שיעור בוקר 11.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 157,

"הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אותיות י"ד-ט"ו

קריין: ספר כתבי בעל הסולם. עמ' 157. "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", אות י"ד.

אות י"ד

"הרי נתבאר היטב, שענין העולמות ובחינת החידוש והשינוים ומספר מדרגות וכדומה, כל זה לא נאמר אלא בבחינת הכלים המשפיעים להנשמות ומעלימים ומודדים להם שיכלו לקבל מאור א"ס ב"ה שבהם בדרך המדרגה, והם אינם עושים שום התפעלות של משהו באור א"ס ב"ה עצמו, כי אין כיסוים פועלים על המתכסה רק על השני הרוצה להרגיש אותו ולקבל ממנו כנ"ל במשל."

אות ט"ו

"ובדרך כלל, יש להבחין בהספירות ובפרצופין, בכל מקום שהם, את ג' בחינות הללו: עצמותו ית', כלים ואורות. אשר בעצמותו ית' לית מחשבה תפיסא בו כלל, ובכלים יש תמיד ב' הבחנות הפכים זה לזה, שהם העלמה וגילוי, כי ענין הכלי מתחילתו הוא מעלים על עצמותו ית', באופן שאלו העשרה כלים שבע"ס הם עשר מדרגות של העלמות. אמנם אחר שהנשמות מקבלים להכלים הללו בכל התנאים שבהם הנה אז נעשים אלו ההעלמות לבחי' של גילויים להשגות הנשמות. הרי שהכלים כוללים ב' הבחנות הפכיות זו לזו שהם אחת, כי מדת הגילוי שבכלי הוא ממש כפי מדת ההעלמה שבהכלי וכל שהכלי יותר עב, דהיינו שהוא יותר מעלים על עצמותו ית' הוא מגלה קומה יותר גדולה הרי שב' הפכים הללו הם אחת. וענין האורות שבהספירות פירושן, אותו שיעור קומה הראוי להתגלות להשגת הנשמות. כי מתוך שהכל נמשך מעצמותו ית' ועם זה אין השגה בו רק בתכונתם של הכלים כנ"ל, ע"כ יש בהכרח עשרה אורות בעשרה כלים הללו, דהיינו עשר מדרגות של גילוים אל המקבלים בתכונת אותם הכלים. באופן שאין להבדיל בין אורו ית' לעצמותו ית' רק בזה, אשר בעצמותו ית' לית השגה תפיסא ביה כלל זולת המגיע אלינו ממנו ית' דרך התלבשותו בהכלים של הע"ס, ומבחינה זו כל הבא בהשגה אנו מכנים בשם אורות."

תלמיד: מהי מידת העלמה שבכלי?

ככל שהכלי לא נמצא באותה קומה, כך הוא מעלים את האור.

תלמיד: בעל הסולם גם כותב שככל שהכלי יותר עב, כך הוא יותר ראוי לקבלת האור.

כן.

תלמיד: מה הפעולות השונות של הכלי? איך הכלי פועל, מה הפעולות שלו?

הכלי פועל כך שהוא מחזיק את האור שבתוכו. האור מסתלק על ידי פעולה חיצונית שפועלת על הכלי, ואז האור מתחיל לרוץ אחרי אותו אור שעזב אותו, ואותה הפעולה שעל ידה הכלי רוצה להשיג את האור בעצם בונה ביניהם קשר חדש כך שבסופו של דבר האור מתלבש בתוך הכלי והם מתקיימים יחד.

תלמיד: כשהכלי עושה העלמה לאור, זה מצב של חוסר שיווי משקל ביניהם, יש שם תנועה כל הזמן?

כן, ודאי.

תלמיד: אז מה השוני בין הפעולה של ההעלמה לבין מצב שהכלי כבר משיג?

הפעולה של ההעלמה מגיעה מתוך זה שאין השתוות בין האור והכלי, אלא האור הוא כביכול יותר מהכלי, ואז האור יוצא מהכלי ואחרי פעולות איזון שביניהם, האור מתלבש בתוך הכלי בדיוק לפי מידת הכלי.

תלמיד: הכלי משנה את צורת הפעולה שלו מהרגע של ההעלמה עד לרגע של ההתלבשות חזרה, של ההשגה?

לא.

תלמיד: אז למה אחר כך האור כן יכול להיכנס לתוך הכלי?

כי הכלי מתאים את עצמו לאור.

תלמיד: על ידי מה?

על ידי זה שמשתמש ברצונות שונים.

תלמיד: הכלי הוא רצון בעצמו, מה זאת אומרת שהוא משתמש ברצונות שונים?

בכלי יש רצונות, הרצונות האלה הם מאפס עד אין סוף, אז על ידי זה שנפגשים אורות וכלים, הכלי מתחיל להרגיש באיזה רצון הוא יכול להיות מול האור כדי שיהיה ביניהם איזה קשר, איזו השוואה.

תלמיד: אז מלכתחילה הרצון הזה שבו האור יכול להתלבש, קיים בתוך הכלי?

לא, זה לא ידוע לכלי. זה רק אחרי שיש ביניהם פגישה בפעם הראשונה, זיווג דהכאה.

תלמיד: איזה ביטוי יש לעצמותו בעשר הספירות?

בעשר הספירות עצמותו מתגלה בחלקו, לפי השתוות הצורה בין עשר הספירות שברצון ובין עשר הספירות שבאור.

תלמיד: זה הסיכום של עשר הספירות, נגיד כתר או משהו כזה, ספירת הכתר?

למה?

תלמיד: הכלי משווה צורה, יש לו עשרה מהלכים עד שהוא משיג את הכתר, אז עצמותו נמסר דרך הכתר?

