שיעור בוקר 06.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להיות בשמחה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטע מס' 1.

"השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה."

("זוהר לעם". "ויחי". מאמר "ויחי יעקב", סעיף 116)

אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג שזה מה שיהיה בינינו, שהקשר בינינו יהיה מקום שמחה, מקום שלא חסר בו כלום, מקום שמשלימים זה את זה, מתקרבים זה אל זה, וכך נתקדם. אז נרגיש במקום הזה את הרגשת הבורא שממלא את המקום הזה, כי הוא שלם, ולכן המקום צריך להיות יחסית שלם לפי הדרגה שלו. כך נרגיש את גילוי הבורא שבהדרגתיות מתגלה בינינו.

שאלה: במצב של שמחה ושלמות מהחיבור, איך לא שוכחים את הבורא? כי מרגישים שהכול טוב, הכול בסדר.

אז אתם לגמרי לגמרי מנותקים מהבורא. במקום להרגיש את הבורא ביניכם ומתוך זה להיות בשלמות, בחיבור, באהבה, אתם ממש מתרחקים.

תלמידה: לפעמים אנחנו אומרות שאולי נחכה לאיזו הפרעה, שתהיה לנו סיבה לפנות אליו, לבקש, ואז לא נשכח אותו.

חסרות לכן הפרעות?

תלמידה: אני לא חושבת. אבל יש פחד שפתאום נרגיש שיש שלמות ונשכח אותו.

כך לא עושים. משתוקקים כמה שיותר בהתקרבות זה אל זה, ואם מרגישים שיש איזו בעיה, אז מתפללים, מבקשים, ויחד עם הבורא מתקנים את המקום ומגלים את הבורא.

שאלה: מה ההבדל בין שמחה של העולם הזה ושמחה רוחנית?

שמחה רוחנית היא מחיבור בין כולם, ושמחה בעולם הזה היא מקבלת מילוי אינדיבידואלי.

שאלה: האם שמחה היא מתוך הרגשת השלמות?

יכול להיות, אני לא יודע.

תלמיד: אם זו הרגשת השלמות, אז אנחנו לומדים שככל שהחיסרון גדול יותר, כך זה יותר מועיל להתקדמות. אם אני בחיסרון ולא בשלמות, איך אני יכול להיות שמח?

מזה שאני מתקדם. אם החיסרון דוחף אותי קדימה, אז אני שמח.

תלמיד: יוצא שאני שמח כשמתגלה החיסרון על אף שיש בחיסרון איזשהו כאב, ואני צריך להתעלות מעל הכאב הזה.

הכאב הזה הוא כאב שאדם מרגיש כשהוא גדל.

שאלה: כתוב שהשכינה שורה במקום שלם, במקום נכון ובמקום שמח, ולי זה מרגיש הפוך. למשל הייתה תקופה די ארוכה שלא הגעתי לשיעורי בוקר, אומנם שמעתי באופן וירטואלי אבל החיים היו בסדר, הייתי שמח, הכול היה טוב, ואז לכאורה לא הרגשתי את השכינה. ואז הייתה לי תקופה מאוד גרועה, אפילו סוג של דיכאון, ריקנות, ורק אז התחלתי לחשוב, זאת אומרת הייתי בתקופה של חסר, של פגם, של לב שבור, של עצב, ודווקא אז נזכרתי בבורא ובשכינה. אנחנו גם לומדים שהשכינה נמצאת בכל מקום, אז מה זה שהיא נמצאת בחסר, מי נמצא שם?

אתה לא הרגשת אף פעם בחיים שלך את השכינה, אף פעם, אלא הכול דמיון.

תלמיד: אם כך, כל הפסוק הזה הוא לא ברור.

כל הפסוק לא ברור.

תלמיד: גם לא בשמחה וגם לא בעצב.

כן.

תלמיד: אז מתי כן?

מתי שתיכנס למשמעות הפסוק.

תלמיד: איך להיכנס?

על ידי חיבור עם החברים, פעם ולתמיד.

תלמיד: אנחנו מחוברים בעשירייה, עושים מאמצים.

כנראה שזה עדיין לא מה שהתורה מתכוונת בחיבור.

תלמיד: איך נדע שאנחנו מרגישים בשמחה או בעצב, במצב שהוא כן אמיתי?

תדע מהקשר בין החברים.

