שיעור בוקר 17.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 5, דף ה', פרק א',

"צמצום וקו הכולל ב' פרקים", אור פנימי, אות נ'.

קריין: "תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק א', עמ' 5, דף ה', פרק א' שנקרא "צמצום וקו כולל ב' פרקים", אור פנימי אות נ', "וטעם החיוב", זה נמצא בטור א' שורה שלישית למעלה.

למה האור העליון בורא את הרצון לקבל בד' דרגות.

"וטעם החיוב של ד' המדרגות הוא, כי הרצון לקבל הנ"ל, הנה הוא נכלל תיכף עם התפשטות האור מהשורש, שהרי בזה נבחן, שיצא האור מהמאציל וקנה לו שם בפני עצמו, דהיינו התפשטות מהמאציל, וכל עוד, שלא נכלל בו שינוי הצורה הזו של הרצון לקבל, הנה ודאי, שעדיין בחינת מאציל הוא, ולא בחי' התפשטות הנעתקת ויוצאת מהמאציל. כי ברוחני לא יצוייר שום הבדל, זולת ע"י שינוי צורה (כנ"ל אות ו' עיין שם, ועיין בהסתכלות פנימית כאן). אמנם כל כמה, שאין גילוי לרצון הזה מכח הנאצל גופיה, אינו עדיין קבוע בנאצל, כלומר, שהנאצל צריך להשתוקק לקבלת השפע, שאז נבחן, שנגלה הרצון לקבל מכח הנאצל גופיה. והנה ההשתוקקות הזו, אי אפשר שתהיה, אלא רק בעת שאין בו השפע, כי רק אז יתכן שישתוקק אחריו באופן שיתגלה בו מכוחו עצמו "הרצון לקבל". ואז, נשלמים כלי הקבלה בקביעות." האור שיוצא מהמאציל בונה את הרצון לקבל אליו, לאור, לעצמו. בתהליך הזה האור והרצון הם מחוברים יחד והרצון מתפתח בתוך האור. עד שהרצון מתחיל להרגיש שהוא הפוך מהאור, ואז הוא מתנתק מהאור והם נעשים לשתי הבחנות נבדלות, יש אור ויש רצון, רצון להשפיע מצד האור, רצון לקבל מצד הרצון, ושניהם הפוכים זה מזה וכך הם מתנתקים זה מזה. "עוד אחת צריך שתדע, שכל התפשטות אור מהמאציל, כמו שהיא כלולה מבחינת רצון הקבלה כאמור, הנה היא מוכרחת להכלל גם כן מבחינת רצון להשפעה, שאם לא כן, היה המאציל והנאצל בבחינת הפכיות הצורה, שהוא פירוד גמור ח"ו, כי הפכיות הצורה היתה מרחיקה אותם זמ"ז כרחוק מזרח ממערב ולפיכך מוכרח כל אור המתפשט מהמאציל להכלל ג"כ מבחינת הרצון להשפיע, כדי שתהיה קרבת צורה בין המאציל לנאצל. ובשעה שמתגלה בנאצל הרצון להשפיע הזה, הנה נמשך לו אור גדול מהמאציל, המיוחס להתעוררות הרצון הזה, והאור הזה מכונה בכל מקום אור דחסדים. אמנם התפשטות הא' מהמאציל, אשר הרצון לקבל כלול בה כמבואר לעיל, היא נקראת בכל מקום אור דחכמה או אור העצמות. וזכור היטב, ב' מיני אורות הללו. ותדע, שהאור הב' שהוא אור דחסדים, שפל הרבה מהאור הא' שהוא אור דחכמה, משום שנמשך עם התגברות והתעוררות הנאצל, מכח עצמו, להיותו רוצה להשוות צורתו עם המאציל, כי על כן מתגבר ומתעורר לבחינת הרצון להשפיע, כמבואר."

