלמיד: וזה קורה כשאנחנו מזדהים בעצם עם הנקודה הזאת שרוצה לצאת, זאת אומרת זו עבודה של בחירה פנימית, העדפה של הנקודה שרוצה לצאת ולהתקרב לבורא על פני הנקודות האחרות שרוצות להישאר ברצון לקבל?

נכון. כל אחד צריך לכבד את הנקודה שבלב שלו ולהעלות אותה מעל כל הנקודות האחרות. כשכולנו יחד רוצים לחבר את הנקודות האלו בצורה כזאת, אז אנחנו יכולים לפנות לבורא, לבקש ממנו, לתת לו אחיזה בנו, וכך להתקרב גם לבורא.

תלמיד: אז כל העבודות שאנחנו עושים בעשירייה, עבודת החיבור, אהבת חברים, מה בעצם המטרה של זה, זה נועד כדי לעזור לנו ליצור את הנקודה אחת שאתה מדבר עליה?

נקודה יש בכל אחד ואחד עוד משבירת הכלי של אדם הראשון. אבל אנחנו צריכים לברר ולחבר את הנקודות האלה ביניהן, כך שתהיה נקודה אחת כמה שיותר חזקה. זה מה שאנחנו רוצים. אז אנחנו לא מסתכלים על הרצונות שלנו, אלא רק על הכוונות, על הנטייה, לאן ליבי נמשך. לכן אנחנו מתחברים בעשיריות, בקבוצות שיש בהן עוד אנשים כמוני עם אותה נטייה, ושם אנחנו עובדים על החיבור.

מתוך החיבור הזה אנחנו צריכים לפנות לבורא, והבורא רואה. כוח ההשפעה הכללי רואה שאנחנו עובדים נגד כוח הקבלה, רוצים להתחבר מעליו ומבקשים ממנו עזרה, ואז הוא פועל ומוסיף את הכוח שלו. כך אנחנו מתחילים להתרומם מעל הרצונות שלנו. הרצונות האגואיסטים שלנו נשארים למטה, הנקודות שלנו מתחברות, ואנחנו עולים למעלה, ומזה נעשה פרצוף רוחני.

שאלה: אנחנו מבינים שמתחילת המלחמה הכול שונה. החיים שונים, המציאות שלנו שונה וגם חכמת הקבלה קצת שונה. אחד מהחברים שלנו מעשירייה 2 נהרג אתמול כשהוא מגן על המדינה שלו, ואמרת לא לשים לזה לב. איך זה אפשרי? כל יום הורגים פה ילדים, אנחנו נמצאים בסכנת חיים, והרצון לקבל זה רק רצון לחיות. איך לעבוד עם זה? זה מאוד קשה, הכול נתפס בצורה אחרת לגמרי. איך תוכל לעזור לנו, איך הכלי העולמי יכול לעזור?

אני מבין מה שאתה אומר ואני באמת מצטער, ומצטער שאתם מקבלים את המילים שלי בצורה כזאת, צר לי מאוד. אבל אתם צריכים להבין שלתקן את זה אפשר רק על ידי כך שכולנו נתקרב לבורא, רק על ידי זה, אין לנו שום אפשרות אחרת לעשות משהו.

כל מה שאנחנו עושים כאן, זה להלחם עם כוח הרע שבעולם, שבכל העולמות, ובכל המציאות, והלחימה שלנו עימו היא בעצם לחימה הכי מועילה ואפקטיבית. כי אין פעולה יותר מועילה להתיש את כוח הרע, אלא על ידי זה שאנחנו מתחברים, דווקא אנחנו, ואחרינו נוכל למשוך את כל העולם.

אני מבין את מה שאתם עוברים, ואני מבין את הדברים שנעשים אצלכם ואני מצטער מאוד על זה. ודאי שאתם מרגישים את זה הרבה יותר חזק ממה שאני מרגיש בישראל, אבל גם בישראל הרבה פעמים בשנה אנחנו מרגישים כמוכם, נופלים עלינו סקאדים ומה לא. לכן אנחנו מכירים את הדברים האלה במקצת.

אז במקום לשקוע בכל הבעיות והצרות שאתם מרגישים שם, בואו נעסוק במה שיכול לעזור לנו ולכל האנשים, וזה רק על ידי המאור המחזיר למוטב. אם אנחנו רוצים שפעם ייפסקו המלחמות והאנשים יתקרבו אחד לשני, זה יקרה רק על ידי הכוח העליון שישפיע עלינו ויקרב אותנו. אנחנו בעצמנו לפי הטבע שלנו לא מסוגלים להגיע לזה, לא מסוגלים. אז נעבוד על זה.

תלמידה: אמרת שאנחנו צריכים לתמוך אחד בשני בכלי העולמי בהגשמת המטרה הרוחנית. אבל הרי אנחנו בני אדם, אנחנו נשים, יש לנו משפחות, חברים. אני ביררתי, וחלק מהכלי העולמי ברוסיה תומכים במדיניות הזאת שבאה והורגת אותנו, איך אני יכולה להתחבר איתם? איך זה אפשרי אם הם מדברים על בואו נעלה למטרה הרוחנית, אנחנו לא מדברים על זה כמובן, אבל אמרת שצריך להכיר את הרע ואז לכסות באהבה. ואנחנו רק מנסים לכסות באהבה. אבל איך אפשר להתחבר איתם, הרי כל זה קורה מול עינינו, פשוט משמידים אותנו, והחברים שלנו מסכימים עם זה, הם תומכים במדיניות הזאת.

סליחה שאני מדברת על פוליטיקה אבל פשוט הכאב הזה בלתי אפשרי, אנחנו משתדלים לעלות ולעלות ושוב אנחנו נופלים אפילו יותר עמוק. כתוב אצל בעל הסולם שאנחנו צריכים לשמוח בשמחת החבר ולהיות עצובים בעצב החבר, אבל אנחנו לא מרגישים את החמלה האנושית הזאת אפילו מהחברים.

