שיעור בנושא "חודש אלול וראש השנה", שיעור 5
11 ספט׳ 2018
לכל השיעורים בסדרה: חודש אלול וראש השנה
קשור ל: ראש השנה 2018
שיעור בוקר 11.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ראש השנה תשע"ט
ב' דראש השנה
חודש אלול וראש השנה - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטע מס' 18. מתוך שמעתי מאמר מ"ב. מהו, שראשי אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה
"כתוב (ראש השנה טז ב'): "צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים; רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה". כלומר, שהאדם בעצמו צריך לומר באיזה ספר הוא רוצה שירשמו את שמו, אם בספרן של צדיקים, היינו שרוצה שיתנו לו את הרצון להשפיע, או לא. היות שיש לאדם הרבה בחינות בענין של הרצון להשפיע. כלומר, יש לפעמים האדם אומר: "נכון אני רוצה שיתנו לי את הרצון להשפיע, אבל לא לבטל לגמרי את הרצון לקבל". אלא שהוא רוצה ב' עולמות לעצמו, כלומר שגם הרצון להשפיע הוא רוצה להנאתו. אולם בספרן של צדיקים נרשמים רק אלו, שיש ברצונם להפוך את כל הכלי קבלה שלו, שיהיו רק בבחינת השפעה, ולא לקבל לעצמו כלום. וזהו בכדי שלא יהיה לו מקום לומר, אי הוי יודע שהרצון לקבל מוכרח להתבטל, לא הייתי מתפלל על זה. לכן הוא צריך לומר בפה מלא מה כוונתו, בזה שירשמו אותו בספרן של צדיקים."
(בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
סדנה
מתי אנחנו מגיעים מרשעים גמורים, רשעים לא גמורים, לצדיקים לא גמורים ולצדיקים גמורים? איך אנחנו יכולים לנוע בכל הסקאלה הזאת מרשע גמור עד צדיק גמור? מה מסמל לנו שאני צדיק גמור או לא, או שאני רשע גמור? איפה אני בודק את זה, על ידי מה אני מודד את עצמי?
*
האם מספיק לי למדוד את עצמי פעם בחיים או פעם בחודש, פעם בשבוע? כל כמה זמן אני צריך למדוד את עצמי האם אני צדיק או רשע? אם הגעתי לצדיק גמור אז כבר זהו, אני כבר לא יכול ליפול, אני גמור, כן או לא? וגם כשהגעתי לרשע גמור, אז כבר אין לי שום תקווה?
*
קריין: קטע מס' 19 מתוך "שמעתי", מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה".
"יש לדעת שבדרך עבודה "ספרן של צדיקים" ו"ספרן של רשעים" נוהג באדם אחד. כלומר שהאדם בעצמו צריך לעשות בחירה, ולדעת בבירור גמור, מה שהוא רוצה. כי ענין "רשעים" ו"צדיקים" מדברים בגוף אחד. לכן האדם צריך לומר, אם הוא רוצה, שירשמו אותו בספרן של צדיקים, שיהיה לאלתר לחיים, היינו להיות דבוק בחיי החיים, שהוא רוצה לעשות הכל לתועלת ה'. וכמו כן כשהוא בא להרשם בספרן של רשעים, ששם נרשמים כל אלה, שהם רוצים להיות בחינת מקבלים לתועלת עצמו, הוא אומר, שירשמו שם לאלתר למיתה, היינו שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, ויהיה אצלו כאילו הוא מת. אולם לפעמים האדם מפקפק, כלומר שהאדם לא רוצה, שבפעם אחת תיכף יתבטל אצלו הרצון לקבל, כלומר שקשה לו להחליט בפעם אחת, שכל ניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה. היינו שאינו מסכים שיתבטלו אצלו כל הרצונות של קבלה בפעם אחת. אלא הוא רוצה, שיתבטלו הניצוצי קבלה לאט לאט, ולא לאלתר בפעם אחת, כלומר קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה. נמצא, האדם הזה אין לו דיעה חזקה וברורה. ודעה חזקה היא, שמצד אחד הוא טוען "כלו שלי", היינו כלו לצורך הרצון לקבל. ומצד השני טוען "כלו לה'". זה נקרא דיעה חזקה. רק מה האדם יכול לעשות, אם הגוף לא מסכים לדעתו, מה שהוא רוצה שיהיה כולו לה'? אז שייך לומר, שהאדם עושה כל מה שבידו, שיהיה כלו לה'. היינו שמתפלל לה', שיעזור לו, שיהיה בידו להוציא לפועל, שיהיה כל רצונותיו בפועל כולו לה'. ועל זה אנו מתפללים "זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים"."
(בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
איך אדם בודק את עצמו לכיוון הצדיק או לכיוון הרשע? איפה הוא נמצא, מה מקומו, איך הוא יכול לבדוק את זה אפילו בצורה מדויקת יותר, חצי צדיק, רבע רשע או משהו, איך עושים זאת? מה זה נקרא "ספר", יש ספר לרשעים, ספר לצדיקים, או ספר אחד איפה שרשומים שניהם, איך הוא רושם את עצמו?
*
אין לנו יותר מהעשירייה, ה-ו-י-ה, הכלי של הנשמה, והכלי הזה הוא הספר. איך אנחנו רושמים שם את עצמנו ובודקים איך רשמנו?
*
תלמיד: הוא כותב על הספר של הרשעים, "הוא אומר, שירשמו שם לאלתר למיתה, היינו שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, ויהיה אצלו כאילו הוא מת." זה מצב טוב שירשמו אותו בספר הרשעים, אם אדם מסוגל להגיד שאני רוצה שכל הכוונות שלי יהיו אצלי כמתות.
מתי הוא יכול להגיד שהוא רוצה שהרצון לקבל שלו ימות? ודאי שמרגיש את עצמו רשע. צדיק לא יכול להגיד, "אני רוצה שהרצון לקבל שלי ימות", הוא לא מרגיש את הרצון לקבל, מרגיש רצון להשפיע.
תלמיד: יוצא בכל מקרה שגם אם הוא אומר לכתוב אותו לחיים וגם אם הוא אומר לכתוב אותו למיתה, זה מכוון כי הוא רוצה רק להשפיע לבורא.
