שיעור צהריים 06.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון - קטעים נבחרים מן המקורות

הנבראים לא יכולים להתקיים אלא רק בין שני כוחות מנוגדים, שאז בא הראשון ומצביע על השני, ובא השני ומצביע על הראשון. בין שני הכוחות האלה הנבראים יכולים להתקיים, כלומר הם יכולים לספוג גם מהכוח הראשון וגם מהכוח השני את הכוחות, את ההבחנות, ובצורה כזאת הם יכולים להתקיים. גם בגופים שלנו, בזיכרון, בתפיסה, ביחסים בינינו, בכל דבר צריך להיות דבר והיפוכו, כי אם אין משהו כנגד כל בחינה, אז אנחנו גם לא יכולים להרגיש את הבחינה הראשונה. לכן כל הטבע בנוי על יחס בין שני כוחות מנוגדים, מהפרט הקטן ביותר ועד הטבע כולו.

לכן אנחנו לא יכולים להגיד מה הוא טוב ומה הוא רע כי זה יחסית כלפינו. אלא אם אנחנו מקבלים את טבע הבורא כ"טוב ומיטיב" שכך הוא מתייחס לכל הנבראים שלו, אז לעומתו אנחנו כבר יכולים להגיד שכוח החיבור, כוח ההשפעה הוא טוב ונכון, וההפוך ממנו הוא הרע. אבל באמת, כל העבודה שלנו היא כדי לחבר בין שני הכוחות האלה, רעים וטובים, ושגם הרע יהפוך לטוב. כך אנחנו בעצם צריכים לראות את העתיד המתוקן.

קריין: קטע 59.

"היות ובבית שני היתה שנאת חינם", בית שני זו תקופה שהייתה לפני אלפיים שנה. "כלומר שהם היו שונאים את הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא שלא עמ"נ לקבל פרס", הם מאוד רצו להיות בעל מנת לקבל, אומנם ידעו שעל מנת לקבל הוא כנגד הטבע הרוחני, כנגד הבורא, הוא מרחיק את הנבראים מהמקור העליון, אבל לא יכלו להחזיק את עצמם ולכן נפלו לעל מנת לקבל. "לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע", הם עשו כל מיני פעולות נכונות, פיזית, אבל בכוונה לא יכלו לבצע שום דבר טוב, אלא היו בעל מנת לקבל. "אין אז מקום להקדושה, שתוכל להתיישב שם, מטעם הופכיות הצורה שיש ביניהם. ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב."

לא חשוב עד כמה אנחנו מדברים, מה אנחנו עושים בידיים ובמעשים שלנו, אלא אם אנחנו לא מתכוונים לוויתור ההדדי על הרצון לקבל, אז אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר עם הטבע שלנו ונמשכים לעל מנת לקבל. לכן אותו בית של קדושה שאנחנו צריכים לבנות מהלבבות שלנו עומד להיחרב.

"אלא סדר העבודה הוא, שאנו צריכים לתורה ומצות ולגמילות חסדים, בכדי שזה יביא לנו כח לעבוד בחינם," זאת אומרת, שבאמת נוכל להשפיע ללא לבקש, לדרוש שום תמורה. "שזהו רק בחינת אמצעי להגיע להמטרה." שזו הדביקות בבורא. "והמטרה היא להגיע לידי דביקות בה', שהיא השתוות הצורה, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכדרשת חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום"."

(הרב"ש. מאמר 24 "שנאת חינם בעבודה מהו" 1987)

כמו שהבורא הוא רק משפיע, מוציא מעצמו החוצה ככל האפשר, כך גם אנחנו צריכים להיות אחד כלפי האחר ולכולם.

שאלה: אחרי שאני יוזמת פעולה בעשירייה או עושה פעולה, תמיד יש פער בין מה שיצא לעומת מה שהייתי רוצה שייצא, בחיבור, בהרגשה, בהעלאת חשיבות. ואז אני גם רואה, או שהבורא מראה לי, איפה יכולתי לעשות טוב יותר אפילו בדברים קטנים מה שלא ראיתי לפני. האם אפשר להתייחס לפער הזה כאינדיקציה למידת הדיוק בכוונה שלי, למידת הדבקות, למידת האהבה שלי לחברות?

בתור התחלה, כן.

