שיעור בוקר 08.11.2020 -הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: השלום בעולם

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 461, מאמר "השלום בעולם"

האמת השאלה מאוד לא פשוטה, הבורא ברא נבראים, סביבה שהם מתקיימים בתוכה, ואנחנו מרגישים את עצמנו קיימים בעולם הזה, אנחנו מרגישים שבעולם הזה יחד איתנו קיימים נבראים כמו דומם, שזה כל היקום עד כמה שאנחנו מבינים ומרגישים אותו או לא, צומח על פני כדור הארץ, יכול להיות שיש עוד במקומות אחרים ביקום, חי שגם קיים לידנו וביקום אולי, ודרגת המדבר שהיא אנחנו. מי יודע, אולי יש עוד כל מיני סוגים שאפשר לשייך אותם גם למדבר, זה לא ידוע, וכולם קיימים לפי הכללים, החוקים שהבורא, הכוח הכללי של הטבע, הכוח העליון, א-לוקים בגימטרייה הטבע, קבע. ולכן השאלה היא למה יש כאן בחוקיות שאנחנו קיימים בה, במערכת הזאת, משהו שיוצא מחוץ לחוק? יש משהו שיכול להיות טוב ורע, אולי כן, אולי לא, משהו שפועל לא בצורה ברורה כמו שצריך להיות בטבע.

יוצא כאן מעין כתם לבן שבו יכול להיות ככה וכך ואחרת, ולא, וספקות, ורע וטוב, ומי יודע מה. למה זה כך בנוי? לא מובן. ואנחנו לומדים שהבורא ברא את זה בכוונה, כתם כזה לא ידוע, מעורפל בתוך הבריאה כולה, כתם לבן שאנחנו קיימים בו, כדי שאנחנו בעצמנו נרצה בכל האמצעים שהוא נתן לנו לבנות את התנאים, את המדינה, את החברה, את העולם, את הגלקסיה כמו שהוא היה צריך לברוא אבל השאיר את זה בשבילנו. לכן אנחנו צריכים ללמוד איזה תכונות הוא נתן לנו ואיזה תכונות הוא לא נתן לנו, כי דווקא על ידי התכונות שנתן או לא נתן לנו, נוכל לחפש מה זה נקרא בורא, מה הרצון שלו, מה חסר כדי להשלים את הבריאה במקומו, אנחנו גומרים את הבריאה, כי בצורה כזאת אנחנו כן יכולים להגיע למצב שהבורא מתחיל את הבריאה ואנחנו משלימים וגומרים אותה.

ובזה אנחנו לגמרי לגמרי משיגים את הרצון שלו, את היכולת שלו, את הכוחות הפועלים, את המערכת שצריכים, בקיצור הכול. אבל מעניין איך הוא עשה את זה, חלק מהבריאה יצא וחלק לא, ויצא בצורה כזאת שאנחנו יכולים להשתמש בכל החלקים האלה שהוא עיצב לנו ואמר תשתמשו בזה, כדי לגרום את הבריאה ולסיים אותה בצורה הכי קשה, מושלמת, פנימית. את זה עלינו לבצע. וההשלמה הזאת, ממנה באה המילה שלום, שלום זו מילה של הבורא, זה השם שלו, זו מילה של השלמה, שלמות, לכן כך נקרא המאמר. ולכן אנחנו בעולם שלנו, דווקא אנחנו, לא נפעלים על ידי כוחות הברורים לנו. יש דומם, צומח, חי, אצלם הכול בצורה אינסטינקטיבית, הכול ברור ואין כאן שום שאלות, יש רע ויש טוב, כך או כך. ואצלנו יש משהו באמצע שלא ברור, לא רע ולא טוב, לא כך ולא כך, ולכן אנחנו נמצאים כל הזמן בספקות, בשאלות, באי ודאות וערפול. וזה מה שבעצם בעל הסולם רוצה להסביר לנו במאמר הזה "השלום".

הקשיים המעשיים בקביעת "האמת"

"כאשר אנו דנים במדות טובות, "להלכה" ודאי שאין לנו מדה יותר טובה ממדת "האמת". שהרי כל הטוב שגדרנו לעיל, בזיקה שבין היחיד והציבור הוא, כאשר הפרט נותן, וממלא בשלמות תפקידיו כלפי הכלל - וגם נוטל חלקו מהכלל בצדק וביושר - - - כל זה אינו אלא דבר "אמת" אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם."