אני אענה לך פשוט, קודם כל אני לא יכול לחלק את התלמידים שלי לאלו שבעד ולאלו שנגד, ואני חושב שמי שחושב על המלחמה ועל מי ינצח, חוץ מאשר על החיבור בינינו מעל הפשעים, מעל כל הוויכוחים, אם הוא חושב להצליח בזה שצד אחד ינצח, או הצד השני ינצח, זה לא יהיה. הבורא בכל זאת יביא אותנו למצב, אולי לא היום אולי בעוד כמה זמן, אבל הוא יביא אותנו למצב שאנחנו נראה שרק באהבה בין כולם, בחיבור בין כולם מעל כל הפשעים אנו יכולים להינצל מהמצב.

ואני מכיר את המלחמה, אני מכיר את הפלגים שיש שם, מה הרוסים חושבים, מה אוקראינים חושבים, אני מבין את הדברים האלה. אבל אני לא יכול לדבר על הדברים האלה, אני מדבר רק על איך לעלות למעלה מכל הפירוד ולהגיע לחיבור. בשביל זה אנחנו צריכים להפסיק את הלחימה הזאת. ודאי שאדם שנמצא ברוחניות לא יכול לצאת למלחמה נגד השני, על זה בכלל אין שאלה. אני אומר לכולם שמי שמרים יד על השני, זה נגד הרוחניות, ואין לו במה להצדיק את עצמו, אין.

שאלה: כשאנחנו נמצאים במלחמה פנימית תמידית כמו שמקובלים צריכים להיות, על מה לסמוך, עם מה להזדהות? אנחנו לא הרצון לקבל, זה הפרעה שלנו, ואנחנו גם לא הנקודה שבלב, כי זו תכונת הבורא. אז מי אנחנו? במיוחד שעכשיו כיש לפנינו משימה לא להיכנס לתוך המצבים האגואיסטים, אז מי אנחנו?

אנחנו צריכים לברר את המצבים ולחלק אותם בצורה פשוטה, לא לצאת עם כוח אחד נגד השני. אתם רוצים מלחמה? תלחמו נגד היצר הרע, כל יתר המלחמות פסולות. על כל היתר אני אפילו לא רוצה לשמוע, מה יש כאן לדבר. מי יותר אגואיסט, מי פחות אגואיסט? זה תלוי באלף סיבות.

שאלה: בכל דור יש מקובלים, למקובלים יש תלמידים, ובכל דור יש מלחמות. ביחס לתלמידים, האם היו תלמידים שלקחו נשק והלכו למלחמה גשמית? ואם זה קרה, זו תוצאה של לימוד לא נכון של חכמת הקבלה?

אני לא יכול להגיד. היו תנאים שונים בשנים הקודמות ולכן אי אפשר להגיד. אבל אף פעם מקובלים לא חשבו שאפשר על ידי סכין, אקדח או פצצה לגרום לתיקון העולם. רק בתנאי שמישהו קם עליך, אז כמו שכתוב, "השכם להורגו". זאת אומרת אם קם עלי מישהו ורוצה להרוג אותי, אני חייב להרוג אותו קודם. אבל כל הדברים האחרים אסור שהם יקרו בין בני האדם.

אנחנו צריכים לעבור נושא. כולכם שקועים במלחמה ואני מבין את זה, אבל כך לא נפתור שום בעיה. אנחנו צריכים להבין שאת כל הדברים האלה אפשר לכסות רק באהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה". אם נימשך לזה, יהיה טוב. אם אנחנו נמשכים לזה שהוא הרג אותו, ואני צריך עכשיו להרוג אותו וכולי, בצורה כזאת לא נפתור שום בעיה אלא ההפך, כל השנאה הזאת רק תגדל.

אם רוצים לחשוב על העתיד, אנחנו צריכים לחשוב רק על דבר אחד, איך אנחנו עושים הפסקת אש ולא מדליקים שוב את האש אף פעם. אבל זה כבר לא פשוט, כי אנחנו לא מחונכים לכיוון כזה.

שאלה: בנוגע למה שאמרת בהתחלה על החסדים, על המעבר הצר הזה, יש בעשירייה חבר עם ניצוץ ואתה רוצה לעורר אותו בשביל שהחבר ירצה לעבוד, אנחנו לא יכולים לכפות עליו אהבה?

לכפות אהבה, מה זה המילים האלה?

תלמיד: דיברת על זה אתמול, ביררנו שאי אפשר לכפות אהבה.

אני שמעתי דברים כאלה מכל מיני ממשלות, ממנהלים, שאנחנו נלמד אותם איך לאהוב, אנחנו נלמד אותם חיבור, זה בלתי אפשרי, זה בא רק מהתיקון הפנימי של האדם.

תלמיד: כן, בדיוק, על זה אני רוצה לשאול, על העבודה הפנימית בעשירייה. במקום לענות על שנאה עם שנאה, אני רוצה לשבור את השרשרת הזאת של השנאה ואני רוצה להתפלל על החבר. אני אומר, אם אתה לא רוצה לעבוד אני מסכים, אני בכל זאת אתפלל עבורך. האם זאת הערבות? האם אלה החסדים?

כל מחשבה טובה על כל אחד ואחד זה חסדים. עד כמה שאתה מסוגל לחשוב טוב על אחרים, זה מעלה אותך בסולם הרוחני.

תלמיד: מחשבות כאלה, תפילה כזאת בתנאים כאלה היא תסדר את הפעולות שלי כך שאני אראה אהבה בצורה יותר נכונה לחבר או שהיא תעורר את החבר מבפנים ותיתן לו את הרצון הזה מבפנים בצורה עקיפה?

בדרך כלל זה מבפנים. יכול להיות שאתה תיתן לו דוגמה איך להתנהג טוב מבחוץ, אבל בדרך כלל זה פועל מבפנים דרך הבורא, דרך המקיפים, דרך האור המקיף.

