שיעור צהריים 21.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1854, מאמר 472,

"הנסתרות לה' אלקינו"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1854, מאמר 472, "הנסתרות לה' אלקינו".

לי אין מה להוסיף, "הנסתרות לה' אלקינו". בואו נראה מה אומר רב"ש.

הנסתרות לה' אלקינו

נצבים תשמ"א

""הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, לעשות את כל דברי התורה הזאת".

על דרך הרמז יש לפרש ענין נגלה נקרא בחינת מעשה, ונסתר נקרא הכוונה. הכוונה, שהיא הסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה, זה נסתר מאנשים, שאין אדם יודע מה שבליבו של חבירו.

ואפילו אדם אצל עצמו גם כן יכול לרמאות את עצמו בענין כוונה, שהוא חושב שהסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה, היא בחינת לשם שמים. ויכול להיות שבאמת תועלת עצמו היא זאת שמחייבת אותו לעשות את המעשה. לכן נסתר מרמז על הכונה.

ובזה יש להבחין ב' בחינות: א) בחינת הכלל, וב) בחינת הפרט. כי בבחינת הכלל חושבים בעיקר על המעשה ולא על הכוונה, כי לא יכולים לחייב את הכלל לכוון בשעת מעשה את הכוונה האמיתית. מה שאין כן בבחינת הפרט מדברים בעיקר על הכוונה. לכן יכול להיות שמבחינת הכלל הוא צדיק, אבל בבחינת הפרט הוא רשע.

ועל זה יכול לומר, "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך רשע". שהוא צריך לכוון שיהיה בלתי ה' לבדו, היינו שלא על מנת לקבל פרס, והוא עדיין בבחינת רשע.

וכשהאדם רואה שבבחינת הנסתר הוא רחוק לגמרי מהמטרה, אז אין להתיאש. אלא צריך להאמין, "הנסתרות לה' אלקינו". שפירוש שחלק הנסתר הוא יתן, ואנחנו צריכים לעשות את חלק הנגלה, היינו המעשים.

ולפי ריבוי המעשים, נתוסף עליו צורך להרבה כוונות, היינו לחלק הנסתר. והיות שיש כלל, אין אור בלי כלי, שפירושו רצון, לכן על ידי ריבוי מעשים גורמים ריבוי חסרון. עד שיתמלא לשיעור מסוים, אז "הנסתרות לה' אלקינו", שאז הוא נותן את הנסתר."

זה המאמר "הנסתרות לה' אלקינו". עכשיו נשאל כמה שאלות ונשתדל לענות עליהן. זה מאמר לא קשה אבל צריכים בדיוק לחתוך איפה המעשה ואיפה הכוונה, לשם מה המעשה, לשם מה הכוונה, ואיך אנחנו מסדרים את זה.

שאלה: האם נכון שכל אחד עושה כוונה על מנת להשפיע והפעולה מתחילה כשאנחנו מחברים את כל הכוונות?

כן.

תלמידה: הכלל לא רואה את הכוונה אלא רק את המעשה, רק הבורא יכול לראות את הכוונות שלנו, ולכן אנחנו אף פעם לא יכולים להחשיב את עצמנו כצדיקים?

נכון.

שאלה: מה זו פעולה רוחנית?

פעולה רוחנית זאת כל פעולה שאנחנו עושים למען ההתעלות הרוחנית.

תלמידה: אני צריכה לארגן בתוכי את הכוונה להשפיע לבורא, להיות בהשפעה לבורא דרך הזולת בפעולה רוחנית בלתי פוסקת שאני בונה דרך התפילה?

כן.

תלמידה: איך בחיבור אנחנו נותנים אפשרות לבורא למלא את החיבור הזה?

אנחנו מבקשים ממנו שיעזור לנו, שיתגלה לנו, שנרגיש את החשיבות בכוונות שלנו. בעזרת מה בדיוק ואיך אנחנו יכולים לסובב את הכוונות האלה בכזה כיוון כך שיחד עם הכוונות האלה נהיה בהשפעה לבורא וכן הלאה.

שאלה: אם לאדם יש מחשבות לא לשקר לעצמו בכל פעולה, האם הוא יכול להיות בטוח שהוא עושה פעולה על מנת להשפיע?

