שיעור בוקר 03.12.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

המושג "אמונה למעלה מהדעת" הוא המושג העיקרי, עליו בנויה כל המערכת הרוחנית שאנחנו צריכים להשיג. המערכת הזאת קיימת כלפינו, אנחנו צריכים להיכנס לתוכה, לפתוח אותה, להרגיש אותה, לחיות ולחוות אותה, לכן המושג הזה צריך להיות יותר ויותר קרוב, מובן, מורגש ונקלט בנו. לכן מי שלא מבין שישאל, מי שלא מרגיש שישתדל לחפש איך להרגיש את זה וכך אנחנו נתקרב. המושג הוא מושג מאוד מאוד רוחני, זה נקרא "להעדיף להיות בהשפעה", מה שאין כן בקבלה, להעדיף להשפיע לבורא במקום להשפיע לאגו שלי, אני הולך לפי החשבון שהבורא צריך להרוויח ולא "האני", כך אנחנו צריכים לראות את ההתקדמות שלנו. עוד ועוד משפטים מהסוג הזה.

בעצם כל חכמת הקבלה בנויה על העיקרון הזה, זה פשוט עיקרון של השפעה, כי ההשפעה שלנו היא על פני הקבלה, לכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". לא להתבייש לשאול וכמה שאפשר יותר ויותר להתקרב למושג הזה.

שאלה: איך אני בודק שאני באמת באמונה למעלה מהדעת?

אם תסביר לי מה זו אמונה ומה זו דעת אז אני אלמד אותך איך לבדוק האם אתה באמונה למעלה מהדעת או באמונה למטה מהדעת, או בדעת בצד האמונה וכן הלאה. על היחס בין אמונה לדעת, רק תסביר לי מה זו אמונה ומה זו דעת.

תלמיד: דעת היא רצון לקבל שלי ולמעלה מהדעת נקרא שאני רוצה להיות לא ברצון לקבל שלי אלא ברצון העליון, לא בשבילי. זה משהו שכל הזמן נעלם.

כך זה יהיה כל הזמן עד גמר התיקון, לזה צריכים להתרגל. המושגים האלה כל הזמן נעלמים, לא שאתה שוכח אותם ולא שהם לא נמצאים בך כבר, אלא דווקא על זה כל הרשימות עובדות ומתחלפות ואתה כל הזמן צריך לחדש את המושג אמונה למעלה מהדעת, השפעה למעלה מקבלה.

תלמיד: אני מבין שאנחנו כל הזמן צריכים להוסיף את גדלות הבורא, גדלות החברים.

זה אמצעי איך להיות באמונה, בהשפעה למעלה מקבלה.

תלמיד: איך אני מתקדם מאמונה למעלה מהדעת, לעוד אמונה למעלה מהדעת?

על ידי גדלות ההשפעה למעלה מגדלות הקבלה. גדלות הקבלה נמצאת בך, זה הטבע שלך, אתה יודע, אתה מרגיש, אתה נמצא בזה, זה אתה. אתה צריך למצוא אפשרות לקלף, לנתק את האני שלך מעצמך ולהדביק אותו בבורא. קודם לחשוב על הבורא, לחשוב זה לא כל כך, זה יחסית ניטראלי, לחשוב על הבורא זה מביא לי תענוג. זאת אומרת, אתה לא הולך כבר בעל מנת להשפיע שם וכל מיני דברים כאלה המנותקים מהרצון, לחשוב על הבורא מביא לי תענוג, זה ברור, זה אפשרי.

עכשיו, בזמן שאני חושב על הבורא אני נהנה, אני לא רק נהנה, אני מרגיש שאני נמצא בכיוון הנכון. ואז כשאני נמצא בכיוון הבורא וחושב עליו ורוצה לעשות משהו בשבילו, לחשוב עליו, באיזה מצבים מלכתחילה בחיים שלי אני נמצא? או טוב לי או רע לי, או שיש לי קצת אור, או שיש לי קצת חושך. האם מכל מצב ומצב אני חושב שלחשוב על הבורא, להיות דבוק אליו זה המצב הטוב ביותר? האם אני חושב עליו בגלל שרע לי ואם אני חושב עליו נעשה לי טוב? זה דתי, אני חושב על הבורא, "ברוך ה'", טוב לי שהוא קיים. או שגם כשרע לי וגם כשטוב לי אני חושב עליו מפני שאם אני חושב עליו, מכוון, מקרב את עצמי אליו, פשוט אליו ללא שום קשר אליי, אני עושה לו טוב, אני משפיע לו. לכן יכול להיות שאני משפיע לו וחושב עליו במצב שטוב לי בחיים, ואני משפיע לו במצב שרע לי בחיים, האם אני משפיע לו מפני שנעשה לי מזה טוב או שאני רק משפיע לו, ולא אכפת לי האם טוב או רע יש לי מזה? יש כאן כל מיני הבחנות.

דרך כל מיני תרגילים כאלה אנחנו מתקדמים למצב שאני לאט לאט מתנתק מהאני וחושב עליו, לא כדי לברוח מזה שרע לי, אלא בכל מקרה, לא אכפת לי, אני אפילו לא רוצה שיהיה לי טוב או רע, כי אם אני מתוך הרע בורח אליו, זה אגואיסטי, אם אני מתוך הטוב בורח אליו, כאן אני מתעלה כאילו מכל הדברים הטובים, האם זה נכון, למה? וכן הלאה. איפה אני, באיזה מצבים אני ממש יכול להגיע למצב שאני עושה על עצמי צמצום. כך שאם אני ריק, אני מלא, בכל המצבים בהם אני נמצא אני רוצה להיות דבוק בו, כל המחשבות עליו, כל הרצונות אליו, כל הפעולות והמעשים אליו בלבד, לאט לאט אני כך מברר את הדברים עד שמגיע לאיזו החלטה, מה אני צריך בעצם, איזה תיקונים אני צריך כדי להיות בהשפעה אליו למעלה מדעתי, למעלה ממה שאני מרגיש במוח ובלב, זה נקרא שמגיעים לאמונה למעלה מהדעת. כאן בדרך נצטרך לבנות מנגנון שלם, שנקרא "צמצום", "מסך", "אור חוזר", "העלאת הרשימות", "מ"ן" וכן הלאה.