שאלה: ניכסתי לפגישת חברים בקייב 1 כי הרגשתי שאני חייב להגיע לפה ולהרגיש את הרצון שלהם. אני מוסיקאי, מה המוסיקאים של "בני ברוך" יכולים לעשות כדי לתקן את העולם?

המוסיקאים של "בני ברוך" צריכים להשתדל להרגיש את כל הדרך שלנו, התהליכים שאנחנו עוברים ולהביע את זה בתווים, בצלילים מוסיקליים ויש הרבה אנשים בעולם שיכולים להתפעל מצלילים יותר ממילים. תעשו את זה ותקרבו אנשים לתיקונים.

שאלה: האם אפשר לומר שמישהו לא היה צריך למות אם היינו מחוברים או שצריך לומר שאנחנו לא מבינים מה הם החיים?

אם היינו מחוברים יותר טוב, אז ודאי שכולם היו מגיעים לתיקונים בצורה יותר נוחה, טובה, קצרה, נעימה. זה מה שאני יכול להגיד.

שאלה: מה זאת אומרת שפרעה היה מוצץ את השפע כשהוא יורד לתחתונים?

שאם הכוונות שלנו הן לא נכונות, אז כל מה שאנחנו עושים הולך לחיזוק האגו שלנו.

שאלה: למה אנחנו לא מרגישים שהלחימה שלנו נגד כוח הרע היא אפקטיבית?

כי כנראה ככה אנחנו, עדיין לא פועלים בצורה אפקטיבית.

שאלה: יש יותר סבל ברצון לקבל ובתיקון הרצון להשפיע הוא פחות. תמיד יש חוסר איזון כזה?

לא, יכול להיות גם ההפך. חכה ועוד תראה.

שאלה: האם במצריים לא יכולה להיות כוונת השפעה או שכוונה כזאת דווקא צריכה להיוולד במצריים?

במצריים גם יכולה להיות כוונת ההשפעה, אבל כוונת ההשפעה בעל מנת לקבל. אני משפיע על מנת לקבל. אני אפילו רוצה שיהיה טוב לכולם, אבל מפני שיהיה טוב לי ולא לבורא. יש כל מיני דרגות בכוונות האלה על מנת להשפיע וכל הדרגות האלה הן נמצאות גם במצרים ואנחנו צריכים למיין אותן.

קריין: קטע 43.

""פרעה", אותיות "פ"ה ר"ע", פי', דבחי' מלכות שבמוחין נקרא פה, שסודו הוא בחי' הכרעה והסכמה שלא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה. ובגלות מצרים היתה שליטה ל"פה רע" הנ"ל והיו חוזרים לסורם. ולכן אף על גב שזכו לאיזו הארה עליונה מט"ר, אבל היא לא יכולה להיות נבלעת בגוף, נספגת בגוף. מפני ש"פה רע", שהוא לעומת "פה דקדושה", דהיינו העורף היה מפסיק השפע היורד מן הראש. ויונק ומוצץ כל השפע שהתחיל לרדת בשביל ישראל. וזה סוד "שלא היה שום עבד יכול לברוח ממצרים". כי פרעה עשה כשוף גדול על פתחי מצרים."

(בעל הסולם. אגרת י')

על ה"כשוף" הזה אנחנו עוד נלמד, הוא תופס אותנו בכל מיני צורות ומקרים ואנחנו נצטרך להכיר אותו, הוא מאוד ערמומי, רבגוני.

קשה לנו מאוד לצאת מעל מנת לקבל, אפילו לעשות חשבונות איך אנחנו מתעלים למעלה מעל מנת לקבל. ובאמת כמו שכתוב, שאף עבד לא היה יכול לברוח מגבולות מצרים בגלל שיש כוח מיוחד שהרצון לקבל האגואיסטי הזה מבצע כביכול בגבולות של הכוונה שלו על מנת לקבל.

כמו אצלנו, יש הבדל אם אתה מסתובב בתוך המדינה או שאתה רוצה לצאת מחוץ למדינה, כי אז בודקים אותך, לשם מה אתה יוצא, למה אתה יוצא, מי אתה, מה אתה, ואילו בתוך המדינה לא כל כך שואלים ואתה יכול לחיות כל החיים ואפילו בלי מסמכים.

אותו דבר כאן, ככל שאנחנו רוצים לצאת ממצרים, אנחנו מרגישים בזה יותר ויותר כוחות מנוגדים לנו והם דוחפים אותנו בחזרה כאילו רוצים להחזיר אותנו לתוך החיים האגואיסטיים שלנו, "מה היה לך רע, למה אתה בורח", כך אדם מרגיש שהכוחות האלה פועלים בתוכו. וזה נקרא "פה רע".

שאלה: למה כשאתה מבין שהרצון לקבל מזיק לך ואין בך שום דבר טוב ואתה מרגיש את זה, בכל זאת יש אדישות?

אתה לא רואה בפועל ממש עד כמה הוא מזיק, אחרת היית שונא אותו. אתה מבין תיאורטית שכן זה מזיק אבל יחד עם זה כמה אני מרוויח - זה הכול גם על ידי הרצון לקבל. אז הכול נבלע ככה וככה, זה העולם. לא שזה שחור וזה לבן ואז יש מלחמה ביניהם בלתי פוסקת, אין שחור – לבן. זו הבעיה, לכן העבודה שלנו היא בבירור.

שאלה:, קרה לי שהבורא לא נתן לי שבוע להגיע לשיעור. הרגשתי שפסח זה אירוע מיוחד שהאור פועל בצורה מאוד חזקה על הרצון לקבל ואפשר ללמוד רק כשיש גדילה של הרצון לקבל. זאת אומרת אנחנו עובדים עם הרצון לקבל רק כשהוא מתנפח. איך באותו רגע כשקורה משהו מיוחד, הרצון לקבל גדל ובו זמנית אנחנו צריכים לחזק את החיבור בינינו אבל דווקא אז אי אפשר לעשות את החיבור, לחשוב עליו אפילו?

