הרצאה 27.09.2016 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הרצאת רב בבית קבלה לעם, רחובות

"מחברים את ישראל"

מנחה: אנחנו באנו לכאן למסע לאיחוד העם, ובעוד כמה ימים מחכה לנו ראש השנה, מה תאמר לנו?

כשאני מגיע לרחובות אני קצת יותר מתרגש מהרגיל, כי זאת העיר הראשונה שלי, כשהגעתי לישראל והייתי גר כאן בשבע, שמונה השנים הראשונות עד שעברתי למורה שלי, לרב ברוך אשלג לבני ברק, ומבני ברק אנחנו עברנו לפתח תקווה. יש לי הרגשה חמה וזיכרון יפה ונעים ממה שעברתי כאן. אבל זה היה, מה לעשות, הכול עובר.

גם השנה עברה ויש לפנינו שנה חדשה, ואנחנו צריכים להבין מהי השנה החדשה. לעשות חשבון נפש, אנחנו מבינים שזה הסליחות, אבל על מה אנחנו מבקשים סליחה? האם ביצענו משהו, האם באמת עשינו מה שהיה צריך לעשות או לא?

חכמת הקבלה מסבירה לנו שאנחנו כולנו אגואיסטים, שכל אחד חושב רק על עצמו, וזה כתוצאה מ"חטא עץ הדעת", ואנחנו בדיוק חוגגים את חטא עץ הדעת. אדם הראשון, אדם שגילה לפני 5777 שנה, ועוד כמה ימים זה יהיה 5777 שנה, הוא גילה את כל העניין הזה. ומאז יש לנו את הידיעה הזאת שאנחנו כולנו נמצאים באגו שלנו "בראתי יצר הרע", ואנחנו כולנו בכל שנה ושנה יותר ויותר מתפזרים, מתרחקים זה מזה, נעשים יותר אגואיסטים, יותר דוחים את האחרים, עושים חשבון יותר ויותר קפדני, כל אחד לטובת עצמו.

ולכן כל כמה שנים, או מאות שנים במשך ההיסטוריה, מגיעים למצב שנקרא "משבר", וגם היום. אמנם היו כאלה משברים אצלנו בהיסטוריה שלנו הרבה פעמים, כולל המשבר בבבל שמשם יצא עם ישראל ברשותו של אברהם שחיבר חלק מהבבלים ועשה מהם אומה, דווקא באידיאולוגיה הזאת של חיבור "ואהבת לרעך כמוך"¹, "על כל פשעים תכסה אהבה"², היינו על כל האגו שלנו, שאנחנו חייבים לכסות אותו בקשר בינינו, למרות הטבע שלנו.

וכך אחרי זה עם משה, כשהאגו שלנו גדל עוד יותר ביציאת מצרים והיינו חייבים לקבל כבר שיטה מיוחדת, המאור המחזיר למוטב שנקרא "תורה", והוא היה עוזר לנו להתחבר. ואז הגענו למבנה של חיבור. זאת הייתה פעם ראשונה שאדם גילה שאנחנו כולנו אגואיסטים וכולנו מרוחקים זה מזה, ואז בפעם הראשונה הגענו לחיבור, ממש חיבור, זה היה מה שנקרא "בית מקדש הראשון" שזה הקשר בינינו, זה לא הבניין היפה בירושלים, אלא הצלחנו להתחבר יחד.

ומאז שוב האגו גבר, כל יום וכל שנה הוא גדל וגדל, ואנחנו לא יכולנו להחזיק את זה, האגו הזה שבר את הקשר בינינו, זה נקרא "חורבן בית המקדש הראשון", אחר כך בית המקדש השני, ויצאנו לגלוּת. מה זה לגלות? אם בקשר בינינו היינו מרגישים את הכוח העליון, הבורא ששורה בינינו, הכוח של השפעה, אהבה, חיבור, חום, הרגשת החיים, נצחיות ושלמות, שהיינו חיים ברמה אחרת של קיום, אז כשאנחנו התנתקנו זה מזה הפסקנו להרגיש את החיים האלו הרוחניים, ברמה אחרת, במטריצה אחרת מהיום, במימד אחר. ואז נפלנו ומרגישים רק את מציאות העולם הזה בלבד, עד היום הזה.

אבל מה שקורה מעניין ומיוחד וחכמי הקבלה כולם דיברו על זה במשך אלפי שנים, מאדם הראשון, אתם מבינים שכמעט ששת אלפים שנה עברו, וכל המקובלים דיברו על זה, שיבוא הזמן, דווקא בסוף המאה העשרים, יבוא הזמן שהאגו שלנו יפסיק לגדול ויתחיל להתעגל. זאת אומרת, אנחנו נתחיל להרגיש שלא שרוצים להתרחק זה מזה, ולהשתמש זה בזה בצורה גסה, אלא שאנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו תלויים זה בזה, ולא יכולים, דווקא יחד עם זה שאנחנו נהיה אגואיסטים מאוד גדולים, כמו שאנחנו רואים היום, אפילו לא רוצים להתחתן, ולהביא ילדים, והילדים עוזבים את ההורים, ובקיצור לא כמו שהיה פעם, כמו שאנחנו עוד זוכרים, סך הכול עוד בדורנו נמצא גם הדור הישן, גם הדור החדש. אז אומרים מקובלים שדווקא בסוף המאה העשרים, במאה העשרים ואחת, בימינו, חכמת הקבלה תתגלה כי זו שיטת החיבור בין בני אדם, שנוכל לממש חיבור בינינו עד "ואהבת לרעך כמוך" ואז נתחיל להרגיש בינינו שוב את הכוח העליון, ואז נתחיל להרגיש את החיים הרוחניים, החיים הנצחיים השלמים. וזה בעצם עכשיו נפתח ונמצא לפנינו כמשהו שאפשר להשיג ולחיות כבר במימד אחד. יחד עם זה שהדור הוא דור מיוחד, ששואל "מה הטעם בחיים?" בשביל מה חיים? מה סוד החיים? ואין תשובה על זה, ולכן דווקא הדור הוא מאוד מיוחד.

ולכן לעניינו, אנחנו נמצאים לקראת השנה החדשה, וחכמת הקבלה מסבירה לנו מה זה "סליחות", זה שאנחנו בודקים עד כמה אנחנו פעלנו לחיבור בינינו לקיים "ואהבת לרעך כמוך" ולא הצלחנו. ואז אנחנו, לשנה הבאה את הכוח הזה, הכוח שנקרא א-לוהים, הטבע, האהבה, החיבור, כוח ההשפעה, אנחנו מרימים אותו לדרגת המלך ואנחנו רוצים שהכוח הזה ישלוט בנו, ימלא אותנו וכך אנחנו נחיה.

לכן נקווה מאוד שאנחנו נגיע לחיבור, יש לנו לזה כל התנאים, קיבלנו הזדמנות להיות בארץ ישראל, קיבלנו שיטת החיבור שזו חכמת הקבלה שנקראת "תורת אור", "תורת אמת", ואנחנו יכולים להשתמש בה כולם, וכך נגיע ליישום של עם ישראל בארץ ישראל במצב השלם. ואז כשאנחנו נתחיל לממש את זה, אז בתוך החיבור שלנו יבוא הכוח הזה לאומות העולם, הם יתחילו להרגיש את הכוח הזה מאיתנו, כי בתת ההכרה מצפים לזה ולכן שונאים אותנו, ואז נהיה אור לגויים ונגיע באמת לשלווה, "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם"³,"כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים".⁴

אז נקווה מאוד שבשנה, הבאה עלינו לטובה, אנחנו נממש זאת. זה בעצם כפתיחה.

