שיעור צהריים 20.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תפיסת המציאות - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מספר 3.

"התולעת, שנולדה תוך הצנון. והיא יושבת שם, וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה, הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמידת הצנון, שהיא נולדה בו.

אבל, ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת: "אני חשבתי, שכל העולם הוא, כמידת הצנון, שנולדתי בו. ועתה, אני רואה, לפני עולם גדול, נאור, אדיר, ויפה להפליא"!"

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר". אות מ')

כאן מדובר עלינו, אפילו שאנחנו לא כל כך מרגישים שאנחנו נמצאים בתוך הצנון וצריכים לצאת ממנו. וכשרואים בחוש החדש, בחוש ההשפעה שאנחנו מגלים מציאות חדשה שהיא הפוכה מקבלה אגואיסטית, אז באמת אנחנו רואים כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי". על העולם העליון כך אומרים "עולם הפוך ראיתי". במידה שאדם עושה מהפך בתוך עצמו, במידה הזאת הוא יוצא מהצנון ומגיע לעולם החדש, לעולם העליון, והכול אך ורק על ידי כך שיהפוך את הרצון לקבל שלו לעל מנת להשפיע, ואם הוא לא יכול לעבוד על מנת להשפיע, אז לא עובד עימו בכלל. למצב הזה הוא צריך להרגיש שהוא מתקדם. לזה אנחנו צריכים להגיע. אז בינתיים אנחנו כמו תולעת, נקווה שנרגיש את עצמנו כנמצאים בצנון, מר, חשוך, שהוא העולם שלנו, ושההכרה, ההרגשה הזאת שנמצאים בעולם חשוך ומר תדחה אותנו ממנו החוצה עד שנגיע לגילוי העולם החדש, הנאור, נצא לאוויר נקי, יפה, לשמש, כך נראה, אם נחליף את הכוונה שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

ואפשר לעשות זאת רק על ידי כך שנשתדל להגיע לחיבור בינינו ונבקש שיבוא המאור המחזיר למוטב, האור העליון, ישפיע עלינו ויהפוך את הכוונה שלנו מקבלה לעצמנו להשפעה לזולת דרך חברים וכך לכל העולם, ודרך זה לבורא. כך אנחנו צריכים לראות את המעבר שלנו שבו בעצם אנחנו נמצאים, אבל עדיין לא מגלים מספיק את המרירות שיש לנו בחיים האלו. ולכן אין לנו כל כך כוח לדחוף את עצמנו מחוץ לעולם הזה, מחוץ לצנון. לכן כשאנחנו משתדלים בינינו לקבוע יחסים טובים של חיבור, אהבה, תמיכה ורואים שלא מסוגלים, אנחנו צריכים לצעוק ולבקש עזרה מהבורא שיעזור לכל אחד ואחד מאיתנו לעשות את המהפכה הזאת, הוא עושה אותה, עלינו רק לבקש וכשנבקש אז בהתאם לזה נקבל עזרה ונצליח.

שאלה: באיזה רגע התולעת מבינה שהיא נמצאת בתוך הצנון, עם מה היא משווה את מצבה?

התולעת הזאת מרגישה שהיא נמצאת בצנון המר, בעולם המר, כשהיא משתדלת להגיע לחיבור עם החברים. ואדם רואה שהוא לא מסוגל לזה, שאין לו שום כוחות ורצונות, ובכלל הוא לא יכול להתחיל בזה אפילו, ואז הוא מבין את המצב שלו כאנוש וצועק ומבקש כוחות מהבורא. ולא מבקש שום דבר מלבד שיהיה לו יחס יפה, טוב לחברים. הוא רוצה להתחבר איתם והוא לא מחכה להם עד שהם ישתנו, אלא דורש שהוא ישתנה ויתייחס אליהם בנתינה והשפעה, באהבה, ועל ידי המאמצים האלו הוא מתקרב לצאת מהצנון.

שאלה: מה עלינו לקחת מהמאמר הזה, כדי להבין מה לשנות בתפיסת המציאות שלנו כדי להגיע לצמצום בעשירייה?

אתם חייבים להבין שכל אחד צריך לעזור לשני ולתת דוגמה לכל העשירייה, כמו שרב"ש כותב במאמרים שלו על העשירייה, אני צריך להגיע למצב שאני מרגיש כמה החברים כבר נמצאים בנטייה לזה, כמה הם יותר מבינים ומרגישים ומתקדמים, ואני מתוך קנאה, תאווה וכבוד, גם רוצה להספיק אחריהם, להיות ביניהם, לפשוט את העור שלי שלא נותן לי להרגיש אותם. ואני מבקש להיות קשור אליהם ושלא יהיה משהו שמפריד בינינו, שנהיה "כאיש אחד בלב אחד". במידה שכך נתחיל להתקרב זה אל זה, נגלה את הבורא שנמצא בינינו.

שאלה: איך להגיע בעשירייה לתפיסת המציאות הנכונה?

אם אנחנו מתחברים בינינו ומשנים את כלי הקליטה שלנו מרצון לקבל לרצון להשפיע, אז ברצון להשפיע אנחנו מגלים את המציאות האמיתית.

קריין: קטע מספר 4

"כתוב בזוהר הקדוש, "לית אתר פנוי מיניה". וזה שלא מרגישים הוא מטעם שחסר לנו כלי הרגשה.

כמו שאנו רואים, שמכונת הרדיו, שקולט כל הקולות שישנם בעולם, כי מכונת הקליטה לא עושה את הקולות, אלא שהקולות ישנם במציאות העולם ומטרם שהיה לנו מכונת הקליטה, לא היינו מרגישים את הקולות, אף על פי שהיה במציאות.

כמו כן יכולים להבין ש"לית אתר פנוי מיניה", אלא למכונת הקליטה אנו צריכים. ומכונת הקליטה נקרא בחינת דביקות והשתוות הצורה, שהוא רצון להשפיע. וכשיש לנו מכונה הזו אזי תיכף נרגיש, שלית אתר פנוי מיניה, אלא "מלוא כל הארץ כבודו"."

(הרב"ש. 645. "ממעשיך היכרנוך")

אני אקרא פעם שנייה.

"כתוב בזוהר הקדוש, "לית אתר פנוי מיניה"." "אין מקום פנוי ממנו", מהבורא. "וזה שלא מרגישים" אותו "הוא מטעם שחסר לנו כלי הרגשה.

כמו שאנו רואים, שמכונת הרדיו, שקולט" את "כל הקולות שישנם בעולם, כי מכונת הקליטה לא עושה את הקולות," בעצמה "אלא שהקולות ישנם במציאות העולם ומטרם שהיה לנו מכונת הקליטה, לא היינו מרגישים את הקולות, אף על פי שהיה במציאות.

כמו כן יכולים להבין ש"לית אתר פנוי מיניה"," ש"אין מקום פנוי ממנו", מהבורא, "אלא למכונת הקליטה אנו צריכים." כדי להרגיש את הבורא. "ומכונת הקליטה נקרא בחינת דביקות והשתוות הצורה," עם הבורא, "שהוא רצון להשפיע. וכשיש לנו מכונה הזו" זאת אומרת, מתקנים את עצמנו שיהיה לנו רצון להשפיע "אזי תיכף נרגיש, שלית אתר פנוי מיניה," "אין מקום פנוי ממנו", "אלא "מלוא כל הארץ כבודו"." שבעצם חוץ מהבורא אין כלום, אלא רק הוא ממלא כל המציאות ואנחנו נמצאים בתוכו.

שאלה: אפשר לומר שאת המכונה אנחנו בונים בתוך העשירייה ביחס בינינו?

אנחנו מתוך הרצון לקבל על מנת לקבל שלנו, על ידי פנייה לבורא מתוך החיבור שלנו, מהניסיון להגיע לחיבור, פונים לבורא ומבקשים ממנו שיבנה בתוכנו כלים דהשפעה, שנהיה מחוברים בינינו, והחיבור בינינו הוא אותה מכונת רדיו שבה אנחנו מגלים את הבורא. אנחנו בונים חוש חדש, שנקרא "חוש שישי", חוש של השפעה, אבל זה בחיבור בינינו בלבד.