זאת אומרת המצב הכי טוב, שאדם מגלה עצמו כרשע גמור ורוצה להירשם בספרן של הצדיקים הגמורים.
תלמיד: למה?
כי הוא מזהה שהוא רשע גמור.
תלמיד: אז הוא רוצה להירשם בספרן של הרשעים.
לא, אם הוא מזהה שהוא רשע גמור. אם הוא מזהה שהוא צדיק גמור אז אין לו מה לתקן, אז הוא באמת רשע גמור.
שאלה: הבקשה להירשם בספרם של הרשעים, רק רשעים יכולים להגיד?
רק רשע יכול להירשם בספר של הצדיקים. הוא קובע לעצמו שהוא רשע.
תלמיד: אז הוא רוצה להירשם בספרם של רשעים.
למה, הוא כבר רשום שם.
תלמיד: הוא אומר שספרם של רשעים זה "שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, ויהיה אצלו כאילו הוא מת." זה דבר טוב ספרם של רשעים.
זה הוא רוצה שיהיה.
תלמיד: אבל זה לא "ספרן של רשעים".
אני רואה שאני רשום בספר של הרשעים. אני רשע. כשאני קובע את זה שאני רשע ורשום בספרם של הרשעים, מה רצוני? להיות רשום בספר של הצדיקים.
שאלה: אפשר להגיד שבעצם מלכתחילה אנחנו לא רשומים. אם לאדם אין כוונה, הוא לא רשום באף ספר.
האדם קובע לעצמו איפה הוא רשום.
תלמיד: והוא בדרגה ראשונה מגלה שהוא נמצא בספרן של רשעים. כי זו לא בחירה, אני לא יכול לבחור להיות בספר של הצדיקים.
אני בוחר לפי איך שאני נכלל בחברה, לפי ההשתתפות שלי איתם. עד כמה אני מבין שצריכים להתקרב אליהם ועד כמה אני לא נכלל איתם, אז אני קובע לעצמי שאני רשע כי אני לא בונה את הכלי לגילוי הבורא, לדבקות בבורא.
תלמיד: אבל אני לא בוחר להיות בזה, אני רק מגלה שאני נמצא בספר של הרשעים. הוא כותב, אדם צריך לבחור באיזה ספר יכתבו אותו.
באיזה ספר אתה רוצה שיכתבו?
תלמיד: זה רק קביעת מצב שהאדם מגלה איפה הוא נמצא.
אבל האדם קובע.
תלמיד: הרצון שלי הוא לא להיות בספר של רשעים.
נניח. אבל כשאתה בודק את עצמך מה אתה רואה?
תלמיד: שאני רשע.
שאתה רשע. ואז אתה רוצה להירשם בצדיקים. אז מי רוצה להיות צדיק? מי שמגלה שהוא רשע. אז הוא רשע? לא, הוא כבר צדיק. דווקא מי שרוצה להיות צדיק הוא צדיק.
תלמיד: למה אומרים ש"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"?
כי בעלי תשובה כל הזמן נעשים יותר ויותר טובים, מתקנים את מעשיהם, וצדיק גמור, הוא גמור, הוא כבר לא זז. לכן מי שבעל תשובה הוא כל הזמן עוקף אותו כאילו.
זאת אומרת א', אנחנו בודקים הכול רק כלפי האדם, הוא בודק את עצמו. ב', אנחנו בודקים את זה רק בתוך הקבוצה, כלפי המצב עד כמה אני גורם לאיחוד הקבוצה כדי לגלות את הבורא, לתת לבורא יכולת להתגלות, לעשות לו בזה נחת רוח. אם אני מגלה את עצמי רשע אז יש לי הזדמנות להתקדם ובאמת לעשות עוד מצווה, עוד מצווה, זאת אומרת עוד פעולות תיקון. ולכן למרות שאני קובע על עצמי שאני עכשיו רשע, יש לי עוד מה לתקן, אבל כל פעם אני רושם את עצמי בספרן של הצדיקים.
שאלה: צדיק גמור, האם זה אומר שהוא כבר מקבל בעל מנת להשפיע?
בכל מדרגה יש לך מרשע גמור עד צדיק גמור, ובאמצע בעל תשובה וכן הלאה. המצבים האלה מתחלפים בתוך האדם. אין מצב, איזו דוגמה זה צדיק, זה רשע. לא. בכל עשר ספירות, בכל מצב, אתה עובר את המצבים האלה, מרשע גמור דרך בעל תשובה עד צדיק גמור. אבל צדיק גמור זה יותר גרוע מבעל תשובה. כי בעל תשובה הוא כל הזמן מתקדם, וצדיק גמור, לא רואה את עצמו יותר לאן להתקדם. זאת אומרת, יש לו איזו עצירה בדרך.
שאלה: מה זה שעשירייה זה ספר?
אין לנו יותר מהרשת בינינו. אין יותר מזה, לא קיים במציאות. וגם אנחנו, אף אחד לא יכול לתקן את עצמו או לתקן את החברים, אלא רק את מידות הקשר בינינו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לתקן את מידות הקשר בינינו, הרשת בינינו, בלבד, היא נקראת שכינה. בה, אם היא נכונה, לפי העוצמה שלה, לפי מידת ההתנגדות לקשר, ומידת ההצלחה בקשר, מתגלה הבורא, האור. ההתנגדות לחיבור נקרא "עביות", הצלחת החיבור מעל ההתנגדות, נקרא "זכּוּת". ולפי זה רשימות דהתלבשות, רשימות דעביות, הכול נמצא בפנים, הכול מדובר רק על הרשת.
תלמיד: איך רושמים את זה, מה זה שאדם רושם בספר של העשירייה, איך הוא רושם את זה?
במאמצים שלי לאחד את החברים, מה שנקרא להקים את השכינה מהעפר, אני מעמיד את הרשת הזאת, את הכלי הזה, אני מעמיד אותה לגילוי הבורא, לגילוי האור, גילוי כוח ההשפעה והאהבה.
תלמיד: איך לעשות את זה בפועל? כאילו שאני רוצה לרשום את זה.
