שיעור בוקר 14.09.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', הסתכלות פנימית,

עמ' 26, דף כ"ו, פרק ט', אות ל"ד

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', הסתכלות פנימית, פרק ט', אות ל"ד.

אות ל"ד

זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי

שינוי צורות, המסובבים זה מזה. קודם ואח"כ,

פירושם, סבה ומסובב.

"ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של התנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום. והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות כנ"ל, המסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב, מכנים אותן בשם "זמן" ברוחניות. וענין "קודם ואח"כ" פירושו תמיד כמו סבה ומסובב."

זה מה שבעל הסולם כותב לנו בהגדרתו.

תלמיד: הצורה החדשה היא צורה שנמצאת בשינוי צורה מהבורא, ואם אני מבין נכון, על זה מדובר כזמן. האם מדובר בצורה חדשה או על הרכב חדש של צורה קיימת?

לא, אלו צורות חדשות. אבל הן יוצאות מהצורות הקודמות, וכך הן באות ומתלבשות ברצון לקבל שלנו, וכמו שהוא אומר, מסובבות זו מזו, קודם ואחר כך, שפירושו סיבה ומסובב. כך אנחנו גם בחיים שלנו, אנחנו מודדים את החיים, מה היה קודם, מה אחר כך, תמיד סיבה ומסובב.

תלמיד: בעולם שלנו, אם אני הולך לישון בלילה ואני קם, אז עבר זמן, עברו דברים, קרו דברים בלעדיי.

כן.

תלמיד: ברוחניות הוא אומר שזה סדר של סיבה ומסובב. האם יש כוח שדוחף את הדברים לקרות, או אם אדם לא יעשה פעולה, אז פשוט לא יקרה כלום?

ודאי, את הכול עושה הבורא, הוא מסובב לנו את הזמנים, את הפעולות. וכך אנחנו מקבלים את החיים שלנו, קודם ואחר כך, עכשיו ומחר.

תלמיד: מה יקרה אם אדם לא יעשה את הפעולות שהוא צריך לעשות, לעומת אם הוא כן עושה? מבחינת הזמן, במה זה ישנה את הזמן שלו?

מבחינת הזמן, יכול להיות שבצורה הפנימית שהוא מרגיש נראה לו שהזמן עובר יותר לאט או יותר מהר, אבל זה בעצם לא משנה כלום. כי בסופו של דבר אלו דברים שהם מגיעים אלינו, ואנחנו לא יכולים לכוון אותם או לקבוע אותם איך שאנחנו רוצים. אבל בכלל בחכמת הקבלה אנחנו לומדים כמו שבעל הסולם אומר, שסכום מסוים של פעולות עוברות עלינו, ואנחנו מרגישים בזה חיים, התפתחות, זמן.

תלמיד: אבל אם אדם עובר מצבים, עליות, ירידות, היחס שלו לחברים משתנה, כל מיני דברים קורים לו, אז מה זה נקרא לזרז זמנים, או לשנות, אם בכלל אפשר לעשות משהו כזה?

לזרז את הזמן זה נקרא שאני נכנס לסדר זמנים שאני מרגיש, או אפשר אפילו להגיד לחיים שלי, ונותן לעצמי מטרות חדשות, התחלפות יותר מהירה בין סיבה ומסובב, וכך אני מתקדם.

תלמיד: מה זה נקרא נכנס לחיים שלי ונותן לעצמי?

שאני מקבל את החיים שלי כך שהם מתפתחים במשך הזמן, כלומר על ידי סיבה ומסובב.

תלמיד: כמובן שהכול בקשר לעשירייה, אם אני מבין נכון.

כן.

תלמיד: הוא כותב, "אם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום". מה זה אומר?

הכול נמדד כלפי הסביבה.

תלמיד: באיזו אינטראקציה אנחנו נמצאים עם הסביבה, האם כזאת שאנחנו עולים מעל זמן?