שאלה: האם בחושים העדינים שיש לנו בחמשת החושים אפשר לקלוט ש"מלוא כל הארץ כבודו"?

אנחנו לא מרגישים את הבורא כי אין לנו חוש השפעה. בחושים שיש לנו לפי אותו חוק השתוות הצורה אנחנו יכולים לגלות תופעות שיש סביבנו, וכך אנחנו מגלים את העולם, בראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, בחמשת החושים שלנו. אבל זה לא מספיק, אם אנחנו רוצים להשיג רוחניות, אנחנו לא צריכים עוד חוש נוסף, עוד אצבע שישית, למרות שלפעמים אנחנו כך אומרים, אלא מה שאנחנו רוצים בעצם זה להגיע לחוש של השפעה, לתכונת הבורא, ואז נתחיל להרגיש בחוש ההשפעה חמישה חושים רוחניים מה שנקרא, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, בהשפעה, רוחניים, ומה שנרגיש בהם זה ייקרא "ספירות", וסך הכול מה שנגלה בהם זה את האור העליון או בורא.

שאלה: באיזה מאמצים או באיזה כיוון אנחנו יכולים להגדיל את הרגישות של הכלים שלנו כדי לבנות בעשירייה את המקלט הזה שיקלוט את תכונות הבורא?

את מכונת הקליטה של העולם הרוחני שאנחנו נמצאים בו, אבל לא מרגישים, אנחנו יכולים לבנות רק על ידי זה שנעורר בתוכנו חושים בינינו. לכן הבורא שבר את הכלי של אדם הראשון כדי שעל ידי השתוקקות להיות מחוברים זה לזה, נוכל לבנות את מערכת ההתקשרות בהשפעה, בחיבור, באהבה, בהשתתפות. וברשת שנבנה כך בינינו, באותה רשת אנחנו נגלה את הכוח העליון, את הבורא שיתגלה. לכן הבורא נקרא "בוא וראה", שצריכים "לבוא" למצב שאנחנו בונים רשת כזאת, ו"ראה", ורואים אותו, זאת אומרת מגלים אותו.

שאלה: כשקראנו את המאמר נשארנו עם תחושה מאוד עמוקה של השתוקקות למטרה. מה אנחנו צריכות לחשוב ולהרגיש מתוך החיבור, הדבקות, כדי לתאר את דמות הבורא?

אנחנו צריכים להשתדל לתאר לעצמנו באיזה חוש השפעה אנחנו יכולים לתפוס את הבורא לפי השתוות הצורה. גם אצלנו, בעולם הגשמי שלנו, אם אני מרגיש משהו, אז אני מרגיש לפי השתוות. ניתן לראות זאת אצל ילדים קטנים, כשהם גדלים ומתפתחים בהם חושים, אז הם רואים יותר, מרגישים יותר וכך מתפתחים.

כך אנחנו צריכים להיות כלפי העולם הרוחני, אבל החוש לעולם הרוחני מתפתח לפי מידת הקשר בינינו, זה חוש של השפעה, ולכן לפתח אותו אפשר רק מתוך זה שאנחנו בינינו רוצים להתקשר, מנסים להתקשר, וכך מגיעים לתפיסת הבורא. תפיסת הבורא או תפיסת המציאות העליונה או תפיסת העולם העליון, זה אותו דבר.

שאלה: המציאות הסובבת אותנו משתנה ככל שהאדם יכול למשוך אור המחזיר למוטב שמשנה אותו, את התכונות הפנימיות שלו ואת היחס שלו, ובכל זאת התפיסה שלו נשארת סובייקטיבית לפי התכונות שיש בו מלכתחילה. איך אדם יכול להתקרב למציאות האמיתית מבלי שהוא ישנה אותה על ידי התכונות שלו?

אם אנחנו משיגים את המציאות בכלים דהשפעה, מחוץ לנו, בנתינה, אנחנו לא מקלקלים את ההתרשמות שלנו, אנחנו רק תופסים אותה בצורה מוגבלת שנקראת נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, וכך 125 מדרגות שבהן אנחנו מגדילים את חוש ההשפעה עד שמגלים את הבורא כולו.

שאלה: קראנו קודם שעלינו להיות בהודיה על כך שהבורא ברא בנו דמות של מכונה פוטוגראפית כי בלי זה לא היינו מצליחים להגיע לאותן השגות והבנות כמו היום. אבל מצד שני אנחנו יודעים ש"מרבה דעת מרבה מכאוב"?

מה שאנחנו מקבלים בעולם הזה בכלל לא מפריע לנו להגיע לתפיסה הרוחנית. אנחנו לא צריכים את הידיעות שבעולם הזה כדי להגיע לרוחניות. אנשים חיו לפני חמש מאות ולפני חמש אלפים שנה והשיגו את הבורא בלי ידיעת כל מיני "חכמות חיצוניות" מה שנקרא, פיזיקה, מתמטיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה ועוד. אנחנו לא צריכים את זה כדי להשיג את הרוחניות, לגמרי לא.

הכרתי הרבה מקובלים שהיו בדרגות שונות של תפיסת המציאות הרוחנית ולא הייתה להם כמעט שום הבנה במדע של העולם הזה. הם הכירו את העולם הרוחני וגם את העולם הזה אבל דרך חכמת הקבלה. אבל לא שאנחנו חייבים להגיע קודם כל לתפיסת העולם הזה, המדעית, ואחר כך לחכמת הקבלה ולעולם הרוחני. אתם גם תקראו את זה בכל ספרי הקבלה, שאם אנחנו מתבטלים כלפי החברים, משתדלים להגיע לחיבור ביניהם, בונים רשת קשר בינינו, בתוך הרשת הזאת אנחנו מגלים את הכוח עליון.

תלמיד: בכל זאת עלינו להיות בהודיה כלפי הבורא שאנחנו דרך הראי מלוטש יכולים לתפוס את העולם?

כן, אבל זה רק כדי שמכאן והלאה נלך ונדרוש שינוי בחוש ההשפעה.

שאלה: היציאה מהצנון החוצה אל העולם הרוחני נעשית באמצעות מאמצים ויגיעה, או שזה מצב של שחרור וקבלה?

היציאה מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון נעשית על ידי זה שאני מתעלה מעל החיבורים האגואיסטים בקבוצה לחיבורים אלטרואיסטיים בקבוצה.

שאלה: כמה זמן לוקח לבורא לשנות את הרצון שלנו לרצון להשפיע?

לבורא זה לא לוקח זמן, ברגע שאנחנו באמת מבקשים הוא מיד משנה את הרצון לקבל שלנו לעל מנת להשפיע. הבעיה היא בנו, כמה זמן לוקח לנו להגיע להכרחיות לבקש ממנו את השינוי הזה. האם אנחנו יכולים להגיע אליו ולהגיד, "תראה מה שעשיתי, עשיתי את זה ואת זה, אני רוצה להתחבר, אני רוצה להתעלות מעל האגו שלי, אני משתדל לצאת מהצנון הזה ואני מבקש. אין לי שום אפשרות, ראיתי שבלעדיך אני לא יכול", ואז זה מצליח.

שאלה: איך אדם או עשירייה שמגיעה לתפיסה רוחנית נכונה משפיעים נניח על אדם שאין לו בכלל שום קשר לחכמת הקבלה?

אין שום סיכוי. אם עדיין אין לאדם רצון לרוחניות אי אפשר לשנות אותו. אלא אתה יכול להציע לו שיכנס לארכיון שלנו, שיכנס לאיזה חוג למתחילים אצלנו, ותראה איך זה משפיע עליו.

תלמיד: זאת אומרת לאדם שמגיע לתפיסת מציאות נכונה אין שום השפעה על מה שמחוץ לו?