שאלה: דיברת על בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, שהיינו בחיבור. איך זה מסתדר עם זה ש"אין העדר ברוחניות", ברגע שאתה משיג מדרגה, אתה נמצא בה, אתה לא נופל ממנה, אתה ממשיך ממנה והלאה. מדוע אנחנו נפלנו להסתר כל כך גדול אחרי שהיינו בחיבור כל כך גדול שאפילו ילד ידע מה זה השפעה ומה זה חיבור. איך נפלנו ממקום כזה גבוה להסתר? כי "אין העדר ברוחניות".

שאלה מצוינת, ערמומית כזאת הייתי אומר. יפה. באמת כל הירידות, הנפילות, השבירות, האכזבות, כל זה רק כלפינו, כדי שאנחנו נשיג עוד יותר. ולכן חורבן בית המקדש, גלות בבל אחרי חורבן בית המקדש הראשון, אחר כך שוב כשחזרנו לארץ ישראל, שוב בנינו את בית המקדש השני, שוב התחברנו, כבר לא בגובה כמו שהיה קודם, לא היה חיבור כל כך גדול, זה היה מוחין דחיה, עכשיו בית המקדש השני זה מוחין דנשמה, כבר עוצמה יותר חלשה של חיבור, אבל כל זה כדי להגיע למצב של ירידה הדרגתית לגלות.

וכל צורות החיבור האלו שנקראות "בית המקדש הראשון" ו"בית המקדש השני", הן נמצאות בנו ב"טמירו", זאת אומרת בהסתרה. ואחרת לא היינו מגיעים לגלות הזאת האחרונה, כמו שכתוב "לא יצאו בני ישראל לגלות אלא כדי לצרף להם נשמות הגויים"⁵, שכל אותה בבל שיצאה ממנה קבוצת אברהם, בינתיים התפשטה וכיסתה את כל כדור הארץ.

ואנחנו צריכים להתחבר איתם, להתערבב איתם, וזה נעשה במשך אלפיים שנה. ואז אנחנו יכולים עכשיו להגיע לחיבור בינינו. וגם החיבור שאנחנו נעשה בינינו, הוא מפני שאנחנו היינו בגלות והתחברנו, התכללנו מכל אומות העולם, אז הגלות הזאת כבר הסתיימה, האמת מזמן האר"י מלפני שש מאות שנה, אז אנחנו בזה שמתחברים בינינו גם מקרינים לכל אומות העולם את שיטת החיבור. גם הם מתחילים להבין שצריכים להתחבר. ובזה אנחנו נתקן את המשבר הגדול שעכשיו נמצא בעולם והוא לא יעבור כל עוד אנחנו לא נתקן אותו.

אז כל הגלויות והגאולות שהיו, הן כולן הצטרפו אחר כך לחשבון אחד, אבל בינתיים כדי לעשות את עבודת החיבור, אסור לנו להרגיש שיש לנו משהו. לכן האיבוד הזה הוא רק כלפינו, אבל לא שזה נעלם מהכלי הכללי שלנו.

מנחה: "למה נשתעבדו ישראל בכל האומות? כדי שיתעלה על ידם העולם. כי הם כנגד כל העולם." (ספר הזוהר, פרשת שמות, רפח)

ובמסכת פסחים נאמר:

"לא נתפזרו ישראל בין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים."

(פסחים פ"ז ע"ב)

שאלה: ערב טוב כבוד הרב, תודה רבה קודם כל על הזכות שקיבלנו והתכבדו בכבודך כאן.

התענוג שלי. באמת.

משתתפת: לפני הרבה מאד שנים הייתי אצל כמה מקובלים, כך ידעתי אז, אצל הבבא סאלי זצ"ל, הרב כדורי ועוד. אז הרגשתי כאילו אני עפר לרגליו, לא האמנתי לשנייה שאולי בכלל יש בנו, בי, איזו זכות להגיע לגרגר אחד ממנו. והנה אנחנו לומדים את חכמת הקבלה וכל אחד שיושב פה באולם, התגלה לנו שאנחנו יכולים באמת להגיע לזה. האם מותר לי לחשוב כך?

אנחנו חיים בעידן מיוחד שכל אחד, גם גבר וגם אישה יכולים וחייבים, להגיע לגילוי נשמתו. זאת אומרת, שכל אחד חייב לנסות בכל כוחו, במה שאפשר, במה שניתן לו, אבל כל אחד שחי בדורנו כבר יכול לגלות את שורש הנשמה שלו ולמלא את עצמו, ואז הוא מגיע לדרגה שכל המציאות הגשמית והרוחנית מתגלים לו כאחד, והוא עובר למעלה מחיים ומוות, למעלה מזמן תנועה מקום, למעלה מכל ההגבלות. כי אנחנו מגיעים בזה לדרגה הבאה של הקיום, לא דומם צומח וחי, זאת אומרת, שאני לא מזדהה כבר עם הגוף הזה שהוא חי, אלא בדרגת המדבר. דרגת המדבר זו כבר הנשמה.

אז אנחנו כולנו יכולים להגיע לזה. מקובלים כותבים על זה ואנחנו בהחלט נמצאים כבר בעידן הזה. גם אני הכרתי את הבבא סאלי, נסעתי אליו ולא פעם אחת כי חיפשתי אצל מי ללמוד, זה היה בשנת 76, אולי 77, הוא היה כבר מאד זקן.

משתתפת: האם העובדה שהתבטלתי שם כגרגר עפר ממש, בלי לחשוב לשנייה שמותר לי בכלל אי פעם להגיע לאיזה מימוש ממה שאנחנו לומדים, האם זה נקרא להתבטל בפני הקבוצה, בפני העשירייה?

גם זה. כל דבר ודבר שאדם עושה, כל מאמץ ומאמץ שאדם עושה כדי להיות שייך לאנשים שנמצאים בהשגה רוחנית, הוא קונה בזה גם את הקשר לרוחניות.

שאלה: בתכנית "חיים חדשים" מספר 204 דיברת על סדנאות של הורים וילדים, כדי להרגיש את הצורך אחד של השני ולמלא אותו. אבל אם זה בעצם ילד, וכהורים צריך לצמצם את האהבה שמראים כלפיהם, אז איך באמת להשתמש בסדנה מתוך הקשבה לצורך וגם למלא את זה?

שאלה טובה, אבל אני לא יכול לענות לך, כי כל תשובה שתקבלי את יכולה אחר כך לסובב ולממש אותה לא נכון. את חייבת ללכת לקורס, ורק במשך בקורס לאט לאט, בהשגחת מי שמעביר את הקורס, תוכלי לרכוש את הידע הנכון. אני לא אענה לך על זה אפילו בכלום, אל תשאלי יותר, צריכים להיות מאוד מאוד זהירים עם הילדים.

שאלה: בקשר לנושא החיבור, מטרת החיבור היא לכל עם ישראל. בתחושה שלי לפעמים יש אנשים מבחוץ שבכלל לא מתחברים לנושא הזה, הם עם אגו מאוד גדול, ועד כמה שאתה מנסה לבטל את עצמך ולהגיע דווקא ללב, לנקודה שבלב שלהם, לא תמיד אתה מצליח, מבחינתי זה הרבה פעמים תסכול. איך להתמודד עם זה? כי אתה בא לפה ואתה לומד להתחבר ולאהוב ו"ואהבת לרעך כמוך" והנקודה שבלב וההקשבה והכול, אתה יוצא לעולם האמתי, ואז הדברים הם אחרת.

