שיעור בוקר 21.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 247, "בית שער הכונות",

פרק ד', אותיות ל"ח – מ"ד

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 247, "בית שער הכוונות", פרק ד', אות ל"ח.

אות ל"ח

"הכלל העולה בקיצור הוא זה. כי רגלי א"ק דיושר הנה הם מתפשטים ונמשכים עד חציים התחתונים של עיגולים דעתיק יומין מצד מטה, באופן, כי עיגולי ע"י מקיפים סביב רגלי יושר דא"ק. אמנם כל שאר הרגלים דיושר, כגון רגלי עתיק ורגלי א"א ורגלי ז"א ורגלי נוקבא, כולם מסתיימים בהשואה אחת, והוא עד חצאי התחתונים של עיגולי א"א מצד מטה. באופן כי עיגולי א"א הם מקיפים וסובבים מתחת כל רגלי הנ"ל כולם."

זה כתוב קצת מבולבל, אבל אחר כך נראה. יש על זה הרבה שאלות גם מצד המקובלים הגדולים ששאלו במשך כל השנים, ויש גם שרטוטים שכביכול סותרים זה את זה.

קריין: אור פשוט, אות ל"ח.

פירוש אור פשוט לאות ל"ח

"הכלל העולה וכו' כי רגלי א"ק דיושר הנה הם מתפשטים ונמשכים עד חציים התחתונים של עיגולים וכו' מצד מטה וכו' אמנם כל שאר הרגלים וכו' עד חצאי התחתונים של עיגולי א"א: כבר נתבאר לעיל ההפרש הגדול שנעשה בעולם הנקודים ע"י הצמצום החדש, שהעלה ה"ת לנקבי עינים, ונעשתה נקודת סיום של אור העליון במקום בינה דגוף, ונשארו בכל מדרגה רק ג' כלים כח"ב שבהם אורות נר"ן. ונמצא שיש עתה שתי נקודות סיום: א' היא נקודת הסיום דצמצום ב', שהיא במקום החזה דנקודות דס"ג שלמעלה מעולם הבריאה, ששם הופרסה הפרסא שבין אצילות לבריאה. ונקודת הסיום השניה היא מתחת רגלי א"ק שהיא הנקודה דעוה"ז, בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. באופן שג' עולמות בי"ע עומדים ממש בין שתי נקודות הסיום הנ"ל, ולפי"ז נמצא המרחק שבין רגלי א"ק לבין רגלי הפרצופין דעולם האצילות שיצאו ע"י צמצום ב', שהוא כשיעור המרחק של ב' נקודות הסיום הנ"ל, דהיינו כפי שיעור גדלם של ג' העולמות בי"ע.

ונודע, שפרצוף ע"י דאצילות שהוא בחינת ראש א' דאצילות, אינו נמנה עם ה"פ אצילות, ונחשב עדיין על צמצום א' כמו א"ק, וגם מתפשט בשוה עם רגלי א"ק עד לנקודה דעוה"ז, והוא מניק לפרצופים הנופלים אחר לידתם לבי"ע, בסוד היניקה מדדי בהמה (כמ"ש בתע"ס חלק ח' דף תרמ"א אות מ"ה וע"ש באו"פ).

ולפי"ז יש הפרש גדול בין עיגולים דע"י לעיגולים דא"א, כי עיגולים דעתיק יומין, המרכז שלהם היא נקודה דעולם הזה, ונבחן סיומם במרכזם, כנודע, אבל עיגולים דכל ה"פ אצילות הבאים מצמצום ב', הרי המרכז שלהם בנקודת הסיום דאצילות, ששם הפרסא כנ"ל.