לא, חייב להיות רצון גם בתוך האדם, "אין כפייה ברוחנית". אתה לא יכול לעשות מה שבא לך עם אדם אחר, אפילו שהוא קרוב שלך. הוא חייב בעצמו לגלות רצון ויגיעה ואז לפי זה לגלות את הבורא.

תלמיד: אז מה בעצם משתנה באדם שמגיע לתפיסת מציאות נכונה, רק תפיסת המציאות שלו, שום דבר לא משתנה בעולם?

מה זה בעולם? מה שהוא תופס זה העולם. לעולם אין שום דבר, אנחנו כבר דיברנו על זה ולמדנו את זה, אין שום מציאות לעולם בפני עצמו, אלא תמיד מדובר אך ורק כלפי אדם המשיג. אתה צריך עוד קצת לקרוא על תפיסת המציאות.

אין מציאות ללא אדם. מה שאנחנו רואים, עולם כל כך גדול ורחב והכול, בסך הכול זה מתגלה בתוך האדם עצמו שכך מקבל את המציאות. הכוכבים, הפלנטות, המרחקים, כדור הארץ, כל האנושות על פני כדור הארץ, דומם, צומח, חי, הכול מתגלה בתוך הרצונות שלנו שכך אנחנו בנויים, ומחוץ לרצונות שלנו אין שום דבר רק האור המקיף, האור העליון.

תלמיד: אדם שעולה במדרגות רוחניות, ככל שהוא משיג יותר, ככה תפיסת המציאות שלו מתרחבת, נכון?

כן.

תלמיד: אז כל מה שהוא משיג בתפיסת מציאות שלו, כל מה שנכנס לתוך תפיסת המציאות שלו, לא עולה איתו ככל שהוא עולה? הוא לא מעלה את כל מה שהוא מתקן בתפיסת המציאות שלו?

ודאי שהוא נמצא בזה. גם עכשיו אתה נמצא באיזו תפיסת מציאות. אם אתה רוצה להתחיל עכשיו לתפוס גם מציאות למעלה מזה, אתה יכול לעבוד על זה, בבקשה כמו שאתה נמצא איתנו. אבל רק תדע, שכל מה שאתה תופס, זה תמיד יהיה אישי, אינדיבידואלי, פרטי, ואין מציאות שאנחנו יכולים לדבר עליה, אלא רק כלפי האדם המשיג.

שאלה: ברוחניות האבא עצוב מזה שהילד נכשל בהרכבת הלגו, או שהוא שמח מזה שהוא נכשל כל 5 דקות?

לא, אבל האבא צריך לדעת שהילד חייב לעבור את כל הפעולות האלו, ושהוא נמצא בהשפעת הכוח עליון, אפילו שהוא תינוק, ילד קטן, ואפילו אם הוא לא מצליח להרכיב את הלגו. אבל הבורא משחק איתו כביכול, כן? וכך בצורה כזאת הוא מתקדם.

תלמיד: האבא קנה לילד לגו, אמר לו "הנה קח תשחק", נכון?

כן.

תלמיד: והילד לא מצליח לשים את הקוביות האלה, הכול מתפוצץ לו בפרצוף.

כן.

תלמיד: כל הספרים כלום לא עוזר. מי אשם, עם מי עושים את החשבון?

הילד צריך לעשות חשבון מי האחראי לזה שהוא לא מצליח.

תלמיד: הילד יצא לא מוצלח.

לא, אין דבר כזה לא מוצלח. הילד משחק מול הבורא, שיבקש מהבורא שיעזור לו.

תלמיד: מבקשים, ולא עוזרים, זה לא עוזר.

אין דבר כזה. כן עוזרים, ולאט לאט מתקדמים. אין מה לעשות, תסתכל על האנושות במה היא עוסקת, ובמה היא חיה.

תלמיד: אמרת לי, האבא אמר לי "תבנה את הלגו, ותצליח", ואני לא מצליח, מה הלאה?

אין לי מה לענות. אתה צריך להבין שאנחנו צריכים לשחק לפי חוקי הבריאה, והבורא עשה לנו את התנאים, ולפי התנאים האלו אנחנו צריכים להגיע לכוח ההשפעה. כוח השפעה זה נקרא שאני בעצם לא מעוניין בשום תוצאה חוץ מלהשפיע. אם אתה מגיע למצב שאתה רוצה רק להשפיע, ואין לך שום עניין לבדוק מה יש לך ברצון לקבל, אתה כבר נמצא ביחס הנכון לבורא.

תלמיד: אבל הוא לא נותן לי כוחות השפעה כאלה, כמו שאתה אומר, הוא לא נותן לי את זה.

תדרוש ממנו, תדרוש ממנו כוחות השפעה, שאתה כן רוצה להשפיע. אבל הסימן שאתה דורש כוחות השפעה הוא שאתה נמצא בשמחה. אחרת אלה לא כוחות השפעה שאתה דורש, אלא כוחות קבלה. אולי סמויים ואתה לא מכיר בהם, אבל ככה זה.

שאלה: באיזו מידה הרשימות שלנו משפיעות על תפיסת המציאות שלנו, ובאיזה צורה אנחנו נוכל להשפיע לחברה?

במידה שאנחנו מסוגלים להשפיע זה לזה, אנחנו מסוגלים מתוך השפעה זה לזה להשפיע לבורא. אם אני לא מסוגל להשפיע לחברים, אני לא מסוגל להשפיע לבורא.

שאלה: הבורא נותן רק שלמות ואנחנו מרגישים את ההיפך. איך לא להשלות את עצמנו ולקבל את זה? ובזמן שמתגלה השנאה בעשירייה לעשות את הקפיצה הזאת ולהרגיש את השלמות והאהבה?

את צריכה לדבר עם החברות, ולהבין שאם אתן לא מקיימות יחסים טובים ביניכן, אתן לא מכינות את הכלי לגילוי הבורא. זה פשוט, ככה זה. ואין לבוא בטענה לבורא, אחרי שהוא נתן את התנאים ואנחנו לא רוצות לקיים אותם.

תלמידה: דווקא בזמן שמתגלה שיא השנאה, התפילה של האדם עצמו היא שעוזרת, או התפילה של העשירייה עבור אותו אדם?

אנחנו צריכים להתרגל לוותר, שכל אחד יבטל את עצמו, ולהשתדל להרגיש את עצמו שהוא מתבטל כלפי עשירייה מה שלא יהיה. על ידי פעולות כאלו הוא יתחיל להרגיש שבתוך העשירייה נמצא הכוח העליון. להתבטל כלפי העשירייה.

שאלה: איך אנחנו יודעים שאנחנו מתחילים להשיג את העולמות הרוחניים?

אנחנו מגלים אותם, מגלים, ובמידה שמגלים, אנחנו כבר יודעים באיזו מידה מגלים, באיזה צורה, באיזה גובה, הכול. גילוי הרוחניות זה גילוי שמביא לנו רגש ושכל יחד.

שאלה: אני מקשיב לך, אני מנסה להבין אותך, מנסה להרגיש אותך. אנחנו צריכים להיות דומים לבורא כשאנחנו פועלים לקראת החיבור, אנחנו צריכים שהתכונות שלנו יהיו דומות לבורא. ואני רוצה את זה, אני רוצה לבטל את עצמי, אני רוצה לשרת את החברים, אני רוצה להיות עבד מוחלט להשפעה. אבל יש חומה פנימית בתוכי שאני לא יכול להתגבר עליה. אני לא יודע איך לבטא את זה, אבל אנחנו אומרים "ישראל מזרזים את הזמנים", מה אנחנו יכולים לעשות בשביל להכין את הכלי?

רק לעבוד על החיבור בינינו בקבוצה. ממש, אני לא רואה מה עוד אני יכול לייעץ לך לעשות. רק בחיבור בקבוצה, תראה מה כותבים רב"ש ובעל הסולם, שרק בין החברים, בזה שאתה מרגיש שבשבילך מאחרי כל חבר מסתתר בורא, כשאתה בצורה כזאת מתייחס לבורא, באותה צורה כמו לחבר, ולחבר באותה צורה כמו לבורא, כך אתה שובר את החומה שיש בינך לבין הבורא, ומגלה אותו.