אנחנו קשורים לסביבה, וככל שאנחנו משתנים או הסביבה משתנה, או גם זה וגם זה, לפי זה בעצם יש לנו את מושג הזמן.

תלמיד: זמן בגשמיות אני מרגיש כעבר, הווה, עתיד. איך זה מורגש ברוחניות? האם זה נעלם?

לא. אבל זה שאתה נמצא בקשר עם הסביבה, אז אתה נפעל מהסביבה, וכך אתה יכול לקבוע עד כמה אתה תלוי בהם או לא תלוי, עד כמה אתה משתנה.

תלמיד: מה זה להיות עם הסביבה במצב של מנוחה מוחלטת?

זה נקרא שאתה מתקדם בתפיסת המציאות שלך כמו הסביבה.

תלמיד: לא ברור.

אנחנו נמצאים בתוך הסביבה, בכל מה שסובב אותנו, גשמיות, רוחניות, לא חשוב מה, לכן חשוב לנו במי אנחנו תלויים. ככל שאנחנו מתקשרים בינינו, מגיעים לאיזה שיתוף, לפי זה הזמן שלנו משתנה.

תלמיד: באיזו צורה של השתוות אני צריך להיות עם הסביבה כדי להיות למעלה מהזמן?

אתה צריך להיות בסביבה ממש דבוק למה שסובבים אותך.

תלמיד: מה הכוונה להיות דבוק למה שסובבים אותי? במה?

אתה מרגיש שינוי בזמנים כמו שהסביבה משפיעה עליך בצורה ישירה.

תלמיד: כל עוד אני מרגיש שאני נמצא בזמנים של עבר, הווה, עתיד, ממש כמו לפי שעון, זה אומר שאני עדיין בתוך האגו.

כן.

תלמיד: אנחנו מבינים איך אנחנו משתמשים בזמן בעולם הגשמי, אבל איך משתמשים בזמן בעולם הרוחני? למה הוא נותן לנו את מושג הזמן? מה יש לנו לעשות עם זה?

זה כדי שנוכל לראות את עצמנו כנעים בזמן, ובצורה כזו לשנות את עצמנו בהתאם לזמן. זמן הוא כולו דברים מדומים, זה מלאכותי, מומצא, אין שום דבר בזמן שקיים בטבע. זה ניתן רק לאדם כדי שהוא יכיר בהזדמנות שיש לו לשנות את החיים, לשנות את הזמן.

תלמיד: באות ל"ד מדובר על זמן רוחני. אם זמן נמדד ככמות של שינויי צורה, כמה פעמים מחליפים צורה, האם הדבר העיקרי שאנחנו צריכים לעשות זה להתחבר בינינו כדי להאיץ את כמות השינויים, כדי שיתחלפו כמה שיותר צורות?

נכון.

תלמיד: בעל הסולם מדבר פה על היווצרות הזמן, ונראה שלפני זה היינו במנוחה מוחלטת, וכדי שאדם יוכל להתפתח, לחוות, לגדול, נוצר מושג הזמן על ידי רצף פעולות. האם אפשר לראות את זה בצורה כזאת, שהנשמה הייתה במנוחה מוחלטת, וכעת אנחנו חווים תהליך של התפתחות, ולאחר מכן הנשמה שוב חוזרת למנוחה מוחלטת?

לא. אנחנו צריכים להבין שהזמן שאנחנו חשים הוא שינוי הנטיות שבנו. הן כל הזמן משתנות בהתאם לכמה הנשמה שלנו עוברת מצבים רוחניים.

תלמיד: כתוב "סכום מסוים של חידוש הצורות, הנבחנות ... בדרך סיבה ומסובב." זו ההגדרה שלו. מה קורה למושג הזמן אצל הנברא כשהוא בדבקות עם הבורא?

כשהנברא נמצא בדבקות עם הבורא זה כבר ממש תיקון גדול, והוא מרגיש את סדר השינויים שבו יחד עם מה שהבורא סובב לו.