וזה אמרו "רגלי א"ק דיושר הנה הם מתפשטים ונמשכים עד חציים התחתונים של עיגולים דע"י מצד מטה" כלומר עד נקודת הסיום דעוה"ז, באופן שהם נוגעים בחצאים התחתונים של העיגולים, כי הנקודה המרכזית עומדת באמצע בין חצאים התחתונים לבין חצאים העליונים, וע"כ הרגלין דא"ק המסתיימים עם נקודת הסיום, נמצאים נוגעים בחצאים התחתונים של העיגולים דעתיק יומין, וז"ש "אמנם כל שאר הרגלים דיושר כגון רגלי עתיק וא"א וכו' כולם מסתיימים בהשואה א' והוא עד חצאי התחתונים של עיגולי א"א וכו' " כלומר, שהם מסתיימים בנקודת הסיום דצמצום ב' שהוא המרכז דעיגולי א"א, שהיא ממש במקום הפרסא דאצילות, כנ"ל, וכיון שנוגע בהכרח בנקודת הסיום של זה המרכז, נמצא שנוגע ג"כ בחצאים התחתונים דעגולי א"א. כנ"ל."

שאלה: האם תוכל להסביר מהי הנקודה המרכזית, כי אני מבין שיש איזשהו בלבול.

יש את הנקודה המרכזית דצמצום א' שזו נקודה שנמצאת בסיום, ויש את הנקודה המרכזית של צמצום ב' שעומדת בפרסא.

תלמיד: אבל מהי באופן מהותי?

נקודת צמצום, כלפי איזה כוחות יש עכשיו צמצום. אם מדברים על כוחות דלקבל על מנת להשפיע או על להשפיע על מנת להשפיע, אז בהתאם לזה תהיה נקודה מרכזית שונה. נקודה מרכזית דלקבל על מנת להשפיע היא במלכות, ובלהשפיע על מנת להשפיע היא בבינה.

שאלה: מה הם אותם כלים שנקראים רגלי א"ק דיושר שמתפשטים עד לנקודת סיום דעולם הזה?

אלו עשר ספירות שעוברות דרך כל ההבחנות העליונות. מראש דס"ג התחילו להתפשט כל הפרצופים, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, וכך הם מתפשטים עד נקודת העולם הזה.

תלמיד: למה הם נקראים רגלי א"ק?

רגלי א"ק הם עוד קודם, הם גלגלתא. בסיום דגלגלתא שם מסתיימים רגלי א"ק.

שאלה: מה הם חצאי עיגולים תחתונים? האם אם יש הבדל בין החצי התחתון לחצי העליון של העיגולים?

ודאי. אם יש לנו פרסא, אז למעלה מפרסא סביב נקודת צמצום ב' יש עיגולים עליונים, ולמטה מפרסא עיגולים תחתונים.

תלמיד: אם אני זוכר עיגול הוא משהו שהוא בהשוואה אחת סביב נקודה מסוימת, הוא כאילו חסר הבחנות.

כלפי הנקודה הזאת הוא יכול להיות בהשוואה אחת, כך זה היה בצמצום א'. מגיע צמצום ב' וקצת משנה את המערכות.

תלמיד: אז מה זה התחתונים?

אם יש פרסא ועליה נקודה דצמצום ב', אז למעלה מהנקודה הזאת יש חצי עיגול עליון, ולמטה מהנקודה הזאת חצי עיגול תחתון.

תלמיד: לפי שרטוט אני יכול להבין, אבל אני מניח שיש לזה הבחנה יותר פנימית.

ודאי שזה לא שייך לשרטוט, זה שייך להבנה. כל הכלים דהשפעה נמצאים למעלה מהנקודה הזאת בעיגול העליון, וכל הכלים דקבלה נמצאים בעיגול התחתון.

שאלה: מה ההבדל בין השפעת העיגולים על נקודת העולם הזה, לבין השפעת העיגולים על הפרסא?

לא כל כך מובנת השאלה. כלפי העולם הזה, העולם הזה נמצא לגמרי למטה מרגלי א"ק ועליו לא מתפשטים כל העיגולים האלה שעליהם אנחנו מדברים, ועל הכלים שלמטה מפרסא משפיעים עיגולים שנמצאים למטה מפרסא, חצאי העיגולים התחתונים.