תלמיד: נניח שאתה יודע מה אתה צריך לעשות, יש קצת הרגשה ואתה לא עושה.

גם בסדר, אתה מרגיש שאתה לא עושה, יש לך בירור, ולמה אתה לא עושה?

תלמיד: אי אפשר ממש להסביר, אבל אתה רואה שאתה לא ממש רוצה.

אז מה אתה רוצה עכשיו ממני?

תלמיד: וגם בעולם הזה אתה יודע מה אתה צריך לעשות ולא רוצה.

זה נקרא "בין שמיים וארץ". אתה מוכן להתנתק מהעולם הזה, אבל אתה עדיין לא דבוק לעולם ההוא, מעולם הקבלה יצאת כאילו, עלית ממנו, אבל לעולם ההשפעה עוד לא הגעת. בסדר, אז מה.

תלמיד: איך פה אתה משתמש בעשירייה להיות למעלה.

זה בדיוק המקום שבלי עזרת החברים, בלי בניית הקבוצה, לא תוכל להתקדם.

תלמיד: ואתה רואה שגם שלושים שנים כלום לא זז.

מה שהיה קודם זה לא מה שעכשיו. אנחנו לפני כמה חודשים נכנסנו לתקופה חדשה וזה מכמה סיבות, גם העולם, הרשימות, בקיצור נכנסנו לתקופה חדשה, אתה לא יכול לקחת בחשבון שלושים שנה, לא מדברים על מה שהיה. כל רגע שעבר כך היה חייב לעבור, אתה חייב להסכים עם זה בלב ובנפש, אחרת אתה לא דבוק בבורא, באין עוד מלבדו.

תלמיד: איך פה אתה משתמש בעשירייה?

דווקא במצבים שאתה כל כך מרגיש שאין לך מה להוסיף מעצמך, אז בטוח שכאן חייבת להיות עשירייה, מראים לך את זה. זה עדיין אולי גם לא כל כך מורגש, אתם עדיין לא מרגישים צורך אמיתי בעשירייה, אתה תראה עד כמה, [חיסרון כמו] איפה גלגל ההצלה, החוט שזורקים לחברים, שכל אחד כך ירגיש אחרת הוא ממש נעלם, זה עוד לפנינו. עכשיו זה עדיין צורך מלאכותי כזה, כאילו כתוב וצריך לעשות.

הצורך צריך להגיע או מהרצון לקבל או מהרצון להשפיע. אנחנו מצפים להרגיש מהרצון להשפיע את החוסר. אנחנו עכשיו רוצים לעבוד, "להידבק בבורא", "לחשוב עליו", "להגיע לאמונה למעלה מהדעת", אבל אחרי כל זה עדיין עומד האגו שלנו. כשנתחיל לחשוב שאנחנו בזה עדיין נמצאים במצב לפני ביצוע אמיתי, נגלה, נרגיש שאנחנו חייבים לבצע את הפעולות האלו, שבהן קודם הייתי "אני", "מתנתק מעצמי", "רוצה לחבר את עצמי לבורא", אך ורק בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה ולא בשום צורה אחרת. אז אראה שבלי ביצוע דרך העשירייה, אפילו עם כל המושגים האלה "אמונה למעלה מהדעת" וכל ההשפעות וכל הדברים האלה, אני נמצא בכל זאת בתוך הרצון לקבל, אני כאילו משכתי את כל חכמת הקבלה לרצון לקבל שלי, ובו אני מתחיל לבשל את הדברים. אני מדבר יפה, מבין מה כתוב בקטעים האלה, אבל בפועל עדיין לא קורה שום דבר, אני כאילו יכול לבנות את המודל הזה, התבנית הזאת למטה מהדעת, למעלה מהדעת, השפעה, קבלה, אבל ביצוע בפועל לא יהיה עד ש"ויאנחו בני ישראל מהעבודה". ואז נצטרך לקבוע את העבודה בקבוצה בצורה אמיתית, ולדרוש את זה קודם. ואז שוב נחזור לכל התרגילים האלה, אבל מתוך העשירייה. מה שאין כן עכשיו, אתה וכל אחד מאיתנו, עדיין עושה את זה מתוך עצמו, ואם נזכר בעשירייה זה בצורה מלאכותית, או שהבורא שולח לו את המחשבה או שהחברים מזכירים לו. ככה זה.

שאלה: האם חשוב לזהות את המצב בעבודה שאנחנו צריכים לעשות בכל רגע שמגיע מהבורא?

אנחנו צריכים להיות מודעים בכל רגע באיזה מצב כלפי השפעה, כלפי הבורא אנחנו נמצאים.

תלמיד: אני מציע לעשות סולם של 5 מצבים או חמש עבודות שאפשר לעשות בכל רגע מהעבודה הקלה לעבודה הקשה, כדי לבדוק ולדעת מה העבודה שלנו לעשות בכל רגע ביום. שאני יכול לדעת מה המצב שלי עכשיו ומה העבודה שאני צריך לעשות כדי להשיג אמונה למעלה מהדעת.

אני יכול להסכים איתך בלב ונפש בתנאי שאתה תביא לנו פסוקים איפה זה כתוב, ואז אנחנו נלמד כולנו יחד מהמקור. כל דבר שאתם רוצים להביא ללימוד שלנו אני אשמח מאוד, אבל רק שיש מקור לפנינו, ואנחנו משתדלים להבין מה כתוב בו. מקור זה כל המקובלים של כל הדורות במיוחד בעל הסולם ורב"ש.

שאלה: באמונה למעלה מהדעת ככל שאני משתדל להשפיע לבורא כך אני מרגיש את עצמי יותר כאפס?