לא נכון. אתה חייב לחשוב כל הזמן על החיבור המתגבר, אחרת אין לך שום מקום ברוחניות וסתם אתה חושב על עצמך שאתה קיים, אתה לא קיים. אם אתה לא מחזק בכל רגע ורגע את החיבור שלך אז אין לך מקום ברוחניות.

שאלה: קראנו בקטע שפרעה חסם את פתחי מצרים ולא נתן לעבדים לצאת. מה זה אומר בעבודה הפנימית שלנו בעשירייה?

אנחנו רואים בעולם שלנו עד כמה קשה לנו לעשות איזה מאמץ ללא שכר, ללא תשלום, ועל ידי זה פרעה מחזיק אותנו במצרים. או שהוא מגדיל את השכר שלנו או שלא נותן שכר. או שמעביר שכר ממקום אחד למקום אחר, אבל עושה הכול כדי שאנחנו לא נברח מפני שאנחנו חייבים לקבל שכר. כל פעם שכר שונה, פעם מתוך השפעה, פעם מתוך קבלה, בכל מיני אופנים, אבל אנחנו כל הזמן רוצים לקבל שכר.

היציאה ממצרים היא בזה שאנחנו מפסיקים לדרוש שכר. אני לא רוצה, לא רוצה שכר, פשוט יהיה מה שיהיה. ועל ידי החלטות כאלה כשאני מתעלה למעלה מהשכר, אני מתקדם ליציאה.

שאלה: בשני הקטעים האחרונים היה משחקים עם אותיות. מה המשמעות של משחקי האותיות ואם אפשר לתפוס אותם בעבודת החיבור שלנו בעשירייה?

מה זה משחקי אותיות?

תלמיד: "פה רע" וכדומה.

אז מה? זה לא אותיות, זה שמות. "פרעה" נקרא "פה רע". אחר כך נלמד את הגימטריות, כל מיני דברים ששייכים לסימנים האלו. אנחנו צריכים סימנים, אות זה סימן, לא יותר מזה, סימן. אבל את הסימנים האלו אנחנו צריכים כי על ידם אנחנו מוסרים ידע, מקבלים ידע, לכן משתמשים בזה.

כל הא'-ב' התחיל מהאותיות האלו. אתם יכולים לקרוא. ברוסית יש ספר של מדען גדול שכתב על זה. זה עוד יתגלה. מאיפה האותיות? האותיות הן מהתפשטות האור והכלים, נקודה וקו ועיגול, אלה סימנים של האותיות. אנחנו עוד נלמד פעם מאיפה יש לכל האנושות צורות של אותיות, למה זה בצורה כזאת. הכול יתגלה רק לא עכשיו, אנחנו עוד לא מוכנים לקבל את זה. ודאי שיתפשט מרוחניות לגשמיות.

שאלה: איך להשתמש נכון בהרגשה של הכאב שקיים בעולם כדי להתעלות ולא ליפול עוד יותר?

אנחנו צריכים להתחבר עם החברים ולמשוך על ידי חיבור שלנו את האור העליון, כוח הבורא, לקרב את הבורא לכל הנבראים.

שאלה: אנחנו עם החברות עושות סדנה ושמנו לב שבתפילה אנחנו טועות קצת בכוונה, האגו שלנו מצפה לטוב לעצמו. איך אנחנו יכולות לעזור אחת לשנייה לנתק את הציפיות לתוצאה מסוימת שטובה לאגו שלי?

רק על ידי חיבור בינינו ושאנחנו מבררים בינינו את הדברים. אני חושב שבמקום לשאול אותי - תדברו ביניכם ותשאלו את הבורא ותנסו להבין מה הוא עונה לכם. תעשו את זה כעבודה שלכם ותראו כמה זה מועיל.

שאלה: מה היא הפעולה של "פה-רע" בתוך העשירייה?

פה-רע מדבר רע על החיבור, על הרוחניות, על הבורא, על המורים, על החברים. כל דבר ששייך לרוחניות, לקשר בין כל הנבראים כאחד ולבורא. כשאנחנו שומעים כנגד, זה נקרא שפועל בנו פה רע.

שאלה: כשאנחנו מנסים לצאת ממצרים, כלומר מהאגו שלנו, אנחנו כל הזמן הולכים במעגל. מה יכול לעזור לנו לנתק את המעגל הזה חוץ מחיבור בינינו כמובן?

אין לנו שום דבר חוץ מחיבור. ואם את יודעת את זה, אז תממשי. ולא לבד אלא יחד.

שאלה: יש כל הזמן חברים שהמציאות שלהם קשה מדי בשביל להתעלות מעליה. איך הנשים שלא נמצאות במצבים כל כך קשים - יכולות לעזור לגברים וגם לנשים שכן, לתמוך בהם ולעזור להם כדי שיהיה להם יותר קל להתעלות?

להצטער יחד איתם - בצרת חברו ולשמוח יחד איתם - בשמחת חברו, זה מה שאנחנו צריכים. להעלות תפילה יחד איתם - לבורא.

תלמידה: האם יעזור אם נצרף את זה לתפילה המשותפת היומית של הנשים?

כן, ודאי. ועל מה תפילה יומית? היא צריכה להיות רק על דברים אקטואליים.

שאלה: יש הרגשה שאנחנו בכלל לא מבינים מה אנחנו צריכים לעשות, אנחנו שומעים ומרגישים את כל הצעקות האלה יחד עם אוקראינה וקייב. איך לצאת מהמצבים האלה?

קודם כל אתם צריכים לשים בצד את כל הדברים האלה שבמלחמה, אתם לא שייכים לזה, גם גברים ועוד יותר נשים. מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק על ידי החיבור בינינו, אז בואו נשקיע עוד כוחות, רצונות, מחשבות ופעולות רק בחיבור וכך נמשוך אלינו את הכוח הטוב והוא ינצח את המלחמה, את הכוח הרע.