בואו נחשוב כמה טוב היה אם הכול היה ברור. הוא כותב במקום אחר, אם הייתי אוכל משהו לא טוב הייתי נחנק. אם הייתי עושה משהו טוב, הייתי מצליח לפני כולם. אבל אנחנו לא מבינים מה זה טוב ומה זה רע מראש, ולכן אני לא יודע מה לעשות. וזה פלא. למה אני לא כמו הצמח או החי שיודע, שמכאן צריך לברוח ולכאן להתקרב. החיות לא צריכות מעבדות כדי לבדוק האם האוכל או משהו אחר טוב או רע, מספיק להן להריח או אולי לטעום. צמחים יודעים מה מזיק להם ומה לא, מתי להיסגר ומתי להיפתח. אדם לא יודע כלום. הוא גם נולד וגם חי בצורה כזאת שהוא לא מבין, לא יודע כלום. הוא צריך כל הזמן שיתמכו בו אנשים אחרים, סביבה, והוא בעצמו, אפילו שהוא קם וגדול, נמצא כל הזמן בספקות, לא יודע לאן. אנחנו רואים זאת על האנשים האלו, גם בינינו יש כאלה שבאו ופתאום עוזבו ושוב חזרו ולא יודעים לאן ומה. אנחנו נמצאים בין כמה כוחות, אין כוח אחד שפועל בנו ואנחנו יודעים שכך אנחנו הולכים אפילו בלי שכל, ככה, אני רוצה כמו חייל, לקום ולבצע את פקודות הטבע כי אין לי ברירה ואני מבצע, לא, זה לא כך, אנחנו חייבים כל הזמן להיות בספקות ולהתחכם וכך להתקדם.

לכן הוא אומר "אלא החסרון הוא, כי "למעשה" אין מדה זו מתקבלת כלל על הציבור." זו מידת האמת. "על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור המוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם."¹ למה אנחנו לא יכולים לקבל את מידת האמת? "וכשתפשפש היטב בהאמת האמור, בכשרונו המעשי, תמצאהו בהכרח שהוא מעורפל ומסובך מאד, ואי אפשר כלל לעין האנושית לעמוד עליו.

שהרי האמת מחייבת אותנו להשוות כל היחידים שבציבור, שיקבלו חלקם לפי מדת יגיעתם, לא פחות ולא יותר, וזהו הבסיס היחידי, האמיתי, שאין להרהר אחריו, שהרי ודאי הוא, שכל הרוצה להנות מיגיעתו של חברו, מעשיו הם כנגד הדעת והאמת הברור האמור." זאת אומרת, אם מדברים בצורה אמיתית, כולם צריכים להיות שווים, כולם צריכים להיות בשורה אחת ולקיים את הכול. כמו נמלים נניח, אנחנו לא יודעים בדיוק מה קורה אצלן בתוך המבנה שלהן, אף אחד לא מסתכל כמה הן עובדות וכמה לא, האינסטינקט בלי שום פשרות מפעיל אותן והם עושות כול מה שצריך, כל אחת ואחת ואף אחת לא מסתכלת על השנייה. זו דוגמה מאוד ברורה איך חברה צריכה להתקיים אם היא תעבוד לפי האמת.

"אבל כיצד יצוייר לנו, שנוכל לברר את האמת הזו, באופן שתתקבל על לב הציבור. למשל, אם נדון בדבר לפי העבודה הגלויה, כלומר, לפי מספר השעות, ונחייב את כל אחד ואחד לעבוד מספר שעות שווה - עדיין לא תתגלה לנו כלל מדת האמת." אם נתחיל ללחוץ על הציבור וננהל אותו בצורה שווה מלמעלה, גם זה לא יהיה טוב. אם מבפנים לא מגיעה הכרחיות כזאת שאני חייב לתת את כל מה שאני מסוגל, וההכרחיות הזאת נמצאת בי, אז מלמעלה לא יכולים ללחוץ עליי בצורה כזאת. כי אף אחד מאיתנו, לא שווה לשני, האחד יותר חכם ממני, לכן יהיה לו יותר קל לעשות עבודות כלשהן, אני יותר חזק ממנו, אז יותר קל לי לעשות עבודות אחרות והשלישי יותר זריז, הוא במהירות עושה את כול הדברים, ואני עד שאני מבין, עד שאני הולך לבצע, זה לוקח זמן, לכן אף אחד לא שווה לאחר ואנחנו לא יכולים לדרוש מלמעלה אותו פריון, אותה עבודה, מכל אחד ואחד.

"ואדרבה - יש כאן שקר גלוי, משום ב' דברים: הא' הוא משום הצד הפיזי, והב', משום הצד הנפשי של העובד.

כי מצד הטבע, אין הכח לעבודה שוה אצל כל אחד ואחד, - ויש לך אחד מהחברה שהוא מתיגע בעבודתו, מפני חולשתו, בשעה עבודה אחת - הרבה יותר מחברו העובד שתי שעות, או יותר.

וכן יש לפנינו ענין פסיכולוגי. כי העצל מאד מטבעו, מתיגע ג"כ בשעה אחת - יותר מחברו בשתי שעות או יותר. ולפי השקפת מדת האמת, הברור, אין לנו לחייב חלק אחד מהחברה, להתיגע, יותר מהחלק האחר, לספוק צרכי חייהם.

ולמעשה, נמצאים הגבורים והזריזים הטבעיים שבחברה, נהנים מיגיעתם של אחרים, ומנצלים אותם בזדון לבם, בנגוד למדת האמת, כי הם מתייגעים מעט מאד, לעומת החלשים והעצלים שבחברה.