אם אתה חושב על האגו שלך, אז אתה מחשיב אותו כאפס, הוא לא אפס. האגו כל הזמן גודל, אנחנו גדלים מעליו ודווקא על ידי האגו המוגבר, אנחנו מפתחים אמונה יותר גדולה כי היא גודלת על פני הדעת. רק בצורה כזאת אנחנו גדלים

תלמיד: אבל אם אני משתדל כל הזמן לעבוד מעל האגואיזם שלי בסופו של דבר האגואיזם מתעורר ודורש איזשהו פיצוי, כי הרי הוא עובד על ריק.

הוא עובד על ריק. הוא מגיע כל פעם למצבים יותר ויותר גדולים, קשים, הוא ערמומי כזה, כך נראה לך, מפני שדווקא על ידו אתה יכול לגדל את כוח האמונה. בוא נגיד כך, האגואיזם זו צורת האדם בלייעל מה שנקרא, פסל. אתה צריך את הפסל הזה לכסות בכוח האמונה. אז יש לך את כוח הקבלה בפנים וכוח האמונה בחוץ. עד כמה שכוח הקבלה, האגו יותר גדל בכל מיני צורות, בכל מיני הדקויות, שבפסל הזה אתה מתחיל לראות ידיים, רגליים, אצבעות, שערות, כל מיני דברים, דקויות מדויקות יותר ויותר, אתה על ידי זה יכול להביא ציפוי של האמונה, של השפעה. בלי שיגדל לך בפנים כוח הקבלה, האגו שלך, בכל מיני צורות, איך אתה תבנה את כוח ההשפעה כנגדו? על מה? לכן, אנחנו צריכים להודות לאגו הזה והבורא מסדר לנו דווקא אותו. הוא נמצא בתוך האגו. הוא כל הזמן יודע באיזה רשימות, באיזה שלבים כלפי כל אחד ואחד, כלפי העשיריות, זה שדה שכל הזמן מנהל אותנו באגו שלנו הגודל, הגובר, לכן, אנחנו צריכים להיות מאוד ערים לצורות האגו שגודל, ואנחנו על פניו כל פעם צריכים להתאים את מידת ההשפעה שלנו ולא לקפוץ יותר, כי אז אתה כאילו יוצא לאוויר. אלא דווקא "על כל פשעים תכסה אהבה". אם אין פשעים אין אהבה.

שאלה: כיצד להבין איזו עבודה לעשות דרך העשירייה ואיך לעשות זאת?

בחכמת הקבלה, בדרך כלל, הלימוד מגיע בכמה שלבים, כל דבר ודבר. אתה לומד קצת, אתה עובר למשהו אחר. אחר כך אתה, אחרי כמה שלבים, שוב חוזר לזה, אבל כבר על פני אותם השלבים שלמדת, והתקדמת והשתנית ואז ככה זה קורה.

אנחנו למדנו על עשירייה, מרכז העשירייה. ניסינו לנגוע בזה. ראינו שזה לא כל כך מושך אותנו וזה נעלם, עברנו עכשיו קצת לאמונה למעלה מהדעת. יש לנו עוד כמה נושאים שאנחנו צריכים לעבור. אחר כך זה שוב יחזור,. אבל יחזור כבר בצורה יותר מעשית וכך מתקדמים. אל תדאגו הכול ילך לפי התכנית העליונה. לא שאני קובע משהו. ואיך שלא נסובב, ככה זה יקרה.

שאלה: למעלה מהדעת זה למעלה מהרגש

למה זה למעלה מהרגש? זה מלא רגש, אבל זה רגש אחר שאני מתחשב עם היכולת להשפיע לבורא. שנעשה בי דבר חשוב להשפיע לו. נגיד שיש לך לפניך בן אדם. אתה מגלה פתאום שהוא חשוב לך. כמו אותו בחור שרוצה לחשוב על הבחורה. היא נעשתה חשובה בעיניו, זוכרים את הדוגמה? ילד, נגיד בן עשר. פתאום הוא מתחיל לחשוב עליה. היא נעשתה חשובה. ברגע שהוא חושב עליה נהנה מהמחשבה. מה אתה שואל?

תלמיד: זה כבר בתוך הדעת. בן אדם, כשפועל ככה, הוא פועל מתוך המניע שנעים לו לחשוב עליה.

הוא חושב על זה מתוך האגו שלו, זה ברור. אמנם שבשבילו זה כאילו אהבה אידיאלית, אידיאליסטית, מנותקת מהאגו שלו, כך נראה לו. תראה איך כל הספרות היפה. כולם מעריכים את יחסים אפלטוניים כאלה. מנותקים מההנאה עצמית, כאילו.

אצלנו, בכל זאת, אפשר לדמות. לזה הייתה לנו אז עבודה ובירור. כשאני חושב על הבורא נעשה לי נעים לחשוב עליו. אתם זוכרים? גם כן דוגמה שזה חוזר אחרי כמה זמן ונעים לי. אתה יכול להגיד "כן. זה אגואיסטי". נכון, אגואיסטי. אבל, בכל זאת, זה לכיוון חדש ובורא שקודם לא היה לי לזה שום קשר, עכשיו ישנו קשר רגשי, מה שאמרת שזה לא יוצא מהרגש, זה רגש.

תלמיד: אני יכול לספר לעצמי את זה, אבל זה עדיין ברור לי שזה בתוך האגו

אנחנו גם דברנו על זה שלא מתעלים לעולם הרוחני. זה עדיין בתוך האגו. אבל, בכל זאת, זה נקרא "לא לשמה". אבל בכל זאת, זה כבר אני, יכולה להיות קבוצה באמצע, בורא, וכבר יש איזשהו מצב חדש. נעשה בחיים שלי מישהו חשוב. אני לא יודע מי ומה אבל נעשה משהו חשוב, איזשהו אובייקט, אפילו תגיד ככה על הבורא, שהוא נעשה חשוב לי. קודם לא היה בכלל בשדה ראיה שלי.

תלמידה: פשוט שמנתקים לי את הרגש כלפי המשהו החשוב הזה, הוא לא קיים מבחינתי וזו הנקודה שאתה מבין שזה הגבול שלך.

