שיעור בוקר 08.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 434,

אותיות י"ג – ט"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 434, מאות י"ג.

אנחנו ממשיכים את הלימוד של "הקדמה לספר הזוהר" שהיא מאוד מיוחדת במינה, ופותחת לנו הרבה דברים, היא קושרת הרבה דברים יחד, נותנת לנו מבט כללי על כל חכמת הקבלה, על האדם, על העולם, על התהליך שאנחנו צריכים לעבור. זו באמת הקדמה מאוד עוצמתית, אוניברסאלית כמו ספר הזוהר עצמו, ועד שאנחנו נגיע אליו זה עוד ייקח לנו זמן להכין את עצמנו.

אות י"ג

"אמנם עדיין, נשאר לנו להבין, סוף סוף: כיון שהרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך פגום ומקולקל, איך יצא, והיה במחשבת הבריאה, בא"ס ב"ה, שלאחדותו אין הגה ומלה לפרשה?

והענין הוא, כי באמת, תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית', גומרת הכל. כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו, כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בעדן." הייתה שאלה, איך יכול להיות שמהבורא שנמצא כל כך למעלה מכל הבריאה, שאין לו שום פגם ברצון לקבל, שכולו רק להשפיע, רק אהבה חלוטה, איך יכול להיות שממנו שהוא המקור, יצאו כל מיני פגמים ונשמות פגומות, שבורות ואנחנו כאלו שאי אפשר לתאר עד כמה אנחנו הפוכים מהשלמות. איך יכול להיות שהבורא יהיה מקור לכל זה? "עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל, בגמר התיקון. דהיינו, אחר שהרצון לקבל, שבנשמות, כבר קבל כל תיקונו בשלימות, ונתהפך, להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה, אל המאציל ית'."

בסופו של דבר הרצון לקבל המקולקל נברא כדי לעבור את כל התהליך, הוא בעצמו, בהכרה, בהבנה, בהרגשה, בכל הצורות שצריכות להיות מהקצה הרע ביותר, ההפוך מהבורא, לקצה הטוב ביותר לגמרי הדומה לבורא.

אז למה את זה?

"והוא מטעם, כי בנצחיותו ית', העבר והעתיד וההוה, משמשים כאחד. והעתיד, משמש לו כהוה. ואין ענין מחוסר זמן, נוהג בו ית'. (זהר משפטים אות נ"א. ז"ח ברא' אות רמג). ומטעם זה, לא היה כלל, ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא [של פירוד], בא"ס ב"ה. אלא להיפך, שאותה השואת הצורה, העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'." כן.

"ועל סוד הזה אמרו חז"ל (בפרקי דר"א): "קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד, כי הצורה דפרודא, שברצון לקבל, לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות, שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו, בהשואת הצורה, בסוד "הוא ושמו אחד". ועי' בתע"ס ענף א'."

אנחנו רואים באות י"ג שבעצם מה שנראה לנו כרצון לקבל שלנו, נורא כזה, מקולקל בכל מיני צורות, הפוך מהבורא, שאת כל זה רק אנחנו רואים כדי לתקן אותו, אבל באמת לא היה ולא נברא, אלא רק כדי שאנחנו נלמד עליו איך אנחנו מגיעים להיות כמו הבורא.

כמו שאנחנו נותנים לילדים דברים מפורקים, קוביות, מכונית כאילו מפורקת והם צריכים לאסוף את זה, כל מיני דברים שצריכים לבנות מהם על מנת שהם יבינו מה זה נקרא דבר שלם. אז כדי לגלות את השלמות חייבת להתגלות קודם כלפי הנברא הצורה הבלתי שלמה. ולכן היא כביכול קיימת, כמו שאנחנו עושים את זה עם הילדים. למה לא לתת לילד דבר שלם, יפה, טוב? לא, אנחנו רואים גם מהחיים שלנו שכל דבר אנחנו צריכים להכין מהיסודות, גם את המאכלים שלנו אנחנו צריכים להכין, גם את הבתים שלנו. כל דבר ודבר שבו אנחנו משתמשים, אנחנו צריכים לקבל מהטבע מלכתחילה בצורה לא שלמה, אפילו שבורה, מקולקלת וליצור ממנו בעצמנו את הדבר שאנחנו יכולים להשתמש בו נכון.

זה כולל את החיים שלנו, את הילדים שאנחנו מולידים ומחנכים, את עצמנו שאנחנו מעמידים בחיים, וכך בכל דבר ודבר. והכול נברא כך כי אי אפשר להשיג דבר שלם אלא אם אנחנו משתמשים בבנייתו, בלייצב אותו. וכך זה גם בחיים הגשמיים שלנו, ומכל שכן בחיינו הרוחניים. אומנם הבורא לא צריך את זה וברא הכול בצורה מושלמת ומלכתחילה זה קיים בצורה מושלמת, אבל מביא להרגשתנו, לידיעתנו, להבנתנו, הכול בצורה במידה מסוימת שבורה, כדי שאנחנו נלמד ממנה איך להרכיב את הדבר השלם ואז נהיה בעלי בית על העולם.

אות י"ג

"אמנם עדיין, נשאר לנו להבין, סוף סוף: כיון שהרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך פגום ומקולקל, איך יצא, והיה במחשבת הבריאה, בא"ס ב"ה, שלאחדותו אין הגה ומלה לפרשה?

והענין הוא, כי באמת, תכף בהמחשבה לברוא את" כל "הנשמות, היתה מחשבתו ית'," של הבורא, "גומרת הכל." רצה ועשה. "כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו." זאת אומרת שאנחנו חושבים ואחר כך מתכננים ואחר כך חושבים ממה לעשות, מאיזה חומר ואיך לבנות וכן הלאה, ועד שאנחנו רואים איך נעשה אותו מצב שרוצים. אין דבר כזה אצל בורא, "כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו, כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בעדן." לא בתהליך אלא מיד. כך רצה, חשב והמחשבה הזאת היא בעצמה גומרת הכול. "עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל, בגמר התיקון. אומנם "[דהיינו,] אחר שהרצון לקבל, שבנשמות, כבר קבל כל תיקונו בשלימות, ונתהפך, להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה, [אל המאציל ית'.]" אל גמר התיקון. זה מה שצריך להיות.