אין לי יותר מה להגיד, הכול כתוב. אני לא יכול להגיד לך שום דבר חוץ ממה שכתוב. אולי להסביר עוד קצת ועוד קצת, אבל בעצם הדברים חתומים.

תלמיד: אמרת שהכול במציאות הזאת זו הקרנה של האגו שלנו, אנחנו רואים את המציאות הזו כהקרנה של הרצון לקבל.

כן.

תלמיד: ואנחנו אומרים גם שמחוץ לכלי של האדם זה אין סוף. מחוץ לכלי שלי זה אור אין סוף. ויש כל מיני מסננים, עולמות, ואנחנו יכולים לתפוס את אין סוף בכלי שלנו. אז בלי המסננים האלה, בלי השגת העולמות האלה, איך אני יכול לראות את הבורא מאחורי החברים? איך אני יכול לדעת שהם קיימים, איך אני יכול לדעת שבאמת יש מולי בני אדם, בשר ודם?

תתחיל להתייחס לחברים כמו לבורא, ואז תראה כמה הם נעשו שקופים, ואחריהם אתה תראה את הכוח עליון. סך הכול, הפעולות הן פשוטות, הן קשות מאוד, אבל פשוטות. אתה צריך לראות אחרי כל חבר בורא, ואז על ידי המאמצים האלו שתעשה, אתה תראה כמה החושים שלך משתנים, ומביאים אותך למצב שאתה לא תראה את החברים, ולא תראה את הקבוצה, אתה תראה שיש כאן פשוט איזה אוסף של תנאים, תכונות, שסך הכול מביאים לך את הרגשת הבורא.

שאלה: איך אנחנו כנשים יכולות להעלות מ"ן יותר מועיל לחברים וחברות שעוברים במצבים של חוסר מילוי, ולא יודעים לאן לכוון את העבודה?

תתפללו, תבקשו בכל צורות הבקשה שאתן יכולות, ובכל צורות פנייה לבורא ככל שאתן מבינות, זה יהיה מאוד מאוד מועיל לכולם.

שאלה: העשירייה כל יום עוברת מצבים שונים, כל אחת בעשירייה מרגישה איזה שינוי. איך כולנו יחד יכולות לכוון את מכשיר הקליטה הזה כדי שנעבור את הקיר הזה, כדי שנוכל בכל זאת לשבור אותו?

על זה מדובר במאמרי החברה. אם אנחנו דואגים להתחבר עם כל החברים וכך כל החברים אלו עם אלו, אז אנחנו מסדרים את כלי הקליטה שלנו בצורה נכונה. ככה זה עובד.

שאלה: בשביל "לצאת מהצנון" האם אנחנו צריכים יותר להתחכך בלבבות, יותר לגלות את הרע, ללחוץ על החיבור?

ודאי, אנחנו למדנו את זה הרבה פעמים, מה השאלה?

תלמיד: כי לפני חצי שנה שאלתי אותך האם בשביל להגיע לחיבור אנחנו צריכים יותר להתקוטט, ואמרת לי "בוא תחזור אלי עוד חצי שנה". והנה עברה חצי שנה ואני מרגיש שעדיין אנחנו לא מספיק מגלים את הרע בינינו, אנחנו ג'נטלמנים יותר מדי.

אז מה אתה שואל אותי?

תלמיד: מה צריך לעשות עוד בשביל לגלות את הרע?

תנסו בכל הכוח להתחבר ככל האפשר בכל רגע ורגע, ואז תבוא אליי בעוד שבועיים, אם תנסו את זה בצורה נחרצת, תראו מה שקורה. החוקים הם חוקים רוחניים, זה לא שאני מפריע לכם להגיע לרוחניות, וגם הבורא לא משנה מעשה בראשית, אלא הכול תלוי רק בנו.

שאלה: בהשגה הרוחנית מה בדיוק הפרט מרגיש ומהי בדיוק ההרגשה המשותפת? מה ההבדל בין הכלי של העשירייה, לאינדיבידואל, מה שהוא מרגיש, האם תוכל לדייק את זה?

מה שאדם משיג זה מה שהוא משיג. אומנם הוא מתקשר לעשירייה ומתבטל כלפי העשירייה ומתחבר כלפי העשירייה ומתפלל עבור העשירייה, אבל בכל זאת ההשגה שלו זו ההשגה הפרטית שלו.

תלמיד: ואיפה נמצא השיתוף הזה בינינו? איפה מגיעה ההרגשה המשותפת שאנחנו מדברים עליה?

ההרגשה המשותפת גם מגיעה אבל בעצם הכול נקלט בתוך האדם. קודם אנחנו צריכים להגיע לזה שכל אחד ואחד בהשתתפות שלו עם העשירייה שלו, מגיע למצב שנפתח לפניו קשר עם הכוח העליון דרך החברים וכשזה יקרה אנחנו נדבר על כל מיני פרטים בתוך ההשגה הזאת.

שאלה: אם אין כפייה ברוחניות, איך לא להשתמש במשפט הזה כתירוץ לחוסר הצלחה בעשירייה, למשל אם חברה אומרת שהיא תפתור את הבעיות הגשמיות שלה ואז תחזור לעשירייה, כדאי בכל זאת לבקש ממנה להישאר.

ודאי שאנחנו צריכים לבקש מכל חברה וחברה שלא תעזוב את הדרך ותמשיך איתנו, אבל ברגע שהיא מחליטה שהיא הולכת לסדר את החיים הגשמיים שלה וכביכול אין רוחניות בשבילה אלא אולי אחר כך, אז תשחררו אותה. אל תחזיקו אותה סתם כמו איזה שולחן או כיסא בבית אלא אם לא רוצה, יכולה לצאת. אדם שלא מביא בעשירייה שום תועלת יתכן שמזיק.

שאלה: מה אתה עשית בשביל לשמור על עצמך, שהראש שלך תמיד יהיה מחוץ לצנון ולא תסתכל אחורה?

אי אפשר להסביר, עשיתי אותן הפעולות שאתם צריכים לעשות.

שאלה: איפה נקודת האחיזה עליה אנחנו יכולות להישען כדי לראות את האמת דרך תפיסת המציאות המעוותת? הרי אני לא יכולה להאמין בעצמי.

כך אנחנו תמיד עושים, מהמצב הנוכחי אנחנו רוצים להתקדם למצב יותר רוחני, לכן כפי שאני היום נמצאת במערכת יחסים יותר אגואיסטית עם הקבוצה, אני צריכה לתאר לעצמי איך אני מתקשרת לחברות בצורה יותר אלטרואיסטית, בהשפעה, אהבה, חיבור, עזרה, תמיכה ואז בצורה כזאת אני מתקדמת וצריכה לעשות חשבון יום יום מה אני עושה, מה אני צריכה לעשות, עד כמה אני מתקדמת. ואם לא יכולה אז לבקש, לפנות לבורא ולהתפלל אבל להתפלל בצורה ברורה, שאני נמצאת ביחסים כאלו, וליחסים יותר רוחניים אני רוצה להגיע.

שאלה: מהו הקו האמצעי בין ביטול החיסרון שלי בעשירייה לבין הצורך לפתח את החיסרון בעשירייה, מה אנחנו נשים מבטלות בפועל?

אתן רק מתבלבלות, אין קו אמצעי, אין ימין ואין שמאל. אומרים לכן דבר פשוט. להתחבר ככל האפשר יותר, להתקרב זו אל זו. יכולות לעשות את זה? תנסו. לא, לא. אין כאן שום קו אמצעי. אין כאן ג' קוים ימין ושמאל ואמצע, למה אתן עושות מזה תחכום ושקר? אנחנו פשוט צריכות להגיע למצב שמתחילות להיות מחוברות זו אל זו בצורה סגורה ככל האפשר, בתמיכה הדדית, בהרְגש, זה מה שאנחנו צריכות ולא קו אמצעי וכולי.

