שיעור בוקר 01.04.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 397,

מאמר "הערבות", אות כ"ט

בכל זאת אנחנו צריכים לסיים את האמר הזה, נשארה אות אחת, זה קלאסיקה של הקבלה ואנחנו צריכים לדעת את זה. אומנם זה כתוב במילים שאנחנו לא כל כך רגילים אליהן. אבל לאט לאט אנחנו מתחילים להיכנס לסגנון הזה, ללקסיקון הזה שכבר אוצר המילים מתחיל להיות יותר ויותר מקובל עלינו. אנחנו מבינים מאיפה זה בא, שהכל בא מלמעלה, מהאור העליון וכך זה מתפשט לעולם שלנו. ולכן כדאי לנו להתרגל לסגנון המילים ופירוש המילים האלה בצורה נכונה.

אות כ"ט

"ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך"," זאת אומרת, זה חייב להיות כמטרה הסופית, לפי הכלי שלנו. אנחנו באים מצד הכלים, הבורא בא מצד האור, אז מצד הכלים אין לנו יותר מה לעשות אלא "ואהבת לרעך כמוך". זו הצורה הסופית של התיקון שלנו. "הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל קנינים הגשמיים, ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת המלות של "ממלכת כהנים"."

זאת אומרת, אנחנו מדברים על עצמנו, האם כדאי לנו בהפצה שלנו, או אפילו בינינו, כל הזמן לדייק על "ואהבת לרעך כמוך" בצורה שפשוט אין חוץ מזה שום דבר. העולם מלא רק באהבת הזולת, אף אחד לא לעצמו אלא רק לזולת, לזולת, לזולת כולם, כולם, כולם. הוא מסביר לנו שזה כמו איברים בגוף אחד, כמו תאים במערכת אחת, חלקים שנמצאים כולם בכל היקום, הוא כך בנוי. אבל אנחנו ברצון שלנו, איפה שניתן לנו לעשות אותו קשר בחזרה, לא שזה בא מצד הבורא אלא שבא מצד הנברא. אז כשאנחנו נמצאים בצורה הפוכה, לא ב"ואהבת לרעך כמוך", אלא אני אוהב רק את עצמי וכך אני מסתכל על כל המציאות ולכן אני רואה מציאות הפוכה שנקראת "העולם הזה". ברגע שאני משנה את עצמי לאהבת הזולת אני רואה עולם הפוך. באור ההשפעה, באור האהבה, אני אראה את העולם הבא והבורא שממלא את העולם. וכך אני רואה את העולם הזה ושנאה, תחרות, דחייה, ממלאים את העולם.

אז מה עושים, כדאי את זה לספר לכולם או לא? אולי לא. בינתיים אולי להמתין ולא לדבר על אהבת הזולת בהפצה שלנו. נדבר על דברים יפים, טובים, באמצע, משהו, שנהייה ילדים טובים זה לזה.

"בדומה, למה שכתב הרמב"ם, אשר לנשים וקטנים, אסור לגלות להם ענין העבדות הנקיה, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס. רק להמתין, עד שיוגדלו ויתחכמו, ויהיה להם האומץ, להוציא אל הפועל את זה, כמ"ש לעיל. ולפיכך, הקדים אליו השי"ת, האזהרה הנ"ל: "לא פחות", אלא להציע להם את האופי האמיתי עם כל הפלגתה הנשגבה, המתבטאה בהמלות "ממלכת כהנים"."

אתם רואים מה דורשים מאיתנו? תגלו לכול העולם שאין מנוס, שאנחנו חייבים להגיע לאהבת הזולת בצורה שלמה, שאין לאף אחד שום דאגה רק לאהוב את השני ולמלאות את השני, כל אחד ואחד במה שכל אחד רוצה. נעשה מילוי לאהבת הזולת, אז רק בצורה כזאת אנחנו נגיע לעולם הבא, לעולם האמיתי, להתעלות מעל האגו שלנו מעל כל הצרות והבעיות. ורק בצורה כזאת אנחנו נגיע למטרת הבריאה. ואנחנו נגיע אליה, צריכים להסביר שיכולים להגיע, אבל על ידי כאלו מכות, כאלו ייסורים גדולים שלא כדאי. לכן יש לנו דרך תורה ודרך יסורים, כמו שבעל הסולם מסביר את זה במאמר "מתן תורה" שלפני מאמר "הערבות". הוא מסביר שישנה מטרה שאנחנו צריכים להגיע לדבקות בינינו ועם הבורא, זו מטרת הבריאה והיא מושגת אך ורק על ידי מאמץ, המאמץ שלנו. אנחנו מחויבים לתת יגיעה, אבל או שאת היגיעה אנחנו נותנים על ידי שמקבלים מכות או שהיגיעה אנחנו ניתן על ידי זה שאנחנו מעוררים זה את זה. שני כוחות, שתי סיבות, לפתח אהבה בינינו, חיבור בינינו, או שמאין ברירה, ולכן רוצים או לא רוצים אבל עושים את זה בהכרח.