לא הגבול. תנסה בתוך החברים, יחד עם החברים לייצב את המושג הזה. מושג. לא דמות. מושג. אם החברים ידברו איתך על זה אתה תתחיל לקבל לזה יחס, חשיבות. זה יתחיל להתייצב במודעות שלך הפנימית.

תלמיד: פשוט בימים האחרונים ממש הרגשתי מה שאתה הרגשת, שהקבוצה פשוט נמצאת באיזשהו מצב מסוים, ובמצב הזה אין כבר רגש כלפי השפעה. אין כלום. ובכלום הזה אין לך שום יכולת לגעת ולשחזר ולהחיות משהו.

מצוין.

תלמיד: אז בנקודה הזאת ברור לך שיש נתק מוחלט בין השפעה לבין הטבע שלך.

זו כבר התקדמות.

תלמיד: אז בנקודה הזו לא אכפת לך שום דבר. כלום. לא משנה מה קורה לך.

אתה רואה שאם אתה לא נפעל על ידי הרצון לקבל, על ידי האגו שלך, אתה לא נפעל. אתה לא יכול לעשות כלום. ו..

תלמיד: אין ו.. מהנקודה הזו אין ו..

יש.

תלמיד: זו בדיוק הנקודה שאין ו.. כלום.

ואם יחד עם הקבוצה תתחיל למשוך כוחות מלמעלה. לדרוש מהבורא שיביא הרגשה, שיביא איזו צורה, תמונה, בירור, משהו. למה לא?

תלמיד: האמת, כי אין שום מניע. אין כלום.

אם שום כלום, תעזבו ותראו שלא תתקדמו כול עוד לא תעשו את זה. אם אתם רוצים להשפיע לבורא, יש לכם עשירייה, מתוך העשירייה תוכלו להשפיע. ממרכז העשירייה, אז תתחילו לגלות מה זה המרכז בינינו. אבל כאן אתה תראה עד כמה הבורא מכריח אתכם. הרי הוא עושה לכם את כל הצעדים. הוא מכין לכם, ממש. כמו שמלמדים תינוק ללכת. לוקחים את הרגל שלו, שמים קדימה. אחר כך לוקחים את הרגל השנייה, שמים קדימה. וזה בדיוק מה שעושה איתנו.

לכן תרצה או לא תרצה, אתה תמצא את מרכז העשירייה, ואיך מתוכו לפנות לבורא, תרגיש איך הוא נמצא בקשר עם הנקודה הזאת. הכול יבוא. רק צריכים להזדרז כדי להספיק לכינוס הגדול.

שאלה: אמרת "תרצה או לא תרצה, אתה תמצא את מרכז העשירייה, אבל צריכים להזדרז".

כן. אתה יכול לעשות את זה באחישנה, יכול לעשות בעיתו.

תלמיד: איך מאיצים את זה? קודם אמרת שרק כשמגיע הייאוש "מכוחותיך עצמך". אז "וייאנחו בני ישראל.".

לא. אפשר להתקדם מייאוש ואפשר להתקדם משמחה. מגדלות המטרה, גדלות הבורא. אם תתחילו לדבר בפנים, השפעת הסביבה על האדם, אז אתם תרצו להתקדם.

תלמיד: מה זה תתחילו לדבר בפנים?

זה נקרא "השפעת הסביבה" על האדם, על כל אחד מהעשירייה.

תלמיד: אבל בפועל, אני יושב בשיעור בוקר, כאילו הכול מובן. ואז כשנמצאים בבית, יש לנו את המפגשים במשך היום, משתתפים בהם, שומעים קטעי מקורות. אני לפחות לא מרגיש שיחה פנימית על כל מה שאתה אומר.

כי אתם עדיין לא עובדים על חיבור ביניכם, אין לכם עדיין נחיצות לפנות לבורא. קודם כל הבורא, הוא כאילו המחייב אתכם לחיבור. כי חיבור, בשביל מה? כמו בעולם שלנו, אף אחד לא מבין. בשביל מה הם צריכים חיבור, "מה יהיה לנו מזה"? מהטבע לא רוצים. דווקא להתרחק, להשתמש בצורה אגואיסטית כל אחד בכולם.

אלא מתי צריכים את החיבור? כאשר מאין ברירה חייבים לפנות לבורא. מה אני הייתי עושה? מכניס אתכם לאיזה תא כמו כלוב, צינוק. צינוק לעשרה זה דבר טוב. שני מטר על שני מטר מספיק לעשרה? מספיק. להכניס את כולם ואתם, מאין ברירה תתחילו לחפש, איך אנחנו יכולים לפנות לבורא.

הבורא מביא לכם את המצב הזה בתנאי שאתם לא רואים את המצב הזה בחיים שלכם. אז עושה דרך ייסורים. זאת אומרת בפועל, עד העולם הזה, יורדים דינים שמכניסים את בני האדם לכאלו דברים. אבל בשביל מה?

תלמיד: אז איך עושים את תרגיל הצינוק? לא פיזית. איך מגיעים למצב כזה.

דברו על זה. תתחילו לתאר את הדברים. מה אנחנו צריכים? תתחילו מהסוף אולי. הצעקות שלנו לבורא, זה מה שמציל אותנו. בטוח, רק זה. זה נקרא "העלאת מ"ן". בתורה כתוב על זה. מה אנחנו צריכים, באיזה צורה אנחנו צריכים להיות בקשר בינינו? שהקשר בינינו יהיה מורגש כנקודה אחת המקשרת את כולם. בנקודה אחת הזאת, מה אנחנו צריכים להרגיש, איזה חיסרון שנקרא "מ"ן" כלפי הבורא? איך אנחנו צריכים להגיע ליצירת החיסרון הזה? תתחילו לבשל את המצב.

תלמיד: כשאתה אומר "דברו על זה", למה אתה מתכוון בצורה הכי פשוטה?

לדבר, לדבר.

