שיעור ערב 20.04.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
מאמרים לפסח - 2
קריין: אנחנו קוראים בספר פסח, בעמוד 280, מאמר "ג' תפלות". ניתן גם למצוא אותו כתבי רב"ש כרך ג' עמוד 2044.
ג' תפלות
"בזמירות לליל שבת (ב"כל מקדש") כתוב שם: "ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עולמים".
ויש להבין, מהו החשיבות של תמים. לכאורה, נראה מי שהוא בעל שכל יותר קטן הוא יכול להיות יותר תמים, ולמי שיש לו יותר שכל, ויש לו כח הבקורת, הוא לא מסוגל להיות תמים. ולפי זה יוצא שמדת התמימות ניתן לקטני דעת.
ואאמו"ר זצ"ל פירש, שמקודם הוא רואה רק מומים, ואח"כ הוא עושה מזה תמים. וההסבר הוא, שבזמן שאדם רואה בעולם רק חסרונות, הן בפרט והן בכלל, זה נקרא מומים, וזה מכונה קו שמאל, ואח"כ הוא מקבל הכל למעלה מהדעת, זה נקרא תמים.
נמצא לפי זה, מי שהוא יותר בעל דעת, אז יש לו יותר מומים, כמו שכתוב: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". והוא צריך את כל זה לקבל למעלה מהדעת, נמצא שהתמימות שלו בנוי על דעת יותר גדולה, נמצא שהתמימות שלו הוא יותר גדולה, ממי שהתמימות שלו בנוי על דעת יותר קטנה.
וזה שאומר: "ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עול-מים". פירוש, כדי שיהיה לאדם כח התגברות, לאחר שהוא רואה עולם מלא מומים, כנ"ל, אין בידו של אדם לעזור לעצמו אלא שהוא צריך אז לישועה מן השמים, שיהיה כח בידו להכנס לתמימות, למעלה מהדעת, וזהו: "ה' אלקי ישראל תשועת עולמים", היינו שיכנס כל המומים למעלה מהדעת שזהו נקרא תמים, כנ"ל. וזהו "עול-מים", עול הוא מלשון עייל, היינו להכניס מום בתמים.
ובזה נבין דברי הזהר הקדוש (בלק דף ע"א אות קפז, קפח) שכתוב שם, שתפילה לעני היא קודמת לשאר תפילות, שזה פירוש "תפילה לעני כי יעטוף". יעטוף, מלשון "והעטופים ללבן", שפירושו איחור, היינו שמאחֵר כל תפילות שבעולם. ושואל הטעם למה תפילה לעני מאחר לכל התפילות, הוא משום שעני הוא שבור הלב, והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, עיין שם בהסולם.
ויש להבין הטעם למה הקב"ה שומע לתפילת העני, לפני כל התפילות. ואומר הטעם משום שקרוב ה' לנשברי לב, ויש להבין מהו החשיבות של נשברי לב שה' קרוב אליהם. הנה מלכות נקראת בזה"ק בשם "עניה, דלית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה". וענין זה מבואר בכמה מקומות בהסולם, שיש בהמלכות ב' מצבים, ופעם מבואר לפי מצב א' נקראת עניה, משום שאין לה חסדים. ובמקום אחר הוא מכנה שם בהסולם, מצב הב' של המלכות נקראת עניה, משום שהיא צריכה לקבל, מזעיר אנפין בעלה.
ולפי ענינו יש לבאר, שמלכות שמים, בזמן שהאדם רוצה לקבל על עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, היינו שלא על מנת לקבל פרס, אז מלכות נקראת עני משום שאין לה מה לתת להאדם שעובד בשבילה. כי דרך העולם הוא, כי מי שעובד עבור מי שהוא, הוא מקבל תמורה עבור עבודתו. ובזמן שהאדם עובד להבורא, שלא לקבל פרס עבור יגיעתו, נמצא שהוא עובד עבור עני, היינו שדומה למי שהוא עובד עבור עני ואין לו מה לשלם לו משהו.
ובהמתבאר, יש לפרש תפילה לעני: האדם, מתפלל לה', שתפילתו יהיה לעני. היינו שמתפלל, שכל מעשיו שהוא עושה, יהיו לשם שמים, דהיינו שרוצה לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס. ועבודה זו נקרא שהוא רוצה לעבוד לשמה. פירוש, אף על פי שעדיין לא הגיע לזה, אבל הוא רוצה. וזהו הבחינה הראשונה בעבודת ה'. ומטרם שהאדם מגיע לבחינת לשמה, נמצא שהוא עובד לא לטובת ה', אלא לטובת עצמו.
ובזה נבין למה תפילת עני היא מתקבלת קודם לכל התפילות, עד כדי כך שהזהר הקדוש אומר שהיא מעכבת לכל התפילות, שהיא קודם לתפילה לדוד ותפילה למשה. ויש לשאול, מדוע היא צריכה לעכב לשאר התפילות. וכי לא יכולין לענות באותו זמן לכל אחד מה שהוא מבקש בבת אחת, אלא עונין לכל אחד בזה אחר זה.
אלא זה יכולים להבין, אם נלמוד כל אלה ג' התפילות באדם אחד. שבדרך כלל, יש להבחין ג' תפילות: א' תפילה למשה, שהוא בחינת תורה. ב' תפילה לדוד, שהוא מלכות, היינו שכבר זכה לבחינת מלכות, אלא שהוא מתפלל, שהמלכות שמים שהוא כבר זכה, לא תסתלק ממנו.
ג' תפילה לעני, שהוא רוצה, להתחיל לצאת מאהבה עצמית, ולכנס בעבודה בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שום תמורה, אלא בלתי ה' לבדו. אז הגוף מתחיל להתנגד לעבודה זו, משום שהוא נגד טבעו. ואז הוא בא לידי מצב שהוא רואה שהוא בעירום וחסר כל, היינו שאין לו תמיכה שיכול לקבל ממנו חמרי דלק לעבודה. זאת אומרת, מטרם שחשב שצריכים לעסוק בעבודה דלשמה, אז הוא היה בסדר. היה לו תורה ותפילה ומעשים טובים. והיה לו רכוש ממה להנות, והיה מסתכל על אנשים שהיה בא במגע עמהם, הוא מרגיש את עצמו שהוא גבוה מהם משכמו ולמעלה.