תלמידה: מהי התפילה היותר נכונה מההבחנה הזאת, האם שיתקן לי את הכוונה ואת הרגש או שייתן לי הזדמנות נוספת לתקן?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא רק דבר אחד, שייתן לנו אפשרות להיות מחוברים מבינינו אליו.

שאלה: הוא כותב פה ששנאת חינם היא כשאדם שונא את זה שהוא צריך לעבוד בחינם, לא על מנת להשפיע.

עבודה בחינם היא כשאני לא יכול לקבל משהו תמורת זה, ללא רווח.

תלמיד: כן, אבל הוא שונא את המצב הזה.

שונא ודאי, לא יכול לסבול אותו.

תלמיד: זו הבחנה מצוינת כשאדם מזהה שהוא לא מצליח להשפיע, שזה לא טוב והוא שונא את זה, אז למה צריך לבוא חורבן בעקבותיה?

הוא מודה בזה שהוא לא יכול להשפיע, כי לעבוד תמורת משהו זה לא נקרא שהוא משפיע.

תלמיד: זה מצב טוב שאדם נמצא בו, שהוא שונא את זה שהוא לא יכול להשפיע.

אבל הוא לא מסוגל לעשות שום דבר.

תלמיד: למדנו שזה דווקא טוב כי יש כאן מקום לתפילה.

בסדר, אבל תכלס אין לו שום אפשרות לעשות פעולת השפעה.

תלמיד: האם זה נקרא שהוא אומר לעצמו "אני נמצא בחורבן"?

זה שהוא מגלה שהוא לא יכול לעשות שום פעולה על מנת להשפיע זה נקרא "חורבן".

קריין: קטע 60.

"אמרו חז"ל (אבות פ"ד) שנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם, והנה שונא כביכול להקב"ה על שברא אותו. כתוב (יומא דף ט' ע"ב) בית שני היו בו צדיקים וחכמים גדולים, ולא נחרב אלא בעון שנאת חינם, ולא נתארך הקץ ולא נעלם, אלא לסיבת שנאת חינם, ולא עוד, ששאר העבירות אינו עובר עליהם אלא בשעתם, אבל שנאת חינם, בלב היא תמיד, ובכל רגע עובר על, לא תשנא וביטול מצות עשה "ואהבת לרעך כמוך", ולא עוד, אלא שעל מצוה זו אמרו שזה כלל גדול שבתורה, שכולה תלויה בה."

(הרח"ו. "שערי קדושה)

שאלה: אנחנו מתאספים עם החברים כדי להתחבר בעשירייה, ואם אנחנו לא מרגישים אהבה, האם זה אומר שאנחנו נמצאים בשבירה ובשנאה?

יש בזה הרבה מדרגות. אם אתם לא מרגישים שכולכם מחוברים יחד במוח ובלב, זאת אומרת במחשבה, ברצון, בכוונות, אלא אתם מרגישים שיש הבדל בין אחד לאחר גם במחשבה וגם ברצון ואתם לא יחד כמו אדם אחד, אז זה כבר מראה על השבירה. במקרה הזה צריכים להעלות את ההרגשה הזאת לבורא ולבקש שיתקן, שיביא אתכם למצב שתרגישו שאתם קיימים כראש אחד ובלב אחד, גם בהרגשה וגם במחשבה שיהיה הכול כאחד.

קשה לנו מאוד עכשיו לתאר את זה לעצמנו, אבל זה יכול להיות, ואת זה אנחנו צריכים לבקש שיקרה. אז לפי המידה שהבורא יתקן אותנו, יחבר בינינו, לפי המידה הזאת הוא גם יתגלה בנו, יתלבש בנו.

תלמיד: איך נכון להעלות לבורא את ההרגשה הזו של השבירה?

כמו שילד מגיע אליך ומראה לך שמשהו נשבר, שמשהו לא הולך לו, ובוכה, כך אתה צריך לעשות.

תלמיד: נניח ואני מתאר את העשירייה כשבורה, אז מה אני מצפה מהבורא, איך הוא אמור לחבר כל החלקים, איך לבקש ממנו?

זה לא חשוב איך, לפי המילים שאתה מוצא. אפילו בלי מילים, אלא מה שאתה מרגיש - שאתה לא מחובר לאחרים, לחברים ושאתם עדיין לא יכולים להגיע למשהו כאחד. את זה תביא לבורא כדבר שבור, כמו תינוק, כמו ילד קטן שבוכה לאמא ולאבא שיש לו משהו שבור, ואז הבורא יתקן.