תלמיד: מה הן שתי ההשפעות האלה?

ההשפעות האלה הן ז"ת דבינה.

שאלה: נאמר מקודם שעולם האצילות גדול משלושת העולמות האחרים, מה המשמעות של זה?

עולם האצילות גדול יותר כי הוא נעשה מכלים דהשפעה, מגלגלתא ועיניים של כל הכלים שנמצאים מתחת לטבור דא"ק, מגלגלתא ועיניים שלהם נעשה עולם האצילות. ועולמות, בריאה, יצירה, עשיה, נעשו מאח"פ של כל העולמות האלו.

שאלה: האם העבודה לשמה מתחילה מצמצום ב', או שזה לפני כן בעולמות אבי"ע?

העבודה לשמה לא שייכת לצמצום א' או לצמצום ב', היא שייכת לאדם, מתי שהוא יכול להגיע לפעולות על מנת להשפיע.

שאלה: הוא כותב "ועמדו רגליו על הר הזיתים. באופן שג' עולמות בי"ע עומדים ממש בין שתי נקודות הסיום". מה הם ג' העולמות, האם אברהם, יצחק ויעקב?

ג' עולמות הם עולמות בריאה, יצירה, עשיה, והם נמצאים כתוצאה מז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות. אין קשר לאברהם, יצחק, יעקב.

תלמיד: האם יש פה ענין של התכללות קו ימין, שמאל ואמצע?

נדבר על זה אחר כך, יש משהו במה שאתה שואל.

תלמיד: כלומר יש קשר.

כן.

שאלה: מה הכוונה ש"רגלי א"א הם מקיפים וסובבים מתחת כל רגלי הנ"ל", הפרצופים הקודמים?

רגלי אריך אנפין מגיעים עד הסיום. הבעיה היא שבקשר לשרטוט אנחנו צריכים עוד לקרוא ואחר כך לראות עד כמה יש בהם דברים שמבלבלים, גורמים לספקות ולהרבה חילוקי דעות.

שאלה: האם מדובר במאמר על התפשטות האור מעולם אדם קדמון עד העולם הזה?

כן.

קריין: אנחנו ממשיכים עמוד 248 אור פשוט, טור א' למטה שורה "ומה שמחשב".

"ומה שמחשב גם את רגלי עתיק שהם מסתיימים בנקודת הסיום דצמצום ב', דהיינו בחצאים התחתונים דא"א, אע"פ שבאמת הוא נמשך עד לנקודה דעוה"ז ומסתיים בשוה עם רגלי א"ק כנ"ל. הענין הוא, כי הגם שמבחינת פרצופו עצמו הוא נמשך עד לנקודה דעוה"ז, אמנם הפרסא שולטת עליו שלא יעבור מהארת אצילות לעולמות בי"ע, וע"כ מבחינה זו, דהיינו מבחינת אצילות דעתיק יומין, נמצא מסתיים בשוה עם כל רגלי ה"פ אצילות, ומבחינת הארת בי"ע הוא נמשך עד לנקודה דעוה"ז בשוה עם רגלי א"ק, שז"ס הב' שלישין תתאין דעתיק העודפים ויוצאים מתחת הפרסא דאצילות, ונמשכין לבי"ע בסוד דדי בהמה. (עי' תע"ס חלק ח' דף תרמ"א אות מ"ה)."

עוד נראה את זה בהמשך.

שאלה: מה יש בפרסא שבעצם מגביל את האור עד הפרסא מבחינת אצילות, ומבחינת עולמות בי"ע עד נקודה דעולם הזה?

עד הפרסא עדיין יש כלים דהשפעה, הארת הבינה, יכולת להיות בהשפעה. למטה מפרסא שם זה כבר צמצום ב', וכלים דקבלה לא יכולים לעבוד למטה מפרסא. זה מה שנקרא "המפריס פרסא".

שאלה: מה ההבחנה של רגליים?