ועכשיו, בזמן שהוא התחיל ללכת בדרך המגיע לשמה, הוא מרגיש את עצמו שהוא יותר מקופח מכל בני גילו, כי להם יש חיות. ומרגיש אותם בדיוק כמו שהוא הרגיש את עצמו, מטרם שהתחיל לשנות את דרכו. ואז הוא מרגיש שעולם חשך בעדו, והוא על דרך כמו שכתוב: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" (שמות ה, כג).
ולפי ענינו יש לפרש, כי מטרם שבא משה לעם ישראל בשליחות מה', שהוא רוצה להוציא אותם ממצרים, היה עם ישראל עוסקין בעבודת ה', אלא שהיו משועבדים לפרעה מלך מצרים. שענין פרעה מלך מצרים הוא הרצון לקבל שיש בהנבראים, שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא לתועלת עצמו. והוא השולט בכל הנבראים, והוא מיצֵר לכל אלה שרוצים לצאת מרשותו, היינו לעבוד לטובת הזולת.
ומשה בא לעם ישראל, ואמר להם שה' רוצה להוציא אתכם מתחת שליטת פרעה, היינו להוציא כל אחד ואחד מעם ישראל מתחת שליטת פרעה שלו, הנמצא באופן פרטי אצל כל אחד ואחד.
ולפי זה כל אחד מבין, ששליחותו של משה שצריכים לכנס בעבודה דלשמה, אז השכל מחייב, שעתה אם מתחילין ללכת בדרך האמת, היינו לטובת ה', שהוא שיהיה לכל אחד בעת עשיית עבודת ה' כונה בעל מנת להשפיע, אז בטח שכל אחד ואחד יתחיל עכשיו את עבודתו ביתר שאת ובהתלהבות גדולה. והתשוקה תהיה כל כך גדולה עד שיהיה קשה לו לפרוש את עצמו לרגע קט, בכדי שיחשוב גם על צרכי גשמיים, הנחוצים ביותר, מסיבת שעכשיו הוא עוסק רק לשם שמים. והגם שעוד לא נכנס בעבודה זו, שיהיה לו הרגשה כזו שעובד לשם שמים, מכל מקום היות שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, בטח שהגוף יסכים לו יותר מכפי שהיה עובד שלא על דרך האמת, היינו לשמה.
אבל במציאות הוא להפך. כי דוקא בזמן שרוצים ללכת בדרך לשמה, אז הגוף מתחיל להתנגד, ואז מתחיל כל הטענות שלו, היינו טענת פרעה מלך מצרים, שהוא טענת "מי ה' אשר אשמע בקולו" וכו', וכן טענת הרשע שטוען, "מה העבודה הזאת לכם". ואז מתחיל העבודה ללכת בכבדות, וכל פעם הוא צריך להתגברות יתירה.
וזה הענין יש לפרש בהפסוק הנ"ל, כתוב, "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה וכו'". היינו כנ"ל, כי בזמן שמשה רבנו עליו השלום בא לדבר "בשמך", היינו שיעסקו לשם השם, "הרע לעם הזה", הם נעשים יותר גרועים. היינו מטרם שבא משה לדבר שצריכים לעבוד רק לשם שמים, היה כולם עובדים עבודת ה', וחשבו את עצמם לצדיקים. והיה להם כח לעבודה שחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים היה ברור להם.
מה שאין כן לאחר ביאת משה בשליחות, שצריכים לעבוד לשם שמים, אז נעשו יותר גרועים. אם כן לפי זה, היה יותר טוב להם, אם לא היה נכנסים בעבודה דלשמה.
ועל זה באה התשובה: "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם". התשובה היתה, לא שהם לא אמרו את האמת, אלא מה אני רוצה מהם, שהם ירגישו את האמת, איך שהם כל כך מרוחקים מהאמת, היינו מלעבוד לשם שמים. ואז כשיהיה מצדם דרישה כזאת, שאין מסוגלים לעבוד לשמה, אז אתם תראו, איך שאני אתן לכם את הכח הזה לעבוד לשם ה'. אבל אני לא דורש מכם שאתם תוכלו ללכת על דרך האמת, רק, אני צריך שיהיה לכם כלי לקבל את השפע; לכן כשאתם תתחילו לעבוד בעל מנת להשפיע, אז אתם תראו שאין אתם מסוגלים לעבודה זו, אז אני אתן לכם את הנקרא "ביד חזקה ישלחם". כמו שכתוב "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, אשר מצרים מעבידים אותם, ואזכור את בריתי וכו', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" (וארא). נמצא, לאחר שיהיה להם כלי לקבל אז אני אתן להם את הכח הדרוש לזה.
עתה נבוא לבאר את מה שהתחלנו, בענין תפילת עני, למה תפילה זו מעכבת לכל התפילות. היות שאנו מדברים באדם אחד שנוהג בו כל אלה המצבים, נמצא שאי אפשר להתקבל תפילת דוד, שהוא מה שהוא כבר זכה למלכות שמים, אלא שהוא מתפלל שלא יפסוק ממנו את המלכות שמים, זה שייך להתפלל, לאחר שיש לו כבר מלכות שמים. מה שאין כן, כל מי שעדיין רחוק ממלכות שמים שעדיין נמצא תחת שליטת פרעה מלך מצרים, איך יכולים לתת לו שדבר זה לא יתפסק ממנו בשעה שעדיין אין לו כלום.