תלמיד: מהי אהבה בין החברים שהיא יכולה להיות כנגד השבירה הזאת?

אהבת חברים כזו שלאט לאט מרגישים שהם שייכים למערכת אחת למרות שלכל אחד ואחד יש רצונות, מחשבות פרטיות כמו בגוף, לכל תא ולכל איבר יש את המערכת הספציפית, האישית משלו, אבל הגוף כולל בתוכו הרבה מערכות כוולן מתכוונות למטרה אחת - להחזיק את עצמם יחד. והיחד הזה שהם מרגישים לו הם קוראים חיים.

כך אנחנו צריכים להשתדל בקבוצה להרגיש, שאם אנחנו נחזיק יחד את עצמנו, אז אנחנו צריכים להרגיש בינינו חיים, והחיים האלו יהיו חיים רוחניים.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לעבור לגור במערכת זאת?

ודאי, אנחנו יכולים להיכנס לתוך המערכת הזאת ולחיות בה, זה להגיע למערכת האדם הראשון.

שאלה: מהמאמר שקראנו ברור שאנחנו מנסים לעשות משהו תמורת שכר וזו השבירה, אבל ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לעשות שום פעולה בלי שכר בכלל, זאת אומרת האגו שלנו לא מאפשר את זה. למה זה נקרא שבירה? הרי זה באמת מצב מבורך שאנחנו מהלב פונים לבורא כדי שהוא יתקן אותנו, אנחנו כן צריכים להגיע להכרת הרע.

לא, שבירה זה נקרא שכל אחד רוצה לקבל לעצמו. אבל אם אנחנו רוצים להתחבר אפילו אם אנחנו לא משיגים את החיבור, אבל זו כבר לא שבירה, זו כבר תנועה לתיקון.

תלמידה: אם אפשר לדייק, כלומר הפנייה צריכה להיות יותר נכונה?

נכון.

שאלה: בקטע הראשון כתוב "כשם שהוא רחום, כך אתה תהיה רחום". ובקטע השני כתוב "ואהבת לרעך כמוך". ההשתוות הצורה הזאת לחסד ולאהבה זו המטרה הסופית שלו, או שאנחנו בפעולות הפרקטיות שאנחנו עושים כל יום אנחנו צריכים לחפש את השתוות הצורה הזאת?

אנחנו צריכים להיות בעבודה הזאת כל הזמן.

תלמידה: זאת העשירייה?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים על שני מצבי קיצון. מצב אחד נקרא "טוב לי מותי מחיי" והשני נקרא "שנאת חינם", אם המצב הראשון מביא אותנו לבקשה אמיתית, לקרבה עם הבורא, אז המצב השני מביא לשבירה. אז מה ההבדל, איזה גבול דק נמצא ביניהם ואיך לעשות את הפעולה הנכונה כשמגיעים למצב כזה?

כל מה שאמרת, אמרת נכון מאוד ואין לי מה להוסיף. אני לא יכול לדייק בדיוק את מה שאתה שואל, אלא פשוט להמשיך ולהיכנס יותר פנימה לתוך הרגשות והמחשבות ואז אתה תראה מה עוד עליך להוסיף, אבל במילים אי אפשר לבטא את זאת.

שאלה: בית המקדש השני נחרב למאות שהיו הרבה אנשים שהיה להם קשר ישיר עם הבורא, איך זה?

בית המקדש השני היה מאוד גבוה בצורה רוחנית, אבל בכל זאת לא היה מספיק כדי להמשיך ולהתקיים בגלל שהייתה שם שנאת חינם - האגו עדיין היה נמצא בצורה שאי אפשר היה לסבול אותו.

תלמיד: מה השתנה בדור שלנו? אנחנו יכולים להגיד את אותו הדבר.

לא, אנחנו כבר נמצאים בתנאים אחרים. אנחנו כבר לא אותם הכלים שהיו אז ולכן אנחנו כבר מיועדים לתקן את הכול. אין כלים יותר גרועים מאיתנו, אנחנו לגמרי מקולקלים.

