שיעור צהריים 12.04.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

 

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 633,

מאמרי "שמעתי", קנ"ט. "ויהי בימים הרבים ההם"

קריין: בעל הסולם, עמוד 633, "שמעתי", מאמר קנ"ט, "ויהי בימים הרבים ההם".

בואו נקרא פעם אחת ואחר כך נראה מה עוד לעשות. בטח נצטרך לקרוא כמה פעמים.

קנט. ויהי בימים הרבים ההם

שמעתי

""ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם" (שמות ב' כג). זאת אומרת, שכל כך היו סבלו יסורים, עד שאין באפשרות לנשוא אותם. וכל כך הפצירו בתפילה עד "ותעל שועתם אל אלקים". והלא אנחנו רואים, שהיו אומרים: "מי יתן וכו', בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע". וכן אמרו: "זכרנו את הדגה, אשר נאכל במצרים חנם, את הקשואים, ואת האבטחים, ואת החציר ואת הבצלים, ואת השומים".

והענין הוא, שבאמת עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר. וזהו ענין "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם". היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם. ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם. אם כן היו טועמים טעם מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל.

ומה עשה הקב"ה? - "וימת מלך מצרים". היינו, שאבדו העבדות הזו. וממילא שלא היו יכולים עוד לעבוד. שהם הבינו, באם אין שלימות המוחין, אזי אין העבדות בשלימות. לכן: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". העבודה, היינו שלא היה להם הסתפקות בהעבודה, שלא היה להם שום חיות בהעבדות. שזה סוד "וימת מלך מצרים", שכל השליטות של מלך מצרים, שהוא היה זן ומפרנס אותם, מתו. לכן היה להם מקום לגלות תפילה. ותיכף ויושעו. וזה אח"כ, כשהלכו במדבר, ובאו במצב הקטנות, היו משתוקקים להעבדות, שהיה להם, מטרם מיתות מלך מצרים."

שאלה: לפני השיעור שמעתי את המאמר הזה כעשר פעמים ובני ישראל כבר התחילו לעצבן אותי. הם חסרי כל עמוד שדרה או רצון והם מחפשים רק איפה יהיה להם יותר טוב. אז מה זה הישר-אל, איפה בתוכם התכונה הזאת שמכוונת לבורא? נראה שרק הבורא סוחב אותם כל הזמן בשערות לאן שהוא רוצה.

כן, תמשיכי.

תלמידה: זאת השאלה, מה פה ישר-אל אם הם לא בוחרים בשום דבר בעצמם אלא רק מחפשים מקום טוב יותר שבו יהיה להם אוכל טעים יותר?

ומה הם אמורים לעשות?

תלמידה: צריך להיות להם איזשהו כיוון ישר-אל, לבורא.

את הרי רואה שעל אף שהוא עשה אותם ישר-אל, הם בכל זאת לא יכולים, לא רוצים. לפי איך שהבורא אולי לא השלים אותם, עכשיו הוא צריך לתקן את זה.

תלמידה: פשוט יוצא שזה עם שהבורא דואג לו, זה לא מרצונם, זה מרצון הבורא להביא אותם אליו.

כן, אז מה אנחנו יכולים להגיד?

תלמידה: להגיד תודה לבורא שמוביל אותנו אל האושר.

כלומר, תודה על זה שאנחנו סובלים והוא עונה על הייסורים שלנו, זה הסדר. מה לעשות? כנראה ככה זה.

שאלה: היית תלמיד חזק של הרב"ש והחיסרון שלך היה חזק מאוד, וכדי לקבל ממך אנחנו צריכים להפוך לתלמיד אחד כדי לשמוע אותך נכון וכדי ליישם נכון את מה שאתה רוצה לתת לנו. האם אפשר לשאול מי זה התלמיד העולמי הזה שצריך לשמוע אותך עם לב אחד ומה מה הוא צריך לשמוע ממך, ומה הוא צריך לזכור כדי ליישם את כל מה שרוצים המורים שלנו בעל הסולם, הרב"ש ואתה להעביר?

אתם פשוט צריכים להיות יחד, ומתוך החיבור שלכם לפנות לבורא, והכול יצליח לכם ובמהרה.

תלמידה: מה זה אומר לממש בצורה נכונה את החיבור בתוך הכלי העולמי כעשירייה אחת?