תלמיד: כלומר כל מצב בעשירייה הוא מצב נפלא להתפתחות שלנו, אז לא לעשות בירור, לא לחפור בזה ולקבל הכול בשמחה?

לא. זה לא מספיק. אנחנו רוצות להגיע למצב שכל אחת תוכל להתקשר בצורה פנימית ככל האפשר לכל החברות ושאנחנו ביחד נרגיש שנמצאות ממש ברצון אחד ורוצות את הרצון הזה להפנות לבורא, לתת לו אפשרות שנוכל מהרצון שלנו להשפיע לו.

שאלה: האם החושים החדשים שבהם מרגישים את המציאות הרוחנית, נותנים לנו נתונים כמו ראייה, טעם או שזו אינטואיציה? אלו חושים אמיתיים?

זו לא אינטואיציה, אלה חושים אמיתיים שדווקא בהם אנחנו מרגישים מציאות אמיתית ואז המציאות שעכשיו אנחנו נמצאים בה מורגשת לנו כחלום.

שאלה: מכיוון שצריך להיות מכוון לעשירייה כדי להשיג, איך אפשר שרק אחת מהעשירייה תרגיש עולמות רוחניים?

מי שמתבטל כלפי העשירייה מקבל כוחות מהחברים ואז עם הכוחות האלה שהוא מקבל, על ידי הביטול יש לו כוחות של כל העשירייה ועם זה הוא מגיע לבורא. הוא לא צריך לחכות עד שכל החברים שלו בעשירייה יעשו כזה ביטול, אלו לעומת אלו.

שאלה: דברנו על כך שיש פעולה שאני עושה, אני נכללת בעשירייה, אני מתפללת על העשירייה ויש את התחושות האישיות שלי. מה זה התחושות האלה ואיך אני לא משלה את עצמי בהן?

את לא יכולה לדבר על עצמך אלא רק אחרי שאת מתבטלת כלפי העשירייה ויחד עם הביטול שלך תרגישי רצונות חדשים, מחשבות חדשות ואז בצורה כזאת את יכולה לדבר על עצמך הרוחנית ואז תרגישי בזה את המציאות הרוחנית ואז לא תהיה לך טעות. לפני כן זה תמיד יהיה טעות.

שאלה: כולנו יושבות כל אחת בתוך הצנון שלה או שזה צנון אחד?

כל אחד נמצא בצנון שלו.

תלמידה: יש איזה דרגות, שכבות?

10 ספירות. כאלו שאלות הן לא לעניין מפני שעדיין לא עשיתן שום פעולה רוחנית, היינו לחיבור, וכבר אתן שואלות על מערכות שיש לנו ברצון לקבל או ברצון להשפיע. תתחילו להתחבר ואז מתוך זה יהיה לכן ברור. אם לא יהיו מאמצים לחיבור, לא יהיה ברור שום דבר ואז אתן תמשיכו בחושך, זה נקרא "חכם בלילה".

שאלה: מה צריכים לעשות כדי להתחיל להתחבר?

לבטל את עצמו כלפי החברים בכול ולעשות כל מה שהקבוצה רוצה.

שאלה: היום דיברת על כך שחשוב מאחורי כל חבר לראות את הבורא ומה שהכי חשוב בעבודה שלנו זה ההשתוקקות והביטול העצמי. אפשר בדוגמה ספציפית, אם העשירייה מעלה חשיבות של השתתפות בשיעור הבוקר ומישהי לא יכולה מכל מיני סיבות, מה הגבול בין לעורר חשיבות ואיפה מתחיל כבר לחץ?

זה עניין של הרגשה, אני לא יכול להגיד שעד כאן זה בסדר, אחר כך לא. צריכים ככל האפשר לגרום לחיבור.

שאלה: אני משתדלת חיצונית להשפיע לחברות, להיות ביחסים טובים, להתבטל כלפי החברות, אבל בתוכי אני מבינה שאני לא מרגישה כך כל הזמן. אז איך זה מתבטא, איך זה נראה בעולם הזה ואילו פעולות אני צריכה עוד לעשות כדי להשפיע לחברות כדי שתפיסת המציאות תשתנה?

לקרוא מאמרים על החיבור ולהשתדל לממש את זה כלפי החברות בפועל ככל האפשר יותר ותראי עד כמה זה ישפיע. אנחנו נכנסים עכשיו לשלב שהפעולות האלה שנעשה בפועל, אנחנו נרגיש מהן תוצאות בהתפעלות, התרגשות פנימית, בשינוי בכלים שלנו.

תלמידה: אבל אני לא יודעת מה עוד לעשות.

עוד? אם את שואלת מה עוד לעשות, סימן שלא עשית כלום. אני אומר לך.

תלמידה: אני משתתפת בשיעורים, אני משתתפת בשיחות עשירייה, אני משתדלת לתמוך ולעזור לחברות ואני לא יודעת מה עוד.

לפתוח את הלב. לפתוח את הלב לחברות עד כדי כך שתרגישי בתוך הלב שהבורא ממלא אותו. וזה ילך לך, אני מבטיח לך. תנסי ותראי שאת קרובה לזה.

שאלה: בניסיון להתחבר עם העשירייה גיליתי שיש לי איזה חלק באגו שמפריע, אבל גיליתי את זה רק מבחינה שכלית ולא הצלחתי להגיע לשינוי ברגש, ככל שניסיתי וביקשתי תמיכה של החברות זה לא קרה. מה אפשר לעשות במקרים כאלה?

להמשיך. להמשיך ולהתפלל, להיות בקשר עם החברות ועם הבורא כי בפועל את עושה כל מה שאפשר בחיבור עם החברות ויחד עם זה בפועל את פונה לבורא שיעזור לך להבין מה זה חיבור יותר נכון ויותר מתקדם, ושאת עושה את זה כדי לתת לבורא אפשרות ליהנות מהחיבור שאת בונה.

קריין: קטע מספר 5.

"אין שום מציאות בעולם חוץ מאלקות, אלא כל ההסתרה היא רק בהרגשת האדם."

(הרב"ש. 236. "מלא כל הארץ כבודו")

קריין: קטע מספר 6.

"אין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה לא מעניינת אותנו כלל. לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ו. "עניין מתן תורה - א'")

שאלה: בעשירייה לפעמים יכול להיות לנו מאוד נוח בהרגשות הסובייקטיביות שלנו, איך לעזור אחת לשנייה לעשות את הצעד הזה של המהפך, של המאמץ הזה שנרצה ונשתוקק לפתיחת וגילוי המציאות האמיתית?

כנראה שאתן לא מתקרבות זו אל זו ולכן לא מגלות עד כמה אתן נמצאות בשנאה, בדחייה, בחוסר חיבור. תנסו יותר ויותר להיות יחד ושההתכללות שלכן תהיה כזאת שתדרשו את גילוי הבורא. גילוי הבורא זה כוח השפעה, זה כוח חיבור, זה כוח שאף אחד לא מרגיש את עצמו אלא הכול עושה כלפי האחרים. כשכך מתנהגים בקבוצה, מתחילים לגלות את הבורא לפי חוק השתוות הצורה.

זאת אומרת אני צריך להגיע למצב שאני מתייחס לכל החברים שלי בצורה כזאת שאין אני לעצמי אלא רק כדי להחזיק אותם, לקדם אותם, לתמוך בהם וזו בעצם המטרה שלי. אם כך משתדלים לעשות בקבוצה, זאת כבר קבוצה נכונה שהיא מתקדמת. תנסו כך לבנות את המצבים ביניכן ואז תתחילו להרגיש איך ביניכן מתגלה כוח ההשפעה המשותף שזה הבורא. לכן זה נקרא "בורא" בוא וראה, שאתן בונות וכך מגלות אותו.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו לא משיגים את התורה עצמה אלא רק את ההרגשה שלנו?