בעיקרון אף אחד לא יכול להיות בטוח. אבל אנחנו יכולים לקוות שבהתאם לאיחולים שלנו, לתפילות, לבקשות, לפעולות, נהיה שייכים לצד ההשפעה, בכל זאת נשפיע.

תלמידה: כלומר אם אנחנו כל הזמן מכוונים לבורא, כל הפעולות שלנו מכוונות על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: מה מסתיר את הכוונה, איך אנחנו מורידים את ההסתרה?

אנחנו לא יכולים לגלות את המחשבות של האנשים. אפילו את המחשבות של עצמנו, את הכוונות של עצמנו, אנחנו לא בטוחים שאנחנו מגלים. אני יכול לחשוב שאני עושה את זה לשם שמים, רק על מנת להשפיע וכולי, ואחר כך אני רואה שזה לא היה כך. לכן זו כל הבעיה. אנחנו צריכים להעביר את כל הכוונות שלנו מעל מנת לקבל, כפי שהן מלכתחילה, לעל מנת להשפיע, לטובת הבורא, לטובת רוחניות.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להשיג אחדות כזאת במחשבות וברצונות?

בהדרגה אנחנו עושים את זה, אחד אחד. על כל מעשה שבא אליי, אני משתדל לעשות כוונה על מנת להשפיע, גדולה ורחבה ככל האפשר. וכך עוד כוונה ועוד כוונה, לאט לאט אני מתקרב למצב שעל כל המעשים שאני עושה, אני יכול להרכיב כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: האם להוציא כוונה מההסתרה זה על ידי מעשים?

כן.

תלמיד: והמעשים האלה צריכים להיות בהתעלות רוחנית?

כן.

תלמיד: מה זו התעלות רוחנית?

שאני רוצה לעשות את זה לשם שמים, לטובת הבורא.

תלמיד: לפני כנסים יש תמיד אותה שאלה. האם כדי להשפיע אנחנו צריכים להירשם לכנס, להראות לבורא את הרצון הגדול שלנו?

כן.

תלמיד: עד כמה חשוב להירשם לכנס לפני הכול?

צריכים להירשם בהקדם האפשרי.

תלמיד: בזה שאתה נרשם, אתה נותן דוגמה לחברים?

אתה נותן להם דוגמה שכך צריך לעשות, אתה מעורר אותם ומרגע זה אתה כבר רגוע שאתה נרשמת לכנס ואתה תהיה שם.

שאלה: מה לעשות אם הכוונה שלי לאחר המעשה היא תמיד אגואיסטית בהקשר לקבוצה? איך לא לאבד את האמונה ומה לעשות חוץ מתפילה?

בעיקרון מלבד תפילה אין מה לעשות, אפשר כך לומר. אבל בכדי לברר את היחס שלך לקבוצה ואת היחס של הקבוצה כלפייך, את צריכה להיות יותר קרובה אליהן, ואז תביני איפה עוד את צריכה להשקיע מאמץ בקשר וכן הלאה.

תלמידה: אני יכולה להחשיב את זה לא כטעות, אלא כהזדמנות, כי כל פעולה היא אגואיסטית?

כן.

שאלה: פעמים רבות קורה שאנחנו מבררים איפה לעשות מאמץ, במעשה או בכוונה. מי שאומר שהכי חשוב זו נקיות הכוונה נתפס כבטל, ומי שאומר ההיפך, נחשב לגאוותן. איך להגיע לאיזון?

בראש ובראשונה לדאוג לכוונה ואחרי זה לפעולה, והכול יהיה בסדר.

תלמידה: להשתדל לעשות שלא יהיה הראשון ללא השני?

כן.

שאלה: איך לבדוק שלא לטעות? אפשר לבדוק את הכוונה?

בעיקרון צריך לבדוק, כלומר לנסות ולראות למה יש לך כוונות כאלה או אחרות ועד כמה את עובדת יחד עם הקבוצה על זה.

תלמידה: לפעמים כשצריך להתבטל וזה מצליח, מופיעה אצלי מחשבה כאילו אני מתעלה על חשבון החברה. אני כביכול עולה ומשאירה אותה שם בחוסר ידיעה. תמיד יש לי התלבטות מה לעשות במקרה כזה.