ואם נקח עוד בחשבון את החוק הטבעי של "אחרי רבים להטות", הרי, מין אמת כזו, שתקבל כבסיס את מספר שעות העבודה הגלויה, - אינה בת קיימא כלל, כי החלשים והעצלים, המה תמיד הרוב הניכר בתוך החברה, והמה לא יאפשרו למיעוט הזריזים והגבורים לנצל את כחם ויגיעתם."

שאלה: שלוש שעות אנחנו דנים על הקטע של בעל הסולם, "כיצד יצוייר לנו, שנוכל לברר את האמת הזו, באופן שתתקבל על לב הציבור." השאלה היא מי שומע אותנו? אנחנו מדברים על זה כל היום ועושים הפצה, ואמנם הציבור שומע אבל זה נכנס באוזן אחת ויוצא מהשנייה. אמרת שהבורא מתחיל את הבריאה ואנחנו צריכים להשלים את הבריאה.

איך נעשה את זה? זה נשמע בלתי אפשרי.

אני לא יודע. שוב, כאן אנחנו נמצאים במחלוקת. אני אומר שלמרות מה שאני רואה לפניי, אני חייב לעשות את העבודה שניתנת לי. הבורא נתן לי עבודה ואמר "קח לך" ואני צריך לקחת אותה ולבצע ולא לשאול, אלא השכר הוא בזה שהוא נתן לי עבודה. זה השכר, ואני לא שואל מתי זה יגמר. אלא אני צריך לבדוק מה אני עושה, רק מבחינת כמה שאני יכול לבצע את העבודה בצורה הכי טובה. יותר מזה אני לא שואל אחרת זה לא יהיה על מנת להשפיע.

תלמיד: אני שואל את עצמי מתי נתחיל לראות סימנים.

אני לא רוצה לראות סימנים, זה יהיה שכר.

תלמיד: סימנים זה שכר?

כן, ודאי, ועוד איך. אני לא רוצה לראות שכר, אני רוצה כך לקום בבוקר עוד אלף שנה, שאין לי כלום ושיהיה לי אפילו גרם אחד של רצון, שממנו אני מתחיל לפתח את הרצון שלי ואת היחס שלי הנכון ליום חדש.

תלמיד: אבל מצד שני אנחנו רוצים שיהיה טוב לעולם, שיתחילו ללמוד משהו, לתפוס משהו.

נכון, לשם זה אני קם. ספר את זה לכל החברים שלך.

תלמיד: לא ברור לי. אתה אומר לי שאני אבוא בבוקר, אעשה את העבודה שלי מול כל החברים שמשתתפים בשיעור מהכלי העולמי ובסוף אהיה בדעה כזאת כמו שאתה אומר, שאני לא רוצה כלום.

אתה רוצה לבצע את רצון העליון. למה זה לא מספיק לך?

תלמיד: מהו רצון העליון?

רצון העליון, שתעבוד על מנת להשפיע, בלי לשאול "למה לי". כמו הנמלה.

תלמיד: זאת אומרת, כמו שאמרת בבוקר בסדנה, שהחברים באים לפה ומוותרים על מיליארד דולר, הם לא רוצים לקבל כלום.

כן. אז מה? אתה יכול לשאול, איך? אז נותנים לך הזדמנות, אתה נכנס לעשירייה ואתה רוכש שם כוח לוותר על מיליארד דולר ולא סתם כדי להתגאות בעיני אחרים, אלא אתה עובד בחברה ומושך את המאור המחזיר למוטב, שהוא יעשה לך גדלות הבורא יותר ממיליארד דולר, שלהשפיע לבורא שווה יותר.

תלמיד: לפי מה שאתה אומר, באמת ניתן להשיג את זה ולוותר על מיליארד דולר.

אם ניתנה לך עשירייה. בלי בריאת הנשמה ושבירת הנשמה אי אפשר לעשות, אבל אחרי שיש לנו נשמה שבורה כן ניתן לעשות. לכן רבי עקיבא כל כך שמח כשנחרב בית המקדש הראשון, נחרב בית המקדש השני, זאת אומרת גם באור החכמה וגם באור החסדים, הכול נשבר, ועכשיו יש לנו דרך לבנות.

תלמיד: זה יפה, השאלה היא מתי אנחנו רואים את הסוף של זה?

לא צריך לראות את הסוף. אני רוצה לקום כך, אין סוף שנה, אין סוף זמן, ושום דבר, רק דבר אחד שיהיה לי, כל יום ויום שיהיה לי ככה, מאפס להגיע לאין סוף בגדלות הבורא, שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: בלי תיקון?

זה התיקון. איזה עוד תיקון אתה רוצה?

תלמיד: שילמדו קבלה, שיתייחסו לתכונת ההשפעה.

כן, על זה מדובר.