אנחנו משיגים זה את השינויים ברצונות שלנו ועל השינויים האלו אנחנו אומרים "זה שינויים גשמיים", "זה שינויים רוחניים", כך אנחנו ממיינים אותם.

שאלה: איך בדיוק הרגשות שלנו תלויים בכוונות שלנו?

התפיסה הרוחנית שלנו נקבעת על ידי הכוונות שלנו, לא על ידי הרצונות אלא הכוונות שעל פני הרצונות.

שאלה: אנחנו מדברים על כך שכל העולמות נמצאים בתוך האדם והאדם הוא בתוך הבורא, כלומר כל מה שסובב זה הבורא, אבל המוח לא תופס את זה, הלב לא מרגיש את זה. מה לעשות?

להמשיך וזה יבוא לבירור, אבל לא לבירור טכני בתוך השכל שלנו אלא לפי איך שאנחנו נשנה את התכונות שלנו. אנחנו צריכים בתכונות שלנו להגיע למצב שנתחיל להרגיש את המציאות החדשה וזה אך ורק באותה מידה שנרצה להיות בהשפעה הדדית זה אל זה. לכן אומרים "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", שקודם תנסה לקבוע יחסים כאלו בין החברים ואז בזה יתגלה לך בורא.

שאלה: שמחה היא גם קבלה, זה הרי תענוג?

כן.

תלמידה: אז לקבל את התענוג הזה?

אם זו שמחה מהשפעה, אז כן. סימן שאתן נמצאות בהשפעה יפה, נכונה, הדדית ולכן מתגלה על זה שמחה.

שאלה: מה זה אומר דרגה, האם כשאני רואה את כל החברות שלי בדרגה גבוהה יותר ממני, זה מפריע לבניית הכלי הכללי, ולהיפך, כשאני נמצאת בדרגה פחותה מהן יש לי חלק בדרגה עליונה?

ככול שאנחנו נכללות בעשירייה, אז כל מה שיש לחברות גם אני אקבל, הכול תלוי בחיבור.

שאלה: בבוקר שמעתי שכולנו מגיעים מתוך הרצון האגואיסטי שלנו להרגיש, לדעת משהו, וכאן אני רואה שהמציאות כפי שהיא לא מעניינת אותנו. אפשר להבין מה בכל זאת מושך אותנו?

אנחנו רוצים רק למלא את הרצון לקבל שלנו, רק את זה. אנחנו לא יכולים לצאת ממנו, אלא רק להפוך אותו לעל מנת להשפיע. זה הכול. אז בואו נשתדל להיות בזה, להגיע לזה.

שאלה: איך לגלות את תפיסת העולם האמיתית, אם אנחנו רואים הכול רק מתוך הדבקות בינינו, הרי את הדבקות לא אנחנו עושים, הבורא עושה?

אתן צריכות לפנות לבורא ולבקש ממנו שיעשה מה שחסר לכן. חיבור, אהבה, השגה, הבנה, הרגשה, מה שתרצו. אבל יחד לבקש מהבורא, יחד.

שאלה: איך אפשר בעבודה בעשירייה להיות גם במצב שאנחנו נותנות לשנאה ולדחייה להתגלות ובאותו זמן גם להתייחס לכל חברה כאילו היא הבורא?

תנסו כך להיות. דיברת יפה ומתוך זה תגיעו. יש לכם קבוצה חזקה, אני רואה שם הרבה נשים שאני מכיר מזמן, תצליחו, אני אומר לכם רק לקיים מה שכתוב.

שאלה: ברור לי שהאגו לא טוב, רע, מרושע, אני אסירה שלו, עבד שלו. זה מורגש בצורה מאוד חזקה. אתה אומר להתפלל לבורא שייתן להשפיע, שיעזור, יפתח את הלב. אני עושה את זה כל הזמן. אמרת גם שאם אנחנו לא יכולים להשפיע אז לפחות לא להשתמש באגו. איך עושים את זה? למה אתה מתכוון? אתה מלמד אותנו צמצום ואחר כך מסך. האם החלק של הצמצום בא לפני או שכל הזמן לבקש להשפיע?

קודם כל צמצום, שאני לא רוצה לעצמי כלום. ועכשיו מכאן ואילך, מה מחוצה לי, אני יכולה להשפיע לחברות, זה קודם כל, זה נקרא צמצום. אני על עצמי לא חושבת. זאת אומרת, אני נותנת ודאי לעצמי כול מה שצריך כדי לחיות, הכול, אבל זה בדברים הכרחיים, אני, משפחה, כל הדברים האלה, אבל ביחס שלי לרוחניות אני לא רוצה מהרוחניות כלום, רק להתכלל בחברות ולהשיג, או יותר נכון להציג את החיבור שלנו לבורא. שימלא את החיבור הזה, שייהנה ממנו, לא לעצמנו, רק בשבילו.

תלמידה: אני מתפללת לבורא, אני לא רוצה שום דבר, אבל אני כן רוצה להשפיע לחברות. זה בסדר?

לבקש להשפיע זה בסדר גמור, זה לא נקרא שאת מבקשת לקבל.

תלמידה: לעשות צמצום ואז לבקש מסך, באותו זמן.

שיהיה ככה, כן.

קריין: קטע מס' 7.

""כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני".

לפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו."

(הרב"ש. 124. "לשמשני")

זאת אומרת, כול החסרונות שאנחנו מרגישים אצל החברים, זה לא אצל החברים, אלא הבורא בצורה כזאת דרכם מציג לי את החסרונות שלי. ואז על פני כל החסרונות שאני רואה באחרים אני צריך לתקן את עצמי עד שאני אוהַב אותם. בצורה כזאת אני מתקן את עצמי. זאת אומרת, אני רואה חסרונות באחרים ומקבל את הדברים האלה כך שאני צריך לתקן את עצמי, מגיע לאהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה", ואז תיקנתי את עצמי ובזה אני משווה את עצמי לבורא.

אני רואה בחברים חסרונות ואם אני מגיע למצב שאני אוהב אותם למעלה מהחסרונות, זה סימן שאני מגיע לחיבור עם הבורא.

שאלה: אז בעצם כשאני רואה את החסרונות שלי דרך החברים, אני מבקש מהבורא תיקון לעצמי או לחברים?

לעצמי. אני מבקש תיקון לעצמי לאהוב אותם, שעל כל פשעים תכסה אהבה.

תלמיד: זאת אומרת, שלא ייקח את הפשעים, שרק ייתן לי לאהוב אותם.

כן. מעל הפשעים. "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: איזה חסרונות מגלים לי? חוץ מרצונות אגואיסטים קטנים אני לא מרגיש חסרונות אחרים.

אתה תעבוד על פני החסרונות האלו הקטנים ותראה כמה הם גדולים ונחוצים לך. מראים לך בדיוק מה אתה צריך לתקן. מהדברים הקטנים, ואחר כך תראה שהם יהיו גם גדולים.

שאלה: לאיזו תפיסת מציאות אנחנו רוצים להגיע? האם כולנו צריכים להגיע להרגשה אחת כדי להיות "כאיש אחד בלב אחד"?

לא. אני צריך להשתדל להתייחס לכל החברים שנמצאים איתי בעשירייה, כאנשים הכי קרובים לי, הם חלקי הנשמה שלי. זה מה שאני צריך להרגיש. ממש בצורה כזאת.

שאלה: מי קובע את מידת המשיכה של האדם לחיבור, הבורא או האדם?

הבורא. אבל אתה צריך על פני זה לעבוד. הנתונים ההתחלתיים ודאי שהם מגיעים מהבורא, ומה אתה עושה איתם זה תלוי בך.

שאלה: כתוב בציטוט "הכוונה שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו", ולא ברור מהי התוספת הזאת, "הוא מאמין שהם שלו", כי אם הוא רואה אותם באחרים זה חייב להיות שלו, לא?