"והוא מטעם, כי בנצחיותו ית'," בבורא, "העבר והעתיד וההוה, משמשים כאחד. והעתיד, משמש לו כהוה. ואין ענין מחוסר זמן, נוהג בו ית'. (זהר משפטים אות נ"א. ז"ח ברא' אות רמג)." שצריך זמן כדי להגיע ממצב אחד למצב השני, אלא בין המצבים - אפס זמן, אפס פעולות - מיד. "ומטעם זה, לא היה כלל, ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא [של פירוד], בא"ס ב"ה. אלא להיפך, שאותה השואת הצורה, העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'.

ועל סוד הזה אמרו [חז"ל (בפרקי דר"א)]:" המקובלים "קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד, כי הצורה [דפרודא,]" של הפירוד "שברצון לקבל, לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות, שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו, בהשואת הצורה, בסוד "הוא ושמו אחד". ועי' בתע"ס ענף א'." מיד כשרצה לברוא את הנשמות כדי שיהיו בדבקות אליו, ברא אותן בצורה כזאת. מיד. ואנחנו קיימים באותה הצורה השלמה של גמר התיקון השלם לגמרי גם עכשיו. ולמה אנחנו עוברים את כל התהליכים האלה?

כמו שאנחנו נותנים לילדים חלקים של מכונית מעץ או מפלסטיק והילדים צריכים להרכיב את החלקים האלה, כדי להבין את השלמות שיש במכונית השלמה שהם מרכיבים. אבל להגיע לשלמות הם יכולים רק על ידי זה שהם יגלו את זה מהבלתי שלם.

וכך גם אנחנו עם עצמנו, עם הנשמות שלנו, עם התיקונים שלנו, עם החיבורים בינינו, אך ורק כדי שאנחנו נלמד מהי שלמות, מהו דבר שלם, מה זה נקרא בורא.

ובזה שאנחנו מרכיבים את הקשר בינינו כדי להתחבר, אנחנו עושים את הבורא. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי".

שאלה: המצב הזה שעכשיו קראנו עליו, עבר, הווה ועתיד, האם זו הכנה קבועה מצידנו, האם זו הבחירה היחידה שלנו ואם כן איך מתכוננים אליה?

אנחנו לא נמצאים כאן בבחירה, זו המציאות שכך אנחנו צריכים לעבור אותה. כמו ילדים קטנים, יש להם בחירה? הם יודעים איפה הם קיימים? לא. על ידי זה שאני מביא לילד הקטן אוטו שבור מחתיכות פלסטיק או עץ והוא צריך להרכיב אותו, ואני מלמד אותו והוא מתחיל להבין איך זה צריך להיות מסודר, על ידי זה אני מלמד אותו באיזה עולם הוא נמצא, באיזה חיים הוא צריך להיות, איך הוא צריך לסובב את הדברים. אני בונה בתוך הילד כל מיני גישות נכונות למציאות כדי שהוא יוכל אחר כך להמשיך ולהבין את כל יתר חלקי המציאות, זה כל העניין של הלימוד.

ולכן כביכול אין לבורא ברירה, מצידו הוא ברא הכול בשלמות הסופית, וכלפינו זה מתגלה כמו שאנחנו מתנהגים עם הילדים, בצורה הדרגתית, שבורה, שאנחנו צריכים כל פעם להרכיב יותר ויותר את המציאות עד שנגיע לגמר התיקון, אבל הכול רק כלפינו. תחשבו על זה, זה עוזר מאוד לבנות יחס נכון לעולם.

שאלה: איך באמצעות השוואת הצורה אפשר להגיע בעשירייה למצב שעבר, הווה ועתיד הם אפס, שאין זמן?

אם אנחנו מתחברים יחד, אז לפי הדרגה שבה אנחנו יכולים להתחבר אנחנו מגיעים למצב שעבר, הווה ועתיד מגיעים לנקודת הקשר בינינו, ונעלם המרחק בין עבר, הווה ועתיד, אלא הכול נמצא, הייתי אומר אפילו נבלע, בחיבור בינינו.

תחשבו על כל הדברים האלה יותר, אנחנו נכנסים לבירורים יותר עמוקים, אסור לנו להישאר כמו שהיינו קודם. צריך לחשוב יותר, להבין יותר, לסובב את הדברים ככל האפשר בראש ובלב.

תלמיד: איך אני צריך לארגן את המחשבה, את הלב? הטבע שלי לא מצליח לתאר את זה, זה מעבר לטבע שלי, אין לי את הדברים האלה בטבע שלי, איך אני מארגן את זה בעשירייה?

מה לא מובן לך? אמרתי לך שאנחנו כמו ילדים, והבורא כמו אבא נותן לנו כל מיני תרגילים כדי שאנחנו נדע איך להרכיב את החלקים נכון. נכון זה נקרא לחבר כל חלקי המציאות במידה שאנחנו מסוגלים למערכת אחת. יש כאן כמה כללים - "אין עוד מלבדו", "טוב ומטיב", כל חלקי המציאות קשורים זה לזה ומשלימים זה את זה, ועוד ועוד דברים כאלה. אם אתה כל הזמן חושב על צורת העולם שהיא צורה שלמה, ותנסה עוד ועד לחשוב כך לכיוון האיחוד, כי בעצם גמר התיקון שלנו הוא לגלות את האיחוד, אז אתה תראה שכך זה קורה, שזה באמת נכון, וההסתכלות הזאת תמשוך אותך קדימה.

שאלה: אמרת שלבורא אין כלי. איך אנחנו יכולים להשפיע לבורא אם אין לו כלי? איך אנחנו יכולים לתת לו נחת רוח אם הוא לא יכול להרגיש את מה שנותנים לו, אם אין לו כלי?

יש לו כלי, אבל זה לא חיסרון כמו שיש לנו, חיסרון ממש. אלא החיסרון שלו שיהיה לנו טוב, זה לא נקרא חיסרון ממש בעולם, זה נקרא חיסרון מטעם האהבה, שרוצה להיטיב. אתה יכול להגיד עוד יותר, שהרצון להטיב הוא יותר גדול, הוא יותר שלם, אז יש לבורא ייסורים גדולים מזה שאנחנו נמצאים במצב שלא יכולים לקבל ממנו כל טוּב. זה כמו שהתינוק חולה, ואמא רוצה מאוד לתת לו לאכול, לתת לו כל טוּב והוא לא מסוגל, הוא חולה, אז האמא סובלת וסובלת יותר ממה שהוא סובל, זה נקרא "צער השכינה".