תלמיד: אתמול לדוגמה ישבנו בסוכה והייתה הרגשה של חיבור בין כולם.

הרגשה של חיבור יכולה להיות לכל אחד.

תלמיד: איך נדע מתי זה נכון וזה בדרך?

מתי שתתחילו להתקשר באמת.

תלמיד: מה חסר לנו? אנחנו הרגשנו אתמול שזה באמת.

לקיים את מה שכתוב במאמרי רב"ש.

תלמיד: הרגשנו שקיימנו, עשינו ישיבת חיבור ולחיים, אמרנו דברי שבח לחברים, עשינו כל מה שכתוב בדברי רב"ש.

אתה מדבר על פעולות גשמיות, עשינו לחיים, ישבנו, אלו עדיין פעולות גשמיות שלא מקדמות אותנו בשום דבר לקשר הפנימי הרוחני.

תלמיד: אני אתן דוגמה קטנה, בא חבר שהמון זמן לא היה, כמה שנים, וכשהוא דיבר אני חושב שכולם הרגישו צמרמורת ורגש מאוד עמוק שהוא לא מהעולם הזה. האם גם זה סתם דמיון?

כן.

תלמיד: אז מתי נדע שזו אמת?

מתי שתגיעו להרגשות יותר נעלות.

תלמיד: חשבנו שהרגשנו את זה.

אז חשבתם.

תלמיד: מתי נדע שכן, שיש בזה משהו נכון?

מתי שתתחברו בצורה נכונה, אז תרגישו.

שאלה: הבנתי שבזמן שמחה העיקר לא לאבד קשר עם הבורא. נכון?

כן.

תלמיד: איך להתחבר נכון כדי לא לאבד קשר עם הבורא?

כשתהיו כולכם כאיש אחד בלב אחד ככל שמסוגלים, במדרגה שנמצאים, אז תרגישו שאתם כבר עושים את החיבור הנכון לגילוי הבורא.

שאלה: לגבי שמחה רוחנית. הייתה לנו שמחה גדולה בסעודות במהלך הכנס, ואחרי הסעודות. האם זו שמחה רוחנית, זו שמחה מהחיבור?

כן, בכל זאת יש משהו, אבל לא כמו שאתם חושבים שכבר שורה ביניכם ממש הארה הרוחנית, עדיין אין חיבור בצורה כזאת.

תלמיד: מה אם אנחנו שוכחים את הכוונה, שהמטרת השמחה הזאת היא לעשות נחת רוח ליוצרו? מה ההבדל בין רק ליהנות, ולשמוח מהסעודה, או כבר לעשות את זה עם הכוונה הנכונה? האם זה כבר מעלה את זה לרמה יותר גבוהה מבחינה רוחנית? איך להתייחס נכון?

צריכים עוד להמשיך ונבין את זה. אבל אנחנו כבר קרובים לזה, ולכן אתם מתבלבלים.

שאלה: להמשיך את הדיון, יש לנו לכאורה הרבה מאוד פגישות גשמיות. אמרת שחשוב לקיים גם פגישות גשמיות, בסעודות, אנחנו מקיימים ישיבת חברים, שזה לכאורה גשמי. איך אנחנו מתעלים מהמצב הגשמי של להיות עם החברים, אני יודע שהכול קשור לחיבור, אני יודע שתגיד חיבור חיבור.

איזה סוג של חיבור אנחנו צריכים בפגישות הגשמיות האלה כדי להפוך אותן, כדי להוביל אותן ממצב גשמי לשמחה רוחנית? מה נדרש שם, מה הצעד הנוסף, מה הדחיפה הנוספת שתעשה את ההבדל? איך להפוך את הפגישות הגשמיות שלנו לרוחניות, ודרך זה שתגיע גם השמחה?

רק להמשיך, אין מה לעשות. עכשיו אחרי הכנס נשתדל וניכנס לשלב הבא. מהכנס הזה ועד הכנס הבא נשתדל להיכנס לחיבור רוחני ממש, שנרגיש איפה אנחנו נמצאים, שכל יום ויום נרגיש את המדרגה שאנחנו עולים, ובהתאם לזה גילוי הבורא מתגלה לנו ביתר עוצמה. אני מאוד מקווה שנתייחס ברצינות לצעדים שאנו עושים, ובזה נתגלה.