לכן מקודם מתקבלת תפילת עני. היינו, ראשית כל הוא צריך לזכות לבחינת מלכות שמים הנקרא בחינת "עניה ודלה". שזהו בחינה הראשונה, שהאדם צריך להכנס בעבודה. ואח"כ בא מדרגה שניה שהיא תפלה לדוד, היינו שהמלכות שמים שלו, לא יתפסק, ואח"כ באה מדרגה שלישית, שהיא, תפילה למשה; שהיא בחינת תורה."
תלמיד: אם אני נוכח בסצנה שבה הבורא משפיל את החבר שלי עד עפר, שובר לו את הלב.
איך אתה נוכח בזה? מאיפה אתה יודע? לפי מה?
תלמיד: סצנה.
סצנה, נגיד יושב לידך מישהו, ואתה רואה איך שהבורא לוקח אותו באוזן.
תלמיד: וממש שובר לו את הלב.
שובר לו את הלב.
תלמיד: כן, ואני חש את זה. מה שאני רוצה לדעת באותו רגע זה איך אני יכול להיות חבר טוב ומועיל שלו, וחבר טוב ומועיל של הרב בו זמנית, כך שהחבר הזה ימשיך בדרך נכון למרות כל מה שהוא עובר. לא לשבור ולגנוב לו את העבודה או להסית אותו, אלא איך לעשות כך שאני גם חבר של הרב וגם חבר של החבר בדרך במעלות האדם?
פשוט מאוד, בלי לפתוח פה ובלי לעשות שום דבר חיצון, אתה רק מבקש מהבורא, שאתה מצטער, שאתה רוצה שהחבר יצליח, זה הכול. שום דבר חוץ מזה. בכלום לא להיכנס עם הידיים, רגליים, פה, לשון, לא חשוב איך לקרוא לזה, בשום צורה, רק כלפי הבורא לבקש טובה לחבר.
תלמיד: זו בדיוק השאלה, מה זה נקרא שאני מבקש בלי ידיים ורגליים להיות טוב ומועיל לחבר? מה אני מבקש?
איך אתה פונה לבורא אחרת? יש לך במה לפנות עם הידיים? אתה מבקש מתוך הלב אפילו בלי לפתוח פה, אתה רוצה שהחבר יצליח. איך, מה זה נקרא להצליח? אתה לא יודע. באיזו צורה? אתה לא יודע. אתה רק רוצה שהוא יצליח וזהו. מה שטוב בעיני ה' שיהיה לו.
שאלה: מתוך השתוקקות אדירה מביאים אדם לכאן ל"בני ברוך" בכדי להבין שבני ברוך מלווים אותי גם אחרי מותי.
מה אתה מסתכל עלי? אני לא הולך להיות מלווה שלך.
תלמיד: יש את בעל הסולם שאנחנו לומדים ממנו, יש את הבעל שם טוב שהחסידים לומדים ממנו, יש בעל לב טוב ובעל ראש טוב. מי כאן הם בעלי לב טוב ומי כאן הם בעלי ראש טוב?
אני לא מזהה כאן כאלו בכלל.
תלמיד: אתה לא מזהה?
לא.
תלמיד: אז מה אני עושה כאן?
גם אותך אני לא מזהה.
תלמיד: מצוין, זה דבר נפלא, תודה לך.
יופי, קיבלת תשובות, אני שמח.
שאלה: מה ההבדל בין עבד לבין עובד ה', מה עושה העבד ומה עושה העובד, מה ההבדל?
"עבד" זה עבד שמבטל את עצמו כלפי הבורא, "עובד" זה נקרא למעלה מהעבד, שהוא כבר יודע איך לממש את העבדות שלו. ככה הייתי אומר, אבל לסירוגין גם כך וגם כך, "עבד" זה יותר קו שמאל ו"עובד" זה יותר קו אמצעי.
שאלה: האם אדם בלא לשמה יכול להרגיש לפעמים מגע עם תכונת ההשפעה? לדוגמה עכשיו בשיעור.
כן, יכול להיות.
תלמיד: איך להבדיל אם זה דמיון או תחושה שקרית או אמיתית?
את זה הוא לא יכול להגיד, זה במידת הדבקות. אם יש לו מידת הדבקות בתלמידים יותר גדולים, בחברים, אז הוא יכול במקצת להרגיש את זה, לקבל הארה.
שאלה: האם מצב ירידה אנחנו עוברים פעם אחת או בכל מדרגה?
בכל מדרגה יש לך. איך יכולה להיות מדרגה בלי ירידה ועלייה, ירידה ועלייה, כשהירידה היא קודמת?
שאלה: במאמר רב"ש משחק עם המילה "אני" עם א' ו"עני" עם ע'. האם העבודה שלי להגיע מ"אני" עם א', כאילו אלוף העולם, ל"עני", שאין לי כלום?
כן, אבל שחק עם זה, אחר כך זה יתבהר.
קריין: עמוד 165, "מהו, רועה העם..".
אנחנו כבר היינו בזה.
תלמיד: לא היינו. עם זה היינו צריכים להתחיל בעיקרון, אבל לא חשוב, כל השאר יסתכם בתוך זה.
טוב, 165, בבקשה. אבל טוב שלמדנו כך בצורה כזאת, לאט לאט הגענו לנקודה מאוד חשובה, אני מקווה שזה ייתן לכם אחיזה במעבר מלא לשמה לשמה.
תלמידים: כן.
נדבר על זה כמה דקות.
סדנה
מהו המעבר מלא לשמה לשמה, שזו בעצם יציאת מצרים?
*
קריין: אנחנו קוראים בספר פסח, בעמוד 165, מאמר של רב"ש, "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה". ניתן למצוא את המאמר גם ב"כתבי רב"ש", כרך א', בעמוד 641. ושוב, ספר פסח, עמוד 165, "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה".
מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה
"הזה"ק (בשלח דף י"ח, ובסולם אות ס"ח) כתוב שם וזה לשונו, "ויאמר משה אל העם, אל תראו התייצבו וראו את ישועת ה'. אמר רבי שמעון, אשרי חלקם של ישראל, שרועה כמו משה הולך בתוכם. כתוב, ויזכור ימי עולם, משה עמו. ויזכור ימי עולם, זהו הקב"ה. משה עמו, כי שקול היה משה כנגד כל ישראל. ולמדנו מזה, כי רועה העם הוא ממש כל העם. אם הוא זכה, כל העם צדיקים. ואם לא זכה, כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו", עד כאן לשונו.
ויש להבין זה על דרך העבודה, שלומדים הכל בגוף אחד, כלומר, הן משה והן ישראל נמצאים בגוף אחד. ועוד יש להבין, מדוע אם הוא לא זכה, היינו הרועה של העם, הם נענשים בשבילו. למדנו, אם הרועה הוא צדיק, אז העם גם כן צדיקים. אבל מדוע העם צריך להיענש בשבילו. וכי מה הם עשו, שהם אשמים, בזה שהרועה הוא לא בסדר.
ידוע שמשה נקרא בלשון הזה"ק "משה רעיא מהימנא". ופירש אאמו"ר זצ"ל, שהוא היה מפרנס את עם ישראל עם האמונה. ואמר, שלא חסר להאדם שום כוחות, בכדי שיהיה בידו לקיים תו"מ בכל השלימות, אלא בחינת אמונה. וכפי שיעור האמונה שיש לו, בשיעור זה הוא מסוגל לתת כוחות עבודה.
וכמו שאומר בהקדמה לתע"ס (אות י"ד) וזה לשונו, "פירשתי פעם מליצת חז"ל "מי שתורתו אומנתו", אשר בעסק תורתו ניכר שיעור אמונתו, כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחברו ומלוה לו כסף. אפשר שיאמין לו על לירה אחת. ואם ידרוש שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר גם כן שיאמין לו על כל רכושו בלי צל של פחד. ואמונה זו האחרונה נחשבת לאמונה שלימה. אבל באופנים הקודמים נבחנת לאמונה בלתי שלימה, אלא שהיא אמונה חלקית. הרי אנו רואים, שלא חסר לאדם שום כוחות, אלא רק אמונה. וזהו שנותן לאדם כוחות עבודה".
ובזה יש לפרש מה שאמר רבי שמעון "אשרי חלקם של ישראל, שרועה נאמן כמו משה הולך בתוכם", שפירושו, שיש לעם ישראל בתוכם בחינת אמונה, הנקראת "משה רעיא מהימנא". כי אז, היות שיש להם בחינת אמונה, כבר יש להם כח לעסוק בתו"מ. כלומר שיש בתוך כל אדם בחינת אמונה בה', שזה נקרא "משה רעיא מהימנא". אז יהיה כל העם צדיקים, כלומר כל האברים של האדם, דהיינו המחשבות והרצונות של אדם נקראים "אברים", וזה נקרא "עם".
וזה פירוש מה שכתוב, "ויזכור ימי עולם, זה הקב"ה. משה עמו. כי שקול היה משה נגד כל ישראל". ולמדנו מזה "כי רועה העם, הוא ממש כל העם", כי האמונה שיש באדם זהו כל האדם. כלומר, אם יש לו בחינת משה, הנקראת אמונה, כבר כל העם צדיקים. זה שאומר, אם הוא זכה - כל העם צדיקים. כי זכה נקרא, שרועה שלו הוא בחינת אמונה, הנקרא משה, כנ"ל.
וזה שאומר "אם לא זכה - כל העם אינם זוכים, ונענשים בשבילו". ושאלנו, ידוע שאם יש צדיק הוא מגן על הדור, ואם אין צדיק יכולים לומר שאין מי שיציל את הדור. אבל מדוע הם נענשים בשבילו, אם הוא לא זכה, מה הדור אשם בזה.
ובהאמור כפי הכלל, שאמר אאמו"ר זצ"ל כנ"ל, שכל הכבדות בעבודת ה' היא רק חסרון אמונה. כי כשאדם זוכה לבחינת אמונה שלימה, הוא משתוקק אז להיבטל לה' כנר בפני אבוקה. וממילא כל האברים, היינו המחשבות והרצונות שלו, הולכים לפי מה שכח האמונה מחייבת לעשות, הם עושים. וזה שאומר, אם הוא זכה כל האברים צדיקים, היות מבחינת אמונת ה' נמשכות מחשבות ורצונות של צדיקים.
ובהאמור מובן מאליו, שאם רועה העם אינו זכה, כלומר שהאמונה שלו שצריכה להיות זכה, היינו אמונה שלימה, ואין לו רק אמונה חלקית, כנ"ל (כמו שכתוב בתע"ס אות י"ד), "ממילא כל העם אינם זוכים", שפירושו, שכל האברים שלו עושים מעשים, המתאימים למי שאין לו אמונה שלימה. ונענשים בשבילו, כלומר שהם בעצמם אינם אשמים, בזמן שיש להם מחשבות ורצונות שאינם מתאימים למי שיש לו אמונה.
זאת אומרת, שאם בהרועה שלהם היתה אמונה שלימה, היו האברים שומעים לו, והיו מחשבות ורצונות של צדיקים. ולכן הם סובלים בשבילו, כלומר בשביל שאין לו אמונה שלימה. לכן נולדות מהרועה הזה מחשבות כאלו.
אי לזאת, כשהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, אין לו לומר, שיש לו מידות יותר רעות מאחרים, ושכל יותר קטן מאחרים, כלומר אין לו לפטור עצמו מהעבודה, מסיבה שהוא אדם חלש אופי או מיעוט כשרונות. אלא כל הקושי שבהדבר הוא רק מחוסר אמונה. ולכן האדם צריך לתת כל העבודה שלו ולעשות מעשים, בכדי לקנות אמונת ה', שרק זה נותן הכל.