שאלה: בטקסט כתוב שהנשמות נוצרו, כלומר לא מוזכר אדם הראשון. האם יש הבדל בין זה שהאדם הראשון לא מוזכר פה, לבין זה שבעל הסולם מסביר פה על בריאת הנשמות בלי לציין את אדם הראשון?

לא נדייק בכל הדברים האלה כדי לא לבלבל את עצמנו, נשמות או אדם הראשון זה אותו דבר. נשמות זה חלקי אדם הראשון. הנשמה הכללית, כשאנחנו מצרפים את כל הנשמות האלו יחד בחיבור, באהבה בינינו, אז אנחנו מגיעים למבנה הכללי בינינו, למערכת כזאת שהיא נקראת "אדם הראשון".

שאלה: מה זה אומר לעשות מעשים טובים והאם אנחנו יכולים במצבנו הנוכחי לעשות מעשים טובים?

תנסה. אין לי מה עוד לענות.

שאלה: אתה מדבר על כך שהבורא הוא כמו אב שמחנך אותנו. בעל הסולם כותב כאן על כך שאנחנו כבר נמצאים במצב המתוקן, אם כן זה כאילו שאנחנו כבר בוגרים באיזו מידה. איך אפשר לתאר את זה לעצמנו?

אנחנו באמת לא מקולקלים ולא צריכים שום תיקונים, אלא כדי לגלות אותו המצב השלם שבו אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים לעבור כל מיני גילויים כדי לחקור את המצב, ולחקור אותו אפשר רק מדבר והיפוכו. לכן אנחנו מגלים כל פעם מצבים הפוכים מהשלמות, ואחר כך מהם אנחנו צריכים בעצמנו לגלות את השלמות, אבל באמת אין רע בעולם ואין שום דבר מקולקל בעולם, אלא זה רק מתגלה כלפינו כדי שאנחנו נבין ונשיג את השלמות. על זה כתוב בהרבה מקומות.

שאלה: למה אנחנו אומרים שחומר הבריאה הוא רצון לקבל אם הכול יוצא מהמחשבה של הבורא? אנחנו כאילו חיים בתוך מחשבה, איך זה מסתדר?

אנחנו חיים בתוך מחשבה, בתוך מחשבת הבריאה, אתה צודק, אבל המצב שאנחנו מרגישים נקרא "רצון לקבל" וזה חומר הבריאה. הבורא ברא רצון, והרצון הזה שנמצא בכל מיני מצבים מעביר אותנו ממצב של רצון אחד לרצון שני וכן הלאה, וכך אנחנו מתגלגלים, נמצאים בהתפתחות ברצונות שונים עד שמגיעים לרצון העליון ביותר.

שאלה: כשילד בונה פאזל עם הרבה חלקים יש לו ציור של התמונה השלמה על הקופסא שעוזר למקם קבוצות של חלקים. איך אנחנו יכולים להרכיב את הפאזל בלי הסיוע הזה?

יש לך פאזל ויש לך את כל החלקים ומסבירים לך את התמונה העתידה שצריכה להיות, ויש לך קבוצה ששם אתה צריך לשלב את כל החלקים האלה לתמונה אחת אינטגרלית, אין שום בעיה, אתה נמצא במצב לא פחות טוב מהמצב של אותו ילד קטן שנותנים לו את כל הצורות ההכרחיות כדי להגיע לחכמה, לשכל ולבנייה נכונה.

שאלה: החבר שאל קודם לגבי זה שאנחנו חיים במחשבה, אבל מה לפי מה שקראנו פה, אנחנו בכלל לא יכולים להבין את המחשבה של הבורא. זה נכון?

כשאנחנו עושים מה שצריכים לעשות, אנחנו לאט לאט מגיעים להכרת מחשבת הבריאה במדרגות והמדרגות האלה הן קניית האמונה למעלה מהדעת, וכך אנחנו מתחילים להכיר את פעולות הבורא בנו.

שאלה: כשילד מרכיב את המכונית, הוא מרוכז במכונית שהוא בונה וזה נראה לו בעל ערך, לעומתו לאדם המבוגר חשובים השינויים שעוברים על הילד בזמן ההרכבה. האם חשוב להבין את התוצר או שמספיק לבנות את המכונית?

אנחנו צריכים לחשוב על התהליך ולחשוב על המטרה, על שניהם. ואם אנחנו עושים את זה יחד, אז זה לגמרי לא קשה ואפשר לזרז את ההתפתחות שלנו ולעשות זאת ממש במהירות. אבל אם כל אחד עושה מה שהוא חושב ולא בהזדהות עם החברים שלו, אז הוא לא ישיג, אלא רק בסוף חייו האדם יבין שהוא טעה כל החיים ולא הספיק לסדר כלום.

לכן אנחנו צריכים להבין שהלב שלנו צריך להיות כאחד, אנחנו צריכים יחד להבין מהי המטרה האחת, מהי הצורה העתידה שצריכה להיות בלב אחד, ברצון אחד ולזה להשתוקק. בחיבור הלבבות שלנו שם נמצא את הבורא.

שאלה: כתוב שהבורא "אינו צריך להיות כלי מעשה כמונו". מהו המעשה האחד שצריך לעשות?

אנחנו צריכים רק חיבור. אנחנו צריכים לחפש בינינו איך אנחנו מגיעים לזה.

שאלה: מה הם התנאים שהקבוצה צריכה ליצור בתוכה כדי לתפוס ש"הוא ושמו אחד".

אותו הדבר, חיבור. אתם כאילו לא שומעים מה שאני אומר. אנחנו צריכים להגיע לחיבור שבו מתגלה הבורא, נקודה.

תלמיד: מה הגישה, היחס לדברים שעוברים על מקובלים והם מצליחים להשתמש בכל העתיד כהווה, איך הם תופסים את המציאות?