שאלה: אנחנו יודעים שמקובלים נותנים שמות בצורה מאוד מדויקת. ובשני הקטעים שקראנו ההגדרה של שנאת חינם שונה. בקטע השני זה במובן הרגיל, כי שנאה היא המצב הטבעי שלנו. ובקטע הראשון שנאה היא מצב שאני שונא פעולה ללא שכר, מה הקשר ביניהם?

ההבדל בין כל המדרגות הרוחניות הוא בצורת הדיוק, באופן הדיוק - מה מתכוונים לעל מנת לקבל ולעל מנת להשפיע. כמו ילדים קטנים כשהם עושים משהו, אנחנו אומרים "בסדר גמור, יופי עשית", אבל באמת הוא קשקש משהו, עשה משהו לא בסדר, אבל בכל זאת טוב שעשה. כך היה בהתפתחות האנושית, הייתה יותר ויותר דרישה לאנושות להתעלות לפעולות להשפיע מחוץ לאדם, זה מה שקרה בין בית המקדש הראשון לבין בית המקדש השני.

תלמיד: זאת אומרת כשהאדם מבין שהוא שונא את החבר, זה יותר מדויק מזה שהוא שונא פעולה ללא משכורת?

כן.

שאלה: אני מאוד מקנא בך. האם יש מישהו שיכול להחליף אותך? הייתי רוצה להחליף אותך. לא התעייפת?

אם יש לך כאלו הצעות, אז תשלח מכתב ואנחנו נדון בזה עם החברים.

שאלה: כתוב "שנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם", מה הכוונה?

הוא יוצא מהדרגה הרוחנית שהוא נמצא. כי אם הוא נמצא בשנאה לבריות, אז הוא לא נמצא באף מקום, באף מדרגה רוחנית.

תלמיד: מה הכוונה להוציא את האדם מהעולם?

הכוונה מהעולם הרוחני, על העולם הגשמי לא מדברים, זה לא נקרא עולם.

תלמיד: אבל לפעמים אנחנו אומרים להוציא מהעלם לגילוי.

אתה יכול להשתמש במילה להוציא בכל דבר ודבר. אני אומר לך מה צריך להיות, אל תביא את הפירושים שלך.

שאלה: האם שנאת חינם מובילה אותנו לייאוש כדי שאנחנו נזעק לבורא מעומק הלב?

נכון מאוד. בדיוק.

שאלה: אמרת לחברים שהם לא עשו מספיק ולכן היה חורבן בית המקדש, מה זה אומר?

לא הייתה מספיק כוונה על מנת להשפיע, נטייה לחיבור ביניהם. ולכן לפי התנאים שלהם, אותו הקשר, אותה המערכת נשברה.

שאלה: שנאת חינם, למה היא נקראת כך? הרי לכל דבר יש סיבה, האם הסיבה היא הבורא שגורם לשנאה הזאת בכוונה כדי שתקרה השבירה ואז יהיה תיקון?

נכון. אפשר להגיד את זה בכל מיני צורות, אבל זה נכון.

שאלה: האם חורבן בתי המקדש קרה בצורה פיזית או שאלה היו מצבים של הנשמה?

זה היה מצב של איבוד הקשר בין האנשים במדרגה החדשה שאליה הם היו צריכים לעלות עליה.

שאלה: אם אני לא מתאמצת להכיר בזה שכל רצון הוא הזדמנות לחיבור, האם זה מוביל לחורבן?

אפשר להגיד שכן, כי כל החיים שלנו הם עליות קטנות או ירידות קטנות כך שכל אחד מהם אפשר לומר מביא אותנו כמעט לבית המקדש או לחורבן בית המקדש, או שאנחנו בונים את הנשמה או הורסים אותה. אז יש כבר לפנינו רק אפשרות לעלות, רק לחבר את כל החלקים השבורים בינינו ולהגיע לבניין השלם, ללב השלם.

שאלה: אנחנו נמצאים בשיעור הבוקר בהרגשה גדולה של הודיה וחיבור ושאנחנו מעדיפים למות מאשר לא להשפיע לבורא. ועכשיו יש נושא חדש, הכלי שאנחנו צריכים לבנות. איך אנחנו מחברים את כל החלקים כך שהכלי הזה יגדל? האם זה משהו שאנחנו עושים אותו בבירור, או שהאור עושה את זה בשבילנו?