כן, בפועל אתה רושם את זה. בכמה שאתה עושה מאמצים כדי לדחוף את כל היחסים שביניכם לקשר הדוק, הדדי, שכולנו משתחווים כלפי הדבקות, כולם מתחברים בעזרה הדדית, כולם מכוונים רק כדי לגלות את הבורא, לעשות לו בזה נחת רוח. זה הכול, כל אחד צריך לגרום לזה. ואז בדרך הוא רואה עד כמה הוא רשע או אולי לא כל כך. הכי נכון לגלות את עצמו כרשע. כי מה זה רשע? שאתה רואה מה חסר, מה יש לך להוסיף, איפה אתה נמצא עדיין בליקויי בעבודה.
שאלה: רשע או צדיק זה כלפי המעשה או כלפי הכוונה? אם אני מגלה שאני רשע נגיד, במה זה? בזה שאני לא עושה פעולה כדי להעלות את חשיבות הבורא לחברים, או שאני לא חושב שיש לי כוח, לא מאמין שיש לי את הכוח הזה דרך העשירייה לעשות את זה. במה מתבטא הרשע?
בזה שאני מגלה שלא גרמתי מספיק לתיקון, או שבכלל לא גרמתי בכלום לתיקון החברה, לגילוי הבורא, לאיחוד בינינו. רק כלפי זה הכול נמדד.
תלמיד: נגיד שפעלתי, נגיד שעשיתי ממש פעולה, יכול להיות שאני מגלה עליה שאני רשע, שהיא לא היתה עם הכוונה הנכונה?
אתה כבר מדבר על משהו אחר. אתה מדבר, על סמך מה אני קובע, אם אני רשע או אני צדיק. כמה שאתה מתקדם להיות צדיק, אתה מגלה יותר ויותר שאתה רשע.
תלמיד: ומה זה מתקדם להיות צדיק?
זה נקרא "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"1. שכמה שאני יותר גדול מהאחרים, באמת, אני מרגיש שהיצר הרע שלי יותר גדול.
תלמיד: אבל מה זה להיות יותר צדיק, במה זה אמור להתבטא, מה אני מנסה לעשות?
אני רוצה להצדיק את כל החברים, ולגרום לחיבור ביניהם. זה הרישום שלי בספר החיים, כי זה כלי של הנשמה, ששם אנחנו מגלים את החיים הרוחניים.
תלמיד: יש שייכות לכמה אני מבקש עזרה מהבורא, בתוך הפעולה הזאת?
זה כבר לא. יכול להיות שאתה בודק את עצמך עד כמה אתה מסוגל לבקש עזרה, שזה גם נכנס לאיך שאתה קובע את הצִדקות, או ההיפך מזה, האם ביקשת, או לא ביקשת. אבל כך זה בסך הכול, יש בזה הרבה פרטים.
שאלה: אמרת שגיליתי שאני רשע. מה שחסר לי בכל הדברים האלה שאמרת, זה מה התהליך, או מאיפה חומר הדלק הזה, מאיפה הרצון הזה? כי אם אני מגלה עכשיו שבעצם לא עשיתי הרבה למען החיבור בעשירייה, עכשיו אני צריך רצון לעשות את זה. אני צריך רצון להיות צדיק, להיות בהשפעה.
ודאי.
תלמיד: מאיפה מגיע בכל השלבים האלה הרצון? איך הרצון הזה נוצר, איך אני יוצר אותו, איך אני עובד איתו?
אני לא יודע, יש לפניך קבוצה, שוב נחזור למה שלמדנו לפני עשר שנים?
תלמיד: אבל גם היום אחרי עשר שנים אני לא יודע איך לייצר את חומר הדלק. אני בא לכל שיעור, אני מתכלל, אני עושה, ואני מרגיש את הרשעות, אני מרגיש שאין לי את חומר הדלק.
אין מה להגיד לך.
תלמיד: זה הולך בשלבים של היווצרות, אני יכול ליצור את זה בתהליך? מה עוד אני יכול להוסיף?
קשר עם החברים, "איש את רעהו יעזורו".
תלמיד: אבל יש לזה מדרגות כלשהן?
ודאי שיש מדרגות, יש מצבים, חילופי מצבים, בירורים.
תלמיד: אנחנו עוברים פה מצבים כל הזמן, בכנסים, באירועים, בשיעורי הבוקר. אבל אני לא מרגיש שיש לי מספיק, כאילו האוטו לא מלא דלק, חסר דלק?
הדלק הוא למעלה.
תלמיד: אז מה אני עושה אם אני רוצה עכשיו את הדלק הזה?
תבקש, שימלאו אותך.
תלמיד: ואיפה לבקש חומר דלק?
מהחברים.
תלמיד: עוד הפעם. אז זה גלגל?
כן, ודאי שגלגל, אלא מה אתה רוצה, שיהיה משהו חוץ מזה, איזה נספח שאתה בורח הצידה?
תלמיד: אני רוצה את הדחיפה, משהו שיתן לי את הדחיפה הראשונה.
עיגול. אין לאן לברוח. בינתיים זה נמצא כגלות מצריים, שליטת פרעה, אנחנו עדיין לא מרגישים, ולא מזהים את פרעה. איפה הוא נמצא? בתוך העשירייה. הוא השולט במקום הבורא, ולכן לא יכולים לפנות לבורא. אנחנו מכבדים את פּרעה, כל אחד מטפח אותו.
טענות, לזה יש לך את החברים, יש לך כוח עליון, זהו, תפנה. אני סך הכול מסביר את השיטה.
קריין: קטע מספר 20 מתוך רב"ש ב', אגרת ס"ז.
"יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב
אנחנו מבקשים מה' ועושין סימן בליל ראש השנה ואנו אומרים: "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". היינו שהישראל שבנו יהיה הראש והרשע יהיה הזנב. ואז נזכה לחיים ארוכים ולבחינת הטוב שהוא בכוונת הבריאה, שהוא בחינת להיטיב לנבראיו."
(רב"ש - ב'. אגרת ס"ז)
סדנה
איך אנחנו מסדרים את עצמנו בין הראש לזנב?
*
מה זה נקרא שראש נקרא ישרא-ל?
*
מה זה נקרא "לי ראש"? איזה ראש אני צריך שיהיה לי?
*
קריין: קטע מספר 21 מתוך רב"ש ב' "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה".