להשתדל לעזור לכולם. למשוך את כולם למרכז אחד משותף, להתאסף יחד, להתקבץ יחד, להצטופף יחד, לפנות לבורא ולחכות ממנו לעזרה, להסבר.

תלמידה: תודה רבה, אנחנו נשתדל.

שאלה: מדובר כאן בזמן עבר, שאנחנו כבר היינו במצב של וייאנחו בני ישראל, ומלך מצרים כבר מת, ואנחנו כבר במדבר ומתגעגעים לסיר הבשר. אני לא מצליחה להבין מה אנחנו צריכים להרגיש באותו רגע?

אנחנו צריכים להבין שאנחנו עדיין לא מרגישים את עצמנו במדבר. עדיין לא מרגישים שאין לנו מה לאכול, ולכן אנחנו לא יכולים לזעוק לבורא, "איפה אותם הסירים, אותם המאכלים שאכלנו במצרים", אנחנו עדיין לא מרגישים את מצרים.

תלמידה: יוצא שיש שבעה ימים של יציאה ממצרים, וב-29 לאפריל יהיה ליל יציאת מצרים. האם כולנו נצא ממצרים ביום הזה, זה יום ההולדת של הנשמה?

זה רק הסיפור. אנחנו נעבור אותו כשנוכל, כשנרצה לצאת ממצרים. הבורא יאסוף את האנשים האלה ויוציא אותם.

שאלה: האם כל האגו מתגלה במצרים או לא? אם כבר החלטנו והבורא עוזר בכך שאנחנו לא רוצים יותר לשרת את פרעה ולעשות את עבודת מצרים, האם תהיה עוד תוספת או לא?

יתכן ותהיה. כך או אחרת נאמר, שלא תשכח שהיינו עבדים במצרים. תזכור את זה.

תלמיד: זאת אומרת, הכול תלוי בגילוי הבורא?

חלקית זה נכון, אנחנו בכל זאת צריכים להמשיך ולהתקדם.

שאלה: מה עוזר לנו להגיע למצב של "וימת מלך מצרים" אם התפילה האמיתית מתגלה רק אחרי מותו?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולפנות לבורא, וזה יעזור. עוד פעם ועוד פעם, לא בפעם אחת.

תלמידה: מה ההבדל בין התפילות? אנחנו מתפללים לפני מיתת מלך מצרים ואחרי מיתת מלך מצרים, הוא מיד מוכן להציל אותנו, אז מה ההבדל בין התפילות?

ההבדל הוא באופן שבו אנחנו מבינים עד כמה אנחנו מוכנים לממש אותן.

שאלה: כתוב פה "שאין העבדות בשלמות". האם הבורא גורם למשבר הזה שאנחנו נמצאים במצב של עוני?

את כל המצבים הבורא מסדר. רעים, טובים, כאלו וכאלו, לא חשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים, הכול מגיע לנו מהבורא, ואנחנו צריכים לקבל את המצבים האלה.

תלמיד: למשל אם יש חיים נוחים של שפע ומגיע משבר כלכלי שמביא לחוסר איזון, היינו בסדר ועכשיו אנחנו במצב של עוני, האם הבורא רוצה שנשנה את סגנון החיים שלנו?

יכול להיות שעל ידי זה נבין יותר באיזה מצב אנחנו נמצאים. כל מה שקורה לנו בחיים נובע מהבורא בלבד בצורה ישירה לכל אחד ואחד.

שאלה: נראה שפרעה לא מת כי בני ישראל עדיין משתוקקים לעבודה הזאת?

כן.

תלמידה: אז הם עדיין עבדים, הם עדיין בגלות?

כן, הוא מת בחשיבות שלו, בעיניהם הוא כמת. "וימת מלך מצרים" הכוונה היא שפרעה כבר לא חשוב להם, הם מסתכלים עליו כמו על מת.

שאלה: כתוב במאמר ש"אחר כך שהם הלכו במדבר הם הגיעו למצב הקטנות ואחרי זה היו משתוקקים להעבדות, שהיה להם, מטרם מיתות מלך מצרים." מהם שני השלבים האלה בעבודה?

זה אחר כך, תעזוב את כל זה, זה לא העיקר. זה כבר אחר כך, הוא נותן לנו את זה במשפט אחד. עכשיו אנחנו צריכים לברר על מה מדבר המאמר עצמו.

שאלה: האם המצב של יציאה ממצרים זה מצב שכולנו צריכים לעבור דרכו, זו ההכרה בכך שכל החיים הגשמיים האלה הם חסרי תכלית ואחרי זה באה אותה הצעקה?