תלמיד: מה זה אומר ש"סכום מסוים של חידושי צורות" שהוא קורא לזה "תנועות רוחניות", "מסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב"?

כך אנחנו מרגישים, או יכול להיות שלא מרגישים, אבל בצורה כזאת עוברים עלינו כל מיני כוחות שסובבים אותנו ועל ידם אנחנו משתנים. לכן כאן עוד לא כתוב איך אנחנו יכולים לשנות את הזמנים שבנו, אבל המטרה שלנו היא לשנות את הרגשת הזמן כך שאנחנו נשתווה לבורא. מה שהבורא מייצר וככל שהעולם שלנו משתנה, יהיה מורגש בנו בהתאם לזה. כך אנחנו יכולים להגיע לאיחוד עם הבורא, לחיות אותו זמן.

תלמיד: הוא אומר, בזמן הרוחני פירושו מספר מסוים של חידושי שינויי צורות המסובבים זה מזה קודם ואחר כך. האם "הקודם ואחר כך" תלוי בזמן מה קודם ומה אחר כך?

כן, ודאי. איך יכול להיות? דווקא קודם ואחר כך הם הצורה הישירה שאנחנו מרגישים מהזמן שעובר עלינו.

תלמיד: האם הקודם ואחר כך זה לא במצב הגשמי, אלא רוחני.

מה זה גשמי או רוחני? האדם מרגיש את זה.

תלמיד: מה שמייצר אצל אדם את הזמן, זה שינויי צורות של קודם ואחר כך.

כן.

תלמיד: האם אפשר לתת דוגמה?

כל דבר. לפני כמה זמן היית שייך למשפחה, לעבודה, לעוד משהו, עכשיו אתה שייך לקבוצה, עובד איתם, לומד איתם. זה הכול תלוי במה הזמן שמגיע אלינו - מתלבש בנו. לפי ההתלבשות הזאת של הזמן בנו אנחנו ככה מרגישים איפה אנחנו נמצאים, האם בכלל אנחנו משתנים, כן או לא, וכן הלאה.

תלמידה: איזה שינויים בתוכנו נחשבים לתנועות רוחניות? האם זה המחשבות שלנו, או הכיוון של הרצונות?

אנחנו עוד לא יכולים להגיד מה זה שינוי רוחני בינינו, אפילו אין לנו דוגמאות לזה. אבל תיכף אנחנו נלמד.

תלמיד: כתוב, "שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום. והנה כן הדבר גם ברוחנים". מה זה "סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת", איזו סביבה?

שאתה מרגיש שאתה מתקדם עם הזמן הכללי בחיים שלך עם כולם, שיש לכולם אותו זמן.

תלמיד: כאילו היגיעה שלי והיגיעה של כל החברים באותו זמן.

יגיעה זו יגיעה וזמן זה זמן. אתה נמצא בחיבור עם הסביבה שלך. הסביבה הזאת מתקדמת לפי הזמן שהיא מרגישה, שינויים שהיא מרגישה, ואם אתה מתקדם איתם, אז אתה נמצא איתם בזמן אחד.

תלמיד: זאת אומרת, אם העשיריה שלי מושכת לכיוון הרוחני אני נמשך אחריה?

גם כן.

תלמידה: האם אפשר להגיד שאנחנו צריכים להשתוקק לזרז את הזמן, את שינוי הצורה, לא ליהנות מהמדרגה הזאת אלא להסתכל אל המדרגה הבאה?

נכון מאוד. אנחנו חייבים להרגיש מה הזמן דורש מאיתנו, ולהיות כולנו מקושרים עם הזמן הזה.

תלמיד: זמן הוא תולדה של שינויי צורה שמתחלפים?

כן. נכון.

תלמיד: אז יש שתי צורות התקדמות, אחת היא זמן, שזה שינויי צורה, והצורה השנייה היא לפי סיבה ומסובב?

כן.

תלמיד: אז מה זה אומר להתקדם לפי סיבה ומסובב? בלי קשר לזמן.