תלמיד: אני יוצא משיעור בוקר, פעם הבאה שאני מדבר עם החברים זה למחרת בשיעור בוקר אין זמן אחר שמדברים.

אז תדברו כאן. מה אתם רוצים ממני? בבקשה. למחר אתם צריכים לכתוב, כל אחד, תכנית ישיבת הקבוצה, עשירייה, אתם מבררים את החיסרון המשותף ביניכם שיהיה באמת מורגש כחיסרון שאתם מעלים אותו לבורא, אחד, כאיש אחד בלב אחד. לב זה הרגשת החיסרון. מה אתם צריכים להרגיש בלב? חיסרון להשפיע לבורא. איך הלב שלנו המשותף ירגיש חיסרון להשפיע לבורא ממש ככאב לב, כאב.

שאלה: אם המושג מרכז עשירייה ובורא מרגיש כמעט כמו דבר אחד, האם לנסות להפריד בין שני הרגשות האלה?

כן ודאי, זה לא יכול להיות כאחד, כי מרכז עשירייה זה החיבור ביניכם. במרכז עשירייה יכולים להיות כל מיני רשימות, הרגשות, נתונים, אבל זה שלכם, הבורא נמצא למעלה ממרכז העשירייה, עליון מכל הרצונות והמחשבות האלה, שמקבל. ואז אתם מנקודת מרכז העשירייה מעלים אליו בקשה שנקראת "מ"ן". אתם רוצים לקבל ממנו כוח השפעה, "מי נוקבין". מים זה בינה, נוקבא זה מלכות, אתם רוצים לקשור את המלכות שלכם, הרצון שלכם עם הבינה, שבאמת המלכות תהיה כמו בינה, בנטייה להשפיע עם העביות שלה והבורא ייתן כוח שחלק מהעביות של המלכות יקבל מה שנקרא "מסך", שיעבוד כמו כוח השפעה. זה פלא שהרצון לקבל מתחיל לעבוד בהיפוך מעצמו, בהשפעה. את זה צריכים לבקש, תתחילו לעבוד על זה, לדבר וכך זה יקרה.

היום תשתדלו במשך היום לכתוב איך צריכה להיות מחר הישיבה, כך שתגיעו במרכז העשירייה להיווצרות החיסרון האמיתי, ומתוך החיסרון האמיתי הזה תפנו יחד לבורא עד כדי שהוא ירגיש את זה ויענה לכם, אתם מחכים ודורשים שהוא יענה לכם במקום. שכל אחד יכתוב דף תכנית כזה למחר, אבל כל אחד, ומחר בבוקר נעשה ותראו עד כמה זה עובד. לא לדבר אחד עם השני, לא להתרשם אחד מהשני, כל אחד לחוד.

שאלה: אמרת שאנחנו חייבים עד לכנס הגדול להספיק משהו. צריכים להספיק ללמוד לעבוד עם מרכז העשירייה, האם תוכל בבקשה לפרט?

לעלות לאמונה למעלה מהדעת, לעלות לכוח השפעה שנמצא כבר בניתוק מכוח הקבלה, זה נקרא לעבור את המחסום, לעבור את הצמצום. פעם ראשונה להתנתק מטבע העולם הזה ולהיות קשור, דבוק, לפחות במשהו לבורא או לעולם העליון שזה היינו הך.

תלמיד: תוכל לספר בבקשה קצת יותר בפרוט איך עושים את מה שאמרת עכשיו?

דיברנו על זה. תצעקו מהמקום בלי מיקרופון אפילו, איך עושים את זה, ממה מתחילים?

תלמיד: ביטול.

ביטול זו רק מילה. מה זה ביטול? השאלה הייתה, איך, באיזה שלבים אנחנו מגיעים לאמונה למעלה מהדעת? דיברנו על זה עכשיו ארבעים דקות. האם שמעתם שוב את השיעור של אתמול? אני מבין שהרוב לא שמע, אז עד מחר תשמעו את השיעור של אתמול, תשתדלו לשמוע את השיעור של היום ותעשו תכנית לשיעור של מחר.

שאלה: בשביל מה אנחנו זקוקים למצב הניטראלי הזה, האגואיזם כאילו כבר מיצה את עצמו, הוא מבין שהלאה הוא לא יביא אותך יותר לשום מקום, יש עשירייה ויש כזאת הרגשה שאין איבר או גוף שיכול לאחד את העשירייה הזאת, אין אפשרות לבקש. מה בדיוק לבקש, לדרוש מהבורא, איזה אולטימאטום להעמיד בפניו, איזו פעולה צריכה עוד לקרות מצדנו? המצב הניטראלי הזה גורם לסבל.

אנחנו מתקדמים רק על ידי האגו שלנו וכמה שהוא יותר גדול אנחנו נתקדם גם יותר מהר וגם יותר רחוק, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". רק על ידי האגו. הבורא לא עושה שום דבר מצד ההשפעה, האמונה, דברים יפים, כלום, הוא עושה רק דבר אחד, יש לו ברז והוא פותח אגו שיתגלה עוד יותר ועוד יותר וזה מספיק, ואתה מרגיש את האגו הזה ומתוך זה אתה עובד. ככה כל העבודה שלנו מעל האגו, אנחנו רוצים להתעלות דווקא מעליו אבל משתמשים בו, אנחנו לא יכולים לברוח ממנו ולא רוצים, ההיפך, כשאנחנו מתקנים אותו כולו בעל מנת להשפיע זה נקרא ש"מלאך המוות" הופך להיות "המלאך הקדוש". ואז רואים ששום דבר לא נברא סתם. לכן היחס הנכון לכל הדברים הרעים והטובים שאנחנו עוברים הוא, לא למחוק שום דבר, ותצליח.

שאלה: יוצא שהאגואיזם שלי מביא אותי לעשירייה הגדילה שלו ועכשיו איך עם האגואיזם הזה אני יכול לכבוש את העשירייה הזאת כדי להשתמש בה ולעלות גבוה יותר? חסר מקום ללחוץ עליו, יש עשירייה ואיזו ריקנות כזאת אין לך במה לאחוז בה.