כן.

שאלה: כתוב במאמר, "וזה אח"כ, כשהלכו במדבר, ובאו במצב הקטנות, היו משתוקקים להעבדות, שהיה להם, מטרם מיתות מלך מצרים". איך אפשר לשפר כל הזמן את העבודה שלנו בלימוד ולהגביר בחשיבות, כדי שלא יהיו לנו כאלה חרטות ונרצה לחזור לעבדות?

לרצות להידבק לבורא כל הזמן. כל הזמן לחשוב, לראות לפניכם את הבורא, ולרצות להתקרב אליו ולהידבק אליו. אז נוכל לא להרגיש אפילו שנמצאים בגלות, פשוט נרוץ בכל הכוח עוד ועוד קדימה לבורא.

שאלה: איך בכל זאת לעבוד עם האגו כדי לעזור זה לזה? נאמר, הזמנתי חברים לסעודה והחברים הגיעו. אם אעשה את הסעודה מאוד טעימה אז יש סיכון שהם ייהנו לא מהחיבור שבגללו אנחנו עושים את הסעודה מלכתחילה, אלא יהיה ממש רצון כזה ליהנות מזה שהסעודה טעימה. אז האם לעשות סעודה לא טעימה? האם אין בעיה בזה שאנחנו משתדלים ליצור תנאים נוחים כדי לעשות סעודות?

אנחנו צריכים ליצור את התנאים הנוחים ביותר כדי להתקרב זה לזה, שיהיה לנו קל יותר להתקרב, שנרצה לחבק אחד את האחר, להיות במעגל וכן הלאה.

תלמיד: לדוגמה, אני מתחבר עם החברים ויש לי איזושהי הפרעה, אוטומטית אני בורח אל תוך הרצון לקבל כפיצוי כי בכל זאת אני רוצה ליהנות. מה יוצא מזה?

ומה זה משנה? העיקר, על אף שאתה ניהנה מהטעמים, מהכיבוד, שאתה משתוקק להיות מחובר לחברים.

תלמיד: כלומר בזכות זה האדם לא בורח רחוק מדי?

אתה לא יכול כל הזמן לעבוד על תחושות שליליות. תקעו אותך באיזה מקום, אז אתה בורח. נתנו לך מכה, אז אתה בורח לבורא. אתה צריך בעצמך לתאר לעצמך איפה מתגלות בך כל מיני פעולות שליליות, תכונות ולתקן אותן.

שאלה:, כתוב שאם אין שלמות מוחין אז העבודה לא בשלמות. מה זה בעבודה הרוחנית שלנו?

אני לא יכול עכשיו להסביר את זה, תחפש בעצמך.

שאלה: אמרת להשתוקק לראות את הבורא לנגד עיניך. מה זה אומר?

לראות את הכוח שמושך אותך קדימה, שמעביר אותך דרך מצרים, דרך כל מיני גלויות, כל מיני מורכבויות עם החברים וכן הלאה. זו הגלות שאתה מרגיש.

שאלה: החירות היא דבר נצחי או דבר זמני כשיוצאים ממצרים? כי אחרי זה הבורא ממשיך איתנו עד גמר תיקון.

החירות היא דבר זמני, שהולך וחוזר.

תלמיד: אז מה ההבדל אחרי מצרים או לפני מצרים מבחינת פרעה שבאדם?

זו אחת מהתקופות במצרים.

שאלה: נראה לנו שפרעה ימות כאשר תמות המשיכה שלנו לערכים גשמיים, כי הרי אנחנו צריכים להעריך את הרוחניות. אנחנו יוצאים ממצרים כדי שהגשמיות, סיר הבשר הזה לא יהיו הדבר החשוב ביותר, אלא מה שיהיה חשוב לנו זו השפעה.

כן.

שאלה: בהמשך לשאלה על ההשתוקקות ישר לבורא. אמרת שצריך להשתוקק ישר לבורא, להידבק אליו. כאשר בעשירייה יש לחברות דעות שונות על איזשהו נושא, איך אנחנו יכולות לעזור זו לזו להיות מעל השוני הזה ובהשתוקקות ישר לבורא?

להגביר את חשיבות החיבור ושכל אחת תעזור לאחרת.

תלמידה: איך אנחנו עוזרות, פנימית או פרקטית? למשל תהיה לנו פגישה מחר.