הם מסתכלים רק על נקודת החיבור ביניהם, נקודה אחת שבה בוודאי כל אחד משתוקק לזה באופן שלו, בצורות, במחשבות, ברצונות שלו, אבל מה הם רוצים? הם רוצים להתחבר בנקודה כזאת ששם הם מגיעים לגלות את כוח החיבור ביניהם שהוא אחד, שבו נעלמים כל מיני כוחות, פעולות, שהופכים להיות למהות אחת ששמה חיבור, ולא יותר. ואז הם מגלים את הבורא.

תלמיד: בחיבור אין עבר ועתיד?

לא. הכול מגיע למהות אחת.

שאלה: האם החיבור הופך את הרצון לקבל להשפעה?

אחר כך כן. ברגע שאנחנו מתחברים, וודאי שמתחברים על ידי זה שמקבלים מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, כל אחד בהשפעה לחבר מגיע להרגשת הבורא שבצורה כזאת משיגים אותו.

שאלה: בעל הסולם אומר "כי בנצחיותו ית', העבר והעתיד וההוה, משמשים כאחד. והעתיד, משמש לו כהוה". עבר הווה ועתיד הם חיי נצח. מה פירוש?

אין עבר הווה ועתיד אלא הכול נסגר בנקודה אחת. אנחנו נמצאים למטה מהזמן, רמב"ם כתב שכל המציאות שלנו נמצאת למטה מהזמן.

תלמיד: מה זה זמן?

יש לנו בראש ציר זמן, הרגשה כזאת, שיש היה הווה ויהיה.

שאלה: האם נקודת החיבור שציינת זו מחשבת הבריאה שאנחנו משיגים?

כן.

תלמיד: התהליך הזה מחייב אותנו לשמש כמקרן שהבורא כל הזמן מזרים לנו נתונים על התהליך שאנחנו עוברים. האם הקשר הזה הוא בלתי פוסק?

בלתי פוסק, ודאי, מהבורא אין שום הפסקה.

שאלה: מה זו אחדות בכל התפיסה הזאת?

שהכול יוצא מהבורא ובו אנחנו נמצאים, וככל שאנחנו מתחברים בינינו כך אנחנו נכללים בו, וההשגה הזאת שהכול נכלל במהות אחת נקראת "איחוד".

שאלה: מה זה אומר ש"שמו אחד", ואיך אנחנו משיגים את המצב הזה?

"שמו אחד" אומר שאם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מחברים את כל הרצונות, את כל המחשבות, התשוקות והנטיות שלנו להשגת איחוד אחד, אז אנחנו מגלים שם את המקור שלנו שהוא הבורא, והשגת האיחוד היא בעצם השגת מטרת החיים, מטרת הבריאה, מטרת ההתפתחות.

שאלה: האם המצב השני, מצב הביניים כשלעצמו, לא יכול להתקיים באין סוף?

אף מצב לא יכול להתקיים באין סוף, חוץ מסוף, חוץ מאיחוד, משם מגיע הכול ולשם חוזר הכול.

שאלה: האם המצב השלישי, העתידי, קיים באופן פוטנציאלי?

הוא קיים לא רק באופן פוטנציאלי, הוא המצב היחיד שקיים. הבורא לא ברא שום דבר חוץ מהמצב השלישי, המצב האידיאלי, הסופי, האיחוד, החיבור, אבל אנחנו צריכים לגלות אותו על ידי המאמצים שלנו. כמו ילד שאוסף את חלקי האוטו על מנת להבין איך הוא בנוי, ויותר מזה, על מנת להבין מיהו שהכין לו את המשחק. ועל ידי זה הוא מבין כמה הוא טוב ומיטיב ואוהב אותו. ובנו, בבני האדם, מתפתחת גם הרגשת האהבה בחזרה.

שאלה: בקטע 13 כתוב "העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'." איפה אנחנו נמצאים בציר הזמן הזה?

בציר הזמן אנחנו נמצאים במקום שבו כל אחד מתפתח, אבל אם לא בציר הזמן, שנדמה לנו, כולנו נמצאים במצב האידיאלי הסופי בחיבור שהבורא ברא ואין מצב מחוץ לזה. כולנו נמצאים בגמר התיקון, במצב הסופי היחיד שקיים. אבל כלפינו, כדי לפתח אותנו, יש מה שנקרא "הסתרה" המסתירה מאיתנו את המצב האידיאלי שבו אנחנו נמצאים, וכל זה כדי שנרצה, נשיג ונבין. כמו כשמשחקים עם ילדים קטנים, נותנים להם משהו, מסתירים, ונותנים ושוב מסתירים מהם משהו, כך אנחנו מפתחים אותם, כך הבורא מפתח אותנו בהסתר וגילוי

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה להתקרב לגמר התיקון?

בזה שנרצה יחד להרכיב את המודל הזה, את המערכת הזו שנקראת "גמר התיקון", המצב המושלם בקשר בינינו. הרצונות שלנו הם חלקים של אותה המכונה הגדולה ואנחנו צריכים לצרף, לשלב את הרצונות שלנו כך, שכולם יעבדו בהרמוניה ביניהם יחד בהשלמה זה עם זה, איש את רעהו יעזורו, וכך אנחנו מצדנו, נגלה את הבורא. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי".

שאלה: האם חיבור אומר שאני יכול להרגיש את הרגשות של החברים שלי, את הרצונות והמחשבות?

כן.

אות י"ד

"והנך מוצא, בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות, בדרך כלל:

מצב הא' - הוא מציאותן" של הנשמות "בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון." מלכתחילה הצורה העתידית נמצאת וקיימת, כי כלפי הבורא כך חייב להיות.

"מצב ב' - הוא מציאותן" של הנשמות "בבחינת שתא אלפי שני, שנתחלקו, ע"י ב' המערכות הנ"ל, לגוף ונפש, וניתנה להן" לנשמות "העבודה, בתורה ומצוות," כדי לתקן את עצמן, להרכיב את האוטו הזה מפלסטיק "כדי להפך את הרצון לקבל, שבהן, ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נ"ר ליוצרם," לבורא "ולא לעצמם כלל." זו העבודה במשך 6,000 שנה, אנחנו צריכים להגיע ממצב שבור למצב שאנחנו מתחברים בינינו, ובזה עושים נחת רוח לבורא "ובמשך זמן" הזה, "מצב הזה, לא יגיע שום תיקון לגופים," היינו, לרצון לקבל עצמו, שנקרא גוף "רק לנפשות בלבד." לרצון להשפיע, לנפשות בלבד.