הגעתי לרב"ש כשהייתי בגיל 33. כל החיים רציתי להיות מדען, למדתי ביו- קיברנטיקה, גמרתי אוניברסיטה והכול. למדתי על מערכות גוף האדם, חשבתי שדרך המערכות האלה אני אדע מה סוד החיים. אני לא רציתי שום דבר חוץ ממדע. וכשהלכתי לכל מיני מקובלים ללמוד, סיפרו מיני דברים, פירושים על התורה.

כשהגעתי אליו אז לא למדתי שום דבר חוץ מ"פתיחה לחכמת הקבלה", ואחר כך "תלמוד עשר הספירות", וכך היו לי כמה שנים. כשהתחלתי לשמוע על זה שמדברים על חיבור, הזדעזעתי. מה הקשר בין השגת הא-לוהות, העולם עליון, דרגות, פרצופים, ספירות, התקשרויות, נוסחאות, אור חוזר, אור ישר, צמצום, מסך, כל מה שאנחנו לומדים. זו חכמה שאדם אחרי אוניברסיטה, כמו שאני הייתי, ואני לא ממש מטומטם, היה לי קשה לתפוס את זה, להכיר וללמוד, ממש לשתות את זה.

אבל כשמדברים על החיבור, זה לא ניכנס ללב, לא ניכנס. איזה חיבור, בשביל מה, עם מי להתחבר, מה, מי הם? אני זוכר את ההרגשות שלי, אני שנאתי את זה בכלל, על מה הוא מדבר? אדם יכול לשמוע את מה שמדברים, אבל אין לו תגובה פנימית רגשית לזה, כי הוא עדיין לא בשל. צריך להשפיע המאור המחזיר למוטב עוד ועוד ואז הוא מתחיל, לפי ההתמדה שלו שבכל זאת ממשיך, מתחיל להבין שזה באמת מדובר על חיבור.

כך אני גם עשיתי עם האנשים שהיו באים אליי. הקמתי קבוצה בשנת 95 בערך ואז אני גם לא דיברתי איתם על חיבור. באו ישראלים נורמליים, מה אני אדבר איתם על חיבור, הם יחשבו שֶמָה זה? הם הגיעו לגן ילדים, שהגננת מספרת להם שאסור להרביץ זה לזה? לימדתי גם "פתיחה", "תלמוד עשר ספירות", מאמרים, פה ושם דיברנו על כאלו דברים שצריכים להיות מחוברים, אבל כמין תוספת יפה.

עד שפרץ המשבר והעולם נעשה עגול, גם המשבר באירופה, וגם אנחנו שמתחילים כבר לראות שאין לנו בצורה הרגילה הנראית לעין שום עתיד אם אנחנו נמשיך כך. אנחנו צריכים לחפש איזו שיטה אחרת של קיום, ואז הגיע הזמן, נעשתה תשתית לזה שהייתי יכול להתחיל לדבר על זה.

אבל אני אומר לך שגם אני בעצמי רק מתוך זה שאין לאן לברוח, אני חייב להשיג את סוד החיים. ולכן נשארתי. היה לי קשה מאוד לקבל את העניין הזה של החיבור, "ואהבת לרעך כמוך", את מי לאהוב? מה לאהוב? לא הרגשתי בזה אף פעם צורך, אני לפי האופי שלי בכלל לא הרגשתי בזה.

היום מגיעים אנשים לקמפוסים שלנו ללימודים, אם מיד נספר להם על חיבור, זה גם מאוד פרובלמטי, זה מאוד לא פשוט. אני לא יודע אם זה כל כך נכון. אין לנו ברירה, אנחנו נמצאים מצד אחד הזמן לוחץ, מצד שני כבר זה ממילא, בכל זאת, כך אנחנו פועלים בכל העם.

אבל באמת, זה לא פלא שבאים הרבה אנשים אלינו והם לא מבינים את זה. חכמת הקבלה, חכמה א-לוהית, עולמות, פרצופים, ספירות, אורות עליונים, מדברת על חיבור בין בני האדם? משהו שכך שרים ומלמדים ילדים, זו בעיה.

לכן האמת שאנחנו עוד מתקנים את השיטה שלנו. כמה שיש לנו מאמרים ובכלל ספרים, ספרים מאוד גבוהים, גדולים, קדושים. אבל ממש איך לגשת לעולם המודרני היום ולהסביר בצורה פשוטה, ולא דרך מה ששנוא על בני האדם, דרך החיבור, זה עוד קשה. תעזרו לנו, תלמדו אתם ותמצאו שפה ותתחילו גם כך עוד ועוד להשפיע לאנשים.

שאלה: איך להתחבר, איך את מה שאתה אומר להכניס ללב?

רק דרך הלימוד בקבוצה. בצורה שיטתית. זה כמו שהרופא אומר לי, זאת התרופה, אתה צריך לקבל אותה ואחר כך תרגיש תוצאה. אני לוקח ולוקח ואין שום דבר, חודש, חודש וחצי, חודשיים, ואז אני מרגיש שינוי. אין מה לעשות.

על זה כתוב בספר הזוהר. איך כתבו את ספר הזוהר? רבי שמעון אסף עשרה אנשים, תשעה חוץ ממנו, וסידר אותם בעיגול, במעגל, ונתן להם שיטה איך להתחבר. כל אחד חושב שהוא שייך לאחרים, והם יכולים להתכלל יחד, הם צריכים לבנות ביניהם תבנית כמו מערכת הנשמה, שכולם מתחברים יחד ברצון אחד, מבטלים את האגו שלהם ומתחברים בנקודות שבלב. ואז מתוך הנקודה שבלב, אם הם מתאמצים נכון, הם מתחילים להרגיש את הבורא. הם בזה בונים את הכלי, הגלאי, לגילוי הבורא.

כך כתוב כל ספר הזוהר, במה הם גילו צעד אחרי צעד את הבורא יותר ויותר, בהתאם לכמה שהתחברו. והם רשמו, שמתחברים בכאלו כוחות, בכאלו דרגות ומגלים את הבורא בצורה כזאת וכזאת. זה ממש ספר פרקטי. עד כמה שהאור מופיע ועוזר להם להתחבר, ועד כמה שהוא אחר כך מופיע בקשר ביניהם ומתגלה כמילוי. זה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה", זה בעצם היישום של חכמת הקבלה.

כך אנחנו צריכים ללמוד, וכך אנחנו לומדים פחות או יותר. יש לנו הרבה מטרות בזמן הלימוד, שאנחנו רוצים להראות גם לאחרים, אנחנו רוצים גם לעצמנו, אנחנו צריכים מאמרים ועוד. בקיצור, יש הרבה מטרות בזמן הלימוד. אבל פחות או יותר ככה זה.

אין יותר, רק קבוצה, עשירייה או חמישייה לא חשוב כמה, אבל שיכולה להתחבר יחד כמה שיותר. על זה יש לנו הסבר איך לעשות זאת דווקא מהמורה שלי, מרב"ש, ואז אנחנו מגיעים למצב שיש בינינו איזה מין קשר. ואם אנחנו יחד עם זה לומדים, לאט לאט מתגלה יותר ויותר אור והוא עושה חיבור בינינו יותר ויותר עד שמגיע לדרגה כזאת שמתחיל להתגלות הכוח הזה שנקרא "בורא. "בוא וראה" בורא.

שאלה: ידוע שהחיבורים שלנו לפני ארבעים שנה ויותר הם חיבורים עם חברים, והאהבה הזאת היא הדבר הכי חשוב. וליצור קשר עם אנשים חדשים, ליצור קשר עם מישהו שאתה לא מכיר זה מאוד קשה, והדבר הזה הוא טבעי.

לא.

משתתף: הוא לא טבעי?