אני במצב שאני לא יכול להרשות לעצמי אפילו לחשוב על צד אחד יותר מאשר על הצד האחר, לא אלו צודקים ולא אלו אשמים, אלא קרה מה שקרה. אנחנו צריכים לראות את עצמנו באמצע, כקו האמצעי. אנחנו צריכים להבין שאנחנו גרמנו לזה לקרות ולכן אנחנו צריכים עכשיו להביא את הדברים האלה לתיקון, אחרי שהקלקול התגלה אנחנו צריכים להביא אותו לתיקון.

על ידי מה? על כל פשעים שהתגלו, "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו צריכים בכל זאת לחשוב על החיבור בינינו מעל כל מה שהיה. ולכן אני לא בעד עם הרוסים ולא בעד האוקראינים, אני בעד חיבור מעל כל הבעיות שנתגלו. ואני לא רוצה לשמוע שזה צודק או אחרת ואת כל הדברים שמדברים אנשים בעולם שלנו, הם לא מבינים בזה.

אנחנו לא שולטים ולא מבינים את מה שקורה בשדה הקרב, בבית, במדינות ובכל דבר. לכן אנחנו צריכים רק להביא כיסוי טוב לעולם על ידי חיבור בינינו ותפילה. אני לא צריך לדבר עם פוליטיקאים, ולא עם מנהיגים גדולים אחרים כי זה לא יעזור, הם מנהלים את העולם. את העולם מנהל רק כוח אחד, ויש רק כוח אחד למטה שזה אנחנו שיכול על ידי פניה אליו לגרום לשינוי לטובה, אז בואו נעשה זאת.

שאלה: אמרת שהתפילה צריכה להיות על מאורעות האקטואליה, ואנחנו כל הזמן מבקשים את אותו הדבר, איך להכניס את האקטואליה, את הצעקה ואת הבקשה התמידית יחד?

צעקה בתפילה זה דבר מאוד גבוה גדול ומופשט, אליה אולי נגיע אחר כך. בינתיים עכשיו הכי טוב אם אנחנו נכתוב, שכל עשירייה תמצא זמן ותכתוב פניה ממנה לבורא. אם הוא כוח עליון והכל תלוי בו, איך אנחנו פונים אליו, מה אנחנו כותבים לו, תעשו זאת אחרי השיעור.

שאלה: אמרת שבמצרים אנחנו עוברים שלבים שונים, שבהם אנחנו תמיד רוצים לקבל תמורה ושכר, ורק אז מגיעים למצב שאנחנו לא רוצים כלום חוץ מהבורא. איך אנחנו מגיעים למצב הזה, לדרגה הזאת?

חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות ושבע שנות רעב שהם הגיעו אחרי חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות ושבע שנות שובע. אחרי שכל הדברים האלה עוברים על אלו שנמצאים ברצון לקבל, אז הוא יכול להתחיל למיין את הרצון לקבל שלו, ולדרוש יציאה מהמצרים. אנחנו צריכים לעבוד לפי התוכנית ונגיע לזה, ייקח זמן אבל לא הרבה.

שאלה: אתמול התאספנו בוועידה משותפת 140 חברות מקווקז, בולגריה ואוקראינה. עשינו הכנה שבועית, והמפגש נקרא "לכסות באהבה". מה קורה בעולמות העליונים כשאנחנו מדברות אחת עם השנייה על אהבה, על שמחה, כשאנחנו מתעלות, כשאנחנו מזמינות את כל החברים גברים ונשים? יותר משעה דיברנו על הדברים האלה וזה היה מאוד לבבי.

בעולמות עליונים כולנו נמצאים בענן של אהבה.

שאלה: כשבפנים במחשבות שלנו עולה איזו ביקורת, או מחשבות רעות ביחס לחברות, ואנחנו מנסות להחזיק את זה ולא להוציא החוצה. האם זאת העבודה הנכונה עם לשון הרע או לעבוד מעל האגו זה משהו אחר?

בדיוק מה שאת אומרת, קודם כל לא לעשות ביקורת על החברים.

תלמידה: לא לבקר חיצונית או גם בפנים?

גם בפנים, מתוך הלב. צריכים להגיע לכך, ש"פיו וליבו שווים".

שאלה: איזו אפשרות יש לנו להפוך את התענוג מלקבל על מנת להשפיע ליציב וחזק, כך שאנחנו נהפוך תמיד יותר דרוכות לעבר המטרה, לעבר החיבור?

אל תחשבו שברוחניות יש רק אהבה, טוב, חיבור ושום דבר חוץ מזה. עלינו להבין שכמו בחיים שלנו כאן, לא יכולה להיות הרגשת הטוב בלי הרגשת הרע שעומדת ותומכת בו. לכן כמו בחיים הגשמיים, אם אנחנו לא נמצאים בוויכוח או חיכוך, אנחנו גם לא יכולים להרגיש שאנחנו מחוברים.

אנחנו חייבים להיות גם יום וגם לילה בכל הדברים האלה. רק ברוחניות אנחנו נלמד איך להיות בחיבור, בהרגשה טובה, באהבה ובמקביל למטה כל הזמן למטה תהיה מורגשת דחייה, שנאה וריחוק אבל אך ורק בתנאי שאנחנו כל הזמן נחזיק באהבה למעלה מזה.

שאלה: אנחנו יכולים לעשות רק ניסיונות כדי לצאת ממצרים, אבל היציאה האמיתית תבוא רק כשהבורא ירצה בכך. איך אנחנו יכולים להמשיך לעבוד תוך כדי ידיעה שכל מאמץ שלנו יהיה יעיל רק כשהבורא בעצמו יחליט לעזור לנו?

כתוב על זה "תעשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך"¹. אנחנו צריכים להגיע לתיקונים כאלו שהרצונות, הכוונות, המחשבות וראיית העתיד בך ובבורא יהיו אותו דבר.