זה להתקדם לפי הכוחות שפועלים עליך ורוצים למשוך אותך למטרה שלהם. ואחרת, אם אתה לא מתחשב בזה, אז אתה, מה שנקרא "זורם עם הזמן".

תלמיד: זאת אומרת, המקובל מתייחס למצב הבא כְמה שמוביל אותו.

כן.

תלמיד: ללא קשר לזמן. או שיש קשר לזמן?

לא. אם הוא נמצא בקשר עם הסביבה שלו, והסביבה שלו מתקדמת לפי מה שהכוח העליון פועל עליה, אז האדם מתקדם יחד עם הסביבה.

תלמיד: אז הדבר שהוא נע אליו זה המצב הבא.

כן.

תלמיד: אבל כשהוא מסתכל על המצב הבא, זה לא משנה, זה יכול לקחת שבוע, שנה, חמש שנים? אין לזה משמעות מבחינתו רק המצב הבא?

זה לא חשוב. אין הבדל. כשהוא יקבל את הצורה החדשה, בהתאם לכוח הפועל עליו וישתנה בהתאם לזה, זה נקרא שהוא עבר זמן.

תלמיד: אבל הגוף שלו נמצא גם בתוך מציאות גשמית, אז הוא לא מרגיש את השינויים האלה בכלל, הוא רק שקוע במצב הרוחני הבא?

מרגיש את השינויים כמו כל הגופים הגשמיים.

תלמיד: זאת אומרת בגופו הוא חי גם בתוך העולם שלנו אבל הוא נמצא כבר מזוהה עם הרוח, עם ההרגשה של המצב הבא.

כן נכון.

תלמיד: איך מרגישים מה הזמן דורש מאיתנו?

אנחנו מרגישים את זה לפי מה שלומדים. צריכים להתקדם עם תפיסת הלימוד בקצב מסוים, ויחד עם זה אנחנו נמצאים בחיים גשמיים שלנו, וצריכים לקיים גם אותם, אף על פי שזה לא קשור לחיים הרוחניים.

תלמיד: הלימוד מגלה לנו את הדרגה הבאה שלנו?

כן. תוצאה מהקשר בינינו, זה בסופו של דבר מה שהוא רוצה להגיד. עוד מעט התוצאה בקשר בינינו תהיה הרגשת הזמן הרוחני, זאת אומרת ככל אנחנו בהתחברות בינינו, יכולים להגדיל בנו את הרגשת הזמן הרוחני, בהתאם לזה נתקדם, אפילו עד כדי כך שאנחנו נתעלה למעלה מהזמן הגשמי, ואדם יקבע לעצמו רק את השינויים הרוחניים.

תלמיד: הדרגה הרוחנית הבאה שמתגלה כתוצאה מהלימוד, מתגלה לכולם?

לא, לכל אחד ואחד.

תלמיד: אז איך מגיעים לזמן משותף, להרגשה משותפת, איך מכוונים יחד לדרגה הבאה כשלכל אחד זה מתגלה בזמן אחר, בצורה אחרת, במצב אחר?

בינתיים זה ככה.

תלמיד: אנחנו שומעים שזמן ברוחניות זה תחלופת מצבים וככל שהמצבים מתחלפים יותר מהר, כך אנחנו מתקדמים יותר מהר, יש תאוצה של הזמן, יותר מצבים בדקה.

אז תחלופת המצבים הזאת, עד כמה היא תלויה בנו ועד כמה היא תלויה בבורא?

תלוי רק בסביבה שלנו. ככל שנהיה קשורים בסביבה שלנו, כך נשתנה ביחד איתה.

תלמיד: אמרת שהזמן הרוחני שלנו קשור לסביבה שלנו. יש לנו זמן למפגשים, לשיעור, אבל מה זה אומר שאנחנו עוברים זמן רוחני כקבוצה, כעשירייה?

אנחנו עוברים זמן רוחני אם נרגיש איזה שינויים יעברו עלינו. בהתאם לשינויים האלה אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו מתעלים רוחנית.