לא. מלכתחילה הכלי לא מרגיש את האור כך שהוא נמצא בפעולה אחת איתו, והוא בעצם צריך לגלות מלכתחילה איזו פעולה, שעל ידי הפעולה הזאת תהיה ביניהם השתוות, השוואה. האור פועל בכלי ללא שום שינוי, כל הזמן כלפי מצב אחד, מתי תהיה ביניהם השתוות הצורה. אנחנו אומרים את זה בלשון חכמת הקבלה, כמו שהאור משפיע גם הכלי משפיע, ויש ביניהם כזאת הדדיות.

תלמיד: פשוט בעל הסולם כותב שמצד אחד אין בעצמותו מחשבה ותפיסה כלל, מצד אחר הוא אומר שיש ג' הבחנות, ואחת מהן היא עצמותו. אז לא ברור, משיגים משהו מעצמותו או לא משיגים משהו מעצמותו?

לא, מעצמותו לא משיגים שום דבר בינתיים.

תלמיד: מה זה אומר שהכלי יותר מעלים את האור, הרי העביות נמצאת במקבלים ולא בכלים שמוסרים את הגילוי?

הכלי שמעלים את האור, זו העביות שנמצאת ברצון לקבל, והרצון לקבל הזה נמצא מחוץ לפעולת החיבור, אורות וכלים.

תלמיד: כן, אבל מי שמגלה את האור זה הנשמות, אני מבין שהעביות נמצאת בנשמות, היא לא נמצאת בכלים שדרכם נמסר האור.

כן.

תלמיד: אז למה בעל הסולם כותב שהעביות נמצאת בכלים שמוסרים את האור. איזו עביות יש בכלים שמוסרים את האור לנשמות, הרי העביות נמצאת בנשמות?

העביות נמצאת בנשמות.

תלמיד: בעל הסולם כותב שבכלים שמעלימים את האור מהנשמות יש עביות.

כן.

תלמיד: אני לא מבין את זה. נגיד בעשר ספירות דאור ישר יש עביות?

לא.

תלמיד: יש רק בעשר ספירות דאור חוזר, כשהנשמות מחזירות משהו, שם העביות נמצאת.

כן.

תלמיד: לא כל כך הבנתי מה בעל הסולם כותב באות ט"ו.

תקרא את כל הקטע הזה.

תלמיד: "אמנם אחר שהנשמות מקבלים להכלים הללו בכל התנאים שבהם הנה אז נעשים אלו ההעלמות לבחי' של גילויים להשגות הנשמות. הרי שהכלים כוללים ב' הבחנות הפכיות זו לזו שהם אחת, כי מדת הגילוי שבכלי הוא ממש כפי מדת ההעלמה שבהכלי וכל שהכלי יותר עב, דהיינו שהוא יותר מעלים על עצמותו ית' הוא מגלה קומה יותר גדולה הרי שב' הפכים הללו הם אחת. וענין האורות שבהספירות פירושן, אותו שיעור קומה הראוי להתגלות להשגת הנשמות".

כן.

תלמיד: יוצא מזה שבכלים שמוסרים את האור, יש בהם עביות. לא ברור לי למה יש בהם עביות, אני מבין שבנשמות יש עביות.

יש עביות בכלים והאורות שמתלבשים בכלים צריכים להיות מותאמים לכלים.

תלמיד: בסדר.

אנחנו עוד נראה.

תלמיד: הכלים והאורות האלו הם מעשה שהנברא עושה?

כן, תוצאה מפעולות הנברא.

תלמיד: ומזה יכול להיות בניין חדש בלב, כמו שקראנו בהכנה?

כן, הוא בונה בזה קומה חדשה.

תלמיד: ושיעורי הקומות הם הספירות כמו שבעל הסולם כותב לנו, כך אפשר למדוד את הקומות?

כן.

תלמיד: אתה אומר שהאור בונה קשר חדש, מה המשמעות שהאור מסתלק מהכלי?

האור יכול להיות בתוך הכלי כשיש ביניהם השתוות, איזון. אם אין איזון, אז האור בורח מהכלי.

תלמיד: איך הסתלקות האור גורם לקשר חדש?

האור שהיה בתוך הכלי יוצא מהכלי, והכלי נשאר ריק. יש לו גם חסרונות מזה שהיה אור והסתלק. אז הפרצוף, זאת אומרת, אורות, כלים, מסכים, עוברים לפעולה הבאה. הפעולה הבאה זה איך לעשות שהאורות לא יברחו מהכלים. אז יוצא מצב חדש שהיו אורות עם הכלים, בתוך הכלים, ועכשיו יש לנו אורות שהם מחוצה לכלים.

תלמיד: האם זה התהליך שגורם להשתוקקות כל פעם יותר ויותר להתקרב לבורא?

כן. ודאי, רק בזה יש השתוקקות.

תלמיד: הוא כותב ש"אין כיסויים פועלים על המתכסה רק על השני הרוצה להרגיש אותו ולקבל ממנו כנ"ל". מה זה התהליך שלא המתכסה, אלא אני מכסה את עצמי ואני משפיע על מי שרוצה לקבל ממני?

זה ברור.

תלמיד: איך זה מתבטא ביחסים בינינו, בקשר בינינו?

כי אתה מסתיר את עצמך ממישהו שמחוצה לך.

תלמיד: אם אני מכסה את עצמי מול החברים, איך אני מחזק בכך את הקשר?

זה לא מחזק. לחזק את הקשר זו תהיה הפעולה הבאה. למרות שאין השתוות ביניהם, הוא קונה לעצמו מסך חדש.

תלמיד: זה מגדיל את החיסרון ומביא לבקשה לבורא.

כן.

תלמיד: האם הכלי מתייחס לנשמות ולא לגופים?

בעצם כן.

תלמיד: האם יש בכל זאת איזו מדרגה שאומרים בניה של הכלי של הגופים? או שאין דבר כזה.

לא. הוא בכלל לא מדבר כל כך על הגופים.

תלמיד: האם אנחנו לא בונים את הנשמה ככלי לפני שהנשמות מקבלות את הכלים?

אי אפשר. אנחנו רק מקבלים כאן הסבר ואחר כך לפי ההסבר צריכים לראות האם אנחנו נמצאים באותו מצב או לא, מהו הכלי שלנו.