תדברו על זה, תתאספו יחד, תתעקשו על זה, תגיעו לזה, תגיעו להיות כלב אחד, תפנו לבורא יחד, תדרשו ממנו שיחבר, ידביק אתכן יחד.

שאלה: כשבני ישראל הרגישו את הריקנות הגדולה, הצעקה שלהם כביכול היתה אוטומטית. אם כך, מה כאן הבחירה החופשית שלהם?

הייתה בחירה חופשית קודם לכן כשהם התאספו, עכשיו כבר זהו. הבורא אסף אותם ומשך אותם אליו, עכשיו הם נמצאים תחת שליטתו המוחלטת של הבורא.

תלמידה: מה ההבדל בין ישראל לעמים במצב הזה? אומות העולם לא היו פונים לבורא במצב כזה?

לא, עמי העולם לא מרגישים. אומות העולם לא מרגישים בכלל שהם שייכים לבורא.

שאלה: האם דרך תרגול אנחנו מתגברים על המורכבויות האלה בעשירייה שלנו?

על ידי המאמץ בינינו אנחנו צריכים ככל האפשר להתחבר בינינו, להיות צמודים בינינו, ולבקש מהבורא כולנו יחד "כאיש אחד בלב אחד" שהבורא יחבר אותנו.

שאלה: יוצא שהמכניזם כאן הוא מאוד פשוט. כשאנחנו נהנים אנחנו מאבדים את הפוקוס כלפי הבורא, וכשאין לנו את המילוי הזה, אנחנו מגיעים לנקודה של הכרת הרע ואז הריכוז הזה, הפוקוס הזה על הבורא מתרחש, ואז יש לנו נקודה של השתוקקות ואנחנו כבר פונים לבורא בצורה ספציפית.

יוצא שזה כמו טיל, כשאין איזושהי מטרה, הטיל הזה משייט בשמיים. אבל כשיש לו פוקוס מסוים אז רואים כבר את החלקים האלה שנפרדים מהטיל במהלך הטיסה ואז כבר יש לנו מטרה שאנחנו מפוקסים עליה, יש לנו את הרצון, את ההשתוקקות הזאת, ואז אנחנו יכולים להיקרא "ישראל", אבל כשאין לנו מטרה אנחנו נקראים "אומות העולם". האם זה כך?

זה כך.

שאלה: איך אנחנו יכולים לצאת ממצרים כדי ליהנות את הבורא ושיהיו לנו פחות ייסורים? איזו תפילה צריכה להיות לנו?

מה שאתן חושבות, את זה תבנו ותקריאו לבורא שהוא ישמע את זה.

תלמידה: ממרכז העשירייה?

כן.

שאלה: אתה תמיד אומר לא למהר, שאנחנו עוד לא שם. איך נדע איפה אנחנו, האם אנחנו במצרים או שעוד לא נכנסנו למצרים? איך נדע איפה אנחנו נמצאים כדי לפעול בצורה נכונה?

כדי לפעול נכון את לא צריכה לדעת איפה את נמצאת.

תלמידה: איך זה עוזר?

זה עוזר. דווקא זה עוזר.

שאלה: כשניתנת לנו הרגשה שסוף סוף התקדמנו יחד מתוך האנחות מהעבודה לקשר עם הבורא, איך להימנע מזה שנירגע כי הכול בסדר וכבר התקדמנו?

אל תדאגי, זה לא יקרה.

שאלה: המאמר כתוב בזמן עבר, שהם נאנחו, שהם בכו על סיר הבשר, אבל אנחנו מדברים פה על מצב עתידי שלנו. למה במאמרים זה נאמר בצורה כזאת לא מושכת? גם ככה העבודה היא קשה, ואומרים לנו שנצא ממצרים ועוד נתחרט על זה. יש לזה איזו מטרה?

כדי שאנחנו נתייחס לעניין בצורה רצינית.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לעבוד על כך שלא נפחד ונתחזק בעבודה? מה יכול לחזק אותנו?

תחזיקו כולכן יחד זו בזו.

שאלה: ענית לחבר שאנחנו עדיין לא מרגישים את עצמנו במדבר. ובפסקה השנייה הרב"ש כותב "והענין הוא, שבאמת עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר". מה זה אומר בעבודה בעשירייה שעבודת מצרים חביב עליהם?