"אנו אומרים, יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב. היות שידוע שיש סדר של מטרת הבריאה, וסדר של תיקון הבריאה. לכן בסדר של תיקון הבריאה, שצריכים להשיג כלים דהשפעה, אחרת אי אפשר לקבל את הטוב והעונג, אז הסדר הוא "הוי זנב לאריות" שאז הסדר הוא הכל למעלה מהדעת. ואח"כ, כשזוכה ע"י לכלים דהשפעה, אז זוכים לבחינת ראש דקדושה, הנקרא "דעת דקדושה", כמ"ש בדברי הזה"ק, "שהדעת ממלא אידרין ואכסדרין", כלומר שהדעת דקדושה בהאדם הזוכה הנקרא בחינת ראש. לכן כשאנו מבקשים מה', ואומרים "יהי רצון", אז אנו מבקשים להגיע למטרת הבריאה שהיא בחינת דעת וראש. וזהו "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שלא נשאר בבחינת זנבא דס"א, היינו שאין להם שום דעת, כמו שכתוב: "אל אחר אסתרס ולא עביד פירא". אלא שאנו כן נזכה לבחינת דעת, שהם בחינת פירות שמשיגים אחר העבודה של השגת כלים דהשפעה, שהם כלים המוכשרים לקבל את הטוב ועונג, שישנו ברצונו להטיב לנבראיו."
(רב"ש - ב'. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
מה זה דעת דסטרא אחרא ומה זה דעת דקדושה? ואיך מגיעים מזה לזה?
*
קריין: נקרא שוב קטע מספר 21 מתוך רב"ש ב' "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה".
"אנו אומרים, יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב. היות שידוע שיש סדר של מטרת הבריאה, וסדר של תיקון הבריאה. לכן בסדר של תיקון הבריאה, שצריכים להשיג כלים דהשפעה, אחרת אי אפשר לקבל את הטוב והעונג, אז הסדר הוא "הוי זנב לאריות" שאז הסדר הוא הכל למעלה מהדעת. ואח"כ, כשזוכה ע"י לכלים דהשפעה, אז זוכים לבחינת ראש דקדושה, הנקרא "דעת דקדושה", כמ"ש בדברי הזה"ק, "שהדעת ממלא אידרין ואכסדרין", כלומר שהדעת דקדושה בהאדם הזוכה הנקרא בחינת ראש. לכן כשאנו מבקשים מה', ואומרים "יהי רצון", אז אנו מבקשים להגיע למטרת הבריאה שהיא בחינת דעת וראש. וזהו "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שלא נשאר בבחינת זנבא דס"א, היינו שאין להם שום דעת, כמו שכתוב: "אל אחר אסתרס ולא עביד פירא". אלא שאנו כן נזכה לבחינת דעת, שהם בחינת פירות שמשיגים אחר העבודה של השגת כלים דהשפעה, שהם כלים המוכשרים לקבל את הטוב ועונג, שישנו ברצונו להטיב לנבראיו."
(רב"ש - ב'. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
איך אנחנו עוברים מדעת בעלי בתים לדעת תורה?
*
אין שאלות, הכול ברור. זאת אומרת כולם רשעים, שום דבר לא מובן, כולם זנב.
שאלה: לא ברור לי מה זה "תיקון הבריאה", "מטרת הבריאה" ו"הוי זנב לאריות"?
מהי מטרת הבריאה?
תלמיד: להיטיב לנבראיו, דבקות?
דבקות היא בזה שכל אחד מיטיב לכולם. כל אחד מיטיב לכולם זו מטרת הבריאה, ותיקון הבריאה הוא על ידי זה שכל אחד מתקן את היחס שלו לאחרים.
תלמיד: מה זה בדיוק "הווה זנב לאריות", מה זה אומר?
אנחנו צריכים לסדר את עצמנו גם כראש וגם כזנב. אתה לא יכול לחתוך את הראש ולחתוך את הזנב, אתה כל פעם חייב לסדר את כל המחשבות והרצונות וכוונות שלך מהראש עד הזנב בצורה הנכונה.
תלמיד: מה זה אומר, האם הראש שלי זה הקבוצה?
הראש זה מטרת הבריאה. אתה מסדר הכול לקראת הראש. ומה שיש לך עדיין, הרצונות והמחשבות שעדיין לא מכוונות לזה, זה נקרא זנב, ואתה מודע לזה ויודע ונמצא בעבודה עם הזנב שלך עד שבסופו של דבר הכול יהפוך להיות ראש.
תלמיד: והסדר הוא הכול למעלה מהדעת?
כן, בהשפעה למעלה מהקבלה.
תלמיד: "ואחרי זה שזוכה על ידם לכלים דהשפעה, זוכים לבחינת ראש דקדושה", מה זה אומר?
ראש דקדושה הכוונה שכל המחשבות הם רק בעל מנת להשפיע. ראש, כמו בפרצוף.
תלמיד: איך המעבר "מהווה זנב לאריות לראש דקדושה", אם כל הסידור לפני כן היה למעלה מהדעת, מה משתנה?
זה משהו אחר. ראש לשועלים, זנב לאריות, זאת אומרת אני מוכן להיות אחרי האריות. אני מעדיף יותר להיות זנב לאריות, להיות תחת תלמידי חכמים, מלהיות ראש לשועלים.
תלמיד: זה ברור, אבל הוא אומר "הווה זנב לאריות", ועכשיו הוא אומר שאחרי זה עוד מגיע הראש דקדושה, הדעת דקדושה.
ודאי, אם אני מתאמץ להיות זנב לאריות, ללכת אחרי האריות, ללכת אחרי המקובלים עם כל העצות שלהם, אז אני זוכה לאט לאט לראש דקדושה.
תלמיד: אם לפני זה היה למעלה מהדעת, אז מה זה אומר ראש דקדושה?
אני הולך אחרי דעת המקובלים באמונה למעלה מהדעת. אני לא יכול ללכת אחריהם עם הדעת, דעתי זה קבלה ודעתם זה השפעה.
תלמיד: קודם זה בכלים דהשפעה ואחרי זה גם בלקבל על מנת להשפיע, זה הסדר?