רגליים הן שני שליש תתאין דנה"י, אין בהם כבר כלים דקבלה ויש בזה תיקונים. יש קיפול רגליים, העלאת רגליים כדי להשתמש בכלים האלו, אבל ברגליים עצמן אי אפשר להשתמש, כבר אין שם כלים דהשפעה.

תלמיד: הם כבר לא נחשבים לכלים דקבלה?

רצון לקבל יש, אבל לא תכונות דהשפעה.

שאלה: האם יש חפיפה בין שני עיגולים ויש משהו באמצע?

כן. במשהו זה נכון.

תלמיד: מה יש בין העיגולים?

בין העיגולים המרכז שלהם מחבר אותם, והשפעה הדדית בין העיגולים היא דרך היושר.

אות מ'

"והנה פעם אחרת שמעתי ממורי זלה"ה בענין דרוש תיקון א"א, איך נולד ויצא וינק מב' פרקין תתאין דרגלי עתיק יומין. ושם ביארנו איך ב' פרקין תתאין הנקרא עקביים דע"י הם מתפשטים יותר למטה מרגלי א"א והם נכנסים בגבול עולם הבריאה כנזכר שם. ואפשר לומר כי לא היה כך אלא קודם תיקון אצילות, ואחר התיקון לא הוצרך לזה, שחזר העתיק לאסוף רגליו למעלה בהשוואה אחת עם רגלי א"א וצ"ע."

קריין: אור פשוט. אות מ'.

פירוש אור פשוט לאות מ'

"ואחר התיקון לא הצורך לזה שחזר העתיק לאסוף רגליו למעלה וכו': כבר תירצנו קושיא זו בדיבור הסמוך, שמבחינת אצילות הוא מסתיים באצילות אבל הוא מאיר תמיד בבי"ע בב"ש תתאין שלו, אלא שאינו נבחן להארת אצילות, משום שהפרסא מכסה עליהם. ויש לזכור בענין העיגולים, שאין הפירוש עגולים שטחיים, אלא עיגולים כדוריים כעין גלדי בצלים המקיפים זו על זו."

כמו כדור בתוך כדור בתוך כדור, כך הם מציירים.

אות מ"א

"* אמנם דע, כי כל בחי' ה"פ שבכל עולם ועולם הנ"ל, הנה כל אחד כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, וצריך המעיין לחקור על ניתוח אברים שבכל פרצוף ופרצוף, איך יפגשו אבר פרצוף זה באבר פרצוף המלביש אותו, כי אין כל הפרצופים עומדים בשוה ובקומה א'. ונמצא כי ראש המלכות דעשיה נפגשה בתחתית העקב דא"ק, וכעד"ז בכל שאר הבחינות לא יכילם העין, כי אם נגולו כספר השמים. וכפי דבוק זה האבר שבזה הפרצוף באבר הפרצוף שכנגדו, לפעמים יפגשו עין בחוטם, ואזן בעקב, וכיוצא בזה לאין קץ."

* ע"ח ש"ג פ"ב

אות מ"ב

"וזהו ענין חכמת הצירוף כ"ב אותיות א"ב, אלף עם כולם וכולם עם א'. וכיוצא בשאר האותיות, והם הגורמים השינוי שאין לך יום שדומה לחבירו, ואין צדיק דומה לחבירו, ואין בריה דומה לחברתה, וכל הנבראים כולם לצורך גבוה, כי אין יניקת כולם שוה, אף לא תיקון כולם שוה, ותתקן החלבנה בקטורת, מה שלא תתקן הלבונה. לכן היה צריך באלו העולמות טו"ר ובינוני, ובכל אחד מינים לאין קץ."

אות מ"ג

"וזה סוד בהבראם, בה' בראם, כי כל הנבראים היו בחינת ה' פרצופים, הן באצילות הן בבי"ע. וז"ס ה' זעירא, כי כולם יצאו מה' זעירא דמלכות דא"ק," כך נקראת בינה, ה' זעירא. מלכות נקראת ה' גדולה ובינה ה' זעירא. "אחר שנתמעטה בסוף ז"ת שלה לבד, ואז היתה ראש להם כנ"ל, לכן נרמזו בה' זעירא."