עבודה בעשירייה בדרך כלל היא עבודה יפה. אנחנו מרגישים שאנחנו תומכים זה בזה, עוזרים זה לזה, יש לנו מטרה, הבורא מחכה עד שנגיע אליו, ולאט לאט נגיע ונקבל ממש עולם הבא.

תלמידה: אז למה הוא ממשיך "והענין הוא, שבאמת עבודת מצרים היה חביב עליהם ביותר."

חביב. כן.

תלמידה: "וזהו ענין "ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם". היינו, שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם". אני מתרשמת שהוא מדבר על מצב שצריך להיגאל ממנו. לכן אני לא מבינה מה זו עבודת מצרים שהוא חביב עליהם, האם זה משהו שאנחנו צריכים לגלות שהוא חביב עלינו בעל מנת לקבל?

כן.

תלמידה: אנחנו צריכים להיגאל מזה.

לא, יש אפילו פחד שנישאר במצרים.

שאלה: מה מיוחד בתפילה שלנו לבורא? כי גם גנב במחתרת מתפלל לבורא. א

אנחנו מצפים שהבורא יעלה אותנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: לצאת מהעבדות זה לקבל את שליטת רצון הבורא באמונה ולהידבק בו. איזה כוח אנחנו מקבלים כשאנחנו נהיים עבדים של הבורא במקום עבדים לרצון לקבל?

אנחנו רוצים להיות עבדים של הבורא, זאת אומרת לקבל ממנו רצון להשפיע ולהשתמש ברצון הזה רק להשפעה.

שאלה: כתוב במאמר שאם אין שלמות המוחין, אז אין העבדות בשלמות. בנקודה מסוימת בעבודה הניסיון שלי כבר לא עוזר, אז איך להגיע לשלמות המוחין, האם אני משיגה את זה בעצמי או שהבורא עושה את זה?

שלמות המוחין הכוונה שאני מבין, יודע, מרגיש, שהבורא הוא סובב את הכול ומעביר אותנו בכל המצבים שאנחנו צריכים לעבור. זה נקרא שאני מקבל ממנו שלמות המוחין.

שאלה: אם העבודה במצרים היא שיש לנו חיות בעבודה ואנחנו עובדים בשמחה בעשיריות, וזה משהו שאנחנו צריכים להיגאל ממנו, אז איך נראית הגאולה או הישועה? מה השינוי המהותי?

אנחנו יוצאים מכל החשבונות האלה, ומעלים את עצמנו לכוח הבורא הטוב והמיטיב לכולם ושרויים בכוח הטוב, זה נקרא שאנחנו יוצאים מהגלות. ואז יש לנו רק רצון להשפיע לכולם, לכל העולם. ודרך כל העולם, במה שאני רוצה למלא אותם, להעביר להם, אני מעביר את זה לבורא דרך כולם.

תלמידה: האם יתכן מצב שאני עובדת ויש לי מזה חיות והרגשה שאולי אני משפיעה, אבל בעצם אני תחת שליטת פרעה?

כן, ודאי שזה יכול להיות.

תלמידה: איך יודעים?

ההבדל הוא מי שולט עליך, בורא או פרעה, על מנת לקבל או על מנת להשפיע קורה לך, מה שאת מגלה.

שאלה: במשפט האחרון כתוב שכשהם כבר היו במדבר ובאו למצב קטנות היו משתוקקים לעבדות. האם מצב קטנות זה מצב רוחני?

מצב קטנות זה מצב רוחני. אבל הם היו משתוקקים להיות ממש בהרגשת הגלות, כי היציאה מהגלות זה המצב הכי שמח, הכי חזק.

תלמיד: מה רוחני במצב הזה?

מה רוחני? שהם יוצאים מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: לשם זה צריך למות מלך מצרים ורק אחר כך הם יכולים לעשות את זה.

כן.

תלמיד: האם הם שואפים למילוי גשמי? אני לא תופס מה רוחני במצב הזה.

כתוב "כשהלכו במדבר, ובאו במצב הקטנות, היו משתוקקים להעבדות, שהיה להם, מטרם מיתות מלך מצרים". לפני שמלך מצרים מת, כשהוא היה עדיין גדול בעיניהם, הם לא קיבלו שום דבר, זאת אומרת זה היה המדבר, לעומת זאת היו מסורים לאגו שלהם, למלך מצרים. זו הייתה הליכה במדבר.

שאלה: האור שאנחנו מעבירים לכל העולם ואז כל העולם מעביר אור חוזר לבורא דרכנו, האם זה התורה והמצוות שאנחנו עוסקים בהם?