תלמיד: האם יש לך עבורנו כיוון שאנחנו יכולים לבצע בצורה פרקטית, כדי לעשות את המעבר הזה, את השינוי הזה, כמה שיותר מהר?

הכיוון הוא שאנחנו נמצא בקשר צמוד מאוד, וכמה שאפשר זה אל זה למרות המרחקים בינינו. העניין הוא לא אם כל אחד יושב קרוב לשני, או נמצא במרחק של כמה אלפי קילומטרים זה מזה. אנחנו צריכים לקשור את הלבבות בינינו על ידי כל חוטי הקשר שהבורא המציא לנו בעולם הזה, וכך אנחנו נמצאים בקשר בינינו.

שאלה: אתמול בשיעור צהריים הייתה לך שיחה עם תלמידה מ- KABU על הזדמנות לעשות כנס בצפון אמריקה. ויש פה שמחה מתוך כאב, כי לאחרונה מורגש שהיבשת הזו נמצאת מתחת לאוקיינוס כלפי הכוח אהבה שיש פה בבני ברוך. האם זה מורגש גם שבהפצה שלנו באזור הזה אין נוכחות בגלל שאין לנו את קשר האהבה הזה? האם כך זה עובד?

זה נכון, אתה יכול לראות את זה לפי החברים שנמצאים כאן מצפון אמריקה, אולי אפילו לעומת החברים מדרום אמריקה, שלהם היה הרבה יותר קשה להגיע, ולעומת רוסיה, אירופה, שבשבילם לקנות כרטיס באופן יחסי יותר קשה מאשר לכם. ככה זה, הצפון אמריקאים הם סנובים.

תלמיד: אבל יש בזה חשיבות עמוקה, כי יש שם הרבה אנשים.

הרבה אנשים זה לא אומר, ודאי שיש שם מיליונים. כמה כואב להם אם הם אפילו לא יכולים להתאסף ביניהם לכינוס, כדי לעורר חשיבות בחיבור ביניהם, כדי לגלות את הבורא?

תלמיד: מה נדרש מאיתנו שהמילים שלך יתגשמו, שיהיה שם משהו שיעורר את האזור הזה?

אני לא יודע, הגיעו כמה אנשים מצפון אמריקה, אני לא מרגיש מה אפשר לעשות, אני מבין שזה קשה, שזה לא פשוט, אבל מה תעשו? פעם הייתי נוסע אפילו פעמיים בשנה לכנסים בצפון אמריקה, היום זה נראה כאילו חלום. לא רק אצלכם, גם בקנדה נמצאים מעט אנשים.

אני יכולתי לחשוב שהסיבה היא בי, שאני לא מעורר אותם, אבל כמה אפשר לעורר, תגיד לי כמה שנים אפשר לעורר? בכל זאת ספרים יש לכולם, אנשים למדו הרבה שנים עד שעזבו, וחכמת הקבלה לא מושכת את האנשים. מי שרוצה להגיע, מגיע, ומי שלא לא. מה לעשות? אני לא יודע. תמליצו לי מה לעשות. אתם יודעים שאפילו אם תתחילו לאסוף שם אנשים לכנס, לא יבואו הרבה, אפילו משני הקצוות. ככה זה, זו אמריקה.

תלמיד: אנחנו מקבוצת טורונטו ומכל צפון אמריקה, ואנחנו מאוד מקווים שזה יקרה. אנחנו מאוד צריכים אותך, ומצפים לך.

אבל בשביל מה אתם צריכים אותי?

תלמיד: בשביל שיהיה כוח אהבה באזור, שאנשים יבואו ללמוד את חכמת הקבלה.

תנסו לאסוף אנשים, לכוון אותם לבצע כינוס בין כולם. יכול להיות, אני מוכן לבוא, אני אפילו מוכן לבוא גם למזרח וגם למערב.