זה הכלי שנמצא בינינו, זה מה שאנחנו צריכים לבנות - בית מקדש, כלי מתוקן, נשמה אחת מתוקנת שכוללת את כל הנשמות הפרטיות, הכול אותו דבר. אנחנו צריכים לאסוף את כל הרצונות שלנו כך שכולם יהיו מכוונים לבורא. יש חלק ראשון ויש חלק שני ויש חלק שלישי ועוד ועוד כאלה חלקים, לא חשוב איזה חלקים, העיקר להשתדל לחבר ביניהם בכוונה על מנת להשפיע, שהם כולם יהיו מחוברים לבורא.

אמנם נראה לך שזה לא יכול להיות, כי הם כל כך הפוכים, תראה כמה דברים הפוכים יש בגוף שלנו ועד כמה הם פועלים בצורה מאוד מדויקת. כך אנחנו צריכים לעשות בינינו. לכן לא צריכים לתקן שום רצון אלא את הכוונה, להשתמש בה בעל מנת להתחבר עם האחרים ולהשפיע לבורא. וגם בזה אנחנו לא עושים את הפעולות שלנו בעצמנו אלא רק רוצים שזה יקרה, על כל הרצונות האלו שלנו כתוב "ה' יגמור בעדי", שהבורא עושה את הפעולה הזאת.

תלמיד: אז זאת התשובה, כי כשדיברנו הבוקר זה הרגיש שהכלי הזה הוא חיבור פרטי, כי אני מרגיש את החיסרון באופן פרטי כאדם ועכשיו הכלי הזה צריך להיות תואם לחורבן.

זה לא נכון שאתה מרגיש את זה בצורה פרטית, מפני שאתה רוצה לצרף את עצמך לכלי הכללי לכן אין אותך כאן כפרט, אלא אתה רוצה לצרף את עצמך לכלל, להיות חלק מהכלל.

תלמיד: אם כך זה משהו שאני בונה יחד עם החברים, חשבתי שקודם אני מרגיש את החיסרון בעצמי ואז מתוכי אני בונה אותו יחד עם החברים.

נכון, אבל ברגע שאתה מרגיש איזה חיסרון בך, אתה חייב לחשוב איך אתה מצרף אותו לחיסרון הכללי.

שאלה: החיבור מאוד חשוב, כי הוא מפעיל שינוי שנותן חיים רוחניים, אבל האם יש משהו שמת ברוחניות? הרי בגשמיות שום דבר לא מת, האם אותו דבר גם ברוחניות?

זה לא שבגשמיות שום דבר לא מת, גשמיות בכלל לא נמצאת, העולם הזה נקרא עולם מדומה ורוחניות היא זו שקיימת והיא נצחית ובה הכול נמצא בצורה אחידה כל הזמן. שום דבר לא משתנה, משתנה רק התפיסה שלנו, מפני שהכלים שלנו כל הזמן מיתקנים כדי לראות את המציאות האמיתית הנכונה והנצחית.

שאלה: מה צריכה להיות התגובה הנכונה כשאנחנו מרגישות שנאת חינם בעשירייה?

אתן צריכות לפנות לבורא שיתקן. כי כל מה שאתן מרגישות בא מהבורא וכל מה שאתן צריכות לעשות זה לפנות לבורא שיתקן.

תלמידה: לפעמים זה מורגש כאילו אין לנו כלום ואיבדנו את הכול.

הכול קורה, ולא חשוב מה אנחנו עוברים, אנחנו צריכים כל הזמן להיות מכוונים לחיבור ואת זה לבקש מהבורא. הרבה דיבורים לא יעזרו, רק לדעת שכך עלינו לעשות, כל פעם אותו דבר ואז לא נטעה.

שאלה: אנחנו מבינים שלא מדובר כאן על דברים גשמיים, שלא רוצים לעשות פעולות ללא שכר, על איזה שכר מדובר? הרי כל אחד רצה לקבל את הבורא לעצמו בלי קשר לאחרים.

לכולנו יש רק שכר אחד, שיהיו לנו כוחות להשפיע דרך כל האנושות לבורא. זה השכר שאנחנו רוצים לקבל.

שאלה: אנחנו לומדים שחיבור הרצונות שלנו אל הבורא זה התיקון, זה מה שאנחנו צריכים להתייחס אליו ולעשות את העבודה הזאת. מה זה "תרי"ג רצונות", ככול שאני חושבת על זה אני לא מגיעה לעשרה, עשרים רצונות, אז איך מגיעים לתרי"ג?