אני מבין. צריך עוד קצת לעבוד, ואחרי כן זה יבוא. את צריכה להיות יותר מקושרת עם האחרים ואז ההסבר שבדרך יהיה יותר מהיר עבורך.

שאלה: כשאני מרגישה שהכוונה מאחורי הפעולה שלי היא אגואיסטית אז אני עוצרת ולא עושה כלום. כשאני כבר פונה לבורא ומבקשת ממנו לתקן את הכוונות שלי, חלק ממני באמת רוצה את זה וחלק אחר לא רוצה. איך להגיע להסכמה בין החלקים הללו?

צריכים לברר מהי הכוונה הנכונה, לפתח אותה, להידבק בה בכל המעשה שצריכים לעשות, ואז לראות כמה הכוונה הזאת עם המעשה מתקנת אותך. אז תרגישי איך זה פועל, זה יאמר לך אם נעשה תיקון או לא.

שאלה: כשאני בודקת את הכוונה שלי, אז המוח שלי פועל שעות נוספות, אני בודקת האם ככה לעשות או אחרת, זה מרגיש שזה לא באמת יוצא לי מעומק הלב?

זה לא חשוב, זה אומר רק שיש לך עבודה גדולה לעשות על הכוונות וזה טוב, זה מקדם אותך מאוד.

תלמידה: האם הנתינה צריכה להיות ביטוי של הרצון לשנות את הטבע שלנו ביגיעה, או שהנתינה היא ביטוי דווקא של שמחה שמורגשת בהתקרבות לבורא?

גם וגם.

שאלה: אני עושה את הכול למען החברים, אני משתדל גם לעבוד על עצמי בביטול כלפי החברים, הרב והבורא. אבל בכל הנוגע לכוונה, שם ההרגשה כאילו זה מעבר ליכולתי ובנקודה הזאת אני פונה בתפילה לבורא, כי אני מאוד רוצה להשפיע לחברים, להנות לבורא. האם זה משהו שהבורא צריך לעשות או אני על ידי היגיעה שלי?

לא, זה אתה צריך לעשות, אבל לבקש את זה מהבורא, אחרת לא יהיה לך כוחות.

תלמיד: אז זאת בדיוק התפילה שעליה הבורא ייתן לי את ההזדמנות?

כן.

שאלה: בהתחשב בכך שאנחנו לא יכולים באמת לדעת מה הכוונה הפנימית שלנו, כיוון שהכול מסתיר האגו, האם זה שאנחנו כל הזמן נחזור על הבקשה הזאת, זה יוכל בסופו של דבר גם לזכך את הלב וגם להביא אותנו לכוונה הנכונה?

כן.

שאלה: הרב"ש אומר על מצב שאדם נחשב בעיני החברה לצדיק, אבל בעבודתו הפרטית הוא רשע. הוא מדבר על איזושהי צדיקות מלאכותית?

לא חשוב, מצד החברה רואים שהוא מקיים את הכול ומתנהג כצדיק ובו עצמו הוא רואה הרבה מאוד פגמים ולכן הוא מרגיש שהוא עדין רשע.

תלמיד: יוצא שבאמת הוא לא צדיק, או שהוא צדיק?

לא עוד לא.

תלמיד: האם יכול להיות להפך, שבעיני החברה הוא רשע אבל בכוונה הוא צדיק?

אלה מקרים מאוד נדירים, בדרך כלל זה נעשה על ידי הבורא בעצמו כדי להגן על האדם, או לעשות משהו מיוחד אתו.

שאלה: אנחנו בעשירייה מבקשים תיקון מהבורא ולפעמים לא יכולים לקבל אותו בצורה נכונה. האם כדי להצליח לקבל את התיקון מהבורא, קודם לזה תהליך אינדיווידואלי של תיקון שמבוסס על הפעולה של העשירייה בהפצה ובחיבור?

כן.

שאלה: מה זה אומר הנסתרות לה' אלוקינו בעבודה?