"כלומר, שצריכים לבער מקרבם, כל בחינת הקבלה לעצמם, שהיא בחינת הגוף, ולהשאר, בבחינת רצון אך להשפיע בלבד. שזהו צורת הרצון שבנפשות. ואפילו נפשות הצדיקים, לא תוכלנה להתענג בגן עדן, אחר פטירתן, אלא, אחר ככלות כל גופן, להרקב בעפר." יש כאן תקופה, "מצב ב'" מה שנקרא, שכל הנשמות צריכות לעבור אותה. זה נקרא 6,000 שנים מפני שיש 6,000 מדרגות שעוברים וקונים בזה רצון להשפיע. בזה שמרכיבים רצון להשפיע על פני הרצון לקבל, הרצון לקבל נקרא "מת ונרקב עד העפר", הוא ממש מגיע לאפס, לא יכול לפתות את האדם לכלום. כך גמר הרצון לקבל.

"מצב הג' - הוא גמר התיקון של הנשמות, אחר תחית המתים," כלומר, אותו רצון לקבל קם לתחייה, "שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין." גם על הרצונות, הרצונות האלה מתו ונרקבו מהכוונה בעל מנת לקבל, "כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה," הכוונה על מנת לקבל "שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה." כוונה על מנת להשפיע "ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה," יחד עם זה, "יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם." כלומר, לא רק מתפטרים מהרצון לקבל ומגיעים לרצון להשפיע, אלא על ידי זה גם מגיעים לדבקות בבורא "כי לא יקבלו כל זה, מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם, להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית'" לבורא "הנאה, שמקבלים ממנו.

ולשם הקיצור, אשתמש מכאן ואילך, בשמות ג' המצבים הללו, דהיינו מצב א' מצב ב' ומצב ג'. ואתה תזכור כל המתבאר כאן, בכל מצב ומצב."

קריין: שוב, אות י"ד.

אות י"ד

"והנך מוצא, בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות, בדרך כלל:

מצב הא' - הוא מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון.

מצב ב' - הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני, שנתחלקו, ע"י ב' המערכות הנ"ל, לגוף ונפש, וניתנה להן העבודה, בתורה ומצוות, כדי להפך את הרצון לקבל, שבהן, ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נ"ר ליוצרם, ולא לעצמם כלל. ובמשך זמן מצב הזה, לא יגיע שום תיקון לגופים, רק לנפשות בלבד. כלומר, שצריכים לבער מקרבם, כל בחינת הקבלה לעצמם, שהיא בחינת הגוף, ולהשאר, בבחינת רצון אך להשפיע בלבד. שזהו צורת הרצון שבנפשות. ואפילו נפשות הצדיקים, לא תוכלנה להתענג בגן עדן, אחר פטירתן, אלא, אחר ככלות כל גופן, להרקב בעפר.

מצב הג' - הוא גמר התיקון של הנשמות, אחר תחית המתים, שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין. כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה. ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה, מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם, להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה, שמקבלים ממנו.

ולשם הקיצור, אשתמש מכאן ואילך, בשמות ג' המצבים הללו, דהיינו מצב א' מצב ב' ומצב ג'. ואתה תזכור כל המתבאר כאן, בכל מצב ומצב."

שאלה: למה במצב ב' נכתב על אותן 6,000 שנה. האם אנחנו קושרים זאת כביכול לשנים שלנו?

לא מדובר כאן על 6,000 שנה של העולם הזה, של כדור הארץ שמסתובב. כמה אנחנו מסתובבים סביב השמש והירח סביבנו וכדור הארץ סביב עצמו, לא משפיע ולא מפריע ולא קובע שום דבר. לא, זה לגמרי לא. שנה זה נקרא לשנן, זה נקרא שינוי, החוזר על עצמו. אנחנו עוברים כל מיני מצבים, ובכל פעם ופעם אנחנו מתקנים רצונות חדשים מדרגה יותר גבוהה, רצונות יותר גדולים, ולכן זה נקרא שאנחנו עולים במדרגות האלה ונמצאים בשינויים הללו. זה לא שייך לעולם הזה לגמרי, כלום, על העולם הזה נדבר אחר כך, אבל עכשיו שלא נתבלבל, אין קשר בין מה שאנחנו עוברים לעולם הזה.

כשאומרים "ששת אלפים" שנה, הכוונה היא לשש מדרגות, כי אנחנו צריכים לעלות ממלכות לבינה, באמצע יש לנו חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, שש מדרגות שאליהן אנחנו צריכים לעלות ממלכות לבינה, לכן זה נקרא ששת אלפים שנה. זה מוסבר, לגמרי להתנזר מהעולם הזה, מכל מה שאתם מרגישים ורואים כאן, בעולם הזה אין לנו שום קשר לתיקונים רוחניים, אין.

שאלה: האם מדובר כאן גם על כך שמקבל בכוונה על מנת להשפיע, שייך למצב ג'?

למצב השלישי לא הגענו בינתיים, המצב השלישי הוא מאוד מיוחד, אחרי שנגמור את כל המצבים ב"ששת אלפים שנה" מה שנקרא, אז נעלה לדרגת השלמות, שנקראת "האלף השביעי", ושם כבר ההתנהגות אחרת, כאילו הכרה חדשה, עולם חדש, ואין שום קשר בין מה שנקבל באלף השביעי לששת אלפים שנה, מכל שכן במצב בו אנחנו נמצאים עכשיו. אנחנו צריכים להיכנס לתיקון של "ששת אלפים שנה" מה שנקרא, הכול מתבהר רק במדרגות ההתקשרות בינינו בעשירייה, תלוי רק בזה.

שאלה: המצב השלישי מוסיף, משנה משהו במצב אחד?

אני לא יכול להסביר את זה, יש מצבים שאותם אנחנו בונים כמרכיבי המערכת, ויש מצב שאנחנו כבר עובדים במערכת שלמה שהרכבנו מחלקים, ועכשיו אנחנו יכולים לעבוד עליה, זה מצב ה-ג'. אחרי תחיית המתים, אחרי שתיקנת את כול הרצונות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע והם מחוברים בצורה נכונה, אז אתה מפעיל את האוטו ונוסע.