אור החסדים הוא לא בא מהבורא, ודאי שהוא מגיע משם אבל אך ורק בהתאם להתעוררות הנאצל להידמות למאציל. ככל שהנברא, הרצון לקבל, אחרי כל מיני פעולות, הוא רוצה גם להיות בהשפעה כמו הבורא, אז הוא מקבל כוח ודאי שמהבורא ויכול להיות בהשפעה מעצמו, וכלפי מי? כלפי הבורא. אם אחר כך יתחלק הנאצל האחד הזה להרבה נאצלים, אפשר דרכם להשפיע לבורא, אבל בסופו של דבר פעולת ההתעוררות להשפעה מהנברא לבורא היא אור חסדים. פעולת השפעת הבורא לנברא זה נקרא אור החכמה.

שאלה: אני מנסה להבין ממה שבעל הסולם כותב, אחד, שתהיה השתוקקות מצד הנברא, ושניים, שההשתוקקות תהיה כדי להשפיע, זו החלוקה?

ודאי שהשתוקקות צריכה להיות מצד הנברא להשפיע לבורא, כן. ולפי מידת ההשתוקקות הזאת כך הוא יכול לבצע את ההשתוקקות הזאת ולהשפיע לבורא, זה נקרא שכך יהיה לו אור החסדים. ובמידת אור החסדים שהוא הנברא יוצר, במידה הזאת באור החסדים, בהשפעה לבורא יכולה להתלבש השפעת הבורא לנברא, אור החכמה. ואז יהיה גילוי הבורא לנברא בהשפעות ההדדיות האלה, השפעת הנברא כלפי הבורא, בחסדים, השפעת הבורא כלפי הנברא, בחכמה. ואז יתלבשו אור החכמה באור החסדים.

שאלה: איך אנחנו צריכים לבנות נכון את הכוונה כדי שאת אותו אור חסדים נוכל לבנות בינינו בעשירייה?

אור החסדים זה רצון להשפיע מצד הנברא. רצון להשפיע מצד הנברא הוא שנמשך מהנברא לבורא או ליתר הנבראים, זה נקרא שהנברא בזה רוצה להשפיע. אם באמת הוא רוצה להשפיע, אז הוא מקבל מהאור הכללי כוח כזה שנקרא אור החסדים.

תלמיד: ואנחנו מרגישים את זה כאיזו השפעת האור?

וודאי שאנחנו מרגישים את זה כאור ההשפעה.

תלמיד: ואיך מתלבש אור החכמה בכוונה הזאת?

כשאנחנו נמצאים באור החסדים כלפי הבורא, לפי הגודל והעוצמה של אור החסדים שלנו להשפיע לבורא, כך אנחנו מקבלים מהבורא מילוי לאור החסדים, זה נקרא כבר "אור החכמה".

תלמיד: אותו מילוי, במה זה בא לידי ביטוי, בידיעה, בהכרה?

השפעת החכמה בתוך אור החסדים שמגיע מהנברא, היא מביאה לנו הרגשת גילוי הבורא.

שאלה: התהליך שאנחנו קוראים עליו עכשיו, הוא נובע מרצון של הנברא או מפעולה של הבורא?

וודאי שהתהליך הזה מתחיל מהבורא ותלוי בתגובה מצד הנברא, אבל הבורא הוא הראשון.

תלמיד: עד שזה התחיל היה הוא ושמו אחד, שהאור ממלא את הכלי בהשוואה גמורה וכן הלאה. מה קורה פתאום שהוא מתחיל להניע פה תהליך, מה מניע אותו?

הרשימות משבירת האדם הראשון מצד הנברא, שבנברא, והשפעת האור העליון עליהן מצד הבורא.

שאלה: הפרסא מותקנת במלכות, צבע שחור. למה, מהי, מה יש שם?

פרסא זה הגבול שמבדיל בין פעולות השפעה לפעולות קבלה, כלים דהשפעה וכלים דקבלה, אור החסדים ואור החכמה. פרסא זה הגבול שכולל בתוכו הרבה מאוד הבדלים בין עולם האצילות לעולמות בי"ע. בעולם האצילות יש רק כלים דהשפעה, להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת ממש אין הגבלות, כל מה שאפשר. מה שאין כן למטה מפרסא, אם נמצא כלי, אז הוא מוגבל, הוא לא יכול לפי ההגדרה שלו שהוא נמצא למטה מפרסא לקבל בעל מנת להשפיע, אלא רק להשפיע בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת מפה הוא אומר אני מוגבל, במה, מכאן הוא אומר "את זה אני מקבל רק בתנאים שלי", הוא לא מקבל בכלל?