כשאנחנו לא יודעים בדיוק מה מגיע לנו ישירות מהבורא, אלא זה מגיע מלמעלה, איכשהו. משהו קורה לפנינו כתגובה למה שאנחנו עושים, אבל זה ממש נסתר. מה שהבורא פועל חלק מזה נסתר, חלק מזה נגלה. אבל אפילו בצורת הגלוי בכל זאת אנחנו לא רואים שזה מגיע מהבורא, לכן הנסתרות לה' אלוקינו.

תלמידה: הרב"ש כותב שעל ידי ריבוי מעשים גורמים ריבוי לחיסרון.

כן.

תלמידה: אני מבינה שמעשים זה פעולות בקבוצה. ואני זוכרת שהמלצת לגבי מה זה עשירייה מתקדמת, שהיא שומעת שיעורים, נפגשת עוד פעם אחת ביום לחצי שעה או פעמים ביום לרבע שעה כל מפגש, מגיעה לסעודות, לכנסים ולאירועים ועל ידי זה היא תתקדם. אז השאלה היא, אם אדם משתדל להשתתף בכל מה שאמרתי, זה נחשב לריבוי המעשים שיביאו אותו לחיסרון?

זה לא כל כך ריבוי מעשים, להיפגש כל יום רבע שעה עם החברים ולחשוב על ההתקדמות הרוחנית, אבל זה בכל זאת משהו.

תלמידה: זה לא היה רבע שעה, אני זוכרת שאמרת שצריכים בנוסף לשיעורים להיפגש פעם ביום לחצי שעה, או פעמים ביום לרבע שעה בכל פעם. נתת אופציה כזאת?

בסדר.

תלמידה: השאלה אם זה נחשב לריבוי מעשים מספיק כדי להגיע לחיסרון הזה?

זה כבר משהו.

תלמידה: צריך מעבר לזה?

בואי נגיע קודם כל לזה.

תלמידה: יש שעושים הרבה מעבר לזה, שנפגשים שלוש פעמים ביום חצי שעה כל פעם בנוסף לשיעורים.

אם יש להם הזדמנות אז למה לא.

תלמידה: זה בסדר? כי יש גם הרגשה לחברות או לחברים מסוימים שזה מוגזם וגם ממך שמעתי פעם, שלא נעשה את זה בצורה מוגזמת מידי. אז איפה האיזון בתוך ריבוי המעשים האלה שזה לא יהיה מוגזם מידי, אבל שזה יהיה גם מספיק כדי להתקדם?

אני חושב שבסך הכול חוץ מהשיעור הזה בצהרים, אם אדם יכול לשמוע קצת משיעור הבוקר ועוד להיפגש עם החברים שלו לחצי שעה לפחות משך היום אז זו כבר התקדמות.

שאלה: כשעוד לא היינו מאורגנים בעשיריות, כיוונת אותנו שנחזיק את המטרה ונתרכז. עכשיו בעשיריות יש לנו אחראים על החיבור והכוונה על ידי שצ וגבאי. האם אנחנו יכולים במהלך השיעור לעזור זה לזה להחזיק את הכוונה, למשל שהאחראי על החיבור יכתוב משהו, או שצריך להיות שקט בשיעור?

לא צריך לדבר על זה, מספיק שאתם יודעים על זה ואתם חושבים איך תהיו יחד מחוברים זה עם זה בעשירייה בכוונה אחת.

שאלה: קראתי כמה פעמים את מאמר הרב"ש ויש הרגשה שהוא נותן אזהרה בעבודה עם הכוונה להשפיע. האם כוונה להשפיע זה כמו וקטור שהאדם בונה אותו בדרך לבורא?

כן.

תלמידה: הרי הוא לא יכול להיות כשדיברנו, הוא לא יכול לבדוק שום בדיקה. הוקטור הזה שהוא מכוון את עצמו לבורא, למה זה נסתר? הרי הבורא תמיד נותן לנו את האפשרות הזאת, את הכוונה הזאת להשפיע, וזה הכי חשוב בעבודה למען הבורא, ויש פה כוונה לבורא, זה בכל הזדמנות להביע יחס נכון אליו?

כן.

תלמידה: כותרת המאמר היא, "הנסתרות לה' אלוקינו". מה הרב"ש רצה להעביר בזה?