תלמיד: בזמן הארצי, יש לנו פחד ויראה שהוא לא יתבזבז, שנעשה איתו משהו. בזמן הרוחני, איפה אנחנו שמים את היראה ואת הפחד שלנו כדי שהוא לא יתבזבז בגילוי המצבים?

זמן גשמי אתה בודק לפי השעון וזמן רוחני אתה בודק לפי היחס שלך למטרה הרוחנית, עד כמה אתה יותר קרוב או יותר רחוק ממנה.

תלמיד: ואיך אני מגדיל את היראה שם?

תבדוק איך אתה משתוקק לזה, איך אתה יכול להיות בזה.

תלמיד: אז ההשתוקקות ושינוי המצבים הם המפתח ליראה ולהתקדמות.

נכון.

תלמידה: איך אפשר לזרז את הזמן בעבודה בעשירייה?

על ידי לחץ פנימי, שאנחנו כן רוצים להיות קשורים כמה שיותר יחד, גם בינינו וגם יחד עם הזמן הרוחני. שנעבור ממצב למצב לפי הזמן הרוחני וכך תהיה ההתקדמות שלנו.

תלמידה: יש מצבים שנדמה שאי אפשר לקבל על עצמי את הצורה החדשה הזאת. מצד האדם, אילו פעולות אפשר לעשות כדי שהתהליך יעבור ביתר רכות ובמהירות?

העיקר להיות קשורים יחד ביניכם בקבוצה. בזה אנחנו יכולים לזרז את הזמנים.

תלמיד: כשאדם הולך לישון הוא מנותק מהסביבה שלו והוא לא מרגיש את הזמן עובר. כשהוא מתעורר הוא מתחיל להתקשר לסביבה ומרגיש את כמות השינויים שקרו באותו זמן שהוא היה מנותק. הסביבה התקדמה בלעדיו והוא איכשהו מתחבר ומרגיש את מה שקרה. ברוחניות, כותב בעל הסולם, שאם האדם היה במנוחה מוחלטת, אם הוא והסביבה שלו היו במנוחה מוחלטת, אז הוא לא היה מרגיש את הזמן בכלל.

אם אין שינויים בזמן רוחני האם האדם בכלל מודע למשהו? האם יש לו איזושהי מודעות? כי אנחנו גם יודעים שהשינויים או המודעות קיימים בין המצבים.

מודעות רוחנית הוא לא יכול למדוד ולהרגיש מפני שלא משתנה שום דבר, ואם כן משתנה, אז הוא מרגיש שהוא כבר יכול לפעול במשהו מהמצב החדש.

תלמיד: אם אנחנו מדברים על מצב שבו האדם נמצא במנוחה מוחלטת, כמו שהבורא נמצא במנוחה מוחלטת, כלומר הוא נמצא בדבקות מוחלטת בבורא, אז אין לו מודעות יותר, אבל אנחנו אומרים שהוא צריך להרגיש הכול אם הוא נמצא בגמר התיקון במצב של מנוחה מוחלטת?

אנחנו לא יודעים מה זה מצב של מנוחה מוחלטת. אנחנו מדברים על איך אנחנו מתקדמים, איך אנחנו יכולים להשפיע על ההתקדמות שלנו, כשאנחנו נמצאים עדיין במדרגות. כאן השאלה, איך אני יכול לזרז את ההתפתחות שלי במדרגות?

תלמיד: למדנו שזה על ידי חיזוק החיבור.

כן.

תלמיד: אבל בכל זאת, אנחנו לומדים שבגמר התיקון האדם מגיע למצב שהוא נמצא במנוחה מוחלטת.

בגמר התיקון, כן.

תלמיד: איך אפשר להבין כזה מצב? אם הוא נמצא במנוחה, אז אין לו יותר שינויי מצבים, אין לו יותר מודעות.

נכון.