יש כאן קדימה איזו מטרה, איזה פרח (ראו שרטוט מס' 1) שאליו אתה רוצה להגיע, אם אתה מגלה באגו שלך שאתה רוצה לבלוע את הפרח הזה, אז אתה מתקדם. מה צריך? צריך שיאיר לך מהפרח איזו הרגשה יפה והיא תעורר את החיסרון שלך כאן שאתה תרצה להתקדם. זאת אומרת, אם מאירים לך רק חסרונות, אז אתה מרגיש פשוט רע ואין לך שום דבר בחיים שלך רק סימן שאלה, בשביל מה אני חי, למה אני חי ומה יש לי בזה. אם מאירים לך מהמטרה, אז אתה מרגיש טוב, אתה נמשך. הבורא כל הזמן משחק באלו הדברים או פחות מאיר או יותר מאיר, על ידי זה אתה נמצא בתנועות מפותלות כאלה וכך מתקדם.

אם אתה רוצה להתקדם בצורה נכונה אתה צריך לבנות כאן דבר מאוד פשוט, להוציא מהזרם החילופי AC, ל"זרם ישר"DC . מ- אי, סי ל- די סי, זה מה שאתה צריך. אז אתה צריך פשוט לבנות כאן את גשר וילסון הזה, ה"מישר זרם". ואז יוצא לך תמיד כאן פלוס וכאן מינוס וכך אתה תתקדם, ואז לא יהיה לך עליות וירידות, אתה תקבל גם עלייה פלוס וגם ירידה מינוס, אתה תקבל כאחד, הכול ילק לכיוון אחד, זה נקרא "חשכה כאורה יאיר". לזה אנחנו יכולים להגיע.

איך מגיעים? בזה שאנחנו נמצאים בקבוצה, כמו שכותב רב"ש, אחד עולה למעלה, אחד יורד למטה כמו שרוקדים, כמו שקופצים, יש מעגל אנחנו מחזיקים בידיים וכל אחד קופץ למעלה למטה, אבל בסך הכול אנחנו תמיד נמצאים באיזו צורה מתקדמת, זה מה שצריכים לעשות. איפה זה מתברר? זה מתברר במרכז העשירייה, שם זו הכניסה לעולם הרוחני. אז עשרה שהם עושים עבודה כזאת מגיעים למצב שיש להם כוח משותף ועם הכוח המשותף הזה הם מתחילים להיות בעלי השפעה ואין משהו שעומד לפניהם, כי כל המערכת בנויה בצורה כזאת שניתנה להם לידיים שלהם.

והבורא מכבד ומקיים את הפקודות של הנברא, זה נקרא שנברא מעלה מ"ן והוא בעל הבית במקום הבורא, מכרתי את עצמי זה כתוב עם התורה, תורה זו תכנית הבריאה, תכנית תיקון הבריאה, נמכרתי איתה. זאת אומרת הבורא הוא אחרי שגמר את הכול הוא נותן לאדם את המפתח, ואז אנחנו צריכים לעשות.

הנקודה הזאת הפנימית, (שרטוט מס' 1) היא נקראת אדם. אנחנו צריכים להתחיל לעבוד בה, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד"¹, אם אנחנו נכנסים בה, ממש בצורה כזאת, נכנסים ממש בתוכה, זה דרך הכניסה לבורא.

בצורה אחרת, אנחנו יכולים לצעוק כמה שרוצים, זה לא יעזור, כי הוא שומע סך הכול, "סה"כ" מהעשירייה.

שרטוט מס' 1

שאלה: נראה שהכול מחובר בצורה כזאת למרכז העשירייה, או לחיבור בין החברים, להשגת אמונה מעל הדעת, לגילוי הבורא, נראה שהכול מחובר בצורה כזאת שהכול קורה באותה פעולה, הכול קורה בצורה סימולטנית, או יש אולי איזה, כמו איזה מפל של דברים, שאחד נפעל מהשני?

לא, הכול נפעל מהנקודה המרכזית ואנחנו כולנו כך מתקדמים, אין לך אף אחד שנופל מהתוכנית, כולם נמצאים בתוך תוכנה וזה מחשב אחד גדול, שעובד בצורה בלתי פוסקת ומכוונת היטב, מתחילת הבריאה לסוף הבריאה.

תלמיד: אתמול בסוף השיעור אמרת, ישראל, אורייתא וקוב"ה, חד הוא ² והדגשת עוד פעם חד הוא, שהכול אחד.

נקודת הדבקות במרכז כעשירייה.

תלמיד: וגם עכשיו אמרת, שיש איזה סדר, שזה לא אחד, אלא יש לך פה איזה תהליך.

התהליך הזה מתחיל ממדרגה ראשונה של הסולם ונגמר במדרגה האחרונה של הסולם. זה הכול במרכז העשירייה, כמה שאנחנו מאחדים את עצמנו, כולנו יחד, יותר ויותר, עד שמגיעים לכל התיקון, אבל בזה כל התיקון.

תלמיד: כי אתמול נתת לנו משימה, בסוף השיעור, אחרי שאמרת את זה לחבר, תלך כל היום עם ההרגשה שהכול אחד.

זה חדש?

תלמיד: לא, אבל עכשיו אתה ענית, שצריך כאילו לפרק את זה לגורמים, וגם עכשיו מה שענית לחבר שהכול לפי איזה סדר גורם ונמשך, ולא כאחד.

איך אתה יכול לחשוב על אחד אם אתה לא מרגיש שזה שלושה גורמים, שצריכים להיות שונים, ואתה עושה אותם לאחד בצורה מלאכותית? לפי הטבע הם שונים, לפי המטרה שאתה משייך להם הם נעשים כאחד.

תלמיד: האם אתה יכול לשפוך על זה קצת אור, איך מצד אחד לראות את זה כאחד ומצד שני לראות במקביל את כל הגורמים?