אנחנו תמיד מקבלים לפי התנאים שלנו ויותר מהתנאים שלנו אנחנו לא יכולים לראות שום דבר, אם לא מדמיינים את זה. לכן בסך הכול אנחנו נמצאים בדמיון, וחשוב לנו אם אנחנו נגיע דרך העשירייה לגילוי הבורא ונעמוד כך מול הבורא כולנו יחד כאחד, במידה הזאת אנחנו מתחילים להתקשר בצורה נכונה ולדבר עם הבורא בצורה פרונטאלית זה אל זה.

שאלה: מה בעצם מתפשט מהמאציל לנאצל, יחס, הרגשה, הבנה?

השפעה שכוללת בתוכה את כל ההשפעות שבמציאות.

שאלה: האם אור חסדים יכול להיות גם בהפכיות הצורה או רק בהשתוות הצורה, ולמה זה כך?

אור החסדים בא מצד הנברא, לא מצד הבורא, ולכן הוא תמיד בא לפי ובמידת השתוות הנברא עם הבורא.

שאלה: במשל של האורח ובעל בית, למה התהליך קורה הפוך, קודם בעל הבית מציע את המילוי, היינו את אור החכמה, והאורח דוחה, כלומר מפתח אור החסדים?

האורח חייב קודם לדחות את אור החכמה, לדחות את הכיבוד, ואחר כך לברר מהכיבוד אם יש בו כוח בכלל לקבל את הכיבוד בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם האור משפיע על הנברא לפני שהוא מייצר את אור החסדים?

ודאי שהאור משפיע על הנברא וכתוצאה מזה הנברא נמצא בתגובה, אם הוא מסוגל אז הוא מפתח אור החסדים.

שאלה: עכשיו בזמן הלימוד אתה משתדל להיות דבוק למה שאתה לומד, וזה כל הזמן חומק ואתה מתבלבל ולא מספיק להיצמד לזה, למה?

אנחנו כל הזמן מגלים את עצמנו לרגע אולי מחוברים ואחר כך מתנתקים, לרגע מחוברים ומתנתקים, זו תוצאה מהרשימות שבנו, שצריכים לממש כל רשימו ורשימו, לממש זאת אומרת להשתמש בו לפי הנתונים כרגע. להתחבר לעשירייה ואחר זה מתנתק, שוב להתחבר ושוב מתנתקים, בצורה כזאת אנחנו מתקנים את הרשימות.

יש לנו הרבה מאוד רשימות מהשבירה ולכן כל החיים שלנו הם בצורה כזאת של סטארט סטופ, חיבור ניתוק, חיבור ניתוק, חיבור ניתוק. וכמה שאנחנו נעשה את זה בקצב, שכל פעם נמשך לחיבור, וודאי שבכל רגע ורגע אנחנו נתנתק, אז על ידי הגברת התדירות בחיבור ובניתוק אנחנו מממשים את כל הרשימות, עד שמגיעים בסופו של דבר לגמר תיקון של כל הרשימות. שכולנו על ידי כל הרשימות התחברנו והתנתקנו, התחברנו והתנתקנו, עד הרשימו אחרון שאז מתחברים ולא מתנתקים, וזה גמר התיקון.

שאלה: מה בעל הסולם רוצה להגיד לנו בזה שאומר שאור חסדים הוא יותר שפל מאור החכמה?

אור החסדים יותר שפל מאור החכמה מפני שהוא מגיע מהתעוררות הנאצל, מהתעוררות האדם כלפי הבורא, ולכן ודאי שהוא מאוד מאוד שפל לעומת אור החכמה, בעוצמתו, בהשפעתו.

שאלה: האם האור משפיע על הנברא לפני שהוא בונה מעצמו את אור החסדים?