לא, בלי תורה ובלי מצוות. זה מה שאנחנו רוצים שהאנושות תרגיש.

תלמידה: הרצון לחזור למצרים לפני מות פרעה, האם במצב הזה צריכים להשתמש בניסיון שלנו ולא לחשוב על זה?

לא צריך לחשוב על שום דבר. הכול יגיע אליכם ברגע שתהיו במצבים כאלה, לא תפספסו.

שאלה: לאורך שנים האדם נמצא בעבדות של פרעה, ואז מגיע רגע שהבורא מביא אותו והוא מתחיל להרגיש ולהבין את המחסום הזה, את נקודת המפנה. עדיין הוא לא מוכן להכיר בבורא וממשיך לשרת את פרעה, והוא מבין שזו הבעיה שלו, ועדיין ממשיך לקבל מכות אבל לא מסכים עם הבורא. האם אפשר לעזור בזה או שלא צריך להתערב?

במילה אחת, קבוצה. הקבוצה צריכה להיות יחד איתו ולעזור לכל אחד שנמצא בקבוצה.

תלמידה: האם זאת תפילה?

זאת תפילה, זאת עבודה משותפת, כול מה שנכתב על הקבוצה. אדם ללא קבוצה לא יכול לעשות כלום.

שאלה: כתוב שכשיצאנו ממצרים ונכנסנו למדבר, אז הגענו למצב הקטנות. האם אנחנו צריכים להשלים את המצב הזה על ידי השתוקקות גדולה יותר לבורא, כמו שהשתוקקנו לעבוד את פרעה?

אנחנו צריכים ללכת מעלה, ואז אנחנו נצא מתוך קטנות לגדלות.

שאלה: הבורא מסיר מאיתנו את העול כדי שנגלה שהדבר הכי חשוב זה התפילה. האם אנחנו צריכים להיזהר במה שאנחנו מבקשים? כי הוא נותן לנו את זה ואז אנחנו נרצה לחזור למצב הקודם.

כן.

שאלה: אחת מהבעיות של גלות היא שהחברות בעשירייה לא מסכימות על מה צריכה להיות התפילה שלנו. האם אפשר לצאת ממצב גלות כשנמצאים בחוסר הסכמה כזאת?

ודאי שאפשר. אנחנו חייבים לצאת.

תלמידה: אבל אנחנו לא מסכימות בינינו על מצב העשירייה, ואם אנחנו צריכות להגיע לבקשה משותפת, אז מה הצעד הראשון כדי להגיע לתפילה נכונה?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא, אין לנו יותר מה לעשות. אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים ולא צריכים לדעת. ודאי שאנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, ברצון האגואיסטי, ואנחנו צריכים לעלות מהמצב הזה למצב האלטרואיסטי, יותר גבוה, על זה נבקש את הבורא. זה כל כך פשוט.

כל אחד ואחד, בשפה שהוא מבין, בשפת האם שלו, יגיע לתפילה, ''הבורא תוציא אותנו מהרצון לקבל שלנו, מהאגו שלנו ותעלה אותנו לרצון להשפיע, כדי שנוכל לאהוב את כולם ואותך וכך להתחבק עם כל העולם''.

שאלה: אם אנחנו נמצאים במצב הקטנות ומבקשים מהבורא שיוציא אותנו, כלומר עדיין לא הכרנו את הרע במלואו, האם אנחנו לא יכולים לצעוק לבורא?

כן.

תלמידה: אז מה צריך לעשות במצב הזה, עוד יותר להתחבר ולהתפלל?

להכניס יותר את הלב בתוך זה.

שאלה: האם הכלים של החברות שלנו הם כלי השפעה?

תלוי איך משתמשים בהם, מי משתמש בהם.

שאלה: למה אנחנו מרגישים כבדות כשאנחנו נמצאים באמונה למעלה מהדעת? זה נראה כאילו הבורא לא שומע אותנו, הוא לא עונה לנו. האם זה המצב הכי חזק?

כן, באמונה למעלה מהדעת אנחנו נמצאים בדבקות בבורא.

תלמידה: האם זה טבעי או נורמאלי להרגיש שאנחנו מותשים באמונה למעלה מהדעת?

זה טוב. צריכים להוסיף עוד ועוד כוח, עד שתהיה לנו אפשרות לצעוק בצורה כזאת שהבורא בטוח ישמע אותנו.