שאלה: בנוגע לפסקה בה כתוב, שבזמן המצב הזה שום תיקון לא יגיע לגופים אלא רק לנפשות, מהי ההבחנה שהוא עושה בין תיקון הגופים לתיקון הנפשות?

להשפיע על מנת להשפיע זה נקרא "נפשות", וה"גופים" הם כבר לקבל על מנת להשפיע, את התיקון הזה עדיין אין, עדיין לא מסוגלים לעבוד עם הרצון לקבל עצמו שיהיה בעל מנת להשפיע, אלא רק בלהשפיע על מנת להשפיע. הוא מסביר לנו את זה גם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שהדרך שלנו מתחלקת למצב שבו אנחנו נמצאים מלכתחילה, ולמצב בו אחר כך נגיע לדרגת הבינה, להשפיע על מנת להשפיע, ו"צדיק שאינו גמור", או בינוני, ואחר כך נתחיל את התיקון בלקבל על מנת להשפיע, שזה כבר מבינה לכתר, שנקרא "צדיק גמור".

נלמד ונעבור ונגיע לזה בעזרת ה', אל תדאגו הכול יהיה, רק בואו נעשה את מה ששייך לנו כרגע.

שאלה: אפשר להגיד שבמצב ב' אנחנו בונים רק את ראש הפרצוף?

אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת.

שאלה: מאיפה בכלים דקבלה במצב ג' מקבלים מסך?

אני לא רוצה לדבר על דברים כאלה. אתם מבינים איך אני עונה לכם, אני רוצה לדבר רק על מה שאנחנו לומדים, ואל תתחילו עכשיו עם הפילוסופיות שלכם, איך זה כרוך וקשור לכל המערכת, אני לא רוצה, ולא רוצה שיתבלבלו אנשים אחרים, מספיק שאתם מתבלבלים. לשאול לפי מה שאנחנו כאן קוראים. זה לא שאני לא רוצה שתלמדו, אני לא רוצה שתתבלבלו.

שאלה: כשאנחנו שואלים על התיקונים של החיבור, זה אומר לתת נחת רוח לבורא ולהיות באיחוד עם הבורא?

כן, ודאי שכל התיקונים הם בזה.

שאלה: האם כדי להגיע למצב של ראיית התמונה השלמה, אני צריך להיות דבוק כל הזמן רק לחברים?

איפה אתה מרכיב את התמונה השלמה?

תלמיד: רק דרך החברים.

אז מה אתה שואל?

שאלה: מה ההבדל בין "יום" ל"שנה" במצבים הרוחניים?

אנחנו נלמד, זה עוד רחוק מאיתנו, אבל ברור שיש הבדל בין המצבים, בחילוף המצבים.

שאלה: תוכל לפרש את הציטוט "ואפילו נפשות הצדיקים, לא תוכלנה להתענג בגן עדן, אחר פטירתן, אלא, אחר ככלות כל גופן, להרקב בעפר".?

כול עוד כל הנשמות לא יתכללו במלכות דאין סוף, בצורה מתוקנת, אז אפילו אותן נשמות שכבר תיקנו את עצמן בצורה פרטית, לא יוכלו להתענג במצב שנקרא "גן עדן", "גן עדן" זו בינה שעולה לכתר, כך זה נקרא, "גן" זה בינה, ו"עדן" זה חכמה, כששתיהן עולות עד הכתר.

שאלה: כיצד הבורא מראה שהוא מרוצה מהעבודה בעשירייה?

הבורא מרוצה מהעבודה בעשירייה על ידי כך שהוא מודיע דרך הרגשתו של אדם שבאמת הוא התקדם נכון. אני מודיע לכם שהבורא מרוצה מכם אבל יש עדיין מה להוסיף, ובעיקר בחיבור בינינו, כל התיקונים הם שם, זה מה שהכי קשה והכי מבלבל אותנו.

שאלה: האם המצב השני מתחיל מנקודת השבירה?

מגילוי הרצון לקבל שבנברא מתחיל המצב השני.

שאלה: אמרת שלמה שאנחנו עוברים בעולם הזה, אין קשר לתיקונים רוחניים אז למה נברא העולם, למה צריך אותו?

העולם נברא כדי שנתקיים במשהו שממנו אפשר להיכנס לרוחניות. המציאות הזאת שבה הנברא בכל זאת קיים בצורה כלשהי, נמצא או לא נמצא ברוחניות, קשור או לא קשור לאיזו פעולה, מהווה עבורו איזו מציאות.

שאלה: מהו גמר התיקון הפרטי של העשירייה ושל העולם?

גמר התיקון? על זה הוא כותב. גמר התיקון הוא מצב הג', שכל הנשמות לאחר תחית המתים, כלומר שמרגישים כמתים ומתקנים את עצמם, מגיעים למצב של התיקון השלם. אז הם נכללים יחד במערכת אחת, בהשלמה גמורה זה אל זה, ואז הבורא יכול להתלבש בהם כמו אור בתוך הכלי, שלם בשלם. זה נקרא "חד מקבל חד".

שאלה: אמרת שהרצון לקבל המקולקל שלנו, שהוא הפוך מהבורא, אותו אנחנו רואים כדי לתקן אותו. איפה אני רואה את הרצון לקבל המקולקל שלי, האם הוא משתקף לי דרך האחרים שאני רואה שהם אגואיסטיים, או שאני רואה את זה על עצמי?

אני רואה את זה על עצמי, כי אני לא רואה שום דבר, שום דבר אני לא רואה באחרים, כלום, אני רואה רק את עצמי. אני לא מגלה אף אחד אני מגלה רק את עצמי, ולכן רק כך זה עובד.

שאלה: האם אני רואה את זה על עצמי, שאני הופכת לגסה ואגואיסטית?

האדם רואה את עצמו הוא לא רואה את האחרים. הוא רואה איך הוא מקבל את האחרים, איך הוא נמצא ברצון לקבל שלו, ולכן איך ברצון לקבל שלו הוא אוהב או שונא את האחרים, זה מה שהוא רואה. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו אוהבים את כולם, כלומר מתעלים על הרצון לקבל שלנו.

אות ט"ו

"וכשתסתכל, בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה, בהחלט גמור. באופן, שאם היה אפשר, שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם", ג' המצבים האלה.