שאלה: כמו שאנחנו תופסים את המציאות, אנחנו לומדים "על כל פשעים תכסה אהבה". אם כך פה דקדושה יכול לבטל, להתעלות מעל פה רע ואפילו מעל כישוף ערמומי. זה המצב?

זה המצב.

שאלה: מה נקרא שהם זכו להארה ולא הצליחו לממש אותה בגוף?

רק בראש ולא בגוף, זו לא הארה מספקת שמקדשת את הכלים בפועל אלא רק בראש, רק בקטנות. אבל בכל זאת במחשבות, בחג"ת, כבר מוציאים את הראש מתוך הקליפות.

שאלה: כשאנחנו מבקשות שלום לעולם, קירוב לבבות כדי שיהיה תיקון לסבל בעולם, זה לבקש שכר?

אם תסבירי לי מה כוונתך בפעולה הזאת, אגיד לך. מה הכוונה?

תלמידה: בזמן האחרון אנחנו הנשים מבקשות חיבור, מעלות תפילה למען העולם ותיקון האירועים הקשים שקורים, המצבים קשים אצל חברות.

מה הכוונה שלכן?

תלמידה: איך לעשות שהתפילה שלנו תהיה נקייה? כי אנחנו מבקשות את החיבור כדי שיהיה טוב לנו, לילדים, לעתיד.

אז מה הכוונה שלכן?

תלמידה: תיקון.

תשאלי את עצמך מה את רוצה וזאת תהיה התשובה.

שאלה: אנחנו בעשירייה שומעות שיעורים, מעלות תפילה, משתדלות מאוד להתחבר, איך מוסיפים עוד בחיבור, מה התוספת שצריכה להיות כל פעם?

התוספת היא שאנחנו בודקים את עצמינו בחיבור בעשירייה ומשתדלים לראות איפה אנחנו עוד צריכים להוסיף בחיבורים כדי שנראה כתוצאה מזה את העולם המתוקן.

תלמידה: איך בודקים?

תסתכלי על העולם ותראי כמה עוד חסר לך להיות מתוקנת, כי "כל הפוסל במומו פוסל", זה סימן שאת עוד לא תיקנת את עצמך ולכן העולם נראה לא מתוקן. איך עושים? תתחברי עם החברות. על ידי מה? על ידי כך שתבקשי יחד איתן את הבורא שיתקן אתכן. הכול במקום.

שאלה: מה הוא המצב שאנחנו קוראים לו רוחניות?

רוחניות זה כוח שמגיע לרצונות ונותן להם לעשות פעולות מחוץ לרצון, מעל הרצון, בניגוד לרצון. זאת אומרת הרוחניות זה כוח שפועל למעלה מהמציאות, כי כל המציאות שלנו היא גשמיות.

שאלה: אמרת ששבע שנות רעב הן חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות וכך גם שבע שנות שובע. האם בסיפור מצרים ניתן להבחין בספירות, ואיך יתכן שהיציאה ממצרים רק מתחילה את הרוחניות, או שאני לא מבין את המבנה של המציאות?

אתה לא מבין את המבנה. זה שאני אמרתי חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, פשוט אמרתי מהו הקשר, מאיפה, דרך מה אנחנו מקבלים את האורות - בשבע שנות שובע או שבע שנות רעב, דרך קו ימין או דרך קו שמאל וכן הלאה. אבל זה לא שיש בנו את זה כבר. יש הבדל מה אנחנו מקבלים, דרך מה אנחנו מקבלים מלמעלה ואיך זה מגיע אלינו ואיך אנחנו מתרשמים מזה אצלינו למטה.

תלמיד: כל התורה קדושה ומדברת רק על אבחנות רוחניות, אז איך יתכן שיש דברים רעים כל כך?

לא נכון, אתה רואה בתורה כל מיני דברים זוועתיים - הורגים, אונסים, מוכרים, קונים כל דבר ודבר, הגרוע ביותר, הכול נמצא בתורה. אל ל תתבלבל עם כך שהתורה קדושה, אני חושב שאין ספר שמדבר על בצורה מאוד גלויה על דברים רעים כמו ספר התורה.

תלמיד: ברור, אבל אלה כבר מצבים ואבחנות רוחניות באדם שמתפתח ומפתח את הנשמה שלו. ופה יש פרק שלם שנקרא מצרים שהוא כביכול לפני היציאה מהאגו, הרי הכול רק בשלבי התפתחות הנשמה ולא בשלב ההכנה?

אני לא מבין אותך. אנחנו מדברים על לפני האדם הראשון, לפני שהאדם נולד אדם, לפני שנוצר האדם, לפני חטא עץ הדעת? לא, אנחנו מדברים על כוחות פלוס ומינוס שקיימים אחרי חטא עץ הדעת ושיש רצון שבור ועליו הכוחות האלה פועלים - כוח הטוב וכוח הרע, ואז אנחנו מדברים על העץ ועל פרי העץ שזה הכול טוב ורע.

תלמיד: אני אשאל אחרת, מצרים זה לשמה או לא לשמה?

מצרים זה לא לשמה. זאת אומרת, שהאדם יותר ויותר מבין ומרגיש עד כמה הוא נמצא בלא לשמה. עד כדי כך שמתפרץ ויוצא ממצרים החוצה ללשמה.

תלמיד: כל הדרך עד התיקון של בינה השלמה זה בלשמה, אז מה זה מצרים, איפה זה מצרים בזמן ההכנה לפני או אחרי המחסום?

מצרים זה לפני המחסום, כי אנחנו נמצאים בשליטת הרצון לקבל ולומדים עד כמה אנחנו לא מסוגלים לברוח ממנו.

תלמיד: אם כל התורה מדברת על התפתחות הנשמה שיש כבר כלי רוחני, אז יש כאן שלב שלם שמתואר עוד לפני ההיווצרות הראשונה של הבריחה הראשונה מהאגו, איך יכול להיות שמדוברת שם בשפת הענפים?

איפה יש בתורה גבול שנגמר בגשמיות ומתחיל ברוחניות?