את יכולה לספר לי כמה איברים יש לך בגוף?

תלמידה: לא.

אבל את קיימת בתוך הגוף, כך את מתקיימת בתוך תרי"ג הרצונות של הנשמה. את תגלי אותם לאט לאט.

תלמידה: אז בינתיים, חיבור, אהבה ותפילה?

בינתיים, תתחברי ככול האפשר עם החברות ולבורא. בהצלחה.

שאלה: אין לי רצון להתחבר עם כולם. אני מרגיש שיש כאלה אנשים עם רצונות להזיק לנו, ושיש לאדם אפילו שנאה ודחייה ממושכת אלינו. מה לעשות?

שום דבר. לחכות עד שייתקן. בסופו של דבר כולם מגיעים לגמר התיקון. יש כל מיני רצונות ובני אדם, תסלח להם. זאת אומרת, שיהיה מה שיהיה. למקובלים הגדולים יש מתנגדים עוד יותר גדולים לכן צריכים להניח לדברים האלה, תשאיר את זה לבורא, שהוא יסדר.

תלמיד: הזכרת שוב את העניין של העולם המדומה. מה היחס המתוקן כלפי מה שאני מרגיש ורואה בחיצוניות?

שאתה מחבק ואוהב את כולם.

שאלה: האם אי אפשר להשתמש בשנאה כאמצעי להתקדמות, כמו שמשתמשים בקנאה?

נכון, חייבים להשתמש גם בשנאה, אבל שנאה לאגו שלך, לרצון האגואיסטי שלך.

שאלה: בעשירייה אנחנו מבטאים במילים אהבה, תמיכה, דאגה, אבל לא תמיד מצליחים להתאסף לשיעור, להכנה, לפגישה, האם זה סימן לשנאת חינם?

לא, זה לא מתוך שנאת חינם, זה מתוך עצלות וחוסר חשיבות של המטרה הרוחנית. תדברו יותר על חשיבות המטרה לעומת החיים האפסיים והנבזיים שלנו.

שאלה: איך להעביר את המאבק עם הגורמים החיצוניים בעשירייה, שאנחנו מתגברים מעליהם, לעבודה בעשירייה?

אם אתם מתחברים ביניכם כדי להתעלות מעל ההפרעות, זה מה שאתם צריכים, אין יותר עבודה. רק לחבר לזה עוד כוונה, שאנחנו עושים את זה כדי להשפיע נחת רוח לבורא, כדי שהבורא ייהנה מהעבודה שלנו.

שאלה: כשמגיעים ייסורים, מכות, ואנחנו מבינים שהבורא באופן הזה מקרב אותנו ורוצה את התיקון שלנו, איך לבקש תיקון עבורו, לא כדי שיהיה לנו טוב ורגוע אלא עבורו?

אם אנחנו רוצים לבקש עבור החברים, בזה אנחנו יכולים להמשיך ולבקש עבור הבורא, לאותו כיוון.

שאלה: כדי להגיע להרמוניה הזאת כמו בגוף, שהכול עובד למטרה אחת, מה אנחנו צריכות, ביטול וכניעה מתמדת בעשירייה?

כן, ככול האפשר.

תלמידה: מהי המחשבה, הרצון הזה, כי אני מרגישה שיש איזה רצון יחיד שיחזיק אותנו במצב הביטול הזה. מהו?

בחיבור שלנו, בביטול שלנו בקבוצה, לגלות מקום לגילוי הבורא.

שאלה: מהו היחס בין שנאה לבין אהבה, האם מעל השנאה צריך להתכוון באהבה או שצריך לבטל את השנאה לגמרי כדי להגיע לאהבה?

לא, אנחנו לא מבטלים שום דבר. אנחנו לא יכולים לבטל שום צורה בטבע, אנחנו יכולים רק למעלה מזה לעלות את חשיבות הבורא. ואת כל הדברים הרעים, כביכול הרעים, אנחנו צריכים לקבל כהזדמנות, להתעלוּת למעלה מהם.