שאלה: נתת דוגמה של הנמלה מעולם החי. נראה שכל בעלי החיים חיים בנוחות, ואילו הבורא ברא את בני האדם שונים ומצפה לזה שאנחנו נתנקה דרך הזולת ונמצא באיזו צורה את השיטה הזו ונצא אליו.

אמרת נכון, זה תלוי בו. ולכן כל אחד ואחד, מתי שהוא צריך הוא מוצא את השיטה ומתחיל לעבוד לפי השיטה הזאת כמו שזה קרה לך נגיד. ככה זה עם כולם.

תלמיד: ויתר השמונה מיליארד?

לא, עוד לא הגיע הזמן, עוד לא הגיע הקלקול בצורה הסופית. אבל הוא יהיה ואתה תראה שכולם יתעוררו, כמו שבעל הסולם כותב בנבואתו, "זה הקטן גדול יהיה", כולם יקומו וכולם יגיעו לאותה הכרה וגדלות הבורא, "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם". זו המערכת שאנחנו מתחילים עכשיו לבנות, שכולנו, אנחנו איתך, אתה, אני, כולנו, צריכים למשוך את כל האנושות לבורא ולהביא את כולם אליו, שכולנו ממש נחבק אותו ונתייחד עימו ללא שום הבדל בינינו לבינו.

תלמיד: אז אנחנו מצפים למצב הענק הזה שאליו כולם מצפים?

אנחנו לא מחכים אלא אנחנו עושים את זה. זה תלוי בך ובי, בנו. נעשה.

שאלה: כל הטבע סביבנו פועל בהשפעה, זה ניתן לנו כדי שאנחנו נוכל ללמוד משהו מהטבע שסובב אותנו?

כן, איך פועלים דומם צומח חי בצורה אינסטינקטיבית ואיך אנחנו שצריכים להגיע לדרגת האמת, נלמד עכשיו שזה לא פשוט להגיע לדרגת האמת אלא דרך צורות טרומיות אחרות, איך אנחנו מגיעים לדרגת האמת ומקיימים אותה באמונה כמו שהדומם הצומח והחי מקיימים את זה בצורה אינסטינקטיבית.

שאלה: אמרת שאנחנו פועלים כדי לעורר את כל העולם דרך ההפצה, אבל האם צריך להיזהר, להישמר, מכך שלא נטעה, לא נזיק, כי אם אנחנו לא אנשי מקצוע אז אולי המעשים שלנו, פעולות ההפצה שלנו יזיקו לקהל?

לא, אנחנו לא יכולים לטעות, אנחנו פשוט ממשיכים כמו שכותבים בעל הסולם ורב"ש עד כמה שאנחנו הולכים, ואפילו שנראה לך שאתה טועה, אתה לא טועה, אתה בדיעבד מגלה אחר כך שהבורא כך הכין לך לטעות כי בטעות שלך אתה גם מתקן משהו, מגלה משהו מקולקל, וכך זה קורה.

אל תדאג. אם הולכים יחד הבורא שומר על כל אחד ואחד מאיתנו, ועל כל המערכת, ומגלה לנו מיום ליום עוד קצת ועוד קצת איך אנחנו צריכים להתקדם. אני מרגיש את זה בעצמי שאני לא עושה מה שאני רוצה, אלא מכתיבים לי מלמעלה וכך אני מבצע. אני קם, אני מגיע לשיעור, אין לי שום דבר מעצמי, אני מרגיש שכך מכוונים אותי וזהו, ואני חייב.

שאלה: אתה אומר שכל פעם אנחנו צריכים להתחיל מאפס. איך אפשר להתחיל מאפס אם לפני כן לא היה כלום, כלומר מאיפה יש לי בורא?

רצוי שאתה תקום בבוקר ותראה שאין לך כלום. לא בורא, לא חוכמת הקבלה, ולא קבוצה, בשביל מה קמתי? השעון צלצל, מה אני צריך לעשות, בשביל מה אני צריך את זה לעשות, מה יש לי מזה, מה פתאום? אני משתגע, מה קורה לי כאן?

כל דרגה חדשה מתחילה מאפס. מאפס, אתה יודע שאפס זה ההפוך, כי כל פעם צריכים ליפול מאיפה שהיינו, אז האפס שלך הוא לא האפס של מי שמגיע היום ומתחיל ללמוד, האפס שלך הרבה יותר נמוך, וכך זה יהיה כל פעם. לא נורא, תתרגל ותראה שדווקא בצורה כזאת אתה מתקן את הבריאה.

שאלה: באנושות מתוקנת העצלנים יעבדו שעה ביום והזריזים יעבדו עשר, שתים עשרה שעות ביום וזה יהיה מקובל?

אתה מפחד?

תלמיד: רק שאלתי

כל אחד יעבוד מקסימום, כמה שהוא מסוגל לתת בהתאם לתנאים הפיזיולוגים והפסיכולוגים שלו.

תלמיד: ואם בשעה אחת אני לא יכול להספיק, אני עצלן, ושעה זה לא מספיק לקיים את המשפחה שלי, אבל זו היכולת הפיזיולוגית שלי?