ומשום זה, כשהאדם לומד תורה, או שהוא עוסק במצות, או כשהוא עוסק בתפלה, הוא צריך לרכז את מחשבתו, שהוא רוצה שכר עבור כל המעשים טובים שלו, שהקב"ה יתן לו אמונה שלימה. וזהו כמו שכתוב בהתפלה של רבי אלימלך זצ"ל ("תפילה קודם התפלה") וזה לשונו, "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק, ותהא אמונתך קשורה בלבנו כיתד שלא תמוט". וזה שאומר כי "הרועה של העם הוא ממש כל העם".
ובכדי להגיע לבחינת אמונה שלימה, אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו". והטעם הוא כידוע, היות שענין אמונה צריכים לקבל סיוע מהקב"ה. ויש כלל "אין אור בלי כלי". כלומר שאי אפשר לתת מילוי במקום שאין חסרון, הנקרא צורך, שזה מכונה "כלי", כמו שאומר "אין אור בלי כלי", כנ"ל.
ובכדי להגיע להרגשת הצורך לאמונה, האדם צריך מקודם לצייר לעצמו, איזה רווחים הוא יכול להשיג ע"י האמונה, ומה הוא מפסיד בזה, שאין לו יותר מאמונה חלקית. ראשית דבר, הוא צריך לצייר לעצמו מטרת הבריאה, כלומר לאיזה צורך ברא הקב"ה את הבריאה. ואח"כ הוא צריך להאמין באמונת חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו.
וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב.
ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה.
ואז הוא יכול להבין מה זה "שכינתא בעפרא", היות שהוא רואה אז, איך במקום שצריך לעשות משהו לשם שמים ולא לתועלת עצמו, תיכף בא הגוף ושואל טענת "מה עבודה הזאת לכם", ולא רוצה לתת לו כח לעבודה, שזה נקרא "שכינתא בעפרא", היינו לטובת השכינה מה שהוא רוצה לעשות, הוא טועם בזה טעם עפר, ואין לו כח להתגבר על המחשבות והרצונות שלו.
ואז האדם בא לידי הכרה, שלא חסר לו שום דבר, שיהיה לו כח עבודה, אלא שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, כנ"ל (בתפלת רבי אלימלך) שצריכים להתפלל "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק", שבמצב הזה הוא בא לידי הכרה "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו".
ובהאמור יש לפרש מה שאמרו חז"ל (ברכות ו' ע"ב) "כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין", שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא". ובפשטות קשה להבין זה, הלא היו הרבה נביאים וצדיקים וגדולי עולם, ומדוע לא נשמעו דבריהם, אלא עמדו ישראל באותו מצב שעומדו, ולא רצו לשמוע בקול המוכיחים. ועל דרך הפשט בטח יש על זה הרבה תרוצים.
אולם בעניני העבודה, שלומדים את התורה כולה בגוף אחד, יש לפרש מאמר הזה, כלומר שמי שרוצה שהגוף שלו, היינו כל האברים, שהם המחשבות והרצונות והמעשים, יהיה הכל על טהרת הקודש, אז העצה לזה, כלומר שהגוף יציית לו לכל מה שהוא דורש ממנו, היא להשיג בחינת אמונה שלימה, שזו נקראת "יראת שמים".
ובעניני יראה יש הרבה מדרגות, כמו שאומר בזה"ק (הקדמת ספר הזהר, דף קפ"ה, ובהסולם אות קצ"א) וזה לשונו "היראה, שהיא עיקר, הוא שאדם ירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו". ביאור הדברים מלמדנו, שיש ג' אופנים ביראת ה', שרק אחד מהם נחשב ליראה אמיתית:
א. שמתיירא מהקב"ה ושומר מצותיו, כדי שיחיו בניו, ויהיה נשמר מעונש גופו או ממונו, דהיינו יראה מעונשים שבעולם הזה.
ב. שמתיירא גם מעונשים של גיהינום.
ואלו השתיים אינן יראה אמיתית, כי אינו מקיים היראה מטעם מצות ה', אלא מטעם תועלת עצמו. ונמצא, שתועלת עצמו היא השורש, והיראה היא ענף ומסובבת מתועלת עצמו.
ג. אלא יראה דאיהי עקרא, דהיינו שירא מה' יתברך משום שהוא גדול ומושל בכל, הוא גדול משום שהוא השורש, שממנו מתפשטים כל העולמות.
ובהאמור יוצא, שעיקר יראת שמים היא להאמין בגדלות ה', דגדלות וחשיבות ה' היא הסיבה שמחייבו לקיים תו"מ, ולא לתועלת עצמו. וזה כמו שאומר שם וזה לשונו, "שישים לבו ומאווייו באותו מקום, הנקרא "יראה", שיהיה דבוק ביראתו יתברך ברצון וחשק, המותאם והראוי למצות המלך".
ובזמן שהאדם זוכה לאמונה כזו, כלומר שתהיה מורגשת בלבו גדלות ה', אז הגוף וכל האברים, היינו הרצונות והמחשבות והמעשים, בטלים נגד המלך כנר בפני אבוקה."
שאלה: איך אנחנו מייצרים כזאת אווירה, שאנחנו כל הזמן אנחנו דופקים על גדלות ה' בחיבור בינינו? כי זה משתק פשוט.
מה משתק?
תלמיד: כשבאים ונותנים חשיבות, גדלות הבורא בעשירייה, זה כאילו שפכנו מלט על כל העשירייה.
אני לא מבין מה אתה אומר.
תלמיד: אפשר לעשות הרבה דברים, לקבוע שעושים סעודה ביחד, כל מיני דברים, אבל כשמכניסים בתוך זה את גדלות הבורא, זה כאילו אף אחד לא יכול לזוז מילימטר.
לָמה?
תלמיד: אני לא יודע, לכן אני שואל, אולי משהו לא נכון, ואנחנו לא יודעים מה לעשות.