ישראל, אורייתא, זה אותו דבר? מה פתאום. ישראל זה אגואיסט, הגדול, סיכום של כל האגו, שהוא משתוקק, בגלל הניצוץ שבו, משתוקק להגיע למטרה, זה ישראל. מלכתחילה. הוא נקרא ישראל לפי הניצוץ ולא לפי האגו שנמצא בו, אז זה ישראל.

אורייתא זה אורות שמגיעים בצורה מסוימת, לפי התוכנה, והם פועלים על הנקודה הזאת, ועל הרצון שלי שסביב הנקודה, שזה הנקודה שבלב, האור פועל גם על הלב וגם על הנקודה שבלב, ובצורה שקולה, נכונה, גם מגדיל את האגו, וגם מגדיל את הנקודה, מאיר לנקודה. ואז הם נמצאים כל פעם, זה קצת יותר, וזה קצת פחות, וזה קצת יותר, וזה קצת פחות. ואז מרגיש עליה ירידה, אני משתוקק, שום דבר לא רוצה, וזה האורייתא, זאת אומרת, האור שמגיע לפי התוכנה, איך שמתוכנן להביא את כל הבריאה וכל וחלק וחלק שבה, למצב הסופי.

האמת שקוב"ה זה המצב שלנו הסופי. זה גם המקור שאנחנו משתוקקים אליו, וגם המקור של הכוח שלנו, הדוגמה שלנו, הכול נמצא בו. אז יש לך ישראל, אורייתא וקוב"ה, כמטרה, מה כאן לא ברור? ודאי שזה שלושה, אבל שלושה, כמו שכותב בעל הסולם, אחד הם, שכל מי שמשתוקק לאמת, הוא כל הזמן מחבר אותם יחד למושג אחד.

אבל אפילו שהוא מחבר, זה אף פעם לא יהיה אחד, אף פעם, זה רק על ידי המאמץ, שהנקודה שבלב, עם הרצון לקבל, שהיא עובדת עליו, כך היא רואה את עצמה במצב הטוב ביותר. אבל המצב הזה הוא לא שנעלם הכול, אלא שלושתם יהיו כאחד, אבל לא אחד.

מה יהיה אחר כך, אחרי גמר התיקון אני לא יודע. אנחנו עכשיו נמצאים איתכם בתהליך, שבעיני זה לפי דעתי לא קרה אף פעם לאנושות גם, שקבוצה גדולה מתחילה לשמוע, לא שמדברים אליה, אלא מתחילה לשמוע, ולהתחיל לקום, עם רשימות כאלה כבדות, במצב המותאם לעולם כולו, לשבירה ולכל הדברים, נראה מה יקרה לנו הלאה.

שאלה: למה אנחנו מתייחסים לבורא כך שכאילו אנחנו רוצים לאהוב אותו ולהיות בדביקות איתו, אבל אנחנו מתנהלים כמו אישה, שהולכת הצידה לגברים אחרים, חוזרת הביתה, אומרת תאהב אותי כמו שאני, ולא מפחדת מכלום כי יודעת שבעלה אוהב אותה.

טוב, כך נראה לו הציור הזה, יכול להיות, בסדר. אנחנו מתייחסים לבורא בהתאם איך אנחנו מתארים אותו, ובכלל כל המצב הזה. מאוד, מאוד קשה, להתחיל לאחוז בבורא בצורה אמיתית, זה ודאי.

בהתחלה זה משהו שאני לא רוצה בכלל לשמוע, שאני לא יכול לקבל אותו בחשבון, שהוא לא נמצא בשדה הראיה, בשדה ההרגשה שלי זאת אומרת, לא נמצא ולא קיים. אני מבין, אני, חברים, כוחות הטבע שפועלים עלי, תגיד, אבל איזה בורא, זו בעיה, כי הבורא זה נקרא שאני כבר מתחיל לקבל גורם עליון ששולט עלי, ואני צריך באיזו צורה להתייחס אליו, ולהיכנס עימו באיזו עבודה הדדית, אין לי עדיין את הרשימות הללו, ואין לי עדיין את הנחיצות לזה.

ולכן, זה מה שאני, נכון להיום. אין לי צורך בבורא, אין לי צורך. יותר טוב אם היה טבע ואני הייתי בתוך הטבע נמצא. כי עדיין אני לא מרגיש בידיים שלי אפשרויות להשפיע ולקבל, להיכנס בצורה הדדית בעבודה עימו. וזה עוד ייקח זמן עד שאנחנו נתחיל להרגיש אותו. וגם לא מיד מרגישים, אלא מרגישים אותו דרך פרעה, שזו צורה הפוכה שלו, דרך כל מיני שליחים, ועד שבאמת מתגלה. וגם כשמתגלה, לא ברור איך שמתגלה. זה ייקח זמן.

אבל זה לא חשוב איך שאתם מתייחסים לזה, העיקר כמה שאפשר בכל זאת "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא", שלושת המרכיבים האלה צריכים להחזיק בשדה הראיה ולא לתת להם לברוח.

שאלה: כדי לעלות מעל הדעת אנחנו צריכים קודם לדעת מה זה בתוך הדעת. אז מה זה אומר להיות בתוך הדעת בעשירייה? כי נראה שאנחנו רוב הזמן, אם לא כל הזמן, נמצאים מתחת לדעת?

"למטה מהדעת" זה נקרא שאני פועל בזה שאני משתמש לא בדעת שלי אלא בדעת של אחרים. אמרו לי ואני נמצא בזה ואני פועל לפי זה. האמת שכל העולם כך. "בתוך הדעת", זה שאדם כבר מבקר את דעתו ויודע איך שהוא לכוון אותה, למשל כמו מדען שלומד את עצמו מבין למה הוא כך, כמו פסיכולוג כזה, מאיפה הוא פועל, למה הוא מחליט וכן הלאה, "אני מבין שאם אני אשנה את דעתי, על ידי איזה גורמים, אז אני אחשוב אחרת", זאת אומרת הוא כבר פועל בתוך הדעת, משנה את הדעת, זה דווקא לא למעלה מהדעת זה עדיין בתוך הדעת. וכך הוא מתקדם. אלה אנשים חכמים שאוהבים ללמוד, שאוהבים גם לעבוד על עצמם, לשנות את עצמם, שיש להם ביקורת עצמית.