זה לא חשוב, העיקר זה לקראת השפעה. זה נקרא ראש שאחריו אני רוצה ללכת. אני מוכן להיות זנב, שהם ייקחו אותי באח"פ שלהם, שאני אתבטל כלפיהם. הזנב הולך אחרי הגוף ואחרי הראש. הם ראש, ואני עם כל הרצונות שלי מוכן ללכת אחריהם. גם עם הרצונות שאני אפילו לא מוכן עדיין, אני בכל זאת הולך אחריהם. זה נקרא להיות זנב לאריות.
אני בורח מלהיות ראש לשועלים. אפילו שאני יכול להיות שם גדול יותר אני מזלזל בזה, אני בורח מזה, כי זה לא קדושה, זה לא על מנת להשפיע, לא דעת תורה, לא דעת הבורא.
שאלה: למה אנחנו צריכים להתפלל על מטרת הבריאה, להיות ראש, למה אנחנו לא דואגים לעיבור?
העיבור זה בדרך. עיבור זה מצב. מתוך הרבה מצבים יש לנו מצב בדרך שנקרא עיבור. המצב הראשון דקדושה נקרא עיבור.
שאלה: האם אנחנו מתפללים להיות ראש להגיע למטרה או להגיע לעיבור?
כשאתה מתפלל להיות ראש או מתפלל להיות זנב נכון לראש, זנב לאריות, אז אתה בעצם מתפלל להיות בעיבור, עובר. מה זה עובר? כשאתה מתבטל כלפי דעת הגדולים, כלפי הקבוצה, כלפי הבורא. זה נקרא להיות זנב לאריות. זנב כאן זה מפני שאתה רוצה להתכלל באח"פ שלהם.
שאלה: נאמר כאן "נזכה לבחינת דעת, שהם בחינת פירות שמשיגים אחר העבודה של השגת כלים דהשפעה," אם כך בסוף כן נכללים בדעת?
גם בהתחלה אנחנו נמצאים בדעת, רק שבהתחלה אנחנו נמצאים בדעת בעלי בתים, ואחרי העבודה הרוחנית אנחנו נכללים בדעת תורה. על זה שאלתי.
תלמיד: לא הבנתי מה ההבדל.
שאלתי מה זה נקרא שאנחנו נמצאים בדעת בעלי בתים, ואיזו עבודה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לדעת תורה? דעת בעלי בתים זה כשאני עובד בכלים דקבלה ואני נעשה שם חכם, מדען, פילוסוף, פסיכולוג, לא חשוב מה. זה דעת בעלי בתים. או שאני יודע את כל הש"ס וכן הלאה.
דעת תורה נקרא שאני רוכש כלים דהשפעה ואז אני מגיע לעל מנת להשפיע, ומה שאני משיג בעל מנת להשפיע זה נקרא דעת תורה. דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים. כי דעת בעלי בתים זה כמה שיותר ללמוד, כמה שיותר לקבל, כמה שיותר להיות גדול בכלים שלי. ואילו דעת תורה זה כמה אני יותר יכול לגרום מילוי לכלי של העשירייה, להכנה של העשירייה לגילוי הבורא. זו העבודה שלנו בקדושה. אין לנו יותר, כלום, רק שהבורא יתגלה בכלים דהשפעה של העשירייה. זו המטרה שלנו.
תלמיד: הכול זה איפה הוא בעצם מצפה לגילוי הבורא, באיזה סוג של דעת, בדעת שלו או בדעת העשירייה?
בדעת של העשירייה. אין דעתי. בדעת הכללית, בדעת העשירייה, זה נקרא דעת תורה. דעתי הפרטית זה דעת בעלי בתים.
תלמיד: ואז כבר לא עובדים למעלה מהדעת?
זה נקרא למעלה מהדעת. למעלה מדעתי הפרטית, בדעת של העשירייה, זה נקרא למעלה מהדעת.
תלמיד: עד עכשיו רשע היה מי שמרשיע את הבורא וצדיק מי שמצדיק את הבורא. עכשיו המדידה כאילו אחרת, היא כלפי היחס שלי לעשירייה?
איך אתה בדקת קודם אם הבורא הוא טוב או רע? לפי הפופיק שלך, לפי כלים דקבלה שלך. בכמה שהוא גורם לטוב, הוא טוב, ובכמה שגורם לי, בעיני, לא טוב, אז הוא רע.
תלמיד: הבנתי שאני לא יכול לסמוך על הכלים דקבלה שלי, ואני צריך להצדיק מעבר לכל ה.. אין לי איך למדוד, אז אני צריך להצדיק. כל דבר שאני מקבל, אני מצדיק.
ברוך ה', וזהו?
תלמיד: כן.
יפה. ומה אתה עושה בינינו?
תלמיד: שאלה טובה.
אז לומדים היום איך למדוד את זה בצורה אחרת. איך?
תלמיד: אמרת לפי היחס לעשירייה.
כן.
תלמיד: אבל אני מגלה שאני רשע, אני מגלה שאני שום דבר.
זה לא חשוב מה שאתה מגלה.
שאלה: אני לא מרשיע את הבורא במצב כזה?
מה זה נקרא "כלפי עשירייה"?
תלמיד: שאני עזרתי לעשירייה להיות..
מהי העשירייה הזאת, מהי?
תלמיד: הכלי הרוחני שלי.
הכלי הרוחני. שכינה, ה-ו-י-ה שהבורא ברא, שבה הכול, וחוץ ממנה אין כלום. ואז מה אתה בודק כלפיה? עד כמה שהפעולות שלי, שלי הם לגרום לתיקון עשירייה או להיפך. לפי זה אתה אומר "אני הרשע", או "אני" אולי "הצדיק".
מה המצב הרצוי?
תלמיד: רצוי שאני אראה אותם כמושלמים.
כתוב שאתה צריך לרשום את עצמך בספר של הצדיקים. מתי אתה יכול לגשת לזה ולרשום את עצמך בספר של הצדיקים?
תלמיד: לפי מה שהבנתי עכשיו, זה אחרי שאני מרשיע את עצמי. אחרי שאני רואה את עצמי כרשע.
יופי. כן. שאתה בודק ורואה שאתה רשע, אתה מגיע לעשירייה וגורם להם פעולות, מצבים טובים, קדושים, בהתקדשות, בהתחברות. ואת זה ש"אתה רושם בתוך עשירייה" זה נקרא "ספר", שאתה רושם את עצמך שם כצדיק. ובוודאי כדי להירשם להיות שם כצדיק, אתה קודם צריך לגלות שאתה רשע.