שאלה: לפעמים אני חושב שחסר לנו הקשר עם החברים מאמריקה, אני מרגיש שהם תחת השפעה אחרת. הם רואים אותנו ואנחנו גם יכולים לראות אותם אבל בדרך כלל אנחנו לא אומרים "איזה יופי, איזה גדולים", או שאולי אנחנו אומרים את זה אבל הם לא מרגישים את הפידבק שלנו כלפיהם. אולי גם יעזור להם אם יותר ירגישו אותנו, ומאחר והם צריכים הרבה זמן להתכונן כדי לבוא לפה אז אפשר לתת להם תאריכים קבועים לעוד שישה חודשים קדימה, וכך נוכל לעורר את הלב שלהם לבוא לפה, והם יוכלו להרגיש כל הזמן יותר ויותר ביחד איתנו, אני חושב שזה ממש חשוב בשבילם. כי אני מרגיש כלפיי דרום אמריקה במיוחד שהם לא יכולים לדעת אם הם יכולים לבוא או לא, כי אין להם מספיק זמן להתכונן לזה.

אני מוכן לבוא לצפון ולדרום אמריקה, אין לי בזה שום בעיה, הייתי שם לא פעם אחת, גם נסענו שם באוטובוס לכל מיני מקומות, נפגשנו עם אינדיאנים שבאו לבקר אותנו, זה היה יפה מאוד. מצידי אני מוכן לטוס גם לצפון וגם לדרום אמריקה, לקנדה, למקסיקו כבר היום. \הייתי באמריקה מהצפון עד הדרום וחזרה.

תלמיד: אני זוכר. אני לא חושב שזה כל כך חשוב שאתה תיסע לשם, אבל אני חושב שזה ממש חשוב שאנחנו נוכל להגיד להם מתי הזמן שהם צריכים לבוא לפה.

להם קשה, כל כרטיס עולה הרבה.

תלמיד: הם יכולים, אני יודע שהם יכולים, כמעט שלוש שנים שהם לא באו, ואני באמת חושב שמה שהיה עוזר להם זה תאריך קבוע לעוד שישה חודשים מעכשיו, וכך הם יוכלו להכין את עצמם.

אז בואו נעשה. בבקשה תיצור קשר עם עוד אנשים ששייכים לדרום אמריקה וכך נעשה. תקבעו תאריך שהוא הכי טוב לכולם וכך נעשה. אני מוכן.

תלמיד: גם החברים פה מוכנים לקבל את כולנו?

החברים יקבלו, אתה רואה.

תלמיד: אני בטוח שהם יבואו.

שאלה: בהמשך למה שאמרו החברים על החיבור בצפון אמריקה, אני זוכרת שפעם היית מגיע למפגשים הווירטואליים שלנו ב – KUB U ואלה היו מפגשים מאוד משמעותיים בשבילנו, אולי נוכל לחדש את המפגשים האלה, זה יהיה מאוד חשוב לנו.

אני מוכן לכל דבר, בבקשה תתקשרו למנהלים שלנו ותקבעו איתם זמן, קשר ונעשה.

שאלה: איך נעלה למדרגה החדשה הזאת, איך ניכנס לחיבור הרוחני? מאוד קל לחבר בין הלבבות בכנס, אבל איך לא להוריד את המתח ולבקש מהבורא לעזור לנו?

לבקש, כל הזמן לבקש ולעודד זה את זה בהתכתבות ביניכם.

שאלה: מה זו שמחה רוחנית?

שמחה רוחנית היא שאני מתקשר עם החברים ובתוכם אני מתקשר עם הבורא, וזה מביא לי שמחה.

תלמידה: ולמה כל כך קשה להחזיק אותה?

כי בינתיים אנחנו לא מרגישים, לא את החברים ולא את הבורא בצורה פנימית.

שאלה: יש לי תחושה שמדובר בשני סוגים שונים של שמחה. האם לשמחה רוחנית מתלווה גם שמחה אנושית או שאלו שני מצבים שלא מתכתבים ביניהם?

בדרך כלל מצטרפת גם שמחה רגילה.

שאלה: מה יכול לשמור על האדם להיות בשמחה לאורך כל הדרך?

חיבור עם החברים.

תלמיד: זה נשמע מאוד פשוט, מה זה חיבור?

תגיע לחיבור קבוע עם החברים שישמור עליך בדרך למטרת הבריאה ואז נראה מה אתה חושב.

קריין: קטע מס' 2 כותב בעל הסולם,

"הנה השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה. אבל צריכים לדעת, שיש גם כן בחינת קליפה. ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת, מה שאין כן בס"א אין דעת, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי [אל אחר נסתרס ואינו עושה פירות]". לכן, כשמגיע לו שמחה, הוא צריך לעיין בדברי תורה, בכדי שיתגלה לו דעת התורה." 