תלמיד: אנחנו אומרים כל מיני לפעמים זו הפרסא שמעליה יש אצילות וכל מה שמתחת בי"ע.

איפה יש פרסא בתורה?

תלמיד: כתוב במפורש, כל עוד לא משאירים אף פרסא.

אתה מבולבל. התורה מתחילה מזה שיש רצון לקבל וצריכים לקלקל אותו עד כדי כך שהוא יהיה על מנת לקבל, גם זאת הכנה. מה שאין בחיות - דומם, צומח, חי וגם בני אדם שהם בחזקת דומם, צומח, חי אין להם על מנת לקבל, הם לא מרגישים את זה. מדובר תמיד כלפי הנברא. הם לא מרגישים שיש בהם על מנת לקבל ולכן הם לא יכולים להגיד על עצמם שהם טובים או רעים. אלא זה אנחנו - כל אחד צודק, כל אחד קיים וכן הלאה.

רק אנשים שיש להם רצון לקבל מוגבר מתחילים להשיג את הרצון לקבל שלהם שהוא כנגד הטבע וזה מגיע להם בהכרה איטית, הדרגתית. אבל לפני זה, אם יש להם שורש כזה הם מגיעים לחכמת הקבלה ומתחילים ללמוד וגם לא יודעים בשביל מה ולמה אבל מתחילים. ורק אחרי שנים הם מתחילים רק לגלות איפה הם נמצאים, מי הם, מה הם וכן הלאה.

תלמיד: ואז הם נכנסים למצרים?

לא מיד, אלא אחרי שהם באים לקבוצה ודוחים את הקבוצה לא רוצים לקבל אותה בשום פנים ואופן, אבל אחר כך מאין ברירה, כמו שלמדנו על האחים של יוסף, הוא רצה לאסוף אותם יחד והם התנגדו, לא רצו, ואז בכוח הכניסו אותם למצרים, קודם את יוסף ואחר כך אותם. וזה הכול מפני שאף לא אחד רצה להיכנס להתפתחות הרוחנית. אנחנו לומדים את כל הסיפור.

תלמיד: האם הסיפור, התורה מתחילה בלא לשמה?

ודאי שבלא לשמה, ועוד הרבה הרבה לפני לא לשמה. "לא לשמה" זה כבר הכרה שאני לא נמצא בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, במצרים בשבע שנות רעב האחרונות, בתקופה הזאת שאני מרגיש שאני נמצא ממש בשליטת הרצון לקבל שלי ולא יכול לברוח ממנו ורע לי, אני משתדל אבל אני לא יכול, משתדל ולא יכול. משתדל להתחבר עם החברים - לא מסוגל. משתדל לצאת להפצה, למשהו מחוצה לי - לא מסוגל. גם לא מסוגל בזה שאני לא מסוגל לצאת. אם אני יוצא - אחר כך אני רואה שהכול יהיה בעל מנת לקבל. זה המאבק שאני כך מגלה שאני נמצא במצרים.

ורק אחרי שאני עושה בכל זאת מאבק למעלה מהדעת - מה זה למעלה מהדעת? נגד הרצון שלי, נגד החשבונות שלי. בכל זאת אין לי מה לעשות, אני הולך קדימה, אני הולך עד הסוף. למה? כי כך אני. כך אני בנוי, כך הבורא סידר לי הכול, אני הולך בכל זאת עד הסוף כמה שאני מסוגל. ואז אני בכל זאת נכלל בקבוצה, נכלל בלימוד, נכלל בכל הדברים האלה, עד שאני מתחיל להרגיש שהפעולות שאני עושה נגד ההיגיון מתחילות להביא לי איזה רצון חדש, איזה שכל חדש, גישה חדשה. מאז אפשר להגיד שיש לי איזה קשר עם על מנת להשפיע, זה כבר כוח תורה אחר שמתחיל לתמוך בי, למשוך אותי, כוח חיובי. וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אני מרגיש שאנחנו ממש צריכים יותר לחזק אחד את השני, צריכים את התמיכה אחד של השני לפחות בתקופה הזאת. ואתה המלצת בבוקר שאנחנו צריכים יותר להתחבר עם עשיריות אחרות כדי להתרשם או להעלות את המורל, את המצב רוח. האם באמת אנחנו צריכים להכניס את זה ללו"ז השבועי שלנו ולהתחבר כל פעם עם עשירייה אחרת בשביל לחזק את עצמנו, את כל הכלי העולמי לקראת היציאה ממצרים?

אני חושב שאתם צריכים לעשות פעם בשבוע לפחות, איזה מפגש חצי שעה עם עשירייה אחרת או אולי פעמיים בשבוע, ולהתרשם מהעשירייה. אבל שזאת לא תהיה עשירייה מאוד שונה מהעשירייה שלכם, אלא במקצת שונה וקצת דומה. תנסו, זה ייתן לכם התחדשות במחשבה ובהרגשה.

תלמיד: האם במפגש הזה אנחנו צריכים בעצם לקחת רק התרשמויות איך אנחנו מייצבים את עצמנו ביחד ככלי אחד או לעשות איזה בירור?

תנסו ואחר כך תראו למה אני התכוונתי.

שאלה: אני תלמיד שלך מאז 2015. פעם ראשונה שנפגשנו היו 20 חברים מישראל שהגיעו לגרמניה ומאז אני איתך. אבל כבר חצי שנה אין לי כוח להגיע לשיעור. הייתי בריב עם עצמי, עם הבורא. החברים של הצוות המוזיקלי חיזקו אותי, כל פעם שלחו לי כל מיני דברים. האם אני אשם במלחמה שקורת עכשיו באוקראינה?

מה זה ייתן לך לדעת אם אתה אשם או לא אשם? יותר טוב תענה לעצמך איך שאתה יודע. אני בדרך כלל לא עונה לבן אדם על שאלות אישיות. את זה הוא צריך לברר ולדון ולדאוג לבד עם הבורא, מקסימום עם החברים, אבל לא איתי. אז תמשיך ותראה.