האור העליון משפיע עלינו כל הזמן, ובלעדיו לא היינו מתקיימים. רק חכמת הקבלה מדברת לא סתם על השפעת האור שמחזיק את כל הבריאה, אלא עד כמה האור הזה משפיע עלינו בצורה סלקטיבית, שרוצה לעורר אותנו לתגובה הנכונה, לחיבור, ולקרב אותנו כך לגמר התיקון. אז אנחנו כל הזמן נמצאים בהשפעת האור העליון שמקדם אותנו, דוחף אותנו לגמר תיקון, והתהליך הזה הוא תהליך ארוך טווח. אנחנו יכולים לזרז אותו בעצמנו, על זה מדברת חכמת הקבלה, איך אנחנו "מזרזים את הזמנים".

שאלה: מה זה אומר התגברות?

התגברות זה שאני לא רוצה להתחבר איתך אבל אני יודע שאני צריך לעשות את זה מפני שבזה אני אעשה נחת רוח לבורא, ולכן אני מתקרב אליך ומתחבר, משתדל להתחבר. אני לא יכול, אז אני מבקש מהבורא שייתן לי כוח להתחבר אליך. וזה שאני פועל נגד הרצון הראשון שלי, שאני לא רציתי להתקרב אליך, זה נקרא התגברות, התגברות על פני הרצון הטבעי שלי, כי אני עובד נגד הרצון.

שאלה: האם אנחנו יכולים להאיץ את התהליך הזה עם הרשימות של ניתוק וחיבור דרך "אני מעורר את השחר"?

כן.

שאלה: שמעתי ממך שאור החכמה הוא הרסני עבורנו בלי אור החסדים, האם התפילה שלנו היא פעולת אור חסדים?

אנחנו תמיד משפיעים לבורא באור החסדים, זה נקרא כך, השפעה מצידנו, זה אור החסדים. אבל באור החסדים הזה כבר מתלבש אור החכמה ואז אנחנו מרגישים השפעה הדדית, אני לבורא ובורא אליי.

קריין: עמוד 5 באור פנימי, טור ב', שורה רביעית מלמעלה.

"משא"כ ההתפשטות הא', שהוא אור דחכמה, הנה הוא נמשך ישר מהמאציל, ואין לנאצל שום חלק בהמשכתו, וע"כ הוא נעלה ממנו לאין ערוך, וע"כ "אור החכמה" נבחן לעצמותו וחיותו של הנאצל, ו"אור דחסדים" נבחן רק לבחינת אור של תקונים להשלמת הנאצל."

זאת אומרת, אור החסדים לא שייך לבורא, הוא רק פותח את הנברא לקבל השפעה מהבורא. הוא רק מודד השתוות הצורה של הנברא כלפי הבורא.

"עתה תבין ד' בחינות והמדרגות המחויבות להמצא בכל נאצל כנ"ל. כי מתחילה מתפשט האור ויוצא מהמאציל כנ"ל בבחינת אור דחכמה, אשר "הרצון לקבל" בלבד כלול בו, וזו היא בחינה א'. ואחר כך מתגברת באור הזה בחינת הרצון להשפיע, וממשיך אור דחסדים כנ"ל, והתגברות זו נבחנת לבחינה ב'. ואחר כך מתפשט אור דחסדים הזה התפשטות גדולה, שענינה יתבאר לקמן, וזו היא בחינה ג'. ואחר שיצאו ונתגלו ג' הבחינות הנ"ל במילואן, אז חוזר ומתעורר כח הרצון לקבל הכלול בהתפשטות א', וחוזר וממשיך אור החכמה. וזו היא תכלית השלימות של קביעות הרצון לקבל בפרצוף, להיותו נגלה בבחינת השתוקקות, כלומר, בשעה שלא היה אור החכמה בפרצוף אלא אור דחסדים, דהיינו אחר בחי' ג' הנ"ל, שהיתה לו לנאצל מציאות להשתוקק לקבלת אור החכמה, אשר ההשתוקקות הזו קובעת בו הרצון לקבל, ומשלימה לו כלי הקבלה, מה שלא היה כן בהתפשטות הא' (כנ"ל בד"ה וטעם החיוב ע"ש). ולפיכך, אין כלי הקבלה נשלמים, אלא בבחינה הד' הזאת, המכונה ג"כ התגברות ב', ואחר שלימותה של הבחינה ד' הזאת בא"ס ב"ה, נתהוה בה הצמצום, שפירושו הסתלקות הרצון לקבל מן בחינה הד' הזאת, שזה גרם להסתלקות אור א"ס ב"ה משם (כנ"ל דף ד' ד"ה וז"ש הרב והנה, עש"ה)."