(בעל הסולם. "שמעתי" נ"ח, "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")

שאלה: איך אני יכול להביא את נקודת הרצון לקבל שלי לשיעור בוקר ולפעילויות אחרות בשמחה?

אתה מכין את עצמך לפני שיעור בוקר, איך אתה תבוא, במה אתה יכול לשמח את החברים, ואיך תתחבק איתם ותעביר להם שמחה מלב ללב.

תלמיד: הרצון לקבל לא רוצה את זה.

תכין את הרצון לקבל שכן ירצה, כי בלי שאתה תתגבר על הרצון לקבל ותתחבר לחבר, אתה לא תגיע לבורא. אין לך ברירה, פשוט זה התנאי, אם אתה רוצה להתחבר עם הבורא אז אתה צריך קודם להתחבר עם החבר. זה תנאי הכרחי.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שיש שמחה גשמית ושמחה רוחנית, וכמו שהחבר אמר קודם, כשנפגשים ביחד בישיבת חברים כולנו מרגישים טוב.

כן.

תלמיד: אז מהו הבירור? כי הוא כותב פה שהבירור הוא שיש תוספת דעת בשמחה נכונה, מה זה אומר?

בשמחה נכונה יש לך תוספת הכרה, הרגשה, הבנה, עם תכונות יותר עליונות מקודם, וזה נקרא דעת עליונה.

תלמיד: מה מרגישים?

צריך להגיע לזה ואז תרגיש.

תלמיד: הוא כותב שצריך לעיין בדברי תורה אבל לא מובן למה הכוונה.

תורה זו המערכת שקושרת את כל המציאות יחד.

תלמיד: אני שואל פרקטית, התאספנו, הרגשנו שמחה, אבל אנחנו רוצים להרגיש את השמחה הנכונה, אז מה הבירור בשבילנו?

השמחה הנכונה היא עד כמה אתה מוכן למסור את עצמך לחיבור הכללי. ומזה שתהיה לך שמחה, שאתה עושה את זה.

תלמיד: הרגשתי שמחה מההתאספות.

זו שמחה אגואיסטית.

תלמיד: כן, אז מה עכשיו אני בודק?

איזו שמחה אתה יכול להרגיש מזה שאתה מסור לכולם.

תלמיד: עכשיו אני צריך להרגיש משהו אחר שאולי הוא לא שמחה.

להרגיש שמחה ועוד יותר גדולה, אבל מזה שאתה נפרס בין כולם.

שאלה: בעל הסולם כותב "אני שש ושמח מהרשעים שמתגלים בי". אני אישית במצבים שאני מגלה יצר רע אני לא יכול להגיד שאני כל כך שמח.

למה?

תלמיד: בראש אני מבין שזה מקדם אותי ושזו עלייה בקו שמאל, אבל ממש להגיד שבלב שלי יש שמחה מזה אני לא יכול. איך להיות שמח במצב שאדם מגלה יצר הרע?

כי זה צעד קדימה לריפוי הרוחני שלך.

תלמיד: אף על פי שאין הרגשה בלב של שמחה?

צריכה להיות הרגשה. אני זוכר איך שמחתי מזה שסוף סוף הרופאים גילו איפה הבעיה שלי וייקחו אותי לניתוח.

תלמיד: בכל מקרה יחד עם גילוי היצר הרע אני צריך להגיע להרגשה של שמחה בלב.

כן.

תלמיד: מה חסר לי?

חסר לך לסבול עוד מהרצון לקבל שלך, כי אז אתה מגלה שאתה יכול להפטר ממנו.

תלמיד: בכנס אני נותן לאחרים לדבר, אני לא מדבר.

אני מעריך את זה מאוד.

תלמיד: נכון, אבל עבדתי במטבח והיה נחמד במטבח, אבל הגעתי בטעות.

מה זה בטעות?

תלמיד: חשבתי שהשיעור הוא כרגיל, הגעתי ולא ראיתי אף אחד, והטבח אמר לי שהכנס מתחיל בחמש חמש וחצי.

אתה אפילו לא ידעת מתי מתחיל הכנס.

תלמיד: ידעתי, אבל הראש שלי היה בדברים אחרים. קראו לי למטבח, מאוד נהניתי וזה באמת החלק הכי חשוב שלקחתי בכנס.