תלמיד: מה הקשר בין הזמן הרוחני לבין הזמן הגשמי שבו האדם קיים? האם יש קשר כלשהו בין שינויי מצבים רוחניים, בין תחושת הזמן הרוחני, לבין תחושת הזמן הגשמי?

לא.

תלמיד: האם יש השפעה כלשהי?

לא, אין. את תחושת הזמן הגשמי אתה יכול להרגיש לפי מצבים גשמיים שיש בקבוצה שלך ולזרז את ההתפתחות הזאת בצורה מכנית, אם אתם מתחברים יותר, באים יותר, מתפתחים יותר. אבל ההתקדמות הרוחנית היא רק במידה שאתם יכולים להיות קשורים זה אל זה.

תלמיד: איך ייתכן שיש שינויים בזמן גשמי אם אין שינויים בזמן רוחני?

הייתי אומר שאלו מערכות שלא קשורות זו בזו. הן קשורות ברצון האדם, אבל לא סתם מעצמן. אנחנו עוד נדבר על זה.

תלמיד: בעולם שלנו יש לנו תפיסה של זמן ומקום.

כן.

תלמיד: כי העולם שלנו פועל בקצב מסוים, איטי מאוד, לכן אנחנו יכולים למדוד זמן ומרחב, זמן ומקום.

כן.

תלמיד: בעולם הרוחני אין תפיסה של זמן ומקום. האם זה מפני שבעולם הרוחני קצב השינויים הוא כל כך מהיר שזה נראה כאילו הם קורים בו זמנית, בבת אחת, ברגע אחד.

לא. ההבדל בין הזמן הרוחני והזמן הגשמי הוא שאדם יכול לעלות לזמן הרוחני ואז הוא משנה את השפעתו על המציאות הרוחנית לפי המאמצים שלו.

תלמיד: למה הכוונה "מעל הזמן"?

מעל הזמן זה מעל מה שאנחנו מרגישים בעולמנו.

תלמיד: זאת אומרת, מעל הזמן הגשמי.

כן.

תלמיד: האם הצורות החדשות הן שלבים חדשים? האם הצורה היא כלי או שמא מדובר בשינויים רוחניים אחרים קטנים יותר?

אנחנו צריכים לייחס את השינויים קודם כל לשינויים הרוחניים שלנו, שמקבלים מלמעלה קצת יותר אור והוא משנה לנו את הכלי, וחוץ מזה לא יכול להיות שינוי.

תלמיד: מה אני צריך לעשות אם הבורא מראה לי בזמן הזה כמה אני נורא וסובל במצב הזה?

לבקש. מה שאנחנו יכולים לעשות במצבנו זה רק בקשה, תפילה.

תלמיד: מה לעשות אם אני מרגיש נורא והפוך לבורא?

מה שאתה מרגיש, אתה מרגיש, במה שאתה רוצה לכוון לבורא, תנסה לשנות את עצמך וכך תפנה אליו.

תלמיד: ענית לגבי הזמן הרוחני בעשירייה, שצריך להרגיש את השינויים שקורים בעשירייה. איך להגביר את הרגישות כלפי השינויים? מה אני צריך לחפש בחברים, האם אני צריך להסתכל אם הם שמחים, עצובים, דואגים לחיים?

אני צריך לעזור לחברים בצורה כזאת שאנחנו ביחד מתקשרים בינינו, ואת הקישור הזה בינינו אנחנו גם מדביקים בבורא. שכולנו יחד מגיעים למצב שאנחנו מחוברים, ואת הנקודה הזאת יחד אנחנו מדביקים לבורא. זהו, אין לי יותר מה להוסיף.

תלמיד: ענית קודם לגבי הבחנה בין זמן גשמי לרוחני. האם בזמן הגשמי יש זמן גשמי שהוא כללי ויש זמן גשמי שהוא פרטי?

זה לא כל כך מבורר באדם, אבל כן.