תלמיד: אומרים שאם נמלא את כל התנאים הדרושים מתקבלים עשרה כלים. מה זה אומר למלא את כל התנאים שהם צריכים?

מה שהם רוצים. בכל כלי יש לך רצון לקבל וגם רצון להשפיע, לתת. אז אנחנו מתייצבים לפי מידת ההחלטה שלנו, כמה אנחנו מקבלים, בשביל מה מקבלים ובזה אנחנו מתחילים את הדרך.

תלמיד: מה קובע את עביות הכלי?

עביות הכלי נקבעת מלכתחילה, כך נגלה הרצון לקבל שבתוך הפרצוף. אחר כך עביות הכלי נגלה במידה שהכלי מסוגל להחזיק את עצמו כלפי האור העליון.

תלמיד: כשהאור נכנס לכלי ואז הוא יוצא, הוא בונה בכל פעם השתוקקות, הוא השאיר בו משהו?

כן.

תלמיד: אמרת קודם שהכלי נעשה ריק, זה משאיר בו איזשהן הבחנות והוא בונה שוב את עצמו מחדש, כדי לקבל שוב, או שהוא משתוקק שוב. אבל מה בונה בו את ההשתוות לאור, איך מתעורר בו רצון להשתוות לאור, להשתוות הצורה?

זה כשהכלי מרגיש כמה הרצון לקבל שבו הוא לא טוב והוא עושה חוסר איזון בין הכלי ובין האור. אז הכלי עובר למצב אחר, שהוא לא רוצה להשתמש ברצון לקבל שעושה הפרדה כזו ביניהם.

תלמיד: אבל זה נולד בו מתוך זה שהאור הסתלק ממנו, הרצון הזה לאיזון.

כן. זה לפני זה, לא חשוב.

תלמיד: אז מתי מתעורר בו הרצון ממש להידמות לו?

הרצון להידמות לאור נולד בכלי אחרי שהוא מקבל את המדרגה, בודק, שוקל את המדרגה, מגרש את האור שהוא המבדיל ביניהם, וכשהאור נמצא מחוצה לכלי ונמצא כתוצאה מתוך הכלי, זה הפך להיות חוזר, אז הכלי מחליט כבר כמה אני יכול לקבל את האור הזה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז יש פה כבר צורה יותר עצמאית?

כן.

תלמיד: באות ט"ו הוא מגדיר שלוש הבחנות. אחד זה עצמותו ית', השני זה האורות והשלישי זה הכלים.

כן.

תלמיד: אבל ההגדרות הן רק מצד הכלים, כי אי אפשר מצד אחר להגדיר. הוא גם אומר את זה, שבכלים יש תמיד ב' הבחנות הפוכים זה לזה. אז למה בכלל צריך את ההבחנה הזאת שנקראת "עצמותו ית'", אם זה מוגדר כלא מוגדר, אז יש כלי ויש מה שמרגיש, שזה האור והיחס שלו אליו?

לא, אנחנו תמיד משחקים עם עצמותו, רק לא יכולים להתקרב אליו, לא יכולים למדוד אותו, לא יכולים להידבק אליו, אז אנחנו כל הזמן מסתובבים סביב זה. בכל זאת, כל הפעולות שלנו זה סביב עצמותו.

תלמיד: אז אפשר להגיד רק על דרך השלילה, "זה לא זה"?

לא. יש דברים שאנחנו מקבלים אותם כחלק מפעולות הבורא, שמתייחס ישר אלינו.

תלמיד: אני לא רוצה להגשים את זה, אבל בעשירייה יש לנו מערכת יחסים בינינו ויש כל הזמן שינויים במערכת הזאת.

כן.

תלמיד: אז אפשר להגיד, שיש איזשהו יחס, יש אור, יש כלי פה, יש משהו שקיים פה, אבל מה זה אותו עצמותו, איך אפשר בכלל להגיד יש פה עצמותו, יש פה משהו נוסף?

לא, את זה אנחנו לא מגלים. ההיפך, יש לנו איסור לגלות את זה.

תלמיד: אז מה זה ששמעתי קודם, שאנחנו מסתובבים סביבו ובכל זאת זה חשוב, זה דבר שצריך להבחין בו בהבחנות, ואז מה זה אותו עצמותו?

אותו עצמותו זה מה שמחזיק אותנו, משפיע עלינו, ממלא אותנו, מקדם אותנו למטרה, שאז יהיו "הוא ושמו אחד".

תלמיד: ומה אנחנו יכולים להגיד על האור? מה ההבדל בין שאנו אומרים על האור שהאור מקדם אותנו, האור המקיף פועל עלינו, עובדים על הכלי מול האור לעומת מה שאנחנו יכולים להגיד על עצמותו ית'?

ודאי שמהבורא כל הזמן פועל עלינו אור בכל מיני צורות, פנימי, חיצוני, מקיף, למיניהם, ואז כדי שאנחנו נגלה מגע עם הבורא כמה שאפשר יותר פנימי, אז אנחנו משתמשים בכל האורות האלה שפועלים עלינו, ורוצים על ידם להתקרב אליו.

תלמיד: אז זה נאמר ברור, היחס הזה שבין הנברא לבורא. אבל הוא אומר, יש פה גם משהו שנקרא "עצמותו".

כן.

תלמיד: איפה הוא נמצא בתוך המערכת הזאת?

עצמותו, אתה מתכוון לאור עצמו?

תלמיד: זאת השאלה שלי. כי הוא אומר, יש פה שלוש הבחנות. "ובדרך כלל, יש להבחין בהספירות ובפרצופין, בכל מקום שהם, את ג' בחינות הללו: עצמותו ית', כלים ואורות." ואז הוא אומר, "אשר בעצמותו ית' לית מחשבה תפיסא בו כלל, ובכלים יש תמיד ב' הבחנות הפכים זה לזה," אז אם אין בו הבחנה, למה אנחנו צריכים להגדיר אותו, למה אנחנו צריכים את זה בתוך מערכת היחסים שלנו?