תלמיד: מה שלא מסתדר לי, זה שנראה לי שכל פעם שאני אמדוד אני תמיד אגלה את עצמי כרשע, אני אף פעם לא אגלה את עצמי כצדיק.
נכון. יפה מאוד. לא, כשאתה מגלה את עצמך רשע באיזה הבחן, אז אתה יכול לתקן אותו. זה נקרא ש"אתה רושם שם", שאתה כבר ברשימה הזאת, אתה צדיק. גרמת להם התקדמות, ובזה אתה צדיק. בזכות זה שעשית את זה, אתה מגלה שוב שאתה רשע, וככה זה עד גמר התיקון. אתה לא מסכים, אני מבין אותך, אבל זה כך. העיקר לא להגיע למצב של צדיק גמור. "גמור" זה ממש גמור.
שאלה: לא הבנתי את מה שעכשיו הסברת. זאת אומרת, אדם מגלה שהוא לא עשה משהו לטובת העשירייה. בצורת מה, בכוונות? לא חשב עליהם, לא התפלל עליהם, לא ראה אותם מושלמים, הרשיע אותם, כל מה שרב"ש כותב על יחס.
כן. אני מגלה שאני ממש אפס, וגמור, ושונא אותם, ודוחה אותם, ובי תלוי הכול. אבל לא עשיתי שום דבר טוב, אלא ההפך, אני כל הזמן מפריע להם.
תלמיד: יופי. קודם כל זה צריך להצטבר למידה כזאת שזה כל כך מפריע לו, שהוא אומר "אני רשע גמור".
שלא יהיה גמור, זה לא חשוב. אבל שזה מפריע.
תלמיד: נניח שזה מפריע לו במידה מסוימת, אז איך הוא עושה את התיקון? מה הוא אומר, "אני רוצה להיות צדיק".
הוא מגיע אליהם ועושה כל מיני פעולות, כדי לגרום להם לחיבור.
תלמיד: זאת אומרת, זה לא מספיק שהוא גילה את עצמו כרשע באיזה הבחן, שהוא נניח הרשיע אותם, עכשיו הוא מבקש לראות אותם שלמים. קודם הוא לא ראה, קודם הוא לא זקף לזכותם.
לא, הוא צריך לגרום להם להיות שלמים בעיניו.
תלמיד: זה על ידי בקשה בסך הכול.
תפילה, עבודה יכולה להיות. זה בעשירייה, למה שלא?
תלמיד: בסדר. יוצא שלצורך העניין הוא גם לא קם מהספה. הוא גילה שהוא קודם כל הוא הרשיע אותם ביחס שלו, ראה שהם כולם בשנאה, שהוא שונא אותם והם אותו, ואז ביקש על זה תיקון.
למה שהם אותו?
תלמיד: ככה הוא ראה, נניח.
לא יודע, אז הוא עדיין לא רשע.
תלמיד: למה?
ככה זה. "צרת רבים חצי נחמה", "כולם כאלה, גם אני כזה".
תלמיד: אוקיי, ניקח מצב שהוא רואה שהם כן מתוקנים, והוא מרשיע אותם.
הוא יותר גרוע מכולם.
תלמיד: כן, הוא יותר גרוע מהם, ועכשיו הוא מבקש להיות כלול בהם, מחובר אליהם, בזה הוא בעצם הפך את עצמו לצדיק.
עוד לא, הוא עוד לא עשה שום דבר. רק הוא אומר את זה, ונשאר לשכב על הספה?
תלמיד: כן. ביקש אבל, ביקש. מה הוא עוד צריך לעשות?
שום דבר. הוא מוציא בקבוק בירה מהמקרר, עושה לחיים על הגילוי היפה שקיבל. אלא מה?
תלמיד: אז מה הוא צריך לעשות?
הוא צריך לעשות פעולות. עד שהוא לא רואה בהם שגרם להם חיבור יתר, התכללות, איך הוא ינוח?
תלמיד: איך הוא יכול לעשות פעולה כנגד מה שהוא גילה? מה הקשר בין מה שעכשיו הוא פועל לבין מה שהוא גילה? הוא גילה משהו ביחס שלו אליהם, הוא הולך עושה פעולה בידיים ברגליים לעורר אותם.
לתקן, לתקן את היחס שלו אליהם, מה לא מובן?
תלמיד: אבל אין קשר ישיר במה שהוא גילה ביחס שלו לחברים.
הוא מרגיש שהוא נמצא בליקוי? בחוסר יחסים יפים טובים אליהם? שיעשה עכשיו יחסים טובים, שיעשה פעולות יפות, יגרום להם טוב, יגרום להם חיבור.
תלמיד: אבל איך הוא יידע שהוא תיקן את ההבחן הזה, או שזה לא קשור? האם הוא לא צריך למדוד, עכשיו גיליתי את עצמי. כי מה שהוא מגלה את עצמו, זה בהבחן מאוד ברור.
בינתיים זה לפי ההרגשה. אחר כך זה יהיה לפי מדידות מדויקות, לפי המסכים, לפי העביות. עכשיו זה לפי מה שהוא מרגיש בלבד.
שאלה: יש באדם שני מצבים, "צדיק" ו"רשע". אם אדם נכנס לקשר עם הבורא, יוצא שהמצב הזה מבטל בו את הצדיק והרשע. כלומר אם הוא חוזר למקור, חוזר למוטב. איך משתמשים נכון בצדיק וברשע ובאותו הזמן מחזיקים במצב הזה של "אין עוד מלבדו". איך עובדים כאן?
אנחנו רוצים להיות קשורים לבורא גם מצד הרע וגם מצד הטוב, כביכול מצד הרע וכביכול מצד הטוב, שזה הכול בא ממנו מ"אין עוד מלבדו", וגם רע וגם טוב עוזר לנו לאחוז בו. ובאמת, כמו שכתוב, אדם צריך לברך על הרע עוד יותר ממה שמברך על הטוב, כי הרע יותר מסוגל, יותר מוכשר לדחוף אותנו לתיקון. לכן אני משייך גם רע וגם טוב ובכלל את כל המצבים שלי לבורא, ואני רק מסתכל איך לממש נכון את המצבים. ובאמת כדי להתקדם לבורא, אני לא מבדיל בין רע לטוב, זה לא חשוב מה שאני מרגיש, אני צריך להתעלות מעל ההרגשה הזאת, וגם רע וגם טוב אני מרגיש כאמצעי להתקרבות, אמצעי לחיבור, אמצעי להשפעה.