שמעתי זאת מהרבה אנשים. האם פעם ראשונה שאתה במטבח?

תלמיד: לא, הייתי כמה פעמים אבל הפעם הייתי במטבח בשמחה גדולה מאוד. אם שואלים פה מה זו שמחה, אז צריך להרגיש את זה, צריך להיות במטבח, להרגיש, לשיר ולאכול שם. האוכל נעשה בשמחה, ובאמת את השמחה הזאת אתה מרגיש באוכל.

אם שואלים אותי עם הניסיון שיש לי, אז בכנס נשארתי עם פה פעור, אי אפשר אפילו לדבר, זה פשוט היה מדהים. הסתכלתי מהצד ואף פעם לא היה כמו הכנס הזה.

מסכים.

תלמיד: מאוד שמחתי גם לראות איך אתה מתפקד.

כי אתה לא היית כאן.

תלמיד: זה בדיוק. כולם אוהבים אותך, ואתה עשית את ההצגה הגדולה ביותר.

הצגה?

תלמיד: הצגת הבורא, תקרא לזה חשמל, אור.

גם בעיניי הכנס היה מאוד מאוד מוצלח, ולמרות שאולי זה לא היה מורגש כל כך ולכל אחד, אבל נכנסנו פנימה לליבו של כל אחד ועשינו סימן בליבו של כל אחד, ושם הוא צריך להמשיך לקבל אותנו, בתוך ליבו.

תלמיד: נכון. זה הורגש מאוד חזק, אפילו מי שהגיע פעם ראשונה הרגיש מאוד חזק, היו אנשים שהגיעו פעם ראשונה והם לא הבינו מה קורה פה וזה היופי. לחיים לאנשים שערכו את הכנס, לכל החברים שעבדו כמו שעון שוויצרי.

תלמיד: מגיע מחיאות כפיים לכל החברים, וגם לכל אלה שלא הזכרנו אותם. הבמאי של כל הסרט הזה היה הבורא, הוא סידר אותנו כך שאפילו אני טעיתי שבאתי באותו בוקר, הוא אירגן את זה מאוד יפה, הבורא הוא הבמאי של הסרט.

אז מגיע לו.

תלמיד: כן, מגיע לו מחיאות כפיים לבורא. תודה רבה באמת לבורא, תודה רבה לחברים, תודה רבה לכל החברים בכל העולם, פשוט לראות את זה, זה לא יאומן ואמרתי לפני שלושים שנה, ראיתי את זה, עשרים איש בכל הארץ. זה לא נורמלי, אתה רואה את ההתקדמות וממש אנחנו בתקופה ממש פנטסטית, יופי גמרנו את התודות?

ועכשיו ההיפך.

תלמיד: בעל הסולם כותב כך "ובכדי לדעת, אם זה קדושה, הבירור הוא ב"דעת", שבקדושה יש דעת", מה זה אומר? בדעת שלי הרי אני לא רואה את כל הדברים האלה, איך פתאום הוא אומר שזה בדעת.

כבר יש לך יותר הכרה בהתקרבות לרוחניות, אתה כבר יותר מברר מה היא באמת רוחניות.

תלמיד: כשישבנו בכנס האם זה בדעת שלנו? זה לא מעל הדעת, זה בדעת הרגשנו שמחה.

אתה מתחבר עם האחרים ומתחבר לכוח העליון והוא לאט לאט מכין אתכם לקבל אותו.

תלמיד: בעצם השגנו את השמחה בדעת, לא מעל הדעת, דרך אגב לא היינו צריכים לדעת, הרגשנו שמחה.

כן.

תלמיד: וזה היופי בכל העניין. אז לחיים אחד גדול לכולנו, באמת.

ולחיים לצביקה שלנו.

שאלה: מה זה דמעות של שמחה והאם יכולה להיות שמחה אמיתית אם היא לא כוללת צער?

החיים שלנו כלולים משני מצבים, חושך ואור או דמעות ושמחה, שני מצבים הפוכים. ואם אנחנו יכולים להתכלל משניהם אז אנחנו מגיעים למקור החיים.

תלמיד: שמחה זה רגש מלא, שלם.

כן. היא לא יכולה להיות שלמה בלי דמעות, היא לא יכולה להיות שלמה בלי שמחה.