שכל הנסתר שייך לאלוקינו, שהוא מסתיר את הכול.

תלמידה: האם ביחס הנכון שלנו הוא מגלה את כל ההשפעות שלו עלינו?

כן. או שאתם מיחסים את כל ההשפעות לבורא, או למשהו שמחוצה לכם, או שמתחילות להיוולד, להיווצר בכם כל מיני מחשבות, הרגשות.

שאלה: הרצון לקבל שבמהותו יש מאין, מגיע ללא שום התעוררות מצידו, והרצון להשפיע צריך להגיע לפי דרישה. אנחנו מקבלים את הרצון להשפיע ובהתאם לכך הפעולה הזאת הכרתית, למען הזולת, למען הבורא. האור בורא את הכלי וגם ממלא אותו. הרצון להשפיע הוא הכלי והמילוי שלו. האם המילוי הוא הכוונה ששייכת לבורא, ואז יוצא שהכוונה היא אור שמתלבש בכלי?

כן.

תלמידה: האם חשובות הפעולות על מנת להשפיע שעליהן מגיע האור שמתקן את הכלי?

נכון.

שאלה: איך יחס לא טוב בינינו מגלה את הבורא?

זאת העזרה ההדדית שאתם רוצים לתת זה לזה, היא המחברת ביניכם, ומה שנוצר אצלכם הוא כלי בעשירייה, בקבוצה. במקרה כזה, הבורא יכול להשפיע עליכם בצורה חיובית. ואם לא תתייחסו אחד לשני בצורה חיובית, אז גם הבורא לא ישפיע עליכם. כך שתבנו ביניכם את היחסים הנכונים, כלי, ובמהרה תרגישו את הבורא.

שאלה: מהי הסכנה שבכך שאדם יחשוב על עצמו שהוא צדיק?

זה מוביל, מסיט אותו מהפעולה, הוא לא יכול להתקרב לבורא. אם הוא חושב שהוא צדיק, אז הוא חושב שהוא כבר נמצא קרוב לבורא.

שאלה: שמעתי אותך אומר שצריך לברר את הכוונה ולפתח אותה. מה זאת אומרת לפתח את הכוונה? איך עושים את זה בעשירייה?

לדבר על זה. תדברו על זה ותראו עד כמה אתם יכולים להבין יותר את הכוונה, להרחיב אותה.

שאלה: לפעמים אני מקבלת מהחברות התפעלות בעיקר על עבודות הפצה שאני עושה. ואני פתאום חושבת שאולי הן בכל זאת נציגות של הבורא וזה סימן ממנו. איך אני יכולה לדעת אם יש פה עידוד למה שאני עושה גם מהבורא?

האם יש הבדל אם את מקבלת מהבורא או מקבלת מחברה?

תלמידה: האמת שלא. לכן אני שואלת, כי אני מתנגדת להתפעלות שלהן, אין לי אפילו הרבה יגיעה. ויש לי ויכוח ביני לבין עצמי, האם אני צדיקה או רשעה. ואני לא יודעת אם זה מהבורא או רק מהחברות.

זה לא חשוב, את צריכה להגיב גם על זה וגם על זה.

תלמידה: כלומר אני צריכה להמשיך לבדוק את הכוונה שלי, גם אם אומרים לי דברים טובים וגם אם לא.

כן.

שאלה: כשאנחנו מייצרים כוונה על מנת להשפיע, אנחנו בונים את עולם ההשפעה בעולם האשליות.

כן.

תלמידה: כשאנחנו רוצות לבקש כוח מהבורא, אנחנו לא מצליחות לקבל את הכוח הזה, לא מרגישות את הרצונות האלה. יוצא שכל העבודה היא לקחת את הרצונות של החברות ולהתפלל על ההתקדמות שלהן אם אין איזה חיסרון מיוחד, נכון?

למה רק זה?

תלמידה: אני בונה כוונה, אבל זה לא יוצא.

רק תקשיבי למה שהחברות היו רוצות, תתרגלי אליהן, ותעשי איתן את אותן הפעולות. תיצמדי אליהן ותעשי את אותן הפעולות.