אני בכל זאת חושב שנמשיך ואחר כך נחזור אולי.

"והנה נתבארו, ד' הבחינות המחויבות להמצא בכל נאצל, אשר בחינה א', מכונה התפשטות ראשונה או חכמה. ובחינה ב', מכונה התגברות ראשונה או בינה. ובחינה ג', מכונה התפשטות שניה או זעיר אנפין. ובחינה ד', מכונה התגברות שניה או מלכות. אשר ב' ההתפשטויות נבחנות לזכרים, להיותן בחינת השפע הנמשך מהמאציל: כי התפשטות א' היא שפע אור החכמה, והתפשטות ב' היא שפע אור דחסדים. וב' התגברויות, הן ב' נוקבין, להיותן בחינת התעוררות של הנאצל והתגברות הרצון מכח עצמו, אשר התגברות א' היא ההתעוררות שבנאצל אחר ה"רצון להשפיע", הנעשה שורש אל האור דחסדים כנ"ל. והתגברות ב' היא ההתעוררות שבנאצל אחר ה"רצון לקבל", הנעשה לבחינת כלי קבלה לפרצוף בכל השלימות הרצויה. והוא שנקרא בכל מקום בחינה ד'.

והנה בחינה ד' זו, היא הנקראת נקודה אמצעית שבא"ס ב"ה, ועליה כיוון הרב באמרו "צמצם את עצמו בנקודה אמצעית אשר בו". ונקראת כן, להיותה כלי הקבלה לאור א"ס ב"ה, שהוא בלי שיעור ובלי גבול כלל.". אני מזכיר את הכוונה. לכל החברים שלי, שלנו, לא לשכוח מכוונת הלימוד. כמה שאתם רוצים להבין את זה בשכל, אתם עוד יותר צריכים להשתדל ללמוד מזה איך אנחנו צריכים להשפיע. ואז לפי הרצון שלנו, לפי הכוונה שלנו ללמוד מזה פעולות השפעה, אנחנו נקבל תיקונים, ואז מתוך התיקונים עלינו אנחנו נרגיש, נראה בחוש איך שזה עובד. "וע"כ נבחנת מציאותה כדוגמת נקודה בפנימיותו ובאמצעו של האור ההוא, והאור מסבב אותה ודבוק בה סביב סביב עד אין שיעור. כי רק באופן זה יתכן שתחזיק אור עליון בלי מידה ובלי שיעור כלל, משא"כ בכלי הקבלה שמאחר הצמצום ולמטה, דהיינו בנאצלים התחתונים, אשר בהם נבחנים כלי הקבלה שמחזיקים אורם בפנימיותם ותוכיותם, כלומר, שדפנות הכלים שה"ס ד' הבחינות שבהם, המה עושים גבול ומידה על האור שבתוכם, והוא מפני העביות שבכלים, כמ"ש להלן, משא"כ בא"ס ב"ה, ששם האור והכלי באחדות הפשוטה בסוד הוא ושמו אחד (כנ"ל אות ל' ד"ה ולפי), וע"כ אין הכלי מגביל את האור שמחזיק, כלל, וע"כ האור שבו הוא בבחינת אין סוף. והנה נתבאר היטב סוד הנקודה האמצעית שבא"ס ב"ה, שאין המדובר ח"ו בבחינת מקום ושטח גשמי בשיעורים מוחשיים, אלא הבחינה הד' הכלולה בא"ס מכונה כן, על שם אחדותה הפשוטה עם האור העליון, כמבואר.

ודבר הצמצום הנעשה בנקודה האמצעית הזאת כבר נתבאר לעיל אות מ' ד"ה וז"ש הרב עש"ה."

אני מקווה שתקראו את זה במשך היום, ותדברו איך אנחנו מחזיקים כוונה בזמן הלימוד, ואז לפי הכוונות אנחנו נתקדם בצורה רוחנית. וגם לפי לימוד הטקסט, אנחנו בכל זאת צריכים גם אותו כדי להמשיך הלאה בקריאת "תלמוד עשר הספירות".