"כי, למשל, אם לא היה מתגלה מצב הג', שהוא התהפכות, צורת הקבלה לצורת השפעה, הרי בהכרח, לא היה יכול לצאת, מצב הא' שבא"ס ב"ה. שהרי לא יצאה שם כל השלמות, אלא מפני, שהעתיד להיות במצב הג', כבר שימש שם בנצחיותו ית', כמו הוה. וכל השלימות, שנצטיירה שם באותו המצב, היא רק כמו העתקה מהעתיד לבא, אל ההוה, אשר שם. אבל, באם היה אפשר, שיתבטל העתיד, לא היתה שם, שום מציאות בהוה. הרי שמצב הג', מחייב כל המציאות שבמצב הא'.

ומכ"ש, בהתבטל משהו ממצב הב', ששם מציאות כל העבודה, העתידה להגמר במצב הג'. דהיינו, העבודה בקלקול ותיקון, ובהמשכות מדרגות הנשמות, ואיך יהיה מצב הג'. הרי שמצב הב', מחייב את מצב הג'".

מצב הג' מחייב את מצב הא', מצב הב' מחייב את מצב הג', "וכן מציאות מצב הא', שבא"ס ב"ה, שכבר נוהגת שם, כל השלמות שבמצב הג'. הרי הוא מחייב בהחלט, שיותאם זה, דהיינו, שיתגלה מצב הב' ומצב הג'. דהיינו, ממש בכל אותה השלמות, אשר שם, לא פחות משהו ולא יותר משהו. הרי, שמצב הא' עצמו, מחייב בהכרח, שתתפשטנה מערכות זו לעומת זו, במציאות הב', כדי לאפשר מציאות גוף, ברצון לקבל המקולקל, ע"י מערכת הטומאה. ואז אפשר לנו לתקנו. ואם לא היתה, מערכת העולמות דטומאה, לא היה לנו, הרצון לקבל הזה. ולא היה אפשר, לתקנו, ולבא למצב הג'. כי אין אדם מתקן, מה שאין בו. הרי, שאין לשאול, איך נתהותה ממצב הא' מערכת הטומאה, כי אדרבה, מצב הא', הוא המחייב מציאותה, ולהתקיים כן, במצב הב'".

ג' המצבים האלה, א', ב', ג' - תחילה, הקלקול השלם לגמרי, אם אפשר להגיד כך על קלקול, ותיקון מצב הב', וגמר התיקון במצב הג', כל המצבים האלה חייבים להיות כלפי הנברא. הבורא היה מחויב כביכול לבנות את ג' המצבים הללו כדי להביא את הנברא למצב השלם. ועוד יותר, כשהוא מסתכל על המצב השלם שבו הוא רוצה לראות את הנברא, אז ברור שצריך להיות ממנו, לפניו, מצב הב' ומצב הא'.

ולכן ג' המצבים הללו מחייבים זה את זה שיצאו, יתקיימו ויתחברו "בהחלט גמור" בצורה הסופית השלמה. ואפשר להגיד שבצורה הסופית השלמה, שם ג' המצבים האלה ממשיכים להתקיים, "אין העדר ברוחני". הם ממשיכים להתקיים, כי לא יכול להיות שיהיה נברא בלי שיהיה לו קלקול ותיקון הדרגתי, עם עליות, ירידות, עם כל מיני דברים ובסופו של דבר תיקון. וכל הדברים האלה נכללים ומחזיקים זה את זה.

קריין: אות ט"ו.

אות ט"ו

"וכשתסתכל, בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה, בהחלט גמור. באופן, שאם היה אפשר, שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם.

כי, למשל, אם לא היה מתגלה מצב הג', שהוא התהפכות, צורת הקבלה לצורת השפעה, הרי בהכרח, לא היה יכול לצאת, מצב הא' שבא"ס ב"ה. שהרי לא יצאה שם כל השלמות, אלא מפני, שהעתיד להיות במצב הג', כבר שימש שם בנצחיותו ית', כמו הוה. וכל השלימות, שנצטיירה שם באותו המצב, היא רק כמו העתקה מהעתיד לבא, אל ההוה, אשר שם. אבל, באם היה אפשר, שיתבטל העתיד, לא היתה שם, שום מציאות בהוה. הרי שמצב הג', מחייב כל המציאות שבמצב הא'.

ומכ"ש, בהתבטל משהו ממצב הב', ששם מציאות כל העבודה, העתידה להגמר במצב הג'. דהיינו, העבודה בקלקול ותיקון, ובהמשכות מדרגות הנשמות, ואיך יהיה מצב הג'. הרי שמצב הב', מחייב את מצב הג'.

וכן מציאות מצב הא', שבא"ס ב"ה, שכבר נוהגת שם, כל השלמות שבמצב הג'. הרי הוא מחייב בהחלט, שיותאם זה, דהיינו, שיתגלה מצב הב' ומצב הג'. דהיינו, ממש בכל אותה השלמות, אשר שם, לא פחות משהו ולא יותר משהו. הרי, שמצב הא' עצמו, מחייב בהכרח, שתתפשטנה מערכות זו לעומת זו, במציאות הב', כדי לאפשר מציאות גוף, ברצון לקבל המקולקל, ע"י מערכת הטומאה. ואז אפשר לנו לתקנו. ואם לא היתה, מערכת העולמות דטומאה, לא היה לנו, הרצון לקבל הזה. ולא היה אפשר, לתקנו, ולבא למצב הג'. כי אין אדם מתקן, מה שאין בו. הרי, שאין לשאול, איך נתהותה ממצב הא' מערכת הטומאה, כי אדרבה, מצב הא', הוא המחייב מציאותה, ולהתקיים כן, במצב הב'."

שאלה: כשמזמינים אותי לסעודה אני חושב על כל הדברים הטובים שאני הולך לקבל, על כל המאכלים, אני לא חושב על הרעב. ברור לי שאם אני אהיה רעב הסעודה תהיה טובה, אבל אני חושב רק על המילויים שאני אקבל. אז איך לסדר את היחס הנכון למצב הב'?