לא. כי לא אכפת לי מה שיש לאנשים בחיים שלהם. לכל אחד יש משפחה וחיים כאלו וכאלו, ילדים, בעיות, עבודה, עוד כל מיני דברים, בריאות, מערבולת, וכל אחד נמצא בקופסה שלו. אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו לא צריכים להתחבר ברמה גשמית כמו שאתה אומר שכך זה היה פעם.

אנחנו צריכים חיבור בנקודה שאנחנו משתוקקים לגלות את הכוח העליון, שאנחנו רוצים להתרומם מעל החיים שלנו. אנחנו צריכים להגיע למצב שעוזבים דווקא את כל הדברים הגשמיים ורוצים להתחבר רק בנטייה הרוחנית. ולכן לא אכפת לי עם מי לשבת, לא אכפת לי. אלה יכולים להיות אנשים [שונים], ועם מי לא ישבתי, בכל היבשות, בכל הארצות, ואני לא מרגיש שום הבדל, ממש. אני עושה סיור בקבוצות שלנו בדרום אמריקה או באירופה, אין שום הבדל, כי האנשים הם אנשים.

ברגע שאנחנו עוזבים את כל מה שיש לנו בעולם הזה שזה שייך לדרגת החי, ורוצים להתעלות לדרגת האדם רק בקשר בינינו, לא במה שמפריד אלא במה שמקשר, המקשר בינינו הוא רק החיבור ההדדי, הנקודה הזאת. אם אנחנו מתקשרים, אנחנו מתחילים להרגיש בה כבר את תחילת העולם הבא. קצת ניסיון וזהו, זה יבוא.

שאלה: פעם, כמו כל המקובלים של פעם, היה צריך עומק מאוד מאוד גדול כדי להגיע להבנה הגדולה הזו. האם עכשיו בגלל שכולנו יכולים אז כבר לא צריך את העומק הזה?

שאלה יפה. אנחנו לומדים את זה עכשיו ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". היום הרבה יותר קל להשיג את העולם העליון, הכוח העליון, ממה שהיה קודם, זה מצד אחד. מצד שני, מפני שהאגו שלנו הוא גדול מאוד, אז צריך להגיד שזה כביכול יותר קשה, אבל היום הנקודה שבלב, הרצון להגיע לחיבור נמצא בהרבה מאוד אנשים.

אם הייתי מפיץ את חכמת הקבלה בשנות 85 - 90 לא היה עם מי לדבר, לגמרי לא היה עם מי לדבר. אנשים היו אטומים לזה, הם הסתכלו עלי כמו תינוק שמתסכל על האדם הגדול ולא מבין מה שהוא אומר לו. אלה אנשים חכמים, משכילים אבל לא היו עדיין בשלים לזה. העולם לא היה בשל, לכולם היה חלום אמריקאי, שם החיים הטובים ושום דבר חוץ מזה לא רוצים. היה קשה מאוד.

ולכן כתוב בחכמת הקבלה שאך ורק משנת 1995 והלאה, ייפתחו מעיינות החכמה ויתחילו באמת להשקות את העולם. ובאמת כך זה היה, פתאום הייתה לי הזדמנות לדבר ברדיו פעם בשבוע, ואנשים התחילו להגיע, פתאום זה התעורר. איך? אני בעצמי לא יודע. גרתי בבני ברק, ממש במרכז בני ברק ברחוב רבי עקיבא, ופתאום התחילו להגיע אנשים חילוניים מכל מיני מקומות, התחילו להתקשר ללא שום סיבה אלא הייתה התעוררות מבפנים. מעניין, התחילו להגיע מארצות הברית ומרוסיה, אנשים מכיוונים שונים. מצד אחד יותר קל כשיש הרבה אנשים, זה בכל זאת "גיבור בכמות", אבל בכל זאת צריכים להשקיע כוח.

התגלתה השיטה, העולם נעשה עגול, נכנס למשבר. אנחנו מבינים שאם אנשים לא יהיו קשורים זה לזה אנחנו נהרוס את כל כדור הארץ. גם חכמת הקבלה אומרת שיכולה להיות מלחמת עולם שלישית, אטומית, ובעל הסולם כותב על זה. נקווה שאנחנו לפני זה נתחיל להתחבר, הכדור בידינו. עם ישראל כאן בארץ ישראל אם הוא יעשה התקרבות הדדית זה לזה, כל העולם כמו גן ילדים יתחילו לעשות אותו דבר בצורה מחויבת. כי "ישראל" זה נקרא "לי ראש", ואנחנו באמת ראש של כל העולם.

ודווקא האנטישמים הגדולים הם הבינו את זה במשך ההיסטוריה וכתבו על זה, שכל העולם הוא תלוי בקיום של עם ישראל, בכמה ואיך הוא מקיים את תפקידו. על זה יש לנו הרבה חומר, אפשר להיכנס לאתר שלנו ולראות שם מאמרים שלמים של פילוסופים ואנטישמיים גדולים מאוד שכתבו על זה, חוץ מהמקובלים הקדושים.

שאלה: מה ההבדל בין הקשרים שנוצרים בין חברים שלומדים את חכמת הקבלה לבין קשרים שנוצרים בין משפחה או ביני לבין החברים שגדלתי איתם? ברור לי שהקשר בין האנשים זה המפתח לחיים טובים.

יש את האנושות שהיא כוללת שבעה מיליארד, מכל השבעה מיליארד האלו אנחנו לוקחים קבוצה אחת קטנה. אם הקבוצה הזאת, נניח חמישייה, מוותרת על האגו שלה ומתחברת יחד למרכז, אם הקבוצה מצליחה לחבר את כולם יחד, אז במרכז שלהם הם מתחילים להרגיש את הכוח העליון. ואז יוצא שכל אחד מהם אם הוא מחובר עם עוד כמה אנשים גם בעבודה ובמשפחה, לא חשוב איפה, הוא הופך להיות למקור האור ומקרין להם בלי לדבר איתם על זה, הוא מתחיל להעביר להם גם אותה השראה. וכך זה מתפשט כמו בתגובת שרשרת, ממש לפי אותם חוקים.

ולכן מספיק "ישראל", שזו קבוצה מאוד קטנה באנושות, כי אם היא תממש את זה אפילו בחלקה, ואפילו כמה עשיריות אצלנו, אם נממש את החיבור נכון, כולם כבר יתחילו להרגיש, כבר יתחילו לדבר ולא לריב. אנחנו רואים את זה בקבוצות שלנו. בקבוצות שלנו בישראל מילא, אבל בקבוצות שלנו בעולם יש לנו נציגים של כל העמים, ודווקא התעוררות גדולה מאוד יש מהם.

גם ערבים ובדואים לומדים בקבוצות שלנו, ובשמחה לומדים. במיוחד בחיפה שם חצי מהקבוצה שלנו הם ערבים שבחיפה. ואנחנו שמחים מאוד בזה, והם לומדים ומקבלים את זה בצורה יפה, נכונה, רצינית. זאת אומרת, לא חסר לנו כלום. אם אנחנו נמשיך את החיבור בשנה הזאת אנחנו נראה ישראל ברמה אחרת לגמרי, במצב אחר.

מנחה: "וכאשר יושלמו בני ישראל עם דעת השלם, יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם."

(בעל הסולם, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות ד')

שאלה: כשאני שומע את ההרצאות שלך ואת ההסברים שלך אני מדמה תאים בגוף וכל תא הוא מורכב מהמון המון דברים בתוכו, אבל אם אנחנו רואים את התאים בעצמם, ההתחברות שלהם שעליה אתה מדבר, אחר כך לאיברים ויותר מזה לגוף עצמו, הייתי רוצה לדעת מהפרספקטיבה שלך, מה אתה רואה אחרי שלב ההתחברות הזו? מה אתה רואה אחרי זה?