לכן כל המצבים הרעים שעוברים עלי, אני דווקא מקבל אותם כטוב. כי במקום לקדם את האדם על ידי אלף הרגשות טובות שהבורא מביא לאדם, מספיקה הרגשה אחת רעה שהוא מביא לאדם ואז האדם מתוך זה מתיישר וקופץ קדימה. הרע מאוד מאוד מקדם אותנו. זה פועל על כל הגוף, על כל העצבים, על כל המוח, על הכול. זו קנאה, תאווה, כבוד, במיוחד על כבוד. זה מבטל את האדם שבי ולכן מקדם כל כך טוב. "כל אשר אוהב ה' יוכיח"2. ככה זה.
לכן אנחנו צריכים כמה שיותר לחזק את החברה, ואז נראה הרבה כאלה מכשולים לכולם ונדע איך לכבד אותם, איך לאהוב אותם ולנשק את המקל וכך להתקדם. אנחנו צריכים להבין שאנחנו מחומר הפוך מהבורא וחייבים לקבל עליו תיקון, אין מה לעשות.
שאלה: איך שאני רואה את זה, ככל שאני שואף יותר לחיבור, כך אני מגלה רשעות. האם יהיו לי כאלו מצבים חדשים של רשעות עד לגמר התיקון?
אני יודע, אבל לא רוצה להגיד לך. אני אגיד לך למה, אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל הכול מהבורא בצורה של "תביא". "תביא מה שמגיע לי, אני רוצה להיות מתוקן. אני רוצה לגלות אותך ולכן לא חשוב לי המצבים האלה, אני רוצה להתעלות מעליהם. כוח אמונה, כוח השפעה, תן לי לקבל את הדברים האלה". עוברים בגשר צר מאוד את כל המצבים, אבל אין ברירה, עוברים. זה התיקון. התיקון הוא דבר רציני, לכן לא לפחד.
תלמיד: האם להשתמש בכוח האמונה זה אומר להעביר אותו לחברים?
כן, לתת להם דוגמאות טובות, כל מה שאפשר.
שאלה: חברים שלומדים בצורה וירטואלית ומגלים שהם רשעים, איך הם מתקנים את היחס המקולקל כדי להגיע למצב של צדיק, אם אין להם בפועל איך לגשת ולשנות משהו בצורה פיזית?
לעשות זאת ווירטואלית, במיוחד עכשיו כשאנחנו נמצאים לפני הכנס. להכין קבוצות, עשיריות וירטואליות, להתחבר ביניהם, להכיר אותם יותר, שתהייה אותה שפה, שיהיו קרובים יותר בהבנה, בהרגשה. להכיר עשיריות כאלה, להקים עשיריות כאלו ולעשות, אחרת לא יהיה להם מה לתקן. איך אדם מתקן אם הוא לבד? כל התיקון שלו זה בעשירייה. "או חברותא או מיתותא". חייב שיהיו לפחות חמישה אנשים. בצורה וירטואלית אין לו שום בעיה למצוא עוד אנשים חוץ ממנו, לא חשוב איפה הם נמצאים, איזה מרחק יש, אבל חייב. ולהגיע למצב שהקשר לא יהיה תלוי במרחק. להגיע למצב שהרגשת החיבור תהיה כמו שהם באמת נמצאים יחד ומחוברים בצורה צמודה לגמרי. זו הדמיה של החיבור הפיזי.
שאלה: דיברת על הפצה ועד כמה הדבר הזה חשוב להתקדמות שלנו.
ודאי, כי אנחנו בזה יותר ויותר נמצאים קרובים למטרה של הבורא. אם אנחנו לא נכוון את עצמנו בעשירייה לגרום תיקון לעולם, אנחנו לא נזכה לתיקון עצמנו. לא נזכה. זו קריאת הזמן.
תלמיד: ביומיים האחרונים, ככל שאנחנו צוללים יותר לקשר הזה בתוך העשירייה ולהבחנות האלה, יש איזו הרגשה שהעולם החיצון הוא פחות מורגש, זה נהיה כמו איזה איבר שנרדם לך.
הוא גולם.
תלמיד: כמו גולם כזה. זה מצד אחד. מצד שני, יושב מאוד חזק מה שאמרת שבלי היחס אליהם אין איך להתקדם.
היחס שיהיה פשוט. תפזר את החומר שלנו כמה שיותר, בכל השפות, בכל המקומות, כמה שאפשר, דרך האינטרנט אתה יכול לעשות את זה, זה הכול בידנו, וכל העבודה שלך היא בקבוצה. להם אתה זורק כל הזמן, מעביר להם מטרת החיים, מטרת הבריאה, תיקון הבריאה בחיבור, בצורה עממית, חוץ מזה זהו. זה מה שהם צריכים. ואם זה מגיע מאיתנו, אנחנו כבר בונים בזה צינורות השפע, שכך אנחנו משפיעים עליהם. ואנחנו צריכים רק להתחבר.
תלמיד: את העניין הזה של ההפצה הטכנית, אני מבין. לאחרונה יש הרגשה שהחיצוניים האלה, העולם הזה הוא גם רוחני, הוא גם חלק מהנשמה, רק היחס שלי הוא כאילו השתנה, אני לא ראיתי אותם עד עכשיו כאלה.
הוא רוחני מפני שהוא לא ניתן לתיקון כמו שאנחנו, והוא ניתן לתיקון בצורה פאסיבית, שכמה שאתה תעשה תיקון זה ייכנס בהם. הם מוכנים, הם נמצאים כביכול בבחינת העיבור, אתה תגלה אותם כך. כמה שאתה תשפוך עליהם, הם יקבלו את זה. רק שזה יהיה אצלנו מתוך החיבור בינינו, ואנחנו נעביר להם צינורות הפצה. ואז אתה תרגיש שהם מוכנים וקולטים את זה.
תלמיד: האמת, לא אכפת לי אם הם יקלטו את זה או לא.