לא, אנחנו רוצים שיהיה לנו קשר עם הכוח העליון. הכוח העליון הזה, הוא מוגדר בנו כבורא ואנחנו רוצים להיות בקשר עימו ולא להיפרד מהקשר עימו וכל הזמן להיות בצורה כמה שיותר קרובה אליו.

תלמיד: ואז ממנו אנחנו מרגישים אורות וכלים שהוא נותן לנו?

אנחנו רוצים שיהיה לנו קשר עימו. נקודה. ועכשיו, מה אנחנו יכולים לבקש, לדרוש לעשות. אז ברור לנו שמה שאנחנו רוצים זה לבקש, לבקש כלים, לבקש אורות ויחסים.

תלמיד: אז ה"ממנו" הזה זה עצמותו, המגמה אליו, היחס הכללי אליו זה עצמותו?

כן. היחס הכללי אליו זה עצמותו.

תלמיד: אז בעצמותו הזה, מתוך העבודה עם הכלים והאורות בעצמותו יש יחס מחודש כל פעם?

כן. הבורא מתגלה כל פעם בצורה חדשה.

תלמיד: זאת אומרת, בכל מערכת יחסים חדשה יש את האורות והכלים, שזה יותר ברור או יותר מושג בינינו והלא מושג, שזה עצמותו.

עצמותו זה לא מושג.

תלמיד: אז כשאנחנו אומרים שכל פעם יש בורא חדש, זה כלל המערכת, גם אורות חדשים, גם כלים חדשים, גם עצמותו מחדש?

זה הכול תלוי דרך איזה כלים אנחנו מרגישים את הבורא.

תלמיד: הכלים מתחדשים, כל פעם שונים.

אז נקרא בורא חדש.

תלמיד: אז שנקרא בורא חדש, זה אורות חדשים, או שזה גם כל המערכת חדשה?

אורות וכלים גם, כי לא יכול להיות שאור ישתנה בלי כלים.

תלמיד: אז גם עצמותו הוא חדש באותו מצב חדש?

כן.

תלמיד: בתוך העולמות יש כלים ובנשמות יש כלים, או שזה אותו כלי שאנחנו לא יכולים לדבר בכלי בעולם, בלי שום קשר לנשמה?

בעולמות יש כלים, בנשמות יש כלים.

תלמיד: הוא מתחיל את ההקדמה מזה שהכול בתוך האדם. אז כביכול הכול בתוך הנשמה ובלי ההשגה של נשמה כביכול אין שום דבר.

כן.

תלמיד: ומצד שני עכשיו קראנו, ש"הרי נתבאר היטב, שענין העולמות ובחינת החידוש והשינוים ומספר מדרגות וכדומה, כל זה לא נאמר אלא בבחינת הכלים המשפיעים להנשמות ומעלימים ומודדים להם שיכלו לקבל מאור א"ס ב"ה". אז הכלים נמצאים בעולמות, ואנחנו כשמתקדמים מגדילים את הכלים מתוך הנשמות על ידי זה שרוכשים כלים בעולמות? איך זה עובד? או שזה לא נכון? מה הקשר בין כלים של נשמות ועולמות?

כלים של הנשמות זה הכלים שלנו, זה ממש קיים בנו, זה כלים שבתוך הנברא, ויש כלים שבתוך הבורא, במה שהוא מוסר לנו דרך האורות, שגם משם מגיעים אלינו מידות, מנות כאלה, האורות המלובשים בכלים.

תלמיד: עכשיו אנחנו גם לומדים ששום דבר לא נעלם, בהתחלה נבנו העולמות ואחר כך נשמה שנשברה. והתהליך הזה שאנחנו עוברים, אנחנו בעצם צריכים לעבור אותן מדרגות?

כן.

תלמיד: כשאנחנו רוכשים את המדרגות האלה, כביכול מסכים, כי כלי רוחני זה רצון עם מסך, וחסרים לנו מסכים, אנחנו עושים משהו חדש או חוזרים על אותם דברים שכבר קיימים כביכול?

אנחנו לא בונים שום דבר חדש. שום דבר, אפילו אם אנחנו אומרים שאלה דברים חדשים, פרצוף, מסך, אור חוזר שלא היו אף פעם, פרצופים נוספים, על כל זה, רק כך אומרים.

תלמיד: אז בעצם משחזרים כביכול אותם מצבים?

אי אפשר להגיד שלגמרי, אבל כן.

תלמיד: יש תוספת במשהו?

תוספת יש בזה שאנחנו משלימים את הכלים העליונים ברצון שלנו.

תלמיד: אומרים שאדם הראשון נברא מהול, שהוא היה בבינה ואז כשהוא ניסה לצרף כלים יותר עבים, נשבר. הכלים האלה שנשברו, הם מתוקנים באיזו צורה במשהו?

זה לא שייך לנו, אבל נגיד שנגיע לזה ונתקן.

תלמיד: המטרה לתקן דווקא את התוספת הזאת?

כן.

תלמיד: נעשה קצת סדר. נברא רצון לקבל אחד, זה כל מה שנברא, אין פה הרבה. אז כשאנחנו אומרים עולמות, ואומרים נשמות, זה הכול חלקים של אותו רצון. וכשאנחנו אומרים עולמות, איזה חלקים אלה? זה החלקים היותר גבוהים של אותו רצון? נגיד א"ק, אחר כך אצילות ובי"ע, אלה חלקים של הרצון, ונשמות הן גם חלקים של הרצון.

כן.

תלמיד: זאת אומרת חלקים, אבל זה חלקים יותר נמוכים?

יותר גבוהים.

תלמיד: הנשמות?

כן.

תלמיד: הם יותר גבוהים, כי יש להם עביות יותר גדולה?

כן.

תלמיד: אבל כשהם לא מתוקנים הם בתחתית הסולם.

כן.