תלמיד: אני שואל כי לגבי השינויים הגשמיים, בזמן הגשמי, ענית שצריך להאיץ את העבודה מול החברים בעשירייה, כביכול שאנחנו מזרזים זמן גשמי. מצד שני, יש את הזמן הכללי, כדור הארץ מסתובב וכן הלאה. איך מתייחסים לשני הדברים האלה, הפרטי מול הכללי כביכול?

לתנועות הפרטיות אנחנו מתייחסים כמו שאנחנו נמצאים בקשר עם העולם הרוחני, ולתנועות הגשמיות אנחנו מתחברים במידה שאנחנו קשורים בהתחברות גשמית בינינו. בינתיים זה לא כל כך מבורר בנו.

תלמיד: מה הכנס תורם לתאוצת הזמן בהתקדמות הרוחנית? הכנס שלנו הוא השתתפות בתפילה אחת, כמה השתתפות של כל חבר חשובה?

חשוב לנו להיות בקשר עם החברים שלנו, לנסות להבין זה את זה ולקיים פעולות דומות בעזרה הדדית. בצורה כזו נגיע בהדרגתיות למצב בו כל ההווה והעתיד שלנו יהיו קשורים רק לתנועה שלנו קדימה. כלומר, נסתכל על המצב שלנו בקבוצה בכללות כנמצאים במעין מכשיר שיכול להאיץ ולהעביר אותנו משלב לשלב.

תלמידה: מה המשמעות של כל ההיסטוריה, של כל מה שהגיע לפניי ואני לא חייתי בעצמי אבל כן סיפרו לי על כך, איך זה משפיע עליי היום?

זה לא חשוב לנו עכשיו. מה שהיה היה. אני צריך דווקא להיות דבוק למה שקורה לי עכשיו.

תלמיד: בנוגע לרשימות, האם הביצוע או חוסר הביצוע שלהן תלוי בזמן?

חשוב איזה רשימות מתעוררות בך עכשיו.

תלמיד: מה זאת אומרת?

מהעבר, מההווה, מה עכשיו מתעורר בך שממנו אתה נפעל.

תלמיד: כלומר, אם אני לא מבצע בזמן מה שעליי לבצע זה יכול להביא עליי צרות או טובות?

כן, ודאי.

תלמיד: זה קשור לרשימות?

כן.

תלמיד: זה חדש בשבילי.

לא, זה לא חדש, עיקר החיים שלנו הם מתוך הרשימות.

תלמיד: למה הבורא נותן רשות לחכמים ולנביאים לגלות לנו את העתיד?

דרך מה הוא יכול לעשות את זה? החכמים הם שמקשרים אותנו לבורא.

תלמיד: למה אנחנו צריכים לדעת על העתיד, במה זה עוזר לנו בעבודה שלנו בעשירייה?

על העתיד אנחנו צריכים לדעת רק כדי להתקשר לעתיד, להימשך אליו, לעשות את כל הפעולות כדי שנרגיש איך אנחנו עולים מדרגה לדרגה.

תלמיד: אמרת שעלינו לעבוד עם הרשימות המתעוררות בנו עכשיו. האם יש עבודה גם עם העתיד?

מי שמרגיש אז כן. זה המצב הבא שלך.

תלמיד: אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את העתיד לפי מה שמקובלים אומרים ולהשתוקק?

כן. ודאי.

תלמיד: אפשר לומר שיש זמן של עשירייה?

כן.

תלמיד: האם על ידי ההתכללות שלנו במה שאנחנו עוברים, אנחנו נכנסים למעין זמן חדש?

כן. אם כי אני לא חושב שאפשר כבר להרגיש את זה.

תלמידה: איפה ההכאה בין הצורה הישנה לחדשה, האם יש ביניהן ביטוש במסך או שהצורה הקודמת נעלמת ולא נתקלת בחדשה?

אנחנו לא לומדים את זה עכשיו, בואו נניח שאין שום ביטוש. אפשר לומר שיש כאן פנימי ומקיף, וודאי שיש ביטוש כמו שאנחנו לומדים, אבל אנחנו לא לומדים את זה כאן, אלה כבר שכבות נוספות, חלקים נוספים של כלים חדשים.