תלמיד: שני המצבים באותו זמן זה כאילו למעלה.

לא, הם באותו זמן אבל אחד נבנה על השני, חושך ואור, יום ולילה, זה תמיד כך.

תלמיד: רציתי לעדכן שבאווירה של שמחה מצפון אמריקה היו פה 90 איש שזה המון, מתוכם 20 מ-KABU חדשים, ויש בשיעורי בוקר יותר מ-300 חיבורים מצפון אמריקה שזה בעצם אחרי רוסיה זו היבשת הכי הגדולה בהשתתפות, אמנם שהזמנים שם לא פשוטים. וגם לגבי כנסים תוכנן אחרי כנס טורקיה כבר התחלנו לחשוב על 24 במאי כנס בדרום צפון אמריקה.

זה תמיד אצלם כך קורה, זה לכבוד יום העצמאות או משהו קורה שם.

תלמיד: תמיד עשינו במאי. ויותר רחוק בסביבות ספטמבר גם אז בישראל, אבל אנחנו לא מודיעים כרגע כי עד שלא חתמים חוזה ודברים כאלו, התחילו כבר לחפש מקום.

אבל אתה מדבר על צפון ודרום אמריקה.

תלמיד: כן, כנראה אם יהיה לך כוח אז ניסע גם צפון אמריקה וגם דרום אמריקה.

כן, אין לי שום בעיה, אני ההיפך מקבל כוחות מהכנסים. אז כבר חתמנו.

שאלה: דיברת על שמחה מכך שאתה נותן את עצמך לכולם, שמחה מכך שאתה נותן את עצמך לחיבור. מה זה לתת את עצמך לכולם?

כמה אנשים היו בכנס?

תלמיד: בכנס הפיזי כאן, בישראל, היו למעלה מ-2150 איש, שנרשמו פיזית לכנס, בנוסף, וירטואלית, היה לנו 2800 גם רשומים, בכל רגע נתון היינו בכנס בסביבות ה-6000 איש מחוברים לשיעורים. לארץ הגיעו מחו"ל 450 חברים מלמעלה משהו כמו שלושים מדינות, ואפילו יותר. אלה הנתונים.

אז זה נותן כוח וזה מפתח אותנו. הרי כל טיפה של תכונת הבורא, כאשר היא נוגעת במיליוני אנשים, היא חודרת ומתמוססת בהם בלי שום חלוקה ביניהם, כי הרוחני, וכך כותב בעל הסולם, אינו נחלק לחלקים. עדיין לא גילינו את זה בטבע, אבל אין חלוקה לחלקים של הכוח העליון, ולכן בכל חלק נמצא כל הכוח העליון. אפילו נראה שהכנס היה כזה קליל, על מה דיברנו, קצת ערבות, קצת חיבור, קצת קבוצות, אבל באמת עשינו עבודה רוחנית גדולה.

תלמיד: כל פעם שאתה מגיע ל"בני ברוך" יוצא ההיפך, במקום שמחה יוצא איזשהו עצב, אני רואה שאת זה עשיתי כי החברים ביקשו, את זה עשיתי כי נתנו לי דוגמה, כאן נתנו לי כוח דרך דאגה.

כך זה צריך להיות.

תלמיד: מה שאתה רואה זה שאתה לא קיים בשום מקום, מלמטה החברים, מלמעלה הבורא, ואתה לא קיים.

אתה לא קיים, זה לא ריק, אתה התמוססת בהם.

תלמיד: איך זה אמור לתת לי שמחה?

אין כזה דבר שאתה לא קיים, אתה לא קיים כי אתה בכולם, והשמחה צריכה להיות בזה, כי אין אותך האגואיסטי, היחיד, אלא אתה מתמוסס, מעורבב בכולם, זה מאוד משמעותי, זה כבר מבנה רוחני. ולכן אני מאוד מבסוט מזה שאמרת את זה, למרות שאתה עדיין לא מבין את המבנה, את ההרגשה הזאת, אתה עוד לא יכול להסכים עם זה, אבל אתה כבר נמצא בזה. כל אלה שהשתתפו בכנס במידה כלשהי הם היו בכולם וכולם היו בהם, ולכן אחרי הכנס אנחנו אחרים לגמרי, אפילו שמחר אנחנו יכולים לשכוח את כל זה, כי זה פשוט עולה למדרגה הבאה, אבל כולנו כבר נמצאים בקשר בינינו וזה כבר רוחני.