זה כבר משהו אחר, כי אתה מדבר על שכר. השכר צריך להגיע לא לפי מה שאתה עושה, אלא לפי מה שאתה עושה בהתאם לתנאים הטבעיים הפנימיים שלך, כי כך הבורא ברא אותך. נגיד אני מהטבע לא חזק, לגמרי לא, פיזית אני לא חזק, רואים את זה, אז איך אני יכול להיות חזק כמו הבריון שלנו שכולכם מכירים, או חכם כמו החבר שלי, ואני אדם מאוד רגיל? אז אותה מערכת א-לוהית שבראה אותי בצורה כזאת דורשת ממני בדיוק להיות במקום העבודה שלי בתוך הכלי הכללי, ושבו אני אקיים, במקום שלי, את התפקיד שלי, ולא יותר.

שאלה: האם האדם, דרגת המדבר, הוא סוג של רובוט רוחני? קמים, לומדים, וכולי

למה? לא, מה פתאום? יש לך בחירה חופשית, יש לך הכול, רק את הגורל הכללי שלך אתה לא קובע, אלא קובע שורש הנשמה שלך. אבל זה מובן, כי אם זו מערכת כללית והיא ברורה, דיסקרטית, וכל דבר ודבר נמצא במקום, אז איך יכול להיות שאתה סתם משוטט לפי הרוח? לא, אלא אתה חייב, וזה באמת לטובתך, אתה חייב לקיים את היעוד שלך, במצב שלך, בזמן המיועד שלך.

שאלה: אז איך עובד כל העניין של התחרות שמאלצת את האדם להתפתח בהתאם לסביבה שלו, אם הוא עובד רק כלפי עצמו, לפי היכולות שלו? איפה הסביבה שלוחצת אותו להתפתח כל הזמן מעבר ליכולות הפרטיות שלו?

גם הסביבה היא בידי הבורא, הכול בידי הבורא, ואנחנו רק צריכים להשתדל להכניע את עצמנו.

תלמיד: אני אחדד, אותם האנשים שיעבדו בחברה, אם הבדיקה של גובה השכר שלהם, היא רק לפי מה שהם, אז לא יהיה להם רצון לגדול ולהתפתח. הם כאילו חלשים מאחרים, וצריכים להשיג יותר, אנחנו הרי חיים בעולם תחרותי שמכריח אותנו לזוז כשאנחנו רואים שאחרים מקבלים יותר מאתנו או משהו בכיוון הזה. ואם אני לא מרגיש את זה, אם אני מקבל לפי היכולות שלי וזה מספיק לי, אז אני לא מתקדם, לא מכריח את עצמי לצאת מגבולות הבריאה של עצמי.

זה כל העניין, למה בעל הסולם כותב לנו את המאמר הזה? איך אנחנו קובעים לעצמנו מערכת יחסים כזאת בחברה גשמית שתוכל לתת לכל אחד ואחד ממש לממש את עצמו גם בגשמיות וגם ברוחניות, שהכול יהיה כשלם. על זה הוא כותב. ואז כל אחד ואחד גם בגשמיות לא יקבל את אותו הדבר, כי אני צריך לאכול עשרה קילו ביום, והחבר שלי הוא אדם מיוחד, הוא אוכל קילו ביום, אפילו לא, הוא תופס לו כמה זבובים, ומספיק לו. בוא נראה, אתם יודעים מה? בלי כל הפלפולים האלה, בואו נתקדם ואתם תבינו.

"הרי לך, שהבסיס האמור, שהוא יגיעה של הפרט, בתנאי של האמת הברורה, ולצידו הרוב שבחברה, - אינו מעשי כלל, כי אינו ניתן לבדיקה ולהערכה כל עיקר. נמצא שמדת האמת, אין לה שום כשרון למעשה, לסדר על פיו דרכי היחיד, ודרכי הציבור, באופן מוחלט, כלומר, שיניח את הדעת, בהחלט, ואין בה כלל אותה הספקה הגמורה המתאימה לסדרי החיים שבגמר התיקון של העולם.

ולא עוד, אלא שיש קשיים גדולים יותר מהאמור. כי אין לך אמת ברורה יותר, מדרך הטבע עצמו. והנה טבעי הוא, שכל אדם ואדם מרגיש את עצמו בעולמו של הקב"ה כמו שליט יחיד, אשר כל זולתו לא נברא, אלא להקל ולשפר את חייו, עד מבלי להרגיש חובה כלשהי, לתת מצידו איזו תמורה." כן, כך הרצון לקבל מכתיב לנו שכל העולם בא לשמשני, אחרת בשביל מה הם קיימים?

"ובמלות פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו - וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, וגם אז יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בערמה רבה באופן, שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו." אפילו שאנחנו משפיעים טוב אחד לשני, בכל זאת אנחנו בזה רוצים לנצל את הזולת.