לא שלא אכפת לי, הם יקלטו בטוח, אנחנו אפילו לא צריכים לדאוג לזה. זו הבעיה, שאצלנו יש כאלה מומחים, חכמים, שהם מפזרים את החומר ואחר כך מודדים, זה נקלט, זה לא נקלט, כמה נקלט, כמה לא, כאילו שהעבודה שלהם. לא. אמנם אנחנו צריכים לראות איזה חומר מפזרים ולמי וכולי, אבל לא איך הם מגיבים, אלא אני עושה את שלי.
תלמיד: בגלל שהם חלק מהנשמה שלי, זה העניין?
כן. אנחנו צריכים בצורה כזאת לתקן את החלק הזה.
תלמיד: זה המיוחד, שאתה מרגיש שהעולם הוא גם חלק מהנשמה שלך.
ודאי, מאותה עשירייה. רק אני רואה בעשירייה עשרה חברים נניח, כולל אותי, אבל באמת כל היתר, חוץ ממה שאני רואה, גם שייך לאותה עשירייה שלי. רק אני עדיין לא מסוגל לקבץ אותם בראייה שלי, כמו שבעל הסולם מסביר, שיותר מעשר אנחנו לא יכולים לתפוס. אבל ככל שאני מתקדם ברוחניות, אני אראה שהכול נכלל בתוך העשר בלבד.
תלמיד: האם זה נכון לומר שהכוונה הנכונה בעבודה בהפצה, זה לרפא את החלק הזה של הנשמה שלי, בלי שום קשר לחיים שלהם? אני לא מתעסק בלעשות להם חיים טובים, אני מתעסק בללמד אותם?
ודאי שלא. רק ידיעה על מטרת החיים ובצורה שהם יכולים להבין. רק על זה. ואין כאן יותר כלום, העבודה מאוד פשוטה. כמה שיותר לרדת אליהם ובכמויות. כל מאמר לתרגם לכל השפות, להפיץ לכל הרשתות, לכמה שאפשר, וזו העבודה. אם אנחנו לא נעשה את זה, לא יעזרו לנו לחיבור בעשיריות. זה חייב להיות "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד", כאחד.
קריין: קטע מספר 22 מתוך רב"ש ב', "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה".
"צריכים ללכת למעלה מהדעת, אין מקום לשאלות, כלומר אסור להיות ראש לשועלים, כלומר לתרץ את הקשיות עם בחינת ראש היינו עם דעת ושכל על השאלות של מי ומה אלא הוי זנב לאריות, היינו שצריך לומר שהשכל הוא כמו שהגוף אומר, אבל אנו הולכים למעלה מהדעת. ועל ידי זה זוכים אח"כ לבחינת דעת דקדושה, שהוא הבחינה "שנהיה לראש ולא לזנב", היינו שזוכים לראש דקדושה."
(רב"ש - ב'. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)
זו תשובה לכל מה שדיברנו עד כה.
שאלה: האם בחגי תשרי, מתגלה הכרת הרע יותר? מאיפה לקחת כוח להתעלות מעל הרע?
מה זה "בחגים של תשרי"? יש זמן מיוחד בשנה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש ואז יש אנרגיה מיוחדת, שהיא פועלת על הנשמה והנשמה מתעלה בהתרגשות מיוחדת לבורא? זה הוא רוצה להגיד? זה תלוי באיך הירח מסתובב סביב כדור הארץ?
זה שישנה התאמה פיזית לכוחות רוחניים, זה נכון. אבל לא שהפעולות הפיזיות האלה או הסיבובים האלה שעושים הירח, השמש וכדור הארץ, הם משפיעים על ההתפעלות שלנו, על ההתרגשות שלנו. אין דבר כזה.
קריין: קטע מספר 23, מתוך בעל הסולם, "שמעתי", מאמר י"ג, "ענין רמון".
"אמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט). "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות. נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת. וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת. ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת."
(בעל הסולם. שמעתי. י"ג. "ענין רמון")
סדנה
מה ההבדל בין שאנחנו מקבלים הכבדת הלב, הכבדת הרצון, בזה שרצון מתגלה יותר, לבין שאנחנו מקבלים הכרת המצב על ידי האור שמופיע ואז אנחנו רואים שהרצון שלנו הוא גדול ומכוער? מה ההבדל אם אני רואה את עצמי כיותר מגושם על ידי הרצון שפתאום התנפח, או על ידי האור שמאיר?
*
פעם אני מקבל נניח רצון לקבל גדול ואז אני מרגיש כמה אני לא בסדר, באותו האור הקטן שהיה לי, רק היה לי רצון לקבל גם כן קטן, ואז זה בסדר איכשהו. פתאום הרצון לקבל נעשה יותר גדול ואז אני נרתע כאילו, זה מדי, אני מרגיש את עצמי לא טוב, רשע. או שאני נמצא במצב שזה בסדר, מאוזן, ההארה עם הרצון שלי כך. ופתאום מגיעה הארה יותר גדולה ואז אני מרגיש את עצמי גם יותר גרוע באור הזה. מה ההבדל בין הכרת הרע על ידי שהרצון נעשה יותר גדול לבין שאור יותר גדול מאיר עליי?
*
נניח בקבוצה, אני מסתכל על אחרים ואני מגלה את עצמי הרבה יותר מגושם. אני רואה שהם עובדים, מתחברים ביניהם ויש ביניהם איזה קשר והכול, ואני מסתכל על עצמי, אני לא שייך להם, ובאמת מרגיש את עצמי בעביות. זה מתוך זה שאני הרגשתי ביחס אליהם, זאת אומרת עם הכלים.
ויכול להיות שמגיע האור שמאיר לי ואני מקבל התעוררות, ואז בהתעוררות הזאת אני רואה כמה אני עדיין לא נמצא בתוך החברה וכמה אני צריך להשקיע ולהשפיע להם וכן הלאה. יש שני מצבים נניח, גם קיבלתי הרגשת העביות, גילוי העביות כשהסתכלתי על החברים, וגם קיבלתי הרגשת העביות מזה שהגיעה אלי איזו הארה. מה ההבדל ביניהם?
עוד נעבור על זה, יש כמה דברים שעוד לא יכולים לתפוס אותם.
(סוף השיעור)