כן, אין ספק כמו התאים שמתחברים בגוף. יש לך גוף שלם שנמצא בצורה הנכונה, הפונקציונאלית, שיכול לתפקד יפה. למה אני הגעתי לחכמת הקבלה דווקא דרך החיפוש הזה, כי המקצוע הראשון שלי היה ביו-קיברנטיקה, זאת אומרת מערכות בגוף האדם, מערכות הפעלה. וגם אנחנו בעצם מהווים כולנו מין גוף מתוקן, ואנחנו מרגישים מה זה נקרא גילוי הבורא, החיים שבגוף הזה שמתחילים לזרום בגלל שכולם, כל התאים, כולנו מתחברים. כל אחד מאיתנו הוא כמו תא בודד, אז כולנו מתחילים להרגיש את החיים משותפים שזורמים בתוך הגוף הזה, זה נקרא "גילוי הבורא לנברא".

שאלה: אז אם אנחנו מדברים על זה שהאנושות היא כמו גוף ואז האנושות כולה מגלה שהיא גוף אחד, איפה אתה רואה את השלב הבא? כי אנחנו מוגבלים בראייה שלנו לתחום האנושות, בגדול.

אחרי שאנחנו מתקנים את הגוף הזה?

משתתף: כן.

ומרגישים בו צורה שלמה של הקיום?

משתתף: כן.

זה נקרא "גמר התיקון".

משתתף: ואז מה?

ואז אני לא יודע, אני לא יכול לשקר. חכמת הקבלה מביאה אותנו רק לנקודה הזאת ולא שהיא לא רוצה לדבר יותר, אלא אין לנו אותם חושים, אותם רגשות, אותו שכל ורגש, מוח ולב שנהיה בגוף שלם ואז נוכל להבין מה הלאה, זאת אומרת אנחנו צריכים כאן לעשות שדרוג ולכן המקובלים לא כותבים על זה. אבל נגיע.

שאלה: אני פעם ראשונה כאן ואני רוצה לשאול לגבי עניינים ממש בסיסיים, האם לקבלה יש התייחסות לשני נושאים שמטרידים אותי, אחד, הנושא של ניסים שמופיעים בתנ"ך בשפע, ואנחנו כבר לא רואים אותם אלפי שנים.

אין ניסים ולא היו.

שאלה: אז אני הייתי מבקש להתייחס לזה, זה עניין ראשון. והעניין השני, האם הקבלה מתייחסת לנושא של מה שנקרא התייחסות של א-לוהים לפרט, איך הוא מתייחס לפרט? האם יש מה שנקרא התנהגות כזאת או אחרת, איך היא מושפעת, איך א-להים מתייחס לעניינים האלה? מה שנקרא "השגחה פרטית", האם הקבלה מתייחסת לנושא הזה?

ודאי שזה הכול נושא של קבלה ולא מחוצה לקבלה, כי הקבלה חוקרת את העניין הזה. אז בקשר לכוח עליון, הכוח העליון הוא מופשט, ללא צורה ודאי וללא שום הגבלה, זה כוח השפעה ושממלא את כל המציאות, היינו כל הרצון לקבל שנברא, כל הנבראים. הכוח העליון הזה הוא נסתר מפני שהנבראים מסתירים אותו מתוך האגו שלהם, מחוסר השתוות הצורה. אנחנו כולנו אגואיסטים והוא כולו נתינה ואהבה, ולכן אנחנו לא יכולים להרגיש זה את זה. וכל עוד אנחנו לא נרכוש את האהבה, הנתינה, החיבור, אנחנו לא נוכל לגלות אותו. אבל הוא בעצמו נמצא בצורה קבועה, מה שנקרא "במנוחה מוחלטת" ואין מצידו שום שינוי, זה מפני שהוא שלם וממלא את כל המציאות. אלא אנחנו במציאות הזאת שנמצאים בה יכולים להשתנות, ובהתאם להשתוות עימו, עד כמה שאנחנו דומים לו, אם אנחנו נרכוש תכונת השפעה, אהבה, חיבור, אז נרגיש אותו. זאת אומרת השינויים הם רק בנו ולא בו. זה כלפי הכוח עליון הזה.

ההשגחה שלו היא קבועה, טוב ומיטיב לרעים ולטובים, לא משתנה בכלום, בשום דבר. זה שהספרים מדברים על זה שהוא משתנה, מתרגז, אוהב, מרוצה או לא, זה כי "דיברה תורה כלשון בני אדם", לא יותר, זה דבר אחד. זאת אומרת לדבר על הא-לוהים או לדבר על הטבע, או לדבר על הכוח הקבוע, זה אותו דבר.

כלפי השאלה הראשונה על ניסים. אין ניסים אלא חוסר ידיעה, פשוט מאוד. ברגע שאנחנו רוכשים ידיעה יותר גדולה, כוחות, הבנות, אז אנחנו מתעלים יותר ויותר, אנחנו נמצאים בטבע סך הכול ואף פעם אנחנו לא יכולים להגיד שיש משהו למעלה מהטבע, אלא יש למעלה מהטבע של היום שאני מגלה, רמה אחרת, יותר גבוהה, ומה שהיום נראה לי ניסים, אז מחר זה יהיה בשבילי רגיל וכן הלאה. זאת אומרת זה הכול תלוי כלפי האדם ולפי השגת האדם. צריכים להתייחס לכל הדברים האלה בצורה מאוד פשוטה, רצינית, עניינית, מדעית. חכמת הקבלה זו בעצם פיזיקה של העולם הנסתר אבל זה שהוא נסתר זה לא עושה אותו למשהו, אלא בינתיים נסתר, ואנחנו לומדים איך לגלות.

שאלה: אני הגעתי לפה לפני כמה זמן בגלל מהות החיים, ממש רציתי את האושר, את האהבה הזאת וכולי, ואני מרגישה מבחינה גשמית חוסר בטחון או קושי כזה, מאוד קשה לי להתחבר ואני רואה פה בקבוצה נשים כאלה גדולות. ואתה מדבר על תפקיד האישה, ואני מרגישה שמצד אחד אני הייתי רוצה מאוד להיות האישה הזאת, אבל מצד שני אני מרגישה את החיים וכל מה שאני עוברת.

את חושבת שסתם את מקבלת כאלו קשיים? אנחנו לומדים שזה הכול דווקא לפי האופי של האדם כדי לתת לו את כל ההזדמנויות להתגבר על הטבע שלו ואז לגלות את הכוח העליון. אין לנו בעולם הזה יותר שום תפקיד וכל העולם הזה הוא כמו קפיצה שאנחנו צריכים כך בעצם לעבור אותה ולגלות כבר את המדרגה הבאה.

כי אנחנו חיים בינתיים בדרגת חי, יש בעולם הזה דומם, צומח וחי, ואת דרגת המדבר אנחנו צריכים בעצם לכבוש. ולכל אחד יש בזה גם יתרונות, גם חסרונות, זאת אומרת נותנים כוחות ונותנים תרגילים לפי הטבע של האדם, ולאף אחד אין מכשול אלא אך ורק כדי שיטפס למדרגה הבאה. זה כמו עם ילדים קטנים, כדי לטפס במדרגות, את הולכת עם הרגליים, והוא עולה על ארבע, אז כך אנחנו צריכים לעלות, לא נורא, הכול מדוד, אל תדאגי, שום דבר לא מעל לכוחות שלך.

שאלה: האם תוכל להסביר בבקשה את המונח "טוב ומיטיב"? כי טוב ומיטיב זה ביחס למשהו שהוא לא טוב?

לא כלפינו, לפי מה שאני מגלה היום הוא לא טוב ולא מיטיב.