"טעם הדבר הוא, מצד שכל ענף, טבעו קרוב לשרשו. ומתוך שנפשו של האדם נמשך מהשי"ת, שהוא אחד ויחיד, והכל שלו - הנה כמו כן האדם הנמשך ממנו, מרגיש, שכל בריות העולם צריכים להמצא תחת ממשלתו, ולשם תועלתו הפרטית. וזהו חוק ולא יעבור."

זאת אומרת, מאיפה יש לי את ההרגשה הזו שאני מיוחד, שאני בכלל יחיד בעולם וכול היתר נמצאים תחתיי? מהבורא מגיעה אליי ההרגשה הזו, וזה שאני כך חושב ומסתכל על כולם, זו דווקא הנקודה הפנימית שלי, שהיא חלק אלו-ה ממעל. בגלל שהבורא למעלה מכל הבריאה, גם אותו חלק מהבורא שנמצא בי מעמיד אותי כך למעלה מכל בני האדם, מכל הבריאה.

מכאן יש שאלות, מה לעשות עם זה, זה טוב, זה רע, אני צריך לתקן את זה, לא, אולי זו אותה נקודה יחידה שנמצאת בי מהבורא.

"וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים. שהאחד בחר לנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד. ולא עוד, אלא שאילו עלה הדבר בלי טורח מרובה, היה מסכים לנצל את העולם בכל אלו יחד: גם בעושר וגם בממשלה, וגם בכבוד - - - אלא שנאלץ לבחור לפי אפשרותו ויכלתו.

וחוק הזה אפשר לכנותו "חוק היחידיות" שבלב האדם. ואין כל אדם נמלט ממנו, (אלא שכל אחד נוטל חלקו בחוק זה), הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.

והנה, חוק היחידיות האמור, שבטבע כל אדם, לא יגונה ולא ישובח. כי הוא מציאות טבעית, ויש לו זכות קיום, כמו כל פרטי המציאות, ואין שום תקוה לבערו מן העולם, או אפילו לטשטש צורתו במקצת, כמו שאין תקוה לבער את כל מין האדם מהארץ. ולפיכך לא נשקר כלל, אם נאמר על החוק הזה, שהוא: "האמת המוחלט".

ומאחר שכן הוא בלי ספק, איך נוכל כלל לנסות אפילו להניח הדעת של היחיד, בזה שנבטיח לו להשוותו, במדה השווה יחד עם כל בני הציבור - שאין לך דבר רחוק מהטבע האנושי יותר מזה. בשעה שכל מגמת היחיד הוא להגביה למעלה, מעל כל בני הציבור כולו.

והנה בארנו היטב, שאין מציאות כלל להביא סדרים מאושרים וטובים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי מדת האמת, באופן, שיניחו את הדעת של כל יחיד ויחיד, שיתן עליהן את הסכמתו המוחלטת, כמו שצריך להיות בגמר התיקון."

אני מאוד מקווה שאתם תקראו בכל הזדמנות שיש לכם עוד כמה וכמה פעמים את החלק הזה מהמאמר "השלום בעולם". יש פה הרבה מאוד חומר, צריכים למשוך אותו, למתוח אותו לכל הכיוונים ובאמת לדבר על זה הרבה. אנחנו נענה עכשיו על כמה שאלות, אבל רק תבינו שזה לא ימלא אתכם. כי כאן זה שייך יותר לעבודה פנימית שהאדם יחשוב יותר ויותר. או שתדברו בעשיריות, בסדנאות ביניכם ואז יהיה לכם הרבה יותר ברור ויותר מהר תקלטו את העניין. אלו דברים שצריכים לברר אותם לא מורה עם תלמיד אלא יותר בין החברים.

שאלה: לגבי חוק הייחודיות בליבו של כל אדם שבעל הסולם דיבר עליו כעת. איך אדם הופך את חוק הייחודיות בליבו למצב שכול העולם נוצר בעבורו?

זה מה שאנחנו נצטרך ללמוד. עכשיו עדיין לא פתרנו את הבעיה, בעל הסולם רק הסביר לנו שאותו הבורא שברא אותנו הוא בעצם נתן בכל אחד ואחד מכשול. אנחנו לא מסוגלים להתקשר זה עם זה, כי בכל אחד ואחד יש חלק מיוחד מהבורא, לכן אף אחד לא יכול לקבל את השני. אנחנו לא יכולים להתחבר זה עם זה כי אנחנו מנוגדים זה לזה. כל המערכת אם היא יכולה להתקיים נכון, היא צריכה להתקיים כביכול שכוח אחד בלבד מפעיל אותה, כמו בדומם, צומח וחי, ואז אין לה שום בעיה כי היא לא טועה. אי אפשר להגיד על בהמה שהיא טועה, אבל על אדם כן, אפשר להגיד שכל הזמן הוא טועה. כל פעם הוא קצת לומד מזה משהו אבל זה לא עוזר לו לצעד הבא, בצעד הבא הוא בכול זאת נופל וטועה, ושוב. זאת אומרת, על מה שהוא עבר הוא כבר תיקן בזה שנפל וקם, נפל וקם, אבל לפעם הבאה הוא בכל זאת שוב צריך ליפול ולקום. על זה כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם".