קריין: אור פשוט, אות מ"ג.

פירוש אור פשוט לאות מ"ג

"בהבראם בה' בראם כי כל הנבראים היו בחינת ה' פרצופים וכו' וז"ס ה' זעירא כי כולם יצאו מה' זעירא דמלכות דא"ק: כי מתחילה יוצא פרצוף הכתר, ברת"ס, והוא נקרא הוי"ה פנימאה, הכולל ה' בחינות כח"ב תו"מ, שהם: קש"י וד' אותיות הוי"ה פנימאה זו. ואח"כ מתפשטים ממנה ארבעה לבושים: ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן המלבישים את הוי"ה פנימאה, ואלו ד' הלבושים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן מתפשטים מד' אותיות של הוי"ה פנימאה: הוי"ה במלוי ע"ב מיוד שלה, ומילוי ס"ג מה' שלה, ומילוי מ"ה מואו שלה, ומילוי ב"ן מה"ת שלה. ואלו ה"פ נוהגים הן בא"ק, והן באצילות בריאה יצירה ועשיה, ועל זה רומז בה' בראם, דהיינו בה"פ כנ"ל.

אמנם כתוב בהבראם עם ה' זעירא, וזה רומז שיש כאן מיעוט באלו ה"פ, והוא, כי הכתוב מדבר בעולמות שיצאו לאחר צמצום ב' דא"ק, שנעשה מיעוט וקטנות באלו ה"פ, כמ"ש הרב לעיל, שב' הספירות ז"א ומלכות נפרדו מכל פרצוף, ולא נשאר בכל פרצוף רק ג' כלים כח"ב שבהם ג' אורות דנר"ן, וחיה יחידה נעשו רק למקיפים, הרי שהחמשה פרצופים נתמעטו ביותר ע"י צמצום ב'. וע"ז רומז הכתיב של בהבראם עם ה' זעירא.

וזה אמרו "כי כולם יצאו מה' זעירא דמלכות דא"ק אחר שנתמעטה בסוף ז"ת שלה" דהיינו כאמור, שכל ד' עולמות אבי"ע, יצאו מצמצום ב' אשר ה"ת עלתה לה"ר ונתמעטו הכלים מב' הספירות ז"א ומלכות, ונתמעטו האורות מחיה יחידה. ונודע שמלכות דא"ק שמטבור ולמטה היא שנתחברה עם ה"ר של נקודות דס"ג, וע"י שניהם יצא צמצום ב', כמ"ש בתע"ס חלק ו' ואין להאריך כאן. וז"ש שכולם יצאו ממלכות דא"ק, ומכחה נבראו שמים וארץ דאצילות."

כל הספירות דאצילות יצאו מכאן.

קריין: אות מ"ד.

אות מ"ד

"והנה י"ס דאצילות להיותם לבושים למלכות דא"ק, התחילו בהם הסיגים, ונרמזו באלה המלכים הנזכר בריש אדרא רבה, כי כולם בני מלכים הם. בראשית ברא אלקים, שהיא מלכות דא"ק הנקראת אלקים, ומכחה נבראו שמים וארץ דאצילות."

התורה מתחילה בעצם מאצילות. "ויכלו שמים וארץ וכל צבאם"¹ זה כבר מאצילות.

שאלה: אני יושב ארבעים דקות ולא מבין כמעט כלום. יש המון חומר ואנשים בכל זאת שואלים. איך זה מקדם אותי מבחינה רוחנית שאני יושב כך בחוסר סבלנות והעצבים מתחילים לגדול?

מאיפה העצבים שלך, האם מזה שאתה לא מבין כלום או מזה שאתה לא מבין ואחרים מבינים?

תלמיד: אני שומע את השאלות של אנשים אחרים, ואני חושב שכולם כאן נהיו מקובלים וכל אחד שואל שאלות.