תלמיד: אז אותם חלקים לא מתוקנים נמוכים, על ידי זה שמזדככים הם מקבלים תכונות של חלקים יותר גבוהים מהם, אבל בסך הכול מדברים על כל מיני חלקים של הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: אז למשל, קודם היה עניין של יש כלים ויש נשמות, כאילו זה שני דברים נפרדים. זה לא שני דברים נפרדים, זה אותו דבר, זאת אומרת יש נשמה, שזה רצון שנמצא בתהליך תיקון, ויש כל מיני חלקים לרצון הזה. יש חלקים מתוקנים, חלקים שאינם מתוקנים, אלה הכלים. הם פשוט רוכשים תכונות יותר גבוהות.

כן. זה הכול.

תלמיד: הוא מדבר פה על שתי הבחנות בכלים, כוח העלמה בכלי וכוח הגילוי בכלי. תוכל להסביר לנו את זה בשפה שאנחנו יותר מכירים?

כוח הגילוי של הכלי זה שהכלי יכול לעבוד עם המסך והעביות, ולקבל בעל מנת להשפיע ולהשפיע מתוך זה לאחרים, אלה פעולות של הכלי המתוקן. פעולות של הכלי המקולקל הן שהוא היה רוצה לבצע את הפעולות של כלי המתוקן, אבל כמו במכונית, יש חלק שבור, והפעולה הזאת לא מסתיימת, לא נקראת, ואז זה נקרא שהוא לא יכול לסיים את התוכנית שלו וזה המצב של הכלי המקולקל.

תלמיד: אז אפשר להגיד שכוח הגילוי שבכלי תלוי במסך שיש לו?

כן.

תלמיד: המסך הזה שיש בכלי, זה חלק מהכלי או חלק מהאור?

משניהם.

תלמיד: איך המסך יכול להתנגד לאור בלי שהוא טועם מהאור, בלי שהוא מרגיש את האור, בלי שהוא מקבל את האור? כי בסופו של דבר, הכול צריך להתחיל מצמצום. זה שהכלי אומר, "אני לא רוצה לקבל בשיטה שהייתה עד עכשיו, בעל מנת לקבל, אז נולד משהו שנקרא "מסך, והדבר הזה שנקרא מסך הוא טועם את האור, הוא חייב לטעום את האור, הוא חייב להתעסק עם האור. איך יש חלק בכלי שטועם את האור אבל לא מקבל אותו, אלא מה הוא עושה עם האור?

מסך הוא רצון לקבל שהוחלט בו לא לקבל על מנת להשפיע. הוא לא מקבל יותר. ואותו מסך שיש עכשיו בתוך הכלי, הוא משתמש לפי החשבון של הכלי, הוא מפעיל אור חוזר, מלביש את העליון. מה שהלביש, מושך לתוך עצמו, ומקבל את זה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בתהליך הזה שבו המסך מחליט או מצליח לעשות אור חוזר, הוא טועם את האור. איך הוא יכול לעשות אור חוזר בלי לטעום את האור, בלי להרגיש אותו? במה שונה ההרגשה של המסך, של האור שאיתו הוא עושה אור חוזר, מהמילוי של הכלי?

יש לי כלי, רצון לקבל, מסך, ועכשיו אני עושה מדידה. אני מקבל בתוך המסך שלי, ודאי שזה בצמצום והכאה וזיווג אחרי הכאה, ואני מקבל וממלא את הכלים שלי. זה דבר אחד, ומזה יש לי אור פנימי. עכשיו אתה אומר, איך אני אעשה מזה פעולה למישהו?

תלמיד: איך בכלל אני יכול לעשות מסך אם אני מצמצם את האור ולא רוצה לקבל אותו? אילו הבחנות יש למסך באור אם הוא לא מקבל אותו?

אם המסך לא רוצה לקבל את האור אז הוא נשאר כ-לא פעולה.

תלמיד: ואז הוא חייב לטעום את האור, הוא מקבל אותו, ואז מה הוא עושה איתו? למה זה לא נקרא מילוי? כי בין זה שהכלי מקבל על מנת לקבל, שזה אנחנו אומרים שאסור כי האור ילך, יברח, לבין זה שהמסך עושה משהו עם האור, מה הוא עושה עם האור.

המסך מקבל את האור בעל מנת להשפיע. הוא נכלל בהתקשרות המסך עם האור, ונמצא בנקודת הקשר ביניהם.

תלמיד: אני מבין שיש שם נקודת קשר, אני רק לא מצליח להבין מה זה נקודת קשר בין אור לכלי אם זה לא על מנת לקבל, איך לבנות פה איזה קשר חדש בין האור לכלי?

לפני שיש קשר חדש, לפני שהכלי מחליט שהוא עושה קשר חדש, יש כאן מקום להרגשת הזולת במסך שבכלי? יש?

תלמיד: יש, קלוש אבל יש.

אז הוא מגיע למצב שהוא דוחה את האור, זאת אומרת ש"אני לא מקבל אותך סתם ככה בלי חשבון, אבל אחרי שדחיתי אותך, ואני בטוח שאני עצמי לא אפגע מזה, אני מקבל אותך בעל מנת להשפיע". זו הפעולה של הכלי עם המסך, עם הרשימו, שכך הוא מקבל.

תלמיד: בקשר בין האור לכלי, מה זה אור חוזר?

אור חוזר זה בדרך כלל האור שהכלי מחזיר לבורא מתוך זה שלא יכול להשתמש בו על מנת להשפיע. ויכול להיות עוד. נדבר על זה בהמשך.

תלמיד: אנחנו מדברים שהכול הוא כלי גדול, שאלו עולמות, נשמות, פרצופים וספירות, כלים שונים.

כן.

תלמיד: אז אם אנחנו מתקדמים מלמטה למעלה, אנחנו לא משיגים אורות, אנחנו כל פעם משיגים כלים יותר מפותחים, יותר גבוהים. האם אפשר להיות בגישה כזאת?

נראה אחר כך.