אבל זה שאתה לא קם לשיעור זה פספוס שאין כמוהו. אתה חייב להפסיק עם זה ולחזור לשיעורים. שיעור יום יומי זו חובה, על זה אין ויכוח. אחרי זה אתה נחשב - אדם, לפני זה אתה בהמה.

שאלה: בזמן אחרון אנחנו שמות לב שהתפילות שלנו באות מכוונות שונות, נקיות ולא נקיות. האם כשאנחנו מתפללות באותו זמן זה עושה את התפילה שלנו למשותפת. האם צריך לעשות בירור לתפילות ואם בכלל אפשר לעשות בירור בין אלף אנשים?

פעם בכמה זמן כדאי לעשות בירור מה אתן מבקשות, איך מבקשות, למי אתן פונות, אבל לא יותר מפעם בחודש. זה חייב להיות מוגבל לשעה, שעה וחצי פעם בחודש.

שאלה: ככל שאנחנו מתקרבות לרוחניות נראה לי שאנחנו מאבדות את הייחודית לנו. מה יקרה לתכונות הייחודיות של כל אחת כשאנחנו נתקרב לרוחניות?

כל אחת תהיה דומה למלאך. את תהיי מלאך ג'ינג'י, השנייה ברונט, השלישית שם בלונד, אבל כל אחת כמלאך.

קריין: קטע מס 44.

"מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) בשלח וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם."

(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)

שאלה: יש לי בלבול, אם פרעה זה הצד ההפוך של הבורא, האחוריים, אז איך הבורא יכול להקשות את ליבו ביחס אלינו?

מי זה אליכם?

תלמיד: הנבראים. פרעה עובד עם הנבראים.

זה לא נכון. הבורא מגדיל את כוח האגו באדם כדי לתת לאדם עוד סיבה להתעלות למעלה מהאגו. למה אתה אומר שאנחנו אגו? לא, פועלים בנו שני כוחות. הבורא משחק איתנו גם בכוח הטוב וגם בכוח הרע כדי לקדם אותנו באמצע.

שאלה: מהם הכשפים שפרעה משתמש בהם ואיך נוכל להגן על עצמנו מהם בעשירייה?

כרגיל על ידי החיבור בינינו. אין כוח יותר גדול בכל המציאות - כולל הבורא - מכוח החיבור שאנחנו יכולים לייצב בינינו. זה הכוח הכי גדול שיכול להיות. על ידו אתה מגיע למצב, כמו שכתוב - "נצחוני בני". זאת אומרת הבורא נכנע. אם אתה מביא שאחריך עומדת קבוצת בני ברוך ואומר מול הבורא שאני הולך להילחם בך, הוא מרים ידיים. ממש כך "נצחוני" כתוב, "נצחוני בני" - אתם כבר ניצחתם. אם אתם יכולתם לאסוף את כולם ולהגיע אליי בדרישה כללית של כולם, גמר תיקון.

תלמיד: מהם אותם כשפים שפרעה משתמש בהם?

כל אותם כוחות ההפרעה שמשפיעים עלינו כדי להפריד אותנו, להרגיז אותנו, לעשות סכסוך בינינו ושאנחנו על ידם נוכל להתעלות, לתת התגברות, לגדול.

שאלה: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו בורחים מפרעה כי לא נותן לנו להגיע להיות "כאיש אחד בלב אחד". מאיפה ניקח רצון להיות "כאיש אחד בלב אחד"? נראה שדווקא מזה אנחנו מנסים לברוח ולא מפרעה. איך נרצה להיות כאחד?

גם מתוך החיבור בינינו. מתוך החומר שאנחנו לומדים. מתוך כל מה שאנחנו. תשמעו בבית או בכל מקום שאתם נמצאים את השירים של בני ברוך, זה מאוד עוזר שיהיה כל הזמן ברקע.

שאלה: דיברת לגבי הנושא של המפגש של שתי עשיריות. אם תוכל לתת הדרכה מפורטת למפגש של שתי עשיריות?

לא יכול. רב"ש כותב על זה, תקראו אותו ותעשו כמו שהוא ממליץ.

שאלה: איך יכול להיות שפרעה לא יודע שיש את כוח האמונה שמבטל את שאר הכוחות?

פרעה זה מלאך. ומלאך יודע ומבין ומרגיש ומקיים מה שנותנים לו, כמו כוח. אין שכל, אין רגש כמו לבן אדם, אלא המבצע. כמו בהמה – רק במסגרת שהיא קיימת כך היא מתקיימת.

שאלה: אני שומעת בימים האחרונים שאתה מכוון אותנו לשמור על הגברים שלנו, להתחבר כדי להכניס לרשת הקשר בינינו את הגברים, בזכות נשים צדקניות. כשאנחנו בתפילה ביחד כל הכלי העולמי, ובכלל במהלך כל החיבור בינינו, איך אנחנו אמורים להכניס את הגברים, מה צריכה להיות הכוונה שלנו, על מה אנחנו צריכות לחשוב ביחד, האם זו המטרה שלנו או אחת מהן?

אני לא יכול לספר יותר ממה שכבר דיברתי. כל מה שיכולתי להגיד כבר אחרי רב"ש ובעל הסולם - אין לי יותר מה להוסיף, הכול נמצא שם. אתם יחד איתי נמצאות בתוך התהליך שאנחנו עוברים כבר - אני חושב 30 שנה, אולי קצת פחות. בכל זאת מה עוד אפשר להוסיף? רק לממש מה שיש לכם, אבל בפועל לממש וגם ללחוץ על הגברים שהם יממשו.

הרבה מהביצוע של הנשים הוא בזה שהן מכינות את הגברים לצאת למלחמה, למלחמת היצר, למלחמת חיבור. אני מבקש תנסו את זה לבצע.

(סוף השיעור)

---

1. עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו (משנה אבות ב', ד')↩