אם כן, איך אנחנו, שאנחנו מיליארדים שנופלים וקמים, נופלים וקמים כל פעם, איך אנחנו יכולים להתקשר בינינו במערכת מציאות שלמה? איך אפשר לשאול על דבר כזה, על יכולת, על הזדמנות לזה? אין דבר כזה. זה בעצם המצב שלנו. אתם מבינים עד כמה ההצלחה היא בלתי אפשרית, הכול מכור מראש. מה יהיה, על זה אתם שואלים? לי יש תקווה שאנחנו נקרא על זה אחר כך.

כי על ידי תכונת האמת אי אפשר להנהיג את העולם כי אין בנו אמת. לכל אחד אמת משלו והיא מנוגדת לאמת של כל אחד ואחד. אלא איך אנחנו צריכים להתחבר, והטבע לוחץ עלינו שנתחבר, אז איך לא נזיק זה לזה, ואולי נשנה את עצמנו כך שנוכל להתחבר זה עם זה ונשלים זה את זה, עד למצב כזה שאנחנו נתחבר ונהיה באהבה זה עם זה, שכל אחד ישמש לאחרים, וכן הלאה.

כאן אנחנו צריכים עוד לבדוק איך בונים מערכת כזו. מהבורא, מהטבע, לא מגיע לנו את זה אלא ההפך כולו קטטה. אנחנו נמצאים במצב שכול אחד ואחד רק מסוגל להרוג את האחרים ואין לו שום יחס לאחר, אלא רק כמו לאויב. איך אנחנו במקום זה מגיעים למצב שאנחנו אוהבים זה את זה, עד כדי כך שכל אחד מוכן למות עבור השני, להתחבר עד כדי כך שמשלימים זה את זה? את זה אנחנו צריכים עוד לראות, איך הבורא הכין לנו כזה תיקון. כשאנחנו מתחילים לממש את זה, אנחנו מתחילים להשיג עד כמה הדברים האלה הם ממש גדולים.

שאלה: הייתי רוצה לקשור את זה עם החלק הראשון שדיברנו על כך שהבורא זו מערכת שהיא כבר בנויה, שמצד אחד היא עושה חשבונות לעצמה, ומצד שני אנחנו רואים שיש חברים שיוצאים מהקבוצה או דוגמאות קשות אפילו יותר מהעולם החיצוני שאותה המערכת הכללית מביאה אנשים לסמים או להתאבדות. אנחנו יודעים שהמערכת הזו טובה ומיטיבה אבל היא מתגלה לכולם בצורה אחרת. השאלה היא מי מקבל גישה למערכת הזאת, האם רק מי שלומד את חכמת הקבלה או שזה תלוי בשורש נשמה, במה זה תלוי?

זה תלוי בשורש נשמה. כל אחד, לאט לאט, מגיע בהדרגה למימוש של שורש הנשמה שלו, וזה הכל נמצא במערכת והיא קובעת הכל. כמו שהוא אומר שהבורא מחבר את המלאך לאדם, או איזו אות, ואם האות הזה לא מסתדר אז הוא מחליף אותו וזהו. בקיצור, זה הכל לא תלוי בנו. בנו תלוי רק אם אנחנו מגיעים לקבוצה ויש לנו בחירה חופשית, והבחירה החופשית, כמו שהבעל הסולם מסביר לנו במאמר "בחירה חופשית", היא רק בזה. אז לא לרוץ לכל המקומות לחפש איפה אני יכול ובמה לשנות, אתה יכול לשנות רק במה ששייך לבחירה החופשית שלך בלבד.

שאלה: אני רוצה לשאול על המונח הזה "אמת" שבעל הסולם משתמש בו.

אני אגיד לך במילה אחת מה זה אמת, אינסטינקט. דומם, צומח, חי, קיימים לפי האינסטינקט ולכן הם לא טועים. לאדם אין אינסטינקט, זאת אומרת דחף פנימי ברור שכך הוא מכוון אותו, ולכן הוא נמצא תמיד בשאלה.

שאלה: זאת אומרת, שאינסטינקט זה בעצם מילוי בתוך רצון לקבל, זה מה שאני רוצה ואם אני מקבל אז זה טוב, ואם אני לא מקבל אז זה לא טוב.

נכון. לפעמים אנחנו רואים שזה קורה גם לחיות כשהן חולות, נגיד. על חתולים אנחנו יכולים לראות, מה קרה לחתולה שפתאום היא לא יכולה לקפוץ, או עוד משהו, זה בגלל החולי. אבל בעצם אינסטינקט בדומם, צומח, חי, זה מה שיש להם במקום מידת האמת, אצלם אמת זה האינסטינקט שמכוון אותם נכון.