שאלה: שמעתי אותך אומר, "אם אדם נמצא בשנאה, הוא לא ברמה רוחנית כלשהי". אבל מה עם גדולי המקובלים שכתבו את ספר הזוהר ורצו להרוג זה את זה, האם הם נפלו לגמרי מהרוחניות, מה עזר להם לקום?

מה שעזר להם לקום, זה שהם היו מגיעים יום יום לשיעור זוהר, לשיעור בוקר או לילה, היו מחזיקים את עצמם, היו מממשים את שיטת החיבור. הייתה להם קבוצה.

שאלה: האם נוכל לומר שייאוש הוא מתנה מהבורא, שזה אומר שחיזקנו את הקשר איתו דווקא?

כל הרגשות שאנחנו מקבלים, משנאה לאהבה וההפך ולכל הכיוונים, הכול מגיע מהבורא. רק דבר אחד לא מגיע מהבורא, הבקשה שלנו להתחבר באהבה בינינו ועימו. את זה אנחנו צריכים לייצב בעצמינו. לבקש מהבורא שיעזור לנו, אבל זה צריך להגיע מאיתנו.

שאלה: מה העשירייה צריכה לעשות אם היא לא מרגישה מחוברת בכוונות, ברצונות ובמחשבות?

לבכות. אם עשירייה לא מסוגלת להתחבר, אז מחוסר כוחות, מחוסר אונים, מזה שאין להם תקווה, לשבת ולבכות.

שאלה: איך בקשה עבור החברות קשורה לעביות?

ככול שיש יותר עביות, הבקשה היא חזקה יותר.

תלמידה: במה שונה האור העליון ממושג הבורא, מה ההבדל?

אתם יכולים כך לשאול על כל דבר ודבר מה ההבדל בין זה לזה וזה לזה. זה האור וזה המקור שלו, זה ההבדל.

שאלה: ברגע שהשנאה מכסה את העיניים איך לעבור לתפילה, איך העשירייה יכולה אולי לעזור בזה?

הקבוצה צריכה אולי לעזור. אבל בעצם אם יש לי שנאה אני צריכה יותר לקחת תפילות, אולי תהילים, משהו שיעזור לי קצת יותר להתכלל ביחס בין המקובלים לבין הבורא. ואז אני אראה מה הם מבקשים, איך הם מדברים, אפילו בשפה מדוברת הפשוטה שאנחנו מדברים, זה מה שאני ממליץ. והעיקר אתן צריכות וצריכים גם לעבור על כל מיני מאמרים, אגרות של הרב"ש, בעל הסולם.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאנחנו הרצונות הכי גרועים, הכלים הכי גרועים שיש. איך להתייחס שסביבנו יש כל מיני רוצחים, מושחתים, אנחנו יותר גרועים מהם?

בטח שאנחנו יותר גרועים מכל הגנבים ומכל האנשים הרעים בעולם, אנחנו הרבה יותר גרועים כי להם לא נתנו הזדמנות להיות טובים. לנו נתנו, אנחנו לומדים איך להיות טובים, איך להגיע לכוונה על מנת להשפיע, איך להגיע לאהבת הזולת, איך אני יכול לבקש מהכוח העליון - ככה הוא ברא אותי - שייתקן אותי? הם לא יודעים למי לפנות ומה לפנות, מה פתאום. הם פועלים לפי שהבורא מפעיל אותם ולכן אין בהם מעצמם שום דבר רע. איך זה? הם הורגים ואונסים וגונבים, ומה לא עושים, אבל הם עושים את זה מתוך הטבע שישנו בהם. ואנחנו קבלנו - חוץ מהטבע שיש בנו - עוד אמצעי לתקן את הטבע הזה. לכן אנחנו יותר גרועים.

לאט לאט אנחנו נראה, נסכים עם זה ונבין למה דווקא כל העולם יותר טוב מאיתנו. אם יש לך מפתח, אם אתה יכול לפנות לבורא ולבקש תיקון ואתה מבקש, לא מבקש איכשהו - אז אתה יותר גרוע מהאחרים. הם לא קבלו את המפתח לעשות את עצמם יותר טובים אלא הם פשוט כך מתקיימים כמו שהבורא עשה אותם. על זה כתוב "לך לאומן שעשאני".

תלמיד: נראה שאם נתנו לנו את המפתח אז זה בגלל שהכלים שבורים. כלומר מרגישים את הבעיה וכתוצאה מכך נותנים את המפתח. ויתר אנשים שלא רואים את השבירה לכן הם לא קבלו.