אני ממליץ לקרוא מקורות במקום לדבר, לקרוא את הטוויטר שלי ופחות לדבר כל אחד ואחד מתוך עצמו, כך זה, נראה לי שזה הכי נכון, עד כמה שאני מבין בעסק. אני דווקא מאוד מרוצה שעכשיו אנחנו מדברים על המעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מלא לשמה ללשמה, מדעת לאמונה למעלה מהדעת, נראה לי שאנחנו יכולים לממש את זה.
אני מסדר לכם את המצב, את הכניסה ללמעלה מהדעת, אתם רק צריכים רק להשתדל גם בעצמכם להיות מוכנים לדחוף קצת, לעזור קצת. אתה יודע, אפילו ילד קטן, אם הוא לא רוצה שאתה תרים אותו, למרות שהוא שוקל אולי חמישה קילו, אתה לא תוכל להרים אותו אם ישתולל, יתפרע. אבל אם הוא מתכווץ יחד אתך ורוצה שתרים אותו, זה קל, זה אפשרי. זה מה שאני כמצפה מכם, שתעזרו זה לזה ולי, אבל הזמן מועיל, הזמן מיוחד, הוא טוב.
שאלה: בעשירייה יש אמונה?
מה שיש בעשירייה זה מה שהיא מגלה. מה זאת אומרת יש או אין?
תלמיד: כי אתה יכול לקבל ממנה כוח, השאלה אם אתה יכול לקבל ממנה גם אמונה?
מה שאתה מקבל, אמנם שנראה לך אולי שאתה מקבל את זה מהבורא, אבל אתה מקבל את זה מהעשירייה, אפילו שאתה לא מזהה את זה.
תלמיד: אז איך אני מקבל ממנה אמונה?
אתה מקבל, כי אתה דורש, כי אתה רוצה. אז אפילו שאתה לא דורש את זה עדיין מהעשירייה, דרך העשירייה, אפילו שאתה לא נכלל ממש בעשירייה, מכל מני סיבות שיכולות להיות, אבל אם אתה מקבל, אתה מקבל תמיד דרך עשר ספירות, דרך איזו עשירייה.
תלמיד: מה זה אומר לדרוש אמונה דרך העשירייה?
לדרוש אמונה דרך עשירייה זה נקרא לדרוש כוח השפעה, שאתה רוצה לעבוד בשבילם ורק בשבילם, כדי להביא אותם לבורא שייהנה מלמלאות אותם.
תלמיד: אתה יכול להגדיר מה זה שאתה נכלל בעשירייה?
זה נקרא שאני "נכלל", שאני מתפלל עבורם, שבלב שלי אני מכין אותם לזה שהם יקבלו מהבורא את כוח התיקון, את החיבור, ושהוא יתגלה בזה אחר כך.
תלמיד: אלה שלבים לפני המעבר או אחריו?
זה לפני המעבר, כך אני מבקש. אבל זה קרוב למעבר.
שאלה: מה זה "וזה שאומר כי הרועה של העם הוא ממש כמו כל העם"?
הרועה של העם זה הכוח בגוף או נניח הרצונות, זה לא חשוב, שדרך הרצונות האלה הוא מתקשר לבורא. ועד כמה שהוא מכין את הרצונות האלה להתקשר לבורא הוא נקרא "רועה" את העם, ובהתאם לזה שהוא מכין אותם, הבורא יכול להתלבש, לטפל בהם. אז כל הקשר שיש לבורא לעם, זה בעקבות מי שרועה את העם.
תלמיד: הוא אומר אחר כך, שלא יכולה להיות אמונה חלקית אלא שהוא צריך להגיע לאמונה שלמה. למה הוא מתכוון, מה זה חלקית ומה זה שלמה?
ההשפעה לכל העשירייה צריכה להיות בשלמות כדי להגיע להשפעה לבורא.
תלמיד: ומה זה אמונה חלקית? האם אנחנו נמצאים באיזו אמונה חלקית?
כל אחד במה שהוא.
שאלה: לגבי הדוגמה שנתת קודם על הילד שהאבא רוצה להרים אותו והוא צריך לא להתנגד. לגבינו, ביחס לטיפול שאתה רוצה להרים אותנו, מה אנחנו צריכים לעשות ומה לא לעשות?
להיות כמה שיותר עשיריות מגובשות, מבינות שהן צריכות לקבל ממני איזה מסר, להעביר אותו בחיבור ביניכם לבורא, ולקבל מהבורא בחזרה כבר את כוח האמונה. בקיצור, איכשהו להסתדר.
שאלה: אני כבר שמעתי הרבה פעמים את ההסבר שלך, אבל בכל זאת אני רוצה לשאול. הוא כותב "עיקר יראת שמים להאמין בגדלות ה'", זה בשבילי נשמע כמו קוד, כמו צופן.
בינתיים.
תלמיד: אתה יכול להסביר את זה קצת יותר לעומק?
מה להסביר את גדלות ה'?
תלמיד: מה זו גדלות ה', מה זה יראת שמים?
גדלות ה' זה נקרא שהבורא ממלא לי את כל האופק. אתה מבין?
תלמיד: מה זה הבורא שממלא לי את כל האופק?
שהכוח העליון ממלא לי את הכול המציאות, שהוא לבד, אחד יחיד ומיוחד שולט בכל. שיש לי עסק רק עמו, כל היתר זה סך הכול מערכות שדרכן אני מתקשר אליו או כדי להשפיע עליו או כדי לקבל ממנו.
תלמיד: ומה זה "יראת שמים"?
"יראת שמים" זה נקרא שאני נמצא באיזו חרדה, אפשר להגיד, או שאלה, האם אני אוכל להשפיע לבורא במצב שאני כרגע נמצא?
תלמיד: שמעתי היום שדיברנו על זה, שכגברים עדיף לנו לשבת כאן בשיעור ולעבוד. אני הייתי שעתיים היום בקילוף, ודווקא בזמן הזה היו לי הרבה הבחנות, למה אני עושה את זה. עד שבסוף הגעתי לתענוג הזה, של לעשות את הקילוף לשם שמים, העיקר שתישאר לי העבודה הזאת של הקילוף.