כן, אבל הוא צריך להאמין בזה, הוא לא בטוח שהם שלו. אלא הוא צריך לקבל אותם כשלו, כי אחרת היה כבר רואה את כל העולם מתוקן.

שאלה: לא ברור מה שאמרת שצריך לבקש לאהוב מעל החסרונות, כי מה זה נקרא לתקן אם אני אוהב אותם למעלה מהחיסרון?

כשאתה תקבל כוח לאהוב אותם למעלה מהחסרונות שאתה רואה בהם זה נקרא שתיקנת.

תלמיד: האם אני לא צריך למלא את החיסרון הזה או לעבוד עם החיסרון עצמו, רק למעלה ממנו?

זה יבוא אחר כך אולי, בינתיים אתה מבקש רק דבר אחד, אני שונא אותו ואני חייב לפי תוכנית הבריאה, לפי רצון הבורא לאהוב אותו. אז אני מבקש מהבורא, פשוט, בלי חכמות, שיהיה לי כוח לאהוב אותו. וכך כלפי כל חבר וחבר.

תלמיד: ומה קורה עם החסרונות שאני רואה כשיש לי כוח לאהוב אותו?

אני לא יודע. תעשה קודם את זה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". תכסה את כל הפשעים באהבה, אחר כך נדבר הלאה. אחר כך אתה תראה מה לעשות הלאה.

שאלה: בהמשך לדברי החברים, יש פה כמה שלבים בבירור הזה. ברגע שאני רואה את החסרונות של החברים אני צריך להאמין ולבקש שהם שלי. האם זה חייב לבורא בהרגשה, בחוש כשזה קורה, או שזו רק פעולה שאני עושה אותה ולא מרגיש שזה באמת כך?

אנחנו צריכים להשתדל להביא את זה להרגשה.

תלמיד: וכול עוד זה לא בא בהרגשה, אני לא מתקדם לשלב הבא ומבקש על זה תיקון?

אתה צריך להשתדל להיות בזה, לחיות את זה, ואז יהיה לך ברור מה לבקש ומה לא.

תלמיד: מה אני מבקש לתקן אחר כך, את היחס שלי?

את היחס שלך אליהם, עד שתגיע לאהבה. אתה לא מבקש לתקן אותם אלא רק את היחס שלך, כי "כל הפוסל במומו פוסל". אתה לא יודע מה זה אמת, אלא נותנים לך להרגיש משהו, ואתה מבקש מעל ההרגשה הזאת לפתוח ערוץ אהבה. לא לתקן את החבר ולא לעשות כלום, אני גם לא רוצה לנגוע במה שיש לי עכשיו כלפיו, אני רוצה לכסות את זה באהבה. אני לא נכנס לכל מיני חשבונות, במה הוא צריך להשתנות ואיך אני צריך להשתנות ומה צריכה להיות מערכת היחסים החדשה, אני רוצה שתהיה לי אליו אהבה, לא חשוב מי ומה הוא, פשוט כמו לילד.

שאלה: במה התיקון, בזה שאני רואה יותר זכויות מחסרונות או שאני מפסיק לראות חסרונות?

התיקון שלי הוא שאני מבקש מהבורא לתת לי להרגיש כל חבר וחבר שאני אוהב אותו. קודם כל. אני לא מדבר על החסרונות שלו ועל היתרונות שלו, זה לא חשוב לי, חשוב לי להתייחס אליהם באהבה בלי לעשות חשבון עם מה שיש לו ועד כמה הוא טוב או לא. זה מאוד חשוב. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: האם גם עם האישה זה עובד, שאת החסרונות שאני רואה אצלה אני צריך לתקן אצלי?

לא, אנחנו מדברים רק בעשירייה.

שאלה: יוצא מזה שאנחנו משפיעים אחד לאחר חסרונות כדי שהחברים יוכלו לעבוד על החסרונות שהם מגלים. ברגע שהם מגיעים להרגשה הזאת, איך לא נותנים להרגשה הזאת להפריע לעבודה האותנטית של השפעת החסרונות בצורה טבעית?

אני לא יודע מה החבר משפיע לי, אני יודע מה אני מקבל ממנו. זה מה שאני יכול להגיד. אני יודע מה אני מקבל ממנו, התפעלות שלילית, ואז אני מבקש תיקון על ההתפעלות השלילית שלי. אני לא מדבר על החבר, מי הוא ומה יוצא ממנו, אני מדבר על איך אני מתרשם ממנו. ואז אני מבקש תיקון על התגובה שלי.

תלמיד: אבל גם ממני יוצא אליו, גם הוא מתרשם ממני.

זאת העבודה שלו.

תלמיד: אבל איך אני שומר על האותנטיות של מה שיוצא ממני, שיצא בצורה אמיתית?

גם על ידי תפילה, אתה פונה לבורא שיעשה ביניכם קשר הדדי יפה, שאתם תתקשרו בקשרי אהבה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להשתמש בפגמים שאנחנו רואים באנושות, לעבוד מחוץ לעשירייה כמו שעובדים בתוך העשירייה?

לא. רק בתוך העשירייה. אנחנו מדברים רק על תיקון היחסים בתוך העשירייה, עד שמגלים בתוך העשירייה את הבורא.

שאלה: האם עליי לחפש חסרונות בחברות על מנת לזהות את החסרונות שלי ולעבוד עליהם?

לא. אסור לי לחפש חסרונות בחברות. אני צריך לחפש רק דברים טובים, ולהידבק אליהם ולבקש אהבה על גילוי החסרונות הטובים.

שאלה: מתי הבורא נכנס לתמונה כשאנחנו מגלים את החסרונות בחברים?

כשאנחנו נמצאים באהבה בינינו, או לפחות בקשר טוב בינינו, אז במידה הזאת אנחנו יכולים כבר להתחיל לגלות את הבורא שנמצא בתוך הקשר הטוב הזה.

תלמיד: אז כשמתגלים החסרונות האם אני מכסה באהבה, אני פשוט מבטל את עצמי, את היחס שלי?

אתה מבקש מהבורא תיקון על מה שאתה מגלה כיחס שלילי, עד שיהפוך ליחס חיובי. ובזה אתה רואה שאתה מזמין את עבודת הבורא בינך לבין החברים, וכך אתה מתחיל לקבל כלי שעל ידו אתה מגלה את הבורא. הוא בעצמו מסתתר ביחסים רעים ביניכם כדי שתתקנו את היחסים האלה ותגלו אותו. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", מהקשר היפה ביניכם תגיעו לקשר עם הבורא שיתגלה בקשר ביניכם.

שאלה: אני מרגיש אהבה לחבר ובאותו זמן אני מרגיש שהחבר כועס עלי, זה חיסרון שאני צריך לבקש עליו תיקון?

כן. אפילו שאתה אוהב אותו והוא כועס עליך, אתה צריך לבקש תיקון שהוא לא יכעס עליך, שיראה עד כמה אתה אוהב אותו, שאתה רוצה לעזור לו להיתקן. כי אתה לא רואה אותו בצורה אמיתית אלא מה שמראים לך.

שאלה: אם אני לא רואה חסרונות בחברות, אלא אני רואה איזושהי פעולה לא נכונה, גם את זה אני צריכה לכסות באהבה או צריך לעשות בירור?

כן, לכסות באהבה.

קריין: קטע מספר 8.

"אין השתנות באור, אלא כל השינויים הם בכלים, היינו, בחושינו, שהכול נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם יסתכלו אנשים רבים על דבר רוחני אחד, אז כל אחד ישיג לפי הדמיון והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה אחרת. וכמו כן באדם עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות שלו, כמו שכתוב לעיל שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים."

(בעל הסולם. "שמעתי". ג'. "עניין ההשגה הרוחנית")

כל השינויים הם רק בתכונות שלנו, בכלים שלנו, ולכן רק עליהם אנחנו צריכים לבקש תיקונים. הכול תלוי בנו, בתכונות שלנו, ולכן לזה אנחנו צריכים לדאוג. אנחנו כאילו צועקים "איפה העולם הרוחני, איפה הבורא, אני רוצה לגלות אותו", הכול אפשרי רק אם האדם משנה את עצמו, הוא צריך לשכנע את עצמו להשתנות ובצורה כזאת הכול יסתדר.