שאלה: בשבועות האחרונים בעשירייה שלנו התגלה פירוד גדול מאוד, ואנחנו רואים גם בעיות גדולות בעולם ובכלי הכללי שלנו. תקפנו את הפירוד והתחברנו, והגברנו את הדרישה לחיבור. בתפיסת המציאות, לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו הקטר שמוביל ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו רצים אחרי הרכבת.

האם האשליה הזאת שנקראת "מציאות", האם זה מספיק להשתמש באותה אשליה שנקראת "מציאות" כדי לבקש חיבור או שאנחנו צריכים להתחשב בכל הכלי העולמי?

אתם לא צריכים בינתיים להתחשב בכל כלי העולמי כי זה יבלבל אתכם. מספיק לכם לקחת בחשבון את המצב שלכם ומאוד מאוד לדרוש בו חיבור, עד כדי כך שאתם תתחילו לגלות בחיבור ביניכם את כל מה שהבורא רוצה שתגלו בו. הוא צריך להתגלות בחיבור ביניכם, זה מה שחשוב.

שאלה: האם האור העליון פועל על העשירייה כדי לייצר את הכוונות להשפיע שמתוכן יתעורר אור החסדים?

כן, נכון. האור העליון פועל על העשירייה כדי להביא אותנו לנחיצות באור החסדים. שאנחנו נוכל לייצב מעצמנו בחיבור בינינו בתגובה לבורא, כמו האורח לבעל הבית, שתהיה בינינו אפשרות להשפיע לבורא בחזרה, וההשפעה הזאת היא תביא לנו אור החסדים, ואור החסדים הזה יהיה כאור שבו יתלבש אור החכמה וכך נתחיל לגלות את הבורא שמתלבש בנברא.

שאלה: מצד אחד אני מאוד משתדל לא לתפוס בשכל ומצד שני אני לא בטוח שאני מחזיק כוונה ומאוד מפחד שאני סתם יושב ומחמם את הכיסא. איך אדע שאני עובד נכון?

בזה שאתה מפחד זה כבר נכון. שאתה דואג שהלימוד שלך וההתעסקות שלך בחכמת הקבלה כולו יהיה מכוון להשפיע לעשירייה ודרך העשירייה לבורא. זה הכול, אין יותר.

סך הכול במקום כל הבלבולים שיש לאנשים בעולם הזה שהם לא יודעים מה לעשות, במה לעסוק, אצלך זה מאוד פשוט. כל מה שיש בי בא לי מהבורא, כי "אין עוד מלבדו", וכל מה שאני צריך זה לכוון את עצמי בכל מה שרק אפשר, לאותו בורא כ"אין עוד מלבדו".

(דיווחים)

מה אני יכול להגיד? נשתדל להיות מקושרים. נשתדל להיות בכוונה הנכונה. וכמה שיותר לעבור על אותם הפסוקים שקראנו בבוקר. ואפילו ב"תלמוד עשר הספירות", אם אנחנו יכולים לחזור על הטקסט הזה, אפילו שלא מבינים, כדאי כמה פעמים לחזור עליו, הוא נעשה יותר קרוב, יותר מובן, כך נקלוט אותו.

זה לא בעיה, תאמינו לי, להתחיל ללמוד אותו בשכל, אלא העיקר שכל פעם שאנחנו חוזרים עליו אני על ידי זה רוצה להתקדם לבורא. דרך חיבור עם החברים לצאת להרגיש את הבורא.

אני רוצה שאותו האור העליון שמדובר עליו כאן הוא ישפיע עלי ואני אהיה באמת בתוך האור העליון, ואני אז ארגיש ואבין על מה כל הבריאה, מה האור העליון רוצה לספר לי. כי הבורא זה אור אין סוף, אז מה הוא רוצה לספר לי בזה שאני עכשיו קורא על הפעולות שלו? וכך אני צריך יותר ויותר להיכנס במגע הנכון עם האור, עם הבורא דרך הלימוד ודרך חיבור עם כולם.

שיהיה לכם יום טוב ונמשיך.

(סוף השיעור)