שאלה: איך לבדוק את הכוונה?

אפשר לדבר על זה בתוך הקבוצה, אפשר לדבר על זה עם הבורא, פשוט לבדוק, לשם מה, בשביל מה, איך, מה, למה, לאיזו מטרה עשיתי משהו, עושה או רוצה לעשות בעתיד. כשבצורה כזאת אני מסדר את התוכניות שלי, אז אני יכול להגיד למה אני עושה את זה, מה זה נותן לי, או למה אני מייחל.

שאלה: כשאנחנו מגלות את הפעולות, אנחנו צריכות להתפלל על הכוונה. מה עוזר לנו לפתח כוונה אמיתית להשפעה?

על זה יש המון חומר. בעצם רק ללמוד ולחזק זה את זה להיות המשפיעים. אני רוצה להשפיע על הסביבה שלי, על החברים שלי.

שאלה: דברת עכשיו על איך האדם מסדר את התוכניות שלו. איך לסדר את התוכניות בצורה נכונה כך שהן יהיו לכיוון הבורא?

העיקר זו ההשתוקקות לבורא. מתחת לזה, כל מה שיכול להביא אותך לפעולה למען הבורא. ומתחת לזה, הפעולות האחרות שנמצאות בהתאמה לזה, שמביאות אותך למכלול שלם של פעולות למען הבורא בחיבור עם החברים בעתיד הלא רחוק ליישום הרצון שלו. וכך בהדרגה האדם יוצר סביבה כזאת, ספירה כזאת שבה הוא כל הזמן מסתובב, סביבה של החברים, הקבוצה, השיעורים שלנו וכן הלאה.

תלמיד: בסביבה הזאת האדם מתחיל להרגיש את הרוחניות?

כן. הוא מתחיל לתת לכל כיוון כזה חשיבות, לשקול אותו. וכך בהדרגה מתרקמת בו סכמה או מערכת ברורה של השתוקקויות. מה יותר חשוב, מה משני וכן הלאה.

תלמיד: במשך היום האדם חווה כל מיני השפעות עליו. הוא צריך לקבל כל מיני החלטות, תוכניות. האם הוא יכול לקחת כל דבר במשך היום ולהעביר אותו דרך הרשת הזאת של התיעדוף שדברת עליה?

לא, אם אלו מטרות גשמיות, אז לא צריך להעביר אותן דרך כל זה, אלא רק את מה שמכוון לרוחניות.

תלמיד: נאמר שאני צריך להחליט לגבי משהו בחיים, אני שוקל איך אותו הדבר בכל זאת יכול לקרב אותי או לא יכול לקרב אותי לבורא. עד כמה זה חשוב לי או לא חשוב לי. האם אני יכול אפילו את ההחלטות הגשמיות שלי להעביר דרך המכלול הזה?

כן, אתה יכול. על אף שבעיקרון זה מאוד רחוק מהשימוש הנכון של זה, ואפשר גם לטעות.

שאלה: הרצון לקבל מוסתר מאיתנו, הבורא מוסתר מאיתנו. אז מה גלוי?

מה שגלוי זה החברים שלך, הקבוצה ומה שאנחנו לומדים. תשתמש בזה בצורה נכונה, ואתה תתחיל להתייחס נכון לדרך ולמטרה.

תלמיד: ככל שמתקדמים, כך נראה שההסתרה גדלה על פני מה שחשבנו שגלוי.

לא. אולי תיארת משהו דמיוני.

תלמיד: וכלפי הרצון לקבל?

כלפי הרצון לקבל אנחנו מתקדמים יותר.

תלמיד: מגלים עוד?

כן, מגלים וזה בסדר.

תלמיד: צריך לסדר את הכוונה?

כן.

שאלה: איך אני מחברת את הכוונה שלי עם הכוונה של הקבוצה?

תסתכלי על החברות שלך ותחשבי איך להידבק בהן בכוונה אחת לקראת מטרה אחת, כשכולן יחד תומכות זו בזו, ותצא לך קבוצה מצוינת שתהיה מכוונת למטרה.

תלמידה: האם זה דומה לכריתת ברית כשיש דבקות בכוונות?