אתה דווקא צריך להיות שמח ולא שזה ידליק אותך ותתרגז, אלא תשמח שאתה נמצא בין אנשים שבינים ואתה לא, יש לך סביבה טובה.

תלמיד: סביבה טובה כן, אבל איך זה מקדם אותי באופן אישי כשאני לא מבין מה כתוב פה ויושב עצבני?

טוב מאוד, על זה כתוב "לא החכם לומד". אנחנו לומדים, והבורא נותן לך הזדמנות לא להבין בשכל אלא להתייחס נכון ללימוד, כי הלימוד צריך להביא אותך למצב שתבין שאתה לא מבין כלום ותבקש מהבורא שיפתח לך את הראש והלב.

תלמיד: כשאני עושה התגברות ובכל זאת יושב ולומד, האם זה מקדם אותי?

כן, ודאי. כי אתה עושה התגברות.

תלמיד: חוץ מאשר למשוך את האור המחזיר למוטב בשיעור.

לא צריכים יותר. אתה מושך מאור המחזיר למוטב, המאור הזה מביא לך כוח השפעה, כוח אמונה, ובכוח האמונה אתה כבר משיג את הכול.

תלמיד: האם ההתגברות שאני עושה מושכת את המאור המחזיר למוטב, או שצריך לחשוב על המאור המחזיר למוטב?

העיקר הוא שאתה רוצה להיות בהזדהות עם הבורא.

תלמיד: להתגבר על המצב שאני נמצא בו.

להתגבר או לא להתגבר זה לא חשוב, אתה רוצה להיות בהזדהות עם הבורא, קרוב לבורא ככל האפשר. הוא משפיע וגם אתה רוצה להיות משפיע, הוא חנוך, אף אתה חנון, הוא רחום, אף אתה רחום.

תלמיד: גם אם לא מרגישים כלום.

זה יבוא. גם בעולם הזה יש הרבה דברים שאנחנו לא מרגישים, יש לפנינו כל כך הרבה תופעות ואנחנו לא מרגישים אותן. מה תעשה? לא מרגישים.

תלמיד: כשלמדת עם הרב"ש, האם גם אתם הייתם כך, קראתם ולא הבנתם?

תאמין לי שיותר מחצי ממה שהוא אמר לא הבנתי.

תלמיד: מה עשית?

עשיתי מאמץ לבלוע את זה כדי שאחר כך זה יתפתח בי.

תלמיד: זה מה שמקרב את האדם לרוחניות, המצבים האלה.

כן, מה יכולתי לעשות. הוא דיבר על מה שהוא חשב שאני צריך לשמוע, ואני שמעתי מפני שכך הוא חשב. יש דברים ממה ששמעתי ולא הבנתי שאחר כך הבנתי והשגתי, ויש דברים שעד היום לא.

תלמיד: הוא דיבר ביידיש, הבנת יידיש?

אני מדבר על זה שלמדנו שנינו יחד בחברותא. ביידיש הוא לא לימד לידי. כשהגעתי לרב"ש הוא הפסיק ללמד ביידיש, ואז כולם הסתכלו עלי, מי אני שהרב"ש עבר לעברית במקום יידיש.

תלמיד: כלומר יש לנו סיכוי להתקדם דווקא בלימוד כזה שעכשיו לומדים.

אחרת לא הייתי מלמד אותך. אפילו לך יש סיכוי.

תלמיד: זה שקשה לנו דווקא זה מקדם אותנו.

זה לא שייך לכמה אתה מבין, לא החכם לומד, זה שייך לכמה אתה רוצה על ידי זה להשתנות, לקבל תכונת השפעה, שזה יקרב אותך לבורא. ואז הלב מבין, לא השכל, הלב מבין מה זה להשפיע, ולפי זה תתקדם. זה נקרא חכמת הקבלה.

(סוף השיעור)

---

1.  ויכלו השמים והארץ וכל צבאם (בראשית ב א)↩