טוב. מצוין.
תלמיד: אז אולי זה עדיף שאנחנו נשב כאן ונלמד, ונגיע אולי למצב שאנחנו נהנה מהלימוד, במקום להגיע לקילוף.
לא, אתה צודק. אם אתה בזמן הקילוף יכול לחשוב על העבודה הרוחנית, הקילוף עדיף. גם רב"ש היה אומר כך כל הזמן, פי כמה וכמה, פי אלף יותר חשוב ממה שתלמד כאן. אבל אני בספק האם אלה שיושבים שם שומעים את המאמר, חושבים ומקלפים.
תלמיד: אתה שאלת לפני כן גם שאלה, מה המעבר מלא לשמה ללשמה. לא עדיף לנו להעמיס עלינו כמה שיותר עבודות כדי שיהיו לנו ההבחנות האלה?
כן ודאי, אנחנו אפילו פעם רצינו שיהיו לנו קרטונים להדביק וכל מיני דברים, מי שכאן ותיק הוא זוכר, אנחנו חיפשנו אפילו כאלה עבודות. אבל זה הכול עניין של מה יותר כדאי. ודאי שכמו שאתה מספר על קילוף, אז אני מחר הולך לקילוף בבוקר. אני אומר ברצינות, כמו שאתה מספר, זה עדיף בטוח. אתה עובד בעד כל החברה ויחד עם זה אתה שומע דברי תורה ונכלל בהם, וחושב איך אתה יכול לעשות עוד יותר טוב וכן הלאה. זה מצוין.
אתה לוקח איזה תפוח אדמה וחושב, "את זה אני עושה לחברים, שיהיה להם לאכול, שייהנו מזה. איזה יופי שיש לי דבר כזה, ממש, עד כמה שיש לי הזדמנות לעשות להם את זה". על כל תפוח ותפוח. זה מקדם מאוד. אם באמת שם יושבים ושומעים, לכו כולם לשם.
שאלה: מה חסר בשביל שמאור רגעי של לא לשמה שמביא הרגשה של השפעה, יעבור להשפעה אמיתית?
אין דבר כזה, אין. אנחנו מדברים לא על המאור, לא אכפת לי מהמאור, אני לא יודע מה זה מאור. אני יודע על המצב שלי, אני צריך להגיע למצב שאני כבר לא דורש שום שכר חוץ מהעבודה עצמה. תן לי אפשרות להשפיע ואני נהנה מזה, ככה. אבל מה יש לך מזה? אני לא יכול להסביר, אני נהנה מזה שאני עושה למען הבורא, למען החברה.
שאלה: האם פניה לבורא זה תהליך מתמשך וחוזר המורכב מרצף של הודיה, פניה ובירור בשביל מה אני עושה את זה?
נגיד שכן.
שאלה: האם מ"ד זה כוח להמשיך ולהתמיד?
מ"ד זה בדיוק מה שאני צריך בהתאם לחיסרון שלי.
שאלה: ישנם הרבה רגעים בעבודה שלנו שאנחנו חווים על הבשר, מלך זקן וכסיל, את שליטת פרעה. בדעת אנחנו יודעים שצריכים לשחק את המצב ההפוך ולהתעלות מעל הדעת לטובת החיבור וכמעט תמיד נכשלים בהזדמנות שניתנה לנו. מה יכול לעזור לנו לנהוג אחרת ולעשות לבורא נחת רוח?
אנחנו לא צריכים לעשות שום חשבון על מה שייצא לנו כך או כך. אלא רק כמה שיותר להשפיע על הקבוצה כדי שהיא תהיה יותר מלוכדת ולהביא אותה לצורת הבורא, זה הכול.
החברים האלה ששואלים את השאלות האלה, הם עדיין נמצאים בבירורים לא מבוררים.
שאלה: עד כמה שאני מבין אני צריך להשקיע מאמצים מסוימים ביחס לעשירייה, כדי שאחר כך אוכל להגיע לייאוש, ואז אני אוכל לזעוק אל הבורא, הבורא מגיע ועוזר. ואילו כאן אנחנו מתחילים לדבר על זה שיש גם מושג כמו "אמונת רבו", תירגע, תן לרב לעשות עלינו איזה ניתוח והוא יעשה את מה שצריך. איך נכון להבין את כל זה ולחבר את כל זה יחד? יש אני, יש עשירייה, יש בורא ועכשיו גם רב שגם הוא עושה איזושהי פעולה מסוימת. תעזור עם זה.
לא, העיקר זה אני, קבוצה, בורא. והרב הוא באמת בצד כדי לכוון אותנו נכון, שאנחנו נבנה את "ישראל אורייתא קודשא בריך", את שלושת הנקודות העיקריות האלה בקו נכון אחד קצר. הרב רק מלמד אותנו איך לבצע את זה ואנחנו צריכים לשמוע ולבצע. אין כאן חוץ מזה כלום. ולא לצפות מהרב יותר מאשר הדרכה, הוא לא יעשה במקומך שום עבודה, זה אי אפשר.
שאלה: מה היא אמונת רבו בכל הנוסחה הזאת?
אמונת רבו זה להאמין במה שאומר הרב ולבצע את זה. רק להיות נכנעים תחת הטיפול, תחת החינוך של הרב. להשתדל ולהשתדל לממש את מה שהרב אומר.
שאלה: הוא מתאר במאמר אמונה, עד כמה האדם מאמין בזה שנותן לחברו ועד כמה הוא יחזיר לו חצי רכוש, כל הרכוש. איך זה קשור לאמונה להשפעה?