שאלה: איך אנחנו מגיעים למצב שמחליפים סבל גשמי בסבל רוחני? אנחנו זכינו לנקודה שבלב, לרב גדול, לדרך מדהימה, לעשירייה מדהימה שאפשר לעבוד בה, אבל הסבל הולך וגדל, אתה מרגיש כמה אתה צריך תיקונים, כמה אתה מקולקל וכמה דחיות יש לך מהחברים שלך. איך אפשר להקטין את הכאב הזה, את הסבל הזה?

מזה שתתחילי כל הזמן לבכות זה לא יעזור, את צריכה לבוא עם תיק פתוח מה שנקרא, מה עשית כדי לסובב את הקבוצה למתוקנת, למחוברת, ומה את מבקשת כדי שזה יתקיים, ועם כל הדברים האלה את צריכה לבוא בבקשה לבורא. בבקשה תעשי את זה.

שאלה: יש תופעות בעשירייה שכולנו יכולים להעיד שקורית אותה תופעה, ויש תופעות שהן "כל הפוסל במומו פוסל". מה ההבדל בין שתיהן, והאם יש איזשהו גבול שאפשר לדעת זאת?

יש לנו כללים שלפיהם אנחנו צריכים לפעול, כל אחד לפי מה שכתוב, ולא להסתכל שכאן קורה כך ושם כך, אי אפשר ללמוד אחד מהאחר. אנחנו יכולים לקבל אחד מהאחר רק התעוררות, אבל לא יותר מזה.

שאלה: אם השנאה מתגלה מחוץ לעשירייה איך לעבוד עם שנאה כזאת?

אנחנו לא מדברים על זה ולא מתקנים את זה. אם תתקני את עצמך בתוך העשירייה, את תראי עד כמה כל יתר הדברים מחוץ לעשירייה גם יכנסו לאיזה רוגע. העיקר לתקן את העשירייה.

קריין: קטע מספר 9.

"אין לנו השגה ותפיסה כלל וכלל בשום חומר, כי כל חמשת החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני רק צורות בעלמא של מקרי המהות, המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו."

(בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות", חלק א', הסתכלות פנימית, פרק י', אות ל"ו)

אנחנו לא רואים את הדבר אף פעם איך שהוא, אנחנו רואים משהו משותף בין התכונות שלנו לבין אותו אובייקט שהתכונות שלנו מגיעות אליו. "אין לנו השגה ותפיסה כלל וכלל בשום חומר, כי כל חמשת החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש" כל חמשת החושים שלנו "מציעים לשכל העיוני רק צורות בעלמא של מקרי המהות, המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו." אנחנו אף פעם לא יכולים להגיד משהו על מה אנחנו מרגישים, על האובייקט שאנחנו מרגישים, אלא רק על מה שהאובייקט הזה והחושים שלנו נמצאים בשיתוף ביניהם.

קריין: קטע מספר 10.

"אין לנו לדבר, אלא ממקום שהחושים שלנו מתפעלים מהאור המתפשט, שהוא בחינת רצונו להיטיב לנבראיו, ובאה לידי המקבלים בפועל.

וזה דומה כמו שאנו מביטים על השולחן. אז לפי חוש המישוש, אנו מרגישים שזה דבר קשה. וכן מידת אורך ורוחב, והכול לפי ערך חושינו. אבל אין זה מחייב שהשולחן יהיה נראה כן למי שיש לו חושים אחרים, למשל בעיניי המלאך, בעת שמסתכל על השולחן, אזי רואה אותו לפי חושיו. לכן אין לנו לקבוע שום צורה בערך המלאך, כי אין אנו יודעין את חושיו.

ומכאן, שכמו שאין לנו השגה בהבורא יתברך, ממילא אין לנו לומר איזה צורה יש להעולמות בערכו, רק אנו משיגים בהעולמות בערך חושינו והרגשתנו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ג'. "עניין ההשגה הרוחנית")

קריין: קטע מספר 11.

"מֵעַיִן גשמי לא יִוַלד אלא גשמיות, ובכל מקום שנותן עיניו, נמצא רק מגשם. ומֵעַיִן רוחני יוצא רק תמונות רוחניות. ובכל מקום שנותן עיניו מתברך. ואפילו התמונות הגשמיות, שמרגישים את מקורם, חוזרים להיות רוחניים אמיתיים, לא על צד ההשואה ודמיון, אלא מתהפכים לרוחניות גמורה."

(בעל הסולם. אגרת כ"ג)

העיקרון הוא פשוט, תלוי מיהו המסתכל. אני זוכר שפעם ראשונה התפלאתי מאוד כשנסעתי עם הרב"ש וראינו סוס עומד ליד הבניין והרב"ש אמר "תראה זה מלאך". חשבתי מה זה מלאך, זה סוס, אני רואה באותה חיה שהוא רואה מלאך שזה סוס. כי הוא רואה את הכוח הפנימי שמפעיל את החיה הזאת ולכן לפי הכוח המניע הוא אומר שזה מלאך. ולי זה לא אומר כלום ואני אומר, מה שיש כאן זה סוס.

קריין: קטע מספר 12.

""בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים" שכפי האמת שתתגלה אז יהיה גם כל העניינים הנחשבים בעולם הזה לאמת, גם כן רק דמיון, כי כלל העולם הזה נקרא עולם השקר, שאף האמת שבו אינה לאמיתה ואי אפשר להשיג בו האמת לאמיתה אלא מי שיגיע למדרגה שיטעימו לו מפרי מעשיו שבעולם הבא בעולם הזה, והיינו שיראה עולמו בחייו, רצה לומר עולם האמת ישיג בחיי העולם הזה הגופניים."

(רבי צדוק הכוהן מלובלין. "מחשבות חרוץ")

אז יראה את האמת.

שאלה: הרבה פעמים אתה מפנה אותנו לבקש מהבורא, לפנות אליו. אז למי אני בעצם פונה לפני שהוא נמצא בחושים שלי?

בכל זאת להשתדל לפנות אליו. זה לא חשוב, העיקר זה להעלות חיסרון.

שאלה: מה זה אומר שהתמונה הגשמית הופכת לתמונה רוחנית, ומה זה אומר בעיני המלאך?

התמונות הגשמיות הופכות להיות לתמונות רוחניות, לפי מה שאנחנו מגלים איזה כוח מפעיל אותן. ומה זה נקרא מלאך? כל דבר שפועל לפי חוק הטבע, והבורא מפעיל אותו בלי שהוא בעצמו משתתף בזה עם היצר הרע שלו. ולכן דומם, צומח וחי הם ממש מלאכים כי כוח הבורא פועל בהם ללא שום התערבות מצידם עצמם. מה שאין כן במין המדבר, שם צריכים בדיקה.

שאלה: כשאנחנו מבקשים תיקונים, אנחנו צריכים לבקש ב"אחישנה", או שזה לא משנה?

וודאי שצריכים לבקש או להתכוון לפחות שהם יהיו באחישנה. כמו בתפילה, שהתיקונים לא יהיו על ידי מכות אלא על ידי חסדים טובים.

שאלה: איך מתוך החסרונות הגשמיים שבחושים שלי, לעשות חיבורים רוחניים שיאפשרו לי לתקן את המציאות הזו הנוכחית?

פשוט צריכים לא לעזוב את התפילה, אפילו תפילות שהן לא נכונות, בכל זאת להפעיל אותן ולבקש חיבור ובחיבור תיקון.

שאלה: מה ההבדל בין אדם למלאך?

המלאך נפעל על ידי כוח עליון בלבד, והאדם משתתף עם הפעלת הכוח העליון על עצמו.

(סוף השיעור)