כמו שעכשיו אנחנו נעשה את זה דרך וירוס הקורונה. או שאנחנו, עד כמה שבתוך הווירוס הזה אנחנו נתחיל לעכל, להבין, שיש לנו כאן הזדמנות לעשות חיבור בינינו מתוך התעוררות בינינו, אז אנחנו ממהרים את התיקון ומגיעים בדרך קצרה ויפה.

"וכן בענין המתן שכר, המוגדר בהמלות "וגוי קדוש". היה אפשר למשה רבינו להעלות על דעתו, לפרש ולהרחיב להם ביותר, את הנועם והעידון הנשגב, הטמון בדביקותו ית', כדי להתאימם ולקרבם, שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה העצומה הזו, להסתלק לגמרי מכל קניני עולם הזה, כבחינת כהנים."

זאת אומרת לא להסביר להם שצריכים לגמרי לצאת מהרצון לקבל, לגמרי לצאת מהשנאה לזולת, לגמרי להתעלות מכל מה שיש לנו היום בערכים שלנו. אלא שיהיה לנו קצת פחות מזה, בצורה עממית יותר שמקובלת יותר על העם. אנחנו לא צריכים ממש להרוג את עצמנו כדי להגיע לאהבת הזולת, לחתוך את הרצון לקבל שלנו לחתיכות ולזלזל בו. אולי לא צריכים עד כדי כך להסביר את זה לכל אחד כי זה ממש מפחיד בן אדם רגיל.

זו בעיה גדולה, האם כדאי את זה לעשות או לא? אנחנו רואים שחוץ מחכמת הקבלה, הדת הרגילה לא מדברת בצורה כזאת נחרצת, אלא שיהיה טוב גם בעולם הזה, גם בעולם הבא, בצורה עממית, האם זאת גישה נכונה? ובהתאם לזה אנחנו לא דורשים מהעם, לא מסבירים לעם שצריכים להגיע ממש בעל מנת להשפיע אלא מספיק לנו רק לבצע פעולות גשמיות בידיים, רגליים, בפה וזה מספיק. בסך הכול זה נקרא עבודת הלב. ולא שעבדות הלב זה להתנתק לגמרי מהאגו הפנימי שלנו. האם להסביר או לא להסביר את זה לעמך, לכולם, לכל העולם בסופו של דבר?

ומה הוא אומר?

"ולפיכך הגיע אליו ההזהרה: "ולא יותר". רק לסתום, ולא לפרש כל בחינת המתן שכר, הכלול בהמלות הללו של "וגוי קדוש" בלבד. וטעם הדבר, כי אם היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה. שזה היה נחשב לעובד את עצמו, ולאהבה עצמיית, שנמצאת כל הכונה מסורסת, כנ"ל באות י"ג, עש"ה.

והנה נתבאר, אשר על שיעור המלה של צורת העבודה, המתבטא ב"ממלכת כהנים", נאמר לו: "לא פחות". ועל שיעור הסתום של מתן השכר, המתבטא בהמלות: ו"גוי קדוש", נאמר לו "ולא יותר".

אנחנו עוד נדבר על זה. דברים לא פשוטים. בעל הסולם, אנחנו רואים שהוא מתחמק קצת מלתת תשובה יותר שלמה, אבל מספיק לנו בינתיים כך. לאור ההפצה שלנו אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו יודעים ומה שניתן לנו, אנחנו חייבים לגלות לכולם. ולעזור לכולם להבין איפה נמצא המכשול הגדול שמונע מאיתנו להרגיש את הבורא, להביא אותו לחיינו ולעלות את עצמנו עד הגובה שלו.

שאלה: איך במרחב הווירטואלי הקבוצות מעלות את היעילות של העבודה שלנו?

מה הבעיה? היום כולם בקשר ווירטואלי. עכשיו כולם נמצאים בקשר ווירטואלי ואין לנו שום בעיה לעלות את החשיבות בקשר ווירטואלי, לעלות את הנחיצות בקשר ווירטואלי.

שאלה: כל הקבוצות מעורבבות, נשים וגברים, אז איך לעבוד בצורה יותר יעילה?

מה זה חשוב נשים או גברים? אם הם מתייחסים אחד לשני כמו חברים בהשגת מטרה אחת, אז ככה זה הולך. כל אחד ואחד מאיתנו כלול גם מאישה וגם מגבר. וכולנו יחד גם גברים וגם נשים פיזית וגם גברים וגם נשים פנימית, כל אחד ברצון לקבל וקצת רצון להשפיע וכן הלאה, כולנו כך מחולקים. העיקר בשבילנו זה להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו הגשמי, האגואיסטי, לחיבור בינינו.

(סוף השיעור)