תלמידה: האם התנגדות לצורה חדשה יכולה להפריע למצב הבא?

נראה לי שתתבלבלי בזה ובעיקרון זה לא חשוב. לא חשוב לנו עכשיו איפה זה קורה.

תלמיד: מהו התיקון הנכון שאדם צריך לעשות ביחס לרגשות שליליים, כדי להפוך את הייסורים המגיעים אליו בגלל הזמן להתקדמות רוחנית כלפי החברים?

הוא צריך להעלות את עצמו למעלה ממה שהוא מרגיש ולהתייחס לחברים שלו באהבה. זה מספיק, אם הוא יעשה זאת ויעבוד על זה אז בטוח שיצליח בכל מיני דרישות אחרות כדי להרגיש שהוא נמצא ממש בקשר עם הבורא.

תלמיד: אנחנו עושים הרבה מעשים בעשירייה, אבל השאלה היא, האם כולם באמת עוזרים לתאוצת הזמן שלנו, או שעד שלא הגענו לתפילה אין שום התנעה?

הדבר החשוב ביותר הוא איזו תפילה יש לכם וכמה כל אחד מכם משקיע מעצמו בתפילה הזו וכך בסופו של דבר יוצר רצון משותף עם כוונה משותפת. זה נותן תוצאה.

תלמיד: כמה רווחי להגיע לתפילה הזאת כמה שיותר מהר כדי לזוז מהנקודה בה נמצאים?

תשתדלו להרגיש זה את זה בלב. זה הכול.

תלמיד: איך עלינו לקבל נכון את מושג הזמן? כי הזמן הוא מעין כלא שצריך לצאת ממנו, האם צריך לנהל זמן כל הזמן? לא ברור איך להרגיש, לתפוס זאת נכון.

אנחנו צריכים להרגיש זמן רק לפי איך שאנחנו מרגישים את עצמנו בזמן מסוים, יותר מחוברים, פחות מחוברים. מתפללים על זה, שוכחים, אלה בעצם מושגי הזמן שאנחנו צריכים.

תלמיד: זו כנראה מלחמה פנימית על זמן, שיהיה או יחסר לנו זמן. בעל הסולם כותב שאנחנו פועלים מחוסר זמן, מה זה?

זה שאנחנו צריכים כל הזמן לראות עצמנו כקשורים יחד, וכלפי נקודת הקשר בינינו אנחנו שוקלים את הזמן, כמה הוא עובד כלפי זה.

תלמיד: איך אנחנו מתגברים על הייסורים שהזמן גורם לנו?

זה מאוד פשוט. ודאי שאני רוצה להרגיש עכשיו שאני נמצא בקשר עם החברים ויחד אנחנו קשורים לפעולה הזאת בזמן הנוכחי.

תלמיד: אז בניהול החיבור שלנו אנחנו פותרים את כל מה שהזמן מזמן לנו?

כן. נכון.

תלמידה: אם המצבים בין גשמיות לרוחניות לא קשורים, אז מהו לוח הזמנים הרוחני?

אנחנו צריכים לדעת בכללות מה קורה ברוחניות, כי התכונה הכללית של האור מתפשטת עלינו ואנחנו תלויים בה. אבל לא יותר מכך. הדבר החשוב ביותר הוא מה שקורה בינינו, בלבבות שלנו, מה מתרחש שם.

תלמידה: איזה סוג של חיבור בקבוצה הוא זה שבאמת גורם לשינויי הצורה הרוחניים?

ככול שאנחנו כולנו הנמצאים בעשירייה אחת רוצים להיות קשורים יחד ברצונות, בלבבות שלנו, בזה אנחנו פועלים זה על זה על הקשר בינינו, ומתוך הקשר בינינו נוכל גם לעלות לנקודה הרוחנית הקושרת אותנו יחד.

(סוף השיעור)