תלמיד: יוצא מפה שיש רק כלי ועצמותו, שלאט לאט מתגלה דרך כלים יותר גבוהים.

זה לא נכון.

תלמיד: כמה כלים יש?

תלוי איך אתה סופר אותם.

תלמיד: מה הכוונה?

הכוונה היא מה אתה סופר בהם. האם רצון לקבל?

תלמיד: כן.

ברצון לקבל יש לך עשרה כלים.

תלמיד: האם אפשר להסתכל על זה שבתוך עשרה כלים יש עוד עשרה כלים ועוד עשרה כלים?

אין סוף.

תלמיד: במצב שהאור ממלא את הכלי, האם זה מצב של אפס או אחד, או שזה מצב שהוא יכול להיות במידות שונות?

אור שממלא את הכלי, כלפי הכלי זה יכול להיות או אפס או אחד.

תלמיד: וכשמלבישים מסך על הכלי, אומרים שלפי עביות וחוזק המסך יכולים לקבל 10%, 20%.

כן.

תלמיד: אם זה 10% או 20% אור, זה לא נשמע אפס או אחד, זה נשמע מידה מסוימת שאותו מסך שעל הכלי יכול לקבל.

מידה חלקית, כן.

תלמיד: יש רצון לקבל שכל הזמן נמצא בתהליך של השתוות הצורה עם האור. לדוגמה, יש כלי של הוד בעולם הבריאה ויש כלי של הוד בעולם היצירה, לפי מה נכנס המילוי או לפה או לפה?

זה שאתה מברר את הכלי ומעלה אותו, רוצה לסדר אותו, אתה רוצה למלא את הכלי שהוא עם המסך הכללי של העולם עם המסך הפרטי של הכלי, ואז אתה ממלא דווקא את כלי ההוד שבעולם היצירה נגיד.

תלמיד: כשיש התרוקנות של אור מכלי, האם בפעם הבאה שתהיה שוב התקשרות של האור עם הכלי הוא בהכרח יתמלא יותר, זו בעצם התקדמות?

כן, זו התקדמות.

תלמיד: בסוף ט"ו הוא כותב שעשרה אורות מתלבשים בעשר כלים, "דהיינו עשר מדרגות של גילוים אל המקבלים בתכונת אותם הכלים. באופן שאין להבדיל בין אורו ית' לעצמותו ית' רק בזה, אשר בעצמותו ית' לית השגה". מה זה אומר ש"אין להבדיל בין אורו ית' לעצמותו ית'"?

זה נקרא שבאור חוזר הפרצוף רוצה לקבל תגובה מהתלבשות האורות בכלים בצורה שלמה.

תלמיד: מתי יש הבדל בין אורו לעצמותו?

מתי שיש הבדל בין הכלים, איפה הם נמצאים, מה הם מתכוונים לעשות.

תלמיד: ואיך אפשר לדבר על הבדל כשאין לנו שום השגה בעצמותו? מה הוא מנסה להגיד פה? הרי על עצמותו בכלל לא מדברים.

זה לא חשוב, זה להיטיב לנבראיו.

תלמיד: גם האור, גם עצמותו, הם אותו דבר מבחינתו?

כן.

תלמיד: תמיד אותו דבר.

כן.

תלמיד: הוא כותב בי"ד שהכלים משפיעים, מעלימים ומודדים, הם המתווך של הנשמות לאור העליון.

כן.

תלמיד: פעם היינו אומרים שכל תנועה הכי קטנה של החיסרון הכי נמוך משפיע לכל העולמות. האם כוונה לזה?

כן.

תלמיד: הכלי הזה, היחס בינו לבין הנשמה, האם זה יחס של תחתון לעליון?

לא, כך לא כדאי לדבר, זה לא נכון.

תלמיד: אז מה זו נשמה?

נשמה היא כלי שמקבל אור מלמעלה, וכשהיא מקבלת אותו, היא מקבלת בכל עשר הספירות שלה, ויכולה מתוך עשר הספירות האלה להשפיע לתחתון.

תלמיד: במי שהתחיל את הפעולה?

נגיד, כן. אנחנו תמיד רוצים לראות איך זה קורה בכל המעגל, אבל זה לא פשוט.

תלמיד: אני רוצה לברר את היחס בין הנשמות לכלים. בדוגמה שיש לי בעולם הזה אני יודע מה זה כלי, אני עובד אתו, אני יודע לנקות אותו, אני יודע להשתמש בו נכון.

למי אתה קורא כלי?

תלמיד: זה בדיוק מה שאני מנסה לברר, מה זה כלים?

כלים הם רצונות לקבל שיכולים להתקרב להשפעה לבורא.

תלמיד: מה זה נשמות שעובדות עם כלים? מה פה ראשון ומה פה שני, אם הכול רצון לקבל?

רצון לקבל שרוצה לעבוד עם הבורא חייב להגיע למצב שהוא יהיה בעל מנת להשפיע. ואז במידת על מנת להשפיע שהוא יגלה בו, הוא יוכל להשפיע לבורא.

תלמיד: מה זו הנשמה בנקודה הזאת, אם הכול רצון אחד? מה זה אותו חלק שנקרא נשמה ואותו חלק שצריך לעבור תיקון ושהם מתחברים יחד?

יש אור אינסוף, באור אינסוף יש רצון, והבורא רוצה שהרצון הזה ישמש לאור העליון. לכן הרצון לקבל יוצא מהאור העליון, וכשהוא חוזר אליו.... הפעם לא יוצא לי.

תלמיד: יש אור אינסוף, יש בתוכו רצון שיוצא ממנו ומתחיל לחזור אליו. יש אור אינסוף ויש כלים. כשהוא חוזר אליו, מה מתחיל לקרות בחזרה של הכלי אל אור אינסוף?

כשהאור יוצא לתוך הכלי ואחר כך חוזר בחזרה?

תלמיד: כן, מה מתחיל לקרות בחזרה מהרצון אל האור?

מה קורה כאן? אני לא מבין.