ויש "למעלה מהדעת", למעלה מהדעת זה שאדם פוסל את כל האגו שלו וכל היכולת להשתנות בצורה ארצית, הוא חייב כוח מלמעלה, שייתן לו טבע עליון ולא סתם שישנה אותו בתוך האגו שלו, ולא שיפתח לו אגו יותר גדול ויעשה ממנו "חכם בלילה" מה שנקרא, כי אנחנו לא רואים כלום, אבל נעשים יותר חכמים כאילו בתוך המצב שלנו, זה נקרא "חכם בלילה". כל המדענים כל הפסיכולוגים, אנשים שאנחנו מחשיבים אותם שיש להם איזה שכל, הם בחכמת הקבלה נקראים "חכם בלילה", כי אין אור בעולם שלנו, והם מתנהגים כאילו שיש להם ראיה מיוחדת. זה "חכם בלילה".

ויש "אמונה למעלה מהדעת", בזה אנחנו עכשיו משתדלים איכשהו להמחיש, לחוש, לטעום קצת, להכיר. זאת כבר רוחניות, שהיא לא מתקיימת בשכל שלנו ובאמת זה דבר מאוד מיוחד. וזה מתחיל בכל זאת מהאגו, שאנחנו משתדלים לעשות תרגילים ואנחנו כאילו רוצים לצאת מהאגו, זה כמו גוזלים שרוצים להתחיל לעוף, אז הם קופצים, קופצים, עד שמתחילים. כך אנחנו יוצאים לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: אומרים שאמונה מעל הדעת זאת השפעה. מה בעצם אנחנו משפיעים?

אנחנו משפיעים לבורא את כל שלבי ההיכרות שלנו בו, זה קודם כל, כי אנחנו רוצים להכיר אותו, מי אתה, אחר כך אנחנו רוצים להידמות לך. האמת שלהידמות עוד לפני ההכרה כי אני רוצה להידמות, אבל אין לי כוח, עדיין יש רק כוונה. אז מתוך הכוונה הזאת מתחילים להתקרב. רק אם אני רוצה להידמות אני מתחיל להכיר, מתוך שאני מתחיל להכיר, זה משנה אותי, אני משתנה. וכך הן מידות ההיכרות.

מידות ההיכרות האלה זה כמה שהאור העליון פועל עלי ונותן לי אפשרות להשתמש ברצונות שלי בכוונה על מנת להשפיע. זה מה שמשתנה. וכך אני מעביר מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע יותר ויותר רצונות שלי, מתחת לכוונה על מנת לקבל למתחת לכוונה על מנת להשפיע. זה נקרא שאני מתקן, אחד אחד, אחד אחד, עד שגומר את כל התיקונים. זה כמו שרב"ש אומר. מקבל מלמעלה אור החסדים, ולאט לאט נכלל באור החסדים אור חכמה, זאת אומרת כלים דקבלה, וככה מעביר אותם. כמו עוגה וויסקי, שאסור לשתות ויסקי אבל מותר לאכול עוגה. כך עושים.

לכן באמונה למעלה מהדעת כוח ההשפעה כל הזמן גדל, הדעת כל הזמן גדלה, כי אתה מעביר את הכלים דקבלה לעל מנת להשפיע, ואתה בזה יותר מזדהה עם הבורא. וכך התיקון. התמונה הזאת צריכה להתבהר לפנינו, אנחנו צריכים לראות אותה ואיך שאנחנו נכללים בה ומתקדמים.

שאלה: אתמול קיבלתי שיחת טלפון מחבר שלא דיברתי איתו כבר כמה הוא דיבר על כמה לפני שעזב החיים הקשו עליו והוא לא יכול היה יותר להמשיך ללמוד. ועכשיו הוא חזר ללמוד עם כזו התרגשות שחסרה לכולנו. ואני רציתי לחלוק אתכם את זה מכיוון שהוא עשה את הדבר הנכון, הוא הלך ל"אדוקיישן סנטר" למד מחדש, הוא עושה את כל הדברים שהיינו אומרים לך לעשות בכל מקרה אם היית עוזב וחוזר.

איך אני יכול להעביר את ההתרגשות הזאת לעשירייה ולקבוצה כאן, מכיוון שאיפשהו בתוך כל זה, יש משהו שהאגו שלנו מסתיר מאיתנו. וההתרגשות הזו אולי יכולה לעזור לגלות את אותו צעד אחד שנסתר מאיתנו, שמונע מאיתנו לעשות את הצעד הבא. איך אנחנו עושים את זה?

זה מה שאנחנו צריכים לעשות בקבוצה, אנחנו צריכים לעורר ליבם של חברים. כן, נכון. תנסה לעשות בקבוצה שלך מה שאתה קיבלת ממנו, איך שהוא דיבר, איך שהוא סיפר לך. כך צריכים לעבוד. בלי זה אף אחד מאיתנו לא יתעורר.

תלמיד: זאת הסיבה שהעליתי את זה, כי מצד אחד אני ממש שונא את החברה האלה, מצד שני אני יודע שכל החיים שלי בידיים שלהם. נודה על האמת, אם לא, אלמלא הקבוצה העולמית לא הייתי עומד פה עכשיו.

נכון.

תלמיד: אחרי הניתוח הרופא אמר שבכלל לא ציפינו שאי פעם תלך על הרגליים. והנה אני פה עומד, וזה בגלל הקבוצה.

כן. וזה יתגלה יותר ויותר עד כמה שאנחנו תלויים רק בקבוצה. זאת אומרת שכל העבודה הרוחנית היא שאדם לא חושב על עצמו בכלל, כי מבין שרק בהגברת כוח הקבוצה הוא מתקדם כדי להשפיע להם ודרכם לבורא.

(סוף השיעור)

---

1. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב')↩

2. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט)↩