כן. אם אני מאמין על כל הרכוש, זה נקרא שיש לי אמונה שלמה. אלא לפי מה אני בודק? רק לפי הכלי שלי. אמונה שלמה זה נקרא שאני על כל הכלי שלי מאמין, מוסר לו את זה ללא שום חשבון לעצמי. זו רק אמונה, אמונה למעלה מהדעת. אחר כך יש לנו לקבל על מנת להשפיע, שאני עובד בכלים האלו בלקבל על מנת להשפיע, שזה הפוך ממה שהיה. זה אחר כך, זה דבר מאוד גבוה ומאוד מיוחד. זה כשאנחנו כבר לומדים מהבורא איך אפשר להידמות לו ממש בפועל. לא להיות למעלה מהאגו שלנו, אלא איך להיות כמוהו. זה שלב ב'.
שאלה: בעבר היו שנים שבפסח עשינו שיעורים, שכולנו תוך כדי השיעור היינו ביחד מקלפים. כדאי לנו לעשות כזאת פעולה?
יכול להיות שכן. אני רק רוצה שתשמעו את הנקודות האלה החדשות והחשובות. וקילוף, אם זה מפריע, לא מפריע, אני לא יודע, זה כל העניין. אז צריך לראות. ודאי שעבודה למען הציבור, החברים היא חשובה מאוד.
תלמיד: קודם אמרת לחבר, שאתה ממליץ לו פחות לדבר מעצמו ויותר לקרוא מקורות וטוויטר.
כן.
תלמיד: מתי מיישמים את העצה הזאת, באיזה סיטואציה לא הבנתי בדיוק?
לא יודע. אם יש לכם זמן אז כדאי בזה לעסוק. אם יש שאלה מה נעשה, תפתח מקור.
תלמיד: וכשאדם עם עצמו?
גם כן שיפתח מקור.
תלמיד: נגיד בזום באמצע היום, שיש לנו עשר דקות.
כשאתם ביניכם, גם כן הייתי אומר. אבל צריכים לדבר בכל זאת על המצב, על עד כמה החיבור בינינו, כמה הבורא גדול בינינו וכן הלאה. אבל ממש כמה מילים, שזה לא יראה כמו חובה. ואחר כך משהו מהמקור, בכל זאת מקורות עדיף.
שאלה: אתה יכול להגדיר מה זה נקרא שאני יותר מחובר לעשרייה?
איך אני בודק? לפי הדאגה שלי אליהם, מה שלומם הרוחני.
תלמיד: מה זאת אומרת?
עד כמה אני חושב עליהם, עד כמה אני תלוי בהם, עד כמה אני ממש דואג לזה שיהיו מחוברים, זה נקרא "בריאים". ואם הם נפרדים, אז זה כמו חס ושלום גוף נרקב, ואם הם מתחברים, זה נקרא "גוף שחי ומתפתח".
שאלה: במה אתה מחבר אותם יותר?
שאני דואג להם, שאני רוצה לראות אותם מחוברים יותר. אני דואג, "דאגה בלב איש". וחוץ מזה ממש אני מתפלל עבורם לבורא ואני בפועל מראה או משחק כלפיהם את חשיבות המטרה, חשיבות הא‑לוהות.
שאלה: היום בזמן השיעור שמעתי שני דברים סותרים. אחד זה ויזעקו בני ישראל מן העבודה מתוך היאוש. ומצד שני שמעתי שצריך להימצא בשמחה מתמדת. איך בעשירייה אפשר בו בזמן גם להתייאש וגם לשמוח?
גם בעשירייה וגם באדם עצמו. כי אני מיואש מכוחותיי ואני שמח שעכשיו אני יכול באמת להיות דבוק בבורא בלב ונפש. כי אני רואה בו מקור כל הכוחות, כל הפקודות, כל ההתחלות והתוצאות מהעבודה שלי, אז ודאי שאני שמח.
שאלה: בהשפעה לקבוצה, לעשירייה, או לחבר, יש מושג של מוחא וליבא. אז איפה לשים יותר תשומת לב, על הרגש או על השכל?
לא כדאי ללכת בזה בצורה מתוחכמת כזאת. רגש יותר, שכל פחות ונא לעשות כאן איזה רגולציה. תעשה כמה שאפשר ככה כמו שאתה, זה הכול.
שאלה: אז מה הסיכום של הנקודה החדה שביררנו בשיעור היום?
הסיכום הוא בזה, שאני מגיע על ידי העבודה שלי בקבוצה ובכלל בהשפעה, לנסות להיות בהשפעה, [ולהגיע] למצב שאני רואה שלא יוצא לי כלום, ושלא יצא לי כלום, שאני לא יכול לעשות שום דבר, אלא אם כן יש לי רווח בטוח ברור במקום, זה מצד אחד. מצד שני, אני כבר מרגיש כאן שלא אכפת לי הרווח ואני לא יודע ואין לי שום דבר. וכשאין לי הרווח הזה, איך אני משפיע, ואם אני לא משפיע ולא יכול לעשות כלום, אז איך בכלל יהיו הלאה החיים שלי.
ואז אני מבין שזאת נקודה נפלאה, שאני יכול עכשיו להתחיל לעבוד בלי שכר, בלי חשבון, העיקר שיהיה לי משהו לעשות למען הקבוצה, למען הבורא. ואז אני מבין שזה כנראה מה שנקרא "על מנת להשפיע". אז בואו נתחיל בזה, בואו נעשה כך. ואז אני יותר ויותר תופס את הנקודה הזאת ומתחיל לעסוק בה, עד שרוכש אותה ומתחיל לראות בה כל מיני תוצאות, יוצרות, איך לעבוד עימה וכן הלאה.
זה מה שבעצם אנחנו צריכים לעשות, את נקודת המעבר הזו ממצרים כבר למעבר מעבר לזה. אחר כך אנחנו נגלה איך פרעה כל הזמן הכין לנו דווקא את המעבר הזה, והיה עובד כעבד נאמן לבורא והיה עושה את הדברים האלה, השלבים האלה ממש בנאמנות. פתאום אנחנו רואים איך האגו שלנו הוא שיחק והצליח.
(סוף השיעור)