תלמיד: אני אשאל משהו אחר. האם הנשמה היא חלק מהכלי או חלק מהאור?

מהכלי.

תלמיד: אז למה הכוונה שהוא כותב כאן "הכלים משפיעים לנשמות"?

הכלים היותר גבוהים משפיעים לנשמות שנמצאות במצב יותר נמוך.

תלמיד: מה ההבדל בין כלי לנשמה?

נשמה היא גם כלי שמוכן לקבל נפש, רוח, נשמה.

תלמיד: ואיך המסך קשור לכאן בהשפעה של כלים לנשמות?

איך המסך קשור למה?

תלמיד: בהשפעה של כלים לנשמות.

אבל הנשמות הן גם כלים.

תלמיד: המושגים מבלבלים.

כן, אני רואה שזה מבולבל מאוד.

תלמיד: יש כלים בעולמות שמשפיעים לנשמות, שבנשמות הכלים ייתקנו, זה מה שבעצם כתוב.

נגיד.

תלמיד: כלים בתוך הנשמות הם חלק מרצון יותר עבה, דורש יותר תיקון שיש בו תוספת עביות שצריך לתקן, ואז אם יש מסך שהוא בהשוואת הצורה עם אותם כלים בעולמות, אז נניח שנשמה מתוקנת מגיעה למדרגה מסוימת של עולם מסוים, עושה השוואת הצורה עם הכלים שבעולם, האור מתקבל בתוך הנשמה וגם בעולמות או שהאור היה בעולמות, רק פשוט לא נגלה לנשמה ואז כשנשמה מגיעה למצב הזה, אז היא מקבלת את האור שיש כבר בעולמות?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, בעולמות יש תמיד אורות וכלים, הכול מסודר, הכול מתוקן, אנחנו מדברים על אצילות או שגם בבי"ע?

בכל מקום.

תלמיד: זאת אומרת, כל התיקון הוא רק בנשמות, השוואת הצורה של המסך שרוכשים?

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב כאן בט"ו, "וענין האורות שבהספירות פירושן, אותו שיעור קומה הראוי להתגלות להשגת הנשמות." במה תלוי האורות שבספירות?

בעביות.

תלמיד: אפשר לומר שזה תלוי במידת החיסרון של האדם?

כן.

תלמיד: ובהתגלות הנשמות, איך לתאר שעשירייה מציגה את הנשמה האחת?

אם עשירייה מתחברת כאיש אחד בלב אחד, אז זה כמו עשר ספירות מתחברות במלכות אחת.

תלמיד: יש כלים שבנשמות וכלים שבעולמות. הכלים של הנשמות אלה כלים של נשמה מסוימת או נשמה יותר כללית, הכלי זה עולמות, והכלים זה רצונות, ואצל העולמות זה רצונות של מי, הכלים של מי?

אין של מי, מי שמתקשר אליהם אלה יהיו הכלים שלו.

תלמיד: אז הם כאילו רדומים או בלי נשמות?

כן.

תלמיד: איפה נכנס פה היחס לנותן?

היחס לנותן, זה בכל מקום אנחנו מדברים רק על הרצון להשפיע.

תלמיד: נניח, יש את האורות שזה השפע.

כן.

תלמיד: ויש את עצמותו, הנותן זה עצמותו? אפשר לומר שהוא הנותן?

נגיד שכן.

תלמיד: ואם אנחנו רוצים לפתח את היחס הזה לאן אנחנו צריכים להתכוון, שאנחנו רוצים לייצב כוונה אחת בעשירייה, להשפיע לו נחת רוח, לאן אנחנו מכוונים?

אז אתם צריכים קודם כל לחבר ביניכם שתי נקודות, כל הכתרים מחוברים כאחד, וכל המלכויות מחוברות כאחד, ואז מלכות הכללית והכתר הכללי הם פועלים לאותה המטרה.

תלמיד: הכתר הכללי זה הנותן?

כן.

תלמיד: אמרת מקודם שהנשמה היא בעצם כלי שמוכן לקבל נפש, רוח, נשמה.

כן.

תלמיד: כל כלי יכול להפוך לנשמה?

כן, אם יש לו עביות מספקת לדרגה שלו.

תלמיד: מה ההבדל בין כלי שהוא בדרגת נשמה, לבין כלי שהוא לא בדרגת נשמה?

שהכלי שהוא נמצא בדרגת הנשמה, הוא יכול להגיע למבנה שנמצא בדרגת הנשמה, ולהתכלל שם.

תלמיד: הוא מדבר גם על נשמות ומתאר אותם בעולמות. האם אותה נשמה יכולה להיות בכמה עולמות או שבכל מקום יש כלי בדרגת נשמה באותו עולם?

היא יכולה לזוז.

תלמיד: כאילו היא מקבלת דינאמיות.

היא לא צריכה אפילו לזוז, חלק נמצא בזה וחלק נמצא בזה, וחלק נמצא שם.

תלמיד: זאת אומרת שנוצר קשר מהכלים מהעולם הזה, כלים מהעולם הזה, ומהעולם הזה. ויחד זו כאילו הנשמה.

כן.

תלמיד: הוא אומר שגודל ההעלמה כגודל המילוי, זה נכון להבין שהעלמה היא על אור ישר והגילוי הוא באור חוזר?

כן.

תלמיד: כשמדובר על המושג "כלי", זה תמיד פה כלי מתוקן, זה כלי עם מסך, זה לא סתם רצון, זה נכון?

כן.

תלמיד: שני סוגי הכלים שכאילו מדובר, יש את הכלי של הנבראים, שלנו, ויש כאילו כלים אחרים בעולמות. לכלי שלנו, לכולנו יש איזה תיאור פנימי, זה הספל הזה שנכנס אליו אור, יוצא אור, יש לנו את זה בקליפ באחד החלקים של השיעור. אבל הכלים האלה בעולמות הם יותר פועלים כמו מן מסננים כאלה, למה הם בעצם נקראים "כלים"?

אז איך תקרא להם?

