שיעור בוקר 29.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 16,

מאמר "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך"

אני חושב שאתם כתבתם כל מיני דברים למחר, על מצב החברה, לאן אנחנו צריכים להתקדם. האם כתבתם שם לאיזו דרגה, הקטנה ביותר אבל איכשהו, שאנחנו נתקרב לאהבה, לחיבור? אם לא, אז כדאי להוסיף. לא לשנות מה שכתבתם קודם, אלא עוד להוסיף. זאת אומרת, מה המצב החיצון שצריך להיות בחברה. אני שמעתי שצריכים לקנות חומרים, צרכי אוכל, כל מיני דברים כאלה, לספק כך וכך. מה בקשר לקשר בינינו.

אנחנו רוצים הרי להגיע למצב שמתוך הקשר בינינו כל היתר יסתדר. שאנחנו נדאג לכולם, שכל אחד ואחד יחשוב האם יש לשכן ולשכנים ובכלל לכל העולם מה שיש לי. האם אני יכול במשהו להתחלק עם האחרים. כמו שאנחנו חושבים על הילדים שלנו נגיד. אם אין לילדים שלי שנמצאים לידי, אני לא אקח. אני קודם אתן להם, כך חוק האהבה דורש מכולם.

האם אנחנו מבינים שמחר אנחנו צריכים להיות אחרים. בכמה? בוא נמדוד קצת, לא שחס ושלום להיכנס לאיזה לחצים כאלה שלא יכולים לקיים אלא במשהו, גם במחשבה וגם בפעולה. וכך החברה שלנו תתקדם.

זאת אומרת אנחנו לא כותבים, "תעשה כך וכך, תביא משטרה לכבישים, תביא חלוקה כזאת וכזאת, ביטוח לאומי, בנקים, כל מיני תעשיה", לא. אנחנו מדברים איך אנחנו מבקשים מהבורא שתשתנה החברה האנושית, שמתוך השינוי בחברה יהיו יחסים כאלו במשפחות ובין המשפחות ובין המדינות. שכך יהיה מבפנים, מהשינוי הפנימי שבכל אחד, החוצה. אולי וירוס הקורונה יעשה לנו את זה.

שאלה: חשבתי בדיוק על רעיון. אם אנחנו באמת חושבים על חיבור בינינו, ומנסים לעשות איזה תרגיל של חיבור במקום מסוים, יוכל להשפיע ישירות על הציבור.

טוב, אתה תכתוב את זה בבקשה, ותשלח.

מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך

"מה נותן לנו הכלל "ואהבת לרעך כמוך" - ע"י הכלל יכולים להגיע לאהבת ה'.

אם כן מה נותנת לנו קיום של תרי"ב מצות - קודם כל, צריכים לדעת מה זה "כלל". ידוע, שכלל נבנה על הרבה פרטים, ובלי פרטים אי אפשר להיות כלל. כדוגמת, שאנו אומרים, "קהלה קדישא". הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת. ואח"כ ממנין ראש הקהל, וכדומה. וזה נקרא "מנין" או "עדה". שכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר "קדושה" בתפלה.

ועל זה אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא". שפירושו הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה.

ולפי זה יוצא, שהכלל "ואהבת לרעך כמוך" בנוי על תרי"ב מצות. היינו, אם אנו נקיים את התרי"ב מצות, אז נוכל לבוא להכלל של "ואהבת לרעך כמוך". נמצא, שהפרטים נותנים לנו להגיע להכלל. וכשיהיה לנו הכלל, אז נוכל להגיע לאהבת ה', כמו שכתוב "כלתה נפשי לה'".

והגם שאין האדם יכול לקיים כל התרי"ב מצות לבד. למשל, פדיון הבן. שאם נולד לו בת תחילה, כבר אינו יכול לקיים מצות פדיון הבן. וכמו כן האשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, כמו ציצית ותפילין. אבל מטעם ש"כל ישראל ערבים זה לזה", נמצא, שע"י כולם מתקיים כולם. נבחן זה, כאילו שכולם קיימו ביחד את כל המצות. לכן בסגולתן של התרי"ב מצות ניתן להגיע להכלל של "ואהבת לרעך כמוך"."