תלמיד: האם אתה בשמחה?

כן, אני בשמחה גדולה, אני לא צוחק ולא רוקד אבל כולי נמצא בוויברציות הרוחניות האלה שכל הזמן מעלות אותנו מעלה מעלה.

תלמיד: מה אפשר לעשות עם השמחה שאמרת עכשיו שאתה נמצא בוויברציות משמחה? אנחנו שמחים לראות אותך שמח, ואתה משדר את זה מה לעשות כדי לא לאבד את זה, לא לגנוב.

אנחנו לא יכולים לאבד את זה, זה נמצא בנו, זה נמצא מעבר לזמן ומקום ולכן אנחנו ממשיכים עם זה משיעור לשיעור, מכנס לכנס. בעוד שלושה חודשים סך הכול אנחנו נמצאים בכנס טורקיה, תשתדלו להתחבר לשם כמה שאפשר יותר בטוח ונכון וכך אנחנו נמשיך.

שאלה: בשם כל הכלי הצרפתי ובמיוחד הכלי הנשי הצרפתי אנחנו רוצות להודות לך שהערת אותנו. לפני יותר מחודש אמרת שאנחנו ישנות, ישנים, וזה ממש העיר את כל הקבוצה ואנחנו הצלחנו להגיע לפה כעשרים חברים וחברות. זו הייתה חוויה אדירה בשביל הקשר בינינו ואנחנו רוצים להודות לכם ולכל הכלי העולמי על קבלת הפנים. איך להמשיך בכיוון הזה ולעלות למדרגה הבאה כקבוצה?

אני לא יודע. אני לא מסוגל לחבר את החברים מצרפת לקבוצה. זה לא פשוט. אבל אני מאוד מקווה שאתם תתחברו ותגיעו יחד לכנס הבא בטורקיה. זה יותר קרוב ונתראה שם.

שאלה: בקטע בעל הסולם מגיע משמחה ואז הוא מדבר גם על התכונה של הקליפה. הוא אומר שאם המעשים של קדושה מתגלה על ידי זה שמחה, אנחנו צריכים לדעת שיש גם בחינת קליפה. למה פתאום הוא עובר לקליפה?

לא יכול להיות אחד בלי השני. כל מה שמתגלה טומן בחובו שני הפכים.

תלמידה: הוא כותב שצריך להסתכל שיש דעת בתוך הקדושה. האם ההשתוקקות לידע, לדעת, זו התכונה של הקליפה?

חלק מזה הוא תכונת הקליפה.

תלמידה: כלומר, יש פה איזה מבנה. האם הקליפה עוזרת לנו?

כמובן שכן. בינתיים אנחנו מתקיימים רק מהקליפה. בלי זה אי אפשר לעלות ולהגיע לגמר התיקון.

תלמידה: הוא מדבר על זה שצריך לעשות בירור.

איך היינו מתקיימים בכלל בלי התכונות השליליות. אנחנו מתקיימים רק הודות לעלייה מעל התכונות השליליות. לכן אנחנו צריכים להודות לבורא ובאותו זמן גם לטבע האגואיסטי הנורא שלנו. אי אפשר לחיות בלי קליפה.

שאלה: יש דעת דקדושה. האם זה מגיע מזה שיש שמחה לבורא והקליפה לא יכולה לדעת מזה?

כן, זה נכון.

שאלה: אתמול היינו אצל חבר בבית חולים. בשבילי הוא באמת דוגמה, אני ראיתי איך חבר נמצא בשמחה. הוא שואל מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיות ראויים להיות תלמידים שלך?

להחזיק זה את זה, לחבק זה את זה, להחזיק בכל הכוחות אלו את אלו.

תלמיד: הוא גם מוסר ד"ש ואומר שמבקש ודורש שלרב תהיה בריאות.

כול עוד אני צריך אתכם, וכול עוד אתם צריכים אותי, הכול יהיה בסדר.

שאלה: בקטע כתוב שיש דעת של תורה. מה זה דעת של תורה?

דעת של תורה זה דעת ממדרגה יותר עליונה. יש חכמה, בינה ודעת. יש דעת עליון ודעת תחתון, אז דעת עליון זה דעת תורה.

(סוף השיעור)