כן, בטח.

שאלה: כשאנחנו מתחברים בשיעור או אחרי השיעור, אם אני מבקשת עבור התיקון שלי ואחר כך מקבלת תענוג בכלים דקבלה, האם אפשר לבקש יותר אמונה למעלה מהדעת?

אפשר.

שאלה: מה קורה כאשר החברות מתעקשות להמשיך בדפוסי עבודה פשוטים, במקום להתקדם במאמץ שאתה תמיד מדבר עליו, בעבודה יום יומית ובנתינה למען העשירייה?

יכול להיות שזה לא לפי הקצב שלהן, שיבואו אחר כך, מה לעשות. יש אנשים שרק היום מתחילים ללמוד את השיעור הראשון בחכמת הקבלה, ויש כאלה שנמצאים בזה כבר שנה, שנתיים. כל אחד ואחד בקצב שלו.

שאלה: אני צריכה שתהיה אהבה לחברה שלי כמו לעצמי, ואני צריכה שתהיה לי אהבה לבורא, שהיא אפילו מעבר לאהבה לעצמי. איך להגיע לזה?

לבקש.

תלמידה: האם האהבה לבורא, היא מעל לאהבה שלנו לכל מה שהוא ברא?

כן, היא צריכה להיות.

שאלה: יש לפנינו את הרב ואיזה ציור של הבורא בתוכנו, ויש לנו את יחס הרב והבורא כלפינו. הבורא מתייחס אלינו כצדיק או כרשע, ויש את היחס של הרב כלפינו. אני נניח מגיע לשיעור, שואל שאלות בשיעור והרב יכול או להלל אותי או כביכול להשפיל אותי, וכך אפשר להבין במשהו מה היחס של הרב. האם אנחנו יכולים להבין מה היחס של הרב, מה היחס של הבורא כלפי התלמיד לפי איך שהרב מתייחס אליו, נגיד אם הרב שיבח והלל אותו?

לא, אתם לא יכולים. אף פעם זה לא יהיה מובן למישהו חיצון מה היחס בין הבורא לאדם ובין האדם לבורא.

תלמיד: אז כל עוד לא נגיע לדרגתו של הרב, לא נוכל באמת להבין מה הכוונה של הרב, מה היחס שלו, כי אנחנו לא נמצאים באיזו דבקות במסך שלו.

כן.

תלמיד: יש חברים ששואלים שלוש ארבע שאלות בשיעור אחד. לפעמים אני מרגיש שבזה שהם שואלים את הרב שאלות בשיעור, הם כאילו מסתירים את הבורא בתוך עצמם על ידי הקליפה. זה מאוד ערמומי וקשה לשים לב לזה, כי הבורא הוא זה שמגלה בתוכי, "אתה עשית איזו טעות". אתה מתחיל להרגיש את זה ואתה אומר, "לא. אני אלך ואני אשאל את הרב שאלה. והרב יגיד עד כמה אני חכם, עד כמה אני מתקדם, עד כמה אני בסדר ואני אירגע".

אני כביכול מדכא בזה את מה שהבורא מעורר בי ומשקיט את זה, כאילו הכול בסדר, וכזה אדם אף פעם לא יגיע לתיקון. הבורא מגלה לאדם את הרע שבו, ואז הוא הולך ושואל את הרב איזו שאלה, והרב אומר לו, "לא, הכול בסדר", וזה מבטל כביכול את כל העבודה. איך לעבוד עם זה נכון?

העיקר זו סבלנות. כי כולם, כל מי שנמצא אצלנו בשיעורים, רשום שם אצל הבורא. כל אחד ואחד, גבר, אישה, סטודנט כמוך, או זקן, כולם רשומים, וכלפי כל אחד ואחד יש תיק, "מחברת פתוחה ויד רושמת". לכן אל תדאגו, יבוא הזמן שהאדם יקבל מלמעלה רצון כזה שהוא לא יוכל לעמוד בפניו, וכל הדברים, טובים ורעים, הכול יתגלגל אליו, וזה יביא אותו למטרה. הכול יהיה בסדר.