שאלה: בעולם שלנו, במושגים שלנו, "אמת" זו עובדה כפי הווייתה, ואם מישהו מספר לי משהו ואני גם מוודא שזה כמו שהוא אמר אז אני אומר "זה אמת", ואם זה לא כמו שהוא אמר אז אני אומר "זה שקר". ופה זה בכלל משהו אחר.

מה פתאום, כאן מדברים על חוקי הטבע, לא מה שנדמה לך ונדמה למישהו אחר. כאן מדברים על חוקי הטבע שאנחנו לא יודעים איך לקבוע כל פעם את הפעולה שלנו כי אנחנו לא רואים את החוק, החוק הזה לא פועל בנו. אם החוק הזה היה פועל בנו אז הייתי קורא לו אינסטינקט, ומתוך זה שאין לי אינסטינקט אז אני נמצא בחוסר, מעורפל, ולכן אני עושה מה שבא לי או מה שאני שומע מהאחרים, ולכן אני כל הזמן טועה.

שאלה: כיום הכוח נמצא בידי הפוליטיקאים, והציבור רוצה להיות חלק מהם. האם בעתיד ישלטו המקובלים או הם אלה שיכוונו?

בעתיד ישלוט כל העם מפני שהוא ירגיש רק כוח עליון, והעם כמו קבוצה יזמין את הבורא שיתגלה בתוכה, כך העם ישלוט. בקיצור, הבורא ישלוט, אבל בתנאי שהתחתונים יזמינו אותו לשלוט, שהוא יהיה המלך. כך אנחנו נעשה.

שאלה: האם לא לכולם יש אותם כוחות ויכולות, ולא יידרשו מאתנו את אותם המאמצים או העבודות, האם בסופו של דבר כולם יצטרכו לעבור את הדרך ולהיות מקובלים?

באיזו צורה כן, אבל לא באופן כמו שאנחנו, כי אנחנו צריכים לדעת את כל המערכת ולכלול אותה ולארגן אותה ולמשוך את הבורא לתוך המערכת הזאת כדי שזה יהיה כמו עשירייה אחת. אלה אנחנו שנקראים ישר א-ל, ישראל, אבל כל היתר הם יצטרפו על ידינו וגם עליהם ממש ישלטו אותם החוקים של הבורא, חוק השוויון, חוק השתוות הצורה, חוק ההשפעה, חוק האהבה, כל זה ישלוט על כולם.

אבל הם לא יצטרכו לממש את זה בצורה כזאת כמונו, אלא יכנסו ויעשו. יהיה להם יותר קל, הרבה יותר קל כי הם לא מסוגלים לפי שורש הנשמה שלהם לעבודות קשות כמונו. זה הכל תלוי בשורש נשמה של כל אחד. אבל בסופו של דבר הבורא מכסה את כולם וממלא את כולם ומתפשט בכולם בצורה שווה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לספר לעולם החיצוני על החברה הצודקת של העתיד?

את זה אני לא יודע, אל תשאל אותי את זה עכשיו. צריכים לדעת איך לספר את זה. תיכנס למערכת שלנו ותלמד משם, יש שם אנשים שמלמדים איך לעשות את זה.

שאלה: האם בעל הסולם כתב את המאמר הזה לקהל הרחב ולא רק לתלמידיו הקרובים?

נגיד, אז מה?

שאלה: אז איזו מחויבות יש לתלמידים שלך להעביר, להסביר לעולם מהו הרעיון המרכזי מתוך מה שקראנו?

כשנלמד את כל המאמר הזה אנחנו נדבר על זה, איך אנחנו יכולים לעבד את המאמר הזה לקהל הרחב. ודאי שזה לא מספיק, כאן הוא מדבר בצורה מאוד קונקרטית, לקהל הרחב אתה צריך לערבב את זה ולחלק את זה להרבה מנות קטנות, ואז ללמוד איך להעביר.

יש לך ילדים קטנים?

תלמיד: כן.

אתה לא מאכיל אותם עם כף גדולה כמו שאתה לוקח לעצמך אלא עם כפית קטנה, עוד קצת ועוד קצת, אז בצורה כזאת אתה צריך לתת לקהל, ממש.

שאלה: אני מדבר על העבודה שלנו בעשירייה, איך אנחנו יכולים להשתמש בתכונת האמת בעבודה שלנו?

בקבוצה. כולם שווים, כל אחד יכול לתת כמה שהוא מסוגל ולתמוך עם כל הכוחות שלו כמה שהוא מסוגל, והבורא בהתאם לזה יתגלה בנו וימלא אותנו.

שאלה: האם הרב מרוצה מתלמידיו או שהם צריכים להוסיף דבר מה?

אני יום יום מודה לבורא שיש לי כאלה תלמידים, ממש. מיום ליום אני אוהב אותו יותר בגלל שיום יום אני מגלה עד כמה שאתם מיוחדים.

(סוף השיעור)

---

1. "על הציבור. והנה הקושי למעשה שישנו באמת האמור מוכח מתוכו, שיש כאן איזה פגם וגורם, שלא יתקבל על הציבור. וצריכים להתבונן: מהו אותו הפגם."↩