שאלה: מה זה טוב ומיטיב?

טוב ומיטיב זה לפי הכיוון שלו בהשגחה עלינו כדי לקרב אותנו, כדי להביא אותנו למטרה הסופית. ולאט לאט עד כמה שאנחנו מתקדמים לקראת המטרה הזאת, אנחנו מתחילים באמת להסכים שהוא טוב ומיטיב אבל זה לוקח זמן. בינתיים אני לא יכול להסכים שהוא טוב ומיטיב. ואם אני התחלתי היום, נגיד לפני חודש, חודשיים קמפוס א', ב', איזה טוב ומיטיב? לפי החיים שלי, לפי מה שאני רואה בחיים? כלום. אם תשאלי אותי היום אז כן טוב ומיטיב. זאת אומרת זה מה שצריכים לגלות, זה מה שמקובלים מספרים לנו, נקווה שנגיע ובאמת זה כך. אבל באמת זה כך.

הבעיה היא שמטרת הכוח העליון לפתח בנו חוש הכרת הרע, שאנחנו נרגיש עד כמה שטוב להיות בהשפעה, כי אנחנו יוצאים מהאגו שלנו ואז מתחילים להרגיש שהעולם בלתי מוגבל. זה מה שאנחנו צריכים לעשות כי הדרגה הבאה היא נמצאת מעבר לאגו, מעבר לסגירות הזאת שבה אנחנו כל הזמן נמצאים בתוכנו. לכן צריכים יחד למשוך את המאור. ואני רואה שמתקדמים מאוד, בכל זאת מה שאני עברתי במשך עשרים, שלושים שנה, היום תוך חמש, שבע, שמונה שנים כבר עוברים, הזמן מתקצר.

שאלה: שתי אחיותיי הן בקבלה ולפני שלוש שנים הן ממש אמרו לי "תלכי, את מפסידה משהו גדול", היום אחרי שלוש שנים אני מרגישה שקיבלתי מתנה.

תודה.

משתתפת: איך אני חולקת את המתנה הזו עם שאר היקום, עם שאר האנשים? אני מסתכלת על אנשים ואני בלב שלי אומרת שהלוואי שהבורא יביא אותם למצב הזה שקיבלתי.

קודם כל זה חיבור עם החברות בקבוצה, זה קודם כל, על ידי זה מעוררים את המאור המחזיר למוטב, ודרכינו מפני שאנחנו קשורים לכל האנושות, לפחות לעם ישראל אנחנו ממשיכים את הכוח הזה החיובי, זה דבר. אחד. ודבר שני בכל זאת בתור אישה יש לך יותר הזדמנות לדבר עם נשים אחרות, לעשות כל מיני חוגים, גם בקשר לחיבור של ילדים. אני מקווה מאוד שאנחנו בכל זאת נגיע למצב שנוכל להסביר להורים איך לחנך את הילדים כך שלא יהיו מכות בבית ספר, בגן ילדים, שלא יהיו התפרצויות גדולות כמו שיש ביניהם, וזה הכול אפשרי רק על ידי חיבור. אנחנו עושים זאת, אנחנו עושים זאת ממש.

אני רואה את זה גם מתוך זה שאני מקבל מכתבים מבתי סוהר אמריקאים, עד כמה שזה עובד. תתארו לעצמכם מי נמצא שם. יש לי חבילות של מכתבים כאלה, עד כמה שזה עוזר. מכל שכן אני מקווה שעם הילדים שלנו נצליח איכשהו. אני מצפה שנשים ייקחו על עצמן את העבודה הזאת במיוחד.

שאלה: כשמסתכלים על הטבע יש הרמוניה מאוד ברורה לעין וכשמסתכלים על בני האדם אז קצת פחות.

נכון. לא קצת פחות, לגמרי לא.

משתתף: כן, איך זה הגיוני?

זה הגיוני כי דומם, צומח וחי מנוהלים בצורה אינסטינקטיבית, מחויבת מהבורא, והאדם לא. האדם צריך להכיר את הרע שבו ומתוך זה לבנות את עצמו גם באותה הרמוניה כמו דומם, צומח וחי, אז כולנו נתחבר יחד, ואז האדם ירגיש את עצמו בדרגת המדבר. דרגת האדם זה מהמילה "דומה", "אדם" זה אדמה לעליון, כשאנחנו בקשר בינינו בונים את המערכת שנקראת "נשמה". ולכן אנחנו היום הכי גרועים שבטבע, כן, ודאי, אין יותר גרוע מהאדם. אבל כל הטבע נפעל בצורה אינסטינקטיבית, דומם צומח חי, אין להם שום בעיה, הם חיים וזהו. אף אחד לא שואל למה חיים, בשביל מה חיים, איך מתנהגים? הכול על ידי פקודות, רק אנחנו לא. אבל אנחנו צריכים להשלים את עצמנו בעצמנו.

שאלה: אני קצת דואגת, יש לי אח קטן ממני ב-16 שנה והוא נראה כאילו שלושים דורות ממני למרות שאני עדיין צעירה. בכל אופן במהלך ה-20 שנה שהוא חי הוא כבר הספיק לעשות את כל מה שאני לא עשיתי בכל השנים האלה שאני חיה. הוא עושה עסקים, הוא נוסע בכל העולם, כאילו אין לו מה להתרגש יותר. הוא רוצה עכשיו ללכת לעשות עם החברים שלו תחרויות אופנועים, אני אומרת "אבל זה מסוכן, אתם לא פוחדים?" והם עונים קצת בצחוק וקצת בחיוך "מה זה משנה? כולם מתים בסוף, בשביל מה החיים האלה, אין להם שום משמעות". שכאני שומעת את זה, זה נשמע סוג של ציניות שכבר נטבעה בדור הזה, כי תכלס הם אנשים חיוביים, רציניים, נחמדים, הכול בסדר אצלם, אבל הייאוש מתבטא ב "אני עושה עכשיו הכול ומה שיהיה, יהיה". מה אני יכולה להגיד לו?

את לא יכולה להגיד לו כלום כי אחרת הוא לא מרגיש שהוא חי, מה לעשות? אנחנו רואים את זה בכל מקום בעולם, את רואה מה קורה עם הדור הצעיר. אנחנו מגיעים גם למצב שלא נצטרך לעבוד, היום לספק כל טוב לכל האנושות זו לא בעיה, אם היינו בכלל חושבים לעשות את החיים שלנו טובים לא היינו צריכים כעט לעבוד, מה היינו עושים? זו כבר שאלה אחרת.

אז לכן חכמת הקבלה אומרת שכולנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נמצאים בעבודה רוחנית. שאנחנו צריכים לדאוג לחיבור בינינו, ללמוד איך לעשות את החיבור הזה בצורה עד כמה שיותר גבוהה ולגלות בזה את החיים הרוחניים בדרגה הבאה.ואז לחיות בזמן שאני נמצא בגוף, ויחד עם זה להיות בהרגשת החיים מעבר לזמן, מהירות ומקום, לחיות בשני עולמות. זה שהם בינתיים לא מגלים את האפשרות הזאת, זה עוד מעט יתגלה, מה לעשות? זה בהדרגה.

אנחנו משתדלים, אני מכיר אותך גם כמה שנים, אז צריכים עוד ועוד להשתדל איך להגיע אליהם. עכשיו גדל דור ה-Z, זה לא דור ה- Y, זה דור מאוד מיוחד, באמת מאוד מיוחד. אצלם תפיסת החיים, הפסיכולוגיה מאוד שונה מאיתנו. נצטרך גם אליהם למצוא את הגישה. תשתדלי, תני להם, סובבי להם שיעזרו לנו לעשות את זה, אנחנו צריכים מהדור ההוא אנשים, איך שהם חושבים, איך שהם מרגישים, איך שהם ניגשים למשהו, לפני שהייסורים מגיעים אליהם ומחייבים אותם בכל זאת להקשיב.