אנחנו - מי שמקבל מלמעלה יכולת לתקן את עצמו ודרכו לתקן את העולם - הוא הכי גרוע, מפני שהוא לא עושה מה שצריך. לכן נכון ששונאים אותנו, נכון שלא אוהבים אותנו.

שאלה: שאלה על שנאת חינם. אנחנו הרבה פעמים שומעים בשיעור הבוקר שביטול וסבלנות זה הכי חשוב בעבודה שלנו. להוריד את הראש. איך בתוך האוקיינוס הסוער של השנאה - להרכין את הראש, מה זה אומר להשלים עם השנאה והאם היא לא תבלע אותנו, האם תוכל ללמד אותנו על ביטול עם העבודה עם השנאה?

להתכלל בתוך העשירייה.

תלמידה: כלומר לא צריך להתנגד לשנאה שמתגלה?

לא. מי שהולך ורוצה להילחם עם השנאה שישנה בו אז הוא שובר את זה ומקבל שנאה כפולה, אלא אנחנו צריכים לפנות רק דרך החברות לבורא. הבורא יתקן.

שאלה: אנחנו לומדים לקבל כל מצב בשמחה כי הכול מגיע מהבורא. איך אנחנו דרך השמחה מגיעים למצב של "טוב לי מותי מחיי"? כי זה אומר שאנחנו עדיין לא יציבים בדרך.

להמשיך ולגלות את האמת. אבל את אומרת נכון.

שאלה: מה המשמעות הרוחנית של בית המקדש, האם המשמעות היא נשמה אחת, ואם כן האם קיומו מעיד על תיקון הנשמה?

כן. בית המקדש נקרא הבית של הנשמה.

שאלה: לפנות דרך החברות. מה יש דרך החברות, מה זה אומר שזה דרכן?

בחיבור עם החברות, יחד איתן, אני משתדלת להעלות את השאלה שלי שהיא הופכת להיות שאלה כללית של העשירייה.

שאלה: האם הגיע הזמן ללמוד בשיעורים יותר על תכונות הבורא, אהבה, חסד, מה זה אומר צדק? במקום כל מיני שנאות ודחיות. אולי בזה אנחנו נמשוך כוח שיוציא אותנו. האם הגיע הסוף לייסורים ולדחייה בינינו?

כשיבוא הזמן אנחנו נחליף את הנושא. בינתיים אנחנו נלמד מה שלומדים.

שאלה: מעשית, צריך לדבר יותר על חשיבות המטרה לעומת השפלות של החיים הגשמיים כדי להוסיף, להגביר את הנוכחות. אנחנו לומדים את המאמרים המתקדמים שהם לא על חשיבות המטרה, אלא לאלה שכבר מרגישים את חשיבות המטרה. אז אולי תוכל להסביר לנו את השיטה? כשאנחנו כבר מתאספים אולי צריך לא לדבר רק על חשיבות המטרה, אלא יש לך איזו המלצה מה לקרוא, איך לעורר מקסימאלית את חשיבות המטרה?

לפני שאתה הגעת לבני ברוך היו כאן מאות אנשים שתרגמו וסידרו המון טקסטים וקליפים וסרטים ושירים וכל מה שרק אפשר. אתה כאילו מתלונן היום שאין לך ממה ללמוד ואיך ללמוד. תיכנס לארכיון ותתחיל לעבוד עם הארכיון ואתה תראה כמה אתה תתקדם. ואם אתה תתבלבל בזה אז יש לך כאן אנשים שבשמחה יעזרו לך.

שאלה: ככל שאני מגלה יותר את הטבע שלי השלילי, הטבע הרע, ככה אני יותר מלא הודיה לבורא על אותו אור שהוא מעביר דרכך. האם ככה אני מהנה את הבורא?

כן, אם אתה מודה לבורא עבור החברים, כולל אותך, אז אתה בזה משמח אותו.

למי שיש זמן – יש הרבה מאוד חומר, תשתמשו בו. אל תחשבו שמה שהיה קודם זה לא לעכשיו. לחומר שלנו אין הזדקנות.

בהצלחה לכם, אני מחבק אתכם, שיהיה לכם כל טוב ושיהיה לכם מחר צום קל, מי שצם.

(סוף השיעור)