תלמיד: אני שואל, כי לכלי של הנברא יש את הציור הזה של הספל. ושם זה כאילו משהו אחר, אז אני מנסה להבין מה זה.

הכלים של העולמות והכלים של הפרצופים והכלים של הנשמות והכלים של לא חשוב מה, זה רצון לקבל שיש עליו צמצום, להשתמש על מנת להשפיע בלבד, ודרגת המסך שמאפשרת לו להגיע לעל מנת להשפיע. ואז הוא רואה לאיזו דרגה הוא יכול להיות מתאים, והוא מקדש את עצמו.

תלמיד: אולי מה שמבלבל לפחות אותי, כלי זה רצון עם מסך, הרצון הזה כאילו שייך למישהו, נגיד לי יש את הרצון שלי, זה אני יכול להבין.

כן.

תלמיד: אנחנו לפעמים מדברים על רצון של עשירייה, זה פחות מובן, אבל נגיד מחברים אוסף של רצונות. כשמדובר על כלים בעולמות, לא ברור למי הרצון הזה שייך.

בסדר, את האי דיוק הזה, אנחנו נצטרך עוד לטפל בזה.

תלמיד: אז שמדובר על כל הדימוי של כלי שמקבל, מודד, מחליט כמה יכול לקבל על מנת להשפיע, במידה מסוימת?

כן.

תלמיד: בימים האחרונים אנחנו מדברים על להשפיע על מנת להשפיע. האם זה כלי שעשה צמצום, בדק והחליט שלא יכול לקבל כלום, או שזה משהו אחר?

זה כלי שעשה צמצום, נמצא בקדושה, ובעל מנת לקבל לא תהיה לו שום פעולה, אלא הכול יהיה להשפיע בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם ההשפעה פה היא רק הכוונה, כלומר היה רוצה להשפיע?

היה רוצה להשפיע.

תלמיד: וזאת ההשפעה, בזה שהוא היה רוצה להשפיע.

כן.

תלמיד: קראנו עכשיו שככל שהכלי עב יותר, כך הוא מגלה קומה גדולה יותר.

כן.

תלמיד: אני מבין שהמילוי של הרצון של הכלי זה התיקון שלו, זאת אומרת מתקנים אותו וזה המילוי שלו. האם יש עוד מילוי חוץ מזה, עוד אופן של מילוי?

לא.

תלמיד: כלומר מלבישים אותו בכוונה הנכונה שיוכל לשמש את הבורא, לעשות לו נחת רוח, לקבל על מנת להשפיע, ואין חוץ מזה כלום.

כן.

תלמיד: מה הופך את החיבור שלנו לכלי רוחני?

זה שאנחנו רוצים על ידי החיבור הזה לעשות איזו פעולה יחד.

תלמיד: זה הרצון שלנו לעשות פעולה יחד.

כן.

תלמיד: כשאנחנו מזכירים מושגים כמו נשמה אחת, או נכנסים לשיעור כשאנחנו כאיש אחד בלב אחד, האם זו הכוונה שלנו לפעולה, זה הכיוון?

זו הכוונה שלנו לפעולה, שאולי נגיע לזה.

תלמיד: האם זו הפעולה שלנו, להפוך את הרצון לפעולה?

כן.

תלמיד: נשמה היא כשמדברים בא"ק על כלי דבינה, כלי דבינה מושך אור דנשמה. בפעם הבאה כשמדברים על נשמות אלו נשמות הצדיקים, זה בי"ע. למה הוא מתכוון פה כשהוא כותב על כלי דנשמה?

יש פרצוף שיש לו רצון להשפיע בדרגת נשמה, והוא רוצה לטפל בפרצוף אחר שיש לו גם רצון. הרצון הראשון מתקשר לפרצוף השני, מתקשר אליו ממש כגוף אחד, מעלה אותו לדרגת תיקון, ואז אותו רצון שהעלו אותו רואה מה הוא יכול להשיג, מה הוא יכול להבין, ואז הוא מסכים לכל מה שיש לפניו.

תלמיד: בהתחלה יש נשמה עם עביות קטנה, ויכול להיפתח בה רק אור הנפש. אם אדם תיקן רק דרגת נפש, אז אין לו שום דבר לעשות.

זה נכון. אם בינתיים הכלי שלו נפתח רק בדרגת נפש, אז אין לו כל כך מה לבצע.

תלמיד: איך אדם יכול לעבוד עם יותר כלים?

בשביל זה הוא צריך להביא את עצמו לפעולות שיתנו לו יותר עביות. ואז בדרגה שהוא יהיה, הוא יקבל יותר עביות ויותר מסך, ותהיה לו כבר דרגה רוחנית. ואז הוא ייקח את כל הכלים שהיו לו וכך יתקדם.

תלמיד: אמרת שהעביות של הכלי מוגדרת מראש, אבל יש אפשרות להגדיל אותה.

יש מקרים שאנחנו יכולים לשנות.

תלמיד: אור חוזר זה אור שלא יכול לקבל על מנת להשפיע. האם התפילה שלנו צריכה להיות לבקש אותו כדי שתהיה האפשרות להשפיע כשהיגיעה היא בצמצום ובמסך?

תבקש, כן.

תלמיד: הבחינה האחרונה היא לקבל בעל מנת להשפיע. אנחנו לומדים פה את ההקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה. מבחינת הלימוד, ההתכללות, העשיריות, הכתבים, מה זה לקבל נכון?

לקבל נכון זה שאתה יכול לקבל על מנת להשפיע. אתה מקבל כאלו אמצעים שמעלים אותך בדרגת השפעה.

תלמיד: במה תלויים האמצעים האלה?

תלוי מה יש לך בידיים. איך למדת עם הכלים האלה, איך אתה יכול להגיע אליהם.

תלמיד: האם כל זה מלמעלה?

הכול מלמעלה חוץ מהעבודה הפרטית שלי, שאני יכול להגיב לזה מלמטה.

(סוף השיעור)