משתתפת: אני בעיקר דואגת בגלל הייאוש.

עם הייאוש אין מה לעשות, זה בכל העולם, 70 אחוז מהעולם נמצאים בייאוש. האחוזים שמקבלים תרופות נגד הייאוש הם ממש גם באחוזים כאלה, גם לחיות הבית יש היום תרופות נגד הייאוש, דיכאון. כן, כי הם מקבלים זאת מבעל הבית. גם ילדים קטנים בגיל שנה, שנה וחצי מתחילים לקבל תרופות נגד הייאוש, מרגישים אצלם מה שקורה איתם, הסרוטונין אצלם לא מאוזן, אפשר לבדוק ולראות, וזה משפיע על כל מיני תופעות אחרות של תפקוד הילדים. צריכת הסמים ודאי שאנחנו מבינים שהיא באה מכאן וכן הלאה. זו בעיה מאוד גדולה, יחד עם האבטלה, אלה מצבים מאוד לא נעימים, אנחנו באמת צריכים להבין שכל זה זו תשתית להפצה שלנו.

שאלה: אני לא למדתי קבלה, אני לומד פילוסופיה, אמרת שלעם ישראל יש איזה תפקיד בעולם.

זה לא אני אומר, אמרו זאת במשך הדורות אלפי אנשים כולל אומות העולם, כולל הגויים ואנשים מאוד מיוחדים כולל פילוסופים. אם תיכנס לאתר שלנו תמצא מקורות.

משתתף: אין לעמים אחרים, לתרבויות האחרות, למסורות האחרות תפקיד בעולם הזה? תפקיד רוחני, לא תפקיד חיצוני. אין להם איזה תפקיד שהם צריכים לעורר משהו באדם, מעבר לקבלה, מעבר לתורה?

אני לא חושב שאנחנו כל כך מאושרים שיש לנו תפקיד, יותר טוב אם זה לא היה נופל עלינו, זאת אומרת מה זה תפקיד? זה תפקיד על כל העולם. רק שבכל האנשים, יש כאלו שיש בהם רגישות לתפקיד, רגישות למהות החיים, שאלה בשביל מה חיים, מה הטעם בחיים? יש כאלו שזה בוער להם, פשוט צף למעלה בהרגשת הלב ובמוח והם לא יכולים להירגע. כאלו אנשים אסף אברהם בבבל העתיקה כמו שכתוב בתורה, ומהם הוא הרכיב קבוצה וקרא אותם "ישר א-ל", לפי נטייה שבהם, כי רצו לגלות את הכוח עליון ומכאן אנחנו.

זאת אומרת אנחנו לא עם שהגיע מההורים שלו בצורה גנטית, כלומר שהיו לנו אבא ואמא, משפחה. שהמשפחה גדלה, וגדלה ונעשינו כעם, אין דבר כזה. אנחנו דווקא חיבור של הרבה מאוד עמים קטנים שנמצאו אז בבל העתיקה ומכל שבט, מכל אומה קטנה כזאת הגיעו לאברהם כמה כאלו ומהם הוא הרכיב את הקבוצה.

לכן אנחנו לא מרגישים כל כך את הקשר בינינו. אם לא השנאה הזאת הכללית כלפינו לא היינו בכלל מרגישים את עצמנו שאנחנו שייכים זה לזה. לכן זה לא עם ואסור לנו להשוות את עצמנו עם העמים האחרים. אנחנו רואים את זה גם מההיסטוריה וגם היום.

אתה לא תמצא באף עם כאלו אנטישמים כמו בין היהודים ועוד, רק אצלנו. מפני שאנחנו לא עם גנטי אלא עם אידיאולוגי, ואם אין אידיאולוגיה אנחנו לא עם. גם כתוב "היום נעשתם לי עם", מתי? מתי שאנחנו לקחנו על עצמנו התחייבות לערבות, להיות ערבים זה לזה, מחוברים.

שאלה: בתכנית "הפתרון" אמרת משהו כמו "אתם הכלכלנים, אז קחו יוזמה, תפתחו איזו קבוצה של ניסוי חברתי וננסה לבנות חברה חדשה". אני אדריכלית, אני יכולה לקדם תוכניות, והייתי רוצה להיכנס לאיזו עשיריית פיתוח של רעיונות כאלה ואולי אפילו להצליח לקדם. למי היית מייעץ לי לפנות בארגון שלנו? וכמובן האם אתה בכלל ממליץ לעשות את הצעד הזה?

אני לא ממליץ על זה. בשביל זה אנחנו צריכים להיות מאוד חזקים, אנחנו צריכים להבין שחכמת הקבלה רק עכשיו התחילה להתגלות לעם ישראל, שהוא יכיר מה נמצא ביסודו, כי זו "תורת אמת", "תורת אור" כך היא נקראת. ולכן בואו נעמיד את המטרה שלנו, התפקיד שלנו בזה שאנחנו פותחים לעם ישראל את תורת ישראל האמיתית שהיא "ואהבת לרעך כמוך".

אף אחד לא מדבר על האהבה, על החיבור. בואו אנחנו נחזיר קודם כל את השיטה הזאת לעם, ואחר כך כשאנחנו נרגיש עד כמה שכולנו כבר מבינים את התפקיד שלנו, למה שונאים אותנו ומה הייעוד שלנו, אחר כך נחשוב איך נבנה איזו עיר לדוגמה, איזו מושבה או משהו. אבל בינתיים זה מוקדם. צריכים להבין שיש לנו גם הרבה מאוד שונאים בין כל חלקי העם, וברגע שאנחנו נתחיל לעשות עוד פעולות נוסף למה שאנחנו עושים, אנחנו נזמין על עצמנו אש עוד יותר גדולה, ולכן בואו נמשיך בינתיים כך.

שאלה: מה זה חיסרון נכון?

חיסרון זה רצון, חוסר. חיסרון נכון, זה חיסרון לדבר החשוב ביותר בחיים, זאת אומרת בשביל מה חיים. אני צריך לבדוק ולגלות בשביל מה כדאי לחיות. אנחנו היום נמצאים כבר בעולם העגול, הכול נמצא בהישג יד, אנחנו נמצאים במצב שהעולם מיואש, כי כנראה שהוא לא מצא ולא מוצא טעם בחיים. אנחנו נמצאים במצב שבו עם ישראל גם איבד את עצמו. אז צריכים לגלות.

אם תפתחי את ההקדמה לכתבי האר"י ב"שער ההקדמות", או "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" שזה הספר העיקרי בחכמת הקבלה, אז תראי שהשאלה הראשונה שהם שואלים גם מלפני 600 שנה שכתב האר"י וגם בתחילת המאה העשרים שכתב בעל הסולם, השאלה היחידה היא, "מה הטעם בחיי?".

אם אדם שואל בשביל מה אני חי, בשביל מה בכלל כל הבריאה הזאת, למה אנחנו רואים חכמה גדולה מאוד בגוף שלנו, בכל הטבע, בשביל מה כל זה? זה נעלם מאתנו. את זה צריכים לגלות, אז זה נקרא "אדם". זו בעצם השאלה שחכמת הקבלה מעמידה. ולכן היא אומרת שחכמת הקבלה, זה גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, פשוט בצורה פרקטית.

מנחה: דיברת קודם על ראש השנה. אבל החודש יש לפנינו הרבה חגים, ראש השנה, כיפור, סוכות, שמחת תורה. איך כל החגים האלה קשורים לחיבור ולפירוד בין בני אדם. איפה אנחנו רואים את זה.