שאלה: האם עלינו להיות בשמחה מהכרת הרע או להיות בבקשה לצאת ממצרים?

שמחה מהכרת הרע היא עדיין לא פעולה מוגמרת. בקשה לצאת ממצרים זו כבר פעולה מודעת יותר, מצב מודע יותר.

תלמידה: בני ישראל זעקו כדי לצאת, זאת הייתה הבקשה שלהם. במה הייתה השתוות הצורה שלהם לבורא? הרי אנחנו יודעים שבלי השתוות הצורה אנחנו לא יכולים להגיע לבורא.

בזה שהם רוצים לצאת מהמצב שלהם, להשיג מצב מסוים נגדי, הפוך, שחרור מהאגו.

תלמידה: אם רע לנו ואנחנו מנסים לברוח מהמקום שבו רע לנו, הרי זה אגואיסטי.

אנחנו מנסים לברוח מהרצון האגואיסטי ומבקשים מהבורא שיעזור לנו לעשות את זה. משקיעים בזה מאמצים, ועל המאמצים הקטנים, החלושים שלנו, כמו ילד קטן, הבורא נותן את העזרה שלו. אז המאמצים שלנו הופכים לפעולה ואנחנו עולים במדרגות הסולם אל הבורא.

תלמידה: פעולת ההצדקה, להצדיק את הבורא, האם יש כאן פעולה כזאת או שבכלל לא?

הפעולות להצדיק את הבורא צריכות לבוא קודם.

שאלה: דרך הירידות והבקשות אנחנו לאט לאט מגלים את החסד, ואז מתמלאת הסאה של גילוי החסד. אז מה זה המצב הזה של "וימות מלך מצרים"?

יש איזו השתוות קטנה, אבל זה לא הסוף.

שאלה: האם הצעקה שלנו, העבודה, העבדות, הסבל, כול זה כדי ליצור איזשהו חלל, מקום בשביל התפילה שלנו?

כן.

תלמידה: איך אנחנו שומרים על החלל הזה שבינינו שאנחנו משיגים?

אנחנו קשורים זה אל זה וכל הזמן רוצים להעלות את הכלי שלנו יותר ויותר. על זה מתפללים.

שאלה: האם מה שקורה כאן זה בעצם שמכניסים ומוציאים אותנו כל הזמן מהרצון לקבל ומראים לנו שיש לנו עוד עבודה לעשות?

כן, כמובן.

שאלה: אחרי שהבורא התגלה למשה, "אני ולא שליח", מאיפה בעם מתעוררת דרישה שלא נמצאת בהתאמה להתקדמות לבורא, אם משה הוא מנהיג העם? למה זה לא מגיע לעם?

זה לא מגיע לעם כיוון שהעם עדיין נמצא באגו, הוא צריך לצאת מהמצב הזה.

תלמיד: איפה הקרע הזה בין משה לבין העם, התהום הזאת?

לא, אין כאן שום תהום, אין כאן שום חתך.

תלמיד: כלומר זה סדר העבודה.

כן.

שאלה: האם פרעה מת לבד או שהבורא הורג אותו כשמגיע זמן היציאה ממצרים?

אנחנו נראה איך זה קורה. אני לא חושב שאנחנו כבר יכולים להיות נוכחים במותו של פרעה, כלומר שכל האגו שנמצא בכל בני האדם, בכל באי העולם, מת. את מתארת לעצמך למה אז אנחנו מגיעים, אנחנו מגיעים לגמר תיקון.

שאלה: מה זה "באם אין שלימות המוחין, אזי אין העבדות בשלימות"?

תחשוב. אנחנו גם היום דיברנו על זה.

תלמיד: בגלל זה כל ה"ויאנחו".

כן.

שאלה: כתוב במאמר "שאם הישראל תחת שליטת איזה אומה, אזי האומה הזו שולטת עליהם. ואין להם באפשרות לפרוש משליטתם. אם כן היו טועמים טעם מספיק בהעבודת הזו, ואי אפשר להם להגאל". מה זה בדיוק אומר שהם קיבלו מספיק טעם מהעבודה ואי אפשר להם להיגאל?

בזמן שאדם נמצא בתענוג הוא לא יכול לצאת ממנו. אבל הבורא מוציא אותו מאיזו סיבה מהתענוג, ואז האדם חופשי ויכול כבר לעשות פעולות גם נגד חזרה לתענוג, נגד עבודה בתענוג.

(סוף השיעור)