יוצא לנו דבר פשוט. על ידי קיום של תרי"ב מצוות, זאת אומרת כל ההשפעות שיכולות להיות רק בין אדם לאחרים אנחנו מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך". ומ"ואהבת לרעך כמוך", כמו המשפט הראשון שכתוב כאן במאמר הזה, "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך" כמוך, שעל ידי הכלל הזה יכולים להגיע לאהבת ה', זאת אומרת חיבור עם הבורא.

לכן כל מה שבידך, בכוחך לעשות, תעשה. תשפיע לחברים, תשפיע לכל העולם, כמה שאתה יכול תקדם את כל העולם לחיבור. וזה מה שאנחנו צריכים לכתוב בכל המאמרים שלנו, בכל הפרסומים שלנו, רק חיבור זאת התרופה הנאמנה והיחידה נגד וירוס הקורונה. הוא מופיע בינינו כדי להראות לנו עד כמה אנחנו לא מחוברים, דווקא. וזה שאנחנו צריכים להתרחק זה מזה פיזית, זה כדי שאנחנו נתחבר זה עם זה נפשית, מעל המרחקים.

שיהיה לנו ברור שדווקא בצורה כזאת, בחיבור כזה, אנחנו מגיעים לריפוי. ולא רק להרפא מהווירוס הזה, אלא להגיע לקורונה, לכתר, לבורא. לשם אנחנו צריכים בכל זאת להגיע ואפשר לעשות זאת דווקא כאן ועכשיו בדרך הקלה והמהירה.

שאלה: תמיד אמרת שכל העניין של מאמרי החברה קשור לבני ברוך ולא לעולם. וגם החיבור קשור בינינו, בתוך הראש. איך אנחנו קושרים את העניין הזה לעולם?

לא. מטרת הבריאה, שכל באי העולם צריכים להגיע לחיבור ביניהם ולגילוי הבורא ביניהם. אלא דיברנו קודם שזה שייך לנו ולא להם מפני שהם בעצמם לא יכולים להרגיש את החיסרון שבזה. אבל אנחנו צריכים לפרסם את הדברים האלה וללמד אותם. יש נשמות שמרגישות, כמו שאתה רואה עכשיו לפניך על המסך, יש לך אנשים מכל המדינות, מכל העמים, מכל וכל. אז אלו האנשים כן מרגישים שחייבים להגיע לבורא. הבורא זה כוח אהבה, כוח החיבור בין כולם. אבל ישנם אנשים שלא מרגישים עדיין צורך כזה. אבל כשמעוררים אותם על ידי הווירוסים האלו, נגיד וירוס הקורונה, אז הם מוכנים לשמוע. כי צריכים להפטר סופסוף מהמחלה הזאת, מהבעיה הזאת ומי יודע מה היא מביאה לנו עוד מהיום למחר.

ולכן זה הזמן שאנחנו יכולים לפרסם את זה ביניהם, והם יוכלו לקבל את זה. ובצורה הגיונית הם יראו שזה נכון, שזה יכול להיות. על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על זה שכדאי לנו לסדר את הקשר הנכון בין בני אדם. מה כל כך רע? ואנחנו רואים שבא הווירוס ומפסיק את כל המלחמות וכל הבעיות. זאת אומרת יש כאן איזה כוח מיוחד, רוחני. פתאום אין התנגשויות כל כך הרבה, האנשים מתחילים להיות הרבה יותר רגועים, הרבה יותר מיושבים.

אם לא, יבוא וירוס בצורה יותר קשה, אין בעיה. אפשר לסדר את בני האדם בצורה מאוד פשוטה. בואו אנחנו נגלה לכל בני האדם מה כדאי לנו לעשות כדי לחיות טוב, כולם. לא אחד על חשבון השני, אפשר בלי זה. כי אחד על חשבון השני אתה תמיד שם את עצמך בסכנה שהשני ירצה גם לסדר אותך. אז בוא אנחנו נגיע לחיבור היפה, הנכון, ששמו בורא.

שיהיה לנו יום טוב. אנחנו נחשוב במשך היום מה אנחנו צריכים לעשות. אנחנו הראשונים וכוח החלוץ שפורץ את הדרך, שיודע בשביל מה הכול מתקיים ואיזה פעולות הבורא עושה עלינו ואיזה פעולות אנחנו יכולים לדרוש ממנו שיעשה עוד יותר ועוד יותר בצורה הנחרצת.

בני ברוך, תזכו להיות המושכים את כל האנושות לבורא, לגמר התיקון. לחיים!

(סוף השיעור)