תלמיד: היד כותבת, הכול בא משמים. אבל על מה שאני מתרעם, זה שהשיעורים מזינים את הקליפה במקרה שתלמיד שואל בצורה כזאת, וזה משהו שמאוד מטריד אותי.

על זה כתוב "אין חכם כבעל ניסיון". בכל זאת מה שצריך לקרות יקרה, ואתה תראה את זה במשך הזמן. לכן העיקר הוא סבלנות ולהתקדם עם כולם.

שאלה: איך אני יכולה לעזור לחברה לגלות אם הכוונה שלה אגואיסטית ולתקן את זה?

להיות קרובה יותר לחברה ככל האפשר, לראות איפה היא מתקשה, ושם לתמוך בה, לעזור לה, בצורה פשוטה כמו בני אדם.

שאלה: האם הנסתרות הן בגלל שאנחנו צריכים ללכת למעלה מהדעת כדי שתמיד נרצה להתקרב לבורא וללכת באמונה?

נכון.

תלמידה: כדי שנגיע לנקודה שיש לנו אמונה בבורא, צריכה להיות לנו יראת ה'.

כן.

תלמידה: זה אומר שאנחנו ממש צריכים להתפלל להגיע למצב הזה שתהיה לנו יראה, כי אנחנו לא יכולים לדבר על אמונה אם אין לנו את היראה לבורא.

כן.

שאלה: האם אפשר לבחון שהכוונה שלי הגיעה מהבורא אם היא נמצאת בהתאמה לרצון שלי וזה מכוון לאהבה, לטוב?

זה לא אומר שזה הגיע מלמעלה, אולי זה נכון, אולי לא בדיוק. אבל זה שזה הגיע מלמעלה, אתה לא יכול לחשוב על זה בצורה כזאת.

תלמיד: אומרים ש"אין עוד מלבדו", שהכול מגיע ממנו, אז האם יש דברים שלא תלויים בו אלא רק בנו?

בטח. בשביל זה אנחנו עוסקים בחכמת הקבלה, לומדים אותה, כדי שהפעולות שלנו, הכוונות שלנו, יהיו בהתאמה לכוונות ולפעולות הבורא, כדי שלא יהיה שום הבדל בינינו לבין הבורא. זה נקרא "דבקות".

תלמיד: איך להרגיש שהכוונה שלי נכונה? כי יש כוונה כללית של הקבוצה ויש כוונה פרטית.

אפשר להבין כוונה נכונה רק מתוך זה שאתה מבקש מהבורא איזושהי כוונה, אתה מקבל אותה ומרגיש שהיא באה מהבורא.

שאלה: חבר אמר שכל מי ששואל שאלה מגלה את הקליפה. איך זה?

אנחנו עוד נעבור על הדברים האלה. מה שהוא אמר, נחכה עם זה, זה יתברר.

תלמידה: האם כדאי לשאול שאלות אם אנחנו מזינים בזה את הקליפה?

לא לדאוג. הכול בסדר.

שאלה: איך אנחנו יכולות להגיע לכוונה הנכונה ולברר אותה כשאנחנו לא יודעות מהו חיבור אמיתי, מה זאת אהבה אמיתית?

כשאתם יחד, אז אתם מזמינים אור עליון. הוא מאיר עליכם, ואז אתם מבינים איפה נכון ואיפה לא נכון. לכן כדי לברר משהו, העיקר שאנחנו צריכים הוא להתקשר בינינו ולבורא.

שאלה: כתוב, "ולפי ריבוי המעשים, נתוסף עליו צורך להרבה כוונות, היינו לחלק הנסתר". איך ריבוי המעשים מביא אותנו לכוונה הנכונה?

כי ריבוי המעשים גורם לריבוי חסרונות. כשאני עושה הרבה ורוצה הרבה, אבל אני לא מבין כל כך הרבה ומתקדם לאט, אז הדרישה שלי לקבל תשובות גדלה. לכן כתוב "ריבוי מעשים גורמים ריבוי חסרון. עד שיתמלא לשיעור מסוים". החיסרון הזה גדל וגדל ומגיע לכזאת כמות שהבורא כבר חייב לענות עליו. ואז הוא נותן את הנסתר לאדם, פותח את עצמו לאדם.

(סוף השיעור)