בלי מצב הב' לא יהיה מצב הג', הבורא ראה את הג' כמטרה ולכן בהכרח ברא את מצב הא', את הרצון לקבל שהתפתח לשתי מערכות, קליפה וקדושה. וכשאנחנו נתקן את הרצון לקבל בהדרגה, במשך 6 מדרגות, ששת אלפים שנה, כך נגיע להכרה, הבנה, מה זה נקרא הרצון להשפיע של הבורא, נכיר את הרצון להשפיע הזה ונתקיים בו.

איך נתקיים? בגלל שכל המצבים הקודמים נמצאים במצב הג', בגמר התיקון. שום דבר לא נעלם, שום דבר לא נברא סתם, כל מחשבה, כל הרגשה, כל תיקון הקטן ביותר, הכול נשאר כי בלעדיו כל המערכת הכללית הזאת לא יכולה להתקיים. זאת שלמות המצב, שבסופו של דבר רק מתגלה עד כמה כל דבר הוא הכרחי ולכן אין רע ואין טוב, אלא הכול הכרחי לגילוי האיחוד.

שאלה: האם ניתן לומר שהתיקון שלנו הוא להביא את התפיסה שלנו לדרגת תפיסת הבורא?

כן.

שאלה: כתוב שמצב הג' הוא גמר התיקון של הנשמות אחר תחית המתים. ומה זה אומר שיש תיקון גם לגופים?

גופים זה נקרא רצון לקבל, ממש רצון לקבל, לא התכללותם בכוח הבינה על מנת להשפיע, אלא הרצון לקבל בעצמו שיוכל לקבל על מנת להשפיע בכל העומק שלו. את זה אנחנו עוד לא מבינים, אנחנו עוד נדבר איפה נגמרת ההתכללות, זה לא לעכשיו. את תחית המתים תשאירו לאחר כך.

שאלה: האם אנחנו מתייחסים הגוף הפיזי שלנו?

לא, לא מתייחסים לגוף הפיזי בכלל, זה נדמה לנו שהוא קיים. על הגוף הפיזי אנחנו עוד נדבר כשתהיה לנו קצת יותר אחיזה ברוחניות, אז נראה איפה המקום של הגוף הפיזי.

שאלה: האם אפשר להגיד שג' המצבים הם כמו עיבור, יניקה ומוחין?

לא, זה הרבה יותר רחב.

שאלה: כתמונה לוגית ההסבר של בעל הסולם נראה ברור. אבל איך אפשר להבין רגשית לתפוס את החיסרון?

אתה מדבר לא נכון. אתה אומר, איך אפשר להבין רגשית. אתה שומע מה שאתה אומר? איך אפשר להבין רגשית? תפתח את הרגש ואז אתה תבין את הרגש, זו הבעיה שלנו. אם יפתח לך הלב לחברים אתה תוכל לדבר על הרגשות ולסווג אותם, לסנן אותם, לדבר עליהם ואז יהיה ברור מה לעשות. אז תוכל להוסיף שכל לרגש.

שאלה: אנחנו מטבע העבודה בעשירייה מכווני מטרה וקל לנו להבין אולי את הכיוון של חלק ג'. איפה אנחנו יכולים להכניס בעבודת העשירייה את חלק א'?

אנחנו לא יכולים. אנחנו לא צריכים להכניס בעבודת עשירייה שום דבר חוץ ממה שרב"ש כותב לנו בעשירייה ולא להתבלבל. לא א' ולא ב' ולא ג', לא גמר התיקון ואמצע והתחלת הבריאה. זו גישה לגמרי לא נכונה. תודה ששאלת ואם כולם גם חשבו כך, יבינו שזה לא נכון. אנחנו בעשיריות בינינו רוצים רק להגיע לחיבור למעלה מכוחות הדחיה ובחיבור הזה להתחיל לגלות את הקשר בינינו שבתוך הקשר מצפים לגילוי הבורא.

שאלה: הבנתי שהשלב השלישי הוא הכי חשוב בעולם הזה. האם הרצון נוצר שוב ושוב או שרק הרצון הראשוני נוצר?

נוצר רצון שהוא לא ראשון ולא שני ולא שלישי, זה אותו רצון שעובר את שלושת המצבים.

שאלה: האם תחילתם של מצב שני ושלישי שונה עבור כל אדם?

לכל אדם ואדם יש גמר תיקון פרטי משלו ואחר כך לכולם יש תיקון כללי.

שאלה: מה זה אומר להרגיש מת?

להרגיש מת זה נקרא שאני לא מרגיש את הרצון לקבל שלי שעושה ביקורת על האחרים, שרוצה משהו חוץ מלהתחבר עם האחרים. זה נקרא שהרצון לקבל שלי מת. אבל אני חי ברצון להשפיע.

שאלה: מה זה אומר שיש ג' מצבים לנשמות, האם הנשמה מתקיימת בכמה ממדים במקביל?

זאת שאלה. אבל אני בינתיים חייב להגיד שלכל נשמה ונשמה יש ג' מצבים הללו. יש מצבים כאלה בכללי אלפיים שנה, אלפיים שנה ואלפיים שנה. ויש תהליך באופן פרטי כלפי כל אחד. על זה עוד נדבר.

שאלה: מה מפריד בין כל מצב למצב?

מהות הרצון לקבל שנמצא תחת השפעת המאור המחזיר למוטב, במידה שהאור משפיע על הרצון לקבל. הוא קובע באיזה מצב הרצון לקבל נמצא וזה בעצם קובע את כל המצב של הנשמה במשך כל מדרגות ההתפתחות שלה.

שאלה: האם מצב הב' הוא להשפיע על מנת להשפיע והמצב ג' הוא לקבל על מנת להשפיע?

נגיד שזה כך. במצב הב' אנחנו כן משיגים את דרגת הבינה אבל מצב הג' הוא יותר מורכב. בעל הסולם לא הולך כאן לפרט את הכול. הוא רוצה להגיד לנו רק תמונה שלמה, גדולה בצורה כללית, איפה אנחנו נמצאים, למה צריכים להיכנס ולמה צריכים להגיע.

שאלה: בעניין הרצונות באופן כללי, האם יש מצב שהרצונות עוברים למצב ג' ורצונות אחרים נשארים במצב ב' ורצונות אחרים באדם נשארים במצב א' וכל זה בו זמנית?

כן, ודאי שכל נשמה ונשמה כך מתקיימת לפי העבודה שלה.

(סוף השיעור)