אפשר להגיד פשוט, אחרי שאנחנו נניח עכשיו שמענו על זה שכל הייעוד של עם ישראל מתבצע בחיבור, ואנחנו לא עשינו בזה כלום, אז יש לנו על מה לעשות חשבון נפש, חרטה, סליחה. סליחה אין ממי לבקש, אלא פשוט האדם בפני עצמו, לכן זה נקרא שאנחנו "צריכים להתפלל", "להת", זה לדון את עצמו. כך כל אחד ואחד.

אחרי זה מגיע אלנו ראש השנה. ראש השנה זה שאנחנו מכתירים את הכוח העליון. התפילה העיקרית בראש השנה זה המלך, שאנחנו את הכוח העליון, הבורא, מכתירים מעלינו. זאת אומרת, כוח השפעה ואהבה, זה שאנחנו מקבלים את הכוח הזה של השפעה ואהבה שישרה בנו, שישלוט בנו. אנחנו רוצים שזה יקרה שאנחנו כך נתייחס גם זה לזה, כי "מאהבת הבריות לאהבת ה'" באים. קודם כל דווקא בינינו.

ואחר כך מגיעים לחשבון שנקרא "יום כיפור" דווקא בזה שאם אנחנו מקבלים את האידאל הזה, את הכוח העליון כחשוב, כמיוחד, אז אנחנו מתחילים לשפוט את עצמנו, זה נקרא יום "כיפור". ואחרי זה אנחנו מגיעים בהחלטה גמורה שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו לסוכות. סוכות זה כבר האור שמאיר לנו במנות קטנות לאט לאט דרך הסכך שאנחנו בונים בעצמנו. את זה צריכים ללמוד מ"מה עניין הצל ומה עניין סוכה". זה מאוד מיוחד.

כל המנהגים האלה הרי הם באו מהעבודה הפנימית של האדם שאנחנו צריכים לעשות עם עצמנו, רק שכל המנהגים האלה קיימים בהעתקה החיצונה. אבל מצוות אמתיות, זה תיקון הרצון שבתוך האדם. הרצון שלנו הכללי מורכב מתרי"ג רצונות קטנים, ולכן כל אחד צריך לתקן את תרי"ג הרצונות הפרטיים שלו, ותיקון כל רצון ורצון זה נקרא "עשיית מצווה".

לכן על ידי "המאור המחזיר למוטב" מה שנקרא, אנחנו מתקנים כל רצון ורצון וזה נקרא "עושים מצווה". לכן אנחנו צריכים לעשות תרי"ג מצוות על ידי מאור שמאיר לנו, זה נקרא "אור התורה". לכן נקרא "בראתי יצר הרע" תרי"ג רצונות, "בראתי לו תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב", את הרצונות האלה להפוך מאגואיסטים, לאהבה ולחיבור. את זה אנחנו עושים בסוכות. בשבעה ימי הסוכות.

חכמת הקבלה מסבירה לנו ששבע, אלה דרגות שאנחנו מתקנים את עצמנו, ואז אנחנו מגיעים לשמחת תורה, שמתגלה כל האור בכלי הגדול. שאת כל המאור שהיה מוקדש לתיקון הרצון לקבל שלנו, מימשנו אותו נכון והוא תיקן את הרצון שלנו, ואז זה נקרא "שמחת תורה". אלה בעצם החגים.

שאלה: בהמשך לשאלה של טוב ומיטיב. עד שאנחנו מגלים את הטוב והמיטיב, איך אנחנו נותנים את היחס. למשל היום נסעתי בדרך לעבודה וראיתי שילדה נדרסה בדרך לבית ספר, וזה היה לי מאוד קשה וליווה אותי למשך כל היום. איזה יחס אני נותנת למקרים, לסיטואציות שאנחנו עוברים.

אין מה לעשות. אני מבין אותך. גם אני עברתי משהו בחיים שלי גם על עצמי, וגם במה שראיתי. מה לעשות. אני חושב שרק חיבור בקבוצה ולימוד, יכול לתת לנו באמת את העתיד הטוב, הבטוח. וזה כבר מהניסיון שלי ומהלימוד שלי משך ארבעים שנה. אז בואו אנחנו נעשה זאת ובאמת נזכה לראות. אני אומר לכם שכך זה מתגשם כשרואים את כל הכוחות שפועלים בטבע. סך הכול זה מתגלה בהתאם לזה שאנחנו בונים את עצמנו. אנחנו בונים את עצמנו כדי לראות את מה שקורה, ואז מתגלה לנו העולם החדש, שבו אנחנו מתחילים לראות את הדברים במקום הרעים כדברים הטובים. ממש כך, בראיה החדשה .

משתתפת: האם זה בסדר לכאוב בשביל בן אדם שאתה בכלל לא מכיר וזה פשוט מלווה אותך? אתה לא מכיר מה קורה ואתה כאילו חושב על שלום אותו בן אדם שקרה לו. אתה ממש נתקלת בזה.

זה בינתיים לפי מה שמתגלה, לפי התיקון שלנו. אבל אחר כך זה ישתנה. הכול ישתנה. אנחנו נגיע בסופו של דבר לזה שכל העולם יתגלה לנו כעולם שלם ממש, שהכול מתפקד בצורה מאוד מאוד יפה. לא תהיה לכם סיבה לבכות ולהצטער.

מנחה: רציתי להוסיף על דבריך, ציטוט מספר 101 מתוך ספר "מאור ושמש" הוא אומר: "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות,"⁶

(ספר "מאור ושמש", פרשת ניצבים)

ובספר "שם משמואל" נאמר:

"כאשר תשוב אחדות ישראל לקדמותה לא יהיה לשטן עוד שום מקום להכניס בהן טעות וכוחות חיצונים, כי כאשר הם כאיש אחד בלב אחד הם כחומה בצורה בפני כוחות הרע."

("שם משמואל", פרשת ויקהל)

מנחה: האם תוכל לסכם לנו את הערב המיוחד הזה. את המפגש השביעי שלך במסגרת המסע שלך בארץ.

המפגש הזה באמת יצא בעיניי הכי מוצלח לפי טיב השאלות. הכול בזכותכם. אני לא אומר סתם, מכל הפגישות, מפגשים, זה באמת המפגש הכי עסיסי, השאלות מאוד מאוד עמוקות ולעניין. אני מאוד מקווה שעם חברים כאלה כמו שאנחנו מכירים שיש כאן בקבוצה, והכרנו בכל הקבוצות שלנו עד כה במסע הזה, אנחנו כן יכולים לשנות את המצב שלנו, של ישראל, ולהגיע בהחלט לעתיד הטוב לנו, לילדים והכול בידינו.

אנחנו צריכים להיות מאושרים בזה שיש לנו אפשרות ואנחנו לא צריכים לחכות לאף אומה, ולאף מישהו שאולי כן ירצה או לא ירצה שאנחנו תלויים בו. אנחנו דווקא תלויים בעצמנו בלבד. אז בואו אנחנו נעשה את הבחירה הנכונה ושתהיה לנו שנה טובה בזה, ועוד נתראה ונעשה את החיים טובים. תודה לכם.

(סוף ההרצאה)

---

1. ויקרא י"ט, י"ח↩

2. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה" (משלי י', י"ב)↩

3. (ירמיהו ל"א, ל"ג)↩

4. (ישעיה נ"ו, ז')↩

5. "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים" (פסחים פ"ז) [מתייחס לביטוי↩

6. "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות, וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם. ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והייסורים" (ספר "מאור ושמש", פרשת ניצבים)↩